מכחישן אוטומטי: אתמול, כשהתחילו להגיע הידיעות המקוטעות על מה שקרה במג'דל שאמס, התקשרתי לדובר צה"ל בנסיון לקבל תגובה רשמית – השמועות הראשונות היו צרור יריות על אוטובוס ישראלי. אחרי שהעבירו אותי מעמדה אחרת לשניה – העובדה שאני כותב בשני בלוגים, אחד בעברית ואחד באנגלית, כנראה בלבלה אותם – אמרה לי חיילת צעירה שאני אקבל בקרוב תגובה במייל. אמרתי לה שבמקומם הייתי מוציא הודעה רשמית מסודרת כמה שיותר מהר, כי הרשת מתפוצצת משמועות. היא נפנפה אותי בנימוס צונן.

כעבור כחצי שעה קיבלתי את התגובה הבאה, שמובאת כאן כלשונה: "בתשובה לשאלה: לפני זמן קצר זיהה כוח צה"ל אזרחים סורים אשר ניסו לפגוע בגדר המערכת בין סוריה לישראל בצפון רמת הגולן. הכוח השיב בירי הרתעתי לאוויר. צה"ל שב ומזהיר כי כל נסיון לפגוע ברכוש או באדם יתקבל בתגובה הולמת". זה היה כשעה אחרי שמד"א הודיע על אירוע רב נפגעים. ארבעה אזרחים סורים – אולי יותר; התקשורת הסורית מדברת על עשרה – נהרגו ועשרות נפצעו. ודובר צה"ל? הוא מדבר על "ירי באוויר". הם היו צעירים שם מלזכור את הבדיחה הישנה מהאינתיפאדה הראשונה, "כדור ראשון באוויר של הריאות". האם זה היה שקר מטומטם במיוחד, מהסוג של "אף ספינה לא נפגעה" של תחילת מלחמת לבנון השניה, או חוסר תקשורת אמיתי בין השטח ובין דו"צ? אולי דו"צ צריכים להציב אנשים שלהם ביחידות צה"ל השונות. מצד שני, אני מקבל את הרושם שזה יעלה דרסטית את מספר הנפגעים בקרב אנשי דו"צ.

הלכתי לאתר דו"צ, אולי אמצא שם מידע מועיל יותר. המבזקים של האתר עסקו בסגר שהוטל על הגדה בעת יום העצמאות, כמעט שבוע קודם לכן. אם לזה קורא אבי בניהו "לוחמי ניו מדיה שנבחרו בפינצטה", אולי עדיף פשוט לסגור את דובר צה"ל. במיוחד אם אחר כך מגיעה הטענה המתבכיינת-מביכה שהכל מזימה איראנית. אם יש לכם הוכחות לטענה כזו, הציגו אותן. אם אין לכם, או שייגרם יותר מדי נזק מודיעני מחשיפתן, אז פשוט תסתמו את הפה.

ההפתעה: צה"ל ביצע אתמול את התרגיל הקבוע שלו מאז 1968: התפסות עם המכנסיים למטה. מקובל, אמנם, שצבא יהיה ערוך למלחמה הקודמת, אבל צה"ל קצת מגזים כשהוא ממשיך להתכונן ל-1973 כאילו לא היו לנו שתי מלחמות בלבנון ושתי אינתיפאדות, שבכולם נאלץ צה"ל להתמודד עם אוכלוסיה אזרחית שמעורבת בלחימה. סביר להניח שאם הצבא הסורי היה מנסה להזיז איזו חטיבה, צה"ל כבר היה מראה לו מה זה.

אבל להתכונן לאפשרות שדווקא אזרחים יהיו מעורבים – זה לא. אמנם, האביב הערבי מתקדם במהירות לעבר הקיץ, טוניס הדיחה את השליט שלה בינואר ובאותו חודש פרצה גם המהפכה במצרים; אמנם, פלסטינים צעירים וזועמים כתבו את תכניותיהם ליום הנכבה בפרוטרוט בפייסבוק – כל כך בפרוטרוט, ששר ה-Hasbara שלנו (יש דבר כזה; מה יש, רק לסורים מותר?) דרש את הסרת עמוד "האינתיפאדה השלישית". לא ברור אם המודיעין לא שמע על זה, או שהוא לא העביר את המידע, או שהוא העביר והגנרלים בפיקוד צפון התעלמו; מלחמת גנרלים קלה כבר החלה אמש, כשבאמ"ן מגלגלים את התיק לפתחו של אלוף פיקוד צפון, גדי "שלא תהיה לתושבי ישראל אשליה שמישהו יפתח להם מטריה מעל הראש" אייזנקוט. כך או כך, גם אם באמ"ן שכחו – שוב – את החומר החשוב בארכיונים ולא הפיצו אותו ליחידות, כל התכונה לקראת יום הנכבה היתה בכל כלי התקשורת. ידענו שאייזנקוט מנותק מהמציאות, אבל עד כדי כך? הוא לא קורא עיתונים? בפיקוד צפון מיהרו הבוקר לומר שהוא נמצא בימיו האחרונים בתפקיד, ומזה כבר משתמע שאין טעם לערוף את ראשו, הוא ממילא הולך הביתה.

אם אייזנקוט היה עושה את הג'וב שלו כמו שצריך – אני יודע: ואם לסבתא היו גלגלים – אז היחידות שלו היו ערוכות גם להתמודדות עם מפגינים, וגם היה להן את הציוד המתאים לשם כך. זה לא קרה, ואנשים מתו. מאחר ואלה רק פלסטינים, ועוד סורים, ועוד כאלה שפרצו את הגבול, אז המוות הזה לא יטריד יותר מדי ישראלים. אבל…

אין משמעת: ההנחיות האחרונות של צה"ל, כזכור, היו למנוע הריגת פלסטינים משום שזו משחקת לידיהם ומעניקה להם נצחון בקרב על צריבת התודעה. התוצאה היתה מניין הרוגים גבוה למדי. אין לדעת מה אחריותו של צה"ל להרוגים בלבנון – הוא טוען שהוא ירה "ירי מדויק" לעבר ההפגנה הלבנונית, ומאשים את הלבנונים; מצד שני, מה ציפיתם שהוא יאמר? טוב שלא אמר ש"הכוח השיב בירי הרתעתי לאוויר " – אבל הנראטיב הפלסטיני קיבל את הגוויות שלו, ואת הסיבוב הזה הוא לקח. מן הראוי לציין שלאף חמוש ישראלי לא נשקפה סכנת חיים; כל התיאורים מדברים על מפגינים בלתי חמושים.

תפקידו של צה"ל הוא, בין השאר, לספק למנהיגי ישראל מרווח תמרון. מנהיגיה הנוכחיים, כמובן, לא מתכננים שום תמרון. אבל צריך לתהות אם צבא שלא מסוגל להבין את הנדרש ממנו וליישם אותו הוא לא כלי חלוד, החוליה החלשה בשרשרת; האם צה"ל לא התרגל כל כך להיות גוליית – כבד, משוריין, ושחצן ללא סיבה – שהוא הפך לנשק המסוכן ביותר שבידי אויביה של ישראל, בהמה גסה שתמיד אפשר לסמוך עליה שתייצר תגובת יתר. פומפיוס היה מסוגל, כשרצחנותם של חייליו סיכנה את השלום במחוז שכבש, להורות על חתימת חרבותיהם בנדניהם, וענישת מי ששבר את החותם; ממשלת ישראל איננה יכולה, איננה מעיזה, לומר לחמושיה לנצור אש.

ההתקפה שנשכחה: כולם דיברו על האירועים ברמת הגולן, בעיקר בגלל טראומת "הסורים על הגדרות" ארוכת הימים ("אדוני ראש הממשלה, הכל אבוד. הסורים השיגו קאטר", כתב בשעשוע משתמש טוויטר); אף אחד כמעט לא התייחס לעובדה שצה"ל פתח באש טנקים לעבר מפגינים ברצועת עזה, הרגו אחד מהם ופצעו 40. נו, זו עזה. התרגלנו.

ועוד דבר אחד: קלגס בכיר במשטרת ישראל, ניצב משנה קובי בכר, סטר לעורכת הדין מייסא ארשיד מהוועד נגד עינויים, לאחר שזו ההינה בחוצפתה לשאול אותו באיזו סמכות הוא עוצר מפגינים בהפגנה שאיננה זקוקה לרשיון. במשטרת ישראל טוענים שמדובר ב"הפעלת כוח סביר". עמוד הפייסבוק של טמקא הזמין את הגולשים לענות על השאלה "מותר לו?" ודאי שמותר לו: הרי היא רק ערביה, ועוד אשה, ועוד שמאלנית. איזו שאלה יש כאן בכלל?

סטירת לחי היא, בכל תרבות, צורת השפלה שנוקטים בה בעלי הכוח כלפי חסרי כוח. מה שהבריון הברברי בכר אמר לארשיד בסטירת הלחי שלו פשוט למדי: "את אולי מלומדת, ועורכת דין, אבל אני גבר ויהודי, וזה קובע הכל". ואפשר להניח בבטחה שחלק ניכר מהאספסוף היהודי יסכים איתו.

(יוסי גורביץ)