החברים של ג'ורג'

השתתפתי אמש (א') בהפגנת צדק חברתי שנערכה סמוך למשרדי הממשלה בתל אביב, ברחוב קפלן. קיבלתי את הידיעה על ההפגנה זמן קצר לפני שהתרחשה, ומה ששכחו לספר לי זה שהיא היתה אמורה להיות הפגנה רעשנית במיוחד: אנשים הגיעו עם סירים ותופפו עליהם. התוצאה היתה כאב ראש שהתפתח במהירות, ואחרי שעה ורבע בערך של הסתופפות בהפגנה שנראה היה שהיא לא הולכת לשום מקום, החלטתי לחתוך.

אלא שאז גיליתי שהמשטרה – שהגיעה למקום בכוחות גדולים מאד, כולל סוסים שהמתינו בקרבת מקום – יצרה מעין מכלאה סביב המפגינים: היא העמידה מחסומים ומאחוריהם שוטרים, ואי אפשר היה לעזוב. הלכתי מצד לצד של המכלאה, כשאני מבקש לצאת, ובכל פעם אמרו לי "שיוצאים משם", בהצבעה על הצד השני. מוסי רז, שהיה במקום, התבדח שזו ההפגנה היחידה בהיסטוריה שבה מספר העצורים עולה על מספר המפגינים, כי גם כמה עוברי אורח מסכנים שרק הגיעו למקום מצאו את עצמם כלואים גם הם.

בסופו של דבר, אחרי כרבע שעה, ניגשתי לשוטר ושאלתי אותו באיזו סיבה הכריזו עלי כמעוכב, כי אם אני מעוכב אני רוצה את זכותי החוקית לדעת למה. הוא הסתכל עלי, מבולבל: "אף אחד לא מעכב אותך." אמרתי לו שאם כן, שיתן לי לצאת. הוא לא הסכים, אז שאלתי אותו באיזה מובן אני לא מעוכב ודרשתי שיביא קצין. הגיע כזה, חזרתי על השאלה שלי, הוא שאל "לאיפה אתה הולך" עניתי שאני הולך הביתה, והוא הורה לתת לי לצאת.

עקרון הגוואדלבמבה, כמובן, עשה את שלו וזמן קצר אחרי שהגעתי למאורתי והתחלתי לערוך תמונות, התחלתי לשמוע סירנות מייבבות. כשעה בערך לאחר תחילת הכליאה, התירה המשטרה למפגינים ללכת. רובם התפזרו, אבל מיעוטם התנקז לאבן גבירול ואחר כך לדיזנגוף. שם אירעה סצינה הזויה אחרת, שתוארה לי על ידי אחד המשתתפים: המשטרה יצרה שוב מכלאה סביב המפגינים, ובעוד קצין אחד מכריז על ההפגנה רשמית כבלתי חוקית ודורש מהמפגינים להתפזר, קצין אחר הודיע למפגינים שאסור להם ללכת לשום מקום. השילוב בין שתי ההכרזות הוליד, כמצופה, מצוקה מסוימת בקרב המפגינים. זה נגמר בעשרה עצורים, שכולם שוחררו עד הערב ואחד מהם הואשם ב"שימוש פחזני באש", קרי הצתת פח. העצור מכחיש בתוקף, ומהיכרותי איתו הצתת פח היא אחד הדברים האחרונים שהוא יעשה.

אבל שניה, זה לא התחיל שם. בין העצורים היה גם יגאל רמבם, ואף אחד לא הופתע שהוא נעצר. זאת, משום שהמשטרה זימנה אותו ביום חמישי לשיחת איומים, ללא נוכחות עורך דינו, ובו היא טענה כי הוא מארגן ההפגנה (טענה שרמבם הכחיש), וכי אם הוא יגיע להפגנה הוא ייעצר במקום. בשיחה איתו, אמר רמבם כי השוטרים נמנעו מלומר לו באיזו עבירה הוא חשוד, כמו גם מלחקור אותו תחת אזהרה. זו היתה שיחת הפחדה ותו לא.

עיכובם של אנשים שלא חשודים בדבר ושאין כל כוונה לעצור אותם הוא פעולה בריונית, שוות ערך להגדרה החוקית של חטיפה. כל זה, מעבר לכך שהרעיון של יצירת מכלאה סביב מפגינים הוא מופרך טקטית – אתה רוצה שהם יתפזרו, אחרי הכל. הוא הגיוני, רק אם אתה מבקש לדרדר את המצב לאלימות או להטיל אימה.

המקרה של רמבם חמור יותר. הרעיון שהמשטרה יכולה להלך אימים על אדם שבסך הכל מבקש ליישם את זכותו הבסיסית להתכנס ולמחות בשלווה על מדיניותה של הממשלה חותר תחת כל הרעיונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי. זכויות נקובות שהרשות המבצעת מרשה לעצמה לאייד כאוות רוחה, משום שהן אינן נושאות חן בעיניה, לא שוות את הנייר שעליהן הן כתובות. העובדה ששוטרים יכולים להשמיע איומים כאלה, וגם ליישם אותם, ללא חשש, אומרת הרבה על מצבן של זכויות שאמורות להיות מובנות מאליהן בישראל, על סף 2012.

למשטרה יש בעיה עם זכות ההפגנה. הבעיה הזו שבה וצפה בכל פעם שעולה החשש שהמשטרה תצטרך לעשות משהו. המשטרה הפרה, פעם אחר פעם, את צווי בית המשפט שהורו לה לאפשר הפגנות בשייח' ג'ראח. היא עשתה כמיטב יכולתה כדי לבטל את מצעדי הגאווה בירושלים, בהפריחה סיפורי זוועה על הסכנות הצפויות לצועדים, סיפורים שלטענתה נשענו על מודיעין מוצק. האיומים לא התגשמו. אין זה אומר שהטענה המשטרתית על מודיעים בנושא היא שקרית בהכרח – לא מעט תחזיות מודיעיניות לא התגשמו – אבל היא אומרת שצריך להתייחס במידה ניכרת של ספקנות לטענות כאלה.

המשטרה, וזה לא חדש, רואה את עצמה כמשרתת הממשלה, לא משרתת הציבור. הרעיון של הטרדת מפגינים איננו חדש: ימיו כימי משטר בן גוריון. לפני כחמש שנים, הטריחו שני קציני משטרה את עצמם לביתו של משה מוסקל, אב שכול שהיה פעיל בתנועה להפלת אולמרט, כדי "לשאול" אותו האם בכוונתו להפגין במהלך טקס קרוב. למשה מוסקל היתה כל זכות להפגין מול כל טקס ממלכתי שהוא. במשטרה לא הבינו מה הבעיה במהלך שלהם.

ניסיתי להשיג את תגובת המשטרה. כשהתקשרתי למספר של דוברות מחוז תל אביב, ענה מישהו, אמר שאכן מדובר במשרדי הדוברות ושאל מה אני רוצה. שאלתי אותו האם יש למשטרת תל אביב מדיניות חדשה של גידור מפגינים והטרדה שלהם. בתגובה, הוא אמר "תשמע, אדון, אני לא יכול לדבר איתך" וניתק את הטלפון.

ביום שישי הקרוב ייערך מצעד זכויות האדם השנתי. אם הן חשובות לכם, בואו בהמוניכם. פרטים אפשר למצוא כאן.

ועוד דבר אחד: אדוננו מורנו ורבנו, תומר פרסיקו זכותו תגן עלינו, כתב את הפוסט האולטימטיבי בכל מה שקשור להבלי "קול באשה ערווה" והאופן שיש להגיב על נסיונותיהם של החרד"לניקים לדחוף אותו לגרוננו. אוצו וקראו.

(יוסי גורביץ)