החברים של ג'ורג'

נתניהו קולט שהוא מאבד את ארה”ב, והוא – כרגיל – מעדיף לשקר ולהאשים בכך את ארגוני זכויות האדם

ראש ממשלתנו היקר מתארח בארה”ב השבוע, ופרט לנאום באו”ם שהשפעתו היחידה היתה הרעלת אלכוהול בקרב מספר שמאלנים שלא הספיקו ללגום כוסיות בקצב שבו הוא פלט “דאע”ש”, וארוחה עם הקריקטורה האנטישמית שמממנת אותו, לא נראה שמישהו יזכור אותו. על הביקור הטקסי לצרכי הכנסת אצבע בעין לנשיא ארה”ב אובמה העיבה תקרית לא נעימה: דובר הבית הלבן השמיע הודעת גינוי חריפה במיוחד לממשלת ישראל בשל תכניות הבניה שלה במזרח ירושלים, והגדיר אותה כ”מרעילה את האווירה”, והוסיף שהיא גורמת לפקפוק “במחויבותה של ישראל לשלום, ותרחיק את ישראל מבעלות בריתה הקרובות ביותר.” בהתחשב בכך שנתניהו חזר בביקורו בבית הלבן על השקר שלו, על פיו הוא מחויב לתכנית שתי המדינות, קשה לראות בכך אלא הכרזה רשמית-למחצה של הבית הלבן שנתניהו הוא שקרן. אמנם, דובר הבית הלבן לא שיסע את הפגישה של אובמה ונתניהו, ולא רץ אחרי נתניהו עם שלט “שקרן” מול המצלמות, אלא שמר על מינימום של נימוס וחיכה עד שנתניהו יעזוב את הבית הלבן; אבל קשה להזכר מתי בפעם האחרונה נראתה נזיפה כזו. ואת מה שאובמה חושב על נתניהו, אנחנו כבר יודעים – באדיבות השיחה ההיא עם סרקוזי.

נתניהו אוהב להעמיד פנים שהיחסים בין ישראל ובין ממשל אובמה תקינים; הוא צריך את זה עבור קהל המרכז-ימין-מתון הענקי בישראל, שיודע שבלי סיוע אמריקאי נלהב אין לנו תקומה. נתניהו גם זוכר היטב מה קרה כשעצבן יותר מדי את ממשל קלינטון, ומה עשה בוש האב ליצחק שמיר. הדבר האחרון שהוא צריך זה שהבית הלבן לא רק יאמר שהנוזל שנתניהו מזרזף עליו הוא שתן ולא גשם, אלא גם יוסיף זרזוף משלו.

אז נתניהו עשה את מה שהוא רגיל לעשות, ונקט במהלך כפול: שקר משולב בהתקפה על ארגון זכויות אדם. הוא אמר בצדקנות ש”לא אאסור על יהודים” לקנות דירות בסילוואן, ושארגון “שלום עכשיו”, שפרסם את דבר תכנית הבניה בגבעת המטוס, אשם ב”חוסר אחריות לאומית” משום ש”ברור שההצפה של זה עכשיו נועדה לפגוע בפגישה” בין נתניהו לאובמה.

נפרק את השקרים של נתניהו אחד לאחד. האנשים שרכשו את הדירות בסילוואן, בהנחה המפוקפקת שהרכישה אכן כשרה, הם לא אנשים פרטיים. מדובר בעמותת אלע”ד, אחת העמותות היותר חשאיות בישראל, שהצליחה לארגן איסור פרסום על התרומות שהיא מקבלת. אז אי אפשר לדעת מי תורם לה, אבל אלע”ד משולבת בשורה של פרוייקטים ממשלתיים בירושלים. היא קיבלה, מצא דו”ח של עמותת “עיר עמים”, רבע מאדמות ואדי חילווה (”עיר דוד”), באמצעות תרגיל מסריח מהמקובל, ומנהל הפיתוח של אלע”ד, דורון שפילמן, אמר בגאווה ש”אנחנו כמעט סניף של ממשלת ישראל.” ידוע שממשלת ישראל מעבירה לאלע”ד כסף ציבורי לפרוייקטים שלה; יהיה מעניין יום אחד, לכשייחשפו התרומות של אלע”ד, האם היא קיבלה כסף ציבורי גם בדרכים עלומות אחרות.

ומי הם ה”יהודים” שלפי נתניהו “קונים דירות” בסילוואן? ובכן, תחקיר של “הארץ” גילה שמדובר בשכירי חרב: מתנחלים שמתחייבים להגיע לדירות ולשהות בהן, חמושים, בין עשרה ל-30 יום, בתשלום של 500 ש”ח ביום. זה כ-15,000 ש”ח בחודש. בפעם הבאה שיגידו לכם שפעילי שמאל מקבלים כסף אירופי, שאלו אותם מאיפה יש לאלע”ד כסף לשכירי חרב ב-15,000 ש”ח לחודש לחתיכה.

אגב, כשאתם קניתם דירה, היא הגיעה קומפלט עם שכיר חרב חמוש, שממומן על ידי עמותה אפלה? שר בכיר בממשלה מיהר להתייצב בדירה שלכם ולהודיע שאתם מגשימים את היעוד הלאומי, תוך שהוא מפריח שקרים על מספרים, כהרגלו? לא? אז כנראה שאתם שייכים לרוב המוחלט של האוכלוסיה היהודית שלא מעניין את ממשלת נתניהו-לפיד-בנט.

עד כאן באשר לקשקשת של נתניהו שהפלישה לסילוואן היא “יהודים שרוכשים בתים.” נעבור לחלק השני, המסוכן יותר: העלילה כנגד “שלום עכשיו.” קודם כל, העובדות. עירית ירושלים פרסמה את אישורי הבניה לגבעת המטוס ערב ראש השנה – שטיק קלאסי כשאתה רוצה לקבור ידיעה ולוודא שרק אנשי שלומך ידעו ממנה, ×›×™ הם ישמעו על כך בערוצים הפנימיים. משיחות עם אנשי “שלום עכשיו” עולה שהם שמעו על התכנית אתמול (ד’), מכלי התקשורת הפלסטיניים – ×›×™ כלי התקשורת היהודיים לא מדווחים על דברים פעוטים כאלה – ומיהרו לצאת בהודעה בנושא. ×–×” גם מה שעולה מההודעה שלהם.

אז עכשיו צריך לשאול את המסית הלאומי כמה שאלות. למה הפרסום של “שלום עכשיו”, בניגוד לפרסום הרשמי ולפרסום בתקשורת הפלסטינית, הוא “חוסר אחריות לאומי”? האם באמת חשבת שתוכל להסתיר את הבניה הזו? האם חוסר האחריות הלאומי הוא הבניה, או הדיווח על הבניה? “ברור שההצפה של זה עכשיו נועדה לפגוע בפגישה”? וואלה, הצבעה על פרסום ישראלי רשמי, שנעשה בסמוך לחג שבוע קודם לכן, היא “הצפה של זה עכשיו”?

המצוקה של הבובה של אדלסון מובנת. נתניהו מיישם את המדיניות של מועצת יש”ע ושל האיש שמממן אותו. הבעיה שלו היא שכבר אי אפשר להסתיר את זה. אף אחד לא קונה יותר את הכזבים. לפני חמש שנים, כשהוא דיבר על “שתי מדינות לשני עמים” בנאום בר אילן (זוכרים איך קשקשו לנו שמדובר בנאום היסטורי?), כולם נאלמו דום לכמה חודשים; אמש, השקר הנלעג החזיק בקושי רבע שעה, עד שהבית הלבן קרא פומבית לנתניהו שקרן.

נתניהו יודע שלציבור האמריקאי נמאס מהמזרח התיכון. הוא יודע שהציבור האמריקאי לא מוכן לצאת למלחמה שם. הוא יודע שהמדיניות שלו ושל המתנחלים מרחיקה יותר ממחצית מהציבור – המצביעים הדמוקרטיים ורוב הצעירים – מתמיכה בישראל. הוא יודע שאדלסון נחשב למרעיל הדמוקרטיה האמריקאית בקרב חלקים ניכרים מהציבור. הוא יודע שהקשר בינו ובין אדלסון מזיק לו בארה”ב. והוא יודע שיותר ויותר ישראלים מתחילים להבין את ×–×”. הוא יודע שכרגע אין לו מתחרה, אבל הוא לא יודע מה יוליד יום.

אז, כהרגלו מימי ההליכה אחרי ארון המתים של רבין, מהימים שבהם הוא לחש באוזנו של מכשף ש”השמאל שכח מה זה להיות יהודים,” מהימים שבהם הוא קרא בגרון ניחר “הם מ פ ח ד י ם,” הוא מפיץ שקרים ושנאה כלפי האנשים שמעיזים להצביע על העובדות. זה האיש. זה כל מה שהוא יודע לעשות.

ועוד דבר אחד: ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, רובי ריבלין הוכיח לנו השבוע שהוא יודע למלא את תפקיד הנשיא. תוך שלושה חודשים, הוא כבר עשה בתפקיד יותר משעשה בו פרס שבע שנים, והוא כמעט גורם לך לחשוב שיש טעם בתפקיד הזה. תודה, כבוד הנשיא, על שלכמה דקות הזכרת לי מה זה לחוש גאווה כישראלי.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)