החברים של ג'ורג'

דב ליאור לא נעצר בגלל דברי ההסתה שלו. גם לא יעקב יוסף.

שני עובדי המדינה האלה עוכבו – לא נעצרו – בגלל שהם נדרשו להתייצב לחקירה, וסירבו לעשות זאת. כלומר, הם סירבו לקבל את מרות המדינה, שמממנת אותם, לחקור אותם. ליאור יודע שאין סיכוי שיקרה לו משהו: אחרי הכל, לפני מספר שבועות נאם בנוכחותו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבת מרכז הרב. נתניהו הודה שם לתלמידי הישיבה וכינה אותם "סיירת של תורה", שבלעדיה הוא לא היה חוזר כמנצח מוושינגטון. דב ליאור לא רק ישב בקהל: הוא גם נאם. ראש הממשלה ישב בשקט והקשיב ללא מחאה לנאומו של אדם שמן המפורסמות היא שהוא מבוקש לחקירה. מי שזכר את זה, לא התפלא למשמע המחאה הרפה הקבועה שיצאה מלשכת נתניהו אחרי ההתפרעויות של הסיירת לה הודה במילים נרגשות רק לפני כמה שבועות. מי שזכר ששר המשפטים של נתניהו ומי שהיה עורך הדין הפרטי שלו, יעקב נאמן, כבר הצהיר בפומבי שישראל צריכה להיות מדינת הלכה, לא הופתע גם הוא מכך שנאמן מילא פיו מים ולא יצא להגנת הצוות המקצועי של המשרד עליו הוא מופקד. אחרי הכל, מה יגידו עליו בבית הכנסת?

מיד עם עיכובו לחקירה של דב ליאור, התייצבו לצידו כל רבני המגזר, מגינצבורג שלימינו יש רק גדר תיל מחושמלת, עבור באטילה ההוני בימין המתון ועד יובל שרלו במרכז הקיצוני. כולם מחו על מעצרו של רב. המדובר, נזכיר, ברב של המחתרת היהודית, במי ששמו נקשר בהוצאת דין רודף על ראש ממשלה שאכן נרצח, ובמי שחתם על "הסכמה" לספר שבו נאמר שרצח ילדים הוא דבר יהודי. אסור למשטרה, אמרו הרבנים, לחקור רב. אפילו לא רב כזה. עכשיו, סביר מאד שיובל שרלו לא חש בנוח עם פסיקות "תורת המלך", ואין ספק שהוא לא היה מוציא מתחת עטו משפט "ויש סברא לפגוע בטף, אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו". אבל למרות שהוא היה כנראה מתחמק מחובתו לבנות מחנה השמדה לעמלקים, הוא לא התחמק מחובתו לסייע לרב כנגד השלטון.

ההתייצבות הזו היא בקוד הגנטי של הרבנים. מוסד הרבנות, כפי שאנחנו מכירים אותו, קיים כבר 2,220 בערך. הוא מבוזר, כל רב עומד לעצמו, ומאז שתמו ימי שושלת הלל לגווע – שכרכה בשתיקה עדינה את הספר עם החרב הרומאית-ביזנטית, והחזיקה ×›-450 שנה, שלוש מאות שנים לאחר שעשבים עלו בלחייו של עקיבא – מעמדם של רבנים נקבע במידה רבה על ידי רבנים אחרים, ובאופן מריטוקרטי. בקרב הקבוצה הזו, ניתן לקנות מעמד באמצעות התקפת שיטתו של אחר, אבל חברי הקבוצה מאוחדים בהתגוננותם נגד קבוצות חיצוניות, במיוחד קבוצות מינות. הם מגינים ×–×” על ×–×”, כפי שראינו בפרשת מוטי אלון, גם כאשר הרב הוא טורף המסכן את הצאן; ולחיים דרוקמן, מראשי המגוננים על אלון, יש היסטוריה של ×”×’× ×” על רבנים שהם תוקפים מיניים של תלמידיהם.

והם מאוחדים עוד יותר בהגנה על הטקסטים שלהם ועל המעמד הבלבדי שלהם כסמכות לפרשנותם. הם אינם זוכרים במדויק, כי ליהדות הרבנית יש יחסים מעורערים מאד עם האמת וההיסטוריה, מה קרה כשיריבי הרמב"ם הסגירו את ספריו לאינקוויזיציה; הם אינם בקיאים בפרטי הוויכוח הגדול של פאריס, כשהמשומד ניקולאס דונין הוכיח בקיאות רבה יותר מזו של רבי יחיאל מפאריס בתלמוד; הם לא יודעים איך נגמר ויכוח טורטוסה, האחרון שבוויכוחים הגדולים; הם אינם יודעים על שום מה ירד מסך הצנזורה על התלמוד, רק שהוא ירד – אבל הד מעורפל של זכרון ארגוני חוזר אליהם, ואומר להם שמי שלא יתייצב לצד רב שנחקר על דברי תורה, כמוהו כמי שהפקיר את "עשרת הרוגי מלכות" בימי מרד בר כוזיבא ועקיבא, וייזכר לדראון עולם כאותם רבנים ליטאים שהסגירו את רבני החסידים למלכות הצאר.

אז הם מתייצבים לצד ליאור, כי 2,200 שנות היסטוריה מיתית דורשות זאת. אבל מה, בעצם, רוצה ליאור?

[]

ביום שישי האחרון נתן ליאור רמז ברור: אחרי שהשווה את עצמו לאב המיתולוגי של העם היהודי ("גם לאברהם אבינו עשו חקירה", עילגות במקור) הוא הגיע ישר לעניין. הדמוקרטיה, אמר ליאור, היא "העבודה הזרה של דורנו. פעם היו הבעל והעשתורת, והיום זו הדמוקרטיה. במקום שהדמוקרטיה תהיה צורת שלטון, היא הפכה להיות ערך".

כדי שלאף אחד לא יהיו אי הבנות – כלומר, כדי שחילונים ו"בעלי רגש למסורת" ימשיכו לא להבין, וכדי שהצאן הקדוש יבין היטב – ליאור חזר על המסר שלו פעמיים: הדמוקרטיה היא עבודה זרה, כמו זו של הבעל והעשתורת. כשמישהו מהמגזר של ליאור שומע את הצירוף "עבודה זרה", התרגום האוטומטי, המיידי שלה הוא "ייהרג ובל יעבור".

ההלכה קובעת שאם נדרש יהודי באיום ובאונס לעבור על מצווה כלשהי, עליו לעשות זאת ובלבד שאין הדבר בפומבי. אבל ישנן שלוש קטגוריות של מצוות, שעליהן הוא מצווה למות ולא לעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. אנשים שמוסרים את חייהם ובלבד שלא לעבור על המצוות הללו מכונים מקדשי השם. ההיסטוריה היהודית לא מכירה דוגמאות רבות לאנשים שמסרו את נפשם כדי לא לחטוא בגילוי עריות או שפיכות דמים, אבל יש לה מסורת מרטירולוגית שלמה – מדניאל וחבריו בכבשן והלאה, כשהדוגמא המוכרת ביותר היא אולי של "חנה" ושבעת בניה – של יהודים שבחרו במוות ובלבד שלא להמיר את דתם. הדוגמא הקיצונית ביותר היא זו של ההתאבדות ההמונית בימי מסעות הצלב, בה טבחו היהודים את ילדיהם ובלבד שלא יועברו על דתם.

עכשיו קובע ליאור שדמוקרטיה היא "עבודה זרה", ומכאן משתמעים שני דברים: שכל יהודי טוב צריך להרחיק את עצמו ממנה, וכל המהדר הרי זה טוב. בכך אין הרבה חדש: העקרון שכל בני האדם שווים הוקע על ידי אברהם יצחק הכהן קוק כ"עקרון קייני", כלומר כזה המשויך לקין, הרוצח הראשון, משום שהוא פוגע בתפיסה שהיהודים הם העם הנבחר. אבל משתמע מכאן דבר נוסף: לעבודה זרה יש כהנים, כאלה שמנסים להעביר יהודים טובים על דתם. ולאורך ההיסטוריה, היו יהודים שהמירו את דתם מרצון, וניסו לשכנע יהודים אחרים לעבור על דתם.

הפסיקה ההלכתית בקשר לטיפוסים כאלה ברורה מאליה. דינם מוות, לא על ידי בית דין – ×›×™ לכנס בית דין ×›×–×” ×™×”×™×” קצת מסוכן, לכוהני הבעל והתקינות הפוליטית יש כוח עדיף על ×–×” של חסידי יהוה – אלא על ידי קנאים ש"פוגעים בהם". ליאור נזהר מלהתפס כשהוא מוציא דין רודף על מגזר שלם, אולי מהחשש שמתוך הקהל ×”×–×” יקומו כמה קנאים ויפגעו בו עצמו, אולי מחשש שהמערכת תתנער, תבין שהיא ניצבת מול אספסוף מהפכני ושאם היא תפגין את הרפיסות שהפגינו המשטר הצארי והמשטר של השאה, מנהיגיה-שלה יוכלו לבחור בין ארבע מיתות בית דין. את מה שליאור מעז רק ללחוש, אומר השלוח שלו, יעקב ×›"×¥, בפירוש: "הפשע ×”×–×” והרשע ×”×–×” שעשו למורנו ורבנו מרן הרב ליאור לא יעבור בשתיקה, ובבוא היום נבוא איתם חשבון […] ואני אומר לך שגם לשי ניצן יתברר בבוא היום שהחזקים בכל הדורות הם המכבים הנאמנים לה' ולתורה, ואנחנו ננצח, ובגדול. כל אותם אלו שעושים את המעשים הנפשעים הללו כביכול בשם חוק ? יתנו את הדין." לא "יעמדו לדין": נבוא איתם חשבון, יתנו את הדין.

דמוקרטיה חפצת חיים היתה בועטת את ×›"×¥ מהפרלמנט שלה, מפסיקה לממן אותו ואת שאר אוכלי החינם המכרסמים תחתיה – ליאור ורבינוביץ' תחילה – מסיגה את כוחותיה מההתנחלויות, ומניחה להם לפרפר. הרי ללא מימון ממשלתי והגנה ממשלתית, הם לא היו מחזיקים מעמד יומיים. אבל, כמובן, במדינה שראש הממשלה מקשיב לנאומיו של ליאור וששר המשפטים שלה מצהיר בריש גלי על רצונו במדינת הלכה, ×–×” לא יכול לקרות. מדינה שהעמידה טיפוסים כאלה בראשה – מישהו שכח מי נאבק עבור נתניהו בבחירות 1996? מישהו שכח מאיפה צצו הכרזות "נתניהו טוב ליהודים"? – כבר הכריזה שמבחינתה דמוקרטיה, שעקרון הבסיס שלה הוא השוויון בין כל בני האדם, היא עבודה זרה. עכשיו נשאר רק לחכות לרגע שבו הברברים של ×›"×¥ יפסיקו את הפסאדה הדמוקרטית.

ועוד דבר אחד: ואם מישהו היה צריך הוכחות מי מנהל את המדינה, מסתבר שבעוד משרד ה-Hasbara מנסה לאחז את עיני הגויים הטפשים ולטעון שבישראל יש חופש דת, הרי שמשרד הפנים אוסר את כניסתם של נוצרים שלגביהם התקבלו הלשנות שהם מסיונרים. לעיתים קרובות מגיעות ההלשנות מארגונים יהודים אורתודוקסיים, שלעיתים חבריהם הם פקידי משרד הפנים עצמם; מסתבר שלא מקפידים שם עם איסור גילוי עריות, לפחות לא ארגוני. כאן המקום להזכיר שוב, שבניגוד למיתוס הרווח החוק הישראלי לא אוסר על הטפה להמרת דת, אלא על המרת דת תמורת שוחד או מתנות ועל המרת דת של קטין ללא הסכמת הוריו. הפקידים במשרד הפנים שנקטו במדיניות הבלתי חוקית הזו, כמובן, לא ישלמו במשרותיהם. ככה זה במדינת היהודים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים, ולאחל להם שלא יצטרכו לחיות במדינת דב ליאור.

(יוסי גורביץ)