טלו קורה מבין עיניכם
בגליון "7 ימים" האחרון מופיעה כתבה ארוכה למדי. אני משער ששמעתם עליה: היא מתארת את עברו של השופט ריצ'רד גולדסטון כשופט תחת משטר האפרטהייד.
רוב מה שמופיע בה, אם הוא נכון, מדכדך למדי. גולדסטון מצטייר בכתבה כאדם שאפתני – הכתבה מקדישה לכך כמה וכמה פסקאות, כביכול יש משהו פסול בעצם העובדה הזו – שלשם קידום שאיפתו מוכן לשתף פעולה עם משטר נתעב. הדימוי הראשון שעלה במוחי היה "יום הדין בנירנברג", הסרט שבמרכזו משפט-השופטים הנאצים. ראיתי את הסרט מזמן, והתשובות של גולדסטון הזכירו מאד את הנאשם המרכזי, שתיעב את המשטר ואת חוקיו – אבל שיתף פעולה, כי מה אפשר לעשות. והרי אפשר היה לעשות: אפשר היה לא להיות שופט.
אבל בכל זאת יש לומר כמה דברים. ראשית כל, הכתבה עושה שימוש מנופח וצעקני בהאשמות נגד גולדסטון. הטענה הבומבסטית היא שגולדסטון אישר או השתתף באישור 36 גזרי דין מוות; בשקט מספרים לנו שכנראה אדם אחד הוצא להורג. היא מספרת את סיפור חייהם האומלל של שני אנשים שהוא דן למוות, ורק בין השורות אפשר להבין שבעצם מדובר ברוצחים דוחים למדי, שהיו מוצאים להורג בכל מדינה שיש בה עונש מוות. הכתבה לא מתחמקת מהעובדה הזו, אבל מצניעה אותה במשפט קצר בין אלפי המילים: "צריך לומר ביושר: כמעט בכל המקרים עמדו בפני גולדסטון רוצחים שפלים, חלקם הגדול רצחו באכזריות רבה…אבל ראוי גם לומר שבמדינות מתוקנות שבהן עונש מוות נחשב ללא לגיטימי, הרוצחים האלה היו יושבים בכלא תקופות ממושכות, ואולי אפילו זוכים לשיקום לבסוף."
וואלה. אני אזכור את המילים האלה בפעם הבאה ש-"7 ימים" יקדיש כתבה לעונש המוות בארה"ב ולוויכוח עליו. אני משתדל למצוא בזכרוני דוגמא של רוצח פלסטיני, שגם לו היו חיים לא מי יודע מה קלים, שרצח אזרחים ישראלים ושזכה ליחס רחמני כזה מצד "ידיעות אחרונות". משום מה, אני לא כל כך מצליח.
מה שבאמת הביא לי את הסעיף היה המומחה שמצא "ידיעות". "עונש מוות הוא דבר בלתי מוסרי שאי אפשר להצדיקו," מטיף לנו אסא כשר. מדובר, נזכיר, באותו אדם שקבע את קוד ההתנהלות של צה"ל ב"עופרת יצוקה": הוא מקדם את התיאוריה הקובעת שמאחר וחיילי צה"ל כבר מסתכנים בשביל הציבור הישראלי, אי אפשר לדרוש מהם להסתכן גם כדי למנוע פגיעה בבלתי לוחמים פלסטינים.
אז עונש מוות לרוצח מורשע הוא דבר בלתי מוסרי, אבל ירי ללא אבחנה – בניגוד מוחלט לחוקי המלחמה, אגב, דבר שכשר פוטר בכך ש"לא מדובר בחוקי תעבורה נוקשים" – בעת לוחמה בשטח בנוי, זה דווקא לגמרי בסדר. גולדסטון תלה אדם אחד, אולי; כמה דם יש על ידיו של אסא כשר? ואגב, בהתחשב בהנחות שכשר עשה לצה"ל, ושהביקורת עליהן התבטאה בצורה הבוטה ביותר בדו"ח גולדסטון – ובהתחשב בעובדה שכשר עשוי למצוא את עצמו מואשם בפשעי מלחמה, בשל עידוד פשעי המלחמה האלה – אולי היה רצוי ש"ידיעות" היה מוצא מומחה מעורב פחות, אולי היה רצוי שיהיה איזה גילוי נאות. אבל אין על מה לדבר.
הכתבה כולה היא מה שמכנים באנגלית Hatchet-job וברוסית "קומפרומט": כתבה שאין לה עניין באמת אלא בחיסול מושא הכתבה. הכותבים מכבירים מילים על זוועות משטר האפרטהייד ועל כך שלא ברור איך שופט-אפרטהייד יכול להחשב לבעל רקורד של זכויות אדם.
וזה צבוע עד כדי הקאה. צבוע כמעט כמו נסיונה הנוכחי של ישראל לעורר מחדש דיון ברצח העם הארמני. ישראל היתה בעלת בריתה הקרובה של דרום אפריקה, כמעט בעלת בריתה היחידה לאורך רוב שנות האפרטהייד. מעטים מאד היו העיתונים שהעזו אז למתוח על כך ביקורת: התירוץ הבטחוניסטי סתם את פיותיהם של כמעט כולם, המחאות נגד האפרטהייד נחשבו ללוקסוס של שמאלנים. אני זוכר את זה: חייתי אז. עכשיו, 16 שנים לאחר קריסתו של משטר האפרטהייד, פתאום זוועותיו תופסות מקום מרכזי ב"ידיעות".
לברית המצורעים בין ישראל ודרא"פ של האפרטהייד היו סיבות מובנות: ישראל עצמה מפעילה משטר אפרטהייד בשטחים הכבושים ויותר ויותר – גם בישראל גופא. אם ב"ידיעות" איסטניסים כל כך לגבי הרקורד של שופטים, אולי שווה להם להעיף מבט בתופעה ייחודית: שופטים צבאיים בגדה, שופטי אפרטהייד לכל דבר ועניין – למעשה, לא קשה לטעון שלשחור בתקופת האפרטהייד היה סיכוי טוב יותר לצדק מול שופט כמו גולדסטון מאשר לפלסטיני מול שופט צבאי, שמכור למידע הסודי של השב"כ – מקבלים תפקידים במערכת המשפט הישראלית, בלי שאף אחד מעז להעלות את עברם האפל. עליהם, ראוי לציין, לאסא כשר אין מילה רעה לומר.
הכתבהלא נוגעת אפילו בדו"ח גולדסטון. היא לא מנסה לערער על אף אחת מהמסקנות שלו. היא פשוט אד הומינם אחד גדול, אד הומינם שמחליק עובדות לא נעימות – כמו ועדת החקירה שגולדסטון עמד בראשה וששימשה כאבן דרך לקראת ועדת האמת והפיוס. הוועדה מוזכרת, אמנם, אך תוך ציטוטים האומרים שגולדסטון התאים את עצמו למשטר החדש. אהם: זה מה שהוא אמור היה לעשות. האם לשיטת "7 ימים", גולדסטון היה צריך לשמש כמסמר ללא ראש של משטר האפרטהייד המת בתוך מערכת המשפט של המשטר החדש, הדמוקרטי? הוא מונה לתפקידו זה על ידי נלסון מנדלה, שיש להניח שהכיר את הרקורד של גולדסטון לא פחות משמכירים אותו תחקירני "7 ימים".
"7 ימים" החניף לקוראיו השבת, נתן להם להרגיש שהם בסדר, או לפחות שאם הקבוצה שלהם הפסידה, זה בגלל שהשופט בן זונה. העיתון פרסם בגאווה שהכתבה עומדת לשמש גם את מערכת ה-Hasbara הישראלית. כפי שאמרו כבר לפני, לא זו מטרתם של עיתונים במדינה חופשית.
(יוסי גורביץ)
מתי נראה אאוץ' היסטרי בגודל האטריה הזו בעיתון ישראלי? בדמי ימינו.
הכתבה פשוט מגוחכת. אין מה לומר. אני שמח שלפחות נתנו לו להגיב כמו שצריך, והוא קיבל עמוד שלם. הוא רומז, ומליצי יושר שהביא אומרים בפירוש, שכל הכתבה הזו היא כתב פלסתר אחד גדול שנכתב בשל הדו"ח המפורסם. עובדה, הוא טוען, שאחרי המהפיכה בדרום אפריקה הכירו בפועלו כשופט תחת משטר האפרטהייד, והספקות אודות היושרה שלו לא עלו אפילו אז, כשהפצעים היו פתוחים וכואבים. אבל כנראה שמה שטוב עבור נלסון מנדלה לא מספיק בשביל הצדקנים מ"ידיעות". בושה וחרפה לעיתון שמתדרדר מיום ליום.
היה ראוי שאת התואר מומחה שלפני שמו של אסא המאוד לא כשר תשים במרכאות ולא רק לפני ואחרי המילה ידיעות.
איך הפך פילוסוף לאיש הקובע ומוביל את הקוד האתי של הצבא ולמומחה למוסר לא ברור לי.האיש שאחראי לקוד ההתנהגות הטמא של צה"ל ושמסכים שלפגוע באזרחים זה בסדר רק שלא ייהרגו חיילי צה"ל איבד מזמן (אם בכלל היה לו אי פעם )את הצידוק להכתירו באיזה שהוא תואר הקשור למוסר.האיש מעודד בכך פשעי מלחמה ממקלדתו ומכתבת ומן הראוי שלא הוא יהיה מי שימתח ביקורת על אחרים.
הוא בהחלט מומחה, השאלה מומחה למה. אסא כשר מומחה בהכשרה – תן לו סוגיה מוסרית והוא ימצא את הדרך להכשיר אותה. זה ענף מאוד מסוים של פילוסופיה שימושית.
ועל זה איש אינו משלם לך אגורה, ואילו יאיר לפיד מקבל עבור הגיגיו הדלוחים עשרות אלפים בחודש. עולם הפוך.
רע לי גם ככה, תודה 🙂
שיתוף הפעולה של התקשורת הישראלית עם הממסד הוא אכן מרגיז, אבל הרושם שלי הוא שזה נעשה בדרך כלל מרצון, מתוך אמונה מושרשת שאם לא ניתן ל"כוחות הביטחון" של ישראל להטיל אימה על סביבתם ולא נגבה אותם בכך, מיד יבואו גויים רשעים ויחסלו את כולנו. האמונה הזאת היא, כמובן, מופרכת לגמרי, אבל בישראל היא מקובלת יותר מהאמונה הדתית המסורתית ומזיקה הרבה יותר ממנה.
אני מסכים שהכתבה היא עוד נסיון של העיתונות לגרום לקוראים שלה להרגיש טוב עם עצמם (נטיה שלא אופיינית רק לעיתונות הישראלית אלא לתעשיה בכללה) ולא באמת עומדת בפני עצמה.
אבל וזה כן אבל, התקפת האד הומינם הזאת יכולה להיות תקפה מהסיבה היחידה שבא התקפת אד הומינם יכולה להיות תקפה- כי היא באה כנגד הגנת אד הומינם.
אין לי מושג למה גולדסטון נבחר, אבל אין ספק שמדובר בשופט יהודי, שעמד בראש וועדת חקירה בדרום אפריקה ויש לו נסיון בדין זכויות אדם, היה חלק גדול מזה, הדימוי שלו הוא חלק בלתי נפרד מההגנה על הדו"ח ולכן התקפה על המוניטין הזה היא לגיטימית.
(על התקפה יותר קונסטרוקטיבית על הדו"ח ראה: http://www.tnr.com/article/world/the-goldstone-illusion)
התקפה יותר קונסטרוקטיבית, אבל מאד לא משכנעת. עם כל הכבוד, ההתעלמות משינוי התו"ל של צה"ל, ההתחייבות ל"צריבת תודעה", והפרטים של רוב העדויות עגומה.
פרופ' אסא כשר הוא מזמן אחד האנשים התמוהים, השמרנים, המתלקקים והעלובים ביותר בספרה האינטלקטואלית הישראלית, מעין תאום אקדמי ליאיר לפיד. מעניין מה יש לאסא כשר לומר על "סיכולים ממוקדים", המונח שמתאר תהליך שבכל שפה אחרת נקרא "הוצאה להורג ללא משפט על ידי יחידות חיסול":
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1062105.html
מסתבר שאסר כשר פוסל מכל וכל הוצאה להורג של פושע פלילי שנערכה אחרי משפט מסודר (כתב אישום, תובע, סניגור, שופט וכו') כדבר בלתי-מוסרי שאין להצדיקו, אבל מצדיק (גם אם בהתפתלויות מסויימות), הוצאה להורג של רוצח בפוטנציה עליה החליט קצין צבאי המשמש כתובע, שופט ומוציא להורג באדם אחד.
באופן אישי, אני לא משוכנע שאף אחת מהשתיים פסולות, אבל קצת קשה לפסול את הראשונה ביד אחת, ולחבק את האחרת ביד השנייה. חוסר היושרה האינלקטואלית של פרופ' כשר כל כך זועק לשמיים, שהוא מעורר חשד שהוא עצמו לא מודע למידת הטמטום שלו. בדיוק על אסא כשר אמר אורוול ש"צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בזה. אדם רגיל לא מסוגל להיות כזה טיפש".
לפי השמועות, כשר עצמו היה חבר בוועדות גזר הדין האלה
אסא כשר – פחחח. זה מנוסח כל כך יפה ובבהירות שהעובדה שמדובר במשחק מכור ורק המשוכנעים ישתכנעו, אפילו עוד יותר עצובה.
זו אכן היתה כתבה קצת תמוהה. אמנם זו עזות מצח ומוסר כפול להטיף לאחרים כשידיך לא ממש נקיות, אך בעיקר בגלל שאם לא מעניין אנשים שכתובים באותו דוח כל כך הרבה שטויות (וראה מאמריו של יונתן דחוח הלוי שמעולם לא זכו לתגובה) – אז מה יעניין אותם הרקע של כותב הדוח?
בכל מקרה, מהתקשורת בישראל אני לא מצפה ליותר מידי מקצועיות, ואני שמח שיש אנשים שמצביעים על כך.
מובן שהייתי שמח יותר אם גם היית אומר מילה על כך שכל העיתונים ציטטו את דבריו של רון חולדאי על המגזר החרדי אך אף אחד לא הזכיר את אלה על המגזר הערבי.
או את הכותרות: "מתנחלים עקרו 150 עצים" ואחרי יומיים מסתבר (בעמוד 27 למטה) שלא עצים ולא יער…
אני ממליץ לך לקרוא לפעמים את אתר לאטמה, גם יש שם ביקורת עניינית על התנסחויות תקשורתיות, אף אם זו מהצד השני של המפה הפוליטית,
תגיד, בלאטמה כבר סיפרו לקוראים שהמסגד בלובן א-שרקיה *כן* הוצת? מיד אחרי הדיווחים הראשונים על השריפה מכרו לנו ש"זה כנראה היה קצר חשמלי". ובכן, לא. נכון, לא נמצא "חומר דליק" בגלל שהמתנחבלים היו טיפה יותר מתוחכמים הפעם והתחילו את השריפה עם ניירות. אבל בידיעות של יום חמישי (גם כן בעמוד נידח למטה) מסופר שהמסקנה היא שכן היתה הצתה.
אז אל תספר לי על "לא עצים ולא יער".
אני מסכים אתך בגדול, אבל לדעתי הפוסט שלך קצת לוקה באד הומינם הפוך – אתה מלין על כך שהעיתון תוקף "אד הומינם" את גולדסטון, ומעלה בעצמך טענת "אד הומינם" – שהרי כפי שאתה כותב, זה "צבוע" כי ישראל עצמה סייעה למשטר האפרטהייד.
זה שישראל סייעה או תמכה במשטר האפרטהייד לא קשור כהוא זה לעיתונאי שרוצה כיום לכתוב משהו על המשטר הזה, וזה שישראל תמכה בדרא"פ לא קשור כהוא זה ללגיטימיות ולתוקף של טענות נגד גולדסטון שמועלות בהקשר הזה.
נכון, כלום לא רלוונטי למעט הטענות עצמן. והטענות עצמן המופיעות בדו"ח גולדסטון לא נסתרו מעולם מפני שהן מוכחות על ידי צה"ל עצמו, קציניו וחייליו. היתה אש לא מידתית על ריכוזים אזרחיים שנועדה למנוע אבידות בכל מחיר, והיה שימוש בזרחן לבן. אלה העובדות וכל השאר רעש לבן.
דומני ששכחת שהיה כבר דיון קודם כאן שבו הוברר עד כמה ההיטפלות לזרחן היא שטויות, כולל הפניות מדוייקות למדריך התחמושת של הצבא האמריקאי.
לרענון אפשר להסתכל כאן, לחפש "האגדה הזרחנית".
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1150
ויכול להיות שהוא פשוט לא השתכנע מהטיעונים שהיו די מחוררים
להיפך. לדעתי הטיעונים לגבי אי-הרלבנטיות של הטענות על זרחן היו מנוסחים לעילא ולעילא ומנומקים היטב. גם ברמה הפרקטית וגם בהיפותזה שלו לגבי השימוש בהם (הכל הופך לשטני יותר, בלי קשר לעובדות).
מה מאפשר את אסא כשר / ענת מטר:
http://www.wisdom.weizmann.ac.il/~oded/PS/anat.doc
יפה אמרת!
תודה!
אחלה פוסט
קראתי אתהכתבה ולא יכולתי להתעלם מהצביעות…
בנוגע לנער בן השלוש עשרה… כמה נערים פלסטינים אנחנו מחזיקים?
הקלת עם דברי נלסון מנדלה? עכשיו רץ תיקון חוק שיאפשר להאשים בתמיכהבארגון טרור, גם החזקה של דגל חמא"ס עוד מעט תהיה עבירה בטחונית חמורה.
צווי מעצר מנהליים? צ'אק
שטחי מחיה לפועלים זולים? צ'אק
מה נלין על דרא"פ של לפני עשרים ושלושים שנה, כשאנחנו שם גם היום?
אין ספק ממילות הכותרת של האתר שהביקורת פה היא שמאלית, והייתי מוסיף רדיקלית, כמו מרבית התגובות עד כה.
כמה דברים יש לי לומר על הנושא, הראשון ביניהם, הוא ביקורת על כך שמנסים לטפול לפרופ' אסא כשר איזושהיא תדמית לא מוסרית, של תומך ממסד מובהק. הקוד האתי של צה"ל שהוא היה בין הכותבים כולל עקרון חשוב מאוד, הוא טוהר הנשק. המשמעות היא לא שהשימוש בנשק יעשה על מנת להרחיק סכנה ממך או מאלה שהחיילים מגנים עליהם, ולא למטרות אחרות. אני חושב שאין הרבה ארגונים צבאיים שמלמדים זאת בעולמנו הקטן.
דבר שני, כמה מגיבים כתבו שהם מבקרים החלטה שחיי חיילי צה"ל חשובים יותר מחיי אחרים. נראה שמי שמסוגל לומר זאת הוא זה שלא היה בסיטואציות של סכנת חיים ולא מוכן להעמיד עצמו בסיטואציות כאלה למען החברה בה הוא חי ומקבל ממנה את החופש המוחלט להביע דעתו.
דבר נוסף, קצת אינפורמציה על המתרחש ב'שטחים', כאחד שהיה בגוש עציון, דווקא החיילים הם אלה שחרדים לחייהם, נוסעים בג'יפים ממוגנים ודואגים לחיי התושבים היהודים, ולא התושבים הערבים שמתהלכים בחופשיות. ההיסטוריה אומרת שלא כיבוש הוא זה שהשניא את עצמנו על הערבים, משום שעוד בשנות השלושים הישוב היהודי בגוש עציון נחרב – וכן, מעשי רצח וטבח נוראים בוצעו שם על ידי המון ערבי שידע רק לשנוא את האחר, ורק נוכחות צבאית מבטיחה חיים של היהודים במקום.
נראה שיהודים כמו אלה שכותבים באתר את הביקורת השמאלית רדיקלית שלהם, לא מקבלים את החלטת הרוב הדמוקרטית להתישב בשטח הזה ולשמור עליו (בלי קשר למוסריות הישיבה בו – שעל זה ניתן לדון עוד הרבה).
לכן, אני מבקש להחזיר מעט לפרופורציה, ולא להיסחף אחרי ביקורת קיצונית שמלאה בשנאה עצמית.
אין ספק ממילות הכותרת של האתר שהביקורת פה היא שמאלית, והייתי מוסיף רדיקלית, כמו מרבית התגובות עד כה.- כן שמאליים, אז מה?
כמה דברים יש לי לומר על הנושא, הראשון ביניהם, הוא ביקורת על כך שמנסים לטפול לפרופ' אסא כשר איזושהיא תדמית לא מוסרית, של תומך ממסד מובהק. הקוד האתי של צה"ל שהוא היה בין הכותבים כולל עקרון חשוב מאוד, הוא טוהר הנשק. המשמעות היא לא שהשימוש בנשק יעשה על מנת להרחיק סכנה ממך או מאלה שהחיילים מגנים עליהם, ולא למטרות אחרות. אני חושב שאין הרבה ארגונים צבאיים שמלמדים זאת בעולמנו הקטן.- השאלה היא פירוש טוהר הנשק שכשר מכשיר, האם חיסול שחאדה יחד עם אישתו וילדיו (דבר שהיה ידוע בעת התקיפה) נופל תחת הגדרת טוהר הנשק? לטענת כשר, כשר. לטענת החוק הבינלאומי, לא. להשתמש בזרחן בקרבת אוכלוסיה אזרחית? לטענת כשר, כשר. לטענת החוק הבינלאומי, לא. להגיד טוהר הנשק זה קל, להגדיר אותו באמת, לאכוף אותו באמת, ולהיות מוכן להודות חרגנו, פשענו, בואו נחקור ונתקן, את זה כשר עיין לא הצליח לעשות. דרך אגב, מרבית המדינות בעולם חתמו ואשררו את אמנות ג'נבה (ארבעתן, לא כמונו) ובה מופיע טוהר הנשק. אז אצלנו זה קוד אתי, אצלן זה חוק.
דבר שני, כמה מגיבים כתבו שהם מבקרים החלטה שחיי חיילי צה"ל חשובים יותר מחיי אחרים. נראה שמי שמסוגל לומר זאת הוא זה שלא היה בסיטואציות של סכנת חיים ולא מוכן להעמיד עצמו בסיטואציות כאלה למען החברה בה הוא חי ומקבל ממנה את החופש המוחלט להביע דעתו.- תתפלא, יש כאן קצינים, אנשי בטחון ולוחמים (רובם לשעבר) גם כן, צה"ל לא בנוי רק על ימנים.
דבר נוסף, קצת אינפורמציה על המתרחש ב'שטחים', כאחד שהיה בגוש עציון, דווקא החיילים הם אלה שחרדים לחייהם, נוסעים בג'יפים ממוגנים ודואגים לחיי התושבים היהודים, ולא התושבים הערבים שמתהלכים בחופשיות.- אבל אם תבדוק, נהרגים הרבה יותר פלסטינים מיהודים וחיילים גם יחד (ובשנים האחרונות, הפיגועים היהודיים קטלניים יותר מהערביים).
ההיסטוריה אומרת שלא כיבוש הוא זה שהשניא את עצמנו על הערבים, משום שעוד בשנות השלושים הישוב היהודי בגוש עציון נחרב – וכן, מעשי רצח וטבח נוראים בוצעו שם על ידי המון ערבי שידע רק לשנוא את האחר, ורק נוכחות צבאית מבטיחה חיים של היהודים במקום.- המאבק הלאומי בין התנועה הציונית לתנועה הפלסטינית לא התחיל ב67', אף אחד לא טוען כך. אבל בשלב שבו אנחנו נמצאים, הכיבוש של השטחים שמעבר לקו הירוק הוא שמונע את סיום הסכך הזה שמתקרב לשנתו המאה. לאף אחד מאיתנו אין ביקורת על כך שצה"ל מוצב שם, אנו רוצים שהמצב הזה ייפסק.
נראה שיהודים כמו אלה שכותבים באתר את הביקורת השמאלית רדיקלית שלהם, לא מקבלים את החלטת הרוב הדמוקרטית להתישב בשטח הזה ולשמור עליו (בלי קשר למוסריות הישיבה בו – שעל זה ניתן לדון עוד הרבה).
לכן, אני מבקש להחזיר מעט לפרופורציה, ולא להיסחף אחרי ביקורת קיצונית שמלאה בשנאה עצמית.- אנחנו מתנגדים להחלטה, בתוך המסגרת החוקית הנתונה לנו, מה לא דמוקרטי בזה? דרך אגב, כיום יש רוב גבוה מאוד לפינוי שטחים, גם בכנסת, אני לא מכיר הצבעה על חוקיות ההתנחלות. אף אחד פה לא איבד פרופורציות, הביקורת היא עניינית, ולא זוכה לתשובות מספקות.
מעבר לניתוח ההיסטורי המוטעה, שאליו לא אתייחס, רק רציתי שתשים לב למשפט שרשמת:
"נראה שיהודים … לא מקבלים את החלטת הרוב הדמוקרטית להתישב בשטח הזה ולשמור עליו…"
שים לב רשמת החלטת הרוב הדמוקרטית, אבל כמה מצער שאין שום דבר דמוקרטי בכך שקבוצה אתנית אחת מסכימה בינה ובין עצמה באופן דמוקרטי על נישול קבוצה אחרת. כל עניין הדמוקרטיה כלל לא רלוונטי פה, הפלסטינים מעולם לא הסכימו להתנחלות של הישראלים בשטחם.
אסא: "דבר נוסף, קצת אינפורמציה על המתרחש ב'שטחים', כאחד שהיה בגוש עציון, דווקא החיילים הם אלה שחרדים לחייהם, נוסעים בג'יפים ממוגנים ודואגים לחיי התושבים היהודים, ולא התושבים הערבים שמתהלכים בחופשיות"
יובל: "אבל אם תבדוק, נהרגים הרבה יותר פלסטינים מיהודים וחיילים גם יחד (ובשנים האחרונות, הפיגועים היהודיים קטלניים יותר מהערביים)".
הקטע הוא שהחשש לחיים הוא עניין סובייקטיבי, לא אובייקטיבי. יש לי מכר שגדל במקום, שאני לא הייתי חושב לרגע לגדל בו את ילדיי, בגלל החשש לחייהם. הוא שרד, ולפי מה שאני מכיר אותו, התפתח לא רע. לא מזמן קראתי כתבה, שבה פסיכולוגית כלשהי סיפרה על אחת המטופלות שלה (בעילום שם, אלא מה). אותה מטופלת ראתה את אחיה נדרס תחת גלגלי מכונית כשחצה כביש כלשהו (בכתבה לא נזכר אם הוא חצה את הכביש כחוק, ולענייננו זה לגמרי לא משנה). המטופלת פחדה לחצות כבישים, במשך הרבה זמן. רובנו חוצים כבישים ללא חשש, אבל מצד שני, אני מכיר כמה תושבי ירושלים, המספרים שבתקופות פיגועים קשות (למשל, 1996 או 2002) הם פחדו לשבת בבתי קפה — למרות שמבחינה סטטיסטית, גם בתקופות האלה הסיכוי להיהרג בחציית כביש היה גבוה מהסיכוי להיהרג בפיגוע טרור.
כל הנ"ל נאמר כדי להבהיר נקודה אחת: אין שום סיבה אובייקטיבית לכך שהטרור הפלסטיני (שחלק גדול ממנו מהווה אומנם פשע גמור) ייתפש בעיני העם היושב בציון כאיזה מן איום קיומי ש(כמעט) כל האמצעים כשרים כדי להתגונן ממנו. יש גורמים מסוימים — פוליטיים וכלכליים — שמרוויחים מהצגת הטרור בדרך הזאת. נגד הגורמים האלה צריך לפעול.
אתה פונה אליי, או למי שהגבתי אליו?
אני פונה לקוראי הבלוג ומתייחס לדבריך ולדברי אסא. מה הבעיה?
שלום רב לך אסא,
אני קורא ומגיב בבלוג.
סיכנתי את חיי ואעשה זאתשוב בשרות המדינה – אבל אני לי שום כוונה לסכור את פי נוכח הזוועות שנעשות בשמה.
ראיתי את חיילינו המבוהלים מפגינים פחד מוות כשהם מסירים את המיגון האישי שלהם כדי לשתות שוקו ולאכול עוגה ברחבה של הדודות בצומת הגוש.
להזכירך, מדובר בכוחות מזויינים שתפקידם להילחם בכוחות מזויינים שמנגד, ויש כאלה, זו הסיבה שהם נוסעים ברכב ממוגן. אגב, אם העדר מיגון הוא סימן להעדר סכנה, אפשר להחזיר את החיילים הביתה: המתנחלים, אלה שעל חייהם אנחנו מגינים, מסתובבים באזור ללא מיגון כלל, גברים נשים וטף.
ב ד י ו ק .
ישראל בכלל – והאיל-פרופסורה של הפשיסטי צפונבוני יזראלי, אסא טמא, בפרט – הם האחרונים, שיכולים, בכלל, לצייץ בנושא הזה…
ידיעות הציגו את "קול העם" לתחקיר גולדסטון (השותפה שלי מנוייה, לא אני… אני נשבע!) מתוך אחת עשרה תגובות, עשר אוהדות, חלקן קוראות לו רוצח, מטורף (!), חלקן אנטישמי ואחד שמבחינתו גולדסטון אינו יהודי, למזלנו, לא נראה כי מדובר בראשון לציון.. תגובה אחת הייתה "נגד התחקיר" שבה העונה אמר כי גולדסטון הוא אדם רע, אבל זה לא קשור לדו"ח… האם נמצא צדיק בציון? לא להבדיל מכל שאר המרואיינים הישראלים, פה מדובר בכריסטיאן, סטודנט מגרמניה. אפילו שם משפחה אין לאותו כריסטיאן (בטח נותרי אנטישמי, בכלל, גרמני, לכו תדעו מה סבא שלו עשה אז לסבא שלנו…). מעניין, תחקירני ידיעות אחרונות התפרסו מקריית חיים בצפון ועד באר שבע בדרום ולא מצאו קורא ישראלי אחד שמאמין שהתחקיר שלהם היה בעייתי או לא רלוונטי? כי אני מצאתי פה באתר כמה וכמה… או שאולי קול העם, הוא קול מקהלת תומכי ידיעות ותחקירו המהולל?
בנוסף לכך הביאו ידיעות אחרונות טקסט של דוד בר- אופיר, שופט בדימוס במחוז תל אביב שבו התרעם בר- אופיר על כך שהשופט בדימוס גולדסטון לא התחשב בנסיבות מקלות. בסוף הטקסט ציינו כי דוד בר אופיר הנ"ל כיהן בעבר בראש הרכב פשע חמור בביהמ"ש המחוזי בת"א. גיגלתי, אכן נכון, אבל את רוב זמנו ואת התמחותו הם שכחו לציין, הוצאה לפועל ( בשנים 1989-1984 כיהן בתפקיד סגן נשיא בית המשפט לענייני ההוצאה לפועל). מעניין מה הבנתו בנסיבות מקילות אם כך?
לבסוף ורק כדי להגכיח עצמם בקורטוב יותר, פרסמו ידיעות ביקורת על ראיון שערך עקיבא אדלר עם גולדסטון בגלל פרסום התחקיר ולטענת ידיעות הראיון היה אוהד (אני חייב להודות, קראתי הארץ בסף השבוע ופיספסתי את הכתבה, כנראה שהיא לא הייתה צעקנית ומובלטת כמו של ידיעות…) ולא מקצועי, לאחר הבדיחה העלובה הזו (עמוד רביעי, לפני ידיעה על פתיחת שיחות הקרבה!), המלבן המביך שו נתנו לחיילות ששירתו עם ענת קם קצת ללכלך עליה בשביל הכיף (זכורה לטובה החיילת שהתלוננה על כך שענת חנתה ליד רכב האלוף, כשתגובת דובר צה"ל אמרה שאותה חיילת השתמשה באותו מקום חניה לאחר שקם השתחררה…) אין מה לומר אלא הפוסל, במומו פוסל.
שלא הבנתי את ההקשר למה שאני אמרתי.
התעלמו, טעות בתיבה, סליחה
התחקיר פתאטי ובעיקר לא רלוונטי. וזו הנקודה העיקרית כאן. אבל מאחר וזה נידון אני כן רוצה להתייחס לנקודה אחת.
זה אולי נכון שבניגוד למה שניתן היה להבין מהכתבה, המורשעים של גולדסטון היו עבריינים כבדים. אבל זו הנחה מאוד גדולה. בארה"ב, הליך אישור ההוצאה להורג הינו ארוך, מייגע וגוזל המון תקציבים, רק כדי לוודא שהמוצא להורג אכן אשם ולהימנע מהמצב הנוראי של חיסול חף מפשע.
יש לי הרגשה שלא זו בדיוק היתה הרוח בדרא"פ. ועצם לקיחת חלק במשטר כזה, כשופט (ולא כפקיד במס הכנסה), מבלי שיש הוכחות לכך שהוא פעל לשינוי המערכת ומזעור העוול מבפנים או לחילופין תחת איום על חייו, בעייתית בלשון המעטה.
זה בהחלט היה אמור לפסול אותו מלקבל תפקיד כפי שהוא קיבל מהאו"ם (אם כי הוא בכל זאת שופט מאוד מוערך בעולם, כך שיכול להיות שהוא כן עשה כמה דברים טובים שאני לא יודע עליהם).
מה שכמובן לא משנה, ואחר וקרוב לוודאי ששופט אחר היה נותן דו"ח זהה.