החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: הגולם של גביזון קם על יוצרו

מרתק לראות כיצד חמקה מעיניה של אחת המשפטניות הבכירות בישראל, רות גביזון, פסיקתו המופרסמת של בית המשפט העליון האמריקאי משנות ה-50 שקבע כי ה"מופרדים לעולם לא יוכלו להיות שווים". אילו הייתה מודעת לעקרון זה סביר היה להניח כי לא הייתה נוקטת במאמרה האחרון, שדן בדרכי ההתמודדות עם המכתב הרבנים, בגישה שאמנם קוראת לבוא לידי "חשבון נפש" אך גם "לבחון ביושר" את השלכותיו של אותו כתב שנאה על דפוסי המגורים.

כראוי למעמדה, ניתן ואף מן המתבקש הוא להניח שגביזון תראה ברעיון השיוויון כדבר-מה שנמנה עם סוג הדברים החיוביים, שלא לדבר על כך שהוא מן המרכיבים ההכרחיים לקיומה של דמוקרטיה – אחד הצדדים במשוואת "היהודית והדמוקרטית" שניסוחה והצדקתה היא הקדישה את מפעל חייה.

נראה כי גביזון הופתעה לגלות שהצירוף הקדוש, "יהודית ודמוקרטית", יכול להיות מאותגר דווקא מכיוון הממסד הרבני, ולא רק מצדן של קבוצות פוסט-ציוניות או לא-ציוניות, שמהם כה קל להתעלם בשל שוליותם היחסית. כתגובה, היא בחרה לנקוט ברטוריקה שהיא כביכול יותר ממתונה, יותר ממאוזנת: היא קראה להימנע מהתלהמות, להימנע מביצוע מעשה שיציג את הרבנים כקורבן של פגיעה בחופש הדת, ולבחון את העדפתם של "הסדרים חברתיים מגוונים יותר".

אולם לו הייתה לוקחת גביזון אחריות על הגולם שסייעה לטפח, ושעכשיו חדל להתנהג יפה כפי שרצתה, הייתה קוראת לא רק לפתיחת הליכים נגד אותם רבנים, אלא גם לתיקון המעוות על ידי עידוד אינטגרציה מלאה וגורפת של לא יהודים ויהודים יחדיו, למשל. במקום להבין כי את הדיון בהסדרי המגורים יש להותיר בידי המיעוט ולא בידי הרוב, הרי שגביזון ביקשה ליצור "דיון ציבורי", לתת "מקום לוויכוח פנים-דתי" ודי מרחב שיאפשר "לא לאלץ גם את מי שמתנגדים… להתייצב להגנת חופש הדת". על אותו משקל יש להבין שהטיעון ש"היהודיות של המדינה מכירה ברצון של יהודים להיות רוב בארצם ולשמר את ייחודם הלאומי והתרבותי" מתיישב רק עם תמונת יהדות צרה ונדירה במחוזותינו, סותר בחריפות כל חזון אזרחי ומותיר פתח מסוכן למדרון האפליה התלול שלו אנו עדים כבר זמן מה.

בעידן שבו נראה כי יחסי הכוחות בין האליטה התרבותית שעמה גביזון נמנית ובין האליטה הדתית הולכים ומשתנים בישראל, אולי מוטב למחות את דמעות התנין ולהבין כי לא רק שגישתה של גביזון, מי שהייתה מועמדת לשיפוט בבג"ץ, אינה מרככת את האווירה הציבורית, אלא שהיא למעשה מהווה עוד לבנה בבניין הסגרגטיבי, הלא דמוקרטי המובהק של מדינת ישראל.

(סתוית סיני היא תלמידת מחקר בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב.)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • גלעד ב.

    אם יש משהו ששישים השנים האחרונות לימדו אותנו, זה שהרצון לאינטגרציה בין יהודים לערבים בארץ הוא קרוב לאפסי בקרב שתי האוכלוסיות.

    מהפוסט נודפת למרחוק העמדה הפטרנליסטית אותה הכותבת מקפידה לא לבטא במישרין.

    • עדו

      אז מה הבעיה? ערבים לא רוצים לגור ליד יהודים ויהודים לא רוצים לגור ליד יהודים, המסקנה היחידה היא שערבים עוברים לגור ליד יהודים כי אין להם ברירה. יקומו הרבנים ויפצירו במכתב נרגש בממשלה לבנות עוד ישובים וערים לערבים ובא לציון הגואל.

      • עדו

        התכוונתי כמובן 'יהודים לא רוצים לגור ליד ערבים' אבל האמת? גם המשפט שכתוב הוא די נכון.

  • גביזון אינה מאמינה באינטגרציה, היא חושבת שזה בלתי אפשרי במציאות הישראלית. היא בפירוש מקדמת מודלים של הפרדה.

  • אורן

    תיקון קל ב

    "היהודית והדמוקרטית" שניסוחה והצדקתה היא הקדישה את מפעל חייה."

    חסר "ל".

  • מני זהבי

    זה שהמצב לא טוב, זה נכון. אבל למה את חושבת שמדובר בגולם של גביזון? אני רחוק מלהעריץ אותה, אבל אני יכול לומר בביטחון שאילו רוב יהודי ישראל החזיקו בדעותיה, מצבנו היה טוב הרבה יותר.
    משום מה, חוגים רבים בישראל, מצדדים שונים של המפה הפוליטית, סבורים שאם המדינה תצווה על אזרחיה, או אפילו על פקידיה, לאמץ השקפת עולם מסוימת, הללו יאמצו אותה. מצטער, אבל המדינה איננה כל-יכולה, ולתת בידיה סמכויות שיאפשרו לה להביא לשינוי יזום ומהיר בתפיסת העולם של תושביה זה דבר מסוכן למדי. השיח הציבורי, עם כל האמורפיות המעצבנת של המונח הזה, הוא הזירה המתאימה לתהליכים שנוגעים לביטוי השקפות עולם ולשינויין.
    אז מה המדינה כן יכולה לעשות? להבטיח לכל אזרחיה שזכויות היסוד שלהם יישמרו, בכל תנאי, גם אם חלק גדול מהאזרחים רוצה לפגוע בזכויות של קבוצה מסוימת. לתת "גב" כלכלי לשכבות החלשות בחברה, ולא להותיר אותן להתמודד לבד עם תלאות החיים, כולל סכסוכים בין-אתניים שמכים בדרך כלל דווקא בשכבות החלשות. וכן, להפסיק לטפח את הדימוי של ערבים (או פליטים אפריקאים, או חרדים) באשר הם כאויבים. מדינה יהודית לא נועדה לתת ליהודים תחושה של עם אדונים. היא נועדה להבטיח את קיומם של היהודים כעם בעל מורשת ותרבות ייחודית, והיא תעשה זאת גם אם היא לא תשלוט על כל השטחים שיש להם משמעות היסטורית עבור העם היהודי וגם אם לא-יהודים יוכלו לחיות בה כאזרחים שווי זכויות. למה יוון, למשל, יכולות לעשות זאת, ואנחנו לא?

  • סתם אחד /האחד

    שוויון פרושו:שאותן זכויות שיש לישובים מבוססים כמו ועדת קבלה יהיו זכאים גם תושבי דרום ת"א.

  • אזרח

    מדהימה אותי נימת הזלזול של "תלמידת מחקר" (גם אני הייתי כותב כך כשלא רציתי לציין שאני כולה סטודנט שנה א' לאם. איי) כלפי אחת ממקימות האגודה לזכויות האזרח. אבל זה לא חדש שגביזון היא שק החבטות של אנשים שלאו דווקא מתעניינים במשנתה, אלא מבקשים להלחם דרכה ברעיונות שהם תופסים כמאיימים:

    http://2nd-ops.com/orit/?p=14923

    לא נראה לי שהכותבת קראה אפילו מאמר אחד של גביזון, מלבד הטור הקטן הזה בעיתון, ובכמה הקשות על המקלדת היא הופכת אותה לספרטיסטית. בושה.

    • א.ה.

      יכול רק לחזק ולהגיד שבלי קשר לזה שאני לא מסכים עם גביזון, מגוחך לפתוח את דברי הביקורת כלפיה כך.

      ואגב – מה הקשר לפסיקה מארה"ב, מלבד דמגוגיה? ואפילו אם היה קשר ישיר לחלוטין של 100%, האם התלמידה באמת חושבת שגביזון לא שמעה עליה? באיזה צורה הפסיקה הזאת מהווה תקדים מחייב בישראל (אולי כדאי לתלמיד המחקר לפתוח אטלס ולגלות שהיא לא גרה בארה"ב)?

    • אז אולי במקום להתלהם תתרום לדיון ותסביר מה גורם לך לחשוב, נוכח המאמר הזה ושאר הכתיבה של גביזון בשנים האחרונות, שהיא אינה ספרטיסטית?

  • עמית ו

    בכנות? אני מצפה ממי שמגדיר עצמו תלמיד (וקל וחומר "תלמידת מחקר") להפגין רמה גבוהה יותר של הבנת הנקרא.
    מצד שני, יכול להיות שפשוט צריך לקרוא את הטקסט בשביל להבין אותו, ולא להסתפק בכמה מילות מפתח והנחות מוקדמות.
    במאמר של גביזון היא לא מנסה להתמודד עם מכתב הרבנים ולא קוראת "לבחון ביושר" את השפעותיו של אותו סמרטוט. היא מנסה לטעון (ולדעתי, במידה רבה של צדק) שהמכתב הזה הציף אל פני השטח בעיה ותיקה, ואולי הוסיף לה עוד מימד. הבעיה בה שואפת גביזון שיטפלו היא בעיה קיומית שאפשר לסכם כ"כל אחד לא רוצה שאחרים יגורו לידו".
    מעבר לזה, בחלק של "מה המדינה צריכה לעשות?" גביזון די ברורה – תפקיד המדינה כאן הוא למנוע התנכלות למשכירי דירות ולשוכרי דירות. מעבר לכך, היא מציינת שאין טעם לרדוף את הרבנים משתי סיבות –
    1) הם לא הבעיה. הם רק עוד סממן שלה.
    2) כרגע, התגובה בעולם הדתי היא לא אחידה, יש לא מעט המתנגדים לחלוטין למכתב ההוא, ביניהם גם רבנים אחרים. גל מעצרים יסיט את הדיון הערכי להגנה על הרבנים העצורים שיהפכו בן לילה לקרבנות ולסמל של דיכוי דתי. לא לעצור אותם זה אולי לא נראה צודק, אבל, טוענת גביזון, זה המעשה החכם (אם רוצים לתת ליהדות צ'אנס להוקיע את הדעות הללו).

    עד כאן השגותי לגבי הבנת הנקרא. עכשיו לכמה תהיות בקשר למה שכתוב כאן למעלה:
    1) "מופרדים לעולם לא יוכלו להיות שווים". עם כל הכבוד לבית המשפט האמריקאי, דבריו אינם תמיד אמת מקודשת. מותר (בטח למשפטנית כגביזון) לחלוק עליו. מעבר לכך, אני חושב שראוי לציין שאין כאן שוויון – עיוורון הצבעים הגזעי הוא נחמד בתיאוריה, אבל בפועל להתעלם מההבדלים התרבותיים והחברתיים בין קבוצות אוכלוסיה זה מעשה איוולת. הניסיון לכפות "שוויון" מבלי לבחון את המצב קודם זה מאוד לא זהיר, אם לנ קוט בלשון המעטה.

    חוץ מזה, היה משהו שהטריד אותי מאוד –
    "במקום להבין כי את הדיון בהסדרי המגורים יש להותיר בידי המיעוט ולא בידי הרוב"
    אני תוהה – על איזה מיעוט מדובר, ומה נותן לו את הזכות להטיל חתיתו על פני האחרים?

  • עומר

    קו בחול.
    זה מה שחסר.
    ההזדמנות לחוקה היתה וחלפה, למזלנו יש עדיין כמה חוקים.
    אני סבור שיש למצות את הדין עם הרבנים עד כמה שניתן.
    אתם, המגיבים, מדברים על מצב בעייתי שנוצר, שיש להתמודד איתו.
    נכון, והדרך להתמודד איתו היא באמצעות צמצום הפחד שלנו מזרים.
    אני עובד, גר וחי עם אנשים.
    איך מבדילים ביניהם?

    • גלעד ב.

      לפי מבנה הפנים? יש לך מעגלים מיוחדים לזה במוח אתה יודע.

      יש לך עוד משהו מגניב במוח – נטיה בילט אין לשנוא זרים. כן כן, חלק מהביולוגיה האנושית.

      איך אנחנו יודעים את זה? כמו שיודעים כמעט כל דבר שקשור במוח – הנטיה הזו יכולה להעלם על ידי פגם גנטי (וקפד Williams syndrome).

      הביולוגיה לא תשתנה בכמה זמן הקרוב, אז במקום להלחם בה כדאי ללמוד לעבוד עימה – ז"א להכריח את האוכלוסיה לתת יחס שווה על ידי חוקים ואכיפתם, לא על ידי שינוי הטבע האנושי.

      • עומר

        אין לי ויכוח איתך לגבי ההתמודדות, אבל בנוסף אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנע למעגלים במוח. חלקם אומרים לנו להרוג, חלקם אומרים לקבל את השונה.
        זו בדיוק הסיבה שחוקה היתה יכולה לעזור, ע"י קביעת בסיס מרעיונות של אנשים שהתעוררו על הצד הנכון באותו יום, לא כאלו ששעו למעגלים במוחם שאמרו להם לשנוא את השונה.
        אבל גם בלי חוקה, אפשר להשתמש בחוקים הקיימים.

  • סמולן

    קריאה זהירה של הפסיקה המפורסמת עצמה (קצרה מאד, אגב) היתה מלמדת אותך שהיא נסמכת על מחקרי שטח אמפיריים. כלומר, עוצמתה היא לכל היותר כמידת דיוקם. והיום, המחקרים ההם – שנעשו בשנות השלושים והארבעים ולקו בכל חוליי מדעי החברה של התקופה, מגזענות ועד שוביניזם ואורינטליזם – לא נחשבים מדויקים.

    • אתה יכול להדגים?
      והאם אתה מאמין שפסק הדין היה מוטעה, ושלא היה נכון לבטל את ההפרדה במדינות הדרום, ושהכושים היו צריכים לזכור את מקומם ולהשאר בו (ניחוש פרוע על סמך הכינוי שלך – התשובה חיובית)?

  • סמולן

    המממ… איכשהו החלק השני של התגובה שכתבת פוגע במוטיבציה שלי להעשיר את ההשכלה שלך.