החברים של ג'ורג'

אם תחרטטו: על המסמך החדש של "אם תרצו"

"אם תרצו" הפיצה אתמול מסמך תעמולה חדש (זהירות, PDF), שכחידוש מרענן לא מתיימר להיות משהו אחר. הוא מכונה "נכבה חרטא", בטוב הטעם המקובל על אראל סג"ל, אחד משני הכותבים (השני הוא העבריין המורשע ארז תדמור, מנכ"ל התנועה), והוא מתיימר לספק את האמת על חורבנה של פלסטין, שיום השנה ה-63 לו יצויין מחרתיים (א'). כפי שציינה נילי אורן, מי שמתייחס כך לאסונו של עם אחר לא יכול להתמרמר כשיחס דומה מופנה כלפי האסון של עמו; אבל כדי לעמוד על כך צריך מידה של יושר, ואני חושב שכבר ראינו שזו לא התכונה הבולטת של תנועת ההונאה הזו.

קצת מייאש לראות שה-Hasbara הישראלית לא התקדמה מאז שנות החמישים: הספרון של "אם תרצו" מכיל כל נקודה עבשה שהועלתה אי פעם על ידי תועמלנים ישראלים או ציונים. חלק ניכר מהספר נראה כאילו נלקח ישירות מכתב הפלסתר של של ג'ואן פיטרס, "מאז ומעולם", שהופרך כבר בשנות השמונים (וזכה לחיים שניים באמצעות פרקליטה הנלהב של ישראל, תומך העינויים אלן דרשוביץ). בין לבין, זורקים סג"ל ותדמור כל מעשה טבח מוסלמי או ערבי כלפי יהודים שבוצע אי פעם, כולל כמה שקרים לבנים: השניים מדברים על רצח של 500 יהודים מלוב במהלך השואה, ושוכחים באלגנטיות לציין שלא המוסלמים היו אחראים לכך אלא דווקא גרמנים (עמ' 55), או אזכור של "התפרצויות אנטי יהודיות" באלג'יריה של סוף המאה ה-19 (עמ' 54) מבלי לציין שמדובר בהתפרעויות של צרפתים (אלג'יריה עדיין היתה אז מושבה צרפתיתI על רקע משפט דרייפוס; הם מדברים על עלילת הדם של אפיון באלכסנדריה, תוך המנעות חלקלקה מאזכור העובדה שמדובר באירוע שהתרחש באמצע המאה הראשונה לספירה (!), כלומר 600 שנה בערך קודם לעליית האיסלם (עמ' 56). האימפריה העות'מנית, הממשל המוסלמי החשוב ביותר בהיסטוריה, לא מוזכר, כי הוא לא כל כך תואם את התיאוריה.

אני רוצה להתמקד בשלוש נקודות. האחת פעוטת ערך: הספרון של סג"ל ותדמור מתייחס ארוכות – הפרק האחרון שלו – למעלליו של המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, ומנסה באמצעותו לקשור את כל התנועה הפלסטינית לתנועה הנאצית. זה קצת חצוף מצד אם תרצו, כי התנועה מתהדרת בפולקיסט אברהם "יאיר" שטרן ומוכרת חולצה עם הדיוקן שלו. הפלג שלו, כנופיית שטרן בשמה המקובל, ערכה לפחות שני נסיונות לכריתת ברית עם המשטר הנאצי, בין השאר על יסוד האידיאולוגיה המשותפת – ועל פי "עיקרי התחיה" של שטרן, בהחלט היה דמיון בין האידיאולוגיות. מסתבר שאם אתה לאומן יהודי וקושר עם הנאצים שנה אחרי שהם מתחילים לרכז את יהודי פולין בגטאות, אתה יכול לקבל תעודת הכשר מ"אם תרצו".

זו, כמובן, עקיצה: הן כנופיית שטרן הן אל חוסייני ותומכיו פנו אל הנאצים משום שהם היו היריבים הבולטים ביותר של בריטניה, שכבשה את רוב עמי האזור. סג"ל ותדמור מזכירים את הפוגרום בבגדאד, הפרהוד; הם נמנעים מלציין שהוא הובל על ידי אחים פאשיסטים עיראקים, ושהוא היה חלק מההתנגדות העיראקית לנוכחות הבריטית בעיראק. גנרל גרמני היה אמור להגיע לעיראק ולרכז את ההתנגדות לבריטים; הוא נהרג בדרך. מסיבה דומה – עוינות מוצדקת במידה רבה לכובש הבריטי – הפכו שני המתנקשים של הלח"י, אליהו חכים ואליהו בית צורי, שחיסלו את השר הבריטי לענייני המזרח התיכון הלורד מוין, לגיבורים זמניים של התנועה הלאומנית המצרית. ההתעלמות מהמציאות ההיסטורית המורכבת והפשטת ההיסטוריה לתפיסת "אנטישמים מול פילושמים" היא, כמובן, התמחות יהודית ותיקה; ובכל זאת, בתחילת המאה ה-21 אפשר לצפות לקצת יותר ניואנסים. לא מאם תרצו, כמסתבר.

השניה חשובה הרבה יותר. סיסמה ציונית מרכזית היא "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ", התעלמות מקיומם של פלסטינים שרק "כיכר השוק ריקה" של נעמי שמר משתווה לה. עכשיו, בעקבות פיטרס, מנסה אם תרצו לשכנע אותנו שלא היו כאן פלסטינים, ושהם הגיעו רק בעקבות ההגירה הציונית, נישאים על גלי הצלחת הציונים ליצור הזדמנויות כלכליות. כלומר, 600 ומשהו אלף הפלסטינים שגורשו על ידי ישראל לא היו באמת פליטים, כי הם ממילא לא גרו שם הרבה זמן, או משהו.

צואת פרים מהבילה. כפי שציין יפה פרופ' יהושע פורת, בשחיטה כהלכה של ספרה של פיטרס, האוכלוסיה הפלסטינית – כמו בשאר האימפריה העות'מנית – מתחילה לעלות מאמצע המאה ה-19, בעקבות המהפכה הדמוגרפית: מיגור חלק ניכר מהמחלות שגרמו לתמותת תינוקות, בין השאר באמצעות בנייה של שורה של בתי חולים בארץ, הן על ידי הממשל העות'מני והן על ידי מיסיונרים. על פי נתוניו של סרג'יו דלה פרגולה, בין 1800 ו-1890, כמעט והוכפלה האוכלוסיה של פלסטין שממערב לירדן (275,000 תושבים ב-1800, כ-532,000 תושבים ב-1890). היהודים היו בה מיעוט מובהק: 7,000 ב-1800, 43,000 ב-1890. ב-1914, על פי הערכותיו, ישבו בפלסטינה 689,000 תושבים, כש-94 אלף מהם יהודים. יתר על כן, הם כבר החלו לגלות את הלאומיות שלהם: בקונגרס הערבי הראשון, שנערך ב-1913 משום שהשלטונות העות'מניים היו רואים אותו בעין רעה, התקבלו כ-387 מברקי תמיכה: המספר הגדול ביותר מביניהם, 139, הגיע מפלסטינים (הלבנונים הגיעו למקום השני, עם 101; מצוטט אצל Jonathan Schneer, The Balfour Declaration, location 703 במהדורת הקינדל).

אף היסטוריון ואף כותב זכרונות לא מכיר גל הגירה מוסלמי גדול לפלסטינה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20, וגלי הגירה כאלה מותירים סימנים ברורים. יתר על כן, אשר גינצבורג , המוכר יותר בשם העט שלו "אחד העם", כתב ב"אמת מארץ ישראל", שפורסם ב-1891, ש"רגילים אנו להאמין בחו"ל, כי ארץ ישראל היא עתה כמעט כולה שוממה, מדבר לא זרוע, וכל הרוצה לקנות בה קרקעות יבוא ויקנה כחפץ לבו. אבל באמת אין הדבר כן. בכל הארץ קשה למצוא שדות-זרע אשר לא יזרעו; רק שדות-חול או הרי-אבן, שאינם ראויים אלא לנטיעות, וגם זה אחר עבודה רבה והוצאות גדולות לנקותם ולהכשירם לכך, – רק אלה אינם נעבדים, מפני שאין הערביים אוהבים לטרוח הרבה בהווה בשביל עתיד רחוק. ועל כן לא בכל יום אפשר למצוא אדמה טובה למקנה. לא לבד האיכרים, כי אם גם בעלי אחוזות גדולות אינם מוכרים בנקל אדמה טובה שאין בה כל מגרעת. רבים מאחינו שבאו לקנות קרקע, יושבים בארץ זה ירחים אחדים וכבר תרו אותה לארכה ולרחבה, ואת אשר הם מבקשים עוד לא מצאו." ההדגשה שלי. בהמשך, הוא מציין את העובדה שקיים מעמד סוחרים ש"יודעים גם הם לנצל את ההמון וללכת בעקבה עם כל אשר דבר לו עמהם, הכל כנהוג באירופא", ואת פרויקט מסילת הברזל העצום של העות'מנים, שהיה זרז משמעותי לצמיחה הכלכלית בפלסטינה – משמעותית יותר, יש להניח, מכמה מושבות תפוזים ציוניות, שרוב המהגרים אליהן התייאשו ועזבו. אם תרצו לא מוכרת חולצה של אחד העם; מעניין למה.

בקיצור, האגדה על כך שהפליטים לא היו בעצם פליטים היא נסיון של ציונים להרגיש טוב עם עצמם ולהמנע מלקיחת אחריות על הנבלה שעומדת בעצם יסוד הציונות: נישולו של עם אחר מארצו. נשול מכוון, שלא בוצע בסערת הקרב – כי הטרגדיה של הפליטים הפלסטינים נובעת מכך שישראל לא התירה להם, אחרי המלחמה, לשוב לבתיהם. אפשר להבין את ההחלטה הזו, בהתחשב בזמן ובמצב שבו התקבלה; אבל גם לקבל אותה וגם לטעון שישראל לא אחראית לבעיית הפליטים – בשביל זה צריך להיות איש Hasbara.

הנקודה השלישית היא הטענה שהפלסטינים אחראים לגירושם של יהודי מדינות ערב, אז שיסתמו את הפה. את הפנינה הזו לקחו סג"ל ותדמור ישירות מבן דרור ימיני. הטענה הזו מגוחכת: לפלסטינים לא היתה אפילו הנהגה נבחרת משלהם, כך שלדרוש מכפרי פלסטיני שאיבד את ביתו לקבל אחריות על פעולותיהן של ממשלות מצרים או סוריה, משמעה פשוט לומר "כל הערבים אותו דבר", רק בצורה יותר מנומסת. לא ידעתי שתדמור, סג"ל וימיני שותפים לעזמי בשארה בנסיון החייאת רעיון הפאן-ערביות הגוסס. תמיד טוב ללמוד דברים חדשים.

בסופו של דבר, מה שתדמור, סג"ל וימיני עושים הוא סוג של הכחשת שואה – הכחשת שואה עם יחסי ציבור הרבה יותר טובים, הכחשת שואה שרוב הציבור הישראלי תומך בה בהתלהבות, אבל הכחשה. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזה נציג Hasbara יקונן על הכחשת השואה בעולם הערבי.

ועוד דבר אחד (שניים, בעצם): כוחותינו האמיצים נערכים לקראת הפגנות ליום השנה לנכבה, והפעם הם קיבלו הנחיות מיוחדות. ב"ישראל היום" מדווחים ש"בצה"ל סבורים כי תמונה של הרוג פלסטיני תשרת את הפלסטינים בדעת הקהל הבינלאומית", ועל כן "הוחלט לרסן את הוראות הפתיחה באש: החיילים הונחו שלא לפתוח באש חיה אלא במקרה של סכנת חיים ממשית ומיידית". מה ההנחיות הרגילות, שלא במצב של חשש לנצחון פלסטיני במלחמה על צריבת התודעה, אתם כבר יכולים לנחש. ותודה לנעמה כרמי על ההפניה.

שלשום כתבתי כאן על האפשרות שאהוד ברק מסבן את הממשלה לקראת תקיפה באיראן. היום מדווח אמנון אברמוביץ' במוסף לשבת של ידיעות אחרונות שאלי ישי נפגש לאחרונה עם קצין בכיר, והופתע לשמוע ממנו שעמדתו באשר לתקיפה באיראן הפוכה מזו שהוצגה לשביעיה. הוא שאל את הקצין מדוע הוא לא מוזמן לדיונים כדי לפרוס את עמדתו האמיתית, וקיבל את התשובה ש"לא מזמינים אותי כדי שיוכלו להמשיך ולהטעות אתכם". על ברק אומר אברמוביץ' ש"גם אנשים שאינם פריקים של תיאוריות קונספירציה, גם אלה שאינם רואים צל מזימות כמזימות, חושדים שהפעם ברק התבלבל: שנכרכו אצלו, אולי בלי דעת, סוגיה קיומית בסוגיה פוליטית ועניין אסטרטגי בעניין אישי." כשהחלה ישראל בפלישה ללבנון, ב-1982, פרסם הארץ מאמר מערכת שתיאר את מזימתו של שרון להכתיר את באשיר ג'ומאייל כשליט לבנון, והזהיר שהממשלה מטעה את הציבור. שאר התקשורת נסחפה, כהרגלה, לחגיגת המלחמה. קשה מאד להאמין שהיא תעשה את תפקידה בנושא התקיפה באיראן, אם תהיה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • רשף

    לדעתי המסמך של "אם תרצו" הוא הרבה יותר מניפולטיבי ומסוכן ממה שנראה. לכאורה, הוא בא "לחשוף" עובדות כאלו ואחרות בנוגע לנכבה, מדוייקות יותר או פחות.

    למעשה, הוא נועד להכפיש את מחנה השמאל הישראלי. כאשר אני מעז להתנגד למסמך (למשל מצטט שגיאות עובדתיות מבלוג זה), אין זה משנה כלל מי צודק, או מהן דעותי בנוגע לזכות השיבה. ברגע זה חשפתי את עצמי כבוגד אנטי-ציוני, אנטי-יהודי, וכולי.

    לכן גרירת הדיון לוויכוח על פרטים היסטורים משחקת היטב לידיהם. הבעיה במסמך היא לא הטעויות/שקרים שבו, אלא השימוש הדמגוגי בנכבה כדי לנגח את השמאל (לכל גווניו) ואת האקדמיה, וכן להעמיק את השסע בין יהודים לערבים. לכך יש לכוון את הביקורת.

  • Pingback: מחדל יום הנכבה והערות נוספות « רחביה ברמן – רדיקל מקלדת()

  • ענבר

    ישבתי לקרוא את כל הדיון שהתנהל כאן, ורציתי להגיד שזהו דיון מאלף. התבטאות רהוטה משני הצדדים, גיבוי בעובדות, הפניה למקורות – נפלא! אישית אני מזהה את עצמי כשמאל-מרכז, והייתי שמחה אם המדינה היתה מתייחסת לערביי ישראל ביתר-שוויוניות, אבל גם ברור לי שהיהודים חייבים מדינה ריבונית, כי עד כה ההיסטוריה הוכיחה שבאין מדינה אנחנו נרדפים.

    תודה על הדיון המעמיק.

  • משה

    מתיש אותי כמה שאתה מבלבל ומחפש להשמיץ. העובדות בנוגע למה שהיה אינן רלוונטיות למצב הנוכחי. כרגע – אתה במצב של סכנה קיומית, ואומות ערב המעוניינות בחזרה ל1948. הגישה אותה אנשים כמוך מובילים, תביא אותנו לשם. היום הזה מתקרב יותר ויותר, בכל תקופת מה ישנה אסקלציה של המצב.

  • תודה על המאמר המעניין. חייבת לומר שלדידי צריך להיות עיוור כדי להאמין לשקרים של "אם תרצו" ו/או שונא ערבים מינקות, וזאת גם בלי לנבור בפרטי ההסטוריה. אין גבול להסטה.

    אני בכלל לא מבינה למה בכל ויכוח על הכיבוש, המחסומים, תנאי החיים הקשים של הפלסטינים וההרג המתמשך, מישהו (ימני) צריך להביא לך טיעון על גירוש יהודים מארצות ערב ועל חאג' אמין אל-חוסיני? מה הקשר בין מחט לתחת?? בגלל שההסטוריה האנושית עקובה מדם נגזר עלינו לשמור על המורשת ולהמשיך לסבול?

  • ערן

    בספרו של יהושוע פורת על התנועה הלאומית הפלסטינית 1929-1939, הערת שוליים מספר 118 בעמ' 344:

    בעקבות סיום המרד הערבי בשנת 1939 ופרסום הספר הלבן באותה השנה, היה זה עתה תור היהודים להלחם בבריטים. אלא שחודשים ספורים אח"כ פרצה המלחמה העולמית והיהודים בחרו להלחם לצד הבריטים כנגד החיה הנאצית. אבל לא כולם. אנשי הלח"י למשל לא ראו כך את הדברים ולא רק שבחרו להלחם בבריטים במהלך המלחמה אלא הם אף יזמו פניה לגרמנים.
    להלן הציטוט מפורת על הנכונות להלחם לצד הבריטים נגד הנאצים…:

    "רובם הגדול [של יהודי א"י] אך לא כולם. עד יוני 1941 סברו הקומוניסטים שזוהי מלחמה בין מעצמות אימפריאליסטיות בינן לבין עצמן ואל לו לפרולטריון, לרבות הפרולטריון היהודי, להתערב בה. פלישת הנאצים לברה"מ שמה קץ לעמדה אומללה זו. הגדילו לעשות אנשי לח"י, שנודעו אז בשמם הראשון 'אצ"ל בישראל'. הללו לא זו בלבד שהטיפו להלחם בבריטניה בעיצומה של המלחמה, אלא אף סברו שעל הישוב היהודי בארץ ישראל להגיע להסכם עם גרמניה הנאצית בדבר כינון חזית משותפת נגד בריטניה. חזית זו לא נועדה להיות פוליטית בלבד. אנשי לח"י האמינו, שיש מקום להסכם אידיאולוגי בינם לבין הנאצים. בינואר 1941 הם שלחו שנים מאנשיהם לביירות כדי ליצור שם קשר עם הנציגות הגרמנית בועדת שביתת-הנשק הגרמנית-צרפתית. לאחר שנוצר המגע הם מסרו לנציגים הגרמנים תזכיר שכותרתו היתה: 'קווי יסוד של הצעת האצ"ל בפלשתינה [הכוונה ללח"י] בנוגע לפתרון השאלה היהודית באירופה וההשתתפות הפעילה של האצ"ל בפלשתינה במלחמה לצדה של גרמניה.' יסודות התזכיר היו: 1. תיתכן שותפות אינטרסים בין מגמות הסדר החדש באירופה לפי התפיסה הגרמנית לבין השאיפות הלאומיות האמתיות של העם היהודי המיוצג על ידי האצ"ל בפלשתינה; 2. ייתכן שיתוף פעולה בין גרמניה החדשה לבין העבריות הלאומית-העממית המתחדשת; 3. הקמת מדינת היהודים ההיסטורית על יסוד לאומי וטוטליטרי, הקשורה ביחסי ברית עם הרייך הגרמני, תואמת את ענין שמירתן וחיזוקן של עמדות הכוח הגרמניות במזרח הקרוב. (המסמך הזה צורף לדוח השגרירות הגרמנית באנקרה מס 41\15, 18.1.41, וצילומו מצוי בארכיון יד ושם, ירושלים. נוסחו פורסם בפעם הראשונה בלשונו הגרמנית כנספח 11 בספרו של ד' ישראלי, הרייך הגמרני וארץ ישראל)".
    נתן להניח שלא הכירו פה בארץ לעומק את האידיאולוגיה הגזענית הנאצית, בנוסף חאג' אמין אל-חוסייני לא היה המקומי היחיד שפנה לנאצים באותה התקופה, כל הפשיסטים הטרוריטים והאנטי בריטים משני הצדדים עשו זאת.
    בבברכה

    • ויקטור

      אם היהודים פנו אל הנצים כדי להאבק בבריטים זה בדיוק כמו שהמוסלמים פנו להיטלר כדי לוודא את השמדת הגזע היהודי… בדיוק אותו דבר, תסלח לי הדוגמא "האינטלקטואלית" שלך לא מחמיאה לך בכלל..
      אני רושם לך פחות זנד ויותר ז'בוטינסקי

  • ויקטור

    נירה את עושה לעצמך חיים קלים למדיי, גם לדמוקרטיה יש גבולות! האם כל מי שנולד על אדמתה של מדינה מסוימת הינו אזרח המדינה? לא תמיד! האם בן\בת לאזרח מדינה מסויימת בהכרח יזכה לאזרחות? לא תמיד! כוונתי שהדמוקרטיה פועלת בעולם מורכב, וכל מדינה בוחרת למשל להעניק אזרחות על פי הדרך בה תשמור המדינה על האינטרסים שלה. דמוקרטיה מטבעה מייצרת אין ספור סתירות, מדינת ישראל היא מדינה יחודית, היא הוקמה למען ועל ידי! עם של פליטים ונרדפים, ומשום כך מדובר בדמוקרטיה הרבה יותר מורכבת ומתקדמת מדגמי הדמוקרטיה ה"קלאסיים" אליהם את נושאת עיניים.

    • נירה

      ויקטור, אם לאום יהודי הוא על בסיס גזע (אמא יהודיה) או דת (גיור כהלכה) אז מדינת הלאום היהודי היא אתנוקרטיה או תאוקרטיה, אבל בפרוש לא דמוקרטיה. רוצה מדינת לאום יהודי? או קיי, אבל תקרא לילד בשמו ותפסיק להתהדר בנוצות דמוקרטיות לא לך. לקרוא לישראל "יהודית ודמוקרטית" זה בדיוק כמו לקרוא לאיראן "רפובליקה איסלמית". כל קשר לדמוקרטיה או לרפובליקה מקרי בהחלט.

  • מתן

    צירפת את הקישור לעמוד הנ"ל בויקיפדיה
    https://secure.wikimedia.org/wikipedia/en/wiki/Demographics_of_Palestine#cite_note-6

    מישהו יכול להסביר לי את גידולי האוכלוסיה המוסלמית בין השנים 1922 ל-1948?
    בין 1922 ל-1931 היה גידול של כ-30% באוכלוסיה, ואילו בין 1931 ל-1948 היה גידול נוסף של כ-50%.

    ברור כי הגידול באוכלוסיה היהודית נובע מהגירה. ובצדק מעט מאוד יהודים טוענים כי גרו פה מאות שנים.

    לעומת זאת גידולי האוכלוסיה המוסלמית לא ניתנים להסבר מלבד הגירה, ולכן רוב המוסלמים שהיו פה בשנת 48', לא גרו פה בשנת 22'.

    • מני זהבי

      טוב, אם ביקשת…
      בין 1800 ל-1900, האוכלוסייה היהודית של האימפריה הרוסית גדלה פי 5
      (http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Pale_of_Settlement#id0esh)

      אם נציין את גודל האוכלוסייה היהודית של האימפריה הרוסית ב-1800 כ-x, את גודלה ב-1900 כ-5x,
      ואת הגידול השנתי הממוצע שלה כ- x*y (כאשר y גדול מאחד), אזי נקבל:
      x*(y^100) = 5x; y^100 = 5; y = 1.0162

      כלומר, נקבל שהתוספת השנתית הממוצעת לגודל האוכלוסייה היהודית ברוסיה במהלך המאה ה-19 הייתה 1.52%. איש אינו מניח שהייתה הגירה יהודית חיובית לתחומי האימפריה הרוסית במהלך המאה ה-19; ב-20 השנים האחרונות של אותה מאה התחילה הגירה שלילית מסיבית של יהודי רוסיה (רובה לארה"ב).

      עכשיו, בעמוד שהפנית אליו נתון שב-1922 האוכלוסייה המוסלמית של פלשתינה המנדטורית הייתה 589,000 נפש. אם נניח ששיעור הגידול השנתי הממוצע של האוכלוסייה הזאת היה דומה לשיעור המקביל של האוכלוסייה היהודית ברוסיה במאה ה-19, אזי הגודל החזוי של האוכלוסיה המוסלמית בפלשתינה המנדטורית ב-1947 ע"ס גידול טבעי בלבד יהיה:
      589,000*(1.0162^25) = 589,000*1.494 = 879,966

      בפועל, בפלשתינה המנדטורית ב-1947 חיו 1,181,000 מוסלמים, לפי הנתונית שהבאת.
      כלומר, סביר להניח שהייתה הגירה חיובית של כ-300,000 מוסלמים לתחומי פלשתינה המנדטורית. אבל זה ממש אינו "רוב המוסלמים שהיו פה" ב-1947.

      הערה: תנאי התברואה בתחום המושב של יהודי רוסיה במאה ה-19 (בו חיו כמעט 95% של יהודי האימפריה הרוסית במהלך אותה מאה) לא היו ככל הנראה טובים מאלו של הכפר הערבי הנידח ביותר בפלשתינה המנדטורית, והיו גרועים משמעותית מתנאי התברואה בהם חיה האוכלוסיה המוסלמית העירונית בפלשתינה. גם מצבם הכלכלי של יהודי רוסיה במאה ה-19 לא היה טוב מזה של הפלאחים הערבים בפלשתינה המנדטורית. כלומר, קהילת יהודי רוסיה במאה ה-19 יכולה לשמש כמודל השוואתי סביר לדמוגרפיה של האוכלוסיה המוסלמית בפלשתינה המנדטורית.

  • שרה ק.

    יוסי, אשמח אם בכל זאת תסביר לי ולמי ששאל זאת כאן לפני (אני לא מוצאת את שאלתו כאן כרגע אולי זה היה בפוסט אחר) על סמך מה אתה (או אנחנו לצורך העניין) יושבים כאן על פיסת האדמה הזו? כאן ולא על באלסקה, אוגנדה וכדו', אם אין לנו, כך עפ"י השקפתך, כלל זיקה לבית שני, לתנ"ך, למי שחלקנו קוראים להם אבותינו וכו', למה כאן? מה ההצדקה? {אני מבינה שלשיבת ציון אין משמעות עבורך ועל כן אני שואלת לא על זכות חוקית-דמוקרטית בהיותנו כאן רוב נכון להיום, אלא על הזיקה למקום הזה, באם ישנה כזו על פי ראייתך}

  • שגיא

    טור פשוט מצויין, אני נהנתי כרגיל.
    מאוד מקומם לראות כיצד החבר'ה הלאומנים האלה לוקחים פיקוד על הציונות, וכל זאת למרות שאינני מגדיר עצמי כציוני