החברים של ג'ורג'
Home » » לא "בנים", לא "ילדים", לא "שיבה": רק תבוסה וחרפה

לא "בנים", לא "ילדים", לא "שיבה": רק תבוסה וחרפה

אלא אם משקרים לנו בגסות – תמיד אפשרות, כשמדובר בממשלת ישראל – קברניטינו אינם יודעים מה הם צפויים לקבל היום מהחיזבאללה. אמנם, ההערכה היא שנקבל גוויות, אבל יתכן שאיש אינו יודע. חשבתי שעסקת שבויים תמורת גוויות היא הגרועה ביותר שבאפשר; אבל עסקת שרדינגר כזו, שבה אינך יודע אם אתה מקבל גוויה או שבוי, היא גרועה אף יותר. פירושה העדר מוחלט של יכולת משא ומתן, קריסה טוטאלית, תנו מה שתרצו ואנחנו ניתן מה שתרצו.

 

יש לקוות שלא כך הדבר, אבל כשהדברים האלה נכתבים, הצלב האדום מודיע ש"נציגינו מקבלים את אלדד רגב ואהוד גולדווסר. עדיין לא ברור לנו מה מצבם". הסבירות, כמובן, היא שמדובר בגופות. [עדכון: החיזבאללה העביר שני ארונות מתים לידי ישראל.]  בנים? גם עכשיו?

 

ולכן מרגיזה כל כך, עד כדי גועל, עד כדי הקאה, ההתגייסות התקשורתית הסנטימנטלית של היממה האחרונה. "הארץ" התייחס אמש לעסקה כאל "חילופי השבויים", אבל אין כאן שום שבויים, רק גוויות. הוא כתב ש"החיזבאללה ימסור, באמצעות הצלב האדום, את החיילים החטופים", אבל מיהר להוסיף את השורה הגרוטסקית: "עם קבלת החטופים, אנשי הרבנות הצבאית ומומחים ישראלים יפתחו בהליך לזיהוים". כמה קשה צריך להיות זיהוים של חטופים? מדוע צריכים להיות מעורבים בו אנשי הרבנות הצבאית? כתבו ברור, אנשי "הארץ": לא "חטופים" אנו מקבלים כי אם גופות. הבוקר הגדילו ועשו: כתבו מעל לכותרתם העיקרית "אודי ואלדד חוזרים הביתה". מי הגיע למעבר הגבול?

 

ויינט חוזר על אותם מונחים: "ב-9:00 ישובו לישראל אלדד רגב ואהוד גולדווסר". לא כך, לא כך: אנו הולכים אליהם, והם לא ישובו אלינו. כרגיל, מגדיל נרג לעשות: הוא כותב ש"יוחזרו שני החיילים…" – ותגית אדומה מצהירה: "מחזירים את הבנים". עכשיו הוא עולה עם כותרת שקרית ומבחילה עוד יותר: "רגב וגולדווסר הגיעו למעבר הגבול בנקורה". וכותרת המשנה מוכיחה את שקר מחבר הכותרת: "הם יועברו לשטח ישראל ויתחיל הליך זיהוים".

 

קשה להתעכב על מילים ועל ניסוחים בשעה כזה, קשה אבל צריך. כי מילים וניסוחים הם מה שהביאו אותנו לקאנוסה הזו. רס"ל אהוד גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב אינם "ילדים", אינם "בנים": הם חיילי צבא הגנה לישראל שנפלו על משמרתם. הם אינם "שבים הביתה", כי אם מובאים לקבר ישראל. העסקה עם החיזבאללה איננה "חילופי שבויים", כי איננו מקבלים שבויים. אנחנו מקבלים גופות.

 

טשטוש המונחים הזה הוא מה שהוביל לעסקה, הוא מה שאיפשר לחיזבאללה למכור לנו גופות ולקבל מחיר של אנשים חיים. העמדת הפנים ההיסטרית הזו, המטשטשת בין חיים ומתים ומעלימה את ההבדל ביניהם, רווחה גם בדיווחים על העסקה הקודמת, ב-2004; עסקת שרון-טננבאום סללה את הדרך להריגתם של רגב וגולדווסר ולחטיפת גופותיהם; ויש להניח שאותה היסטריה בזויה, אותה התרפקות על רגש ומיסטיקה על חשבון חשיבה צוננת מצד עם שאיבד את שרידי שפיותו תסלול את הדרך לעסקה הבאה. לתקשורת, המשתמשת בכל המונחים הלא נכונים, יש אחריות רבה לכך – במיוחד כשמדובר בממשלה רופסת כמו הנוכחית, שנעה עם משבי רוח דעת הקהל.

 

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
ygurvitz 16 ביולי 2008 כללי , , ,
  • אורי ג.

    פוסט חשוב. סקירה מהירה של טוקבקים באתרי החדשות הגדולים הוכיחה שהרבה אנשים ציפו לקבל חיילים חיים בעוד שברור היה שיהיו אלה שני ארונות שימסרו במעבר הגבול.
    עדות לטשטוש המכוון של התקשורת באשר למצבם של החיילים.

  • מהפוסטים הכי טובים שקראתי. אני מיד מלנקק את הפוסט.

  • Pingback: אני רק לשאול שאלה » ארכיון בלוג » ועכשיו יש להרוג את קונטר()

  • ישראל

    מסכים עם כל מילה. ובכל זאת, תחושת הקלה מקאברית. כי אם החיילים היו חוזרים חיים, המשמעות לגבי היכולות המודיעיניות ועבור החטופים הבאים היתה חמורה בהרבה.

    בפעם הבאה הציבור בישראל יהיה קצת חכם יותר. לפחות זה.

    • ערדי

      סליחה, אני מבקש להפסיק להאשים את "הציבור". הציבור בישראל, על פי הסקרים, התנגד לעסקה הזו. היא עברה את 50% התמיכה רק אחרי שהממשלה אישרה אותה, לא לפני. גם הממשלה לא באמת אשמה, שכן היא לא באמת מנהלת שום דבר. מי שמנהל את מדינת ישראל היא התקשורת הישראלית.

      ראה דוגמה אצל יונתן כיתאין לדרך שבה ידיעות אחרונות לא רק מצהיב את הדווח, אלא ממש מדפיס שקרים בכותרת הראשית:
      http://notes.co.il/kitain/45463.asp

      נדמה שאסוננו הוא שיש כאן שלוב של תקשורת מהחזקות בעולם (התקשורת האמריקנית או הבריטית משפיעות גם הן, אבל לעתים נדירות מדברות בקול אחיד כמו התקשורת הישראלית) שהיא גם מהעלובות והמרושלות בעולם. וכך הולכת ונראית המדינה שהתקשורת הזו מנהלת.

  • Pingback: יהונתן קלינגר | כאן המקום לקרוא לועדת חקירה | מתי הממשלה התחילה לשקר לנו? ‏ :: Intellect or Insanity‏()

  • גילגיל

    אכן הטיפול התקשורתי בפרשה מביך ובזיוני. לכולם ברור ששני החיילים אינם בין החיים אבל כולם משחקים על התחום האפור ומורחים שטויות והסברים.
    זה שממשלה לא ידעה מה היא מקבלת תמורת שחרור של מרוצץ גולגלות של ילדות קטנות זה פשוט בלתי נתפס.
    מה עד כדי כך לא מסוגלים לנהל פה משא ומתן??
    גם לא ידעו מה מקבלים, גם דו"ח לא מספק על רון ארד… למה לא פוצצו את העסקה אחרי שהדוח על רון ארד מביש?
    אולי צריך לפרסם מודעת דרושים בעיתון עם בקשה להתרים עמוד שדרה לכמה אנשים בממשלה…

  • צור

    תודה לאל שמישהו אומר את זה.
    אני מנסה להסביר לאנשים כל כך הרבה זמן שזה שכיף להגיד שצריך להחזיר את השבויים הביתה, לא אומר שזה נכון. בטח שלא בכל מחיר, כמו שעושים בימינו.
    אני עומד לשלוח את הפוסט הזה לכמה וכמה אנשים.

  • אין לי כוח להתנסח מחדש אז אני ארשום את הפאנץ' ליין ואדביק את התגובה שרשמתי אצל עירא. בשורה התחתונה: כל מה שאתה רואה פה הוא פער מודיעיני שאולי נבע מכשל ואולי מחוסר יכולת בשילוב עם ההלכה היהודית שמחמירה עם דרישותיה לקביעת מיתתו של אדם.

    ועכשיו מה שכתבתי אצל עירא:
    "
    אני נאלץ להגרר לגופו של עניין, למרות שניסיתי שלא:

    אם הייתי מציב בפניך את המשוואה הבאה: שני החיילים אצלי, או שהם חיים או שהם מתים. אתה תשלם לי לפי המחיר שלהם בתור חיים. זהו. אתה תענה לי או שיש עסקה או שלא. אחרת, אני אשאר עם החיילים אצלי ונחכה שתשתנה דעתך. איך תגיב?

    ההיגיון הבריא אומר שאתה בוודאי תציע לי מחיר כלשהו, אפילו מפתה, בשביל לדעת על מה אתה משלם. אותו היגיון בריא יגיד לי שאני בכזו עמדת מפתח שאני אסרב לכל מחיר שכזה. אפילו אם אתה תעלה את המחיר בעבור תשובה לשאלה היסודית- בעבור מה אתה משלם, אני עדיין אסרב כשתו המחיר שלי עומד בעינו: שלם לי בעבור שני החיילים, מתים או חיים, כאילו היו חיים.

    עד כמה שידוע לי, על זה התפוצצה העסקה בפעם האחרונה, ולא בכדי המשפחות יצאו לתקשורת. זוכר שהיה איזה אסיר שהועבר במעבר ראש הנקרה? הוא לא עבר סתם. אבל התשובה "מה בקופסא", לא נענתה.

    זוהי עסקת שרדינגר, כפי שכינה אותה בחוסר דיוק רב יוסי גורביץ' רק שבמקום חיילים, מתים או חיים, הצד שכנגד מחזיק חתול (חי או מת). זוהי עסקה שאתה רק תפסיד בה ויהי מה. חוסר הדיוק נבע מהסיבה שבמשוואת "החתול של שרדינגר" יש רק שלושה צדדים- זה שמחזיק את החתול (שיודע אם הוא חי או מת), החתול, ואתה.

    כולם שוכחים שפה היה צד רביעי והוא המשפחות והתודעה הציבורית שנשטפה (בצדק או שלא בצדק) ברצון להחזיר אותם ויהי מה בכל תמורה ובכל מצב.

    בעוד שהאינטרס שלך (מקבל ההחלטות, וזה שלכאורה משלם את התמורה) הוא אינטרס שכלתי רציונאלי שמאפשר לך להגיד לו: "טוב, גם לי יש את אותה הסבלנות כמו שלך, סע לשלום, אני לא משלם על מה שאני לא יודע" ותשלח אותו קיבינימט. – לצד הרביעי, שמשפיע עליך ועל עצם הקיום שלך, אין זוית הסתכלות כזו, הצד הרביעי לא רואה את עצמו (ובצדק) כאחראי להוצאה שלך על חתול מת, ולו יהיה לעולם תמריץ צר יותר וספיציפי שהחתול יחזור (חי או מת).

    עד כמה שידוע לי, הצד שקיבל את החחלטות, אמר את זה למי שהחזיק בחתול (חי או מת). ואז הצד הרביעי עלה (ובצדק) על הבריקדות. באותו היום ראית כבר את נציגי המשפחות מעטרים כל חלקת תקשורת טריה כשהם מאשימים את הממשלה וחבריה בכל האשמה אפשרית. אני לא מאשים אותם.

    הצד שלך לא החזיק מעמד בגישה השכלתנית שלו, ונכנע ללחזי הצד הרביעי. ולכן הוא שילם על מישהו שיש סבירות גבוהה שהוא מת, כאילו היה חי.

    והינה לך, עסקה שלעולם תפסיד בה.

    אז מי "האשם" בפועל? מי שלא הצליח לפתוח את הקופסא או להציץ אליה ולהגיד לנו אם החתול חי או מת.

    וביציאה מהאנלוגיה הזו: *המודיעין המאסף* לא הצליח להביא הוכחה חד-משמעית הקובעת את מצבם של הבנים. על כן, אנחנו משלמים כאילו שהם בחיים.

    אני לא יכול להגיד לך שאם היה בידי מקבלי ההחלטות מידע חד-משמעי ואפילו פחות מזה (ולא ספקולציות המבוססות על ניתוח הפגיעה ברכב ההאמר), העסקה היתה יוצאת אחרת.
    אני כן יכול להגיד לך, שאם הצד שמחזיק בחיילים היה יודע שאתה יודע בוודאות גמורה, לאחר שהכרזת על מותם של החיילים, וערכת להם הלוויה כחללים שמקום קבורתם לא נודע, גם למורת הצד הרביעי- הוא היה ככל הניראה יורד מתו המחיר שלו.

    ואם נחזור לאנלוגיה: אם אני הופך להיות חסר הרגישות וקר הרוח- ואומר לצד השני: לא מעניין אותי חי או מת. יש לי מספיק מידע שקובע שמבחינתי הוא מת, כאילו הרגתי אותו במו ידי, על זה, ורק על זה אני מתדיין, ואם אין לך הצעה שכזו- שלום ולהתראות. יש סיכוי, אולי קלוש, שהצד השני ידבר איתי כשהוא נושא בתג מחיר אחר לגמרי. השאלה במקרה הזה היא, מה קורה אם אתבדה? מה קורה אם הם חיים ואני "הרגתי אותם" ויצאתי אידיוט מושלם?

    התשובה חוזרת לדבר אחד בלבד: מודיעין חותך וחד משמעי. את זה, אני משוכנע במאת האחוזים- לא היה פה. וזה, אני מניח, היה משנה את התמונה."

    • Sir Simon

      "מודיעין חותך וחד משמעי. את זה, אני משוכנע במאת האחוזים- לא היה פה."

      It is likely that you are wrong. The strength of your conviction shows that you do not understand the micro-cosmos you happen to inhabit. There were many signs that the intel was there. The military and political circles knew full well that the two soldiers died, probably not long after the original attack on their patrol.

      This deal reflects the fact that Israeli society values corpses as much as it values the living, sometimes more. Recall the survey in NRG (?) from a short while ago – assuming the soldiers were dead as a doornail ~60% of the answers to the survey were in favor of the deal. Also recall the life risking (and altogether ridiculous) body part searching on all fours along the Gaza strip fence. Then think again about your 100% convictions.

    • אסף

      היה מודיעין קרוב לוודאי. ניתוח הפגיעה ברכב, מידע שהגיע מלבנון (כפי הנראה מהאזנות סתר ו/או מרגלים), והעובדה שהחיזבאללה סירב להעביר אות חיים מהחיילים (למרות שהיה ברור לכל שאם יעביר אות חיים מהם יקבל מחיר גבוה בהרבה, בדמות אסירים פלסטיניים משמעותיים, וכו'). המידע הספיק בשביל שהרב הצבאי הראשי (דרך "מקורבים") הבהיר שאם יתבקש, הוא יצהיר עליהם כעל חללים.

      אז למה בכל זאת העסקה קרתה כפי שקרתה? כי לממשלה לא היה די אומץ לקחת את כל הפרטים הללו, לעמוד מול הציבור באומץ, ולהגיד – עד כאן. לטעמנו הם מתים, ובלי אות חיים לא תהיה עסקה.

      במקום זאת, הממשלה התקפלה, בין השאר בגלל קמפיין תקשורתי הזוי ובזוי שניהלו כמעט כל כלי התקשורת המשמעותיים (כתובה, רדיו, טלוויזיה, וכו') שיצר משוואה לפיה ממשלה שלא תביא עסקה היא ממשלה בלתי ראויה.

  • מני זהבי

    כולם כל-כך עסוקים בשאלה אם העיסקה הנוכחית הייתה מוצדקת או לא, ששכחו את הלקח החשוב בהרבה: את אותה עיסקה, פחות או יותר, ניתן היה לבצע לפני שנתיים, בלי שום צורך במלחמה האידיוטית שגבתה את חייהם של 140 ישראלים ויותר מאלף לבנונים. על זה, ורק על זה, מי שהחליט על המלחמה ההיא צריך להישלח לבית בושת. כל היתר משני

    • אסף

      זה דווקא לא מדוייק. הדרישות של החיזבאללה בשלב הראשוני היו גדולות בהרבה (לרבות דרישה למאות ואלפי אסירים פלסטיניים). לקח שנתיים של מו"מ מתיש, לרבות איום של ישראל להכריז על החטופים כחללים, עד שהחיזבאללה הוריד את המחיר (בכל הקשור לזווית הפלסטינית).

      ואגב, מטרת המלחמה, לפחות לטעמי, כלל לא קשורה להחזרת החטופים. מטרת המלחמה היא חזרה לתבנית ישראל המשוגעת, שישראל צריכה אותה כדי לשרוד באזור הזה. הצד השני צריך לדעת שעל מעשים הוא ישלם, ובאופן לא פרופורציונלי. זה (אולי) יהיה מה שימנע (או ימעיט) את מספרן של החטיפות העתידיות. זה, ולא מחילה על המעשה בדמות מו"מ מיידי על החטופים.

    • MuyaMan

      "ורק על זה, מי שהחליט על המלחמה ההיא צריך להישלח לבית בושת" – אני נוטה לחשוב שזה לא הביטוי שהתכוונת להשתמש בו…

  • Sir Simon

    "להישלח לבית בושת"
    גם כן עונש..

  • אסף- הנתונים שהבאת לא מספיקים בשביל לקבוע את מותם על פי ההלכה. (לא שאני אומר שכך ראוי לנהוג). מה שהיה במקרה החטיפה הקודם, זה שהגיע המודיעין שהפעם לא הגיע.

    סימון- לגבי הסוגיה של הערכים שהעלת, אין לי כוח להכנס אליה, לעולם לא ניתן להגיע להבנה בנושא הזה משום שהוא פתוח לאינספור דמגוגיות/ רגשות/ ומניפלציות. התייחסתי רק לניתוח הקר של עלות תועלת שהפוסט התייחס אליו. ההנחה שלי לא נובעת משום דבר. הרב הראשי היה מכריז על מותם אם או בלי הסכמת המשפחות והעסקה הייתה יוצאת לפועל (אולי) תחת תג-בשר אחר. זה לא היה משנה כהוא זה את השאיפה להביא אותם לקבורה בישראל.

    שוין.

    טחנו מספיק מים.

    • אסף

      אפי,

      לפני מספר שבועות טענו בצבא/ממשלה/רבנות הצבאית שיש די נתונים לצורך הכרזה על חללים שמקום קבורתם אינו נודע.

      המהלך הוקפא בשל איום של המשפחות בבג"צ, ומאחר שהיה חשש שהוא יפוצץ את העיסקה עם החיזבאללה בשלב זה(קרי – מאוחר מדי).

  • אה, וחוצמזה, סימון- לגבי המודיעין, סמוך עליי שאני יודע דבר או שניים באופן שבו מתקבלות החלטות אי שם בצמרת. רק תן להם משהו חותך שחתום עליו איש מודיעין, והם ירגישו מאושרים להסתמך על הממצא הזה בשביל להתחמק מהחלטות קשות. אף איש מודיעין לא סיפק להם את מה שהם קיבלו בחטיפה הקודמת. בידיוק כמו שאין את הממצא הזה לגבי רון ארד.
    כשהם נאלצים להתמודד בעצמם עם פתרון הבעיה, התוצאה נראת ככה.

    • Sir Simon

      Others, perhaps also knowledgeable in the ins and outs of Israeli intel-politics relations, tell a radically different story. However, like you said
      שוין. טחנו מספיק מים.
      (Especially since we probably agree on much, at least to first order).

  • אזרח.

    ישראל המשוגעת חיזקה את החזב אללה.כיום,כוחו רב יותר בלבנון.

  • יונתן יעקובסון

    יש לציין לשבח את אתר NFC שכבר לפני כמה ימים התיחס אל החיילים כאל מתים ולא ניסה למרוח אף אחד.

  • אלכס ז.

    צריך לתת קצת קרדיט ל"לונדון את קירשנבאום" על שהשכילו להזמין היום לתוכנית את רן אדליסט שהתבטא ברוח הפוסט נגד חטאי התקשורת (הן בעסקה הזאת והן בכל הקשור לרון ארד).

  • מני זהבי

    מויהמן וסיימון,
    התכוונתי להישלח לבית בושת בתור עובדים. אני בטוח שזה לא היה זר לחלוטין לדמויות האמורות. אתם יודעים, המקצוע השני העתיק בעולם…
    אסף, אני מבין שאתה רוצה לחיות בחברה הנוהגת כמו משוגעת. אתה גם חושב שזו מחמאה עצמית, נכון?
    דרך אגב, בין מלחמה מיותרת לריצה מיידית למו"מ בהתאם לתוכניות החוטפים אין שום דבר באמצע? אתה יודע, יש מי שמתעקש לחשוב שישראל היא זו שחיסלה את עימאד מוע'נייה. אני בטוח שישראל לא התחילה לחפש אותו ביולי 2006. לא ניתן היה לחפש באופן דומה כמה אישים נוספים בחזבאללה (לאו דווקא מהבכירים; לצורך העניין גם דרג פיקודי זוטר היה מספיק)? זה היה בוודאי עולה פחות, גם בחיי אדם וגם במשאבים, מהמלחמה המיותרת
    אגב, אילו במקום המלחמה המיותרת היינו מקבלים עוד ועוד נסיונות חטיפה, לחזבאללה היה לוקח בערך מאה שנה לחטוף או להרוג את אותו מספר של ישראלים שנהרגו במלחמה

    • אסף

      מני,

      אני מבין שהחמצת את מה שכתבתי. אז אכתוב זאת שוב, בניסוח אחר – אני חושב שבסיטואציה בה נמצאת ישראל (עד שיגיע השלום, וברור שישראל יכולה בהחלט לחתור לקראתו יותר ממה שהיא עושה כיום), התנהגות *משוגעת* היא הבחירה *הרציונלית*.

      ובמילים אחרות – התנהגות משוגעת היא הבחירה הלא משוגעת.

  • Pingback: חוסר אחריות משווע | בלוגיקה()

  • Pingback: Grand Jury | When did our Government begin to lie?()

  • Pingback: לא שומעים! » למה סטיבן הוקינג לא יבוא לעבוד בישראל()