מיטב השיר כזבו
"נראה לי", כתבה פעם ג'ולי ברצ'יל, עיתונאית בריטית מחוננת, "שהרבה יותר מדי ליברלים מאמינים שברגע שסימנת את תיבת 'אחוות בני האדם' במפקד הרוחני שלך, הדבר מעניק לך את הזכות להיות בן זונה גדול ככל שתרצה בחייך הפרטיים." אנחנו מכירים אנשים כאלה. הפרשה של עדי צמח, הרדיקל הגדול שפה ושם קצת הכה את אשתו, עדיין זכורה פה ושם.
צמח לא לבד. מסתובבת בינינו אושיית שמאל רדיקלית, אקדמאי, משורר, שהשמועות על מעשים מגונים ואף אונס שביצע בנשים, בין השאר בנשים הכפופות לו, נלחשות כבר שני עשורים ויותר. נעמה כרמי מפנה לרשימה אמיצה שכתבה אשכר אלדן-כהן ב"העוקץ", שבה התייחסה לאונס שביצע בה.
דבר אחד חסר בה: השם. השם שכולם מכירים, כולם לוחשים. כשנחשפה פרשת קצב, כמה וכמה עיתונאים התוודו שהם ידעו על מעשיו כבר שנים. אבל הם לא כתבו כלום, לא יכלו לכתוב כלום – כי כל זמן שאף אחת מהנפגעות לא העזה לעמוד מולו, להגיש תלונה, אי אפשר היה לעשות דבר. חוקי הדיבה מונעים את האפשרות לחשוף את האיש.
אבל כשהגיעה התלונה הראשונה נגד קצב, כבר הגיעו אחרות. זה לא היה המקרה הראשון – זה גם מה שקרה לאנס הבכיר הקודם, יצחק מרדכי: אחרי התלונה הראשונה, הגיעו עוד. האנס הנשיאותי מסביר את עצמו בבתי המשפט כרגע, הקריירה של מרדכי הסתיימה, והגיע הזמן לסתום את הגולל גם על זו של האנס הרדיקלי.
אם מי מקוראות הבלוג הזה מזהה את האיש, התלונני במשטרה. את לא לבד. יש אחרות. תלונה אחת, והסכר יתבקע. קל זה לא יהיה – מדובר בבהמה גסה עם רקורד של אלימות – אבל זה צריך להיעשות.
עדכון: גם חנה בית הלחמי כותבת על הפרשה.
עדכון: ונמרוד אבישר בפוסט חזק.
הבהרה: תגובות שיציינו את השם הידוע יימחקו.
הבהרה שניה: עקב יותר מדי נסיונות למשחקי מילים נואלים, שמטרתם לחשוף את זהותו של האדם המדובר, הפוסט נחסם לתגובות.
(יוסי גורביץ)
מה עם רמז קטן?
אגב, סיפור ידוע חמור יותר, שכולם כולם מלפרסם הוא לגבי רב ידוע מאד שלא רק הטריד נשים אלא גם שלח ידו גם בילדים קטנים, הדברים ידועים אבל אף אחד לא יכול לפרסמם.
כאשר עלה שמו של אותו רב ידוע כמועמד לתפקיד בכיר מאוד במדינה איימה חברת הכנסת/עיתונאית לשעבר שתפרסם מידע מסוים באם הרב לא יבטל התמודדותו, מה שאכן נעשה. לגבי מהו אותו מידע ישנם רק שמועות.
יוסי תודה, זהו פוסט שלישי בנדון (נעמה, אני ואתה) וכנראה, על פי רוח הדברים, שיהיו עוד. החלק המשמעותי הוא לקרוא לנשים שנפגעו ועדיין לא חלה התיישנות על המעשה – להתלונן.
קישרתי מגוף הפוסט שלי גם לזה שלך.
http://www.notes.co.il/hanna/64455.asp
חנה.
אין צורך להסתיר שמות, לפחות במקרה שאתה מזכיר.
הסיפור (יחימוביץ והאיום שלה על הרב לאו) ידוע ופורסם בעיתונות. לדוגמא:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/857256.html
(זאת תגובה לאמנון, משום מה השרשור לא עבד)
ההאשמה כבר הועלתה, כאן : http://www.notes.co.il/talila/7459.asp
נקוה שגם במקרה זה האמת תצא לאור
שלום,
שאלה לי אליך: למה למחוק תגובות עם השם המפורש?
(זאת שאלה מתוך סקרנות גרידא. אין לי נגיעה אישית לעניין ועד שלא קראתי את התגובות בבלוג אליו הפנו בתגובה הקודמת לא ידעתי במי מדובר.)
מן הסתם חשש מתביעת דיבה (באין מתלוננות)
האם אין די בעדותה של אלדן-כהן כדי להגן מתביעת דיבה?
עד שהאיש לא יואשם על ידי מי מקורבנותיו, כל מי שמציין את שמו חשוף לתביעת דיבה, ואין לו הגנה.
את התלונה יכולה להגיש רק הנפגעת?
האם צד שלישי אינו יכול להגיש תלונה?
יכול, אבל אם התלונה לא תגובה בעדות של נפגעת, היא ממילא תיגנז.
יש את העדות של אלדר-כהן. אמנם חל עליה התיישנות מבחינת הגשת כתב אישום, אבל האם זו לא סיבה מספיק למשטרה לפתוח בחקירה ולראות אם חזר על מעשיו בזמנים מאוחרים יותר?
לפחות אם תוגש תלונה, הדבר יופיע בעיתון ונשים נוספות ידעו שעדותן נדרשת.
אגב קצב, אני כבר התערבתי עם חבר שהוא יזוכה (אולי מחמת הספק).
לא שאני חושב שהוא צדיק, להיפך, אבל מקריאת הידיעות, על רוב מעשיו חלה התישנות ואת אלה שלא חלה עליהן – קשה מאוד להוכיח.
אם היה סיכוי טוב להרשעה הפרקליטות לא היתה לעולם הולכת על עסקת טיעון מינורית כל כך. להזכירכם הוא זה שחזר בו מהעסקה הזאת…
תזכורת: הערות שיציינו את שמו של האנס הרדיקל יימחקו.
אני ממש שואלת את עצמי
אוכלת את העיפרון ושואלת
אם אתה, נעמה וחנה (שכבר ענתה לי בפרטי)
מבינים שאם לא יקרה כלום עם האיש המדובר
(ברור שכמה כבר טרחו לגלות לי את שמו, אין לי שמץ של מושג איך הוא נראה…)
יש כמה וכמה נשים
שייפגעו רק מהפרסומים האלה
ומה המטרה של ההשתלשלות הזאת?
כאילו…לא אני אישית, אחת מאלה שזה קרה לה
"מה ייצא לה מזה"
ולמה אתה חושב שזה ישנה אם יגישו תלונה?
דן בן אמוץ הורשע בבית משפט ישראלי במעשה מגונה בקטינה, לא מדובר בביוגרפיה שכתב עליו דנקנר ולא במה שכווווולם ידעו ושתקו אלא בפסק דין 'אשם' של בית משפט ישראלי.
זה לא הפריע לו להיות אהוד ומחוזר, לכתוב מאמרים נוקבים נגד הכיבוש ולמסיבת הפרידה מהחיים שאירגן באו כל היפים והצודקים כמו גילה אלמגור, עמוס עוז, יהודית רביץ (שהתמוטטה בדמעות על הבמה) ושאר שמנה וסלתה של המדינה.
יותר מזה, רודף הצדק הגדול מכולם, נתן זהבי העצבני היה חברו הטוב של בן אמוץ וזה לא מפריע לו להתנפל על כל חסרי המוסר בחימה שפוכה ברדיו כשליח הצדק עלי אדמות.
אז נניח שתוגש תלונה נגד אותו דגנרט, אז מה ?
להבדיל מקצב האיש שאתה מתאר הוא מהמחנה הנכון, גם הרשעה לא תשנה הרבה כאן.
מה הקשר ל"מחנה הנכון"?
ככל שאני מבין, האישיות המדוברת אינה מחזיקה בשום משרה שלטונית, לכן אי-אפשר לצפות שהקריירה הציבורית שלה תיגמר — כי אין לה אחת כזאת.
אתה לא יכול להגיד לאנשים בוגרים למי מותר להיות חבר שלהם.
נכון מאד, זכותו של נתן זהבי להיות חברו הטוב של מי שהורשע במעשה מגונה בקטינה. ואם מחר שיתפסו איזה רב שעשה מעשה מגונה בקטינים זכותו של זהבי להשתולל בשידור ולקרוא לו בשמות גנאי .
כן זו בהחלט זכותו, וזכותי לחשוב שיש כאן סירחון קל של צביעות.
מדינה חופשית, לא?
ועדיין, זה מסריח עד השמיים. כמו במקרה של רומן פולנסקי. כמו במקרים של ביל קלינטון. זכויות נשים וזכויות אדם לא נעצרות בגבול המחנה השמאלי. מי שמחפה ומצדיק מעשים כאלו משום שהמבצע מחזיק בכרטיס הפוליטי הנכון איבד את זכותו להשמע בכל נושא אחר.
ואין לך מה להיות מופתע.
הכיעור והבריונות מתחלקים שווה אצל כל המגזרים. הציפיה שלך שהומניסט יהיה בן אדם היא כמו הציפיה שרב יהיה ירא שמים , שום קשר
הוא סולק ממשרות הוראה בירושלים ותל אביב בגלל הטרדת תלמידות
1. הרוע אכן נחלק די בשווה אצל כל בני האדם, אבל מי שאוחז בחותמת כשרות מוסרית יעילה באופן חברתי עשוי לגלות שהיא מאפשרת לו את הרוע.
2. הבלוג הזה נוטה לטעון שהיהודים רעים – היהדות רעה, זה לא תמיד אחיד – אבל שהדבר לא נחשף בגלל הדיכוי שלהם, ועל כן המסקנה היא שבדיכוי היה משהו טוב. מה הדבר אומר לגבי מצב של חסינות מביקורת ? הידד.
3. היות וההשוואה הסבירה בבלוג הזה לא נעשתה, אציין בזהירות שאחוזים ניכרים מהרפורמציה מקושרים לשחיתות שהיתה נפוצה מאד בכנסיה הקתולית, כולל ובפרט בראשיה. השמאל הוא לעתים קרובות סוג של כנסיה, ויש להחליט אם היא קתולית שהעומדים בראשה אינם עשויים לטעות, או משהו טיפה יותר פרוטסטנטי. על האפשרות שתיאולוגיה אחרת תשמש לשמאל כאנלוגיה מותר רק לחלום.
4. נכון לעכשיו, לא מדובר באדם שיש נגדו משהו משפטי, אלא באדם שלמיטב הבנתי כל העדויות שהועלו אינן מאפשרות, ולוא כזית, את העמדתו למשפט. על כן, הן אינן השמצה אלא תיאורי חוויה אישית, ועל כן לא ברור מדוע הן כל כך אסורות. זה קשור יותר לתביעות דיבה, אבל יש פה בעיה.
5. הבעיה מחמירה כאשר בוחנים את הפער בין הפרקטיקה המקובלת על ידי כל הכותבים בהקשר של מדינת ישראל, אושיות מיינסטרים בה, צהל, השבכ, היהדות, וכיוב. כל אלו היו מוכפשים באופן מהיר בהרבה, לדעתי. היה מתבצע פרסום בחול יזום מתוך מדינת ישראל, כך שניתן היה לומר שהאושיה היא ככה וככה "על פי פרסומים זרים", וכיוב.
6. לכל הפחות, היו מופיעים תיאורים על דרך האנלוגיה, האמנות, השירה והתרבות. האושיה אמורה להיות בקיאה בחנוך לוין: חנוך לוין כתב המון בכיוון הזה עצמו, של הכפשה על דרך האנלוגיה, כלומר ביקורת וחשיפה על דרך האנלוגיה. אני לא זוכר את שם המדור ואת הכותב שלו, משהו כמו סיפורי הים הדרומי (?? אולי אני מבלבל עם אריך קסטנר…) שבו כל צהל ומערכת הבטחון תוארו כמעין צ'יפים של שבט רחוק.
7. מדהימה העדות מבפנים, עד כמה השמאל יודע לנהל את עצמו האמיתי בחשאי. זה מדהים בעיקר היות ומדובר בגופים שבניגוד לחביבי ההתקפה הבלתי פוסקת, דתיים למשל, איכשהו מחויבים לשקיפות וגילוי נאות. מזכיר במידת מה את הקרן החדשה לישראל, שככל הנראה באמת אין לה מנגנוני בקרה ציבורית סבירים ביחס להשפעתה.
הבהרה: אני אמנם לא זוכר את הכותב של אותם סיפורי הים הדרומי, אבל סביר לי שהוא היה רחוק מהשמאלניזמוס. נא לא להעיר לי על כך, אלא להתמקד בכך שהוא ביצע ביקורת אלגורית.
לא ברור מה הטעם ברשימה מעין זו. אתה בעצמך כותב שמדובר ב"שמועות שנלחשות". שמועות הן בסיס לידיעות בצהובונים דוגמת הסאן, ולא בעיתונאות שמכבדת את עצמה ואת קוראיה. גם לגביי קצב עדיין לא התברר דבר ואפשר שהוא יזוכה למרות שהתקשורת כבר שחטה אותו. העיתונאים "שתמיד ידעו" על קצב, לא ידעו דבר פרט לרכילויות ושמועות. בישראל כולם תמיד "יודעים" הכול; חבר של מוישה מהסיירת סיפר לדודה מלכא שהמוסדניק חנק את אל-מבחוח לפני שהזריק לו רעל עכברים. תאמין לי – בדוק! נו באמת.
ודרך אגב, אם למישהו ידוע שאותו איש שמאל ביצע עברות מין קשות בוודאות גבוהה, הוא בהחלט יכול לפרסם זאת ולהתגונן בבית המשפט עם "אמת דיברתי", ולא יעונה לו כל רע.
כה אמר גדעון לוי
הטוב במשוררי המחאה שלנו