החברים של ג'ורג'

אז למה מרצ

הצהרתי לפני כחודש על הצטרפותי למפלגת מרצ ואמרתי שאנמק את ההחלטה מאוחר יותר, ואני חושב שהגיע הזמן. אז למה מרצ?

קודם כל צריך להסביר למה להצטרף למפלגה. אני מאמין שמעורבות פוליטית היא חלק הכרחי מהיותו של אדם אזרח. התפקיד האזרחי שלנו לא מצטמצם בהצבעה פעם בשלוש ומשהו שנים או בפעילות בעת מערכת בחירות. למפלגות יש תפקיד חשוב בדמוקרטיה ליברלית, ונוכחות של אנשים שאכפת להם מהן מונעת מהן להסתאב לכדי מפקדי ארגזים או להתדלדל לשלדים חסרי קשר עם הציבור. זה נכון במיוחד בישראל, שבה מערכת הבחירות היא יחסית ולא אזורית, כאשר המצביע לא בוחר ישירות במועמדים אלא ברשימות, מה שבפני עצמו יוצר ניתוק בין המצביעים ובין נבחריהם. אחד התפקידים החשובים של חברי מפלגות הוא לעדכן את חברי הכנסת שלהם במה שהם חושבים, ולשמור על הקשר הזה. להם, חברי הכנסת צריכים להקשיב. יש בכך, כמובן, בעיה: פעילי המפלגה הם בדרך כלל רדיקליים יותר מהמצביעים שלה, והסתמכות יתר עליהם עשויה לסחוף את המפלגה אל מעבר למחוזות שקהל המצביעים הרחב שלה מוכן ללכת אליהם. ואף על פי כן, למרות הבעייתיות הזו, הקשר הזה חשוב והכרחי.

אני נודד פוליטי. הצבעתי למרצ בבחירות 1988 (ליתר דיוק, לרצ), 1992 ו-1996, ובשתי מערכות הבחירות הראשונות גם הייתי פעיל שלה. ב-1999 הצבעתי לחד"ש, התאכזבתי, הצבעתי לשינוי (איזו טעות איומה) ב-2003, ואחר כך – בימי עמיר פרץ – לעבודה. ב-2009 חזרתי הביתה. הבחירה היתה על דרך האלימינציה: אין לי אשליות שמרצ היא המפלגה הטובה ביותר עבורי, רק הפחות גרועה מבין האפשרויות. וזה בסדר. אלה החיים. גם הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר פרט לאחרות.

למה לא מפלגת העבודה? שלי יחימוביץ' משמיעה קולות נכונים, סוג של. כמה סיבות: יחימוביץ' הצהירה עד לאחרונה שהיא תכנס לממשלת נתניהו. כניסה לממשלתו של הקברן של ישראל הדמוקרטית היא קו אדום שאסור לחצות.

יחימוביץ' גם נמצאת בעמדה בלתי סבירה פוליטית: היא נמנעת כמיטב יכולתה מלדבר על הכיבוש. יש לישראל, אין ספק, בעיות כלכליות וחברתיות ראשונות במעלה, אבל מי שבמוצהר לא מדבר על הכיבוש, מפחד לדבר עליו, חושש מהמשמעות האלקטורלית של דיבור עליו, מסכין איתו. הוא מקבל את משטר האפרטהייד הקיים בגדה והוא כבר לא יחלוק עליו. תוך כמה זמן, ניתן לנחש, יחימוביץ' תהיה בממשלת נתניהו ותשמש בתפקיד שמעון פרס אצל שרון: המסבירה שלו כלפי ממשלות חוץ. לא בבית ספרנו.

מעבר לכך, יש את הנאחס הקבוע של מפלגת העבודה: הדור הוותיק שלה לא יודע איך עושים אופוזיציה. בהשמע קול החצוצרות הישנות, הם ישובו ויזחלו אל כרסאות עור הצבי, ויקחו את יחימוביץ' איתם – לא שהיא תביע התנגדות רבה מדי – בשם התירוץ הבלה מזוקן של "השפעה מבפנים." די עם זה.

וכמובן, ישנה העובדה ששלי יחימוביץ' לא מהססת לטפול שקרים על יריבים פוליטיים – אם היא חשבה שהשקר הישן שלה, שדב חנין לא עומד בשירת התקווה, נשכח, אז לפחות אצלי הוא לא. הלאה.

למה לא חד"ש? משלוש סיבות. קודם כל, מדובר במפלגה קומוניסטית וכל מי שמכיר את ההיסטוריה של התנועה הקומוניסטית העולמית – זו שחד"ש מסרבת בעקביות להתנער ממנה – יודע שברגעי משבר, הקומוניסטים מכרו את בעלי בריתם הסוציאל-דמוקרטית. גם סירובן של מפלגות קומוניסטיות ישנות (וחד"ש, למרות הקופירייטרים המעולים שלה, היא בהחלט מפלגה קומוניסטית ישנה) לבוא חשבון עם עברן, המגואל בדם רב.

שנית, הדיבור הכפול. חד"ש נתפסה לא פעם ולא פעמיים במסרים סותרים לציבור היהודי ולציבור הפלסטיני בקרב מצביעיה. אני מבין את המצוקה שהצורך לדבר לשני ציבורים גורם למפלגה; היה לה קל יותר אילו פנתה רק לציבור אחד. הציבור היהודי לא שווה לה את משקלו האלקטורלי (אם כי משקלו התודעתי כבד משמעותית יותר), והיו לה חיים קלים יותר אילו נפטרה ממנו. היא לא עושה את זה והיא נשארת מפלגה יהודית-ערבית משותפת, דבר שראוי מאד להערכה, אבל כתוצאה מהלחץ הזה היא לא תמיד מדברת בקול אחד.

שלישית, התמיכה באסד. למעשה, אם לחדד, התמיכה בדיקטטורות פרו-רוסיות או פסוודו-סובייטיות בכלל. באופן שלא צריך להפתיע אף אחד, הנטיה האוטומטית של חד"ש – ושל חלק ניכר מפעיליה – הוא להמשיך ולקבל הוראות ממוסקווה, למרות שהמשטר שם התחלף עד כדי כך שסטאלין לא היה מזהה אותו. רוסיה היא בפועל דיקטטורה פלוטוקרטית כרגע – ועדיין יכולה לסמוך על אהדתם של קומוניסטים ותיקים ברחבי העולם. קשה להשתחרר מהמחשבה שהעמדה של חלקים ניכרים מחד"ש כלפי הטבח שמבצע אסד במתקוממים נגדו – בעד ההתקוממות כעקרון והתנגדות למתקוממים בפועל, הכל תוך הכרה בלגיטימיות של משטר אסד – נובעת לא רק מבליעת עשרות שנים של תעמולה על ה"התנגדות" של משטרו, אלא גם מפרו-רוסיות אוטומטית. לא, תודה. טהרו את המפלגה שלכם – הבהרה: בלי כדורים בעורף, הפעם, אם כי הוצאת המזכ"ל שלכם לפנסיה מוקדמת תתקבל בברכה – ודברו איתי אחר כך.

למה לא קדימה? כלבתא, במטותא.

למה לא יאיר לפיד? אמרתי מפלגה, לא "הנרקיסיסט הבודד לכנסת."

אז למה מרצ? ולמה רק עכשיו? מכמה וכמה סיבות.

העשור האחרון, אחרי פרישתו של יוסי שריד, היה אסוני מבחינת מרצ. השגיאה הקריטית היתה הבחירה ביוסי ביילין על פני של רן כהן. ביילין היה אופורטוניסט פוליטי שנפלט ממפלגת העבודה וששעבד את מרצ ליוזמת ז'נבה שלו. כשזו התפוגגה, התפוגג גם הוא. יוסי ביילין הוא מהמבריקים מהאנשים ששירתו אי פעם בפוליטיקה הישראלית, וגם מהציניים שבהם. הוא נטף בוז לאלקטורט הישראלי והיה מוכן לבצע כמה מהלכים שנויים במחלוקת, בלשון המעטה, מבחינה דמוקרטית.

הוא הוחלף על ידי חיים אורון, אדם טוב במובן הרע של המילה. אורון היה יכול להיות מספר שתיים קלאסי, גורדון בראון לטוני בלייר: מי שמכיר את כל המספרים, את כל הסעיפים, פרלמנטר פר אקסלנס. אבל ככזה, הוא סבל מחולשתו הקלאסית של פרלמנטר מוביל: הנטיה לחפש את הפשרה. תחת אורון, המסרים של מרצ התעמעמו קשות, והיא עשתה שגיאה של תמיכה ב"עופרת יצוקה."

קל לי לסלוח לה על השגיאה הזו, לא מעט משום שזו היתה השגיאה שלי-עצמי; היממה הראשונה של "עופרת יצוקה", עם הריגתם של השוטרים של חמאס – אנשים נושאי נשק – נראתה לי כמו מהלך סביר בהחלט. אני חושב שגם אני וגם חלק ניכר מאנשי מרצ למדנו מאז להיות הרבה יותר זהירים בתמיכה בצה"ל. השגיאה הזו לא חדשה למרצ – שולמית אלוני תמכה בשעתו בגירוש פעילי החמאס ללבנון, ואמרה לאחר מכן שמדובר היה ב"ליקוי מאורות" – אבל אני חושב שנזהרים בה יותר.

אבל מאז נבחרה זהבה גלאון לראשות מרצ, והמסרים המעומעמים של שש השנים האחרונות מוחלפים בעקביות בקול תקיף. גלאון התייצבה נגד חרחור המלחמה של בנימין נתניהו נגד איראן, היא מדברת בעקביות הן על צדק חברתי והן על הצורך בפתרון מדיני לסכסוך עם הפלסטינים, נגד הכניעה המתמשכת למתנחלים, והיא קראה לממשלת ישראל להעניק סיוע הומניטרי לפליטים בסוריה. מרצ תמיד דיברה על כך שיש צורך להניף את שני הדגלים, גם החברתי וגם המדיני. בעשור האחרון היא הניפה אחד מהם לסירוגין. לא עוד.

בניגוד למפלגת העבודה, מרצ יודעת היטב לשרת את בוחריה באופוזיציה. בניגוד לחד"ש, היא גם שותפה סבירה ועם רקורד מרשים כחברה בקואליGalon (edited)ציה. אני רוצה מפלגה שתקדם את העמדות שלי, אבל גם תבצע שינויים פוליטיים בלי למכור חלקים גדולים מדי מנשמתה. מרצ הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת לזה. יתר על כן, מרצ כבר הוכיחה בשנה האחרונה שהיא מבינה שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשמורת התאבדות, והיא פועלת בהתאם. נציגים של מרצ הופיעו להפגנות בשטחים; בשייח ג'ראח הופיעו חברי כנסת של המפלגה דרך קבע. הרדיקליות של פעילי המפלגה משפיעה, ולדעתי בחיוב, על חברי הכנסת שלה.

זהבה גלאון היא לא שולמית אלוני, אבל גם שולמית אלוני לא הגיחה אל הקריירה שלה כאתנה מראשו של זאוס, חמושה במגן וחנית. לגלאון יש בהחלט הפוטנציאל להפוך למנהיגה הרבה מעבר לראויה של השמאל הישראלי. היא צריכה זמן ואומץ. האחרון, מהתרשמותי, קיים במצבורים גבוהים. זמן, כמובן, הוא עניין אחר. נתניהו יכול להוציא אותנו למלחמה באיראן מחר, ואחריה כל הדיבורים האלה יהיו אבק פורח.

קיקרו העיר פעם במרירות על קאטו הצעיר שהוא מתנהג כאילו הוא חי ברפובליקה של אפלטון, בעוד שבפועל הם כולם חיו בין חרבוניו של רומולוס. מרצ היא לא מפלגה אידיאלית; אבל אנחנו מעולם לא חיינו בטוב שבין העולמות האפשריים. מרצ היא פשוט הכלי הטוב ביותר להצלת מה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית. ככזה, היא יותר מראויה לתמיכתם של הליברלים והסוציאל דמוקרטים בישראל.

ועוד דבר אחד: לשכת ראש הממשלה הוציאה סרטון תעמולה, כחלק ממתקפת שלוש השנים לממשלת נתניהו. אפשר לראות אותו פה. הוא מכיל (0:55) לפחות שקר גס אחד: לטענת הסרטון, שיעור האבטלה בישראל עומד על 5.4%. כפי שציינתי שלשום, הלמ"ס הודיע שהוא טעה והעלה את שיעור האבטלה בכ-20%. היא הוציאה את ההודעה כבר ביום חמישי שעבר. מי שאחראי על הפקת התוכן הזה בלשכת ראש הממשלה היה צריך לעכב את הסרטון זמן קצר, רק כדי לשנות שקופית אחת, אבל כנראה שזה לא היה מספיק חשוב ולשכת ראש הממשלה השקרן ביותר בהיסטוריה של המדינה מכרה לתושבים שלה עוד שקר.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט הקודם התקבלה תמיכה נוספת בבלוג באמצעות קרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • יובל א

    ראשית, שאלה: אם ייפסלו את בל"ד ואולי גם מפלגה נוספת שתיים, עדיין תצביע?

    שנית, אני מסכים לחלוטין אם הנאמר על העבודה ואף על חד"ש. אבל חסרה התייחסות לבגידתה העצומה של מר"צ: הצטרפותה לממשלה מקפיאת אוסלו ומרחיבת ההתנחלויות של ברק, ותמיכתה בו ובמופז ובבן-עמי בנאמנות מבחוץ עת ירו במפגינים!

    אם הקומוניסטים של מק"י חשודים בתמיכה בכל נבלה מחו"ל שמעלה בהם נוסטלגיה, מר"צ היא מפלגה ממסדית שלא תתנגד למעשי-נבלה אם הם נעשים ע"י החבר'ה "שלנו", ותתנגד רק באיחור אופנתי אם לא.

    • עדו

      "הצטרפותה" של מר"צ לממשלת ברק (שאגב הוציא את צה"ל מלבנון, לא לשכוח), הייתה הגיונית ומתבקשת. הישארותה במפלגה הזאת – זו כבר שאלה אחרת ועובדה שלבסוף החיבור לא החזיק מעמד.

      • יובל א

        עדו-
        א. לא היה הגיוני להצטרף לממשלה שלא מקפיאה התנחלויות ולא ממשיכה את אוסלו. היציאה מלבנון, להזכירך, הייתה תולדה של חסור הנכונות של הממשלה לעשות שלום עם סוריה.

        ב. וחשוב יותר: מר"ץ תמכה בקטל ובברוטליות של החודשים הראשונים של האינתיפאדה השנייה. מפלגת זכויות אדם תומכת בממשלה שיורה על מפגינים. קו ישר מוביל משם לתמיכה ב"עופרת יצוקה" בהתחלה.
        איך אפשר להצביע עבור חדלי-האישים הללו?

        • אילן

          מה הבעיה לתמוך ב"עופרת יצוקה" בהתחלה? אני באמת לא מבין למה לוקחים את זה כאקסיומה שזה היה דבר איום ונורא

          • מני זהבי

            מפני שכאשר מתחילים מבצע צבאי בהרג של 200 איש שלא עשו שום נזק לישראל ולא יכלו לעשות כזה בשום מצב נראה לעין, ברור ששום דבר טוב לא ייצא מזה, גם אם ההרג הנ"ל "כשר" משפטית.

            • רעות

              אני רוצה להזכיר גם ליובל וגם למני – האינתיפאדה השניה היתה תקופה איומה, שהראתה לכולנו את המשמעות האמיתית של המילה "טרור". חברים שלי נהרגו בפיגועים, ולא יכולתי לנסוע בתחבורה ציבורית או לצאת לבלות במשך חצי מתקופת התיכון לערך.
              עופרת יצוקה התרחש עקב שנים של ירי טילים מרצועת עזה ליישובים ישראליים.

              מה שאני מנסה לומר – ההתקפה הישראלית לא באה משום מקום. אולי היא היתה מוגזמת. אולי היקפיה היו רחבים מדי. אולי היו מקרים בהם היא היתה שרירותית – אבל לומר באופן גורף שישראל לא היתה צריכה להגיב – זה חוסר אחריות, שמפלגה חפצת חיים לא יכולה להביע.

              מובן, שאם ישנם מעשי אלימות שנטען עליהם שהיו חסרי פרופורציה, יש לחקור ולהטמיע את המסקנות בצה"ל.
              ועובדה – מרגע שנשתמע כי האלימות ב"עופרת יצוקה" היא חסרת פרופורציה – מרצ התנגשה בתוקף להמשף המבצע.

              מרצ אינה פציפיסטית, ולא תהיה פציפיסטית – היא מפלגה אחראית שרואה באלימות מוצא אחרון בהחלט, ותפעל לפי עקרון זה בעתיד.
              אני לא מכירה מפלגה אחרת שיש לה אמירה כזו (אלימות כמוצא אחרון) עם כוונה מאחוריה, עם ראיה מציאותית ומורכבת.

            • אילן

              אוקיי, האם אתה מסכים שישראל הייתה צריכה להגיב תגובה צבאית אבל?

      • אני מסכים איתך שזו הייתה טעות הגיונית ומתבקשת, גם אני עשיתי את השגיאה ב99 ושמתי את הפתק "אהוד ברק" כי סברתי (בטעות) שהוא יהיה טוב יותר מנתניהו. אני זוכר את מוסי רז שהיה חבר כנסת מטעם מרצ מתראיין ומתריע על כך שממשלת ברק בונה בהתנחלויות אף יותר ממשלת נתניהו, והיה קשה לי להאמין שמרצ נותנת לכך יד. נכון, ברק עשה רושם כאילו הוא הולך לעשות מהלכים היסטוריים תחילה עם סוריה ואחר כך עם הפלסטינים, ושרי מרצ עשו עבודה חשובה במשרדיהם הממשלתיים, אבל מה הייתה הסיבה לפרישת מרצ מהממשלה? ויכוח לא מאוד חשוב על סמכויות סגנו מש"ס במשרד החינוך, אף מילה על בולמוס הבנייה בשטחים גם לאחר הפרישה מהממשלה.
        התמיכה בברק בבחירות לראשות הממשלה ב2001, לאחר פיצוץ קמפ דיוויד ולאחר ההכרזה על "אין פרטנר" הייתה הטעות הקולוסאלית של מרצ לדעתי.

  • גרגר

    רציתי להוסיף את עניין ההתנגדות של מרצ לסרבנות גיוס, למרות שהרבה מהתומכים של המפלגה הם סרבנים.
    האם באמת אפשר להצביע למפלגה שבמצע שלה רוצה להשליך אותך לכלא?

    • עדו

      האם אפשר לתמוך במפלגה שקוראת לסרב לשרת בצבא אבל מוכנה לשבת בממשלה ותצביע בעד תקציב הבטחון?
      סרבנות – כמו מרד מיסים וכמו הרבה פעולות אנטי ממסדיות אחרות – לא יכולה להיות חלק מהמצע של מפלגה ( כן, אני יודע על החרדים, האנומליות במדינה שוברות שיאים לפעמים). כי מפלגה בהגדרה אמורה להיות חלק מהממסד ועצם קיומה הוא הכרה בכללי המשחק.

      • בל"ד לא תומכת באי שירות של ערבים? נכון, יש בעייתיות בקריאה ממסדית להפרת החוק, אבל אפשר לפעול יותר בכיוון של מתן זכות מצפון.

      • מני זהבי

        עדו: "האם אפשר לתמוך במפלגה שקוראת לסרב לשרת בצבא אבל מוכנה לשבת בממשלה ותצביע בעד תקציב הבטחון?"

        אה, יש אחת כזאת?

      • גרגר

        מפלגה יכולה לשים במצע שלה את ביטול גיוס החובה.
        קשה מאוד להצביע למפלגה שהפוליטיקאים שלה נואמים על כמה צריך להשליך אותך לכלא וגם תומכים במלחמות בעזה.

      • א.ב.

        סרבנות היא הא-ב של השמאל כמו גם הזכות לסרב לשיר המנון או לעמוד בזמן השמעתו והזכות לשרוף דגל של כול מדינה שהיא כולל מדינת ישראל.

  • טל

    מה שהייתי באמת שמח לשמוע, זה את הסיבות לנגד שהיית כותב על מרצ אילו הייתה מפלגה ראויה יותר בעיניך.
    ואח"כ מדוע החלטת לבחור בה בכל זאת.

  • נתי

    מעולה. מקווה שמצביעי מרצ שזנחו אותה יחזרו – הן אלה שעזבו בגלל הזיות (ובחרו קדימה) והן הטהרנים שהעדיפו לא להצביע.

  • Kipod

    האם תוכל להביא קישור לדבריה של יחימוביץ' על שתצטרף לממשלת נתניהו? כי אם יש כזה, זה באמת עשוי לשכנע אותי לא להצביע לה.

    • עדן

      לא סתם לא צורף קישור כזה, הוא לא קיים. היא מעולם לא אמרה כדברים האלה

    • מה שהיא אמרה זה שהיא לא פוסלת מראש.

    • ygurvitz
      • עדן

        איפה בקישור הזה יחימוביץ' אומרת שתצטרף לממשלת נתניהו ? היא אומרת כמו תמיד שהיא לא פוסלת מראש וגם שהיא האלטרנטיבה לנתניהו.

      • אני שמעתי את יחימוביץ (וכתבתי את הפוסט). היא בפירוש לא אמרה "אני אכנס לממשלת נתניהו".
        היא אמרה שהיא לא פוסלת כניסה לממשלה כל עוד מדובר בממשלה שתהיה מחוייבת לקידום תהליך השלום ולעקרונות כלכליים חברתיים שמפלגת העבודה מייצגת ושהסבירות לכך מן הסתם לא גבוהה.

  • בראיון איתו אחרי פרישתו, אורון ציטט את שריד שאמר שהבעיה הכי גדולה שלו (של אורון) היא שלא היה לו את אורון בתור מספר 2…
    ביילין לא אשם רק בקבירת מרצ; הוא גם קבר את השמאל ואת הצעת 2 המדינות.

    • אלי ברקת

      אני לא חסיד גדול של ביילין, אני חושב שהוא נכשל כיו"ר מרצ, אבל הוא לא קבר את מרצ ולא אחראי להתרסקותה, יוסי שריד עשה זאת כאשר לא התנער מאהוד ברק בזמן ותמך בו בבחירות 2001, וכאשר לא טרח להזים את המיתוס של "ברק הציע להם הכל והם פתחו במלחמה".
      יוזמת זנווה שלו הצליחה לעורר לחיים את רעיון שתי המדינות לאחר שרבים בשמאל זנחו אותו, עד ששרון יזם את תוכנית ההתנתקות (לפי טענת דובי ויסגלס בראיון לארי שביט ההתנתקות באה לעולם כדי לקבור יוזמות מדיניות כגון זנווה).
      ביילין הזהיר בשעתו שישום ההתנתקות כצעד חד צדדי יחזק את הצדדים המתונים פחות בצד הפלסטיני, וצדק בכך.

      • מני זהבי

        ואני, כשראיתי בזמנו את ההתלהבות שבה אנשי שמאל מסוימים תמכו בהתנתקות, התפלצתי לגמרי.
        מבחינה אנושית, לא היה לי דבר נגד מתנחלי עזה — לא יותר ממה שהיה ויש לי נגד אזרחי ישראל באשר הם. מבחינה פוליטית, חשבתי שהם צריכים לעזוב את רצועת עזה. אבל כל עוד היה מדובר במהלך שנועד מראש לסכל כל נסיגה ישראלית עתידית מהשטחים הכבושים, התגובה היחידה שיכולתי להעלות בדעתי הייתה "מגפה על שני בתיכם".

      • הכיוון הפוליטי שרוב מצביעי מרץ הלכו בו מזים את טענתך.

      • אלי ברקת

        במפגש של ביילין עם חברי סניף ירושלים של מרצ טרום ההתנתקות, מפגש בו השמיע את הסתיגויותיו ממנה, קמתי ואמרתי לו שהביקורת הזו נשמעת בקול רפה מידי. אמרתי שכאשר תחזיותיו יתקיימו יהיו לכך השלכות דומות לכשלון קמפ דיוויד של ברק, זה יהיה עוד "הוכחה" לדוברי הימין ש"פתרונות הנסיגה משמציע השמאל הם הזויים" (כפי שאכן קורה), ביילין השיב לי שהוא אמר את הדברים ערב קודם בערוץ 1. עצם העובדה שרוב הישראלים לא זוכרים/לא היו מודעים לביקורת של ביילין היא אכן כישלון של מרצ שתרם לירידה הנוספת בכוחה. למיטב הבנתי היו גורמים במרצ, בניהם היו"ר הקודם שלה חיים אורון שתבעו מביילין למתן את השמעת הביקורת שלו מחשש שהיא תסכל את ההתנתקות. כדי להבהיר: אני סבור שעל מרצ היה לתמוך בהתנתקות בהצבעות בכנסת, אבל להיות הרבה יותר קולנית בהסתייגויות שלה למהלך.
        אני סבור כמו גורביץ שהבחירה של זהבה גלאון ליו"ר המפלגה היא הכיוון הנכון. בחירתו של מוסי רז למקום השני במרצ תמשיך את הכיוון הזה.
        לגבי ביילין במאמר חדש שלו (4/4/12) הוא קורה לאבו מאזן לפרק את הרשות הפלסטינית ולהחזיר את המפתחות לנתניהו
        http://www.foreignpolicy.com/articles/2012/04/04/dear_abu_mazen_end_this_farce

  • ועוד אחת

    חיכיתי לפוסט הזה זמן רב והתאכזבתי. אם תיישם את הסיבות בגללן אתה פוסל את חד"ש על מרצ, אני לא רואה שום סיבה להעדיף אותה.

    ההיסטוריה של מרצ כמשת"פית על הכיבוש, הכישלון שלה לשלב ח"כים לא אשכנזים, הגמגום הקשה עד אילמות שלה בנושאים כלכליים לא נראים לי גרועים בהרבה מהתמיכה של הדור הישן של חד"ש במדינות חסות של רוסיה (שאגב הרבה פחות נרחבת ממה שאתה נוטה להציג).

    בעיני תמיכה ברצח חפים מפשע כשמרצ יושבים בכנסת ודעתם יכולה להשמיע קול אחר וחשוב בדעת הקהל הישראלית גרועה פי מיליון מדעותיו של מזכ"ל חד"ש לגבי מדינה זרה שאין לו שום השפעה בה, או עליה.

    בסופו של דבר נראה שאתה הולך למרצ בשביל זהבה גלאון. זה בסדר, אבל בסופו של דבר בחירת שבט לבן די סטנדרטית.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      יש הבדל בין תמיכה פסיבית בכיבוש בימיו הראשונים, לבין תמיכה במשטר הרצחני ביותר (כן יותר מהיטלר, ייתכן שמספרית קצת פחות ממאו) שקם בהיסטוריה של המין האנושי.

    • רעות

      כפעילת מרצ, אני קוראת את דבריך והם ההיפך הגמור ממה שאני חווה במפלגה.
      מרצ מתנגדת לכיבוש וקוראת כל העת למו"מ עם הרשות על הסדר על בסיס קווי 67'.
      לגבי ח"כים "לא אשכנזים" – הנסיון שלנו עם רן כהן לא בדיוק הביא לנו בוחרים מזרחים רבים, נכון? אז מי אמר ששילוב מכוון של ח"כ "לא אשכנזי" בכלל יזיז לאלקטורט המזרחי? מעבר לכך – אני חושבת שברור לכולם שמרצ שואפת לשוויון מהותי בין כל חלקי האוכלוסיה, ושאם יהיה לה כח רב יותר – זה רק ייטיב עם כל מי שסובל מאפליה. אנו נקבל בשמחה כל פעיל או פעילה מזרחיים ונשמח לקדם אותם בשורות המפלגה. מה עוד אתה מצפה שנעשה? נתחנן?

      לגבי "אילמות" לכאורה בשדה הכלכלי או אחר – למקרה שלא שמת לב, התקשורת הממסדית מנסה ככל יכולתה לצנזר אותנו. אנחנו באופן שיטתי נחתכים מתמונות של אירועים בעיתונות, מושתקים בכלי התקשורת. אז "אילמות" למעשה אין – העמדות שלנו בנושאים כלכליים הן נחרצות, ואם היו לנו קצת יותר מ-3 מנדטים גם היה לנו מה לעשות לגבי זה. אני חושבת שפעילותה של ח"כ גלאון בוועדת הכספים מראה זאת, כמו גם העובדה שמרצ דורגה כמפלגה החברתית ביותר ע"י משמר הכנסת של המחאה החברתית.

      הישארות בקואליציה היא עניין סבוך – מחד, בקואליציה היכולת שלך להשפיע היא מוחשית. באופוזיציה אתה יכול בעיקר לצעוק ולהתבכיין.
      מאידך, מרצ אינה מפלגה פציפיסטית, ומבינה שלפעמים אלימות היא הכרחית כדי להגן עלינו. כאשר האלימות נראית מיותרת או מוגזמת – בדיוק בשלב זה מרצ תמיד פתחה את הפה והביעה מחאה פעילה כנגדה. כמובן, שכל אחד מאיתנו מגדיר אחרת מהי "אלימות הכרחית להגנה עצמית" ומהי "אלימות מיותרת". כמו כן, אנחנו האזרחים לא תמיד מקבלים מידע מלא על המתרחש בשדה הקרב, ולכן קשה לי להגיב על ההאשמות בדבר "תמיכה" לכאורה ברצח חפים מפשע. לא אני ולא אתה יודעים בדיוק באיזו סיטואציה כל חייל החליט לפתוח באש. איני רוצה לנקוט עמדה אוטומטית נגד מערכת הבטחון שמגינה עלי – זה לא משקף נכונה את המורכבות של המציאות. אין לי עוד הרבה מה לומר בנושא, מלבד זה – כל פעיל מרצ שאני מכירה סולד ממלחמה, ורואה בה מוצא אחרון בהחלט.

    • רעות

      כפעילת מרצ, אני קוראת את דבריך והם ההיפך הגמור ממה שאני חווה במפלגה.
      מרצ מתנגדת לכיבוש וקוראת כל העת למו"מ עם הרשות על הסדר על בסיס קווי 67'.
      לגבי ח"כים "לא אשכנזים" – הנסיון שלנו עם רן כהן לא בדיוק הביא לנו בוחרים מזרחים רבים, נכון? אז מי אמר ששילוב מכוון של ח"כ "לא אשכנזי" בכלל יזיז לאלקטורט המזרחי? מעבר לכך – אני חושבת שברור לכולם שמרצ שואפת לשוויון מהותי בין כל חלקי האוכלוסיה, ושאם יהיה לה כח רב יותר – זה רק ייטיב עם כל מי שסובל מאפליה. אנו נקבל בשמחה כל פעיל או פעילה מזרחיים ונשמח לקדם אותם בשורות המפלגה. מה עוד אתה מצפה שנעשה? נתחנן?

      לגבי "אילמות" לכאורה בשדה הכלכלי או אחר – למקרה שלא שמת לב, התקשורת הממסדית מנסה ככל יכולתה לצנזר אותנו. אנחנו באופן שיטתי נחתכים מתמונות של אירועים בעיתונות, מושתקים בכלי התקשורת. אז "אילמות" למעשה אין – העמדות שלנו בנושאים כלכליים הן נחרצות, ואם היו לנו קצת יותר מ-3 מנדטים גם היה לנו מה לעשות לגבי זה. אני חושבת שפעילותה של ח"כ גלאון בוועדת הכספים מראה זאת, כמו גם העובדה שמרצ דורגה כמפלגה החברתית ביותר ע"י משמר הכנסת של המחאה החברתית.

      הישארות בקואליציה היא עניין סבוך – מחד, בקואליציה היכולת שלך להשפיע היא מוחשית. באופוזיציה אתה יכול בעיקר לצעוק ולהתבכיין.
      מאידך, מרצ אינה מפלגה פציפיסטית, ומבינה שלפעמים אלימות היא הכרחית כדי להגן עלינו. כאשר האלימות נראית מיותרת או מוגזמת – בדיוק בשלב זה מרצ תמיד פתחה את הפה והביעה מחאה פעילה כנגדה. כמובן, שכל אחד מאיתנו מגדיר אחרת מהי "אלימות הכרחית להגנה עצמית" ומהי "אלימות מיותרת". כמו כן, אנחנו האזרחים לא תמיד מקבלים מידע מלא על המתרחש בשדה הקרב, ולכן קשה לי להגיב על ההאשמות בדבר "תמיכה" לכאורה ברצח חפים מפשע. לא אני ולא אתה יודעים בדיוק באיזו סיטואציה כל חייל החליט לפתוח באש. איני רוצה לנקוט עמדה אוטומטית נגד מערכת הבטחון שמגינה עלי – זה לא משקף נכונה את המורכבות של המציאות. אין לי עוד הרבה מה לומר בנושא, מלבד זה – כל פעיל מרצ שאני מכירה סולד ממלחמה, ורואה בה מוצא אחרון בהחלט.

  • יפתח

    פוסט מצוין ומנומק.
    על נקודה אחת אני מוכרח להעיר: "להשפיע מבפנים" הפך להיות איזו בדיחה בשמאל הישראלי, ביטוי שכבר כשאומרים או כותבים אותו יש לו הילה של ליצנות וחוסר רצינות סביבו (דומה למשל ל"הראשון שחזה"). עכשיו, אני לא יודע אם אפשרי בכלל לשמאל הישראלי להשפיע על מערכות המדינה או מפלגות אחרות מבפנים, אבל אני כן יודע שבמדינה שבה המתנחלים החליטו "להשפיע מבפנים" והביאו תוך מספר שנים את הצבא והממשלה לפעולות ומדיניות קיצונית ומסוכנת בהתאם לאג'נדה שלהם תוך תפיסת העמדות הבכירות – לא ניתן לומר ש"השפעה מבפנים" היא דרך פעולה מעוקרת מתוכן מטבעה.
    מלבד זאת נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט ולמדתי ממנו.

  • אני מסכים איתך בעניין הדיבור הכפול של חד"ש, אבל להאשים את המפלגה כולה בתמיכה זה מעט מוגזם. נכון, כמה בכירים במפלגה כנראה תומכים באסד, חתיכת ליקוי מאורות, אבל עמדת המפלגה הרשמית מתנערת מאסד.

  • תם

    למה לא בל"ד?

  • יובל א

    באמת? יש לך איזה ציטוט או משהו להתחיל אפילו דיון בהשוואה הנואלת?

    • יובל א

      זו הייתה תגובה להשוואה שנעלמה בין הח"כ לשעבר בשארה לשר ליברמן

  • איזי קליין

    יוסי יוסי, עליך לא הייתי מאמין. למה לא להתקרב למרץ?

    סיעת מרץ היא שנדבקה לכיסא בעיריית תל אביב יפו בקואליציה של חולדאי. ובקיצור נמרץ: זו העירייה שמושכת שמיכות מפליטים בלילה.

    בעיריית ירושלים היתה שותפה טבעית לברקת ולהתנהלותו המבישה בכל הקשור לסילוואן. עכשיו נזכרו לפרוש? מעט מדי ומאוחר מדי.

    מרץ כמו מרץ מעולם לא היה איכפת לה מאוכלוסיות מוחלשות. אלה שהם רואים בעיניים מחלון ביתם הדשן. אלה שמנקים להם את הבית וששוטפים להם את הרכבים.

    אחרי הכל חבריה מעסיקים את אותם פליטים בשקל וחצי לשעה ואת אותם אומללים שלא מעלים להם את שכר המינימום מאז שחוק ההסדרים דחק את גוז'נסקי… אותם אומללים, אגב, מהווים בין 45 ל-55 אחוז מן השכירים. הם לא גרים ברמת אביב ולא בקיבוצים המופרטים שהמדינה שפכה עליהם מיליארדים.

    מרץ כמו שלום עכשיו של פדן ושאר הפוצים הלבנים והשמנים שמכירים פלסטינאים בתיאוריה מהאוניברסיטה, ו-"רק שלא יגורו לידינו", שפוגשים ערבים בקוקטיילים מלוקקים באירופה וכמובן קונים בסופר של דנקנר זיתים סורים דפוקים.

    עכשיו, תשכנע אותנו שאיכפת לה למרץ מן הפלסטינאים. וזהבה גלאון, את מי היא בדיוק מייצגת? את המעמד העובד או את ילדי הקרם דה לה קרם? שלא לדבר על הקיבוצניק אורון שדאג לפרות השמנות.

    אין להם חבר כנסת אחד בעל שיעור קומה שמוחו חד ודיבורו רהוט וברור, שלא לדבר על מעשיהם בבחינת גילוי טפח וכיסוי טפחיים.

    מרץ היא מפלגה למירוק המצפון שאין לה זכות קיום ויפה שתעלם מן העולם שעתיים קודם.

    נכון, אין כיום אלטרנטיווה למצביעי שמאל. פשוט אין, אך מוקדם מדי להספיד את השמאל. השמאל מחפש בית וקיימות לא מעט התארגנויות להקמת מפלגת שמאל חוצה מגזרים וקהלים.

    במקום לעודד מפלגות בוטיק תחת שתקבלנה מנדט וחצי, הצטרף ועודד הקמת אלטרנטיוות שלטוניות. כן, העם רוצה מפלגת שמאל שאולי לא יקראו לה שמאל ולא ימין ולא מרכז ולא דתית ולא חילונית ולא יהודית ולא ערבית אלא צדק חברתי כלשהו…

    מחאת הקיץ האחרון הוכיחה כי זה קרוב וזה אפשרי.

    • Eli

      הכל נכון אבל זיתים סוריים הם הזיתים המשובחים ביותר. בואו נוציא אותם מהדיון

    • שימי

      איזי,מסכים עם מה שרשמת, אבל יתכן שמרץ עם יוסי תהיה שונה ממרץ הנוכחית, כמו שהימין הקיצוני השתלט על הליכוד, גם שמאל רב-צבעים יכול להשתלט בעתיד על מרץ.

      • איזי קליין

        מרץ היא סוס מת נקודה. מה זה הקיבעון הזה? חייבים להצטרף למפלגה חולה? קומו והקימו מפלגה חדשה. אבותינו הקימו ישובים, ערים, קיבוצים, סללו כבישים ייבשו ביצות ואנחנו פותחים קבוצות בפייסבוק.

        • ניב

          מהסיבה הפשוטה שהכבישים סלולים, הביצות יבשות, וכמובן, יש לנו את האופציה להיות בפייסבוק.

          אתה מדבר פה על קיבעון? למה לא, בוא נבכה על העבר הקסום של פעם! הו הימים הטובים ההם בהם היו לך 7 ימי עבודה בשבוע תמורת שכר שהיום לא היה מכסה יומיים וילדים בני 4 הוכרחו לעבוד.

          • איזי קליין

            המספרים מדברים על ירידת ההכנסה הפנויה, והמציאות מסתדרת עם המספרים היטב.

            אין טעם להביט במשכורות לבדן בלי להתייחס להוצאות. הורי וסבותי וסבות סבותי קנו דירות לעצמם ולנו לא נשאר…

    • עדן

      לפי כמות השנאה שאתה נהנה לשפוך על קיבוצים נראה לי שמפלגת ימין קיצוני תתאים לך טוב יותר ממפלגת שמאל

      • איזי קליין

        חבל שאתה מייחס לי דברים להם לא התכוונתי, ומשמעויות נסתרות על דעתך ועל אחריותך. בין שנאה לבין אהבה מתקיים מנעד רגשות רחב. וטיפ ככה בשבילך בחיני חינם: תחשוב צבעוני יותר ותאריך ימים מתוך בריאות. החיים בשחור לבן משעממים וודאי. לילה טוב.

    • אלכס ז.

      "אין להם חבר כנסת אחד בעל שיעור קומה שמוחו חד ודיבורו רהוט וברור, שלא לדבר על מעשיהם בבחינת גילוי טפח וכיסוי טפחיים."

      ולמישהו אחר יש?

      • איזי קליין

        אין. קרא את הסיפא – יהיה אם תרצה או אם תרצו…

    • מיקי לטוביצקי

      משונה מאוד. הייתי אומר שכל התגובה שלך ניתנת לסיכום במשפט "אל תצטרף לאלטרנטיבות שלטוניות, במקום זאת הקם מפלגות בוטיק תחת שתקבלנה מנדט וחצי".

      אלטרנטיבות שלטוניות אינן צצות מהחלל הריק. הן נולדות כאשר אנשים מוכנים לאחד כוחות עם אנשים שלא חושבים בדיוק כמוהם, ולגבש איתם מכנה משותף. מרצ היא מפלגה דמוקרטית שבמצע שלה כתובים כל הדברים הנכונים. אני לא חושב שיש למישהו בשמאל בסיס טוב יותר להקים את המפלגה שהוא חולם עליה.

    • רעות

      להזכירך, מרצ כבר פרשה בעבר מעיריית ירושלים עקב בניה במזרח העיר, אך חזרה כשהיגעו עימה לפשרה משביעת רצון בעניין. לומר על מרצ כאילו היא "נדבקת לכיסא" זה מגוכך, בהתחשב בכמות ההזדמנויות שהיו לה לקבל מינויים פוליטיים, והיא סירבה.

      לגבי עיריית ת"א – אתה מוזמן להסתכל לא רק על החבירה לחולדאי, אלא גם על העבודה הטובה שחברי המועצה שלה עושים – בתחום זכויות ערביי יפו, התחום התח"צ בשבת ועוד.
      פרישה כאקט מחאתי היא השקעה לטווח קצר, שהציבור בד"כ לא זוכר. כלומר, היא מנשלת את המפלגה מיכולת ההשפעה בטווח הקצר, ומקטינה את ציבור הבוחרים בטווח הארוך. ואל תספר לי כמה היו מעריכים את מרצ על האקט הזה – למרצ זוכרים רק את הטעויות, אף פעם לא את הצעדים האמיצים והחשובים שנקטה. הציבור לימד את המפלגה כיצד כדאי להתנהג.
      למה, מישהו היום עוד זוכר שמרצ אחראית לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? גורנישט.

  • מני זהבי

    אני לא בטוח שאני אצביע חד"ש (אם כי לא שולל את זה). אני גם מחזיק בדעה שלילית למדי אודות המשטר הנוכחי ברוסיה והתרבות הפוליטית הכללית של הציבור הרוסי (לפחות ככל שזו משתקפת בחדשות ובאה לידי ביטוי בתרבות הפוליטית של רוב יוצאי בריה"מ לשעבר בישראל).
    אבל האם יש תימוכין כלשהן לאמירה הזאת: "הנטיה האוטומטית של חד"ש – ושל חלק ניכר מפעיליה – הוא להמשיך ולקבל הוראות ממוסקווה, למרות שהמשטר שם התחלף עד כדי כך שסטאלין לא היה מזהה אותו"?

    • התרבות הפוליטית של הרוסים ברוסיה היא בסדר גמור, תודה ששאלת. פוטין היה צריך לגנוב את הבחירות כדי לנצח (ומה שאני שומע מהרוסים שאני עובד איתם זה שהוא בכלל היה רוצה להתפטר, אלמלא הוא היה צריך לברוח מרוסיה לאחר מכן כדי שלא ישליכו אותו לכלא בעוון שחיתות, ולכן הוא לא יורה במפגינים כמו בסוריה או בסין).

      • מני זהבי

        לגנוב את הבחירות? עפ"י התוצאות הרשמיות, הוא קיבל 63% מהקולות. היו דיווחים על הטיית תוצאות (בעיקר בעת ספירת הקולות, פחות בעת ההצבעה עצמה), אבל לפי האומדנים שאני מכיר, ה"תוספת" שניתנה לפוטין אינה עולה על כ-10% מכלל הקולות. כלומר, ללא התרמית הוא היה כנראה זוכה בקצת יותר מ-50% מהקולות. כנראה, רוב הבוחרים ברוסיה באמת רוצים את פוטין כנשיא.
        האם הוא היה רוצה להתפטר? אלוהים יודע. מה שכן, ברוסיה עצמה יש תקדים של נשיא שפרש תוך השגת סידור חוקי שיבטיח לו ולמשפחתו חסינות מפני חקירות שחיתות (ילצין, שהעביר את השלטון לפוטין בסוף 1999).
        אני לא יודע עם אלו רוסים אתה עובד ואיפה, אבל אם זה לא ברוסיה עצמה, אני משער שמדובר באנשים בעלי השכלה אקדמית ומקצועות טכנולוגיים למיניהם. הם מייצגים את העם הרוסי בערך כמו שאשכנזים חילונים עובדי היי-טק מצפון ת"א מייצגים את העם בישראל…

  • אורי

    שמחתי לקרוא שהצבעת לשינוי.
    זה לא שגם אני הצבעתי להם, אבל טוב לשמוע שלא רק אני עושה שטויות.
    אורי

  • ארז

    מתאר באופן מדויק את שיקולי שהביאו אותי להצטרף למרצ.

  • אורן29

    אני מזדהה עם רוב הנימוקים, גם ה"למה כן" וגם ה"למה לא". גם הפתקים ששמת בכל פעם שבחרת מוכרים לי, אם כי במקרה שלי החלפתי את "שינוי" ב"גימלאים". דזעלבע דרעק.

    שלוש נקודות שלי, ברשותך:

    1) הדברים שכתבת על הצורך בקיומן של "מפלגות חיות" הם נכונים וחשובים. למעשה, הליכוד והעבודה היו, במשך די הרבה זמן, שתי מפלגות חיות ותוססות. המוסדות שלהן תמיד היו פעילים, והתוצאה היתה התגבשות של אידיאולוגיה ופרקטיקה שהניעו את המדינה (זאת לצד פוליטיקה קטנה וקטנונית, ואיבה אישית קשה בין המנהיגים השונים). בתקופת השיא שלהן היו לשתי המפלגות האלה 95 מנדטים (בחירות 1981), ובמשך העשור שלאחר מכן הן ירדו ל 77-76 מנדטים, עדיין כמות נכבדה שמעידה על אמון הציבור בדינמיקה הפנים מפלגתית.

    מ 1996 נערך ניסוי פוליטי בבני אדם בישראל באמצעות חוק הבחירה הישירה האווילי. כוחן של המפלגות ירד בציבור, אבל גם המבנה המפלגתי נהרס, ושועבד לטובת ה"מנהיג" הכל יכול, זה שיביא נצחון (או שלא). כשתם הניסוי והשיטה חזרה לקדמותה הסתבר שעמוד השדרה המפלגתי הרוס ללא תקנה, וכך קיבלנו את המצב הנוכחי, עם 5 מפלגות בינוניות שכל אחת מהן יכולה להוביל קואליציה, בהתאם לתוצאות הבחירות.

    ניתן, באמצעות שינוי חוקי כמעט טריוויאלי, "להכריח" את הבוחר הישראלי לבחור במפלגות גדולות, אבל ללא שינוי רדיקלי באופי המפלגות, וחזרתן להיות זירה פוליטית פעילה, לא יהיה בשינוי כזה תועלת. למעשה, עדיף המצב הקיים כיום.

    2) האופי המפלגתי הוא הבעיה העיקרית של מפלגת העבודה. המפלגה דווקא משכילה על פי רוב להעמיד בראשה מנהיגים עם פרופיל ציבורי גבוה ומאתגר- בין אם זה התקווה הלבנה הקטנה (עמרם מצנע, הביטחוניסט היוני/חברתי), ובין אם זה סוס שחור (מזרחי, אישה) שמישיר מבט ושואף להיות מספר אחד, לא רק במפלגה אלא בהכל. אבל המנהיג הוא בסך הכל שיש לבן ונוצץ, מצבה מרשימה שמתחתיה קבורה מפלגה רקובה ומסואבת: המפה המגזרית שמשמשת לבחירת נציגים לכנסת עקומה לגמרי. אין בה יצוג לציבור שהמפלגה רוצה שיצביע בשבילה. לעומת זאת אפשר למצוא שם כל מיני תק"ם ושמק"ם, ערבים ודרוזים, פואד ופואד, כר נרחב לקבלנות קולות ודילים פנים מפלגתיים שהופכים את המפלגה ללא רלוונטית יותר ויותר.

    אם ישכיל מנהיג מפלגת העבודה, יהיה אשר יהיה, לבצע חריש עמוק ולאתחל את המוסדות המפלגתיים וההרכב האנושי של חברי המפלגה, אז יש שם בהחלט פוטנציאל לשלטון. למעשה, דווקא את התכונה הבעייתית ביותר של המפלגה, היינו תאוות השלטון הלא מרוסנת, אפשר למנף לפוזיציה חיובית ברמה של קמפיין בחירות- מפלגת העבודה "נולדה לשלוט", והיא היחידה שלא מפחדת להיות חלק מהקואליציה ולבצע דברים. חסרון אפשר להפוך ליתרון, עם הפירסומאי הנכון ועם מצח נחושה מספיק.

    3) אחד השקרים הכי פופולריים באקלים הפוליטי הישראלי הוא זה שמתייחס למפלגות החרדיות כ"לשון מאזניים". זה שקר גס ובוטה. ישנה ברית אסטרטגית בין השמאל-מרכז-ימין הישראלי, ממפלגת העבודה וצפונה, ובין המפלגות החרדיות. הסיבה היא ה"שד הדמוגרפי". ראשיתו של השד בשמאל הישראלי, ששאף לשכנע את הציבור שחשוב להיפרד מהפלסטינים לשלום כדי שלא יהיו רוב במדינה דו לאומית אחת מהים עד הירדן. הימין הישראלי סיפח אליו את השד, וביצע טוויסט קטן כלפי הציבור הישראלי- האויב הדמוגרפי כיום הוא ערביי מדינת ישראל, והנוגדן הפוליטי עבורם הוא הברית הציונית-חרדית. ברית יהודית במקום ברית ישראלית. וכך, פוליטיקאי ישראלי פטריוט הוא זה שכורת ברית עם הניאו כהניסטים של ש"ס או עם הקופרודוקציה החסידית-ליטאית הרקובה.

    מר"צ יכולה להציע חלופה אפקטיבית בדיוק במקום הזה: יצירת "ברית ישראלית" אפקטיבית. לא כל דיבורי ה"גבוהה גבוהה" על זהות, ונראטיב, וסמלים, ו"אוטונומיה תרבותית". צריך להבין שיש בישראל הרבה אזרחים ערבים שפחות מוטרדים משלל העוולות של מדינת ישראל (מהכיבוש ועד להימנון), ןיותר מוטרדים ממיסים, עבודה, ביטחון אישי, ובחירת בית ספר טוב לילדים. האנשים האלה רוצים וצריכים ייצוג פוליטי אפקטיבי, ולא "מפלגות לווין" שמודרות מהפוליטיקה, ויש בהם שילוב של לאומנות ערבית, שרלטנות, ודאגה עמוקה לערביי הגדה והרצועה. פעם, לפני 20 שנה ויותר, האזרחים הערביים מצאו לעצמם יצוג במפלגות יהודיות- בעיקר במפלגת העבודה, אבל גם בש"ס (החברתית של אריה דרעי, לא הכהניסטית של אלי ישי) שקיבלה מנדט שלם מהמגזר הערבי בבחירות 92.

    הגיע הזמן להתייחס לערביי ישראל כאל אזרחים ישראלים, ולהציע להם פלטפורמה פוליטית, בית מפלגתי יהודי-ערבי, שבו הם יוכלו לבחור ולהיבחר, ולהיות חלק מהמפה הפוליטית הישראלית, ולא הילד הדחוי וחסר ההשפעה, קבלן הקולות של הגוש החוסם המרכז-שמאלי, זה שלעולם לא יתממש.

    • מני זהבי

      ש"ס אולי קיבלה מנדט מהמגזר הערבי ב-1992 (מי יודע היום?), אבל הדבר לא השתקף במאומה בהרכב סיעת ש"ס בכנסת או בהתנהגותה הפרלמנטרית.
      לעומת זאת, בין 1999 ל-2006, שתי מפלגות שמאל יהודיות, מר"צ והעבודה, הכניסו לכנסת נשים ערביות (חוסניה ג'בארה ונדיה ח'ילו, בהתאם). בשעתו, זה היה חידוש בפוליטיקה של ערביי ישראל, שסלל את הדרך לכנסת גם לחנין זועבי.
      הבעיה עם מר"צ והעבודה הייתה בכך שהן לא מינפו את הצלחת החכ"יות הערביות שלהן להגברת פופולריות בקרב ערביי ישראל ולמיצוב משופר של נבחרים ערבים בעמדות של השפעה (הממשלה, ראשות ועדה חשובה בכנסת, וכיו"ב). יש לי ספק גדול אם הגורמים שיצרו את הבעיה הזאת, במפלגות השמאל עצמן, נעלמו עכשיו.

      • אורן29

        1) המנדט שש"ס קיבלה מהערבים ב 1992 ניתן לה, מן הסתם, עקב פעילותה במגזר. הרכב סיעת ש"ס בכנסת לא רלוונטי לשום דבר, כידוע, משום שש"ס היא מפלגה ביזנטית שמורכבת מגברים חרדים ממוצא מזרחי.

        2) צריך להפריד בין ישראל עד ספטמבר 2000 ומאותו תאריך, עת פרצה האינתיפאדה השניה, והציבור היהודי ישראלי, בהכללה ובאופן גורף, ראה (ועדיין רואה) בפלסטינים כאחראים לאלימות ולחוסר היכולת להגיע לשלום באיזור. דעת הקהל הישראלית זזה כמה מגמות ימינה, והסיכוי לאג'נדה אזרחית ישראלית נמחק כליל (במקומו השתלטה ה"אג'נדה היהודית" כפי שכבר כתבתי). פוליטית, הערבים נדחקו עמוק יותר לפינה שבה הם היו מלכתחילה, וככל שמרצ התכווצה ככה נעלמו הנציגים הערביים שבה (ולא שקודם היו שם יותר מדי).

        3) דווקא מפלגת העבודה מספקת יצוג עקבי למגזר, יצוג שהגיע עד לרמה של שר בממשלה. למרבה הצער, לא ממפלגת העבודה תצא בשורה כלשהי לחברה הישראלית, מהטעמים שפירטתי.

        מרצ בהחלט יכולה לספק פלטפורמה הגונה ונקיה יותר למגזר הערבי מאשר מפלגת העבודה.

        • מני זהבי

          1) "מפלגה ביזנטית שמורכבת מגברים חרדים ממוצא מזרחי" זה צירוף מילים משעשע. כן, אני מבין למה התכוונת, אבל בכל זאת…

          2) חוסניה ג'בארה נבחרה לכנסת לפני ספטמבר 2000. מה הייתה הבעיה לתת לה תפקיד של סגנית שרה, לתת לה ראשות של ועדה כלשהי בכנסת, או להכניס אותה לוועדת חוץ ובטחון? (את הטריק עם הכנסת ח"כ ערבי לוועדת חו"ב ביצעה אז רע"ם, עד כמה שאני זוכר.)
          אשר לנדיה ח'ילו, בחירתה למוקם ה-9 ברשימת העבודה ב-2006 הייתה כה מפתיעה, שהציבור היהודי — ודאי צמצביעי העבודה — היו כנראה מקבלים את מינויה לשרה בלי התנגדות כלשהי.

          3) אין לי שום דבר מיוחד נגד ע'אלב מג'דאללה, אבל הוא נתפס כעסקן אפור ומשעמם, ומינויו בא כתגובה לצירוף ליברמן לממשלה — צעד שמבחינת יחסי הציבור, תועלתו מצומצמת למדי. בסיטואציות כאלה, עדיף ליזום מלהגיב ליוזמות של אחרים, וליזום בכיוונים שאיש לא היה משער כמה שבועות קודם.

          • אורן29

            1) ש"ס ככלל היא תופעה סוציולוגית/אנתרופולוגית מרתקת- היא המציאה מודל של יהדות קתולית שמגיע קומפלט עם אפיפיור (עובדיה יוסף), ישו (אריה דרעי הצדיק שסבל בשביל כולם) וקהל מאמינים נבער שמניח למועצת חכמי התורה לפרש את המציאות עבורו.

            2) אנחנו מנהלים פינג פונג של אנקדוטות, שמסתיר את התמונה vכוללת- ערביי ישראל סובלים מיצוג פוליטי חסר. מפלגת העבודה מחויבת ל"ברית היהודית", וכל מה שתעשה כפוף לאג'נדה הזו, כך שלא ממנה יוושעו ערביי ישראל. למרצ יש פה פוטנציאל, שכרוך בשינוי תפיסה וטיפה יותר תעוזה ממה שהיא מורגלת בו בדרך כלל.

  • מרץ גם תמכו במלחמת לבנון השניה.
    למה לא דעם? (חוץ מהשם)

  • עמיר

    אני רוצה להעלות שוב את האפשרות שיוחלט לפסול רשימות שאינן ציוניות מלהתמודד בבחירות. זה כמעט קרה במערכת הבחירות האחרונה וממש נראה אפשרי ב-2013.

    האם לאחר פסילה של בל"ד תחליט להחרים את הבחירות? ואם יצרפו את תע"ל? או את חד"ש?

    • ygurvitz

      פסילת בל"ד תהיה מבחן קשה מאד והנטיה שלי תהיה להחרים את הבחירות. פסילה של מפלגה נוספת ודאי תכריע את הכף.

  • עמרי

    אני מצטער אבל מה שנאמר כאן על חד"ש הוא פשוט לא נכון.

    1. קודם כל החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש) איננה קומוניסטית ולא כל פעיליה או חברי הכנסת שלה הם קומוניסטים, למרות שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) היא הגוף הגדול והמרכזי בחזית. שנית, אחרי וויכוחים ופיצולים בשנות ה90, מק"י קבעה עמדה רשמית וברורה שברית המועצות קרסה מכיוון שלא הייתה דמוקרטית, ושלא ניתן ליישם סוציאליזם ללא דמוקרטיה פוליטית. אולי באמת לא נערכו מספיק הצבעות רשמיות בנוגע לכל ההחלתות של המפלגה בנוגע לנושאים בין-לאומיים בתקופת המחלמה הקרה- אבל אני לא רואה איך זה רלוונטי למה שמק"י או חד"ש עושות כיום. הרבה דברים השתנו בעשרים השנים האחרונות 🙂

    2. אמנם, אני לא יכחיש שיש קשיים רבים ולפעמים גם טעויות כשמנסים ליצור פוליטיקה משותפת לערבים ויהודים בארץ- אבל כמו שיוסי בעצמו אמר, חד"ש היא התנועה היחידה בארץ שיוצרת פוליטיקה ושותפות יהודית-ערבית.למרצ אין את הבעיה הזו כי היא פשות מדירה ערבים, כמו שבל"ד איננה מדברת ליהודים.אבל אם בזמן שציונים מאשימים את חד"ש כערבית-לאומנית, בל"ד מאשימה אותה כמשתפית ציונית- אז נראה לי שהאשמות בשתי הצדדים לכל הפחות מוגזמות.

    3. נכתבו כבר המון פעמים פוסטים המראים את העמדה הרשמית של מק"י וחד"ש בנוגע לסוריה ואסד, והאמת שאין לי יותר כח לחזור על כל הלינקים, אז מצדי שכל מי שמתעקש עדיין להאמין שהם תומכות באסד בצורה זו או אחרת למרות כל העדויות, שיהנו. כן, היו דיונים וחלק מהחברים, כולל המזכ"ל, הביעו עמדות שנדחו על ידי מוסדות המפלגה (רואים? נלמד משהו מאז ימי סטאלין) וקבעו באופן חד-משמעי את התנגדותם לשלטונו של אסד. חוץ מזה, כמי שתרגם מסמכים בשביל מק"י למוסדות ארכיונים ברוסיה אני יכול להעיד שאין אף קשרים רשמיים בין המפלגה לבין השלטונות הרוסיים. כל אמירה אחרת יכולה לנבוע מחוסר ידיעה או מפראנויה מקרטיסטית. ובאופן כללי המקרה היחידי שבו אני רואה את נושא תמיכת חד"ש במדינות שלא אהודות על ידי ליבראליים בעל רלוונטיות זה כשחד"ש תהיה שוב היחידה שתדרוש שישראל תצביע נגד המצור האמריקני על קובה. אם זה ממש מרגיז משהו, זו זכותו- רק אין צורך להפיץ האשמות שקריות.

    • אני רוצה להדגיש בעיקר את הנק' השלישית. בעוד שההצטרפות של מרצ לחגיגת הדמים של עופרת יצוקה הייתה בעלת השפעה על המתקפה עצמה, תמיכה של כמה קומוניסטים חדשניקים הזויים באסד היא דבר די חסר משמעות.

      • איציק הימן

        שאלת התוצאה לא ממש מעניינת. העובדה שיש תמיכה כזו מספיקה לי בכדי להתנער מהמפלגה הזו.

  • ליאור

    הייתי מצביע אם זה היה ניצן הורוביץ שם בראש המפלגה, אבל זהבה לא יודעת להתבטא, לא מבינה שום דבר בדיבייטינג, וחסרת קריזמה, ואני מעדיף לבחור למפלגה שכן תזיז משהו ולא תשב מחוץ לקונצנזוס ותבכה על מר גורלה והשמדת המדינה

  • גיל

    בתור חבר מרץ אחת הבעיות המרכזיות של המפלגה בראשות זהבה גלאון היא ההתנשאות של המפלגה על הציבור.
    בפני מרץ עמדה לאחרונה הבחירה בין היותה מפלגה שפונה לכלל אזרחי ישראל ופותחת את מוסדותיה כדי לתת להם ייצוגיות, ובין היותה מפלגה לבנה וצפונבונית שחושבת ומציעה פתרונות לכלל החברה הישראלית.
    בניצחון הגישה השניה לאורך השנים טמון הכישלון של מרץ ובורגול ובוגולובסקי כתב את זה יפה בבלוג שלו.
    לכן, התמיכה של יוסי במרץ ברורה לי ואני שותף לה. אבל דרושה התייחסות להתנהלות של מוסדות המפלגה.
    ספציפית ביקורת כלפי הגישה של גלאון שאין צורך לפנות (או חלילה לשתף) לקהלים שגם ככה לא יצביעו לנו. השמרנות האליטיסטית המתנשאת בשיא הגרוטסקיות.

    • גיל

      קשה לכתוב מהכלאפון. לא התכוונתי לכתוב בורגול

      • דניאל ר

        דווקא הסתדר לי הבורגול עם הטיעון על הדרת מזרחים וכו'.

  • מצטער, אבל אני לא רואה את זה בתור סיבה מספיקה להעדיף את מרצ על חד"ש. התמיכה של חד"ש באסד ובקומוניזם היא בעיה מוסרית אבסטרקטית בלבד: לחד"ש אין את היכולת להביא שלטון קומוניסטי לישראל או לחזק את משטר אסד. אסד יישאר או ייפול לפי הכוח הפנימי שלו מול המפגינים ולפי דעת הקהילה הבינלאומית; חד"ש לא משנה כלום בנושא.

    עם מרצ, זה שונה לגמרי. היא יודעת להישמע שמאלנית כשהיא באופוזיציה, אבל בשלטון היא תומכת בכל השיגיונות של העבודה. היא תומכת בחולדאי בתל-אביב, תמכה בברק תחת יוסי שריד (שיודע לדבר על זכויות אזרח והכיבוש מאוד יפה בתור כתב), ותמכה בעופרת יצוקה. היא תופסת את הצבא באותה צורה שהעבודה תופסת אותו – כלומר, כמעוז שהאחוס"לים צריכים להנהיג, ולא, למשל, בתור מכונה שאונסת חיילות ויורה במפגינים. כל הדברים האלו מחזקים את השלטון באופן ישיר: הם מחלישים את המחאה ומחזקים את הקבלנים סטייל יחימוביץ' וחולדאי במישור החברתי, וכן מחלישים את ההפגנות ומחזקים את תפיסת הנהיה-קרביים-יפי-בלורית-ונראה-דוגמה-אישית במישור הצבאי והמדיני.

    (וברמה היותר נקודתית, הפוליטיקה החברתית של דב חנין היא עירונית, בעוד שזאת של מרצ היא קיבוצית.)

  • nachum

    לגלאון יש בהחלט הפוטנציאל להפוך למנהיגה הרבה מעבר לראויה של השמאל הישראלי. NO CHANCE!!!

  • במלים אחרות, אתה חושב שהתמיכה של כמה חברים בחד"ש בעניין שאין לישראל אחריות ישירה עליו, כמו הדיכוי בסוריה – למרות שהיא נדחתה בתוקף על ידי מוסדות המפלגה – חמורה יותר מאשר התמיכה הרשמית של מרצ בפעולה צבאית שישראל יצאה אליה?

    לא השתכנעתי.

    • Moshes

      התכוונת לומר:
      "התמיכה של חברים בכירים בחד"ש בטבח אלפי אזרחים"

  • ג'וד

    חבל. זוהי שעת חירום, זו אינה השעה לדבוק בעקרונות.

    אני מצביעת חד"ש*, אבל בבחירות הבאות אצביע לעבודה, כי זה הסיכוי היחיד להכניס טריז במעגל הקסמים הימני.
    מרץ עם העקרונות הנעלים של הכל או לא כלום היא אימפוטנט פוליטי, אימפוטנט פוליטי מתוך אידיאולוגיה.
    חבל על אנשים טובים כמוך שמצטרפים אליה.

    ——
    *הנימוקים שלך נגד חד"ש הם ספינולוגים ולא מתאימים לך, ולכן נשמעים יותר כמו נסיון של רציונליזציה מצידך.
    יש סיכוי שבכל זאת אצביע חד"ש, אם יסתמן בסקרים שיש סכנה למקומו של דב חנין.

    • יובל א

      זו שעת חירום כי לא דבקו ולא דברים בעקרונות. לא בכל עמדה, אפילו לא בעקרונות.

    • עמרי

      הקול שלך יכניס טריז הרבה יותר משמעותי בממשלת הימין אם הוא יכניס ח"כ נוסף מחד"ש לכנסת, מאשר למפלגת האם-נכנס-בפעם-העשרים-לממשלת-הימין.

    • דווקא אם המטרה היא ליצור אלטרנטיבה שלטונית מיינסטרימית, עדיף כבר להצביע למרצ ולא לעבודה. הן שותפות קואליציוניות טבעיות (וכשהן לא, לדוגמה היום, זה סימן שאין טעם להצביע לעבודה) – בשני המקרים, אתה מצביע לקואליציה בראשות העבודה בה מרצ חברה בממשלה. הבחירה בין השתיים היא למעשה הצבעה בפריימריז של מפלגת-על מדומה הכוללת את שתי המפלגות.

  • איציק הימן

    לדעתי ההבדל העיקרי בין מרצ של זהבה לבין העבודה של שלי הוא במידת הפרגמטיות – לכן לשלי יש הרבה יותר סיכוי לגרוף קולות ולהגיע לעמדת השפעה מאשר לזהבה (אני בכוונה נוקט בשמות האישיים כי יש חשיבות רבה לדמויות האלו בהתמודדות – שתיהן מנווטןת את שתי מפלגות השמאל הציוני מחוץ לביצה אליה שקעו בהנהגה הקודמת). מצד שני, מרצ תשאר (יש לקוות) נעמנה יותר לעקרונות שהיא שואפת לקדם. אין מה לעשות, אלו שיקולים מנוגדים וכל בוחר נדרש להכריע מה עדיף – פוטנציאל השפעה רב יותר או דבקות רבה יותר בעקרונות. כיוון שיש לי אמון בשלי וביכולתה לפשר בחוכמה בין השניים – לא למכור את עצמה לדעת בשביל אשליית השפעה – אני בחרתי בעבודה, אבל זהו הימור כמובן. הצהרתה על מועמדותה האפשרית לראשות הממשלה היא לדעתי לא מגלומניה כי אם הצהרת כוונות חשובה – אם תלך לקואליצית ימין בעקבות הצהרה כזו, היא קוברת את עתדיה הפוליטי ואת העבודה גם יחד, ואני חושב שהיא יודעת זאת.

    • איציק הימן

      *נאמנה

  • Guy

    I find this a bit disappointing. I respect you for your voice and analysis, but I think that siding with Meretz exposes some basic fallacies in the core of your analysis. First, I must say that Meretz was my political home growing up in the 90s, I was an enthusiastic activist in Noar Meretz, and even a representative in the management body of the party. But I've left the party when its core contradictions became too heavy of a burden at the beginning of the second Intifada.

    First, its analysis that Israel is/was a democratic county, and that the fight against the Netanyahu government is a fight to "save" its democratic character. Israel has pretty much NEVER been a democracy, this is something that should be acknowledged. The only time in which all of the people under Israel's regime had basic civil rights was perhaps for nine months, between September 1966 (the end of the Military Rule) and June 1967. Pretending as if there is a democracy in Israel that needs to be saving is shooting one self in the leg.

    Then there is Meretz's commitment to the "free market". Today more than ever before there is an urgent need for a political party to take on a clear anti-capitalist voice. Meretz does not have this voice.

    Meretz is a party that lives in a contradiction. It gains followers by taking some progressive stands, but it is still in its core a neo-liberal party, run by media and marketing advisors more so than by activists. This is a fact that I have learned from my own involvement and volunteering in the party.

    Come election time, my dilemma would be between Hadash and Balad. Neither are a perfect choice, ideologically it is important for me to vote to a CLEAR anti-capitalist party, that also does not try to pander to Zionism. But with that I cannot ignore the amazing work done by Haneen Zuabi.

    Best of luck to you Yossi, I will continue to read your important blog, but I hope you would become aware of the deep problems with Meretz.

  • אולי זה הזמן להתחיל לחשוב ברצינות על דע'ם?
    וד'א צריך להזכיר שחד'ש זה לא רק מק'י, יש גם תראבוט. ויש גם עצמאיים.

    עופרת יצוקה והחיסול של כל הרמת ראש מזרחית בת'א-יפו בקיץ האחרון הן הסיבות שמר'צ שרופה מבחינתי. הייתי סולח על הדברים האלו ואומר שוואלה, זה עבר ונסלח. אבל יש לי הרגשה שמר'צ תמיד תהיה כזו. קצת שלומיאלית… קצת 'אופס טעינו סליחה.' זה נראה לי כמו דפוס כבר, ולא מעידה חד-פעמית.

  • חייב לחלוק עליך בקשר לזהבה גלאון, נראה שהיא אימצה את המדיניות של קודמיה בקשר לביקורת על הצבא (בין אם זה ביוזמתה או שהיא הוכרחה לפעול כך). למשל הפעולה האחרונה של ישראל בעזה לא זכתה לשום התייחסות באתר מרצ או בקבוצת הפייסבוק שלה (לעומת זאת הייתה התייחסות ענפה לכל מיני עניינים מקומיים ולא ממש רלוונטיים לקהל הרחב).

  • אורן

    טוב אני לא רואה בתגובות הגנה על שלי יחימוביץ' אז הגיע הזמן:
    1. ממשלה- שלי לא אמרה שהיא תיכנס לממשלת נתניהו אלא שהיא לא פוסלת את זה- להזכירך היא ויתרה על תפקיד שרה לאחר הבחירות האחרונות בגלל ממשלת נתניהו-ליברמן. כלומר זה שהיא לא פוסלת לא אומר שהיא הולכת על זה.
    2. כיבוש- שלי אומרת בכול הזדמנות שהיא תומכת במתווה קלינטון כלומר חלוקה על בסיס קווי67, חלוקת ירושלים, פיתרון צודק לבעיית הפליטים. נכון שהיא בוחרת לדבר בעיקר על נושאים חברתיים, אבל העמדות המדיניות שלה ידועות לכול.

  • זליג

    לא קראתי את כל התגובות, אבל חבר'ה, באמת, מספיק עם הטהרנות בבקשה. אין מפלגה מושלמת, אין אהבות שמחות. כולנו תמכנו בעופרת יצוקה בשלוש השניות הראשונות שלה, אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד. היתה תקופה מאוד מורטת עצבים, להזכיר לכם, וגם פוליטיקאים עושים טעויות.

    יש בינינו משתמטים (גם אני) וסרבני גיוס, ומרצ מתנערת מהם רשמית. בסדר, מה קרה? לא חייבים להסכים על הכל, מה גם שדי ברור שמרצ לא תהיה זו שתארגן הפגנות למען שלילת רשיונות הנהיגה של משתמטים בעיניהם (ומסתמא גם לא תצביע בעד חוק דומה בכנסת). מרצ נראתה בבחירות האחרונות כמפלגת שמאל-לא-באמת-שמאל, נטולת רקורד פרלמנטרי רלוונטי, נישט אהין און נישט אהר. בגלל זה שמאלנים כבדים בחרו חד"ש ושמאלה, שמאלנים בלאי הצביעו עבודה ימינה. אם זה השתנה, ובקראי את הפוסט אני מבין שזה אכן בתהליכי שינוי, אין סיבה טובה להעניש את המפלגה הטובה הזאת על טעויות העבר.

    אני מוצא את שלושת הטיעונים שלך, יוסי, לפסילת חד"ש, קטנוניים. המזכ"ל שלהם דביל וסטליניסט שרואה באסד דון קישוט שלוחם באימפריאליזם, סו וואט? זה לא שהוא מחר ישלח אותנו לגולאג. הם קומוניסטים, אז מה יקרה? מחר הם ילאימו את האינטרנט? כואב לך שהם לא אמרו עדיין שטוב שברה"מ התפרקה? שלא ביקשו סליחה על ששלחו סטודנטים ישראלים ללמוד במזרח ברלין? ברור שהם מזוהים עם תנועה עם יותר דם על הידיים מאשר ידיים, וזה רע מאוד. אבל מבחינה פרלמנטרית הם מצויינים, הם מחוקקים חוקים שכולנו בסופו של דבר בעדם, ומשרתים את האינטרסים הסוציאל-דמוקרטיים, ואין הרבה סכנה שהם ישתלטו על המדינה וינהיגו בה משטר טרור סובייטי. הטיעון הרלוונטי היחיד שלך (אם כי הוא חשוב ומכריע) הוא בסיפא: חד"ש לא תהיה שותפה בשום קואליציה, גם אם ירצה אורן זריף והעבודה תזכה בבחירות הקרובות. וזו סיבה מספיק טובה לתת את הקול לשמאל שהוא גם שמאל וגם רלוונטי מבחינה ממשלתית.

    • Guy

      "כולנו תמכנו בעופרת יצוקה בשלוש השניות הראשונות שלה"

      I didn't.

      • זליג

        אשריך (באמת).

    • עמרי

      בממשלת רבין השניה חד"ש תמכה בקואליציה. היא לא דרשה כיסאות אלה תמיכה בתקצוב לחינוך ולרשויות המקומיות ובחוקים החברתיים של תמר גוז'נסקי. למעשה להצביע לחד"ש זו ההבטחה הגדולה ביותר שהקול שלך יינתן לממשלת שמאל עקבית ולא לממשלת ימין.

  • שי

    בלי קשר לכל דיוני ההשוואות בין המפלגות, מעניין אותי משהו קצת אחר – איזו מעורבות פוליטית והשפעה בעצם מקבלים מהתפקדות למפלגה? שקלתי בעבר להתפקד למרצ (גם אני במצב דומה לשלך, תמיכה חסרת התלהבות במרצ), והרושם שקיבלתי הוא שאם אתפקד, המעורבות הפוליטית שלי תישאר בדיוק אותו הדבר רק שבנוסף להצבעה לכנסת פעם בארבע שנים, תהיה לי גם הצבעה לרשימת מרצ פעם בארבע שנים. לא חסר משמעות, אבל לא נראה לי משמעותי מספיק להצדיק את זה.

  • שחר.ב

    לדעתי אחד הטיעונים היותר חזקים למה להצביע למרצ ולא לחד"ש, היא הדרת הנשים בחד"ש מכל עמדות כח : ח"כים ומזכ"לים. והעובדה, שחד"ש מייצגת דיכוטמיה אוריינטליסטית כשדב חנין היה יחיד שבא לתמוך בקהילה הגאה, ושאר הח"כים שלה מדירים את רגליהם מכל מה שמריך כתמיכה בקהילה הגאה.
    בקיצור מפלגת שמאל שהשותפות הערבית-יהודית שלה כוללת הדרת נשים בעייתית מאוד בעיני, וגם חוסר ההבנה המוחלט שלהם בחשיבות של מצעד הגאווה בירושלים ששובר מחיצות וחומות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית בעייתית גם כן.
    וחוץ מזה יש הזדמנות לחזק פמניסטית, כך שהתיאוריות של החוג למגדר לא ישארו רק בין כותלי האקדמיה.

    • יובל א

      אז בל"ד.
      אבל לא מר"ץ. יש גבול של חדלות, של אפסות, של נרפות, של ממסדיות, שמעבר לו באמת אי אפשר. די כבר.

      • בל"ד היא מפלגת ימין עם ח"כים שמדברים על אותה פצצה דמוגרפית כמו הימין, רק מהכיוון השני.

        • יובל א

          אתה מוזמן לנמק את הטענה הזו.

          • זה שיש לבל"ד ח"כים וח"כים לשעבר שאומרים שערבים צריכים להוליד יותר ילדים כדי להטות את הכף הדמוגרפית זה לא סוד גדול.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אמנם בעבר לא כל מנהיגי חד"ש היו מאורים במאבק של הקהילה הגאה, אבל הטענות האלו הן ממש לא נכוחות למצב כיום. במצעד הגאווה האחרון בירושלים שהייתי בו (לפני שנתיים) לחד"ש הייתה נוכחות הרבה יותר גדולה מלמר"צ, ואמג'ד שביטה היה הדובר מטעם חד"ש באירוע המרכזי. בנוסף, ראיתי את אפו אגבריה משתתף בכמה אירועים של הקהילה הגאה כח"כ של חד"ש, ושלא נדבר על כך שחד"ש היא התנועה הפוליטית היחידה שפועלת בעניין הגאה בקרב האוכלוסייה הערבית (בעקר ראויה לציון איידה טומה סולימאן). אין ספק שיש מה לשפר בנוגע לייצוג נשים בהנהגת חד"ש, אבל בו נזכור שלמר"צ הייתה מועמדת אישה במקום ה4 בעוד לחד"ש הייתה במקום ה5 וה6, כך שבעניין זה לא היה ביניהם הבדל משמעותי. ואלו עוד היו אישה ערביה ואישה מזרחית- אני תוהה איפה נשים כאלו היו ברשימת מר"צ לכנסת?

      • שחר.ב

        חוץ מדב חנין אף אחד משאר הח"כים לא מגיע לאירועים של הקהילה הגאה. לגבי הנוכחות של חד"ש היה מדובר בעיקר בחלק היהודי, האוטובוסים מנצרת לא יצאו למצעד.
        לגבי, הייצוג של אישה ערביה ואישה מזרחיה הן בכוונה נדחקו למקומות לא ריאלים. דומה למה שעשתה אגודת ישראל בעבר שהייתה שמה נציג מזרחי במקום 6 שהיה המקום הלא ריאלי הראשון.
        חד"ש זוכה לתמיכה של 3-4 מנדטים בשנים האחרונות, ושם יש למקם את הנשים.

  • דני

    אבל בעצם, אם זכור לי נכון אתה לא תומך בדבר העיקרי שמרצ מקדמת, והוא פתרון שתי המדינות עם מדינה ציונית ומדינה פלשתינית. אז איך זה מסתדר? תקן אותי אם אני טועה

  • יוסי, חבל על הקול שלך. יש סיכוי לא רע שמרצ בהנהגתה של גלאון אשר מעוררת אנטגוניזם בציבור הרחב תלך בבחירות הקרובות בדרכה של מפ"ם ז"ל. זה אומנם יהיה עצוב וחבל אך לא צריך להתעלם מזה.
    דווקא אנשים עם דעות וערכים ברורים כמו שלך צריכים להצטרף למפלגת שמאל גדולה, וכרגע האלטרנטיבה היחידה היא מפלגת העבודה. חשוב לעשות את זה כדי שקולות כמו שלך יישמעו מבפנים וידרבנו לפחות חלק מחברי-הכנסת של העבודה גם להשמיע את הדברים האלה במישור הלאומי.

    הצבעה למפלגות שמאל קטנות לא מקדמת את הערכים המשותפים לכל השמאל הישראלי, אלא את ערכי-הימין.

    • האמת, אם מרצ היא בסכנת ירידה מתחת לאחוז החסימה, אז יש להצביע לה, מסיבות אסטרטגיות. זה אומר שהקול השולי יכניס 2 או 3 ח"כים משמאל למרכז לכנסת ולא רק אחד כמו במפלגות שכניסתן לכנסת מובטחת. אמנם אני מעדיף ח"כ מחד"ש על ח"כ ממרצ, אבל 3 ח"כים ממרצ יותר טובים מח"כ אחד מחד"ש. כמובן שאותו דבר תקף לגבי חד"ש – אם היא בסכנה אז צריך להצביע לה גם אם מעדיפים את הגישה היותר מתונה של מרצ.

      וברגע שמרצ נכנסת לכנסת, זה שהיא קטנה לא פוגע בה. 3 ח"כים הם 3 ח"כים. העבודה של היום, איך ששלי מנסה למתג אותה ואיך שהיא נהייתה ברגע שהמרכז האשכנזי ערק מקדימה, היא אלטרנטיבה שלטונית עם קואליציה שכוללת את מרצ. כמו שהסברתי בתגובה מעל, מרצ והעבודה הן שותפות קואליציוניות כל-כך טבעיות שלהצביע לאחת מהן זה למעשה להצביע למפלגת-על הכוללת את שתיהן וכן להצביע בפריימריז של מפלגת-העל, בהם האופציות הן המחנה היותר מתון (העבודה) והמחנה היותר שמאלני (מרצ). אי אפשר אפילו לטעון שהצבעה למחנה פחות מתון יפגע במפלגה, כיוון שהפריימריז האלה קורים ביחד עם הבחירות הכלליות ולא לפניהן.

  • מיכאל לינדנבאום

    ליוסי גורביץ,
    אני מעוניין לראות סימוכין למה שאמרת ששלי מוכנה להיכנס לממשלת הביביוביהו.
    בינתיים אני מחפש ולא מוצא,ולי אישית קשה להאמין.
    בהערכה לאומץ הלב האזרחי שלך.
    לינדנבאום מיכאל

    • מני זהבי

      "סימוכין ששלי מוכנה" הם כמו סימוכין שהפלסטינים רוצים להרוג את כולנו/מוכנים להכיר בקיומנו כמדינה יהודית/תודעתם נצרבה באופן כלשהו.
      אי-אפשר להוכיח מוכנות או רצונות. אפשר להעריך אותם, והדיוק של הערכות כאלה יהיה מוגבל למדי.

  • וידנפלד יעקב

    ליוסי גורביץ,
    מכל האמור במאמרך ובתגובות אליו יש לי רק בעיה קשה אחת (בסופו של דבר גם אני מתלבט כל פעם ולבסוף מצביע מר"צ). הבעיה היא המושגים האופנתיים "סוציאל-דמוקרטיה" ו"נושאים חברתיים". מפלגת שמאל אמיתית לא יכולה להיות סוציאל-דמוקרטית" אלא אך ורק סוציאליסטית, אחרת היא מפלגת מרכז. אני לא רוצה לראות את חברי מרץ רק בהפגנות נגד האפרטהייד אלא גם בין פועלים מפעלים נסגרים שמפגינים על זכותם ללחם ועבודה (ונמכרים אח"כ לרמי לוי עבור חופן שקלים). אני לא רוצה לראות אותם רק בשדרות רוטשילד עם ילדי הפרחים החמודים והמפגינים אלא גם בין עובדי הקבלן לסוגיהם, בין הפועלים הזרים והפליטים המנוצלים בתנאי עבדות. זה יבדיל את מר"צ מכל שאר המפלגות. כי ססמאות של "שלום צודק" ו"צדק חברתי" יש לכל המפלגות ללא יוצא מהכלל.