פרויקט 300: מספר מילים בשבח המפקד הצבאי
ההחלטה של המפקד הצבאי לאסור על כניסת פעילי זכויות אדם ושמאל לחברון, כדי להפגין מול הנשיא המאוס, מבהירה מה מעמדה של חברון – ומה מעמדו של צה"ל
המפקד הצבאי של חברון, ככל הנראה מח”ט חטיבת יהודה, הורה שלשום (א’) למנוע את כניסתם לחברון של פעילי שוברים שתיקה, שלום עכשיו וארגונים אחרים. הצו שבו השתמש המפקד הצבאי היה צו רידוד, התחכמות חדשה יחסית של המשפטנים הצבאיים שמטרתה לאפשר למתנחלים לנוע כאוות נפשם אבל למנוע כניסה של אזרחים ישראלים שמתנגדים להתנחלויות. צו הרידוד נאכף באופן רשלני: העיתונאי ישראל פריי דיווח בטוויטר שהוא הורשה להכנס לחברון, אף שאיננו מתגורר שם, בשל החזות החרדית שלו. צו נגד שמאלנים, בקיצור.
אף שאני מאחל למפקד הצבאי שיזדקק להרבה מאד סיוע משפטי בעתיד, כשיועמד לדין על הפשעים שהוא מבצע בהכרח מעצם מילוי תפקידו – חטיפה, עינויים והטלת טרור על אוכלוסיה, בתור התחלה – אין מנוס מלהכיר בחשיבות השירות האזרחי שהוא ביצע מבלי דעת. מה אמר לנו המפקד הצבאי? שחברון כלל איננה חלק מישראל. אילו היתה חברון חלק מישראל, אי אפשר היה למנוע את זכות ההפגנה בה. חדל האישים המשמש כנשיא היה מתקבל כראוי לו, בקריאות מחאה ובוז. רק משום שחברון נמצאת בשליטת הדיקטטורה הצבאית הישראלית, אפשר היה למנוע מהרצוג את המבוכה.
החיילים, והמפקד הצבאי, רגילים לשלול את הזכויות הבסיסיות של פלסטינים. הפגנה בגדה אסורה מאז 1967, בצו 101 של המפקד הצבאי: כל התקהלות של עשרה אנשים ומעלה, שיש חשש שהגיעו למקום בו “מושמע נאום על נושא מדיני, או היכול להתפרש כמדיני, או כדי לדון על נושא כזה”; או שהתקהלו “למטרה מדינית, או לעניין היכול להתפרש כמדיני”, או שהם תהלוכה (”עשרה אנשים המתהלכים יחד או המתקהלים כדי ללכת יחד ממקום למקום, למטרה מדינית או לעניין היכול להתפרש כמדיני, בין שהם זזים ממש ובין שאנשים אלה הסתדרו בסך ובין שלא הסתדרו בסך”) – כל אלה היא בלתי חוקיים אפריורי, והמפקד הצבאי רשאי לפזר אותה כראות עיניו. האמצעים המועדפים עליו הם גז מדמיע, רימוני הלם, קליעי גומי ורובי רוגר.
כמובן, אף שצו 101 חל על “האזור” – הגדה המערבית, בלשון הצו; אז עוד היה מותר לנקוט בשם הזה במסמכים רשמיים – הוא מעולם לא הוחל על פולשים ישראלים (”מתנחלים”) לאזור. להם מותר להתקהל כאוות נפשם, להתאסף לחבורת פורעים, לבצע פוגרום, והמפקד הצבאי לא יעצור בעדם. להיפך: הוא יאבטח אותם.
ואם עד שלשום יכול היה המפקד הצבאי לטעון שצו 101 מתיר לאזרחים ישראלים חופש הפגנה בגדה המערבית, ביום ראשון הטענה הזו פגה: יש בגדה המערבית אזרחים ישראלים סוג א’, כאלה שיכולים להתאגד כאוות נפשם הנפשעת, ויש כאלה שהמפקד הצבאי חוסם.
הפעילים שהגיעו לחברון חוו מעט משגרת חייהם של פלסטינים תחת הדיקטטורה הצבאית שלנו. אין בכך רע. אנחנו צריכים תזכורות לחייהם של אחרים. אבל עלינו לזכור את הלקח: בוויכוח הפוליטי הישראלי, צה”ל איננו – ומעולם לא היה – שחקן נייטרלי. הוא תמיד היה בצד של המתנחלים, ותמיד יהיה. בלי צה”ל, אין אפרטהייד. ותודה למפקד הצבאי על התזכורת.
ובאשר לבוז’י הרצוג – לא, אין טעם להשחית עליו מילים. אילו רק שתק בחברון כפי ששתק בחקירה.
(יוסי גורביץ)
אבל קובי מרום אמר שאין אפרטהייד, רק כיבוש. איך זה משתלב עם הפוסט?
משתלב מעולה. זה שהחוק הישראלי לא חל בגדה זה בדיוק כיבוש.
שלושה דורות של פלסטינים כבר חיים תחת הכיבוש. יש לו פג תוקף או שהוא נצחי? מתי מצב הופך להיות 'המצב הטבעי' שלא מהרהרים אחריו? לשלושה דורות של פלסטינים אסור לעשות את מה שמותר לשכניהם היהודים והם חיים לפי חוק אחר, שרירותי ודיקטטורי שלא הם חוקקו אותו. שלושה דורות של פלסטינים אינם יכולים לעשות פעולות פשוטות שבשבילך הן טבעיות, אדון כובש עליון, מר זחוח, הקופירייטר של המגזר הציוני. אין אפרטהייד, יש רק כיבוש.
ההנהגה הפלסטינית מוזמנת לחתום על הסכם, לזכות בעצמאות ולסיים את מצבם העגום של בני עמה.
נראה לך הגיוני שישנו אסיר הטוען שתנאי כליאתו הם בלתי נסבלים, אך בו זמנית הוא מציב תנאים קשים בכדיי לצאת מתאו?
כל פעם אנו שומעים על תירוץ אחר מדוע הם לא יכולים לחתום על הסכם או לא יכולים להכנס למשא ומתן.
אסיר? וואלה. קפץ לך הציונות. כדאי שתנגב את הפה.
איך לא חשבנו על זה עד עכשיו. ברור, הפלסטינים אסירים, הם לא כבושים ולא חיים במשטר אפרטהייד. הם פשוט אסירים.
זו אלגוריה לסטטוס קוו.
זה לא נדיר האמנם שתומכי הפלסטינים כותבים עליהם כאסירי מחנות ריכוז או גטאות, כך שאני לא מוסיף תוכן חדש לשיח.
כן, וזה ימשיך להיות ככה עד שהם יואילו לוותר על השאיפות הרצחניות שלהם.
60% מהפלסטינים מאמינים שיש להמשיך להילחם גם אם ניסוג מהשטחים. באמת מוזר שלישראל לא יותר מתלהבת לסיים את הכיבוש במצב הזה.
אני זוכר כשהייתי בסיור בחברון של שוברים שתיקה. היינו אמורים להפגש עם תושב מקומי בתל רומיידה. בתחתית הרחוב עמד סגן שלא נתן לנו לעבור בטענה שזה שטח צבאי סגור. כמובן שבכל הזמן הזה מתנחלים עברו ברחוב בלי בעייה. הסגן סירב להראות את הצו של אלוף הפיקוד שדרוש כדי להכריז על השטח כסגור. שיחת טלפון לאחד מחברי הכנסת של מרצ איפשרה לנו, אחרי כשעתיים, לעבור. כמובן שהתברר שלא היה צו של אלוף הפיקוד וכל האירוע היה נסיון מקומי של הסגן לעזור למתנחלי תל רומיידה ששלוותם לא תופר.
מה שהיה מצחיק כשעברנו ברחוב (שבו מתגורר ברוך מרזל) שה שמצד אחד צעקו עלינו איך אנחנו מעזים לעבור ברחוב "שלהם" ומצד שני צעקו שחברון היא כמו תל אביב. מעניין כמה אנשים בתל אביב יכולים למנוע ממי שהם לא אוהבים לעבור ברחוב "שלהם".
עוד מביזיונות בוז'י. מעוכרת הדין שהוא חנן נשלל לצמיתות רישיון עריכת הדין עונש חמור הננקט במקרים קיצוניים
היכונו לחנינה הבאה לנאשם בשוחד מירמה והפרת אמונים
בפורומים באינטרנט יש אפשרות להגדיר משתמשים כנודניק, ואז אתה לא נאלץ לראות את מה שהם כותבים. יש אפשרות לעשות את זה כאן? אם אני למשל לא מעוניין לראות כל פעם את מה שקובע מרום כותב?
תלחץ על החץ ליד אחת מהתגובות שלי ותבחר "חסום משתמש".
כמה כיף לחיות בחדר הד.