אבל ברוטוס הוא איש ערכי
נתחיל בצד החיובי: בעקבות פרשת גלנט, מתחילים לבחון כל מועמד צבאי לתפקיד בכיר בקפידה, וזה טוב. כך למדנו שראש הממשלה רוצה למנות לראשות המל"ל אדם – הגנרל בדימוס יעקב עמידרור – שסבור שאין מוסר מלחמה ושבחיילים פחדנים צריך לירות.
אם לדייק, עמידרור אמר שחייל שמסרב להסתער "במערכת צבאית נורמלית צריך להכניס לו כדור בראש ובמערכת ליברלית צריך להכניס אותו לבית סוהר". אם למישהו היה ספק כלשהו, עמידרור – שמנגיד את הליברליות עם הנורמליות – הוא לא ליברל. אחר כך, כשראה שסר מעליו עונג המינוי, הוא מיהר לתקן את עצמו ולומר שהוא בעד העמדה לדין, לא רצח חיילים המומים בשדה הקרב. נו. אני נוטה להאמין לדברים שאמר כששוחח לפי תומו.
מעבר לדימוי האוטומטי שהעלה עמידרור אצלי, ואני מאמין שגם אצל אחרים – של יחידות הנ.ק.וו.ד. החמושות במקלעים שירו בגבם של חיילי הצבא האדום הנסים – יש כאן עניין נוסף. עמידרור הוא דוגמא מובהקת לדתיים הלאומיים ה"ערכיים", שכל כך אוהבים (בעיקר הם עצמם) להעלות על נס. הוא כל כך ערכי, שאת החילונים הוא כינה פעם – בבוז – "גויים דוברי עברית".
הבעיה היא שהמילה הזו, "ערכים", מסמנת ערכים מסוג אחד בלבד, שמרני-דתי. לא במקרה ייבאו אותה השמרנים הישראלים מארה"ב, שם היא מזמן נחלתו של הימין. "פטריוטיות" היא ערך בישראל; "סובלנות", לא כל כך, "שוויון" ודאי שלא. אז הבה נסתכל על הערכים של עמידרור, הלפיד של מחנה החיילים חובשי הכיפה.
הרעיון שחייל צריך להרוג "כל מי שמפריע לו לביצוע המשימה" – התשובה של עמידרור לשאלה האם מדובר גם בילד בן חמש לא ברורה, כנראה לא במקרה – מציב את עמידרור לא רק בצד ההיסטורי של ג'ינג'יס חאן, סטאלין והיטלר, אלא גם במחנה של כותבי "תורת המלך" והרב ישראל רוזן, שקורא לאמץ "מוסר יהודי" (שהוא בעצם מוסר גרמני "קסנופובי, רגשני, אנארכי"). בקיצור, עמידרור – כמו ההוגים המובילים בציונות הדתית, שהם קבוצת ההתייחסות הטבעית שלו – אימץ את מוסר הלחימה הנאצי, בשינוי קל: אם הנאצים האשימו את המוסר היהודי ברכרוכיות שהובילה ליצירת חוקי המלחמה, הרבנים דוחים בזעם את העלילה הנאצית ומטילים את האשמה, במידה רבה של צדק, על הנצרות. ראשיתו של ההומניזם האירופי בתפיסה – שלא היהודים ולא הנאצים היו מוכנים לקבל – שכל בני האדם שווים בפני האל, וזו תרומתה העיקרית, יש שיאמרו היחידה, של הנצרות למין האנושי.
אבל, רגע. לתנ"ך יש תפיסה אחרת לגמרי מזו של עמידרור באשר לפחדנים: "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב אל ביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו". כותבי התלמוד אינם משנים את ההלכה הזו; הרמב"ם מסייג אותה, ואומר שמי שנתקף פחד בעת המלחמה עצמה עובר ב"לא תעשה", ואף מאשים אותו בכך שהוא מסכן חיילים אחרים, אבל ספק גדול אם אפילו הוא היה מתיר את דמו של יהודי טוב שנתקף פחד, ומתיר לתקוע לו כדור בראש; הוא לא קובע עונש לחייל במצב כזה. ספק גדול יותר אם היה שופט אותו אחר כך.
אז מאיפה צץ פתאום צו המשמעת של הוורמאכט בפיו של היהודי הערכי עמידרור? הרי אין לחשוד בו שהוא לא מכיר את היחס של התנ"ך והתלמוד לאנשים שאינם ערוכים לקרב. מאיפה הנוקשות הרצחנית הזו, לירות בחייליך שלך? האם עמידרור באמת חושב שחיילים שהרגע ראו איך המפקד שלהם רוצח חייל שמסרב להסתער יהיו חיילים טובים יותר? שהם לא יחשבו, למשל, שהוא בודד והם רבים, ויש הרבה עופרת באוויר, ומי ידע? האם הוא חושב שחיילים ימשיכו להתגייס ליחידות קרביות, אם ידעו שיש סיכוי שאם בסערת הקרב המפקד שלהם חושב שהם מתמהמהים, הם יחטפו כדור בראש? מה יהיה המורל של חיילים שצריכים להסתכל לא רק קדימה, אל האויב, אלא גם אחורה, אל המפקד?
עמידרור יודע את כל זה. ברגע של יושר אישי, אם הוא עדיין מסוגל לו – הקצונה והשררה משחיתים נפשו של אדם, והוא היה קצין כל חייו – הוא כנראה גם יודה בכך. אבל הוא מעדיף להעלים עין מהסתירה הזו, החדה כל כך, בין ההלכה והמסורת היהודית שהוא מחויב להן ובין הפתרון שלו לבעיית חייל פחדן.
והסיבה לכך היא שמרגע שנשמת את אדי הרומנטיזציה הקסנופובית, הרגשנית, האנארכית של הנאציזם, אתה מחויב לה וקודם כל לה. במשוואה היודו-נאצית, החלק הנאצי יקבל משקל, החלק היהודי יזוז אחורה. ואם נלמד את זה מפרשת עמידרור, אז הוא את תרומתו לישראל כבר העלה.
(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)
ועוד דבר אחד: ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, הודה נרגשות לאפיפיור בנדיקטוס ה-16, האיש והסיוע לפדופילים, על כך שפטר את העם היהודי מאשמת רצח ישוע. קשה להאשים את נתניהו – מעטים מנהיגי העולם שמוכנים כיום לקבל ממנו מסר כלשהו, לבנדיקטוס לא יהיו הרבה ברירות – אבל זה מעלה שתי תהיות. ראשית, זו הפעם השניה שנתניהו עושה את זה, אחרי שהתרפס בפני קסטרו. עד כדי כך המצור מעיק עליו? ושנית, לא היה אף אחד בלשכת נתניהו שהלך לעשות שיעורי בית וגילה שבנדיקטוס בסך הכל חזר על עמדת הכנסיה במסמך הרשמי Nostra Aetate מ-1965? שהעיתונות הישראלית לא יודעת את זה, מילא, אבל לשכת ראש הממשלה?
הערה מנהלתית א': היום התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול, ואני רוצה להודות לתורם ולאחל לו שלעולם לא ייאלץ להפנות את גבו ליעקב עמידרור.
הערה מנהלתית ב': כצעד של כניעה לאדוננו, מורנו ורבנו מארק צוקרברג, מופיע כעת בבלוג כפתור Like.
(יוסי גורביץ)
בשם כל מה שיקר קדוש וכו', אפשר כפתור לייק בודד ויותר סולידי? אולי עדיגי תיצור משהו?
בודד? יש פה יותר מאחד? ועדיגי לא עובדת שלי.
בראש ובתחתית הפוסט.
לא רמזתי שעדיגי עובדת שלך. אפשר לבקש וכו'.
אאל"ט ,כתבת פעם פוסט כנגד החייל שנשבר מסיירת מטכ"ל ?
אגב ,איך מכניסים תמונה לשם?
לגבי תמונה, תחפש בגוגל GRAVATAR
אני לא בטוח שהבנת אותו נכון. הוא אומר שלא ראוי לעבור בשקט לחייל שלא מסתער שאומרים לו: אפשר לתת לו כדור בראש ואפשר לשים אותו בכלא. הוא לא בהכרח מתחייב לעונש מסויים, רק מציג את הספקטרום. אמנם המושג נורמלי רומז לאיזה צד בספקטרום הוא קרוב יותר, אבל הוא לא ממש אומר את זה במפורש. בהמשך הוא אומר במפורש: "ש מדינות שבהן נהוג להוציא חיילים שלא הסתערו להורג, ויש שנהוג להעמיד לדין. אנחנו מעמידים לדין. אני חושב שעלינו להיות מהמדינות שמעמידות לדין"
כשאתה אומר "בהמשך" זה משתמע כאילו באותו המעמד, פשוט קצת זמן לאחר מכן, הוא אמר את הדברים האלה – מה שלחלוטין לא נכון. שינוי הגרסא הופיע בשיחה עם "הארץ", לאחר כשנה.
מה שהוא אמר בכינוס של המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני שנה תואמים לחלוטין את רוח הפוסט הזה.
אני לא הייתי בכינוס של המכון ישראלי לדמוקרטיה, לא קראתי את כל הטקסט, ולא שמעתי את הטון בו נאמרו הדברים. החלק שצוטט בהארץ הוא דו משמעי, הפירוש של עמידרור עצמו לטקסט שלו הוא חד משמעי ושונה מזה של גורביץ. אני חושב שההגינות מחייבת אותנו להאמין לאדם כל זמן שאין לנו סיבה משכנעת להאמין שהוא משקר. יש, אני מניח, מספיק סיבות להתנגד למינוי הזה, ולממשלה שממנה אותו. אין צורך להוציא איזה חצי ציטוט מההקשר.
מסכים לחלוטין, ובמקרה הזה יש לנו סיבה טובה מאוד ומשכנעת להאמין שהוא משקר.
המשחק הזה הוא בעייתי, אם אתה יוצא מנקודת הנחה שכל פעם שהוא אומר את מה שמתאים לך הוא אומר אמת וכל פעם שהוא אומר את מה שלא מתאים לך הוא משקר תגלה שהוא כל זמן אומר את מה שמתאים לך. ככה אפשר להוכיח את הכל, ובאמת אין צורך להקשיב למה שאחרים אומרים, אתה הרי יודע מראש למה הם התכוונו.
אבל לפי ההיגיון שלך גם בנאדם שאומר "במדינה נורמאלית היו מוציאים את להורג" הוא לא מסית. כי לך תדע למה הוא התכוון, ואולי הוא בכלל מעדיף מדינה לא נורמאלית, וצריך לתת לו ליהנות מהספק, ועד שהוא לא חותם עם עורך דין ושלושה עדים שהוא מסית מרושע אז אין לנו סיבה לפקפק בו.
יענו "את להורג", מעדיף לא להכניס פה שם לדוגמא.
הוא אמר משפט שלם וכשאתה חותך את ההתחלה שלא והסוף שלו אתה משנה את המשמעות. וכן, אני מעדיף לתת לאנשים להנות מהספק, להטפל לאיזה משפט דו משמעי שהוא אמר שאיזה כנס לפני שנה (ולא מדובר באדם שתקן במיוחד)… זה לא מעיד על יושר.
חלק ניכר מהציטוטים של עמידרור בכנס הם חד משמעיים למדי. כשמישהו משנה את עמדתו מן הקצה אל הקצה ערב מינוי חשוב וכשהוא רואה שעיתונאי עומד לפרסם עליו מאמר לא מחמיא, אני חושב שאפשר להניח שדבקות באמת היא לא מה שעומד בראש מעייניו.
אינ לא רואה כאן שינוי דעה (ובוודאי שלא קיצוני) יש כאן הסבר למשמעות של אחד המשפטים. היו לו משפטים חד משמעיים, אתה בחרת להטפל רק לזה שהוא לא חד משמעי, ולקחת את המשמעות ה"לא נכונה" בלי להזכיר את קיומה של משמעות אחרת.
מה דו משמעי במשפט "במערכת צבאית נורמלית צריך להכניס לו כדור בראש ובמערכת ליברלית צריך להכניס אותו לבית סוהר"? כשהאדם שדיבר על "מערכת נורמלית" מאמץ פתאום, אחרי שנה, את העמדה הליברלית ההפוכה, בדיוק כשבאים לטרפד את המינוי שלו, אני מניח שהאמת היא לא נר לרגליו.
כי הוא מציג ספקטרום, ולא אומר במפורש שהוא מעדיף את ה"נורמלית" על פני ה"ליברלית" (ויותר מזה, כי זה רק משפט אחד שנאמר תוך כדי דיון ולא במאמר מחושב שכל מילה בו נשקלה היטב)
מה יש לך נגד ברוטוס? על פי פלוטרכוס נחשב לאיש אציל מאוד, פשוט נלחם על הדמוקרטיה נגד הדיקטטור קיסר.
זו הסיבה שצריך לקרוא את פלוטארכוז בזהירות רבה מאד. ברוטוס לא קידם דמוקרטיה, הוא קידם אוליגרכיה, והיה מדובר באחד האנשים הבזויים בזמנו, שחי על הלוואות בריבית נשך. קיקרו מתאר איך הוא הטיל מצור על מועצת עיר מסכנה באסיה הקטנה, שלא יכלה לשלם את הנשך, ולא הסיר אותו עד שאחד מחברי הסנהדרין מת מרעב.
מעבר לכך, כמובן, ההתייחסות היא לנאום של אנטוניוס ב"יוליוס קיסר" של שייקספיר.
אני לא יודע כמה אפשר להסתמך על כתביו האופורטוניסטיים של קיקרו הפחדן, שאולי היה נואם גדול אבל פוליטיקאי קטן מאוד, ושיחק משחק כפול גם עם פומפיוס וגם עם קיסר. בעוד שברוטוס השתתף ברצח של קיסר על מנת לעצור את שלטונו הדיקטטורי, קיקרו ישב בצד וחיכה לראות לאן תנשב הרוח.
אני בוחר דווקא להאמין לפלוטרכוס על ברוטוס יותר מאשר לקיקרו וה"מידה הטובה" המזוייפת שלו.
אותי מטריד משהו אחר, מי שגדל על ספרי חסמב"ה ואוריאל אופק משוכנע שמפקד בצבא הוא אדם ערכי, מוסרי ורגיש. בפועל תפקידו של מפקד כזה הוא להוביל חיילים כדי להרוג, לא לסרוג סוודרים לנזקקים, הוא אמור להיות ביריון אלים וזה לא צריך להפריע לו לעשות את תפקידו, להיפך, זה בדיוק התפקיד שלו.
הבעיה היא בכך שמפקדים כאלו לא 'נשארו בקסרקטינים שלהם' כפי שחזה הרצל והם היום משתלבים בכל שדרות ההנהגה האזרחית של המדינה וכאן הבעיה. למה בעצם שמי שהיה מפקד בכיר יתאים להיות מנכ"ל חברת הייטק או שר בממשלה? הייתה לי הרבה פחות בעיה עם מה שאומר עמידרור אם הוא היה נשאר קצין צבא בכיר בדימוס. עוד ביריון אחד בגימלאות שמדבר כמו שמצפים מאיש צבא לשעבר לדבר. השאלה היא למה בעצם המסלול שעבר בצבא מכשיר אותו לתפקיד בכיר באזרחות באופן כמעט אוטומטי.
אני חושב שזה קשור למשבר שהמערכת הפוליטית הישראלית נמצאת שצריך לייבא אליה אנשים מבחוץ. זה כמובן לא מוגבל לאנשי צבא אלא כולל גם אנשי אקדמיה, סופרים וכו' (שכמובן גם אליהם הדברים שכתבת תקפים).
ומפקד בצבא ממש לא אמור להיות "בריון אלים".
למפקד בצבא אסור להיות "ביריון אלים" אם הוא אמור לבצע את תפקידו באופן סביר.
טוב, כנראה שניאלץ שלא להסכים כאן, מפקד בצבא מתעסק בהרג של אנשים בסופו של דבר, כאמור גם אני הייתי רוצה מפקד היישר מספרי הילדות שלי ואני מודה שהשירות שלי לא היה מאד קרבי אבל ממה שראיתי ושמעתי על כל מפקד נערץ יש איזה סיפור שכאילו מיועד להעצים את ההילה שלו אבל אם היה מתרחש באזרחות היה מכניס אותו לכלא להרבה שנים.
לא צריך לזלזל באינטיליגנציה שלי, לא מספרי חסמ"בה שאבתי את האמירה הזאת שלי.
כל הקטע של צבא, משטרה, אבטחה וכו' הוא להפוך את האלימות למאורגנת, נשלטת ומבוקרת.
מפקד בהחלט יכול להיות בריון אלים, אבל אז הוא לא יוכל לספק את הסחורה הנ"ל ולכן לא יבצע את תפקידו כמו שצריך. כמו שאנחנו רואים לא פעם.
עדו, האמת שעמדירור לא היה מפקד שתכליתו להיות בריון אלים בצבא.
את תחילת שירותו עשה בצנחנים אולם את שירותו כקצין עשה ברוב ימיו באמ"ן (היא רח"ט מחקר אם אינני טועה) ולא ממש היה צריך להוביל חיילים אל הקרב.
גם בגלל זה האמירה שלו עוד יותר תמוהה ומוזרה יהיה ההקשר אשר יהיה.
אתה סתם מלכלך. לקצין יש בדרך כלל ניסיון בניהול ותפעול לוגיסטי ומבצעי מעבר למה שהאזרח הממוצע עשה. יש הרבה מג"דים בני 35, אין הרבה אנשים שבגיל 35 ניהלו 300 איש והיו אחראיים לציוד בשווי מיליוני (ולפעמים מאות מיליוני) דולארים, כשברקע סכנות מעבר לנהוג באזרחות. אין כמעט אנשים במשק שהיו המנהלים של ארגונים בסדר גודל של הצבא, פיקוד או אפילו אוגדה. זה לא אומר שיוצאי צבא הם היחידים שמוכשרים לניהול. זה גם לא אומר שכל יוצא צבא באמת מוכשר לניהול באזרחות (או בכלל). אבל ניסיון בניהול מערכות גדולות ומורכבות הוא יתרון, אין מה לעשות.
כל מה שכתבת נכון, השאלה היא איזה ערכים יש למפקד כזה, בסופו של דבר מפקד טוב הוא מפקד טוב גם אם הוא רומל וגם אם הוא מונטגומרי, השאלה הערכית היא מה מטרתו של אותו צבא ולשם מה הוא נלחם, נדיר שזה מטריד את המפקד.
"יחידות הנ.ק.וו.ד. החמושות במקלעים שירו בגבם של חיילי הצבא האדום הנסים…"
הם לא ירו בגבם, חיילי הנקוד הם שהיו בעורף ולכן הם ירו בפניהם של החיילים הנסוגים.
גם בצה"ל נעשה שימוש במ"צ נמצאת סמוך לאזור הקרבות לאיסוף חיילים "תועים"
היישר לכלא.
בתור בן אדם ששירת במ"צ כקצין מעולם לא שמעתי על הנוהל הזה, התפקידים של מ"צ בחזית הוא מעוד פשוטים- להכווין שיירות ולקחת שבויים, כל פעילות משמעתית תחכה לאחר כך…
גם לא בזמן שירותי, ואני הייתי מ"צ במצב מלחמה (לבנון השניה).
הקטע המביך באמת הוא שנתניהו שיבח את האפיפיור על ה"אומץ" שלו. עד כמה הבנאדם יכול להוציא את עצמו אידיוט?
אני מוכרח לציין שכקצין חי"ר במיל', כל הקטע הזה של לירות לחייל שלא מסתער מאחור הוא קצת מוזר.
אותי לימדו להסתער לפני החיילים, לא אחריהם… כל הקטע של "אחרי" הופך את היכולת לבדוק מי רץ קדימה ומי אחורה לקצת תיאורטי ממילא.
זה היה פעם כשהסתערו. היום "להסתער" זה שם קוד להפעלת אש תופת על שכונת מגורים. עכשיו, כפי שאתה רואה, אין שום בעיה להבין למה התכוון המשורר. פשיטא.
יוסי אולי אתה יודע לגבי הנקווד:
היו מקרים של חיילים נסוגים שהקדימו תרופה למכה וירו על הנקווד לפני שהנקווד ירה עליהם?
עמידרור שואב כאן השראה לא מהנאצים אלא מהרומים, שם היה דינו של חייל שנשאר מאחורי שורת חבריו – מוות בידי הראשון שראה אותו.
יוסי, אני חושב שחלבת את הנקודה הזאתי יותר מדי. בניתי פוסט שלם על הצהרה מפגרת של האיש, אבל בן אדם שיש לו הצהרות כאלה, אז בטח יש עוד דברים להגיד עליו שהם בעלי יותר משקל.
אחרי שאמרתי את זה, תודה שאתה מביא דברים לפני השטח, יש סיבה שחוזרים לקרוא.
שלום יוסי,
האם יש לך הערות על כישוריו של האיש לגופו של עניין? דהיינו, יכולתו לאתגר את עמדת מערכת הביטחון, יכולתו להוות מטה עצמאי של הדרג המדיני או כישוריו האינטלקטואליים?
נחום ברנע במהדורה המודפסת של ידיעות קרא לזה 'גילוי עריות בטחוניים' הוא טען שזה שמפקד בכיר בצבא הופך לבכיר במערכת הביטחון אחרי שיחרורו גורם ליחסים של שמור לי ואשמור לך ולניוון במערכת הביטחונית.
ועכשיו חזרה למציאות: בסיכום של הכנס אמירה זו כלל לא מוזכרת, כך שאו שהדברים לא נאמרו באופן הזה או שהם נאמרו בהקשר שבו הם התקבלו על הדעת ולכן לא הותירו רושם.
http://www.idi.org.il/events1/NonfictionDays/Pages/Conferences_72a.aspx
כמה הערות,
ראשית עד כמה שזכור לי מלימודי, מי שהתחייב לצאת ללחימה דינו שונה ממי שחזר לביתו בגלל מורך לב.
שנית יש שוטרים שתפקידם ל"קפח את שוקיהם" של מי שמשתמט מהמערכה.
שלישית יש (והיו) לא מעט צבאות שמי שעורק בזמן לחימה דינו מוות. ולא כולם היו צבאות טוטליטריים.
כל זה בלי קשר לשאלה האם עמידרור ראוי או לא לתפקיד.
הקישור לוורמאכט ולאנקוד אכן טבעי. משום מה אני דווקא חשבתי על הנאום של הגנרל פאטון.