רק לא מלחמה, בבקשה
נו, לאחר פרישת סיעת אהב"ל (אהוד ברק לשלטון, הזכויות שמורות לנמרוד אבישר (*)), אין מנוס אלא לומר כמה מילים, למרות שכבר היה היום פוסט ושזה יום מחורבן מהרגיל.
תפקיד היסטורי, סוף: אהוד ברק חיסל את מפלגת העבודה. אסופת הלא יוצלחים הזו לא תצליח להתאושש מזה, מדובר בקבוצה של אנשים שלא מצליחים לדבר האחד עם השני. ברק הצליח להפגין רשעות מעודנת של ממש, כשהוא לא רק זרק לכלבים את פואד בן אליעזר והפסיק את הסחטנות רבת השנים שלו, אלא גם מפעיל לחץ כבד להתפטר. ואין דבר בלתי טבעי יותר לפואד מאשר לפרוש מן הממשלה. עם זאת, האירוע האסטרונומי הנדיר, שנראה רק פעם אחת בעשור האחרון וגם אז רק בעין מזוינת, צפוי לחזור על עצמו היום.
אשר לברק עצמו – על רביעיית הליליפוטים שהצטרפו אליו מיותר להכביר מילים – אין הרבה מה לומר. הוא חופר בקרקעית הציניות והבוז לציבור הבוחרים שלו שהפגין מאז הבחירות האחרונות, עת הפר הבטחה אחרי הבטחה, שוקע לעומק בלתי מוכר. הוא יודע, ודאי, שהמהלך הזה חיסל את הקריירה הפוליטית שלו. אף אחד לא יבחר בו שוב. הוא חיסל גם את עצמו וגם את מפלגת העבודה. ברגעים אלה, כבר מתחיל המו"מ של סיעת אהב"ל עם נתניהו לקראת צירופם לממשלה. נתניהו לא הצליח לפרק את קדימה, אז הוא פירק את העבודה.
בהנחה שזו לא הדרך שבה רצה ברק לסיים את דרכו ההיסטורי, יש תרחיש מפחיד מאד. ברק ירצה בוודאי להתמודד בליכוד (הודעת הפרישה שלו דיברה על ה"פוסט מודרניות והפוסט ציונות" של מפלגת העבודה, מה שודאי הפתיע את רוב חבריה), וכדי לעשות את זה, יש לו רק תרגיל אחד בחגורתו.
מבצע "אל הקלפיות, שור": ברק הצליח לגרד יותר קולות בבחירות האחרונות באמצעות שפיכת דמם של מאות עזתים חפים מפשע, בתרגיל האש "עופרת יצוקה". כל מהות הבחירה שלו מבוססת על כך שהוא הרג יותר ערבים מכל אדם אחר. הישג אזרחי, הרי, אין לו. הוא גם לא יהיה הראשון שייצא למלחמה ערב בחירות, כדי לחמם את הקלפיות: פרס עשה את זה לפניו, ב"ענבי זעם". פרס, בהיותו פרס, הצליח לבשל לעצמו את טבח כפר קאנה ולהפסיד את הבחירות.
ברק מתוחכם יותר. הפרישה שלו תוכננה יחד עם נתניהו. האחרון נבחר על מצע אחד בלבד, זה של תקיפת איראן. לאחרונה ניסה ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, להזהיר אותנו ממלחמה כזו: למלחמה, אמר, יוצאים רק כאשר החרב מונחת על הצוואר. הוא אמר שאיראן רחוקה מהגרעין, וניפץ את המנהג של אמ"ן להודיע שהפצצה תגיע בסתיו הבא כשנקב בתאריך של 2015.
נתניהו לא ישב בשקט: בשבוע שעבר, הוא אמר שהבעיות הניצבות בפני העולם הן "איראן, איראן ואיראן". זו היתה הדיפה של דברי דגן, שצוטטו ברחבי העולם. נתניהו יודע שהקואליציה שלו דועכת ושכולם כבר מדברים על בחירות. הוא חייב להגיע לבחירות עם איזשהו הישג, או לפחות עם הסחת דעת מסיבית, אחרת כל מה שיזכרו הוא איך היה פיון של ישי וליברמן. זה האחרון בכלל מנסה לגנוב לו את הימין, עד כה די בהצלחה. אם הוא יגיע לקלפיות אחרי שימסמס את מסקנות ועדת ששינסקי – עוד משהו שפרישתו של ברק עשויה להשיג – הוא יתקשה להבחר מחדש.
יש, מבחינתו של נתניהו, רק דרך אחת להשתלט על סדר היום: לצאת למלחמה. במלחמה,העיתונות מתיישרת אוטומטית לימין הממשלה, יחד עם כל הציבור. לפחות בשבועיים הראשונים, על כל פנים. בדרך כלל גם נשכחות פשלותיו של שר הבטחון. נתניהו וברק צריכים מלחמה. אובמה ככל הנראה חלש מכדי לרסן אותם. צריך, על כן, יהיה להביט בחשדנות חריגה בכל מהלך צבאי שתבצע ישראל בקרוב – מהרצועה ועד לבנון, ובמיוחד בכל מה שקשור לאיראן. המלחמה, כאמרה השחוקה, היא המשכה של הדיפלומטיה באמצעים אחרים – ולעיתים קרובות, קרובות מדי, היא המשכה של הפוליטיקה הפנימית.
(*) הרם לי טלפון, הגיעו התשעת-אלפים מהאיחוד, בסטפות הרגילות של 30 שקלי כסף. יש מה לדבר על תפקיד רועץ-קופירייטר).
(יוסי גורביץ)
אוף. נכון.
עזוב אותך מהאיחוד, כסף קטן. אני אבוא לקחת כשתקבל גם את הצ'ק מסעודיה.
"נתניהו יתקשה להיבחר" ? מי לדעתך מסוגל לרוץ נגדו ? הוא ייבחר פשוט כי השמאל כל כך מרוסק שאין לו את היכולת להרים מנהיג מתוכו. אני לא באמת רואה את דב חנין רץ לראשות הממשלה.
אני חוששת שהרעיון הלכאורה הזוי שליברמן יהפוך לראש ממשלה, יתברר כמציאותי בהתחשב בדי שאננות (אם לא התלהבות) כלפי ההקצנה ימינה בשנה האחרונה בכלל הציבור.
השמאל נתפס כרופס ושולי יותר ויותר. מפחיד.
אני זוכר את חוסר האמון שלי כששרון נבחר לראשות הממשלה. הרי זה כמו שיקחו איזה ביריון אלים ויעשו ממנו שר המשפטים.. אופס.
בקיצור 'הזוי' זאת לא מילה מתאימה במדינה שלנו.
ד"א אם משהו כמו מאה קולות היו עוברים מהליכוד לישראל ביתנו בבחירות 2006 ישראל ביתנו הייתה מפלגת הימין הגדולה בכנסת ה-17 וכנראה שהיום רה"מ היה ליברמן.
אני לא חושב שליברמן יוכל להיות ראש ממשלה כל זמן שסדר היום החברתי שלו (קטן ככל שיהיה) חילוני-אתאיסטי במהותו.
מה כוונתך בסדר יום חילוני-אתאיסטי?
עזוב חילוני ואתאיסטי. ליברמן לא יהיה ראש ממשלה כל עוד הוא מדבר עם מבטא רוסי (ובעצם, גם אם יחדל באורח פלא מהמבטא הנ"ל). אין הרבה פעמים שאני מוכן להודות בתפקיד חיובי כלשו של היחס השלילי בקרב חוגים רחבים בישראל ליוצאי בריה"מ לשעבר באשר הם, אבל זוהי בדיוק אחת הפעמים האלה.
הבעיה היא שיוצאי ברית המועצות מצדידקים את היחס השלילי הזה העליה של שנות התשעים שכל כך מהללים אותה מפרקת את המדינה. (…אני? גזענית? )
ליברמן ייבלם על-ידי הפרקליטות, יש להניח שעוד לפני הבחירות הבאות.
יש גם תסריט אחר: נתניהו וברק חוברים לקדימה, מעיפים את ליבמן ובעזרת השם גם את ש"ס ומתניעים מחדש את התהליך המדיני, דהיינו, שלום עם הפלסטינאים.
אם נתניהו היה רוצה לקדם את התהליך המדיני, הוא יכל לעשות זאת מזמן.
עצם העובדה שהוא הלך על מהלך של פירוק מפלגת העבודה מראה שאין לו כוונה אמיתית לקדם את תהליך השלום.
הוא גורר זמן לבחירות. וזהו.
ויש כמובן את האפשרות שדובוני אכפת-לי יחברו לחדי-הקרן, ישפריצו קשתות-בענן מהבטן ויחזירו את השלום והשלווה לעולם.
אם דובוני אכפת-לי היו רוצים להחזיר את השלום והשלווה לעולם הם היו עושים זאת מזמן. לדעתי הם מושכים זמן עד להיכחדות הסופית של חדי הקרן
זה יחזור אליהם בבומרנג
הקרן החדשה?
בכיתי בקול מול התגובה שלך.
נהדר!
לצערי הרב אני לא מסכים עם ההערכה בנוגע לנתניהו. לא רק שאם ירצה הוא יכול לגרור בקלות עוד זמן רב עד לבחירות, אלא שגם אם תהיינה בחירות מחר לא תהיה לו בעיה להיבחר שוב (לצערי הרב, כאמור).
בדיוק מהסיבה הזאת אני חושב שבחירות עכשיו, או בחודשים הקרובים, הן רעיון גרוע. עדיף לתת לזמן לחלוף, לראות איך אובמה יתנהל מול קונגרס לעומתי ואלו מפלות דיפלומטיות נוספות ינחיל לישראל שר החוץ ליברמן.
דרך אגב, אם רוצים לעסוק קצת בתחזיות פוליטיות, אז הנה שתי אגורות שלי: סביר להניח שברק יודע משהו על סיכויי הגשת כתב-אישום נגד ליברמן (החלטה בעניין צפויה בשבועות הקרובים). ברק מעריך שבמקרה של הגשת כתב-אישום, והתפטרות ליברמן מהממשלה, נתניהו יעדיף להשתחרר מקללת "ישראל ביתנו" ולהקים ממשלת אחדות עם "קדימה". המהלך של ברק נועד ליצור סיעת-מרכז קטנה, שנתניהו לא יחשוש לצרף לממשלה כזאת — לעומת המצב שבו שתי סיעות קואליציה גדולות (קדימה ועבודה) יעמדו שמאלה מנתניהו עצמו.
לא שאני בטוח שזה מה שהולך לקרות, אבל לדעתי יש לכך סיכוי סביר.
אגב, סתם כדי לשעשע – המקפידים ישימו לב שלסיעה של השמונה הנותרים קוראים "סיעת העבודה בראשות אהוד ברק".
כבר שונה
האם מישהו מכם לא היה בוחר בניצן הורוביץ אם הוא היה רץ בראשות "מפלגת שלטון"?
בראש הרשימה אין בעיה, אבל אם הוא מספר שתיים אז אף אחד לא יהיה מוכן להיות לפניו.
תתבייש.
LOL
בעיה. הוא אותו אחד שהיה עסוק בימי שישי מכדי להגיע לשייח ג'ראח כאשר המשטרה עצרה כל שבוע כל מי שהעז להפגין ר"ל?
קוראי הבלוג הם לא ממש מדגם מייצג של בעלי זכות הבחירה. ניצן הורוביץ הוא שמאלן הומו, כידוע, ולכן לא ממש מגנט לקולות הבוחרים.
לשאלה עצמה, אני מצביע למפלגתו, אבל ההצבעה תלויה ברשימה, לא באדם בודד.
ממש לא. אין יותר שנואים עליי מאנשי מרצ, והורוביץ המחוקק עם חוק הספרים שלו לא שונה מהם. עם זאת, אני נורא אוהב אותו בתור איש טלוויזיה.
אפשר אולי לקרוא לרן כהן?
(מה הוא עושה היום?)
אז לנתניהו וברק מתאימה מלחמה.
ליברמן תמיד ישמח למלחמה.
בעקבות כתב האישום על רצח חרירי כנראה שגם לחיזבאללה תתאים מלחמה.
המממ, אם אני בחו"ל בזמן שפורצת מלחמה, איזו מדינה תסכים לתת לי מעמד פליט?
טוניסיה? ב"ה עד אז אולי גם אלג'יריה.
פותח הימורים למלחמה!
2-1 ללבנון
11-1 לרצועת עזה
30-1 לאיראן!
קדימה קדימה, בחורים, מי אומרררר איראן, מי?
כמו כן, הימורים לעוד כמה שנים –
מקצה אחד – מי ייבחר? ליברמן או ליברמן?
מקצה שני – תוך כמה זמן אנחנו אוליגרכיה סלאבית/תיאוקרטיה-במלוא-המובן?
יש בעיה, אם אני מהמר 'איראן' וצדקתי איך בדיוק אני אוסף את הזכיות שלי מהמכתש הרדיואקטיבי?
נדמה לי שמאז יצחק רבין, נתניהו הוא ראש הממשלה היחיד שלא יצא למלחמה.
ברק? ו"חומת מגן" לא הייתה מלחמה, אז גם שרון.
הממ, החשבתי לברק את "עופרת יצוקה" למרות שהיה רק שר הביטחון. לא מלחמה פורמלית, אבל מבצע יזום גדול מאוד. כך גם "חומת מגן".
אולי יעשו מלחמה בשביל הכיף, אבל גם בלי מלחמה ברק לא סיים את הקריירה והדיל די ברור (ולא עולה לנתניהו כמעט כלום): סיעת עצמאות "מתאחדת" עם הליכוד לקראת הבחירות ונתניהו, ע"פ חוק מימון מפלגות, מקבל העלאה גבוהה ומאוד משמעותית של תקרת ההוצאות המותרת בבחירות (ע"ע תרגיל אפי איתם בבחירות האחרונות); ברק מקבל שיריון ריאלי ברשימה "המאוחדת" והבטחה (שאפשר להפר) לתיק הביטחון בממשלה הבאה שירכיב נתניהו.
חוץ מזה, נתניהו לא משלם כמעט דבר. וילנאי ושמחון מתים לעוף מהזירה הזאת ולנחות על ג'וב. המאמץ הגדול ביותר שכל אחד מהם עשה בקריירה הפוליטית שלו היה לנסות להתארגן על קק"ל בחודשים האחרונים. וילנאי אף הודיע לפני עשרה ימים על פרישה מהכנסת, בלי שאף אחד ממש ישים לב. אם לא יקרה משהו מפתיע, הם לא ישוריינו ריאלית, ויפוצו במשרה כלשהי. בינתיים הם ינוחו בממשלה.
התסריט הגיוני, אבל סתם מעיר בהערת אגב שנתניהו לא צריך את העלאת תקרת ההוצאות שלו.
כבר כיום יש לו עלון פרסומי שמופץ למאות אלפי בתי אב בישראל חינם אין כסף. התרומה להרצתו (מאות מיליוני שקלים, פרי כספי ההימורים של שלדון אדיסון) אינה נספרת ממילא.
ואני לתומי חשבתי שהזכויות ל"אהבל" על אהוד ברק שמורות לעופר עייני
אכן, וכך גם כתבתי בטוויט המקורי. ראשי התיבות הן יצירה נגזרת, ועליה אני לוקח קרדיט מלא. מארגונים תומכי טרור. בדולארים.
לא שלא באה לי טוב מלחמה, אבל נתניהו לא בדיוק בסיכון של הקדמת הבחירות, ויש עוד שנתיים עד מועד הבחירות הנוכחי, אז…
אז, אני לא רואה מלחמה באופק, לפחות לא מלחמת בחירות. אבל אני בעד. מילואים זה יותר כיף מעבודה.
לעניין דגן ואמ"ן, אתה כותב שדגן "אמר שאיראן רחוקה מהגרעין, וניפץ את המנהג של אמ"ן להודיע שהפצצה תגיע בסתיו הבא כשנקב בתאריך של 2015."
אם תשים לב, בראיון עמו נאמר:"על פי דגן, איראן עוד רחוקה מהשגת יעד של ייצור נשק גרעיני ושורת תקלות שאירעו בפרויקט עיכבה את מימוש מטרתה". תקלות קורות. אבל ייתכן גם שדגן ניפץ את התחזיות של אמ"ן ביותר ממובן אחד.
לא בטוח אם זה עניין אישי, אבל כשבחרתי באהוד ברק (הפעם היחידה בחיי שהצבעתי) זה היה בגלל שחשבתי שהוא יצא מלבנון. הוא עשה את זה.
"שפיכת דמם של מאות עזתים חפים מפשע.." – קשה לראות איך אפשר להיות יותר דמגוג מזה. כאילו לא היתה מלמחה בדרום, כאילו אין צד שני.
אבל זאת הרי השאלה מאחורי כל המבצע הזה: היתה חצי שנה של שקט יחסי שנגמרה די קרוב לבחירות. עמדת הפלשתינאים (וחלק מהשמאל) היא שאהוד ברק הנחה את הצבא לערער את השקט כדי ליצור תירוץ למבצע וזאת מכיוון שראה איך מפלגת העבודה מאבדת גובה בסקרים.
אם זה נכון אז לא שיקולי הגנה על הדרום הנחו אותו אלא שיקולי בחירות.
פעם הייתי מבטל את התיאוריה הזאת בגיחוך, מה לעשות שיותר ויותר קשה לי לקבל אוטומטית את הגירסה של צה"ל והממשלה?
שקט יחסי?
האם כבודו חי באותם חודשים בשדרות או שאר יישובי עוטף עזה?
כל אותו חודש דצמבר לאחר שנגמרה התהדיה (שגם בה לא הפסיק לרגע שיגור הרקטות) חמאס בעצמו כבר התחיל לבצע ירי מהרצועה כיוון שרצה להשיג תהדיה נוספת בתנאים שלו והיה בטוח שמדובר בממשלת מעבר ויוכל להשיג את שלו את מה שהוא ירצה בלי לחשוש ממבצע צבאי ישראלי.
אהוד ברק הוא זה שדחף לקיום התהדיה הראשונה והוא זה שהיה נגד המשך ההרחבת המבצע.
לא תמיד הכל קונסרפציה וכמו שאמר תומסו מעליי- יש גם צד שני לעניין.
בדיקה נוספת:
התהדיה הסתיימה באמצע דצמבר 2008.
חמאס הודיע בהתחלה שאין בכוונתו לחדש אותו, אחרי זה הודיע שיחדש את הרגיעה עם כל מיני תנאים.
ב23 לדצמבר נורו יותר מ-60 רקטות אל יישובי הדרום.
אם לזה אתה קורא שקט יחסי אז שיהיה.
והנה מישהו שחושב אחרת, לא שבהכרח הוא צודק, אבל כפי שהסברתי, היום אני כבר לא יודע שהוא לא:
http://idanlandau.com/2009/12/25/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%AA-%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95/
ולא לשכוח את המצור. אפילו לא לרגע. מדינה שלמעשה מטילה מצור על שטח שנמצא בשליטתה שלה למעשה.
אין ספק שהכי אהבתי את המשפט הבא: "אומנם לוחמי החמאס פעלו מתוך שכונות אזרחיות, אבל למעשה לא הם בחרו את זירת הקרב". כנראה שהאיש באמת לא מכיר או לא מבין את תוכנית המגננה של חמאס. או בכלל את אומנות המלחמה לגבי דרכי הפעולה של כוח מגן. שיהיה.
עדו, אולי המטרה הייתה באמת להפיל את שלטון חמאס (אני לא זוכר משפט כזאת באף אחד מיעדי המבצע כפי שהוצגו במהלך הלחימה, לא פורמלית לפחות) אבל לפי מה שאולמרט טוען בספר שלו דווקא אהוד ברק הוא זה שמנע את זה (ואני ממש לא חובב של אהוד ברק, ההפך הוא הנכון).
י.א: המצור הוא על פי הגדרתך או הגדרה מילונית?
למיטב הבנתי מצור זה אין נכנס ואין יוצא. צר לי אבל זה לא המצב ברצועה. גם מן הצד הישראלי ושלא לדבר הצד המצרי (מעל האדמה ומתחת לאדמה).
מבחינתי האחריות הישראלית על הקורה ברצועה הסתיים בספטמבר 2005.
יש כאלו שחושבים אחרת וזה המצב כרגע והסיבות בחלקם לא ממש הומנטריות.
באמת? וכי דמם של מי נשפך שם? פרחי שוטרים? משפחות – מפשחות הפצצנו והרגנו אותם. לא מלחמה, ולא מבצע. מסע עונשין עם יחסי ציבור של קרב.
הערביים מבלעין התפגרה בסוף בגלל אטרופין
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1210525.html
שקט יחסי
פספסת את הנקודה החשובה בכתבה: מסתבר שהיא נפגעה מגז עצבים ולא מגז מדמיע.
זה לא נאמר. הייתי מכנה זאת אפילו שקר.
לפי התיאור שם, היא טופלה ע"י הרופאים באופן אגרסיבי *כאילו* נפגעה מגז עצבים.
סליחה, זה לא בדיוק שקר. הטענה (מצד צה"ל) היא שהרופאים טעו באיבחון (הרשום בדו"ח שלהם) והתייחסו אליה כנפגעת גז עצבים.
גם אני מטיל ספק גדול באפשרות שהופעל גז עצבים כלפי המפגינים.
לא, זה פשוט אבי מזרחי משקר כהרגלו. ראה הפוסט החדש. ובכלל, הגיע הזמן שתפסיק להתייחס ברצינות למה שצה"ל טוען.
"כל מהות הבחירה שלו מבוססת על כך שהוא הרג יותר ערבים מכל אדם אחר."
לא נכון, עמיר פרץ הרג יותר: 1,200 במלחמת לבנון ועוד 200 אחריה, באמצעות נפלים של פצצות מצרר:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/862655.html