למה אובמה חשוב
1.
בשנים האחרונות נראיתי קצת כמו ג'ואל גריי ב"קברט", שר שיר אהבה לגורילה. "If you could see her through my eyes," הוא שר, מונה את מעלותיה*. חשו כך, נדמה לי, לא מעט אמריקנופילים אחרים, בעיקר באקדמיה ובשמאל. הקליפ הזה של The Decemberists מצייר היטב את דמות הגורילה. אמריקה, הדמגוג רבוע הלסת.
ולך תסביר. נסה להגן על "המולדת השניה", כניסוחו הקולע של יוסי, כאשר זו פותחת מחדש את הגולאגים, ומענה ורוצחת. ואז בא אובמה, ונזכרתי. אמריקה. לא בגלל מה שהיא, אלא בגלל מה שהיא יכולה להיות.
* ביוטיוב, משום מה, אפשר למצוא רק גרסה חצי-מדובבת לספרדית, שקוברת את הפואנטה, או את הביצוע הרע של "קברט 2000"
2.
הדרך הטובה ביותר לפספס את מה שקרה כאן היא לקרוא את המאגנום אופוס של ניוזוויק. כתבי העיתון זכו לסקר מקרוב את הקמפיינים של כל המועמדים, לאחר שהבטיחו שהדברים יפורסמו רק בתום הבחירות. שבע כתבות ענק, והפואנטה היא "אובמה ניהל קמפיין מעולה". הוא השתמש באינטרנט, הוא הוציא את הצעירים, הוא ניצל את המשבר הכלכלי, והוא לא סטה מהמסר.
הכל נכון, אך דהוי כל כך. מתי התחלנו לחשוב בשיווקית? איך קרה שזה כל מה שנלקח מהבחירות האלו? אנשים לא הצביעו לאובמה בגלל שהוא ידע לנהל קמפיין. הם הצביעו לו למרות זאת. אנשים עברו מדלת לדלת, חיכו שעות בתור לקלפי, בכו. והם עשו זאת כי מאחורי סיסמת ה-"Hope" הם ראו אדם. ואיכשהו, אפילו מאות סטיקרים, עשרות נאומים זהים, לא הצליחו לטשטש את פניו.
3.
קשה לומר שעקבתי אחרי הבחירות מתחילתן. קיבלתי מדי פעם עדכונים טלפוניים מיוסי, אבל התמדתי בעצלותי הנרגנת. ואז, מתישהו באמצע הפריימריז של הדמוקרטים, העלו ב-3quarksdaily פוסט. כותרת המשנה היתה "במקרה שטרם ראיתם זאת, אובמה על גזע באמריקה".
עכשיו,quarksdaily3 הוא לינק-בלוג מוצלח, אבל הוא עוסק בדרך כלל במדע, פילוסופיה וספרות. לא בדיוק המקום שאתה מצפה לפגוש בו פוליטיקאים נואמים. לחצתי על פליי.
אלו היו ימי ג'רמיה רייט, הכומר האבסורדי של אובמה. ציטוט מאחת הדרשות שלו, "God Damn America", רץ בלופ נורא בתחנות הטלוויזיה. במקום להשליך את רייט, אובמה נאם.
הוא לא ייפה את האמירות של רייט או הכחיש שהכיר אותן. הוא עמד על הפודיום, ובמשך 37 דקות דיבר על יחסי גזעים באמריקה. נאום ארוך, כן, מורכב. הוא דיבר על התסכול השחורים בארה"ב, שהפך למרירות, ואז, באותה נשימה, דיבר על לבנים שאיבדו משרה לשחור בשל אפליה מתקנת. הוא דיבר כמו אדם. לכן העלו אותו ל-quarksdaily3, לכן רייט ירד מסדר היום, לכן הוא ניצח.
4.
היה שם עוד משהו. כצפוי, אובמה גינה את רייט. בפי כל פוליטיקאי אחר, זה היה מסריח מזיעת סקרים ואימת אלקטורים. לא כאן. אובמה סירב לגנות את רייט על זעמו. הוא גינה אותו על משהו אחר, על שאיבד אמון באמריקה. רק אז הבנתי למה "Hope" היא יותר מסיסמה ריקה. בעצם, Hope זה בדיוק מה שלא הצלחתי לנסח כל השנים ההן, אמריקה כפי שהיא יכולה להיות.
5.
נאומים אינם מדיניות, אני יודע. אני מקווה, מאמין, שיודעים זאת גם רבים ממצביעי אובמה. אבל, שלא כבעבר, כבר איני שותף לבוז שחשים רבים כלפי רטוריקה. אבל דמוקרטיות מקיימות בתוכן סתירה מובנית. הן דורשות את התגייסות האזרחים – לדעת, להצביע, להתנדב – ובה בעת שוחקות את האמון שהוא בסיס ההתגייסות הזו. קשה אחרת במערכת שבנויה על פשרות. נאומים אינם מדיניות, אבל הם דרך להתגבר על הסתירה הזו.
הנאומים של אובמה חשובים. "We coach little league in the blue states and, yes, we've got some gay friends in the red states," הוא אמר כבר ב-2004, בנאום שלו בוועידה הדמוקרטית. הוא גרם לאנשים להאמין שהם יכולים להיות טובים יותר, ליצור "איחוד מושלם יותר".
משהו מוזר קורה כשאתה תולה באנשים תקוות. חלקם משתדלים להגשים אותן. זו משמעות הניסוי האמריקני, הרגע ההוא שבו, בניגוד לכל היגיון, עם החליט לשלוט על עצמו. בגלל זה אובמה חשוב. הוא גרם לאנשים לחזור ולהאמין בניסוי הזה. והניסוי הזה, כולו, הוא אמונה בבני אדם.
6.
לא אחדות המסר קנתה לאובמה את הניצחון, אלא סוג המסר. פרנק ריץ' כתב זאת יפה. במשך שמונה שנים, הוא כותב, אמרו לנו האנשים שבשלטון שאנו קטנים, עיקשים וטיפשים – קלים לפילוג וקלים להפחדה […] שמענו את ההשמצות הללו על אמריקה בתכיפות כה גבוהה, עד שהתחלנו להאמין בה". אמרו שהצעירים ציניים מדי, שהם לא יצביעו; ואמרו שלבנים לא יצביעו לשחור; ואמרו שאמריקנים לא יתנגדו למלחמה. והנה, אמריקנים התנגדו למלחמה; לבנים הצביעו בעד שחור; והצעירים יצאו להצביע. במשך שנים אמרו לנו שהדור הזה הוא דור ציני. זה לא היה הדור, אלה היו הפוליטיקאים.
לכו לראות מה עשה ביבי לאתר שלו. בליכוד בטח קראו את ניוזוויק.
הפוסט הנ"ל פורסם גם בסיפור האמיתי והמזעזע של
חבל שאתה לא רואה את ההשוואה הברורה לדב חנין. אני מבין שכל הסיפור על מגיבים בתשלום הרתיע אנשים, אבל זו הייתה אפיזודה קטנה בתוך קמפיין מדהים. אותו הדבר שאובמה ביקש מהאמריקאים, חנין ביקש מהתל אביבים (סעיף 6). לאובמה היה הרבה יותר כסף ממקיין, לחנין ועיר לכונו לא היה שקל. אם היה להם יותר כסף מלחולדאי אולי המצב היה שונה… חנין הצליח לעלות בעיות מוניציפליות על סדר היום ובתמורה הוא נתקף על קומוניזם, ציונות ושהשם האמצעי שלו הוא בוריס (לפחות לא חוסיין). אחרי שבועות של התנדבות וחלוקת פליירים ברחובות נשאר לי רק דבר אחד להגיד – yes we can
אולי די כבר עם ההשוואה המופרכת הזאת לאובמה? תסתכל על התפלגות ההצבעה בארה"ב לפי מחוז ותראה איך אובמה כבש ציבורים הפוכים, ממנהטן ועד לדרום טקסס, מעמק הסיליקון ועד לחוות במונטנה, בדרך לנצחון מרשים והסטורי. חנין, לעומתו, הצליח לגרום לכמה בועתיים להצביע לראשונה בחייהם בבחירות הערוניות בת"א והכניס חמישה עסקנים לשבת עם עסקנים שאינם טובים יותר או פחות מהם במועצת העיר.
ההשוואה המטופשת הזו מעידה בעיקר על תומכי חנין, ולא מפליא שרבים מהם באים מהמדיה – מי שמתפרנס מחקויים מקרטון של אמריקה ביום יום (וקטילה אופנתית שלה בערבים) השתמש באותה גישה מעוטת-כשרון לקמפיין של חנין, וכך הפכו תנועה שהיו לה רעיונות טובים סה"כ לדבר מודבק ומלאכותי כמו הפרסומות דוברות האנגלית שמייצרים הפרסומאים העבריים לקהל המקומי.
היה נחמד לראות את הבוחר מפוצץ את הבועה ושולח את "I DOV TA" והסלבריטיזים המסכנים לקחת מונית לנמל, ולא מפתיע שהבועה המקומית המאוהבת בעצמה עוד מתברכת בהישג הפנטסטי.
האם באמת "התפלגות ההצבעה בארה“ב לפי מחוז ותראה איך אובמה כבש ציבורים הפוכים, ממנהטן ועד לדרום טקסס, מעמק הסיליקון ועד לחוות במונטנה"?
כשמסתכלים על התוצאות, אפילו במדינות כחולות, כמעט כל המפה אדומה, ויש כמה כתמים כחולים בעיקר במרכזי האוכלוסיה ובערים הגדולות. גם הניצחון שלו לא היה ברוב כל כך גדול (מבחינת מספר האנשים, לא האלקטורים).
א) באלקטורט האמריקאי 8.5 מיליון קולות, במיוחד לדמוקרטים, הם נצחון מוחץ.
ב) ניתוח המחוזות שלך נאיבי. הרי האוכלוסיה לא מפולגת בצורה אחידה. עובדה היא שוירג'ינייה, ואינדיאנה הצביעו לאובמה, וכן הפער בטקסס היה רק 10%. מדובר בתוצאות מרשימות.
ערדי, נמאס לי מהטון המתלהם שלך. אתה רוצה גם לתת כותרת "כנסו כנסו"? בסוף אני אצרץ אוסף ציטוטים גסים מהתגובה שלך, כדי שנזכור לך.
ההתלהמות שלך לא ראויה לתגובה. אבל לשם הפרוטוקול: לחנין ועיר לכולנו היו מוקדי תמיכה גדולים בשכונות בדרום ת"א (ולא רק בפלורנטין). אלה אנשים שבאופן מסורתי היו מצביעים חנין? פחח בריבוע. אתה סתם דמגוג משתלח.
בנוגע לנמל ת"א, זו חממת אלימות, והציבור הפסיד. ראה הפוסטים של לרמן בנושא.
לסיום, ציטוטים של ערדי:
"ההשוואה המופרכת"
"הצליח לגרום לכמה בועתיים"
"חמישה עסקנים לשבת עם עסקנים שאינם טובים יותר או פחות מהם במועצת העיר."
"ההשוואה המטופשת"
"מי שמתפרנס מחקויים מקרטון של אמריקה ביום יום (וקטילה אופנתית שלה בערבים)"
"באותה גישה מעוטת-כשרון"
"לדבר מודבק ומלאכותי"
אז, בעצם, כמעט כל התגובה שלך. צא צא.
פגעת בול .
"לאובמה היה הרבה יותר כסף ממקיין, לחנין ועיר לכונו לא היה שקל"
בגלל זה אין מקום להשוואה בין חנין לאובמה. אתה מבין, אובמה איננו מולטי מיליונר כמו מקקיין וכל הכסף שלו בא מתורמים (רוב רובו מתורמים קטנים). פער ההכנסות בין מקקיין לאובמה נבע מנכונותם של אמריקאים תומכי אובמה to put their money where their mouth is.
זה בדיוק ההבדל בין אובמה לחנין ובין תנועה לטרנד: אם אנשים מעדיפים פוליטקאי כלשהו הם יצביעו בשבילו, אם הם חושבים שהוא באמת טוב הם גם יתרמו מזמנם לקמפיין שלו, אבל רק אם הם באמת מאמינים במועמד ובחשיבות מועמדותו – רק אז הם יתנו לו את הכסף שלהם שוב ושוב (במקרה של אובמה תורמים שלחו לו עוד כמה עשרות דולרים כל כמה זמן).
לפי חישוב גס כ-45 אלף תל-אביבים הצביעו לחנין, אם כל אחד מהם היה תורם לו 50 שקלים חנין היה צובר כ-2.25 מיליון ש"ח. אם היו תורמים יותר ואם המפורסמים שתמכו בו היו משקיעים בו קצת מהונם חנין היה יכול לאסוף עוד הרבה יותר כסף.
אבל זה לא קרה, ונראה לי שזה לא קרה מאותה סיבה ששני שליש מתושבי העיר לא הלכו להצביע – כי בסופו של דבר חנין לא מגיע לקרסוליו של אובמה והתמיכה בחנין דומה הרבה יותר לתמיכה בגימלאים מאשר לתנועת Yes We Can של אובמה.
אני לא חושב שהתמיכה בחנין היא טרנד. אני מכיר חלק מהפעילים, והם אנשים רציניים מאוד. זו לא היתה רק הצבעת מחאה, אלא הצבעה עם תפיסה ברורה מאוד של האופן שבו העיר צריכה להיראות.
לגבי הכסף, אתה צודק.
אני רואה את ההשוואה לחנין, וגם את הבעיות שבה. אבל לקח לי שעות לכתוב את הפוסט, ונראה לי שעל חנין ראוי לדבר בפוסט אחר.
אני ממש לא מבין למה כל התגובות כאן עוסקות בחנין.
לגבי הפוסט עצמו: איתמר, אני לגמרי יכול ורוצה להזדהות עם הפוסט שלך. אבל בכל הסיפור הזה אני עדין מפחד שאובמה יהיה נשיא ממש מחורבן, שהיא בסה"כ אפשרות ממשית בהתחשב בעובדה שהוא אמור לקבל החלטות די רציניות ושאין לו ניסיון. ודווקא בגלל זה הסיפור של ניוזוויק מרגיע אותי: כי מישהו שהפגין כ"כ הרבה קור רוח ומנהיגות במהלך שנתיים מאוד קשות יכול להראות את אותן תכונות מול האתגרים של התפקיד. אז זה לא שהסיפור של הבחירות הוא לא גם הסיפור של הפוסט שלך, אבל הסיפור של ניוזוויק הוא לא פחות חשוב.
OFF TOPIC:
לא רק שזה פוסט מעולה, הוא גם לא סובל מבעיית מיקום המילים האנגליות שמופיעה בכל פוסט אחר. האם זה בגלל שינוי הפונט ואם כן, האם אפשר להשתמש בפונט הזה גם להבא (או, לכל הפחות, בפוסטים עתירי אנגלית)?
א. תודה
ב. זה בגלל שאני, בניגוד ליוסי, שם תגית דיב מסביב לפוסטים שלי. הפונט לא קשור, הוא פשוט ברירת המחדל של הבלוג.
אוי, אני מרגיש נורא. על מה חשבתי כשכתבתי "צטוטים גסים" כמו "השוואה מטופשת" או "דבר מודבק ומלאכותי". הרי זו הסתה ממש, שלא לומר פשיזם-מקראתיסטי. מה עשיתי? עכשיו "יזכרו לי" את זה 🙁
ערדי, חובת ההוכחה על עיר לכולנו שהיא לא מפגלת טרנד או עסקנים. בעיני היא כבר הוכיחה את זה פעמים רבות. בעיניך לא – אני מניח שמתשיהו תעמוד על טעותך.
חנין הוא לא כמו אובאמה – הוא לא רץ עם כל המנגנון של המפלגה הדמוקרטית מאחוריו (בקמפיין הנשיאותי), ולא עם שיוך מפלגתי מסודר (עיר לכולנו היא תנועה חדשה, בניגוד לדמוקטרים), הוא לא רץ מול מועמד של מפלגה שנואה שהביאה מלחמה, מיתון, אינפלציה ונשיא מנותק, וחנין בא עם דימוי מאוד בעייתי של אנטי ציונות ושל קומוניזם. גם כמות התמיכה שהוא קיבל מהרשת היא לא בעלת משקל כמו הרשת בארה"ב (אחוז גבוה יותר של אנשים שקוראים בלוגים) והעיתונות עשתה מהדעות שלו סלט.
יהיה נחמד מאוד לראות אנשים לוקחים מכוניות לנמל עוד 5 שנים, מה שיהיה פחות נחמד זה שכמה אנשים לא יחזרו הביתה בגלל זה. כשיוצרים הפרדת שימושי קרקע התוצאה היא יותר נסיעות ברכב הפרטי.
אני מסכים כמעט עם כל מלה, בעצם. הקדנציה הקרובה היא ההזדמנות של מפלגת עיר לכולנו להוכיח שאינה טרנד (אני מקווה שזה יקרה, סה"כ אני חושב שחלק מהרעיונות שלה מצוינים) – וגם ההזדמנות של אובמה, אגב, שעדיין צריך להוכיח את עצמו.
"חנין הוא לא כמו אובמה" – בדיוק. זה כל מה שאני אומר. זו לא בקורת עליו, אפשר לא להיות אובמה ועדיין להיות מועמד ראוי, אלא על האגף הפנאטי-ברנז'אי של תומכיו. ההשוואה עצמה מעצבנת בשטחיות והטרנדיות שלה. יכול להיות שהיה צריך את כל הפרסומאים והמיקרו-סלבס האלה כדי להביא אותו לתודעה במהירות כזו, אבל לאורך זמן אלו לא אנשים שבונים תנועה (הפרטים אצל מרצ. סליחה, אצל פרץ. או עכשיו אצל חד"ש?). תנו חמש שנים של עבודה עכשיו, תביאו מנהיג קצת יותר כריזמטי ופחות קומוניסט ונראה מה יהיה בבחירות הבאות.