המלאכים של שרי
אם היה צורך בהוכחה לכך שההבנה המיסטית בה מתהדרת שרי אריסון נחותה מזו של בן תמותה מן המניין, די היה לצפות בתוצאות של הכרזתה על עצמה כנביאה. צריך להיות שוטה מושלם – שוטה קדוש, אולי, אבל שוטה – כדי להכריז על עצמך כמי ששומע קולות בדיוק כשאתה נמצא בעימות חזיתי עם רגולטור. היה כבר מי שאמר לכלכליסט שעכשיו כבר אי אפשר להתייחס לעימות בין אריסון ופישר כאל מאבק בין שני אנשים רציונליים.
יש גם מעט מאד מן התבונה בייחוס לעצמך ידיעה מראש על הגעת המשבר הכלכלי, ובכל זאת להפסיד כל כך הרבה כסף בעטיו. אולי זו ההוכחה המובהקת ביותר לאי רצינותה של אריסון: אילו היתה מצליחה לשכנע שידעה על המשבר, ולא פעלה למנוע אותו, היא היה צפויה לתביעה בשל רשלנותה. היא ידעה שהרוחניות שלה, וההצהרות שלה עליה, לא יגרמו לאיש להרים טלפון לאיזה עוכר דין כריש.
לגיונות נחלצו להגנתה של אריסון בעיתונות ובבלוגוספירה: מה רוצים ממנה, נטפלים אליה בגלל שהיא אישה מצליחה, למי זה מזיק, ובכלל – לכו תדעו, אולי היא צודקת. אריאל רובינשטיין, במשפט קצר בכלכליסט, חתך דרך כל הבולשיט הזה: אילו היא היתה מנכ"ל במשרד ממשלתי, אמר, היא לא היתה שורדת שעה בתפקידה.
אבל אני לא רוצה להתמקד באריסון. זה קל מדי. בידרמן אמר את כל שיש לומר. אני רוצה להתמקד במה שהיא מעידה על אמונתה.
אריסון מקדישה את ספרה "למלאכים ולמדריכים, ליישויות" שהובילו אותה לכתיבת הספר. והנה, כבר כאן, יש מוקש: מלאכים או "ישויות"? השניים אינם דרים בכפיפה אחת. מלאכים – אלא אם שינתה אריסון את מובנה של המילה, ובהתאם לאופנה היא הצהירה על אמונה בקבלה – הם שליחיו של אל מונותאיסטי כלשהו. קבלתה של מערכת ערכים מונותאיסטית, כזו שיש בה מלאכים ושבשלה מתפלל יהודי אורתודקסי קודם שנתו אל "המלאך השומר אותי", מטילה צל כבד על קיומן של ישויות אחרות.
אריסון טוענת שמשהו מדבר אליה. נניח, לצורך הוויכוח, שהיא איננה שרלטנית, הוזה או בלתי שפויה. נניח שהיא באמת שומעת קולות. מאיפה הם באים? אם מערכת הערכים של אריסון היא מונותאיסטית, חוצנים הם אפשרות בעייתית מאד; צריך שורה שלמה של קפיצות אמונה כדי לשלב חיים אינטליגנטיים מפלנטה אחרת עם התורות המונותאיסטיות, וזה נראה כמצריך בזבוז של יותר כוח חשיבה משאריסון מפגינה.
מה הם, אם כן? בהתעלמות מוחלטת מאלפי שנים של חשיבה עקרה בתחום, אריסון מדברת על "ישויות"” ותו לא. אבל אם אריסון אכן מאמינה בקבלה – או מכירה ולו הכרות שטחית את תורות הסוד השונות – היא צריכה לדעת שמגע עם "ישויות" הוא סכנה איומה, כי רוב הסיכויים הם שמי שמדבר אליה הוא שד. ואף על פי כן, היא מתייחסת לכל מסר שמועבר אליה כטהור ואמין.
אבל ברור לחלוטין שאריסון לא מאמינה בקבלה. אילו היתה מאמינה בה, ולא בגרסאות הפלסטיק שמוכרים לסלבריטאים, היא היתה כנראה צריכה לחתוך את הוורידים. אשה, ועוד אשה שמתיימרת לגדולה, היא טומאה מהלכת על פי הקבלה. יתר על כן, אריסון התעסקה עם רייקי ועם כל הזבל המזרחי המקובל. ככזו, היא גם עובדת אלילים.
עכשיו, יכול להיות שאריסון רואה בעצמה יורשת רוחנית של בתו של יעקב פרנק והיא מתכננת להודיע לנו תוך כמה חודשים שהיא הגואלת, המשיחה שהתגלגלה בביבים, הקדושה והקדשה, סופיה שהתגלגלה בבשר. אם זה לא המצב, ובהנתן כמויות הזבל האחר שהיא מתהדרת שלמדה קשה להאמין שזה המצב, אי אפשר לומר שאריסון מתייחסת ברצינות לקבלה – מה שמטיל בספק את אמיתות ההצהרה שלה שהיא מאמינה בה.
ואולי לא. אולי המילה "אמונה", אצל אריסון כמו אצל הרבה שוטי ניו אייג', היא מילה ריקה. משמעותה היא לא "קבלה של דוקטרינה מסוימת על מהות היקום והדרך להתנהל בו", אלא "התבשמות בהרגשה טובה שיהיה בסדר", קב למציאות, לקיחת הרימון של התורות השונות, זריקת תוכנן ושמירת הקליפה ה"רוחנית" שלהן.
כשאין הבדל בין רייקי לקבלה לוריאנית, כשהתפיסה היא ששתיהן אומרות את האמת – או מספר אמיתות – ושכל אחת מהן יכולה לשמש את המאמין ברגע נתון, בלי יותר מדי תביעות ממנו, אנחנו לא מדברים על אמונה, אלא על שביעות רצון "רוחנית" מעצמך. אתה בסדר; אתה תמיד בסדר.
לא במקרה אין שדים בעולמם של הניו אייג'רים. הם לא באו לכאן כדי להתמודד עם בעיות רוחניות וסכנות מטפיזיות, הם באו כדי לשמוע שהם בסדר. החייזרים של אריסון משמשים, לעיתים תכופות, כתחליף מודרני לשדים; חשבו על כל הזיות החטיפה והניצול המיני. ה"אפורים" הם פשוט אינקובי וסוקובי בשינוי צורה. שלא במקרה, המקום שבו האמונה בהם נפוצה הוא דרום ארה"ב והמערב התיכון שלה, שם תמיד היתה נפוצה האמונה בשדים.
לא מקובל היום לדבר על שדים, אפילו לא בארצות הברית. התיאולוג ה. ריצ'רד ניבור העיר פעם, במרירות מסויימת, שהתפיסה הנוצרית בארה"ב היא של "אל נטול זעם, שהכניס אדם נטול חטא לממלכה נטולת דין, בשל תחינותיו של ישוע בלתי צלוב". הדילול הזה, בין השאר, חיסל את הכנסיות הליברליות: כשאין הבדל מעשי בין נצרות ליברלית והומניזם, התנ"ך והאבסורדים שלו הופכים דבר מביך לאדם חושב.
לא במקרה הדתות המצליחות, בתוך הריק הזה, הן הסיינטולוגיה והמורמוניזם. בעידן סינקרטיסטי, שבו אפילו האפיפיור מהסס להכריז על האמונה בקיומו של השטן, הן מציעות גנוסטיקה זולה. אצל הסיינטולוגים יש אפילו שדים (“תטאנים”), ששולטים בפועל ברוב המין האנושי.
אז, בסופו של דבר, במה מאמינה אריסון? מה היא מציעה לתושבי ישראל, כדי להגשים את "השלום שמתחיל בתוכם"? הכל ולא כלום. עשה מה שמוצא חן בעיניך, כנראה שיש בזה אמת כלשהי – כל זמן, כמובן, שתקפיד לעטוף את מעשיך בממבו ג'מבו רוחני. כך אפשר להרוויח מיליארד ולפטר 900 עובדים – והכל מכוונות טובות; כך אפשר, בו זמנית, “לדעת" מראש על אסונות – הצונאמי, המשבר הכלכלי – להמנע מלפעול נגדם ועדיין להשאר חף מרגשות אשם. כך אפשר להיות אחד הקפיטליסטים החזיריים ביותר במשק, להרגיש רוחני, ובו זמנית לא להרגיש שום אחריות או אשמה. הרי במימד אחר הכל יהיה טוב יותר. לא במקרה זו הדת המועדפת על בני המעמד הבינוני העליון והמעמד העליון: היא ממרקת את המצפון בלי צורך בשום פעולה. ה"רוחניות" הזו היא כמו מגב-חלון: מפעילים אותה כשיורד גשם, נותנים לה לצבור אבק ביום רגיל. בקצרה, זו חילוניות – רק שטופה באמונות תפלות, ונטולת מחויבות לשאר בני האדם.
בקצרה, זה חוסר רצינות משווע. ומי שכותבת ספר שלם רק כדי לומר לנו כמה היא לא רצינית, לא צריכה להתפלא כשעולים קולות הדורשים לבחון האם ראוי שהיא תשאר בתפקידה רב ההשפעה – תפקיד, רצוי להזכיר, שירשה, ולא בנתה בעצמה.
(יוסי גורביץ)
אין לי כוונה לסנגר על אמונותיה של גב' אריסון, אבל נדמה לי שהאשמתה בחוסר רצינות היא לא מדויקת במקרה הטוב, וזלזול באחד מהגרועים שבאויבך, במקרה הרע.
אריסון היא בעלת מערכת אמונות מוצקה למדי – אמונת הניו אייג'. קשה קצת למסגר ולנסח את האמונה הזו, כיוון שהיא נטולת דוֹגמה והלכה, אבל זה המצב עם מרבית מערכות הערכים המתנגדות לסמכות מוחלטת – למשל זו הליברלית.
זה יקח לי קצת יותר מדי מקום להיכנס לכל המאפיינים של הניו אייג', אבל העקרון המכונן את מרבית המאפיינים הוא, בכל מקרה, אחד: קדושת העצמי. כל אדם נתפס, בניו אייג', כבעל יכולות אלוהיות ממש – בכח, גם אם לא בפועל. מהותן של מרבית שיטות התרגול של הניו אייג' (דמיון מודרך, למשל) היא הוצאת קדושת העצמי מן הכח אל הפועל.
בעולם שבו העצמי הוא אלוהי, אין רוע – יש רק בחירות שגויות וחוסר ידיעה והבנה עצמית. בעולם כזה, אין סמכות – להוציא סמכות זמנית שאתה מוכן לקבל על עצמך בכדי להתפתח רוחנית, דהינו, לפתח את סמכותך שלך. בעולם שכזה, החלום האמריקאי הוא גם החלום המשיחי – לא רק השגת עושר גשמי, אלא גם שלמות רוחנית, לך ולעולם כולו.
אגב, ברור שבעולם כזה אין שום מקום לאל מונותאיסטי, ואני חותם לך כאן ועכשיו שאריסון אכן לא מאמינה באל כזה.
אמונת הניו אייג' היא נדבך נוסף בוריאציה מסוימת של האידיאולוגיה הליברלית, ובוודאי זו הקפיטליסטית – לבחירות האדם יש משקל אבסולוטי כמעט, והאחרית המוסרית היא עליו, ורק עליו. הליברליות הרי שמה את האדם במרכז בכל מקרה – אבל הניו אייג' גם מחזיר לתמונה את המטאפיזיקה.
האמונות של אריסון אינן סותרות האחת את השניה. הן משתלבות האחת בתוך השניה מצוין. הן אולי סותרות את מה שבא קודם להן, אבל זה לא חדש באמונות – דתיות או אחרות. הן גם לא רציונליות, כמובן, אבל גם זה לא חדש במיוחד (אלי ישי – לא מנכ"ל, שר – מתייעץ עם רבנים על בסיס יומיומי). כן, זו אמונה של מעמד בינוני (כמו הקפיטליזם). כן, היא גורמת לאנשים הללו להרגיש טוב עם עצמם (כמו הפסיכולוגיה). לא, אין סיבה לזלזל בה.
הודעה מצוינת! תודה.
אני חושבת שגם המחשבה שיש אנשים רציונלים היא לא רציונלית. יש הרבה מאוד מחקרים שמראים עד כמה בחירותיהם של רוב מוחלט של האנשים (ולא רק בתחום הכלכלי) אינן רציונליות – ע"ע דניאל גולדמן. דווקא זלזול באמונות של אנשים אחרים במקום מודעות לדפוסים שמשותפים כמעט לכולם (גם להאמין שכל בני האדם שווים, למשל, זו אמונה ללא שום הסבר רציונלי) לא מעיד על בינה יתירה לדעתי.
את באמת מכירה אנשים שחושבים שכל בני האדם שווים? כל בני האדם שווים *בפני החוק*. זו לא אמונה, אלא אקסיומה לבניית חברה טובה יותר. מישהו באמת מאמין שכל בני האדם שווים ביכולת הג'ודו שלהם, למשל? אני לא מכיר כאלה.
מה לא בסדר בזלזול באמונות של אנשים אחרים? אפשר להתווכח על זלזול באנשים עצמם, אבל את רוצה להגיד לי שאם מישהו חושב שרוב בני האדם נשלטים על ידי חיזרים, בגלל שאיזה סופר מד"ב כתב את זה, אני צריך "לכבד את אמונתו"? לצורך העניין, כמובן, זה נכון גם לאגדות על הדמון יהווה שמניח תפילין. למה שאכבד זבל מחשבתי כזה?
אתה לא צריך לכבד זאת כלל, אבל בדומה לדתות אחרות יש הגיון פנימי בדת הניו אייג'. ככל דת היא המאפשרת להתעלם מהמציאות ועוזרת לאדם להרגיש שלם עם מעשיו וכפי שכתב יפה אדם קלין אורון הניו אייג' היא הדת של המעמד העליון וככזו יש לה את ההגיון שלה. הניסיון לעמת את הדת הזו עם האמונות שהיא כביכול שואבת מהם, קבלה רייקי וכו' מגוחך, ברור שאין ולא יכול להיות קשר אמיתי.
ובניגוד למה שנכתב יש סיבה טובה מאד לזלזל בדת הזו כמו בכל חברותיה, דתות הן עניין מטופש ומזיק ציניות היא כלי משמעותי כנגדם.
בטח התכוונת לדניאל כהנמן.
אופס.. תודה.
תודה, ניתוח עוצמתי. זה כנראה ההמשך הטבעי של קנוניית המימוש העצמי. כך מתברר שבארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, גם המציאות הגשמית כפופה ל"אני" המתוקשר.
למה בדיוק יש צורך במטאפיזיקה הזו? אתה מתאר, בעצם, הומאניזם חילוני לעילא ולעילא, רק עוטף אותו בטרמינולוגיה שונה מעט. אפילו לא מאוד שונה, בעצם.
אתה לא מתייחס לעובדה שהניו-אייג' היא תורה שבבסיסה עומדת חוסר מוחלט של מוכנות להסתכלות ישירה בעולם שמסביבנו ועטיפתו בעטיפה רכה וקלה לבליעה, אפילו אם היא שקרית לחלוטין. לדעתי, אתה מסוגל להביט בכזו מתודה ולקלוט ממנה את העקרונות שאתה מציג כי כבר החזקת בהם לפני כן וכי הניו-אייג' הוא מתודה סתמית שתרשה לך להסיק ממנה כל מסקנה שתרצה. בזה כוחו.
הבט לרגע באלה שילכו לחוג רייקי במתנ"ס השכונתי. הם המבחן של התורה שלך, לא מי שמסוגל לנסח הודעות בבלוגים כמונו. שים לב לדבר מעניין: האמונה המונותאיסטית שגורה איכשהו בפיהם של רוב המאמינים והעוסקים בתורות ניו-אייג'יות שונות וכן, זה עולה ממחקרים. איך זה מסתדר עם האתוס שהצגת קודם? בעצם, התשובה היא "בקלות" – הניו-אייג' מקבל הכל.
האמונה המונותאיסטית שגורה בפיהם של רוב המאמינים והעוסקים בתורות ניו-אייג'יות שונות, אכן. אבל זו לא אמונה מונותאיסטי אם אתה פתוח לקבל הכל, כדברי הניואייג', אמונה מונותאיסטית בהגדרה דוחה כל אמונה אחרת.
עולה מאיזה מחקרים, בדיוק?
והשאלה מה תורמת המטאפיזיקה היא שאלה טובה. אני חושב שהיא תורמת שני דברים מרכזיים:
1) היא סוגרת דיסוננסים פנומנולוגיים. החוויה של חיים בעולם היא חוויה שבה אתה נמצא במרכז. הגישה הליברלית (ובוודאי הגישה הרציונלית-מדעית, אבל זה כבר משהו אחר) היא גישה שבה אתה רק אחד מרבים. הניו אייג' אומר לך שזה נכון שאולי אתה אחד מרבים, אבל א) אתה אחד מאלוהים רבים, ובעיקר ב) את החיים שלך עצמך רק, אבל רק, אתה קובע.
2) היא מספקת הצדקה אבסולוטית ונגישה. אבסולוטית: אתה לא צריך להצדיק את עצמך ולהבין על איזה בסיס מוסרי העולם שלך עומד – הוא עומד על הבסיס המוסרי של ההתגלות האישית ושל האלוהות האישית שעומדת מאחוריה. נגישה: לא צריך לקרוא את ויטגינשטיין בשביל זה, זה פשוט ומובן (כי זה אמור להיות פשוט ומובן, לאו דווקא כי אין יכולת לחשיבה מופשטת ומורכבת).
והניו אייג' לא מאפשר לך להסיק ממנו איזה מסקנות שתרצה. אם תחליט שהדעות שלך הן האמת המוחלטת ודעות של אחרים שטות והבל רוח, תפסיק להיות ניו אייג'י. "תפסיק" הן במובן החברתי – ותראה מה קרה לשי טובלי – והן במובן התיאולוגי (שזה יותר מורכב, כמובן, ותלוי בנקודת מבט חיצונית – כמו במקרה של הפרוטסטנטיות, למשל).
בקיצור, ניו אייג' זה גרסת המבוגרים של "מבחינתי ניצחתי".
אני לא מוצא מחקר מסויים שאליו התוודעתי בעבר המראה שבישראל אותן אוכלוסיות שאחוז גבוה מפרטיהן מגדירים את עצמם כ"דתיים" או "מסורתיים" (אבל לא חרדים, אגב) נהנות מהצלחה רבה בתחום הניו-אייג', לפחות מבחינה כספית. הוא נתעלם ממנו בינתיים ואחזור אליו אם אמצא אותו.
העובדה שהניו-אייג' הוא נגיש זה נחמד, אבל חסר-ערך בעיני עד שלא הראינו שיש בתורה הזו משהו מראש.
על שני היתרונות האחרים שאתה מציג שווה להתעכב. אם אנסה לנסח את "הצדקה אבסולוטית" ו"סגירה של דיסוננסים פנומנולוגיים" במונחים יותר יומיומיים (כי אחרי הכל אנחנו רוצים להיות נגישים), האם אטעה אם אומר שהניו-אייג' לפיך מספק, בעצם, שכנוע עמוק בצדקתך ללא תלות באנשים או בסביבה הטבעית שמסביבך? איזושהי פטירה של העולם הטבעי בתור לא רלוונטי לאמונתך, שהיא נכונה אך ורק כי אתה החלטת שהיא נכונה (או, בוא נודה בזה, כי ספר פנג-שווי הורה לך כך)?
"הצדקה אבסולוטית" בתור צידוק לרצח או שוד מזויין היא טירוף. גם דיסוננס כלשהו במקרה הזה יהיה דבר ראוי אצל רוב האנשים. למה חוסר האחריות הזה הוא פתאום סביר כשמדובר בהחלטות אחרות?
בנוסף: בהודעתך הראשונה ציינת איך אמונה באל מונותיאיסטי לא עומדת בקנה אחד עם מתודת הניו-אייג'. שים לב שברגע שנדרשת לצידוקים להכנסה של המטאפיזיקה לתמונה פתאום נעלמו ההבדלים האלה – את כל מה שאמרת אפשר להחיל גם על דת מונותיאיסטית.
ועדיין לא התייחסת לכך שגם אם המטאפיזיקה הזו נורא מועילה, הפיזיקה של 99% מתורות הניו-אייג' היא פשוט שקר.
איזה ערך? אילו צידוקים? אני לא מגן על הניו אייג' בתור דת בעלת ערך או תועלת אבסולוטית. אין לי שום טענה כלפי הביקורת של יוסי על הנזק החברתי הרחב שהיא מסבה (אני לאו דווקא מסכים עם הביקורת הזאת, אבל לא כנגדה יצאתי) – אלא כנגד הצגתה כנחותה לעומת דתות ומערכות אמונה אחרות. לא אמרתי מילה על היותה מדויקת מבחינה פיזיקלית, או אפילו מטאפיזיקלית.
ולא, את סגירת הדיסוננסים הפנומנולוגיים לא ניתן להחיל על כל דת מונותאיסטית. יש כאלו שדווקא אומרות לך שאתה קטן מאוד (וגם כאן יש סגירה של דיסוננסים פנומנולוגיים, אבל מסוג אחר מאוד – ולכן קהל היעד שונה).
ובהצדקה אבסולוטית כוונתי שקל יותר לאנשים לבסס את מערכת האמונות שלהם על הניו אייג' – דווקא בגלל ההגיון הפנימי של מערכת האמונה הזו, הפשטות והנגישות שלה, וההתאמה שלה לחוויות יומיומיות (של אנשים מהמעמד הבינוני, כמובן).
בכל מקרה, אתה נכנס איתי לוויכוח של "ראוי / לא ראוי", בעוד שכוונתי הייתה לנהל דיון של "מדויק / לא מדויק": התיאור של יוסי את הניו אייג' היה, בעיני, לא מדויק. זה לא אומר שאני מוצא את הניו אייג' שיטה מוסרית ראויה (או לא).
קשה לי להפריד את הראוי מהדיון הזה. השאלה האם יש צורך או יכולת לעשות זאת היא כנראה עניין לדיון אחר. בכל מקרה, לא אנסה להגן על (או לפרש את) מה שיוסי כתב. נראה לי ששנינו הבהרנו את עמדותינו מספיק לעת עתה.
בוודאי שיש סיבה לזלזל בה: היא קשקוש גמור.
והבעיה הגדולה בכל הסיפור הזה של "אם זה מה שעושה להם טוב" זה שעל הדרך, לנו זה עושה מאוד רע. כשפוליטיקאים ואנשי צבא הולכים ללקק לרבנים, אנחנו סובלים מזה. כשבכירים במשק מבססים את הפעולות שלהם על ישויות וחייזרים, אנחנו סובלים מזה. בהקשר הזה, אין חיה כזאת "אם זה מה שעושה להם טוב". לאנשים האלה יש השפעה על כולנו.
הכוונה היא שאין סיבה לזלזל בקיומה של הניואייג' כמערכת אמונות מסודרת ובעלת הגיון פנימי, ככל דת, לא שאין סיבה לזלזל באמונות עצמן, לזה יש סיבה.
רשומה מצויינת.
ממליץ לקרוא באותו הקשר את הפולמוס "באדולינה VS גדי טאוב" שדן באותם נושאים בדיוק, וגם אז ה"טריגר" היה שרי אריסון:
http://tal.wolfson.co.il/badolina.htm
בסך הכל בנתה לעצמה ריפוד נגד ביקורת עניינית ומשום מה כולם נופלים לזה
לנסות ולהתעמת עם האמונות של אריסון תוך שימוש בסוג מסוים הגיון זה שריד עבש מבית המדרש. האמונות הדתיות למיניהן הם חסרות הגיון בבסיסן, אז מה זה משנה אם יש בהן סתירות בהמשך הדרך?
סינקריטיזם זו לא קללה. אם כבר אמונות תפלות ממינים שונים, אני מעדיף את הסינקרטיזם הפוליתאיסטי על פני המונותאיזם הסגפני. שניהם נובעים מאותו שורש של ניסיון להסביר את המציאות באמצעים פנטסטיים, אבל לפחות הראשון גמיש יותר, בעוד השני נוטה להיות אלים כלפי מי שמצביע על חוסר ההגיון שבו, ומוליך את מאמיניו לכיוון הקנאות. עדיף מיליארדרית בסגנון שרי אריסון, שתרגיש נפלא עם עצמה ותדבר עם יישויות כשהיא שטה ביאכטה, מאשר מיליארדר יהודי דתי קנאי שיחליט שהוא משתמש בכוחו והונו לקדם את ביאת המשיח באמצעות יישוב ארץ הקודש ותמיכה במחתרת היהודית הבאה. לשני המיליארדרים אמונה משוללת שמץ של הגיון, אבל לפחות הראשונה תזיק קצת פחות לסביבתה.
אגב, קריקטורה מוצלחת במיוחד של בידרמן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1094709.html
אולי אתה לא אוהב את הניו אייג', אבל מעבר להגיד כמה זה אדיוטי לדעתך, האם יש באמת מניע לא לבחור להאמין בדברים האלו אם זה עושה לך טוב?
אף אחד לא יודע מה האמת ומה שקר בעולם הזה. זה לא כתוב בשום מקום ואיפה כתוב זה עוד יותר שקר – בגלל שאי אפשר באמת לדעת.
אז יש דתות ואידיאולוגיות שנותנות לך מסגרת להסתכל על דברים. אתה שופט את העולם והחברה לפי המרקסיזם, או לפי היהדות, או לפי הקפיטליזם. לפי מה תבחר? רוב האנשים בפועל פועלים לפי המסגרת הסתכלות אליה נולדו. במאה ה20 הרבה אנשים עברו למסגרת הליברלית החילונית. האם טוב להם יותר? כנראה שלחלק לא. ואלו שלא אוהבים את המסגרת ההסתכלותית בוחרים אחת אחרת. אז הם מוצאים להם מסגרת ורודה וטוב להם יותר. אז זה נראה לך מפגר בגלל שאתה מסתכל דרך המסגרת שלך ונראה לך שיש המון רוע ואי צדק. אבל הם יגידו שאם רק כולם היו רואים את המסגרת שלהם, אז גם להם היה טוב. למה לאינדיוידואל לבחור במסגרת ביקורתית ולא שמחה?
אני באמת שואל כי אני בעצמי בוחר את הביקורתית. האם זה עושה אותי מאושר יותר?
השאלה לא תשנה הרבה. דחפים הם עובדות, לא בחירה, ואם יש לך דחף לבחור בביקורתיות זוהי עובדה שלא תתחמק ממנה. האושר יחכה. וייתכן שהוא יהיה מעט ציני.
ציניות לא באמת עוזרת בשום דבר. עדיף להתמודד כבר באמת.
למה צריך אידאולוגיה או מסגרת דרכם להסתכל על העולם?
אפשר להסתכל עליו כמו שהוא, ולנסות לחקור אותו ולחשוב בעצמך מה המשמעות של הדברים מבחינתך אישית, ולנהוג בהתאם, למה לאמץ אפריורי מסגרת שמישהו המציא ולעוות את המציאות לפיה? בגלל זה דת וניו אייג' הם מיותרים, ומרקסיזם, קפיטליזם, וליברליזם הם שיטות משטר וכלכלה, אני לא מבין למה אנשים זורקים אותן באותה הערימה ביחד עם דת וניו אייג'. מה הקשר בין הדברים?
ליברליזם זאת הכרה בזכויות אדם ושאיפה לחירות של הפרט, מה דתי כאן? האם זאת מסגרת שבה אנשים מנהלים לעצמם את החיים יום ולילה?
קפיטליזם ומרקסיזם אלו שיטות כלכליות שהן עניינה של המדינה ולא הפרט, הוא לא יכול לבחור לחיות אורח חיים קפיטליסטי או מרקסיסטי, כי הוא לא שולט באמצעי היצור או תאגידי ענק (כמובן יש כאלה, אבל הם מיעוט מאוד קטן יחסית לרוב המוחלט של האוכלוסייה).
מה שתיארת נראה יותר כטיפשות אנושית, עצלות אינטלקטואלית, ופוסט מודרניזם רקוב מאשר כל דבר אחר, וזה רק מוכיח איזה זבל של דבר זה הניו אייג' אם ההמונים הנבובים מאמצים אותו בשמחה. אני לא חושב שזה מצב אידאלי לחברה כשלכל אחד טוב בהזיות הפרטיות שלו, כי בסופו של דבר בועת הניו אייג' תתפוצץ כמו כל טרנד אחר, ואנשים יאמצו איוולות אחרת, והחברה שלנו תמשיך להראות כמו שהיא היום.
היי א,
נכון שלא חייבים לאמץ מסגרת. אני בעצמי קצת כזה. ובכל זאת להגיד שאני לא מושפע זה בטח ובטח לא להסתכל על העולם כמו שהוא. אני קורא ספרים, מדבר עם אנשים. לפי מה אני שופט מה נכון ומה לא נכון? איך אני יודע שהמילה הנכונה לצבע של המסך שלי היא "לבן" ולא משהו אחר? כל הבסיס אנחנו לומדים. האפשרות שלנו לשנות אותו היא בעיקר עלידי ערבוב והרכבה מחדש אבל תמיד יש מסגרת הסתכלות. יכול להיות שמשוגעים הם אנשים שאין להם מסגרת הסתכלות – אבל אני לא בטוח לגבי זה.
למה זורקים שיטות כלכלה ודתות ביחד? בגלל ששתיהן דפקטו קובעות את דרך החיים שלך. הן השקפות עולם. אפשר לשלב ביניהן, אבל זה קצת דומה למה שיוסי מאשים את הניו אייג' בו.
ליברליזם שונה ממסגרת קהילתית למשל. כמו שאר השקפות העולם שהזכרנו, הוא עוזר למתבונן להחליט מה צודק ומה לא צודק בראיה שלו. הפרשנות שנוצרת היא מה שאנחנו קוראים לו "מציאות".
זה לא משנה לפרט אם הוא קפיטליסט או סוציאליסט? אז אתה תהיה סוציאליסט ותקנה ארוחת האפי מיל במקדונלדס, תקים מפעל בגדים בהודו?
"טיפשות אנושית, עצלות אינטלקטואלית, ופוסט מודרניזם רקוב מאשר כל דבר אחר" – כבר אמרתי, אפשר להגיד שהוא מטופש. השאלה היא אם אתה יכול לתת לאינדיוידואל סיבה לא לאמץ אותה. אתה בעצמך אומר שלאינדיוידואל סוציאליזם וקפיטליזם זה לא רלונטי בגלל שהן נוגעות לכלל החברה. לכן אני לא שואל האם ניו אייג' זה לטובת הכלל. אני שואל אותך למה לבן אדם הממוצע לא לאמץ השקפה שמקלה עליו ועושה אותו שמח, מסופק ומרוצה יותר.
"צריך להיות שוטה מושלם … כדי להכריז על עצמך כמי ששומע קולות בדיוק שאתה נמצא בעימות חזיתי עם רגולטור" אני משום מה נזכרתי בסוקרטס…
[אמונה… משמעותה היא לא "קבלה של דוקטרינה מסוימת על מהות היקום והדרך להתנהל בו", אלא "התבשמות בהרגשה טובה שיהיה בסדר"]
משפט מצוין.
לצערי הוא נכון למגוון אדיר של אנשים ודתות כיום (יהדות "חילונית" כדוגמה שתגרום לך אושר, כמובן). צריך ללמד את המשפט הזה בבתי ספר ברחבי העולם – או עדיף, לשים אותו על שלטי חוצות, כך שבאמת יראו אותו.
אני דווקא אוהב את הרעיון של אמונה-וחוסר-אמונה חיות יחדיו בהרמוניה, כתרגיל מחשבתי (אתה יכול לקרוא לזה "רוחני" אם בא לך) מרתק, עם השלכות חביבות על נקודות תפיסה. אבל חלילה שמישהו ייקח את זה ברצינות.
אגב, המבחן של ויליאם ג'יימס לאמונה היא בחירה שיש לה השלכות משמעותיות (דהינו, לא הפיכות, או לפחות לא הפיכות בקלות) על אורח החיים של אדם. וכן, אין כאן הבחנה בין אמונה דתית ללא דתית, אבל זה המצב אצל רוב הפילוסופים של האמונה.
במבחן הזה, אין ספק ששרי אריסון דתית.
זה לא המבחן היחיד, אני מקווה. כי אני יכול לבחור להפסיק לשתות משקאות ממותקים, ויהיו לזה השפעות פיזיות ונפשיות מרחיקות לכת, אבל זו לא תהיה אמונה, דתית או פילוסופית 🙂
(שימוש באינטרנט כבחירה בעלת השפעה זה גם נחמד)
לא יודע מה איתך, אני סוגד לקולה זירו.
אני מוכן להתחיל איתך מלחמת קודש, אם אתה רוצה – איתך ועם כל מי ששותה ואוכל דברים נטולי קלוריות (שזה מיד הופך את העניין למלחמת אחים, במקרה הנידון).
מסורות מיסטיות נסמכות על הותק שלהן כמקור סמכות.
"ידע מהקדמונים".
העידן החדש לוקח מהמסורות האלה רק את הטוב, ומתעלם מהאזהרות על הרע.
ובכך הוא מתנתק, ולכן מאבד את הסמכות, מהעבר של המסורות האלה.
העידן החדש גם מנסה לאחד, את גירסתו המסורסת של, המסורות האלה, שלרוב נוגדות זו את זו.
איחוד של גרסאות מסורסות, וחסרות סמכות הותק, של מסורות מנוגדות. הוא חסר עיקביות ו/או חסר ביסוס ולכן חסר ערך.
ובקיצור ה"הסתמכות" של העידן החדש על מסורות מיסטיות לא גורמת לו להיות פחות שטות מוחלטת מאשר "סתם משהו שהמצאתי כי בא לי".
והערת אגב סרקסטית, שיהיה מעניין לאן המגיבים יקחו אותה:
אקצ'יון הס?
Valete, inquit Shlomi
דתות – כמו שהמורמונים מוכיחים יפה – לא צריכות להסתמך על מסורות עתיקות, אלא *לטעון* שהן עושות זאת. גם כאן העידן החדש לא יוצא דופן – מתקשרים, למשל, אומרים שתקשור הוא טכניקה שנקטו בה גם נביאי המקרא (טענה מאוד לא מדויקת, אבל זו לא הנקודה).
מצד שני, חסידי העידן החדש מתעניינים פחות במקורות סמכות בכל מקרה: המדד לנכונותה של אמונה מסוימת הוא או מבחן התוצאה ("זה עובד") או, וזה נפוץ יותר, שזה "מרגיש נכון". בכל מקרה הם יוצאים נגד הרציונליות של העולם המערבי ואומרים שיהיה טוב יותר לכולנו אם נעבור להרגיש ולפעול לפי אינטואיציות במקום לנתח ולפעול לפי השכל.
לגבי מי שכתב 'האם יש באמת מניע לא לבחור להאמין בדברים האלו אם זה עושה לך טוב?'
פילוסוף בשם אדמונד טיל ענה על זה כבר :
'מי שמאמין במשהו רק כי האמונה נותנת לו הרגשה טובה לא שונה מוסרית ממי שרוצה כסף ולא אכפת לו איך להשיג אותו' .
הניו אייג' לא נראה מסוכן אבל אם מותר לי להאמין בכל דבר כי 'זה עושה לי טוב' אז מותר לי גם להיות אנטישמי או רוצח סדרתי כי ככה טוב לי. מי אמר שיש לאנשים אחרים זכות לחיות שגוברת על הזכות שלי לריגושים ?
"אנטישמי או רוצח סדרתי"? קצת מוזר שאתה שם את שני אלה בכפיפה אחת. יש לי הרגשה שרוב הכותבים כאן יסכימו שדווקא יש לך זכות מלאה להיות האחד אבל לא השני. אני לא יודע בנוגע למר טיל, אבל אתה מבלבל בין אמונה לבין מעשים.
אני אגיד שזו דוגמא רעה מסיבה אחרת. נסכים לרגע שמוסר הוא משהו שהחברה המציאה כדי לאפשר חיים שלווים בין בני אדם?
עכשיו, חוקי מוסר הם משהו שמשתנה כל הזמן. בארה"ב עד לא מזמן זה היה מאוד לא מוסרי להיות קומוניסט והוציאו מישהו להורג על כך.
מה המשמעות של פעולה כזו על האינדיבידואל? הוא יודע שהוא חופשי לחשוב, אבל קומוניזם עשוי להרוג אותו.
אותו הדבר ניו אייג'. להיות רוצח סדרתי לא יעשה אותך שמח אלא אם אתה אוהב כלא.
גם ככה אנשים עושים מה שבא להם. יגאל אמיר היה מוכן שיוציאו אותו להורג בשביל להרוג את רבין. כלומר שהחוק הוא פשוט עוד שיקול.
תגיד איכפטיות כלפי בני אדם אחרים? זה שיקול שכל בן אדם עושה גם ככה.
לדבר על זכויות לחיים מול זכות לריגושים זה מתאים לספר חוקים אבל לא לבחירות אישיות.
לא הבנתי ירדן, לטענתך בחירתו של מי שתומך בזכויות לחיים אינה מוסרית יותר מבחירתו של מי שבוחר לרצוח בשל הרצון לריגושים? ואם אכן אין אפשרות לבחור מי מוסרי יותר, אזי איזה זכות ישנה למדינה למנוע את זכותו של הרוצח לרצוח?
דוגמה רלוונטית יותר, בנק פועלים שעליו שולטת שרי אריסון המתקשרת הרוחנית, החליט לאחרונה לקצץ בשכרם של עובדי הקבלן ולהעלות במקביל את שכרם של העובדים הקבועים
http://career.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090625_1095435
האם אנו משוללי יכולת לקבוע האם מעשה זה הוא מוסרי או לא? האם אין לנו יכולת לבוא לשרי אריסון בטענות על דבר זה? והאם לטענתך, אריסון תוכל למרוח אותנו בתשובה כגון "לך יש את המוסר שלך ולי יש את המוסר שלי"? האם לא תתייצבי נגד הפעולה הזו ובעד עובדי הקבלן ומי שיאבק למענם? אם תתייצבי למען עובדי הקבלן, תחת אילו הצדקות וערכים תעשי זאת מלבד העיקרון המוסרי?