החברים של ג'ורג'

שקט, יורים

החיזבאללה קיפל אמש את ממשלת לבנון. מה קיפל? עשה ממנה אוריגמי. הוא הציב דרישות, הממשלה סירבה להיענות להן. הוא השתלט, כמעט בלי קרב, על השכונות הסוניות בביירות, והצבא נכנע מיד לדרישותיו. כבר היתה עדיפה כניעה מראש מאשר לצאת למבחן הכוח, ולהכשל בו.

קואליציית ה-14 במארס נחשפה אתמול במלוא חולשתה. הדרוזים נסוגים למעוזים שלהם – ואללה ירחמו אם החיזבאללה ינסה לטפס להרי השוף – והשיעים נעים כמעט כאיש אחד לצד חיזבאללה. הנוצרים מגינים על השכונות שלהם, הסונים חסרי יכולת.

ובישראל? כמעט כלום. דום שתיקה. הכותרות הערב, אחרי חידוש הקרבות בהרי השוף, כמעט ולא דנו בלבנון. Ynetייצוגי לעניין זה: הרביעיה שלו, בערב המוקדם, כללה האשמות כנגד ממשלתנו מצד ראש מועצה תחת אש קסאמים, נשיאנו היקר פלט את סוג הקשקשת שהתרגלנו לקבל ממנו ("אנו נגיע לעתיד בלי איומים"), דיווח על משחק כדורגל בבריטניה (!), וסקירה של משחק מחשב (!!) שיצא בשבוע שעבר. לזכותו ייאמר שהוא דיווח, מוקדם יותר, על דבר שטות נמהר של השר-לענייני-מה-בעצם, חיימון "מעשה מגונה בכפיה" רמון, על פיה "לבנון היא חיזבאללה – אין שם ממשלה יותר". אם יתברר שלפני ישיבת הממשלה הוא שוב כפה את עצמו על קצינה, יש סיבה להתחיל להכין את המקלטים.

נרג מביא את טלנסקי, שאומר את הצפוי ("כשהעברתי סכומי עתק במעטפות לפוליטיקאי בכיר, לא העלתי על דעתי שיתכן שיש משהו לא תקין בכך", או משהו כזה), שר בטחוננו האמיץ מאיים על "אויבים" (כך!), המלצה להמשיך ולערער את המצב העדין בהר הבית, וקשקשת של הרב אבינר.

"הארץ", היותר רציני מבין השלושה, הביא את טלנסקי (ראו לעיל), דיווח מעמיק ביחס על הקורה בלבנון, את האיומים מפי ברק (שהודיע שהוא צופה בו זמנית לדרום ולצפון), ואת המשחק הבריטי ההוא. השכנה הצפונית שלנו נגררת למלחמת אזרחים, כשהכסף הוא על הזרוע האיראנית במדינה, וזה מה שכלי התקשורת שלנו עוסקים בו. בפעם הבאה שידברו פה על "אחריות התקשורת", שידברו על זה, על ההפקרות הזו, ולא על הבולשיט של "דיווח ממקום נפילת הטילים".

ידיעה מנחמת אחת: האצטגנין הלאומי, עמוס ידלין, ניסה לשכנע את הממשלה שהשתלטות חיזבאללה על לבנון חושפת דווקא את חולשתו. הפעם, דווח, השרים לא קנו את ההפוך על הפוך הזה. אולי למדנו משהו. אולי הפעם האיומים של שר הבטחון, הלהג האופטימיסטי של הגנרלים, והמיליטריזם ("לשטח את הכפרים!") של האיש עם הלשון המשתרבבת לא יעבדו. אולי הפעם לא נצא לעוד תבוסה ידועה מראש, למרות שהבהמה הירוקה כל כך רוצה עוד סיבוב.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מוני

    אז מה אתה מציע לעשות עם לבנון והחזיבאללה?

  • ד.ט

    "אולי הפעם לא נצא לעוד תבוסה ידועה מראש, למרות שהבהמה הירוקה כל כך רוצה עוד סיבוב."

    בדיוק ההיפך, לדעתי. ראש אמ"ן הפחית בחומרת האיום שנוצר, ואילו שרי הממשלה (ובפרט הגאון רמון, שממש לפני המלחמה שיבח את הנסיגה מלבנון ואמר שנסראללה לא יעז לתקוף) מעצימים אותו.

    כך שמי שמדרבן לפעולה צבאית זו הממשלה ולא הצבא.

    מי צודק זו שאלה אחרת.

    המצב בלבנון כה מסובך והתמרונים הבין-עדתיים (וגם תוך-עדתיים ובין-לאומיים) כה מורכבים, שלאיש אין תשובה ברורה על כך. במבט שטחי, העמדה של ראש אמ"ן אינה מופרכת: למפגן הכוח של חיזבאללה יש מחיר, בדעת הקהל הלבנונית.