החברים של ג'ורג'

הבלוגוספירה לא יכולה. לא לבד

לקראת הפריימריז הדמוקרטיים של 2004, ניסה המועמד הווארד דין לבנות לעצמו בסיס כוח. הוא לא היה ידוע במיוחד, ואלו שהכירו אותו הסתייגו לעיתים קרובות מעמדותיו היוניות התוקפניות. ב-2003-2004 מלחמת עיראק עדיין לא היתה הקטסטרופה שהיא היום, והתבטאויותיו החריפות – מוצדקות, ללא ספק – של דין כלפי בוש ומשטרו גררו הסתייגות מצד המרכז. הדמוקרטים רצו מאד להיות במרכז ב-2004.

 

הקמפיין של דין התבסס, על כן, על האלמנט השמאלני ביותר והפרוע ביותר של המפלגה: הבלוגוספירה, שחבריה אהבו לכנות את עצמם Netroots. הם בנו לו יופי של קמפיין-רשת, קמפיין הרשת האמיתי הנכון, אבל הם לא היו מוצלחים ביצירת מגע עם אנשים מבחוץ. הם הפגינו שילוב קטלני של יהירות גיקית כלפי משתמשים מהשורה ובוז לאנשים שלא חשבו בדיוק כמוהם.

 

קמפיין דין לא שרד את מבחן האש הראשון שלו, באיווה. למרות סקרים מלהיבים ולמרות כיסוי-רשת חסר תקדים, דין הפסיד לג'ון קרי, מועמד המרכז במפלגה. התלהבות-יתר, צעקה שלו, בתום הערב הראשון חיסלה גם את הקמפיין. שברון הלב בקרב ה-Deaniacs – שאותם הערצתי אז מרחוק – היה גדול; הניו יורק טיימס יצא במאמר מערכת נרגש, שקרא להם שלא לפרוש מהעיסוק בפוליטיקה.

 

*           *            *            *            *

 

2006, קונטיקט. הסנאטור המאוס ג'ו ליברמן, דמוקרטי ממורכז ונאוקון שהפך שפחה נרצעת של משטר בוש, חושב שיוכל להבחר מחדש בלי בעיות. סנאטורים נבחרים מחדש, בדרך כלל, בשיעור של 98%. לג'ו מצפה הפתעה.

 

ג'ו חשב שהמפלגה הדמוקרטית תתן לו את מועמדותה לנשיאות בלי בלגאנים מיותרים. הוא טעה. קבוצה של בלוגרים דמוקרטים מהפלג הזועם מארגנים לו פריימריז. הם שולפים מהנפטלין טיפוס לא מוכר בשם נד למונט, ומתחילים להאביס אותו בתרומות ובהתנדבויות. בפריימריז הראשונים שבהם שיחקו הנטרוטס תפקיד מכריע, באוגוסט, הם מביאים לתבוסתו של הסנאטור המנוסה: נד למונט הופך, הרבה בזכות המגה-בלוג The Daily Kos, למועמד הדמוקרטי לסנאט. הנטרוטס חוגגים.

 

השמחה הופכת לאפר בנובמבר. ג'ו החמוץ, שרץ עכשיו כ"דמוקרט עצמאי", מביס את למונט בהפרש של עשרה אחוזים, ועכשיו מה שהיה מושב דמוקרטי בטוח בסנאט מונח בידיו של אדם נקמני, קטנוני, בזוי – שיודע שלא ייבחר מחדש ולכן הוא לא חייב לדמוקרטים דבר. במהלך הקמפיין של 2008, יפעל ליברמן שוב ושוב לטובתו של המועמד הרפובליקני ג'ון מק'קיין, ואף ישא נאום למענו בוועידת המפלגה הרפובליקנית. אחרי בחירות 2008, הוא מאיים על הרוב הדמוקרטי בסנאט ומסוגל לשתק את פעילותו, משום שנהלי הסנאט דורשים 60 קולות כדי לסיים דיון ולעבור להצבעה. לדמוקרטים אין 60. הם יזדקקו לליברמן.

 

*           *            *            *            *

 

2007-2008. ברק אובמה מחליט לרוץ לנשיאות. אין לו שום שליטה במנגנוני המפלגה הדמוקרטית; הוא נמצא בדיוק באותה נקודה כמו דין ב-2004 – אבל האקלים הפוליטי השתנה, כשבוש זוכה לאחוזי תמיכה המזכירים את אלה של לולמרט כאן.

 

אובמה אוסף סביבו פליטים מקמפיין דין. הם מנוסים יותר. הם מתחילים, במהירות, לבנות קמפיין רשת. אבל זה קמפיין רשת אחר, בין השאר משום שהרשת היא אחרת: יוטיוב ופייסבוק מוכרים לציבור הרחב. הקמפיין מתמקד בפעילות בשטח – הוא משתמש ברשתות חברתיות כדי ליצור תאי-אובמה בכל עיירה – ובגיוס כספים. בלוגים ויצירת קהילות סגורות, מעריצות-עצמן, מעניינים אותו הרבה פחות. הדיניאקס, כאמור, למדו לקח.

 

אובמה והדיניאקס משנים את המשחק. באמצע 2007, כבר יש לו יותר כסף מאשר לדינוזאור המפלגתי, בילארי קלינטון. בילארי פונים לתורמים גדולים ומסתמכים על הצ'יפים הדמוקרטיים הישנים בערים; אובמה והדיניאקס פונים לתורמים קטנים ומבקשים מהם תרומות קטנות – אבל תרומה כל חודש, כל שבוע. משהו שאפשר לפרוט. הם עוקפים את המנגנון המפלגתי; למעשה, הם יוצרים מנגנון-נגד.

 

באיווה, מביס אובמה את בילארי. מכאן מתנהל קמפיין מתוכנן היטב, שעושה קרקס מהמוסכמות הישנות. שם המשחק הוא ריסון: לא נגררים להכפשות, לא נגררים למלחמות, לא חוזרים לימים הרעים של בילארי נגד כל העולם מאמצע שנות ה-90. הסיסמא היא No Drama Obama.

 

כשזה נגמר, ג'ון מק'קיין הולך הביתה, לאחר שאיבד את שמו הטוב (פוסט על כך, בתקווה, בקרוב); המפלגה הרפובליקנית מרוסקת; בילארי עדיין לא יודעים איך יחזירו את חובותיהם; המנגנון המנצח של אובמה מתכונן להמשיך להשתמש ברשת כדי לנהל נשיאות מקוונת.

 

*           *            *            *            *

 

אמצע 2008-נובמבר 2008: דב חנין רוצה להיות ראש עיריית תל אביב. הוא פונה אל הבלוגוספירה הישראלית; אין לו כמעט בסיס אחר. אבל הבלוגוספירה הזו דומה הרבה יותר לדיניאקס של 2004 מאשר לאלה של 2008.

 

דב חנין זכה לקולותיהם של 34% מתושבי תל אביב שטרחו לבוא להצביע. אלה, כרגיל, היו מיעוט: פחות מ-37% מהם עשו את חובתם האזרחית. זה עדיף על 26 האחוזים של 2003, אבל לא בהרבה. חנין זכה לכ-12% מכלל בעלי זכות ההצבעה. זה הכל. אלו שלא הצביעו נמצאים, למעשה, בטור של חולדאי: אי הצבעה היא הסכמה – מתוך מחדל, מתוך אדישות, מתוך טמטום, אבל הסכמה – למשטר השורר. אם הוא לא מרגיז אותך מספיק כדי שתקום מהכורסא, כנראה שאתה בעדו.

 

הבלוגוספירה הישראלית, שהתגייסה כמעט כאיש אחד לצידו של חנין, כנראה עדיין לא מבינה איך זה קרה לה, איך אחרי כל המאמץ והיזע וקצת הדמעות, אחרי ההבטחות לשחר של יום חדש, זה נגמר ככה.

 

חלק ניכר מהתבוסה, חלק הארי, לא מונח על גבה. בחירות הן כמעט תמיד עניין דמוגרפי. לרוב התל אביבים היה טוב עם חולדאי. הוא לא נטול בעיות, אבל הוא בסדר. ידידה שלי, מהזן הקטן והולך של ילידי תל אביב, אמרה לי משפט חכם מאד היום: "אני לא חושבת שחולדאי הוא ראש עיר גרוע. אני זוכרת את העיר תחת צ'יץ' ותחת מילוא. היא השתנתה מאד, וברוב המקרים לטובה. למי שבא מבחוץ, מי שלא זכר אותה כמו שהיתה פעם, קל להתלונן". היא, אגב, דווקא תמכה בחנין, אבל לא חשבה שחולדאי הוא דמון מרושע ושכל תומכיו הם שכירים. הם שכנים וקרובי משפחה שלה.

 

ואכן, המאבק קיבל גוונים של ילידים מול מהגרים. הילידים לא רוצים, ברובם, לחיות בעיר שהיא סמל, במשהו שאין לו הפסקה; הם רוצים לחיות בעיר מתפקדת. כבישים חשובים להם יותר ממועדונים. הם לא באו לתל אביב כדי למצוא את עצמם; הם נולדו בה.

 

מהבחינה הזו, הדבר הגרוע ביותר שהחניניסטים יכלו לעשות היה לצאת עם המודעה המתנשאת ההיא של "זו לא העיר שלי", המודעה עמוסת המפורסתמים ההיא. מפורסתמים אינם התל אביבי הממוצע. רוב התל אביבים עובדים, ולא בתקשורת או בדוגמנות. הם לא מתחילים את יום העבודה בעשר, באיזה בית קפה.

 

היה המועמד עצמו, שלא היה נטול בעיות. דב בוריס חנין הוא קומוניסט ואנטי ציוני. הוא גם לא כל כך רציני: מהיום, תל אביב רשמית לא מעניינת אותו יותר. הרשימה למועצת העיר תסתדר בלעדיו. הוא שב לכנסת. אורח נטה ללון.

 

עם כל אלה, להוציא אולי הקומוניזם (מי שממשיך לתמוך בתורה הרעילה ההיא גם כיום, לאחר שאנחנו יודעים על מאות מיליוני קורבנותיה; מי שמשתייך למפלגה שהריעה לקשר של הקג"ב והגנרלים נגד גורבצ'ב ב-1991, דומה בעיני למכחיש שואה), אפשר היה להתמודד. אפשר היה לומר שאי אפשר להיות ציוני וגם להיות ראש עיר שאת השם האחרון שלה מעדיפים לשכוח, שהזניחה את העיירה הערבית שכבשה והורישה אותה במשך שישים שנה; שהתייחסות הוגנת לכל תושבי העיר מחייבת אנטי-ציונות; זו היתה תשובה הגונה יותר. אבל היא היתה מסבכת את "עיר לכולנו", שפנתה לבליינים, להייטקיסטים, ולשאר סולדים-מפוליטיקה, בצרות רבות. היא גם היתה מחסלת את שאריות הסיכוי שלהם בדרום העיר.

 

והיה גורם הזמן. דומה היה שהבחירות הגיעו במפתיע, אף שמועדן היה ידוע שנים מראש. חנין נבחר לעמוד בראש התנועה פחות משלושה חודשים לפני הבחירות (עוד סימן, אגב, לחוסר רצינות). משך הזמן הזה לא אפשר בניית קמפיין שיתבסס על תרומות קטנות, ויצר מצב של אלתור תמידי ומתמשך.

 

והיו, למרבה הצער, אנשי הקמפיין עצמם.

 

*           *            *            *            *

 

הקמפיין היה בועתי, היסטרי, פרוע, ברוטלי. נתחיל מהבועתיות: בשלב מסוים ניסו אנשי הקמפיין לטעון שהם מנצחים – משום שהטרנדים בגוגל הראו הרבה יותר עניין בחנין מאשר בחולדאי.

 

מבזק: רוב משתמשי הרשת לא עורכים ולו חיפוש גוגל אחד ביום. רק 60% מהם משתמשים במייל פעם אחת ביום או יותר. רוב חיפושי הרשת מתבצעים על ידי "משתמשים כבדים" – פרופיל שמתאים יפה מאד לפעילי חנין, אבל לא לרוב מוחלט של האוכלוסיה. החניניסטים נעו בתיבת תהודה שיצרו לעצמם.

 

תיבת התהודה הזו התפשטה לבלוגוספירה, שתמיד היתה קבוצה סגורה למדי. כשכל הבלוגרים הכבדים הם תומכי חנין, כשכל האנשים שאתה מסתובב איתם תומכים בחנין, פשוט לא סביר שלא תנצח.

 

וגרוע מכך: האזרח הפשוט שמעדיף את חולדאי הופך לתופעה לא הגיונית. הרי זה לא יכול להיות שמישהו יעדיף את חולדאי – זה לא הגיוני, כל מי שאני  מכיר אומר את זה. ומכאן לתופעה המכוערת ביותר של הבחירות הדרך היתה קצרה.

 

צריך לומר את זה במפורש ובלי סנטימנטים: תומכי חנין זיהמו את השיח הישראלי. בחודש האחרון, חלק ניכר מהבלוגים שלהם שקראתי היה עסוק בציד מכשפות. כל מי שהעז למתוח ביקורת על המשיח האדום, או על ציד המכשפות עצמו,  הפך מיד ל"מגיב בשכר".

 

אין האשמה חמורה מזו. אפשר לזהות טרול – די בקלות – ולטפל בו בהתאם. הרשת, והאנונימיות, פורצות פתח נרחב למשועממים עם יותר מדי זמן על הידיים שסתם רוצים להעלות למישהו את הסעיף. אבל האנשים הללו, אף שהם מטרד, הם לא שכירי-דעה. ההאשמה שיריבך בוויכוח במכוון איננו אומר אמת, שהוא מזהם את השיח תמורת תשלום, היא האשמה כבדה; היא זקוקה להוכחות; הוכחות כאלו מעולם לא הוצגו; התוצאה היתה תפיסה שמי שאיננו משלנו הוא בהכרח הבזוי שבאנשים. היא גם פטרה את החניניסטים מהצורך להתמודד עם טענותיהם של מתנגדיהם.

 

כשכתבתי פוסט קצר שהסביר מדוע אני לא אצא לקמפיין בעד חנין, היה קשה לפטור אותי כ"מגיב בתשלום", אז התגובה היתה שאני דווקאי. אחרים טענו שלא היית הוגן, משום שלא כתבתי פוסט נגד חולדאי. נסיונותי להסביר שאם הייתי חייב לבחור בין שניהם הייתי בוחר בחנין, אלא שאני לא חושב שהוא המושיע של הדור, היו קצת יותר מדי מורכבים מבחינת החניניסטים. הם רוצים אותך רק כשאתה לחלוטין בצד שלהם. ההיסטריה הגיעה לידי כך שתומכי חנין גלשו למוטיבים אנטי-אינטלקטואליים מובהקים –  "זה לא קורס בחוג לספרות… אניני שיח…" – שהשתלבו נהדר עם התנשאות ("אני לא מכיר את כל תומכי חנין, מכיר איזה מאה. וכל המאה עושים בית ספר בהבנה של המרקם התרבותי-כלכלי-פוליטי-חברתי האורבני לכל מאה תומכי חולדאי שתזרוק עלינו"). וזה היה רק טוקבק אחד של צביקה בשור. אחרים נקטו בשיטת ה"אם אתה לא שלנו, אתה של חולדאי". ואלה אמורים להיות אנשי שמאל, שמסוגלים להבחין בניואנסים.

 

הקפקאיות הגיעה לשיאה כשציד המכשפות הגיע לכדי פרסום כתובות איי.פי. של "מגיבים בשכר", שאיך לומר, התבררו כאנשים שלא היו מגיבים בשכר. בשלב הזה הבלוגוספירה כבר נכנסה לסחרור סביב עצמה, דנה – כהרגלה – בעצמה ולא במצב. קבוצה של שמאלנים ליברלים התנהלה כמו סטאליניסטים מן השורה, כשכל העידון עף מהחלון וכשכל ביקורת – ביקורת שהיתה עשויה להועיל! – נתפסת כהתקפה בזויה, תחת התירוץ שאי אפשר לחשוב בזמן בחירות, שזה זמן של הכרעות ולא של מחשבות והיסוסים. בקצרה, כפי שאמרה הידידה שלי, היא תמכה בחנין – אבל האנשים שלו דחו אותה.

 

זה לא הוסיף כבוד לשורה של אנשים טובים – באמת, בלי שום ציניות – שנכנסו לוורטיגו. אני מכיר את זה, הייתי שם, אני יודע איך זה, ואני יודע שכשאנשים אומרים לך שאתה מסתחרר, כנראה שזה נכון.

 

וכמו עם הדיניאקס של 2004, צריך לשלוח אליהם יד, לעזור להם לקום מהרצפה, ולהתחיל להכין, יחד איתם, את קמפיין הרשת הבא – חכם יותר, מפוכח יותר, שיכור פחות מאידיאולוגיית-רשת, מחובר יותר לשטח. כמו הדיניאקס של 2008. כמו אובמה. הפסדנו הפעם. ננצח בפעם הבאה. ישראל הליברלית סובלת ממחסור חמור באנשים טובים שיילחמו למענה; היא לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על החניניסטים.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אבנר קשתן

    השוואה מאד מעניינת, ובניגוד לסטנדרט שלך, אפילו משאירה לי שבב של אופטימיות בסוף.
    אני מאד מסכים עם אותה "תל-אביבית ילידית" בקשר לדואליות של התמיכה בחולדאי וחנין. אני נופל לשני המחנות שהצגת, גם התל-אביבי הילידי שרוצה כבישים וחניה לתושבים, וגם התל-אביבי הסטריאוטיפי שרוצה פאבים וחיי לילה, תיירים מפנים ומחוץ ועיר חיה ופעילה. בכל הקריטריונים הללו, חולדאי עשה גם טוב וגם רע. התמיכה שלי בחנין, בסופו של דבר, בעיקר נובעת מרצון "לנער את הסירה", להכניס אנשים חדשים וגישות חדשות. אני חושב שגם אם חנין היה רק מחליף את הרעות החולות של חולדאי ברעות חולות חדשות, העובדה שהוא עדיין יעבוד מול המנגנון שהורגל לעשות של חולדאי אומר שהוא כנראה לא יעשה מהפיכה, אלא מקסימום יצליח לתקן דבר או שניים, לפחות בהתחלה.

  • ygurvitz

    השוואה מאד מעניינת, ובניגוד לסטנדרט שלך, אפילו משאירה לי שבב של אופטימיות בסוף.

    אשתדל שזה לא יחזור על עצמו 🙂

    אני חושב שגם אם חנין היה רק מחליף את הרעות החולות של חולדאי ברעות חולות חדשות, העובדה שהוא עדיין יעבוד מול המנגנון שהורגל לעשות של חולדאי אומר שהוא כנראה לא יעשה מהפיכה, אלא מקסימום יצליח לתקן דבר או שניים

    זו אכן נקודה שלא נגעו בה מספיק, אבל אני רואה גם אפשרות שכל צעד שחנין היה עושה – ודאי הפניית משאבים ליפו – היה מתואר על ידי דמגוגים כ"אנטי ציוני", ונבלם.

  • אני מצטער, אני לא תל אביבי. לפיכך, אני לא מוצא עניין במועמדותו של חנין לראשות עריית ת"א. אני כן יכול להסכים איתך שדרושים עוד אנשים נמרצים וליברלים בפוליטקה הארצית והמוניציפאלית.

    כמו שציינתי, אני לא תל אביבי. אני באר שבעי. כבאר שבעי, אני יכול לומר בפה מלא שראש העיר הנבחר, רוביק דניאלוביץ', למרות שלמיטב ידיעתי הוא לא פעיל פוליטי באף מפלגת שמאל, כן יכול להפיח רוח חדשה. משום מה, אנשים בוחרים שלא להסתכל על זה כי מדובר ב"מישהו מבאר שבע", כאילו שהמרכז, למרות שהיותו מוקד כוח, הוא הנקודה היחידה שבה צריך להיות מסוקר שינוי
    .
    לי כקורא קבוע במשך תקופה (ומגיב
    יחסית חדש), קשה להתלהב מהעיסוק שהיה פה מסביב לדב חנין.מן הסתם, הבלוג הזה הוא סלונך וזכותך להכתיב את אג'נדת ביתך. אבל אני כן ממליץ לך בחום להביט קצת הצידה, לאן שאתה לא מביט בד"כ. לדעתי תגלה שיש דברים טובים במקומות נוספים.

    הבהרה: מדובר בתגובה לפוסט זה ולכל פוסט אחר שנגע לעניין הבחירות המוניציפאליות ולנושא זה בלבד.

    • גם בתור לא-באר-שבעי שחושב שהבחירה של דנילוביץ' היא ברכה, קשה לי לראות בה 'משב רוח רענן'. רבאק, מדובר בסגן ראש העיר ב-10 השנים האחרונות, ובמי שטרנר סימן כיורש עד שקיבל עצת אחיתופל והחליט לרוץ בכל זאת.

  • דני

    "חנין זכה לכ-12% מכלל בעלי זכות ההצבעה. זה הכל. אלו שלא הצביעו נמצאים, למעשה, בטור של חולדאי"

    אין בזה שום הגיון. בעוד 3 חודשים יערכו בחירות כלליות לכנסת. האם אתה טוען שאנשים שלא יצביעו בבחירות הם בכיס של עבודה וקדימה? בסך הכל ההישג של חנין היה יפה, מול ראש עיר (כפי שאתה אומר) שבסך הכל אינו ראש עיר כושל כלל וכלל. הקמפיין של חנין עשה לעיר טוב בסך הכל, ואני מקווה שתהיה לזה המשכיות, ושנושאים כמו אורבניזם יקבלו תהודה גדולה יותר בשנים הקרובות.

    אני מסכים שה-echo chamber של חנין היה מחריש אזניים ודי בלתי נסבל.

    • ygurvitz

      כן, אני חושב שמי שלא יצביע בבחירות הקרובות אומר שבעצם אין לו בעיה עם הממשלה כפי שהיא. זו תמיכה בשתיקה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אם כבר, מי שלא מצביע אומר – אין לי בעיה עם הכנסת (והממשלה) העתידית כמו שהיא משתקפת בסקרים.

  • פרט קטן – חנין לא ברח, הוא נשאר חבר בסיעה המורחבת של עיר לכולנו, פשוט לא ישב במועצה. אבל למה להבחין בניואנסים 🙂

  • יוסי,

    כנראה שלא הסתובבת הרבה ברגל ברחובות ת"א בחודש האחרון. כתל אביבי, לא יכולתי לצאת מהבית בשבועות האחרונים בלי להתקל בבחור/ה חביבים המחלקים פליירים של חנין, שגם ישמחו לפצוח בשירה עם כל עובר אורח שירצה בכך על מצע "עיר לכולנו". לא על הערצתם אליו, לא על הסלבס, אלא על תכל'ס – תחבורה ציבורית, גינות ציבוריות, דיור וכו'. ביום הבחירות הזדבר היה בולט אף יותר – עברתי על פני כמה וכמה קלפיות במהלך היום, ונוכחות מתנדבי "עיר לכולנו" היתה ברורה ובולטת, בעוד שאר הסיעות היו מיעוט ניכר. הפחותה מכולם, אגב, היתה של "תל אביב 1".

    את "תל אביב 1" ורון חולדאי היה ניתן למצוא בשבועות האחרונים רק במקום אחד – פוסטרים ושלטי חוצות. חולדאי אפילו לא טרח להתראיין לאמצעי התקשורת, והמשיך את החרם בן העשור שלו על נציגי כלב השמירה העירוני והארצי. מבחינתי, אלו היו ההבדלים הבולטים והנראים לעין בין שני המועמדים. לחנין לא היה כסף לשלטים, אבל היו לו תומכים רבים שהיו מוכנים לעשות ימים כלילות למען בחירתו, בעוד לחולדאי לא היה כלב שהיה מוכן להסתובב ברחובות בהתנדבות למענו, אבל היה לו המון כסף לשהקיע בתעמולת בחירות. חנין ומתנדביו שמחו לומר באופן ישיר וברור לכל מי שרק רוצה את מצעם ותכנית הפעולה שלהם, בעוד חולדאי ותומכיו הסתפקו באמירות ערטילאיות על מצבה הנפלא של העיר, ובהשמצות פרועות על המועמד המאיים עליהם. שום התייחסות עניינית.

    בקיצור, זה לא היה רק בלוגוספירה, זה היה גם בשטח. זה לא רק סלבס וטרנד, זה הדבר האמיתי. לתחושתי, כתל אביבי שחי ועובד בתל אביב, מה שעמד בעוכריה של התנועה האונתנטית למען דב חנין היה הזמן המועט שעמד לרשותה בין הקמתה ובין הבחירות. קצב הגדילה שלה היה מסחרר ומרשים, ברשת כמו ברחובות, אך כנראה לא היה מספיק לחודשים הספורים שהיו להם.

    • אלכס ז.

      "חולדאי אפילו לא טרח להתראיין לאמצעי התקשורת, והמשיך את החרם בן העשור שלו על נציגי כלב השמירה העירוני והארצי"

      הוא התארח אצל לונדון את קירשנבאום.

      הערה: גורביץ, בבקשה מחק את שתי התגובות הראשונות שלי. ניסיתי להבליט את הציטוט ולא הלך לי כ"כ. תודה.

      • אני ראיתי אותו גם ב"חדשות 10" לפני כמה חודשים. אני לא טוען שזה חרם מוחלט, אבל זה לא סוד שחולדאי ממעט להופיע בתקשורת, בלשון המעטה. גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות, זה ביזיון למשרת ציבור בתפקיד כל כך מרכזי.

        • אלכס ז.

          קצת מזכיר את ימי אולמרט כראש עיר – הפסיכופט אסר על העירייה לפרסם ב"כל העיר" (המקבילה של "העיר") בניסיון להביא את העיתון האיכותי ביותר בירושלים לפשיטת רגל. משום מה אולמרט חשב שסיקור חדשות זה רדיפה פוליטית (אני רציני! בראיון עם כלי תקשורת אחר הוא נימק את ההחלטה שלו בכך ש"הם רודפים אותי!").

        • סיון פ

          "חולדאי ממעט להופיע בתקשורת…זה ביזיון למשרת ציבור בתפקיד כל כך מרכזי."

          אני חושב שרוב ההופעות בתקשורת הארצית של אנשים בעלי משרות מקומיות אינן דרך להעביר אינפורמציה לתושבים אלא דרך למועמדים להישאר נוכחים בשיח הארצי כדי שיוכלו לשדרג את עצמם לתפקיד של ח"כ או שר (ואולמרט בי-ם זו דוגמא אחת). יש סבירות לא קטנה שחולדאי היה יכול להתברג בתור שר במפלגת העבודה או קדימה (בטח בממשלה הקודמת), והעובדה שהוא ממעט להופיע היא לדעתי דווקא נקודה לזכותו.

          חשוב לציין שאני סבור שיש בעיה גדולה של שקיפות בשלטון של חולדאי, אבל הופעה בתקשורת היא לא הדרך לטיפול בזה, אלא שיתוף גדול יותר של התושבים בתהליכי קבלת ההחלטות.

    • א. לקראת הבחירות חולדאי נבהל קצת – הוא העניק ראיון ארוך (ומשכנע למדי) ל"טיים אאוט".

      ב. יש לומר "עושים לילות כימים". ימים כלילות = לישון גם כל היום…

    • ygurvitz

      כנראה שלא הסתובבת הרבה ברגל ברחובות ת“א בחודש האחרון.

      דווקא הייתי בה יותר מהרגלי. אני חייב לציין שאמנם, רוב השלטים שראיתי היו שלטי חנין, אבל היו כל כך מעט מהם – בעוד שבפתח תקווה אי אפשר היה לצאת למכולת בלי להתקל בשניים-שלושה.

      לחנין לא היה כסף לשלטים, אבל היו לו תומכים רבים שהיו מוכנים לעשות ימים כלילות למען בחירתו, בעוד לחולדאי לא היה כלב שהיה מוכן להסתובב ברחובות בהתנדבות למענו, אבל היה לו המון כסף לשהקיע בתעמולת בחירות.

      אין ספק שהיה פער התלהבות ניכר, וזה גם די ברור. האיש שמנהל את העיר שלך בשקט וביעילות תמיד יהיה פחות מעניין ומושך מהמהפכן. מסתבר שבבחירות התלהבות זה לא הכל.

  • צ"ל "לפצוח בשיחה", כמובן, ולא "לפצוח בשירה" כפי שנכתב (אם כי אני משוכנע שמתנדבי "עיר לכולנו" המרובים היו שמחים לפצוח גם בשירת רחוב סוערת למען דב, אם רק היה איזה עובר אורח שהיה מבקש מהם).

  • יואב (לונדון)

    "ישראל הליברלית סובלת ממחסור חמור באנשים טובים שיילחמו למענה" ואני לא מבין איך מי שנלחמו בעד מועמד כל כך אנטי ליברלי כמו חנין ישכילו להאבק למען ישראל הליברלית.

  • [אין מה לראות פה]: בדרך כלל אני לוקח את הפוסטים שלך בערבון מוגבל, הם נוטים לקיצוניות מכוונת, לדעתנות עיוורת, לנשכנות שלעיתים לא ברור מה היא נושכת. הרבה פעמים הפוסטים שלך גורמים לי לגחך ו/או להתעצבן.

    הפעם, חשוב לי להגיד את זה: אם הייתי יכול, הייתי מוחא כפיים מול המסך. זה באמת אחת הפוסטים המדוייקים, הנכונים, והמרתקים שקראתי. תודה.

  • אפי, לא ידעתי איך לומר בדיוק את שאמרת אתה. ח"ח.

  • אלעד-וו

    הוגן וראוי. אני חושב שהביקורת שלך מוגזמת, אבל אם להתעלם מהטון המעט קשה מדי, הניתוח מצויין. לא הכרתי את ה-Netroots, אבל ההשוואה נראית מצויינת. אכן, היה צריך להתחיל מוקדם יותר, היה צריך להשתמש ברשת כדי לבסס תאים שכונתיים ב-IRL, והיה צריך לגייס תרומות.

    לא היתה תורת קרב, כי כולנו קפצנו למים באופן עיוור. בסך הכל, הלך טוב.

    אני הייתי מציע שת"פ של הארגון שנוצר סביב עיר לכולנו, עם "שקוף". ליצור זרוע ביצועית, שמפרסמת וחיה בסימביוזה עם גוף תקשורת עצמאי. תקרא לזה "הזרוע הביצועית של שקוף" אם תרצה. זה מתאים מצויין לתנועת אופוזיציה.

    בקשר לבחירות הכלליות, או לפעולה בקנה מידה ארצי, אני פסימי יותר. יהיה קשה ליצור מפלגה/תנועה ליברלית חדשה, או לפעול מתוך תנועת שמאל קיימת, בעוד הציבור לאומני באופן ברור. במקרה הכי הכי אופטימי, אפשר, עם פעילות ארוכת שנים ונמרצת, ליצור תנועה של 10-15 מנדטים בכנסת, על חשבון מנדטים שכרגע הולכים לשמאל או למרכז. זה לא רע בכלל, אבל זה לא ישתווה להישג של אוהאמה, נניח.

    בנוכע לתל אביב: המאבק אף פעם לא היה על ילידים נגד צעירים. המאבק, בעיניי לפחות, היה פשוט: האם אנחנו מוכנים לעוד מגדל נוה צדק, או לא. התושבים בחרו עוד מגדל נוה צדק. ביחד עם זה, בעיסקת חבילה, הם גם יקבלו פקקים, חניונים, שחיתויות, הפקעת המרחב הציבורי לצרכי חברות מסחריות, תחבורה ציבורית גרועה, מתחמי "בילוי", התעמרות בתרבות שוליים, ים מזוהם, חוסר השקעה ביפו, וכו'. המאבק לא היה על האם זו עיר בלי הפסקה או לא. מהבחינה הזאת, אני מסכים איתך שהשורה לגבי השליש גולדסטאר עשתה שירות דב למאבק.

    וכן, אני מסכים: נראה לי לחלוטין לא הגיוני שמישהו יבחר בחולדאי. אני רק קורא את רשימת העוולות הנ"ל, ולא מבין. טוב, זו כנראה באמת לא העיר שלנו. חבל. שהילידים ישארו עם הים המסריח מביוב, תל-אביב-בנקוק. אני — אולי סן פרנסיסקו היא העיר שלי?

    • אבנר קשתן

      אלעד-וו:
      שוב, הדוגמטיות. תל-אביב של חולדאי היא לא עיר שמורכבת כולה מביוב ופקקים, מתחמים ומחירים. היא גם עיר של שדרות יפות שתענוג ללכת ולרכב בהן, ותענוג לראות אותן שוקקות חיים בסופי שבוע עם צעירים ומשפחות וילדים.
      אני מאד בעד לתקן את הבעיות הרבות שיש, אבל זה לא סותר את העובדה שלרוב העיר, המצב לא כזה נורא, ואפילו די טוב<

      • אלעד-וו

        אבנר: גם לדעתי בתל אביב לא נורא. חולדאי הוא לא השטן. אבל לי עצוב לראות כמה מחדלים קורים שצריך רק לשנותאת סדר העדיפויות כדי לטפל בהם. אין כאן דוגמטיות, רק רצון לשיפור, שנבלע תחת דלדלי הקפיטליזם.

        • אבנר קשתן

          אלעד-וו: אני מסכים שיש הרבה מה לתקן, אבל כשבאים בגישה של "אף אדם שפוי לא יצביע לחולדאי", זה ממש מרחיק ממחנה חנין הרבה אנשים שפויים בדעתם שבמקרה לא חושבים שחולדאי הוא נוראי. על זה, אני חושב, יוסי מתלונן. על האקסקלוסיביות המוחלטת, איתנו או נגדנו, של רבים מתומכי חנין כפי שהם התבטאו בבלוגוספירה, שעשו (אם תסלח לי על הביטוי) שירות דוב לקמפיין של חנין.

  • מאמר נפלא…כבר מזמן לא ראיתי מאמר כל כך טוב ומחכים.

  • ניתוח מעניין, אבל…

    אני חושב שאתה מפספס משהו. נכון שחנין אפסיד, אבל עיר לכולנו ניצחה. היא הסיעה החזקה במועצה ויש לה כוח פעילי שטח אדיר אשר בעצמם מצפים להמשיך ולהלחם כל נושאים פרטניים גם אחרי הבחירות.

    קשה לומר כי חנין הפסיד לגמרי. הוא הצליח לנוע בדעת הקהל משמאל קיצוני לשמאל מתון, דבר אשר יעזור לו בהמשך דרכו.

    • נכון, ויותר מזה,

      חנין עצמו אולי הפסיד את ראשות העירייה, אבל בפוליטיקה הארצית הוא הפך מח"כ שולי לדמות מוכרת וידועה. אני מאמין שאם הוא יעשה את המעשה נכון ויעזוב את חד"ש המסואבת, ואם הוא יעשה את המעשה החכם יקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה ואמיתית, הוא יכול להפוך לשחקן מרכזי בשמאל הישראלי. הרי לפחות לפי פעולותיו בכנסת, ולפי כוונותיו והתבטאויותיו במסגרת "עיר לכולנו", הוא סוציאל-דמוקרט קלאסי, ובוודאי לא קומוניסט המשמש עלה תאנה יהודי למפלגה מסוכסכת וערבית במהותה.

      בנוסף, אם חנין יתמודד על ראשות העירייה בעוד חמש שנים הוא כבר לא ייכנס להתמודדות כאלמוני שרק שלושה חודשים עומדים לרשותו, אלא כמתמודד רציני, שכבר זכה ב-34% מהקולות בבחירות הקודמות. בכל מקרה, חנין אולי לא זכה בראשות העיר, אבל אי אפשר לומר שהוא הפסיד לגמרי.

      • ygurvitz

        אני לא חושב שהוא היה ח"כ שולי – הוא היה אחד הח"כים היותר מרואינים, לפני הבחירות ואחריהן.

      • pdenimore

        "מפלגה סוציאל חדשה ואמיתית דמוקרטית"
        כי כידוע, ש"ס , חד"ש, יהדות התורה, הגמלאים,מפד"ל, עבודה ומרצ נשלטות כולם על ידי מילטון פרידמן, מרגרט תאצ'ר ותאגידי נפט?

        "שינוי" המנוחה נפנפה בדגל השוק החופשי.
        נשארנו עם ישראל ביתנו, ליכוד וקדימה התומכות בקפיטליזם מתון. אופייני לסוציאליסטים לראות עצמם כמיעוט מהפכני בזמן שכולם מסביבם חושבים כמותם.הבלוגר "דולב האדרי" הוא דוגמא טובה.

        אם הספקת לשכוח, בבחירות האחרונות התמודדו כמה וכמה מפלגות חברתיות חדשות, היחידה שעברה את אחוז החסימה היא גמלאים.

        • רוב המפלגות שמנית הן או מפלגות נישה (חרדיות, גמלאים) או מפלגו שאכן נשלטות על ידי אג'נדה ליברלית. את מחלקת את התווית "חברתי" בנדיבות רבה הרבה יותר מידי אם הגמלאים זוכים לה.

        • pdenimore

          קודם כל,לעניות דעתי, כללי המשחק הסוציאליסטי מחייבים הקמת מפלגות נישה. הן חברתיות במובן זה שהם משחקות במשחק החברתי. המוכר בקיוסק צועק "גלידות חינם" וכולם רצים לקחת אותם לעצמם.

          שנית, מפלגת הגמלאים לא עד כדי כך נישתית. זקנה היא דבר שקשור לכולם. דאגת של המפלגות החרדיות לקצבאות ילדים מחזקת את השכבות החלשות כולן.גם המפד"ל קשורה באופן היסטורי לתנועת העבודה.

  • יופי של פוסט.
    לא חותמת על כל מילה, אבל יופי של פוסט.

    (ואני בכלל באתי ברוח לחימה, אחרי שאיתמר סיפר לי על נושא הפוסט)

    • ygurvitz

      לכבוד הוא לי.

    • מיטל, מרשה לי לעמוד מאחוריך ולהנהן בהסכמה?
      (מאחורי הגב של מיטל, מהנהן בהסכמה ושואג)

  • צופה מהצד

    דווקא לאור כל הבעיות שהזכרת אחת לאחת, קוצר בזמן, תקציב מזערי, הדימוי הציבורי של חנין, כמו גם העובדה שחולדאי נתפס כ"ראש עיר טוב", קשה להגדיר את הקמפיין של "עיר לכולנו" ככישלון.

    השיוך האוטומטי של נמנעי ההצבעה אל מחנה חולדאי מעוות. באותה מידה, ניתן לומר שהללו פשוט לא תומכים באף מועמד. על פי פרשנות זו, חולדאי זכה לאמונם של פחות מחמישית מתושבי העיר.

    כך או כך, קשה להתעלם מהעובדה שעיר לכולנו צפויה לקבל כוח משמעותי במועצה, שייתכן וחולדאי ייאלץ להתחשב בו.

    נ.ב.: די שעשע אותי שדווקא אתה בחרת לאזכר את מקרי חשיפת כתובת הIP של טרולים פוטנציאליים, סליחה, מגיבים בשכר:D

    (ולמען האמת, זה לא סוד שמשרדי פרסום מסוימים מזינים את הטולקבקים בשם לקוחותיהם)

  • באותו ענין

    כן קומוניזם או לא קומוניזם, חדש והשמאל החברתי היום אינו הקומוניזם של רוסיה הסוביטית.
    דב חנין הרויח מהמירוץ שלו לעיריה, הוא הפך ידוע יותר בציבור, ועמדותיו הפכו מוכרות. כמו כן הוא הרויח נסיון פוליטי שלא היה זוכה לו בדרך אחרת, אם לא היה מסתכן במועמדות, והיכרות עם קהל שלא היה מקשיב לו ללא המועמדות הזו.
    נוסף לכך העמדות של השמאל החברתי הפכו מוכרות יותר ואפילו הרויחו סוג של לגיטימציה שלא היה להן.
    לכן – זהו רווח נקי במחיר זעום

  • אורי סבח

    אני מסכים עם עיקרי הדברים. כתושב ת"א בחרתי בחנין, כדי ל"נער את הסירה" כמו שכתבו פה, ובגלל ביקורת שיש לי על סדרי העדיפויות של חולדאי. ולא, אני לא חושב שהוא אויב העם.
    לגבי הבלוגוספרה – אני לא חי בה, אז הרגשתי פחות את התעוקה. אני גם לא בטוח אם אפשר להגיע למסקנה שהיה כאן כשלון, או הצלחה יחסית.

    אבל מה שחשוב זה העתיד – איך מונעים בבחירות הכלליות הקרובות עלייה של תופעת הגמלאים2? ולאן מתעלים את האנרגיות החיוביות האלה? (אני שואל, אין לי תשובות)

    • אורי סבח

      ועוד שאלה חשובה – איך מבטלים את תגית ה_הדגש_ שפושה בתגובות?>/B

    • ygurvitz

      הבחירות הקרובות, לדעתי, אבודות – יש פחות מדי זמן להתארגנות רצינית. צריך לחשוב לקראת הבחירות שלאחריהן. שאלת התיעול – שאלה גדולה שאלת. מצריך עיון.

      • כמו מיטל גם אני לא לחלוטין מסכים עם הדברים אבל נוטה להסכים עם רוחם לפחות.
        בכל מקרה, ולעניין התיעול, נדמה לי שמה שאפשר ללמוד מהנטרוטס זה שלבלוגים יש פוטנציאל השפעה אמיתי בפעילות התוך מפלגתית, כשהקהל הוא מצומצם יותר ומעורב יותר, במובן מסויים זה גם יכול להסביר את ההצלחה המרשימה בתל אביב-יפו לעומת הכשלון המוחלט של ההתגייסות למען עמיר פרץ (לא הכשלון של פרץ, רק של ההתגייסות). להערכתי זה אומר שהתיעול צריך להיות, וזו מחשבה ראשונית בלבד שאני מסתובב איתה כל היום, בכיוון של שימוש בבלוגים לעידוד של התפקדות מאורגנת לאחת המפלגות הקיימות בהיקף שיוכל להשפיע על הצביון שלה. מול מנגנוני ההתפקדות המסואבים של העבודה נדמה לי שהאפשרות הסבירה היא מר"צ. בכל מקרה מדובר במשהו שיכול להתארגן רק לקראת הבחירות הבאות.

  • אבנר קשתן

    האשמה בהדגשה היא כנראה שלי. כנראה לא סגרתי את התגית כראוי בהודעה שלי.
    יוסי – מכיוון שאני לא יכול לערוך את ההודעה שלי, האם לך יש את האפשרות? אם לא, תמחק את ההודעה שלי ואני אכתוב אותה מחדש.

    • ygurvitz

      בוצע.

  • אורי ג.

    פוסט מעולה.
    רק רציתי להוסיף שהרבה פרשנים אמריקאים סוברים שהקמפיין של דין דווקא יצא נפסד מהתמיכה הנלהבת של הדיילי-קוס. מייסד הדיילי-קוס , מוליצס , היה ידוע בכמה התבטאויות מכוערות (הידועה שבהן: כשאמר "screw them" על עובדי חברת תשתית אמריקאית שנרצחו בעירק בידי מחבלים).
    הציבור האמריקאי לא אהב את החיבור החזק בין קוס לדין ויש הסוברים שהעניש על כך את דין בקלפי.
    דעותיו הפוליטיות של חנין היו (כמו שצריך) "אישו" בקמפיין. כמו שמפריע לך , יוסי, שחנין הוא קומוניסט, עובדת היותו אנטי-ציוני מפריעה לי מאוד וכן להרבה ישראלים אחרים. צרם לי במיוחד פוסט של נמרוד אבישר, שבו הוא האשים את שלי יחימוביץ' ב"התקפה אישית מכוערת" על דוב חנין כשכל חטאה היה העלאת דעותיו הפוליטיות והבעת דעתה בקשר אליהן.
    אמן ויהיו עוד פוסטים נפלאים כאלה.

    • אני בהחלט סבור שההתקפה על דב חנין בנושא ההימנון או הציונות הייתה הכפשה לא ראויה לשמה.

      הצדקנות הבלתי נלאית של שלי יחימוביץ' (הכה מיותרת!) והצביעות האישית שלה כפי שבאה לידי ביטוי מאז אקט כניסתה לפוליטיקה הופכים את דעותיה לבלתי נחוצות ואותה למטרה לגיטימית לביקורת.

      • אורי ג.

        יחימוביץ' ציינה עובדה – חנין הוא אנטי-ציוני. אם האמת היא הכפשה בעיניך , כנראה שחנין לא ראש עיר בצדק.
        תהיה דעתך על שלי י. מה שתהיה ואף אם היא נכונה (ועל זה אפשר להתווכח, לדעתי אתה טועה) –
        לגיטימי מאוד ואף הכרחי לדבר על דעותיו הפוליטיות של מועמד בעת בחירות.
        רוב הציבור בישראל דוחה בשאת-נפש את דעותיו של דב חנין ולהעמיד פנים שזה לא קשור או שזה לא מעניין זה פשוט צדקנות מהמדרגה הראשונה.
        התומכים של חנין תומכים בו גם בגלל דעותיו הפוליטיות ועמדותיו האידיאולוגיות. אם אפשר לתמוך בו בגללן , למה אי אפשר להתנגד לו בגללן? דמוקרטיה לא?

        • יחימוביץ לא טענה רק שחנין אנטי-ציוני (דבר שהחלטת שהוא אמת) אלא גם שאינו מכבד את סמלי המדינה – דבר שאינו אמת.

        • אורי ג.

          אה, שכחתי. דב חנין ממנגל ביום העצמאות והוא האוהד מספר אחד של הנבחרת. נו באמת.
          תהיה אמיתי. תגיד: "אפילו שהוא אנטי-ציוני, אני חושב שזה לא רלוונטי לתפקודו של ראש העיר" אבל להגיד שבנאדם שיושב באותה מפלגה עם מוחמד ברכה מכבד את המדינה וסמליה זה כבר באמת זלזול באינטיליגנציה.

        • חומי החום

          אורי ג. – ראשית, אנא הגדר ציוני ואנטי-ציוני. אני לא מבקש זאת בקטנוניות, אלא מכיוון שבאמת נדמה לי שאלו הפכו מושגים ריקים מתוכן שמתשמשים בהם רק לצורך הכפשת אנשי שמאל (תוכן אמנם אין, אך אסוציאציות שליליות לרוב יש). לי באמת שאין הבנה של המושג כפי שמתשמשים בו כאן ובכלל בימים אלו.

          לאחר שנבין למה הכוונה במושג אנטי-ציוני, נוכל לדון בשאלה האם טוב או חשוב להיות ציוני (בכלל ועבור פוליטיקאים\ראשי עיריית תל-אביב בפרט). אז נוכל לנסות גם לקבוע האם חנין עונה להגדרה או לא.

        • אורי – אם זה באמת אני לא יכול להתווכח. חנין אכן לא ציוני במובן של ציונות כפי שנחטפה על ידי הימין (חטיפה שלי אישית בדרך כלל אין בעיה איתה, אבל אני לא הציבור) – מובן של לאומנות מבאישה. עם מי שחושב שערבים אינם פסולים אוטומטית מפני שדמם שונה ולא חתכו להם הוא אנטי ציוני מבחינתך, אשריך. אנחנו פשוט מדברים בשפה שונה.

        • אורי ג.

          מדהים אותי שאתה (אור ב.) יכול לחשוב שמה שיחימוביץ' אמרה על חנין זה הכפשה אבל באותה נשימה לטעון את מה שכתבת כאן על אנשי ימין.
          אתה טוען שחנין לא ציוני במובן של הימין אבל שלי יחימוביץ' היא לא אשת ימין. כנראה שהוא לא ציוני גם במובן של השמאל הציוני.
          אולי הוא ציוני במובן של חיזבאללה? או אולי אצל האייתולות? זה יסתום לי את הפה אחת ולתמיד..

        • אורי, שאלה קטנה, טרחת פעם להקשיב לחנין מדבר?

          הציונות הפכה על ידי הימין ואחרי השמאל הציוני שמשום מה מסכים לקבל את ההגדרה הזו ל"ישראל כמדינה ליהודים בלבד" תוך התעלמות מהחלק השני של הציונות כפי שהייתה במקור הקורא לקבלת הלא יהודים (כלומר הערבים) כאזרחים שווי זכויות במדינה היהודית הזו.

          כך זה מכשר את השטח למי שחבר במפלגה עם ברכה הוא אנטי ציוני עוכר ישראל. אני קורא לזה לאומנות.

        • ygurvitz

          ודאי שכן, אור. הציונות היא הלאומנות היהודית. אתה באמת לא יודע את זה?

        • ודאי שאני יודע את זה. הנקודה שלי הייתה לנסות להעביר למה דברי יחימוביץ' הן כן הסתה. משמעות המסר תלויה גם בדובר וגם בקהל היעד של המסר. כאשר יחימוביץ' פונה לקהל שברובו, מה לעשות, לא מבין את זה, מסרב להבין את זה, ומשקרת על כך ש"הוא לא עומד בתקווה" "מטיף לסרבנות" (הוא כן עומד ולא מטיף) זו הסתה. היא עושה הקבלה בין פוסט ציונות לאנטי ישראליות (אה-לה אנאמריקן). כלומר, מוציאה את מי שחושב גוועאלד על ישראל כמדינה שאמורה להיות דמוקרטית לכל אזרחיה אל מחוץ למחנה הלגיטימי.

          הנקודה שלי היא שאפילו הציונות במקור, ברמה ההצהרתית (ברמה המעשית זה בולשיט כמובן), לא רואה את ה כך.

        • זה אגב, תקף כמובן לגבי הפלייר של הירוקים.

        • הבעיה עם דבריה של יחימוביץ' (וגם של חולדאי) הייתה שמתשמע ממנה שחנין הוא בוגד. זוהי הכפשה לשמה שמגיעה משיקולים של התיפייפות. דב חנין מתקשה להזדהות עם המנון שלא מייצג 100% מהאזרחים וזו זכותו המלאה ושאינה קשורה לכישוריו כראש עיר.

          ההתקשקשות סביב עומד בהמנון או לא עומד בהמנון, בין עם מדובר במועמד לראשות עירייה או בשחקן נבחרת ישראל, היא מפלטם של חסרי האמירה. למה זה מעניין בדיוק?

        • אורי ג.

          אם זה כזה לא מעניין , אז למה כולם מדברים על זה?

        • ערדי

          אורי, יצאת בזול עם "הכפשה" – ברגיל לומר על דב חנין שהוא לא ציוני (או בכלל לומר משהו שעשוי להתפרש כשלילי על דב חנין) מתויג מיד כ"הסתה" או למצער "מקארתיזם".

          איך מגדירים מי ציוני ומי לא? דרך אחת היא לשאול אותו אם הוא ציוני או לא. חזקה על חנין שהוא אדם ישר ויגיד את האמת. ועל ההכללה של כלל הציונים כגזענים שונאי ערבים קשה עוד להוסיף.

  • פוסט מעולה.
    אני חושב שחנין פשוט שימש כדמות וירטואלית עבור קבוצה גדולה של אנשים שמחפשת משמעות, זה הכל. ומכיוון שחולדאי הוא האנטיתזה למשמעות התנועה תפחה הרבה מעבר לממדיה הטבעיים. גם אני הצבעתי לדב חנין בדיוק מסיבות אלו, וזאת למרות שצרוף האותיות ח ד ש מעלה בי בחילה עמוקה.

    מצד שני ההתגייסות הגבוהה מרמזת על סופו של "דור האני", או שמא היה זה עוד סלוגן מטומטם.

  • pdenimore

    אני לא מכירה את ג'ו ליברמן, עינויים הם אכן דבר ברברי. אף על פי כן, למרות שכלאיים אסור מן התורה, אני בהחלט חושבת שארצות הברית צריכה נשיא מהזן הזה. "דמוקרט ממורכז".

    אחד שלא ייתן מענקים לתאגידים אבל לא יפזר את כספי המדינה על עניים.
    אחד שייזהה את ציר הרשע אבל לא יחטא בפשעי מלחמה.
    אחד שיזכור את הערכים הישנים עליהם הוקמה ארצות הברית אבל לא ייתפס לאדיקות נוצרית מטופשת, הומופובית ונבערת.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      לאדיקות נוצרית מטופשת, הומופובית ונבערת הם בדיוק הערכים עליהם הוקמה ארה"ב

  • היי יוסי,

    אני לא מקבל את עיקרי הניתוח שלך. כמי שהיה בתוך "הסחרור", יש כמה דברים שלא מסתדרים.

    אני רוצה להתחיל מהשורה התחתונה. 34 אחוזים מול ראש עיר מכהן, בקמפיין בלי כסף, למועמד אלמוני (עוד לפני שהוא קומוניסט), ובתוך שלושה חודשים בלבד (כשבאמצע עוד כמעט חודש שהלך על חגים), זה הישג מרהיב. "עיר לכולנו" היא התנועה הגדולה בתל-אביב. אחוזי ההצבעה עלו בלמעלה מ-20 אחוז, על רקע ירידה ממוצעת של יותר מ-10 אחוז בשאר המדינה. אף אחד, כולל אותנו, לא חשב שנשיג כל כך הרבה. המכה האמיתית היתה שויסנר ושחור קרסו אלקטורלית, ולא היה עם מי ללכת לסיבוב שני. קיווינו שהם יביאו ביחד איזה 25-30 אחוז, אבל הם לא הביאו אפילו 15.

    עכשיו קצת פרטים. דב חנין לא פנה לבלוגספירה, כדבריך. הבלוגספירה פנתה אליו. הוא הציג מועמדות, ואנחנו נדלקנו, התחלנו לעבוד בלי קשר אליו, ואז שוקי מהצד שלנו ושרון מלכי מהצד של התנועה קבעו את הדייט הראשון. זה פרט טכני, אבל הוא חשוב משתי סיבות עיקריות. קודם כל כדי להפריך את הסיפור הזה שהקמפיין של חנין ו"עיר לכולנו" היה אינטרנטי. זה לא נכון. הוא היה בעיקרו קמפיין רחוב עיקש, מבוסס התנדבות, שהתרחש ערב-ערב במשך חודשיים וחצי (שוב, עם חגים באמצע). הרשת שימשה כמדיום משלים, תומך, מלבה, משוחח, ועשתה עבודה תענוג. הסיבה שניה שבגללה היה חשוב לי להעיר על הנקודה הזו היא כדי להגיד לך שאתה לא מכיר את הסיפור שאתה מפרשן. אני יודע שכבלוגר אתה לא חייב והכל, אבל הפרשנות פחות טובה כשחומרים הגלם מעוותים.

    עוד נקודה אחת על הקמפיין. סרטון הסלבים, על כל מגרעותיו, היה קטליזטור מרשים מאוד בדרך להצלחה הסופית. הטראפיק אלינו ואל האתר של "עיר לכולנו" וגם אל שוקי גדל פי שניים ויותר, ונשאר ככה לאורך השבועיים האחרונים (עד שהגיע פיק נוסף בתחילת השבוע הזה), התקשורת התחילה להתעניין ולכתוב, מה ששלח הרבה אנשים לגוגל ואל החברים שלהם, לשאול מה זה דב חנין. אולי מי שחי בבועה הבלוגספירית חושב שהיה יותר מדי דב חנין בעולם הזה בחודשים האחרונים, אבל רוב התל אביבים לא ידעו על הבחירות עד השבוע האחרון. התקשורת המוניציפלית (שמי כבר קורא אותה) התעוררה רק שבוע וחצי לפני הבחירות. הארצית רק ביום שלפני הבחירות. מבחינתנו, "מכתב הקצינים" שקרא לפני שבוע וקצת לפסול את דב מלרוץ לראשות העיר, היה ברכה בשבילנו, כי הוא ייצר עוד רעש. עד כדי כך היינו רעבים. אין ספק שסרטון הסלבים, על כל מגרעותיו, עשה הרבה יותר תועלת מנזק.

    ועכשיו קצת על היום שאחרי. בשבוע הבא, בטח לקראת סוף השבוע, שום דבר עוד לא סגור סופית, אנחנו רוצים ש"עיר לכולנו" תאסוף כמה ממתנדביה שהיא רק יכולה, תקרא להם לשים עוד פעם אחת את החולצות הלבנות שלהם, ותשלח אותם לרחובות, לחלק לאנשים ברחוב פלאיירים שמביעים את תודתה, תודתם ותודתו של דב על כמות התמיכה שקיבלנו. זה יהיה גם אקט סיום, אבל יותר מזה זה יהיה אקט של פתיחה. התנועה הזו לא נעלמת. לא ברחובות ולא ברשת. את השברים בלב נאחה די מהר לדעתי, כי המציאות שהתעוררנו אליה באמת משמחת. סיטידב ממשיך לפעול כרגע, יגשש את דרכו בעולם בלי קמפיין.

    ועוד דבר קטן, על הנימה. על ה"לעזור להם לקום מהרצפה, ולהתחיל להכין, יחד איתם, את קמפיין הרשת הבא – חכם יותר, מפוכח יותר, שיכור פחות מאידיאולוגיית-רשת, מחובר יותר לשטח". מאיפה מגיעה ההתנשאות הזו? איך אפשר לטעון שמי שעשה, ואפילו כשל, הוא הלא מפוכח, השיכור, הלא מחובר לשטח? מה קרה ל"אין חכם כבעל ניסיון" הישן והטוב? אני יודע שאני יוצא הכי נרגן והכל, ומעצבן אותי שאני לוקח ללב, אבל הפוסט מורטם הזה, ממרחק של עשרים מטר מגופה של משהו שלא באמת הכרת בחייו, זה נורא בעיני.

    • ygurvitz

      34 אחוזים מול ראש עיר מכהן, בקמפיין בלי כסף, למועמד אלמוני (עוד לפני שהוא קומוניסט), ובתוך שלושה חודשים בלבד (כשבאמצע עוד כמעט חודש שהלך על חגים), זה הישג מרהיב

      תוך אחוזי הצבעה נמוכים מאד, להזכירך, ותוך מה שנראה כניצול מקסימלי של פער ההתלהבות ביניכם לבינו. רצוי גם לציין שלחולדאי תמיד היו מתנגדים ותמיד היתה אופוזיציה. לא המצאתם את זה. אגב, לפחות על פי ויקיפדיה, לסיעה שלו יש בדיוק אותו מספר מנדטים כמו לכם.

      אחוזי ההצבעה עלו בלמעלה מ-20 אחוז

      פעם אחרונה שספרתי, הפער בין 26 ל-37 הוא 11.

      דב חנין לא פנה לבלוגספירה, כדבריך. הבלוגספירה פנתה אליו. הוא הציג מועמדות, ואנחנו נדלקנו

      לא הבנתי. מי פנה אל מי?

      סרטון הסלבים, על כל מגרעותיו, היה קטליזטור מרשים מאוד בדרך להצלחה הסופית. הטראפיק אלינו ואל האתר של ”עיר לכולנו“ וגם אל שוקי גדל פי שניים ויותר, ונשאר ככה לאורך השבועיים האחרונים (עד שהגיע פיק נוסף בתחילת השבוע הזה)

      שתי הערות. 1. טראפיק לא מעיד על כלום. קיבלתי יופי של טראפיק לטורים שלי במלחמת לבנון. זה לא נבע מתמיכה, זה נבע מכך שאנשים רצו לשלוח לי איומי רצח. הנסיון למדוד תמיכה באמצעות טראפיק מתאים בדיוק למה שכתבתי. אני הייתי חלק מהטראפיק, ואיך לומר – לא נהניתי. 2. אם מישהו לא ידע מי זה דב חנין שבועיים לפני הבחירות, לא הגיע לו להצביע.

      אין ספק שסרטון הסלבים, על כל מגרעותיו, עשה הרבה יותר תועלת מנזק.

      יש גם יש ספק. למשל, הוא הוציא בעלת טור בכירה כמו אבירמה גולן נגדכם. ויש לה, אני מעז לומר, קצת יותר קהל מאשר לשני הבלוגים שלכם גם יחד.

      מאיפה מגיעה ההתנשאות הזו? איך אפשר לטעון שמי שעשה, ואפילו כשל, הוא הלא מפוכח, השיכור, הלא מחובר לשטח?

      מאיפה זה מגיע? זה מגיע מההשענות שלכם על גוגל טרנדס, על סקרים בבתי ספר, ועל ההיסטריה שנכנסתם אליה כשהירוקים פרסמו את הכרוז ההוא – "דב בוריס חנין, קומוניסט, אנטי ציוני" – שאמר רק אמת ואתם צרחתם שמדובר בהסתה. נאמר זאת כך: כשראיתי את הפוסט של שוקי על גוגל טרנדז, הבנתי שזה נגמר.

      ה קרה ל“אין חכם כבעל ניסיון“ הישן והטוב?

      למה אתה מניח שאין לי נסיון? אמנם, קמפיינים למען מרצ בפתח תקווה של שנות התשעים זכו להרבה פחות תשומת לב – גם לא היו אז בלוגים – ולוו בקצת יותר אלימות והרבה יותר פחד מחלוקת פלאיירים נגד חולדאי, אבל גם הם מקנים נסיון מסוים.

      אני יודע שאני יוצא הכי נרגן והכל, ומעצבן אותי שאני לוקח ללב

      קח ללב, בהחלט. לא היית אנושי אם אחרי כל המאמץ הזה לא היית לוקח ללב. אבל אחרי זה, עוד חודש נניח, קח גם למוח.

      הפוסט מורטם הזה, ממרחק של עשרים מטר מגופה של משהו שלא באמת הכרת בחייו, זה נורא בעיני.

      כלומר, אם לא בישלת את המרק, אסור לך למתוח עליו ביקורת? אם לא השתתפת בכתיבת הספר, אתה מנוע מלהגיב עליו? כלומר, דחה את הביקורת עד למועד שכולם ישכחו מהנושא? זה לא רציני.

      • אורי סבח

        הפער בין 26 ל-37 הוא 11 אחוזים, אבל העלייה מ-26 ל-37 מהווה עלייה של 42%:

        37/26 = 1.42

        אם נניח שמספר המצביעים קבוע (אני יודע שלא, אבל נניח) – אז ב-2003 הצביעו 0.26X והפעם הצביעו 0.37X. זו עלייה של 42%

      • 37 הם עלייה של 42% לעומת 26.

        • יוסי צודק בענין האחוזים. היחס 37/26 הוא חסר משמעות.

          אם המדד עלה בינואר באחוז, ובפסרואר בשני אחוז, האם זה "אחוז יותר" או "מאה אחוז יותר"?

      • אלעד-וו

        יוסי, תרשה לי לומר לך יאללה יאללה. למה אתה מתקטנן עם צביקה? גם הוא וגם אתה צודקים במידה מסויימת, וטועים במידה מסויימת. האמת נמצאת איפושהו בסינתזה.

        כמה נקודות קטנות:

        1. כתבת "אחוזי הצבעה נמוכים מאד, להזכירך". גבוהים יחסית לבחירות לפני ארבע שנים. גם זו הצלחה. רוב המתנגדים לחולדאי לא היו מצביעים לאורן שחור, אלא נשארים בבית. לסיעת "עיר לכולנו" הצביעו כמו לסיעה שח חולדאי, אבל בסוף קיבלו אותו מספר מנדטים.

        2. ההתקטננות על האחוזים טיפשית, בפרט כשאתה טועה.

        3. "הנסיון למדוד תמיכה באמצעות טראפיק מתאים בדיוק למה שכתבתי", כמו שכתבו מתחתי, הטראפיק הוא בקורלציה להתעוררות של מצביעים. אני מניח שרובם של "המתעוררים" הצביעו לחנין, פשוט כי אני משער שרוב האנשים שחקרו וביררו בקשר לבחירות הצביעו לחנין. הוא היה המועמד הטוב יותר.

        4. "אם מישהו לא ידע מי זה דב חנין שבועיים לפני הבחירות, לא הגיע לו להצביע.". אתה מיתמם? אף אחד לא ידע מי זה דב חנין לפני הבחירות, חוץ מהארבעה אנשים שעוקבים, והם ממילא ירוקים. אנשים יודעים מיזה ביבי, כי הם אוהבים אותו, מי זה אולמרט, כי הוא מושחת, ומי זה ברק, כי הם שונאים אותו. וזהו בערך.

        5. "כשהירוקים פרסמו את הכרוז ההוא – ”דב בוריס חנין, קומוניסט, אנטי ציוני“ – שאמר רק אמת". הגם אתה יוסי? דב חנין לא אנטי-ציוני. פוסט ציוני כן, אבל לא אנטי-ציוני. ותפסיק עם הדמגוגיה של "הציונות היא גזענות". בימינו (גם אם לא ב-1920) אפשר להיות ציוני גם בלי גזענות.

        6.

        • אזרח.

          מסכים עם אלעד-וו.אם למר גורביץ חשוב ההמשך של מה ש"עיר לכולנו" התחילה,שיתרום (בבקשה) מנסיונו להקמת "ארץ לכולנו".יש ללמוד מהכשלים,ולהמשיך הלאה.

      • אבי

        לסיעת "עיר לכולנו" הצביעו 21,066 מצביעים, לסיעת "ת"א 1" הצביעו 20,127 מצביעים.
        http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/General/Projects/2008-Elections/electionupdate.asp

  • ג'ו

    הקקופוניה היחידה שנשמעה נשמעה אצל מי שמבקר תדיר בבלוגים, הוא אכן הוצף עד חנק בתמיכה בחנין, אז מה? יש שיטות טובות יותר, אולי, ואולי לא, אבל הבלוגים הם לא הכל.

    כשגררתי את אשתי אמא שלה ואחותה להצביע (אני לא גר בעיר, והגעתי רק כדי שהן יצביעו) הן בקושי שמעו על חנין, ובוודאי שלא ידעו על שום קקופוניה, רק אני ידעתי עליה כי רק אני קורא בלוגים, ולכן אני הוא זה שגררתי אותן. לא הייתי טורח לו הייתי חושב שאין סיכוי, וחשבתי שיש סיכוי גם בגלל מה שקראתי באינטרנט. הסקרים כזכור דיברו על כ15% תמיכה.

    האם ההתנהלות בבלוגים לא הייתה אידאלית? יכול להיות
    אבל מדובר על לא יותר מ10 אנשים, קשה להפיל עליהם את כל הקמפיין, שכלל מאות מתנדבים.
    בטוח שיש דרכים טובות יותר לעשות קמפיין, אבל 35% תמיכה למועמד קומוניסטי/אלמוני זה דבר מרשים לכל הדעות
    רוב האנשים שתמכו בו לא היו הולכים להצביע לוויסנר/שחור למרות שוודאי שהם לא היו מרוצים מההתנהלות של חולדאי, בשביל לעשות קמפיין ולסחוף אנשים לקלפי צריך תקווה לשינוי, לא מספיק חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים

  • אבי

    כל כך חבל שחנין לא ניצח. בזמן חולדאי הנוהג הנפשע של העסקת עובדים בחברות כוח אדם ושמירה דרך העירייה הלך וגדל. חנין הבטיח לפעול להעסקה ישירה של העירייה ולבטל את העסקת העובדים בחברות קבלן ושמירה ע"י העירייה. האם זה לא נושא שחשוב לתושביה הילידיים של ת"א? האם אין עובדים קבלן ושמירה מנוצלים שהם ילידי ת"א? ואגב איפה מר"ץ, הירוקים וכל השאר? מדוע הם לא הציגו שום מצע בנושא של זכויות עובדים בת"א?

  • ירדן

    שמע, אני רק שמח שאני לא חשוב מספיק כדי לבקר אותי. אני באמת נהנה לקרוא אותך אבל לפעמים זה מרגיש כאילו כל העולם שחור בשבילך. אני לא אומר את זה כי אני חושב שמה שאמרת לא נכון, אני אומר את זה בגלל שאתה מציג את זה בצורה הרבה יותר קיצונית ממה שזה היה. בכל קמפיין בחירות יש אנשים, שלפעמים הם בכלל לא מעורבים בפוליטיקה, שהם בוחרים מועמד והם הופכים להיות פאנבויז שלו. ואז קשה נורא להזיז אותם, לנהל איתם שיחה רצינית, ובטח ובטח לבקר. הרבה אנשים תמכו בחנין – ברור שגם מתוך התומכים האלו יצאו כאלו.
    אף אחד לא שכח שרוב הסיכויים בצד של חולדאי. אם כבר אז היו מאוד אופטימיים. למה? גם כי היה סיכוי מסויים. וגם כי באמת היתה מגמה של עלייה (וכל מה שאמרת על החיפושים בגוגל נכון אבל לא לגמרי – היתה עליה במועדות לחנין וזה עשוי היה להיות אחד הביטויים שלה). חנין קיבל בבחריות הרבה יותר ממה שקיבל בסקרים.
    אני שותף לאופטימיות שלך לגבי הבחירות הבאות. במיוחד במידה ועיר לכולנו באמת תעשה עבודה טובה במועצה.
    האמת היא שבקרוב נשכח מהבחירות האלו וניכנס לבחירות קצת יותר מתוקשרות – הארציות.

  • ירדן

    אגב, מבחינתי כל הטעויות וההתנהגות הרעה שייחסת לתומכי חנין מתגמדת ליד הקישור שעשית בין התמיכה של חנין בקומוניזם להכחשת שואה. באמת שזאת מסוג הביקורות שאין לה בכלל מקום. הרי אם הוא היה חבר במפלגת ימין היית אומר שהוא פאשיסט או גרוע מכך וגזען. אם הוא היה בעבודה היית יכול להגיד עוד מיליון דברים גם על כך וכך גם לגבי מרץ. חנין בחד"ש. מפלגה שהיא ערבית-עברית וכמו בכל מפלגה יש בה פלגים יותר חיוביים ופלגים פחות חיוביים. חנין ללא ספק משתייך לאחרונים. גם מבחינה היסטורית הקשר של חנין למפלגה דווקא נוגע להתנגדות למהלכים של הקומוניסטים בבריה"מ. ראה לדוגמא את אביו שעמד על עמדתו כי בריה"מ נפלה מכיוון שלא היתה דמוקרטית וגם חנין היום יטען כי המשטר שהיה נהוג בבריה"מ אינו רצוי. אפשר להתווכח על נושאים כלכליים אבל בכל מה שקשור לדמוקרטיה וחופש חנין בצד הליברלי דמוקרטי והוא מחברי הכנסת היחידים שנמצאים שמה.

    • ygurvitz

      תמיכה בקומוניזם, היום, ודאי תמיכה בו מתוך מק"י, שמעולם לא עשתה את חשבון הנפש שלה, דומה אכן להכחשת שואה. מי שיכול לדבר בנוסטלגיה על ברית המועצות, או להביא את הדגם הסובייטי כדגם-נגד לקפיטליזם, תוך שהוא מקפיד לא להתייחס ל-200 מיליוני הנרצחים של הקומוניזם או מנסה לטשטש את עובדת הרצח, לא שונה בהרבה מבנאדם שאומר שהיה בסך הכל טוב תחת היטלר, ושהוא בנה כבישים טובים.

  • יובל

    נעזוב רגע את חנין. אתה ברצינות כתבת "הוא מאיים על הרוב הדמוקרטי בסנאט ומסוגל לשתק את פעילותו, משום שנהלי הסנאט דורשים 60 קולות כדי לסיים דיון ולעבור להצבעה. לדמוקרטים אין 60. הם יזדקקו לליברמן"? רוב 60 הסנאטורים היה חלום רטוב שאף אחד אפילו לא חשב שאפשרי לפני 2006, ומעטים חשבו שאפשרי לפני הבחירות האחרונות. גם עם רוב רגיל בסנאט ובבית הנבחרים אפשר לעשות המון. גם בלי ליברמן יש לדמוקרטים 57-58 סנאטורים (תלוי בתוצאות באלסקה, ובהנחה שג'ורג'יה תשאר רפובליקנית). זה רוב עצום. למעשה, מה שהם צריכים זה בסך הכל להעביר אליהם 2 רפובליקנים מתונים שיתנגדו לפיליבסטר כדי להנות מתוצאות הרוב של 60 סנאטורים.
    אם כבר המציאות היא הפוכה – ליברמן זקוק עכשיו באופן נואש לדמוקרטים. הם יכולים לזרוק אותו מהועדה בה הוא מכהן ולשלוח אותו למדבר הפוליטי. הם אפילו התכוונו לעשות זאת (כי יש להם רוב עצום גם בלעדיו, וכי סביר להניח שהוא לא יתחיל להצביע בעד חוקים שאוסרים הפלות בכל מקרה) אבל אובמה לחץ עליהם לוותר לו למען המסר של "אחדות".

  • ירדן

    יוסי – לכן דווקא זה חשוב שדב חנין הוא מהפלג שמבקר את בריה"מ ולא המעריץ…

  • לדעתי ההשוואה המדויקת ביותר – ונדמה לי שלא הופיעה בשום מקום עד היום – היא לא לדין, וודאי לא ההשוואה המופרכת והמאוהבת-בעצמה לאובמה שהחנינאים כל כך אוהבים להתלות בה, אלא לרון פול.

    רון פול הליברטריאן הפוך כמעט לחנין בדעותיו, אבל גם שם היתה דוגמה של מישהו אזוטרי, קיצוני, אבל שמוכר כאדם נבון ופוליטיקאי ישר שצובר קבוצה קטנה יחסית של תומכים, והעובדה שרובם נמצאים קרוב מאד למדיה (האינטרנטית בארה"ב, הכתובה בישראל) מאפשרת להם ליצור רעש גדול בהרבה מכפי מספרם היחסי. גם פול הצליח בבחירות הרבה יותר מהצפוי בזכות הקמפיין הבלתי נלאה והפנאטי של תומכיו (לא פנאטי יותר משל תומכי חנין) וגם הוא נכשל בסופו של דבר במבחן התוצאה.

    לגבי הבלוגיה, או הבלוגוספירה, בישראל זו הבלוגועה – אין כאן בלוגר אחד עם מאית מההשפעה של דיילי קוס או אינסטפנדיט. זה פשוט לא קיים בישראל.

    הצחיק אותי כששוקי גלילי (איש שהקמפיין שלו, בלשון המעטה, לא עשה שירות טוב למוניטין שלו כעתונאי או איש מחשבים) הודיע בגאווה ש"115 בלוגרים הודיעו על תמיכה בחנין!". במלים אחרות, 115 אנשים הודיעו שיצביעו לחנין?

    הנה התגייסה כמעט כל הבלוגועה לחנין ומה אנחנו סופרים? פחות מחצי מעברה, כמו שנאמר.

    • ygurvitz

      לא רע בכלל!

      יצוין, עם זאת, שתומכי פול הצליחו לארגן הרבה מאד כסף – הרבה יותר משהקמפיין ידע מה לעשות בו – ושהם הצליחו להשיג יותר נציגים מרודי ג'וליאני, למשל.

  • שני תיקונים קטנים ומשמעותיים:

    א. דב או אף אחד אחר לא פנה אלינו. אנחנו התגייסנו לעניין מרצוננו החופשי. מאחר ולא ידוע לנו על דבר דומה שנעשה כאן, ומאחר וישראל במובנים רבים מאוד רחוקה מארה"ב כמרחק שמיים וארץ, הדברים נעשו תוך כדי תנועה.

    ב. על איזה הפסד אתה מדבר? מבחינתנו, להיות המפלגה החזקה במועצה ואופוזיציה רצינית לחולדאי ולקבל 34% מהקולות בלי קמפיין מסורתי, בלי גרוש על התחת ועם מועמד שקל להסית נגדו באמצעות שקרים שנוגעים לפטריוטיזם מעושה ולגזענות, זה ניצחון גדול מאוד, ואנחנו מרגישים איתו מצויין. קמפיין הבלוגים היה רק ההמרצה של קמפיין השטח המדהים שנעשה, והעבודה האמיתית רק התחילה. מי שמחפש זבנג וגמרנו או כל סוג של פתרון פלא אחר שימשיך לחפש, ולעולם לא ימצא. אני לפחות שבעתי כבר מספיק מרורים מהאשליה הזאת.

    וכן, אני בהחלט עדיין חושבת שאתה דווקאי. במיוחד לנוכח הפוסט הזה, שמראה עד כמה אין לך מושג מה באמת קרה שם.

    • ygurvitz

      על איזה הפסד אתה מדבר? מבחינתנו, להיות המפלגה החזקה במועצה ואופוזיציה רצינית לחולדאי ולקבל 34% מהקולות

      יונית, זה לשנות את מיקום השער תוך כדי משחק. הקמפיין שלכם לא התמקד במועצה, אלא בחנין – "איך הופכים דב לראש עיר". אני בספק גדול אם יותר מ-10% מהמצביעים שלכם יוכלו לומר מיהם חברי המועצה החדשים.

      ועם מועמד שקל להסית נגדו באמצעות שקרים שנוגעים לפטריוטיזם מעושה ולגזענות

      אם זה המצב, וידעתם שזה המצב, למה בחרתם אותו? זה לא שהוא נשאר אתכם אחר כך, לשלב הקשה של "העבודה האמיתית שרק התחילה".

      • יוסי, אולי תפסיק כבר עם קשקוש ה"חנין ברח" – הוא לא חבר מועצה, אבל הוא לא עזב את עיר לכולנו, הוא נשאר חבר בסיעה המורחבת ולא השאיר אף אחד לבד לעבודה הקשה שרק התחילה.

        הפוסט הזה מלא בביקורת נכונה, טובה ומוצדקת שחשוב לשמוע אותה וללמוד ממנה, אבל הוא טבול כולו בנימה מתנשאת, אי דיוקים, ומה שנראה קצת כמו שמחה לאיד – קצת קאונטר-פרודוקטיבי, אתה לא חושב?

        • ygurvitz

          אני לא חושב שיש משמעות כלשהי לעובדה שהוא חבר ב"סיעה המורחבת". הוא לא חבר במועצה וככזה הוא לא יכול לעבוד בה. זה נחמד שהוא מתעניין במה שקורה, אבל זה לא זה. אני, אגב, חושב שיש סיכוי לא רע בכלל שאם רשימת "עיר לכולנו" היתה מריצה את אחד מחבריה ולא את דב חנין, היא היתה גורפת יותר קולות.

        • אלעד-וו

          מה שאור ברקת אמר

        • לגבי מועמד אחר אני לא יודע.

          לגבי חוסר המשמעות של הסיעה המורחבת – יש לך ביסוס לדעה מסוג זה, כלומר חוץ מציניות של פוליטיקאי בטח משקר. יכול להות שעיר לכולנו ודב חנין יאכזבו. אני חושב שרצוי ושיש מספיק סיבות להאמין שהם לא ושהם יעשו כמיטב יכולתם.

          http://citydov.org/?p=1280

  • Dor

    I hope y'all are going to use the foundation you've assembled now to continue doing constructive, positive things for this depressingly apathetic/misinformed country, as Yossi suggests.

    Hell, I'd probably vote for you if you just started your own party.

    Your influence will only grow from here, as more people turn to the internet to consume information and get educated about the "issues". Don't give up!

  • עופר נ.

    יוסי,

    מפלגת העבודה נגועה ברצח של אלפים אם לא עשרות אלפי אזרחים (לא לוחמים) רק במהלך מלחמת 48 ומלחמת לבנון הראשונה (בקצירה ע"י רובים, בפצצות זרחן ומצרר, בשילוח מבתיהם אל צמא, רעב ומחלות, ועוד), מלחמות שבהן תמכה המפלגה.

    אולי תאמר שמספרים אלה זניחים לעומת המיליונים הרבים של הקומוניזם, אבל פשעים נגד האנושות הם פשעים נגד האנושות.
    ובחישובי רצח פר-קפיטה, אם יאלצוני להיכנס אליהם המרחק מצטמצם…

    לפיכך נשאלת השאלה, מדוע אינך פוסל בקלות כזו מועמד מזן מפלגת העבודה, למשל, מר חולדאי?

    לא שלדעתי עליך לעשות כן.

    נ"ב
    לפי הידוע לי, דב חנין התנגד גם להפיכה של שנת 91 בברית המועצות והוא מגנה בחריפות את מעשי המשטר הסיני ("כל קשר ביניהם להסוציאליזם הראוי הוא מקרי")

  • נכשלנו במטרה העיקרית, הצלחנו במטרות משניות יותר כמו הכוח של עיר לכולנו

    מה שלא מפריע לך (העמדה לציונות) ומה שהרבה אנשים חושבים שברור שהוא לא נכון – זה שדב חנין לא עומד בהתקווה – זה אחד הדברים העקריים ששמעתי נגד חנין ברחוב. השקר הזה הכה גלים – כי עם כל הכבוד לבלוגספרה או אפילו לעיתונות – לכסף יש כרגע הרבה יותר כוח.

    לדעתי יש כל מיני אינדיקציות לכך שקמפיין האינטרנט בפני עצמו היה מוצלח – כלומר שאם היינו יכולים לעשות אותו שוב, עם כל מה שאנחנו יודעים היום, היינו עושים דברים דומים מאוד (אולי בלי המשפט על הנמל, כי רוב האנשים כולל אבירמה גולן ויחימוביץ' לא הבינו במה מדובר בכלל).

    זה לא רק הנושא של גוגל טרנדס, אלא גם לדגומה ההבדלים בידע ובתמיכה בין אנשים בתוך הרשת ובתמיכה בחוץ – בפנים היתה תמיכה רבה לחנין ולעיר לכולנו. מצד 105 בלוגרים שהזדהו עם חנין, היו מעט מאוד בלוגרים שהזדהו עם חולדאי. מחוץ לרשת היית יכול לראות אנשים שיודעים על חנין שהוא קומוניסט ואנטי ציוני וזהו. ועל עיר לכולנו הם לא שמעו כלום. לא ידעו מה זה בכלל. בתוך הרשת אלו היו תופעות הרבה פחות נפוצות.

    וגם – אני מסכים – הרבה מאוד תל אביבים חשבו שחולדאי הוא בסך הכל לא רע – נכון הוא לא שקוף וכו' – אבל תראה איך הוא החליף את הביוב או שדרג את השדרות וכו'.

    הבלוגרים לא עבדו בחלל ריק ומולם היתה העיתונות לדוגמה, שיש לה הרבה יותר קוראים, ועשתה הרבה מאוד כדי לבלבל את הקוראים שלה, להציף אותם במידע לא נכון, להציג את עמדות עיר לכולנו בצורה לא נכונה ועוד.

    דוגמא אחת:
    – עיתונאים שחזרו שוב ושוב על ה"עובדה" שחנין לא עומד בהתקווה (לדוגמה בהארץ בטור של נחמיה שטרסלר יום לפני הבחירות).

    דוגמה אחרת – חנוך מרמרי שטען שחנין הוא בעד אגרות גודש כפתרון ראשי (למעשה זו העמדה של פאר ויסנר ואפילו קצת של חולדאי).

    דוגמה שלישית – אף לא עיתונאי אחד בשום עיתון מסחרי לא טרח לכתוב על הרקע האידאולוגי של חנין ושל עיר לכולנו – "עירוניות מתחדשת". לא טרחו לכתוב כתבה על "עיר לכולנו". תוכנית התחבורה של עיר לכולנו שהתבססה על BRT היה נושא שלא דובר בו – למרות שהוא מהווה את אחד הליבות של המצע ועוד.

    ולבסוף – מי שלא עושה , אינו טועה. עם מועמד מאוד לא קל, ועם תנועה אם תקציב אפסי, הבלוגים הצליחו לדעתי בצורה חסרת תקדים – כלומר עשו את המקסימום בגבול היכולות שלהם.

    האם היה טוב יותר להריץ מועמד אחר מטעם עיר לכולנו – אולי , אבל העובדה היא שלא היה מועמד כזה ואת זה הבלוגרים לא יכלו לשנות.

    כרגע לתוכן מבוסס גולשים אין עדיין אותה חשיפה כמו לתוכן של עיתונות מסחרית. אנחנו עוד לא שם.

    לגבי "חוסר רצינות וכו'" – אתה כותב כאן דבר והיפוכו. עיר לכולנו קיימת כשנה. במשך חלק משמועתי מהשנה הזאת היא סבלה מהבעיה של ארגונים דמוקטרייים חדשים – לא ברור מה הכיוון ובצד של הרבה אנשים שרוצים לשנות היו גם מאבקי כוח ואגו. הם ניסו לארגן מצע משותף, וגם לנסות לגבש רשימת מומעדים. לא היה ברור אם יש או אין מישהו שירוץ לראשות העיר. כסף לא היה. על רקע זה ניסו לפנות לכל מיני אנשים כמו יוסי שריד שלא רצו. לבסוף – מאוחר מידי כנראה – דב חנין שהיה מיוזמי התנועה, הסכים לרוץ. אז אולי זה מאוחר מידי, אבל זה המחיר של תנועות דמוקרטיות – הן זזות לאט. אני מקווה שהם ימשיכו לפעול ובסופו של דבר גם ישנו את הדרך בה העיר מתנהלת.

    עיר לכולנו, אם לא הבנתם עדיין, היא סיפור הרבה יותר גדול מאשר דב חנין. אם היא תצליח להמשיך ולתפקד, ולהיות אפילו עוד יותר דמוקטרית ושקופה ומערבת – אז היא תצליח לא רק בריצה על ראשות העיר אלא גם בלהראות לאנשים איך אפשר להכנס לפוליטיקה בלי למות באוהל של המפלגות הקיימות.

    לגבי המפה הארצית – איך שאני רואה את זה מדובר במעט מידי חשיפה, עם פחות מידי חלופות אפשריות וזמן קצר מידי – אני הייתי הולך על התנועה הירוקה, אבל עם כל התמיכה שלי אני מאוד סקפטי (עוד יותר סקפטי ממה שהייתי לגבי עיר לכונו לפני חצי שנה).

    • אלעד-וו

      "האם היה טוב יותר להריץ מועמד אחר מטעם עיר לכולנו – אולי"

      לדעתי (הלא-מלומדת) לא היה עדיף להרית מועמד אחר. אנחנו צריכים את דב חנין סופרסטאר. כי בחזון של 10-20 שנה, אם מדינת ישראל תתפכח מעט, או לפחות אם הנושא הסביבתי יתחזק. Zה האיש החזק והפעלתן שמדינת ישראל צריכה. במיוחד אם הוא יסכים להתפשר מעט על דעתו המדינית, בתמורה למשיכת המערכת שמאלה, ולהפעלת אג'נדה ירוקה. אם מדינת ישראל צריכה להצטרף לתנועה הסביבתית, והיא צריכה, דב חנין הוא אחד האנשים שצריכים להיות בראש.

      לבחירות בת"א היו להערכתי עוד השפעה טובה — דב חנין היה קונצנזואלי כנראה יותר משהיה (או יהיה) בימי חייו. יש לזה השפעה מוראלית גדולה, עליו ועל המערכת, לראות שאדם פוסט-ציוני יכול לקבל תמיכה כזאת. אני אישית מעדיף לראות את חנין באופוזיציה מאשר את שריד בתור ראש עיר (עם כל אהבתי לשריד, שהשלהבת הפוליטית שלו דעכה בשנים האחרונות).

  • ואחרי התגובה הארוכה (מדי שלי) שאלה פשוטה

    אם אתה עם הנתונים של הבלוגרים – דב חנין הוא המועמד , תל אביב יפו היא העיר, עיר לכולנו בבלגן של תנועה דמוקרטית צעירה , יש עוד 3 חודשים לבחירות. מה אתה היית עושה אחרת? איך היית עושה יותר טוב. קצת ביקורת בונה.

    • ג'ו

      א. הנמל ושי אביבי גרמו נזק לא קטן.וגם "לא העיר שלי" גרם נזק ברור אצל ילידים תל אביבים שללא מעט מהם יש אנטי לסלבריטאות (בבחינת לא טוב לך תחזור לקרית מוצקין שבאת ממנה…).

      ב. קמפיין שלילי לא מספיק – סגן של חולדאי קורא להכנסת צבא ליפו על מנת לייהד אותה, והעירייה כבר הכניסה צבא לכפר שלם לגרש דיירים בדמי מפתח, כל האלימות הזו נעדרה מהקמפיין.

      ג. הדבר הכי חשוב שאשמתו מונחת בעיקר על חנין הוא התזמון המאוחר מדי של כניסה לקמפיין. זה באמת אחד הדברים הבעיתיים.

      דבר נוסף שמשום מה נעלם מעיניהם של המבקרים, חנין הוא פוליטיקאי מקצועי, הוא מתפרנס מעבודתו בכנסת, אם הוא יפרוש מהכנסת וילך לשבת באופוזיציה של מועצת העיר הוא יצטרך בכל מקרה למצוא לעצמו פרנסה חלופית, כלומר במילא הוא לא יכולהשקיע משרה מלאה במועצה, ואם הוא ישב שם הוא יעבוד במקביל באחד מהארגונים שהוא עבד בהם בעבר. וגם אז היו אומרים שהוא התמודד ונטש.
      כך כל חברי עיר לכולנו, לכולם יש משרות לפרנסתם.
      ההתנשאות הזו של מי שלא סופר את הצורך של אנשים בפרנסה ומבקר אותם על כך מקוממת מאד, לחנין אין חברים עשירים שידאגו לו למשכורת חינם, וסיעת אופוזיציה במועצת העיר לא מספקת משכורת.

      (ולכן כולם רצים לקואליציה הרחבה והחמימה )

      • "אם הוא יפרוש מהכנסת וילך לשבת באופוזיציה של מועצת העיר הוא יצטרך בכל מקרה למצוא לעצמו פרנסה חלופית, כלומר במילא הוא לא יכולהשקיע משרה מלאה במועצה"

        עזוב, אנשים לא חושבים עד לשם. הוא ברח חזרה לכנסת, וזהו. לא משנה שהוא המנהיג הנבחר של עיר לכולנו לשנים הקרובות. שהוא כבר התחיל לעבוד. לא משנה שיוסי ביילין ואהוד ברק היו יכולים להיות המנהיגים של מפלגותיהם בלי להיות בעלי זכות הצבעה בכנסת. ולא משנה שכחבר כנסת, הוא יכול גם להועיל מאוד למטרותיה של תנועה תל אביבית. לא. כי פשוט לא נאמין. וכי נאמין, לאדם שבסופו של דבר ערכו שווה לערך של מכחיש שואה?

        אגב שואה, שימו לב שחנין הוא אנטי ציוני. לא לא-ציוני, כמו הרבה מאזרחי העולם, כמו לא מעט מאזרחי ישראל (אפילו בממשלת ישראל יש כאלה) – אלא אנטי-ציוני. כמו אחמדיניג'אד. כמו אחשוורוש. אדם אינו רשאי להיות משהו אחר מציוני, או סתם לא להכיל בתוכו את ערכי הציונות: מיד נהיה הוא אנטי-ציוני.

        ומשהו על הצלחת הקמפיין האורגני האינטרנטי. העובדה היא שהרעש והדיון שעשינו הצליח לגלוש החוצה. לא שטף את כל גוש דן, אבל הצליח לגלוש וליצור רחש מסוים. הרחש הזה, שהתגבר מאוד לקראת הסוף, היה קריטי דווקא בשבועות הראשונים שלאחר ההכרזה – כך למדתי לאחרונה מאסטרטגים פוליטים קצת יותר מנוסי ממני. הבחש האינטרנטי השלים את פעילות השטח של עיר לכולנו ויצר תחושה של "משהו שקורה בעיר". ומשהו באמת קרה. אתם הרגשתם את זה.

        אני מאוד מבין את העובדה שברשת הקטנה שלנו, בהעדר התארגנויות-נגד מהסוג האורגני, נוצר הדהוד חזק מאוד שבסופו של דבר אפילו נתפס כמציק וטורדני. "אם אני אשמע שוב פעם דב חנין" וגו'. אבל ההדהוד הזה, שכאן רעם והחריש, עשה רק קול עמום של מסיבה מחוץ לבניין שלנו. לשמחתנו, הרבה אנשים נכנסו או עברו ליד הבניין לראות ולשמוע על מה המהומה. אנחנו מאושרים על כל אחד ואחת ששמעו מבחוץ. זה לא הספיק לנו הפעם כדי להחליף ראש עיר, אבל זה הספיק כדי לייצר בפעם הראשונה מזה שנים דיון פוליטי כלשהו בעיר האדישה הזאת. גם תקשורתי, וגם אזרחי. ברחוב, בבית קפה, בעבודה.

        והרי אחת הסיבות שדב חנין החליט להעמיד את עצמו היתה כדי להעלות נושאים חשובים מאוד דיון במקום שהוא שקט מדי. להציג אלטרנטיבה, גם אם לא רבת סיכויים, בעיר שיש לה דמוקרטיה של מועמד אחד.

        מעבר למנדטים של "עיר לכולנו", להמוני האנשים שהצטרפו לראשונה בחייהם לפעילות שכזאת, בהצפת נושאי הדיון ובהופעתם בשיח חנין הצליח בצורה פנטסטית.

  • אני גם סלדתי מפולחן האישיות סביב דב חנין, וחשבתי שהוא היה מיותר ומזיק. דב חנין לא היה ולא יהיה המשיח, והנסיון להקצין את סגולותיו מסריח מתעמולה עיוורת. הייתי מצביע לדב חנין אם הייתי תל-אביבי (אני תושב המרכז), אבל לעיתים קרובות הקמפיינרים העצמאיים רק גרמו לי לחשוב שאולי זה לא רעיון טוב.

    אני תוהה האם קמפיינים מקוונים זה משהו שיעבוד מחוץ תל אביב, או בכלל, אם זה באמת יעבוד מספיק טוב כדי לגרום לשינוי אמיתי. כרגע, נדמה לי שרוב בני הארץ מקבלים את האינפורמציה שלהם מהעיתונות המסחרית ולא מהבלוגוספירה, ועד שעניין זה לא ישתנה, בלוגרים
    would be mainly preaching the choir.