החברים של ג'ורג'

דר' פרנקנשטיין מאבו כביר, ישראל מתחננת לאלימות, אפסותם של רבני החרדים, ומכבסת המילים החדשה: ארבע הערות על המצב

שלום רב שובך: הכירו את דר' יהודה היס, הפתולוג הראשי של מדינת ישראל. בשנות התשעים הסתבך היס, כשבזז את הגוויות שהגיעו למכון הפתולוגי מרקמות ואיברים כדי לאפשר לרופאים להתאמן עליהן. במדינה נורמלית, הצורך הזה היה מתמלא על ידי אנשים שתורמים את גופם למדע, אבל בישראל מאמינים פחות ופחות במדע.

המשטרה המליצה להעמיד את היס לדין פלילי על המעשים שביצע, אבל הרועץ המשפטי אליוקים רובינשטיין הרחום והחנון התמלא רחמים כלפיו, והסתפק בדין משמעתי. היס, שהפאשלות שלו עלו למדינה הרבה מאד כסף, הוזז מתפקיד מנהל המכון הפתולוגי לתפקיד הרופא המשפטי הראשי של המכון.

היס שב לתודעה כאשר התחוללה מלחמת העצבים מול שוודיה, שבו הואשם עיתון שוודי באנטישמיות משום שאמר שפלסטינים דיווחו על גופה שהוחזרה כשהיא חסרה כמה אברים. היס הודה בשעתו שהוא לא היה בררן ולא היתה לו בעיה לעשות גם בגופות של פלסטינים ככל העולה על רוחו.

עכשיו מתפרסמת העובדה שהיס לא בחל גם בביזת גופתה של אזרחית אמריקנית. ואם יש צדק בעולם, זה יהיה סיפור ענק. כי האזרחית היא רייצ'ל קורי, שצה"ל דרס למוות ברצועת עזה ב-2003 בזמן שניסתה למנוע הריסת בתים ברפיח. צה"ל טוען שקורי לא נפגעה על ידי הדחפור אלא על ידי ערימת עפר שנפלה עליה. צה"ל הסתבך במספר גרסאות כבר אז: הוא טען שקורי נהרגה בעת הגנה על בית שהכיל מנהרה להברחת נשק, אבל אחר כך טען שבעצם לא הגנה על שום בית. לטענת המשפחה, צה"ל ממשיך להסתיר מידע בפרשה.

קו ההגנה העיקרי של צה"ל בפרשה היה הדו"ח הפתולוגי של היס. אתמול הודה היס בבית המשפט כי בניגוד לצו מפורש של בית המשפט הוא ניתח את גופתה של קורי ללא נוכחותו של נציג של השגרירות האמריקנית; הוא טען, מה שהשגרירות מכחישה בתוקף, שנאמר לו שנציג לא יגיע. כמו להוסיף חטא על פשע, היס הודה שהוא גם שמר רקמות מגופתה של קורי, מבלי לעדכן את המשפחה כנדרש בחוק. בעבר התחמקה ישראל מלענות על השאלות הללו.

יהיה זה אירוני אם דווקא פרשת רייצ'ל קורי, שיש לה פוטנציאל נזק נרחב לצה"ל, תשים קץ לקריירה של מי שהצליח לחמוק מהנושא הרגיש ביותר בישראל – שימוש לא נאות בגוויות חיילים. אגב, למרות שהתקשורת עסקה מעט בפרשה – בעיקר בראיונות עם בני משפחתה של קורי – לא נתקלתי בידיעה בעברית שמדברת על עדותו של היס. מישהו מכיר?

משוועים לאלימות: עלוב פיקוד המרכז, אבי "הבוזז" מזרחי, שלח היום חמושים רעולי פנים לבילעין וניעלין, והללו תלו שם כרזות המכריזות על כל שטחי הכפר כעל שטח צבאי סגור בימי שישי, בין שמונה בבוקר לשמונה בערב. שהותם של ישראלים ואזרחים זרים בכפר תיאסר.

בקיצור, האינתיפאדה הלבנה גורמת לישראל לשקשק. צה"ל לא יודע איך להתייחס למפגינים לא אלימים. הפתרון שלו הוא יצירת אלימות. כפי שיודע כל מי שנכח בהפגנות בבילעין, רוב מוחלט של האלימות מגיע מצד חמושי צה"ל, ובדרך כלל הם גם יוזמים אותה. בתי דין צבאיים כבר פסקו שצה"ל השתמש בפרובוקטורים ומסתערבים כדי לעודד אלימות במקום.

ישראל יודעת מה לעשות עם אלימות: עד לאחרונה, היא תמיד הצליחה לשכנע לפחות חלק מהעולם שהיא הקורבן. זה כבר לא עובד, אבל צה"ל מתכונן כרגיל למלחמה האחרונה. הפגנות לא אלימות, מצד שני, מוציאות את הקלגסים מכליהם. לזה אין להם תשובה. אז הם מנסים בכל זאת להעלות את הסעיף. זה, בערך, מה שישראל גם עושה בירושלים. היא רוצה פיצוץ ודם. היא לא רוצה אינתיפאדה נוסח גנדי.

הפתרון, לדעתי, הוא בנוסח "מנוע חיפוש לציד אדם" הסיני: לצלם את החיילים והקצינים בבילעין , למצוא איפה הם גרים, ולהבהיר להם שהשירות שלהם לא נגמר כשהם חוזרים לחופשה מבילעין. צריך להזכיר להם, גם בבית, מה הם עושים שם, וצריך לוודא שלפני שהם יוצאים לחופשה בחו"ל, הבירורים שלהם לגבי ארץ היעד יכללו גם את מדיניות ההסגרה שלה. שניים-שלושה מפקדי פלוגות שיבטלו את החופשה שלהם יעבירו היטב את המסר.

אפסותם של הרבנים: זוכרים את אליאור חן? זוכרים איך אמרו לנו שהוא לא רב? איך איזה ש"סניק דרש מכלי התקשורת להפסיק לקרוא לו רב? ובכן, כרגיל בקרב חסידי הדמון יהוה, זו היתה ת'קיה: שקר שמיועד לספק את צרכי העולם העוין. בסוף השבוע הופצו בשכונות חרדיות כרוזים שקראו לתמיכה בחן.

זה לא היה צריך לגמרי להפתיע. אחרי הכל, הקהילה החרדית של ברזיל ניסתה להגן עליו ולהסתיר אותו. מה שהפתיע היתה זהות החותמים: כל המי ומי, מיוסף שלום אלישיב ודרומה.

במכתב שלהם הם בהחלט התייחסו לחן כאל רב, ומתארים אותו כמי ש"כל ימיו עסק בתורה ויראה והרבצת תורה". הם קוראים לסייע לו ולמשפחתו. ואז בא הפרסום בתקשורת, וקיבלנו שיעור נאה באומץ לב ציבורי.

משהופנה הזרקור אל המכתב, נסו הרבנים על נפשם בשלל תירוצים. הם לא שמעו, לא ידעו, לא ראו. היו טענות על זיוף, היתה טענה מעניינת על כך שברגע שרב חשוב אחד חתם, כל השאר חתמו בלי לקרוא, מה שמעיד על החשיבות שמעניקים רבנים למה שעושים בשמם. בסופו של דבר, בחרו שניים מגדולי הרבנים – אלישיב ושטיינמן – בדרך המילוט של "דברינו הוצאו מהקשרם", ובהודעה רשמית טענו שכל מטרת המכתב היתה לסייע לבני משפחתו של חן. יש רק בעיה אחת: המכתב מתייחס למצוות "פדיון שבויים", זו של חן.

אלישיב ושטיינמן רגילים להתייחס לציבור שלהם כאל נבער ושוטה – וקשה להאשים אותם; אחרי הכל, זה הציבור שמסכים לקבל את מרותם – והם חשבו שהשקר הזה יעבור. באופן מעניין, קורה לציבור הדתי/חרדי מה שקרה לתקשורת הכללית: יותר מדי אנשים הפכו לעיתונאים או לבלוגרים, והם כבר לא מוכנים לעבור לסדר היום כשהדעה השלטת אומרת שיש דברים שאין לדבר עליהם. בלישה אחרי הליכי ההחלטה של ה"גדויילים" כבר הפכה לנושא כתיבה לגיטימי.

מכבסת המילים החדשה: כידוע, צה"ל מנהל מלחמה כנגד "משתמטים". למרבה הצער, מבחינתו, המילה הזו ריקה. אין אנשים שמשתמטים מצה"ל; יש אנשים שצה"ל, מסיבותיו שלו, שומט. כל ה"משתמטים" יכולים לנפנף בעליצות בתעודת השחרור שלהם.

אז מה עושים? משנים את השפה. לוקחים את המונח "עריק" – המייצג אדם החייב בשירות צבאי אך נמלט ממנו – והופכים אותו ל"משתמט". זה קרה פעמיים בשבועיים האחרונים: פעם אחת במקרה של עריק ותיק שנמלט מבית דין צבאי, ופעם במקרה של עריקה שנעצרה כשהתייצבה לאחר שובה מחו"ל, למרות שצה"ל הבטיח לה שלא תיעצר.

חנן גרינברג חתום על שתי הכתבות. בשני המקרים, מצוטט צה"ל כמתייחס ל"משתמט" או "משתמטת" בהודעות שהוציא או מסמכים רשמיים שלו. קשה להניח שגרינברג היה משמיט את המילה "עריק" ושם במקומה את "משתמט". כך מעוררים איבה: מבלבלים בין עריקה ובין שחרור לגיטימי, מסיבות שצה"ל הכיר בהן. לא צריך להפתיע, בהכירנו את נפש הבהמה, ועדיין מפתיע כל פעם מחדש.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • בן רימוז'

    לגבי האינתיפאדה הלא אלימה. מן הראוי לזכור את הסיפור של מובארק עוואד שגורש בסוף שנות ה-80 מהשטחים אחרי שהקים את המרכז הפלסטיני לאי אלימות. איזה פחד!!!

  • מסכים עם כל מילה.
    אבל למה הדמון יהוה ?
    לי זה מזכיר מדי את חומריו האפלים.
    מה רע בחבר הדימיוני יהוה ?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      כי יהוה הוא לא סתם חבר דמיוני, הוא שד מרושע.

      • ג'ו

        לא הוא לא, הוא מרושע רק למי שלא מציית לו.

        • יואב

          כמו למשל לאיוב?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          דם חסידיו חיים לא משהו.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            *גם

  • צרי

    בקשר לשם ה' זה מאד תלוי דיעה, סיעה, זרם וכד'. בתור קונסרבטיבי אני לא רואה בו שום דמון – בטח שלא במובן קביעתי; זאת מפאת העובדה שבין השאר אני לא מנצל את האמונה האישית שלי בו לכפיית דוגמות אבסולוטיות על החברה – ובשל כך, כמובן, אני נסקל באבנים (ליטרלי – הבית כנסת שלנו בב"ש חטף לא מעט אבנים).

    • זה מעניין – תוכל לפרט? איזה בית-כנסת ומדוע נרגם?

    • אני כיוונתי לכך שהמילה דמון קיבלה משמעות לא דמונית-שדית בספריו של פיליפ פולמן. שהם ספרים אתאיסטים. לא משהו מעבר. מי זורק על הבית כנסת שלך אבנים ולמה ?

      • צרי

        למעשה עד היום אנחנו לא יודעים. היו מס' נערים שעשו את זה – אני לא יכול להצביע ולהאשים ספציפית אם הם היו אורתודוקסיים-פאנאטים או חילונים (שהם בעצם גם אורת' בד"כ) – אני רק הבנתי שישנה תגובה עוינת.
        היו גם כמה תגרות וקטטות בעברי שהעובדה שאני רפורמי-נוסע-בשבת-אה-אתה-לא-יהודי-טוב שיחקו בתור מצית, אבל זה בעיקר עם ההמון המעט מוטעה (מעט הרבה) בעיר הזו, ובכלל.

        הבית כנסת? אשל אברהם, שכונה ט' ב-ב"ש. מוזמנים כולכם – בעיקר בערבים היותר מגניבים 🙂

  • עדו

    לא מוצא חן בעיני הרעיון לרדוף אישית את חיילי צה"ל. לא אהבתי את זה כשריססו מכוניות של טייסים ולא כשהכתומים הפגינו מול ביתו של קצין בכיר כזה או אחר.
    החיילים, לטוב ולרע (בזמן האחרון בעיקר לרע) ממלאים פקודות, מי ששולח אותם לבצע את הפקודות הוא אנחנו, כולנו. זה קצת צבוע לשלוח אותם לבצע פקודה ואז להתנכל להם כי לא הוציאו גימלים במקום לעשות את המוטל עליהם.
    לא, האשמה היא על הוגה הרעיון המבריק להפוך איזור לשטח צבאי סגור כל יום ו' ואותו צריך להוקיע למרות שבוודאי הוא יותר קשה לאיתור מהמ"פ בשטח, חוץ מזה אפשר להעביר את מועד ההפגנה ליום ד' ב10:30 בבוקר או משהו כזה ולהמשיך לשנות מועדים כל שבוע כדי להראות את המשחק המגוחך שצה"ל משחק.

    • כולי תקווה שיוגש בג"ץ ובו יצטרך עלוב הפיקוד לנמק אישית, בבית המשפט, תחת שבועה, מהם "שיקולי הבטחון" שבעטיים החליט לבטל, אפקטיבית, את זכות המחאה וההפגנה.

      • שי

        השיקולים ימסרו בחסוי

    • אבנר לנגוט

      אני חושב שמה שאתה מתאר פה זה בדיוק חלק מהבעיה של מה שקורה בבלעין (ומה שקורה במון מקומות אחרים בשטחים). ההתנתקות הייתה החלטה פוליטית, במובן שהממשלה החליטה אליה, הכנסת אישרה את ההחלטה הזאת והצב"א והמשטרה רק אישרו את ההחלטות האלא. היה ברור מי מקבל ההחלטות ועל מי נופלת האחריות. במקרה של בילעין מאחר ומדובר רשמית בשיקולי ביטחון אין חדות כזאת. אפשהו שם יש בן אדם שהחליט על המדיניות הזאת. יכול להיות שזה מפקד אוגדת איו"ש, יכול להיות שזה אלוף הפיקוד, יכול להיות זה הרמטכ"ל, או שר הביטחון או ראש הממשלה. אנחנו לא יודעים. כל זמן שאנחנו לא יודעים אפשר להתמק מאחריות- the buck those not stop anywhere

    • בנוסף לרעיונות כאלו יש נטייה לחזור כבומרנג:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1157246.html

  • הדס

    "לא מוצא חן בעיני הרעיון לרדוף אישית את חיילי צה"ל. לא אהבתי את זה כשריססו מכוניות של טייסים ולא כשהכתומים הפגינו מול ביתו של קצין בכיר כזה או אחר."

    מזכיר לי את הפעם בה הרסו את המכונית של מכר שלי, מכיון שהוא רב-סרן דתי ושירת בהתנתקות. הכתומים גם רדפו את אשתו וילדיו עד שנאלצו לעבור בשנית מיישוב אליו עברו זמן קצר לפני כן. לא חשבתי שזה תקין אז, ואני לא חושבת שזה תקין היום, גם אם זה נעשה מהצד ה"נכון" של המפה הפוליטית.

    • הדס

      אאוץ, אני לא מסתדרת עם התגיות כאן…

    • לא צריך לרדוף אחרי חיילים בהפחדות הביתה, זה דבילי, גם אם לא מסוכן כמו מה שעשו לחבר'ה של שייח'-ג'ראח. צריך להגיע אליהם וליידע אותם לפני שהם נעשים מפלצות. אנחנו (יש גבול) מחפשים אנשים שיעזרו לנו בזה, גם בהתנדבויות בקטנה.

      [email protected]

  • החגב עומד יציב

    "במכתב שלהם הם בהחלט התייחסו לחן כאל רב, ומתארים אותו כמי ש"כל ימיו עסק בתורה ויראה והרבצת תורה". הם קוראים לסייע לו ולמשפחתו. ואז בא הפרסום בתקשורת, וקיבלנו שיעור נאה באומץ לב ציבורי."
    ואני תוהה ביני לבין עצמי, מתי הפכה הסמכות לפסוק דבר ביהדות מסמכות קונצילית ומשותפת-משפטית("אחרי רבים להטות"?) לסמכות המבוססת על הערצה עיוורת ומשתפכת("הרב X אמר")?
    לפני מס' חודשים הייתי במקום מסוים בצפון, שקשור לרב ידוע, וניתנה שם מעין הרצאה, ואחרי ההרצאה הובהר לי שרבים נוהגים לעמוד בתור ולכלות את זמנם רק כדי לנשק את ידיו של אותו רב ידוע, או משהו כזה. תמיד זה נראה לי מחליא ולא ברור כי אכן כמו שיוסי אומר, קלטתי את היהדות רבות לפי נקודת ההסתכלות האינטלקטואלית של הרמב"ם, אז מסתבר שטעיתי.

    • החגב עומד יציב

      שכחתי להגיד שזה מצער אותי מאוד.

      • צרי

        בגולה, הן באיזור ספרד-ש"ס-וכד' והן באיזור סיקת'יה-אשכנז היה תהליך מסויים (הן התנועה החסידית הראשונה שהייתה חלשה בהרבה מהניאו-חסידים של הבעש"ט, מגיד, חב"ד, ברסלב, כיוצב') של התמקדות בניקוז עליון שמיימי משהו דרך יחידי סגולה שההמון המורעל החליט שהוא צדיק. מטעמי העובדה שהיהדות הייתה מיעוט בכל אשר הייתה, דרך המעטים הללו הייתה שכבה כלשהי של שליטה ריכוזית כזו או אחרת. על אף כינונה של מדינת ישראל כבית לאומי ליהודים, התפיסה הזו נשתרשה עמוק – היא גם באה בין השאר בנשיקה לבורות ברורה, בייחוד בכתבים ההלכתיים המוקדמים והכביכול חשובים יותר חוץ מבורות כללית כפי הנראה – כזו שמושרשת היום ביהדות חוזרי-התשובה ומנשקי-הרבנים, וכמובן, מדורבנת ע"י אותם ראשים חזקים – ואין טעם להרחיב על מניעי הכח הברורים העומדים מאחורי זה.

  • ג'ו

    "כל ימיו עסק בהרבצת תורה…"

    מה שנכון.

  • אבנר לנגוט

    ההכחשה כאמור הגיע והיא הייתה מבדחת:
    http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.html

    סיכום:
    מי שהיה יכול לטעון שהוא בכלל לא חתם על המכתב אמר ככה. מי שלא יכל היה לעשות את זה (כי המחתימים טרחו לצלם אותו חותם!!!!) רק הכחיש את הכוונה ולא את המעשה. (מדובר באליישיב, החשוב מבין החותמים)

    שימו לב שעדיין יש ניסיון לטעון ש"גדולי התורה" רומו ולא שהם פישלו בגדול:
    "בכל מקרה הסתבר היום, כי גם אם ניתן להוציא במרמה חתימות מגדולי ישראל, הרי שהכלל "לשקר אין רגליים" תקף גם שם."
    אבל עדיין עולות כמה עובדות מעניינות:
    א) הרבנים כבר נתפסים כגורמים פוליטיים לכל דבר שלא יהססו להכחיש מעורבות בעניין שיסתבך. לכן הפונים אליהם דואגים לבסס עדויות לחתימה. שמו לב שאף אחד לא באמת מתלהב מהטענות לזיוף (אין לדוגמא קריאה להביא דין תורה נגד הזייפן)
    ב) הרבנים כן קשובים לדעת הקהל שלהם ופגיעים להד ציבורי שקיים.
    ג) למרות החרם שהוכרז, שני האתרים החרדיים הסוררים (כיכר השבת וחדרי חרדים) מתפקדים ובעלי השפעה.

    • צרי

      האם לאט ובשקט השליטה החרדית אולי מתפוררת, נוכח הקידמה הטכנולוגית או מה, או שאני סתם שוגה בסנוורין?

      • עדו

        יוסי הוא ההיסטוריון כאן אבל הוא לא ענה לך אז אני אענה – החברה החרדית תמיד מתפוררת נוכח שינויים שהיא לא יכולה להתאים את עצמה אליהם. גם בפולין כשהגיעה לשיא כוחה ועוצמתה החברה החרדית כבר התחילה להתפורר מבפנים, אחרת לא היו לנו לא חסידות, לא השכלה ולא ציונות.

        • עמית

          אני לא בטוח שזה מדויק. החרדיות היא תופעה מודרנית שכרוכה במודרניות ומגדירה את עצמה מולה.
          כוונתי שזה קצת מטעה לחשוב על גרעין אמורפי של תפיסת עולם חרדית שמנסה להתגונן מפני העולם המודרני, וכרגע ההגנות האלו נחלשות.
          יותר נכון לומר שההתגוננות הזו עצמה, כלומר שיטת החומרות וההקצנה, היא מה שמגדיר את החרדיות, והיא היא הגרעין של תפיסת העולם החרדית.

          ולכן – אין חשש שהחרדיות תתפורר מפני קידמה טכנולוגית כלשהי, ההיפך הוא הנכון.

          • צרי

            עם זה אני מסכים בהחלט. השאלה היא – האם משהו, מלבד רצח עם נורא יותר מהקודם שביצעו בנו, יכול להביא להתמוטטות כלשהי של מוסדותיה?

            אין זו אימפריה ואין זו בדיוק צילוויזציה שאפשר להמתין שהאיזון האקולוגי שלה יתפורר, נאמר, זו הקצנה סאדומאזוכיסטית של דוגמה אבסולוטית שלא אמורה להיות כזו – ועל כן יש לשאול, האם אפשר להוציא להורג רעיונות שכאלו?

            I wonder..

      • עדו

        התגובה אמורה להיות לעמית אבל בגלל המערכת הקטסטרופלית של התגובות כאן אני משרשר אותה לך
        http://cafe.themarker.com/view.php?t=1508759

        • עמית

          מה הקשר למה שכתבתי?

  • "מה רע בחבר הדימיוני יהוה ?"

    בוא נראה… הגזענות? ההמופוביה? שנאת הנשים?

    את החברים הדמיוניים שלך אישית זכותך להגדיר איך שאתה רוצה, ובאמת יהוה כפי שקונסרבטיבים ורפורמים מגדירים אותו הוא פחות מחליא. אבל כמו שכתוב, בתורה ובתלמוד? דמון מחליא (עם הרבה קסם אישי וחוכמה עמוקה במקומות אחרים. התלמוד בוודאי לא מונוליטי וגם התורה מורכבת במסריה, אבל כל עוד לא עומדים ומכריזים על החלקים של "ההומו מות יומת", של "דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי", של "יש איזה עם שמצווה לעשות בו ג'נוסייד מדור לדור" ושל "חמת מלא צואה" כפשוט לא תקפים יותר, הוא דמון חלאה בזוי.

    • צרי

      או שמתייחסים לחלקם בצורה שראוי להתייחס אליה.
      ההומו מות יומת = אין לי מראה מקום לדאבוני להראות, אבל משכב זכר היה גם חלק בפולחן הכנעני הנפוץ בארץ דאז. (אולי בקנוהל, מאין באנו, כתוב. לא ערב לכך) הסיבה הייתה פחות מתנגדת להומוסקסואליות בגלל שהוא אגזוזן-חובב-זכר, אלא בגלל הפולחן. יש אומרים גם שזו הסיבה לגדי בחלב אמו, אבל זאת שמעתי מפה לאוזן וללא ביסוס.
      דומם צומח חי מדבר יהודי = כשמתסכלים על זה כמו שחב"ד מפרשים את זה, כלומר, תאכלו בשר כדי להעלות את החיות הטהורות רמה אחת למעלה – וול, זה די מפדח ומבדח, ואלים בצורה חולנית. אבל כשמבינים את הרעיון של יהודי=דאז, יחסית (!) מוסרי, יחסית מחפש את הדברים היפים יותר בקיום – יש בזה מן ההגיון, אבל גם אז, באף מקום בתורה לא נרמז שיש ל ה ת נ ש א, סעמק.
      זכור את אשר עשה לך עמלק = התורה תמיד מבקש לא תקום לא תטור ובקיצר אל תחסל חשבונות עם אנשים, רק עם עמלק. ומאחר ואין כזה עם באמת, וכל אידיוט חובש כיפה וחולצה כתומה שמשווה אותו לפלשתינאים לא רק שסותר את עצמו אלא גם יורה לעצמו בפיקה של הברכיים באותה השנייה, אלא גם הופך את עצמו לעמלק בעצמו. לדעת לא מעט פרשנים כל הרעיון של עמלק זה או "שדים" (או נוכחות שלילית אחרת, כנראה מטאפורית, שכך יש להתייחס אליה) או חברייא סוררים אחרים שלא באמת הוצדק להם קיום היסטורי. הכי נוח להסתכל עליהם כעל אותו יצר רע שקיים, לדאבוני, בחברייא שקוראים לערבים-שהחליטו-שהם-מפרובינקיית-פלסטינה עמלק.
      חמת מלא צואה = כמו לילית, עוד פחד גלוי מפאת העובדה שנשים, דה פאקטו, יכולות להיות חזקות וחכמות יותר פי כמה וכמה מאותם רבנים שבמסכת חגיגה או שבת התדיינו למי יש זין יותר גדול.

      🙂

  • ג

    דווקא יש משתמטות מצהל: כל מי שלא דתייה ומצהירה שהיא כן.
    הן לא שמוטות, הן בהחלט משתמטות.
    ובחיי, קשה לי לתפוס, למה לא לגנות אותן ??