החברים של ג'ורג'

מסע אחורה בזמן

המפד"ל של פעם היתה משהו שציונים חילונים אהבו ללעוג לו. על רקע כל האנטי-אינטלקטואליות של כובשי כנען בסופה (אנטי-אינטלקטואליות כפוזה; בפועל הם קראו המון וכתבו לא מעט, ולא רק בהשוואה לדורנו) האנשים ההם נראו מיושנים כל כך, מלומדים כל כך, בורגנים כל כך. יוסף בורג, במיוחד, היה נושא ללעג: הוא כונה "בורג תיאטר". הערכים של התקופה בין שתי המלחמות נדחו בבוז מפני איזו ריקנות מודעת לעצמה, סגידה לפעולה וליהדות השרירים על פני הגות. התוצאה המתבקשת אחרי 80 שנות שנאת אינטלקט, התחום שבו הצטיינו יהודים מאז ומעולם, היא דור שהריקנות שלו כל כך טבעית, שהיא לא מודעת לעצמה – למעשה, היא תתקשה לאיית את "מודעת לעצמה", שלא לדבר על להבין את המושג.

המפד"ל הישנה, שהגיעה מהבורגנות הדתית המשכילה, לא התרשמה מרבנים במיוחד. היא מעולם לא העניקה להם מקום בולט וודאי שלא קיבלה על עצמה "סמכות רבנית" כלשהי. היא היתה מפלגה גרמנית משהו, שהזכירה קמעא את מפלגת הצנטרום הקתולית: והיא העניקה כבוד רב מאד להשכלה.

סוסים טרויאנים בדמות רבנים קיצוניים התחילו להסתובב בשורותיה כבר בשנות החמישים, כשהרב משה צבי נריה התחיל להקים את הישיבות התיכוניות, שמטרתן היתה ליצור דור "אמוני" יותר, או במילים אחרות חרדי יותר. אחת הבעיות המרכזיות של הישיבות התיכוניות עד שנות השמונים המאוחרות היתה מציאת רבנים מתאימים ללימוד בהן: הציונות הדתית לא העמידה די רבנים משלה והיה צורך בייבוא רבנים חרדים. התוצאה של המהפכה השקטה של נריה היתה דור שהיה "אמוני" יותר מהוריו, והנכדים אדוקים עוד יותר. אחד הדגשים של נריה היה על "צניעות", ועל הפרדה בין נערים ונערות, הפרדה שהלכה והתגברה. בשנות התשעים, עם מותו של זבולון המר, דמות ביניים בין בורג והקריסה הסופית של המפלגה, המליכה עליה המפד"ל את יצחק לוי. והלז עשה צעד שהמפלגה הסתדרה היטב בלעדיו במשך שישים שנה: הוא העמיד לה "סמכות רוחנית", את הטרוריסט ונביא השקר מרדכי "היה לא תהיה" אליהו.

לפני כשבוע פרסם לוי ב"הארץ" מאמר מדהים, שבו הוא הגדיר את לימודי הליבה כדבר בלתי נחוץ שהוא בעצם כפיה מערבית על החרדים, בשל ההטיה "המערבית" של תכנית הלימודים. המדובר, נזכיר, במי שהיה שר החינוך. לוי הוא מציין, קיצוני אמנם, של מגמה: יותר ויותר רבנים מקרב המחנה הסרוג מסתייגים מלימודים אקדמיים, חלקם בשל האפיקורוסיות ההכרחית ללימודים אקדמיים (משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, התלונן כבר לפני עשור על תלמידים דתיים בורים שמגיעים לאקדמיה וקובלים על כך שהלימודים מכילים "דברי כפירה"), אבל בעיקר מטעמי "צניעות". יש כבר מי שקורא להפסיק את הלימודים העיוניים אפילו בישיבות התיכוניות.

במשך שנים, דלדלו בעקביות בישיבות התיכוניות את לימודי הספרות והעלו במקומם את "מחשבת ישראל". פתאום אנטיגונה חזרה להיות "עבודה זרה", מסע אחורה ברכבת הזמן למרכז אירופה של 1820, לדיון בשאלה האם מותר ללמוד את "ספרות יפת". לכאורה, אנטיגונה היא דמות שתלמידים דתיים אמורים להזדהות איתה, ביצגה את התפיסה שבין החוק האנושי ובין המוסר האלוהי יש לבחור באחרון; אבל מדובר באשה, ועוד אשה חזקה שלא מהססת להתמודד עם גברים ולקרוא עליהם תיגר. לא בבית ספרנו. הניתוק מלימודי הספרות ודאי מיועד גם למנוע מן התלמידים הצצה לעולמות שמעבר לזה של האורתודוקסיה היהודית – או לפחות מיועד להיות מאמץ כזה; אירונית, דווקא הפיכתה של ספרות כללית לפרי אסור צפויה לעודד את התלמידים לקרוא אותה בעניין שהיה מעלה סומק בלחייהם של מורי ספרות בבתי הספר הכלליים. אבל צנזורים מעולם לא הבינו זאת.

בורג, אם היה בחיים, ודאי היה קורע עליהם קריעה. הווירוס האידיאולוגי שהחדיר נריה לציונות הדתית – שהפן המוכר שלו הוא המשיחיות, אבל הוא לא מצטמצם רק לכך – מחזיר לחיים את הוויכוח שהמפד"ל הישנה הכריעה בו מזמן בנושא ההשכלה. צאצאיו הרוחניים של נריה רוצים להחזיר את תלמידים לימי החת"ם סופר ו"חדש אסור מן התורה" שלו. וזה, כמובן, משתלב היטב במטרתן של הישיבות התיכוניות: לייצר לוחמים בצבא האל. ללוחמים כאלו אסור שיהיו ספקות. יש להסיר, אם כן, את כל מעוררי הספקות הפוטנציאליים מדרכם.

ותוך דור, אם המגמה הזו תנצח – ונראה שרוח הזמן בצידה – ההבדלים בין החרדים ובין הסרוגים יהיו מינוריים, להוציא האמונה היוקדת במיזם הבאת המשיח. המפד"ל תיארה את עצמה במשך שנים כגשר בין החילונים והחרדים. אבל גשר הוא דו כיווני מטבעו, והיא איבדה רבים מבניה – לפחות רבע – לחילוניות כזו או אחרת. עכשיו הגיעו לוי ודומיו למסקנה שהגיע הזמן לפוצץ את הגשר.

הנחמה היחידה היא שמגמות כאלה מעידות בדרך כלל על ספק, לא על אמונה, ועל כך שהעולם החיצוני לא מתנהל כפי שהוא ראוי להתנהל.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • כן, גם אני שמתי לב ליציאה המחלחלת הזו של האימאם איסחאק לאווי. פוסט מצוין.

    • חרטא ברטא

      ואני שמתי לב שכדי ללעוג לאדם (שבמקרה הזה הרוויח את זה ביושר) אתה צריך להפוך אותו לאימאם מוסלמי.

      • Quercus

        נראה לי שפספסת. הפואנטה היא להדגיש שאין הבדל בין אימאמים לרבנים, למרות שמנקודת המבט של יהודי ממוצע, הראשונים הם חלאות והאחרונים הם אנשים מכובדים.

        • חרטא ברטא

          לא, דווקא הבנתי יפה את הפואנטה. כי אימאמים, כמו רבנים יש מכל המינים וכל הצורות. יש כאלה שהם קיצונים רדיקליים ויש כאלה שבאמת מנסים לחיות ולתת לחיות.

          עכשיו, אני בטוח שלא תייחס לרחביה את התאור "יהודי ממוצע" ואני בטוח שלא תייחס לרוב קוראי הבלוג את התאור "יהודי ממוצע" (שדרך אגב, מה זה אומר? באמת לקחת מיצוע של כל היהודים? – או אולי אתה מתכוון לישראלי ממוצע? גם אתה נופל כאן להשוואת היהודי לישראלי).

          לכן או שרחביה חשב שבכך שהוא קורא למישהו כאן "אימאם" הוא ישר מייחס לו את כל הקונוטציות השליליות של חמזה אל מסרי (לעומת נניח חליד לטיף) או שהוא חשב שאנחנו הקוראים נעשה את האסוציאציה הזו.

          הוא לא קרא לו "הכומר הקתולי איזק לאווי", או "כוהן הוודו" או סתם "המעונן" שגם הם לא זוכים לפופולריות יתרה בציבור "היהודי הממוצע"
          כמו שנאמר, Be careful, your prejudice is showing (אם נגד אימאמים מוסלמים גנריים או יהודים "ממוצעים").

          • Quercus

            דווקא כן התכוונתי ל"יהודי ממוצע", להכניס לתוך המיצוע הזה את האוכלוסיות הנוצריות, המוסלמיות, הבהאיות וכיו"ב הנמצאות בישראל לא ייצג את המציאות נאמנה (ולא, לא עשיתי ניתוח סטטיסטי מדוייק, כולל סקרים, מקורות וחישוב שיעור סטיה מקסימלי בשביל תגובה בבלוג).

            כן, רחביה לדעתירצה שנעשה את הקונוטציה הזאת, בצורה של "הפוך על הפוך", ובכך לא רק שנשים לב לשטויות שהרב הזה מדבר, אלא גם אולי נבחן מחדש את הסטריאוטיפ שלנו לגבי אימאמים. אבל נדמה לי שמטרתך פשוט לקרוא לכל דבר שנאמר כאן "חרטא ברטא", כפי שמרמז הכינוי שלך, ולכן אני אעצור את הדיון כאן.

  • עדו

    מילא ספרות ומדעי הרוח, אבל מה מפחיד כל כך במדעים המדוייקים? כשאידאולוגיה מסויימת חוששת מתלמידים בעלי ידע בפיזיקה, ביולוגיה, מתימטיקה וכימיה אתה מבין שמה שמפחיד אותם הוא תלמיד שיודע להפעיל את הראש, קצת אנטי טזה למיתוס הלימוד והפלפול היהודי המפורסם.

    • אני חושב שהם יותר מפחדים מהסיטואציה החברתית של למידה באוניברסיטה מאשר מחומר הלימודים.

  • יפה מאוד. ובהמשך למשפט האחרון, כשברור שלמעשה הנסיגה מהעולם היא הודאה באפסותה של האמונה מולו, ראוי אכן לשאול עד כמה ניתן לכבד דת שבוחרת להסתגר, לנתק מגע עם העולם החיצון, לאטום אוזניים למדע ולספרות יפה, להפוך לכת.

    • ג'ו

      לכבד דת? מה יש לכבד פה?

  • מה אנחנו עושים חוץ מלשבת ולהתרגז על מה שאנחנו קוראים? איך פותרים את הבעיות האלה? אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לאיראן, למרות שאנחנו מצהירים שארה"ב היא האם הרוחנית של מדינת ישראל (גם מדינה דתית וגם לא כבוד גדול במיוחד). יש פתרון? אם שממשיכים להתעצבן בבית ולצקצק בלשון?

    • עדו

      מנסים להוציא דרכון זר.

    • בדיוק ההפך, הגישה של אנטי-השכלה (אם אכן תהפוך למיינסטרים) תקשה על הדתיים הלאומיים להפוך ל"אוונגרד מהפכני" כפי שחלק ממנהיגיהם רוצים.

      • אלכס ז.

        ולמה זה? אם לשפוט לפי ההיסטוריה אז ריק מחשבתי תמיד מתמלא בדת.

      • EL

        נכון. למשל מה יהיה אם הציפייה ללימודים אקדמיים כחלק מהעלייה בסולם הדרגות בצהל?
        אני מצפה שבקרוב יתחילו לתמוך בכך שלימודים בישיבה יהיו מספיקים, כמובן, אבל לא בטוח שזה יתקבל בקלות.

  • מבט מרתק מבפנים על תהליך ההתחרד"לות, בכתבה של ג'קי לוי: "כשהתחלנו לגזור חומרות":

    http://acheret.co.il/?cmd=articles.85&act=read&id=135

  • סמולן

    פרס הסמולניזם לכתיבה לא מתלהמת.

  • MuyaMan

    יוסי, מספר פוסט כזה בזבזת על המפד"ל?…

    • ygurvitz

      זה בסדר, אם להסתמך על התקדים של נתניהו, המספר הזה יימתח ויימתח במשך שלוש שנים…

  • ג'ו

    באיזו מידה הדתיים המפדליים הם משיחיים? כלומר כמה הם מאמינים שהציונות היא מבשר על ביאת המשיח?

    • ג'ו, ספי רכלבסקי הוציא בשנת 1938 את "חמורו של משיח" – זו קריאה מומלצת בכל עת, אבל נראה לי שבחודשים האחרונים זה פשוט הפך להיות תסריט שהמציאות מצייתת לו.

      זהירות, הקריאה מעוררת סיוטים. אבל היא גם מסירה כל צל של ספק לגבי כוונת החרדים-המשיחיים.

      • סליחה, צ"ל 1998 ולא 1938 (סליחה, בוקר כאן וכתבתי לפני הקפה. פליטת קולמוס.)

        • זה בסדר שונרא השנה היא תמיד 1938 אז זה היה נכון בכל מקרה. ככה ביבי אמר.

    • קגנוביץ'

      הציוני הדתי הממוצע מקבל (או שהרב אחריו הוא מהנהן מקבל עבורו) את הפרשנות של הרב קוק למציאות, שהיא בערך כזאת:
      היהודים חוזרים ארצה – מכאן שהגאולה מתרחשת (הרעיון של עצמאות לאומית, ללא מלכות האל, לא מקובל על היהדות). בהפוך על הפוך, מכל מיני סיבות, החליט הבורא להטיל את המשימה על החילונים, שאינם מודעים אפילו לתפקיד המשיחי שהם ממלאים. תפקידם הוא להכין את הדרך לאוטופיה הדתית. מדינת ישראל היא יסוד כס מלכות הקב"ה, ראשית צמיחת גאולתנו וכו'. מלבד הבעיות המובנות בדרך החשיבה הזאת, ברגע שהחילונים מסרבים להמשיך למלא את תפקידם (למשל כשהם מחליטים למסור חלקים מהארץ המובטחת) הם מפריעים לגאולה – ומה צריך לעשות להם אז?  

  • ריקי ישראלי

    יש גם נקודה נוספת חשובה. הפלג החרדי מצליח בעזרת ההסתגרות וההתבדלות לשמור על רוב צאן מרעיתו מלהיחשף לעולם החיצוני ובסופו של יום, גם מלעזוב את העולם הזה.

    המגזר הדתי ציוני לא מצליח בזאת. יוסי גורביץ (וגם אני) הם פליטים מרצון של אותו מגזר וכמוהם רבים נוספים בכל מיני דרגות של נטישה (מאמינים, מאמינם מעט, לא מאמינים, שומרים חלק מהמצוות, לא שומרים כלל וכדומה).
    דומה שמגמת ההתבדלות אמורה גם לשמור על דור ההמשך בתוך הקהילה.

    לכן אני גם לא קונה את העניין של צנזורה המגרה את הקורא. אותם איסורים (בעיקר הקשורים בצניעות) מופנמים ונוצר מעין צנזור פרטי שאוסר עליך להיחשף לדברים מעין אלו גם בזמנך הפנוי.

    זוהי גדולתה של שטיפת המח הדתית.

    עובד מצויין אצל החרדים.

    • עדו

      עובד יותר מדי טוב, עוד מעט הטפיל יהרוג את הפונדקאי ואז ממה הוא יחיה?

      • דניאל ר

        על החרב

  • אורי דויד

    כתוב היטב, עצוב ונכון. החינוך הדתי שוקע לאיטו בעשרים השנים האחרונות.
    היטב חרו לי דבריו של הרב יצחק לוי, כדתל"ש, יוצא מערכת החינוך הדתית. לא, אף אחד לא שטף את מוחי, מה שלמדתי בעיקר העשיר את מוחי ואני לא מצטער על השנים שהעברתי שם בניגוד ליוסי שכנראה העביר יותר מדי שנים במקום שלא התאים לו.
    מילא לשמוע דברים כאלו מאלי ישי או ממאיר פורוש, אפשר תמיד להניד ראש באדנות ולומר "זה אלו, החרדים, המושחתים, הפרמיטיביים". אבל מדובר במי שמוביל את הזרם שאליו הייתי שייך. לשמוע אותו מדבר כך (מתוך ידיעה שהוא מתכוון לכך) מוביל לתחושה דומה לזו שחשו ספוק או סופרמן כאשר התפוצץ להם הכוכב.

    • עדו

      סופרמן היה צעיר מדי כשקריפטון התפוצץ. לעומת זאת 'אלף' לקח את זה מאד קשה.

  • איתי

    שמחתי לקרוא מאמר לא מתלהם של יוסי גורביץ' על דתיים, כן ירבו.

  • סלבה

    אני יודע שזאת לא המטרה של הפוסט הספציפי הזה, אבל אני חייב להוסיף שיש לא מעט (רוב מוחלט) של חילוניים שאין להם מושג בכלל מזה שהם גדלו בתוך מערכת חינוך שעמדו בראשה אנשים כאלה. זה כל כך קל כשאתה גדל עם תוכניות לימוד שיש להם הטייה מסוימת לקבל את הטפטופים הקטנים האלה, במיוחד בתור ילד שלא מבין ולא מתעניין בפוליטיקה בכלל. והילדים שיכנסו עכשיו לתוך מערכת החינוך שלנו יצעו משם במצב אפילו יותר רע, ולא רק בגלל הטפטוף היהודי-ציוני.

  • Pingback: Tweets that mention מסע אחורה בזמן | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com()

  • בניהו

    אין לביקורת הזו הרבה ערך, ולו בגלל העובדה הפעוטה שכותבה עומד מבחוץ ללא שום אמפתיה (גלויה לפחות) לאינטרסים ולמוטיבציות הדתיות. מנקודת מבט בעייתית כזו, הכל נראה תפל וחסר טעם.

    היה סמוך ובטוח, מבקר יקר, שניתן (אבל לא מעניין או בעל ערך, לטעמי) לכתוב ביקורת קטלנית כפליים ושבעתיים על חולאי החברה השמאלית ליברלית, ככל שחברה כזו קיימת (והנה ראשיתה של הביקורת), מנקודת מבט של יהודי דתי, האימאם איסחק לוי (בלשונו של המגיב הטיפש מלמעלה), למשל.

    שא ברכה

    • עדו

      א. ממה שלימדו אותי, ביקורת צריכה להיות עניינית לגמרי, ברגע שיש לך 'אמפתיה' למי שאתה מבקר אתה כבר לא ממש ביקורתי, גם כשיש לך דעה שלילית מראש על הנושא.
      ב. ליוסי גורביץ יש עמדה שלילית מראש מהסיבה הפשוטה שהוא בא בדיוק מהעולם הזה של אינטרסים ומוטיבציות דתיות ועזב אותו.
      ג. הטענה היא פשוטה, הציבור הדתי של פעם היה משכיל, רחב אופקים וחושב ואילו עכשיו יש מגמה של הקצנה ואטימות שהופכת את הדתיים-לאומיים לדומים יותר ויותר לחרדים (רק אלימים יותר).
      ד. לא מוצא חן בעיניך? הנה יש באחת התגובות קישור לג'קי לוי שלא הוריד את הכיפה מהראש, יש לו את כל האמפתיה שאתה מחפש ובעצם הוא אומר דברים דומים מאד לגורביץ

      • "אמפתיה" זו היכולת לראות דברים מנקודת מבטו של אחר, ויוסי יודע לעשות את זה יופי כשמדובר בדתיים. "סימפתיה" זו הזדהות. אפשר לבקר אתם או בלעדיהם.

    • פטריוט

      קודם תסכים, אחר כך תבקר. אם לא תעשה את זה אני אלכלך עליך בחזרה.

      הבנתי נכון?

  • סתם אחד/האחד

    בלה בלה בלה
    דווקא ממי שבא מהעולם הדתי היית צריך לדעת שתואר אקדמי הוא "מאסט" בקרב הציבור הדל"י, אגב גם בקרב החרדים ישנה מגמה של פתיחות ללימודים אקדמיים בעיקר דרך מכללות חרדיות .

    • סלבה

      אתה יודע להגיד, בבקשה, כמה זמן כבר יש את המכללות האלה ומה מלמדים בהן?

      • סתם אחד/האחד

        הציבור הדל"י לומד כבר שנים ב אוניברסיטאות, לגבי הציבור החרדי בערך ב10 שנים האחרונות , אבל מי שאשמה בכך שהציבור החרדי אינו עובד היא המדינה, שמסרבת להכיר בציבור החרדי כמגזר הפטור משירות צבאי, ובכך בעצם מכריחה את החרדים להישאר בכוללים בשביל לקבל את פטור "תוררתו אומנתו"

  • Pingback: ליברמן? נייט | חנה בית הלחמי()

  • אפרים

    כתלמיד בישיבה תיכונית (מקור חיים, makor-c.org) קצת מאכזב אותי לקרוא פוסט כזה, חד גוני וללא ראייה רחבה של המציאות.
    אומנם, קיימת גישה נגד לימודים אקדמאיים (במקומות שמכונים 'ישיבות הקו') אך קיימת גם גישה אחרת, שאיננה מתסתגרת מפני האקדמיה- בישיבות כמו עתניאל, שיח, תקוע, הר עציון, פתח תקווה וכו'. הדעה שאתה מציג קיימת, אך, אינו היחידה. מקווה שתשכיל להרחיב את אופקיך… אתה יכול להתחיל בויקיפדיה, ולעיין גם באתרי האינטרנט של הישיבות הללו. אשמח לעזור… 123efraim
    @gmail.com