החברים של ג'ורג'

בין פריצות ואונס

מה מטריד את ההומו סובייטיקוס יולי אדלשטיין

בתחילת השבוע פורסם על עוד מקרה אונס קבוצתי מחריד, הפעם במלון הים האדום באילת. על פי הדיווחים, נערה בת 16 נאנסה על ידי מספר גדול של נערים וגברים, שעמדו בתור כדי להשתתף באונס.

חשוב לציין שבניגוד לדיווחים בתקשורת, רשלנית וסנסציונית כהרגלה, אין סיבה טובה לחשוב שמספר האנסים הוא 30. הטענה הזו מגיעה מאחד החשודים ומעוכרת דינו, ומטרתה לחזק את קו ההגנה של השרץ, על פיו הוא “פחד” ממספר האנשים במקום ולכן חש עצמו מחויב להשתתף באונס. שמיים, בקשו עליו רחמים. אני מדגיש את הנקודה הזו כי אנחנו צפויים להגיע, בעוד שבוע או שניים, למצב שבו מסתבר שמספר האנסים היה “רק” 15, ואז תומכי האנסים בציבור הישראלי – והם רבים; יש כבר איומים על הקורבן והמשטרה נאלצה להגביר עליה את השמירה – יטענו שהקורבן שיקרה. אז שוב: אין לנו את גרסת הקורבן, רק את גרסתו של מי שקשר את עצמו לאונס הקבוצתי.

אבל הנקודה שבה אני רוצה לעסוק בפוסט הזה היא ההומו סובייטיקוס יולי אדלשטיין. הלז משמש כעת כשר הבריאות, כנראה כהוכחה באיזו רצינות לוקח בנימין נתניהו את משבר הקורונה. אתמול (ה’) פער האל האכזר את פי האתון, ואדלשטיין אמר ש”לא מעניין אם מדובר באונס או ביחסים בהסכמה – מדובר כאן בהתמוטטות טוטאלית של כל הערכים שעליהם בנויה החברה שלנו.”

לדברים האלה יש משמעות, לא כי אמר אותם שר בריאות זמני ואיש ציבור שלאחר שיתפוגג מחיינו הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לו יהיה קשר שתיקה שישכיח את עצם הפרונקל בתחת של חיינו הפוליטיים שהיה; הם חשובים משום שהם מגדירים יפה פער מרכזי בין שמרנות ובין ליברליות.

מבחינת הליברל, שאלת ההסכמה היא שאלת השאלות. ככל שמישהי החליטה לקיים יחסי מין עם מספר גברים מרצונה החופשי, הרי (ככל שהם בגירים) שזה לא עניינו של אף אדם. לאשה יש זכות ליהנות ממין בדיוק כמו לגבר. ככל שלא היתה כאן הסכמה חופשית, הרי שמדובר בפגיעה חסרת תקדים בה, בגופה, בנפשה, ולא יהיה מסובך לטעון שמדובר בעינויים – שהם פשע נגד האנושות. הפשע לא היה כלפי החברה, אלא קודם כל כנגד קורבן אנושי ספציפי.

(חשוב לציין שעצם הרעיון שאשה יכולה ליהנות ממין עם מספר דו ספרתי של גברים הוא בעיקרו פנטזיה גברית. הוא מגיע אלינו, אלא מה, מן הרומאים. לאחר שהקיסר קלאודיוס הוציא להורג את אשתו מסילינה, היה צורך להשחיר במהירות את דמותה, ותוך זמן קצר נפוצה האגדה שמסילינה ערכה תחרות עם זונה מפורסמת, והתערבה שהיא תוכל לשכב עם יותר גברים ביום אחד; מסילינה, כמובן, ניצחה. הפנטזיה הגברית הזו הפכה לכלי הגנה נפוץ במקרי אונס קבוצתי: יכול להיות ש”היא רצתה את זה.” כן, זה יכול להיות. הסבירות נמוכה עד אפסית. וחובת ההוכחה היא על הגברים שהשתתפו באקט הזה.)

את השמרן, כםי שמדגים אדלשטיין, שאלת ההסכמה לא מעניינת. החשש הגדול שלו הוא פריצות – קריסת גדרי ההתנהגות בחברה. חשוב לציין: ברוב גדול של המקרים, השמרן יהיה מודאג מפריצות כזו רק בקרב בני החברה הנמוכה. בני החברה הגבוהה (”בני טובים”, במקרי אונס) יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. החשש הוא תמיד מפריצת גדרות בקרב בני המעמדות הנמוכים, כי פריצת גדרות כזו, אבוי, עשויה לגרום להם לשכוח לא רק שזה לא יפה לכפות מין או להשתכר בפומבי, אלא גם לשכוח את מעמדם ולהתנשא למעמד שאיננו הולם אותם.

מי שמבקש דוגמא, יוכל לקבל אותה בדיוויד קאמרון, ראש ממשלת בריטניה השמרני לשעבר. הלז הואשם פעם בכך שבאחת מהארוחות של כל מיני אחוות מפוקפקות של בני המעמד העליון, הוא הכניס את איבר מינו לפיו של חזיר מת כחלק מהתערבות. קאמרון הכחיש, כמובן. אבל חברותו בכנופיות סטודנטים מבני המעמד העליון, כמו ה-Bullingdon Club, שחבריו נוטים להשתכר בפומבי ולבצע וונדליזם במסעדות ומוסדות אחרים, מתוך ידיעה שהם לא ישלמו מחיר ושאבא ישלם, מעולם לא הוכחשה. התנהגות כזו מצד בני המעמדות הנמוכים היתה גוררת תלישת שערות פומבית מצד פרשנים שמרנים, שהיו מקוננים על “התמוטטות טוטאלית של כל הערכים שעליהם בנויה החברה שלנו.”

השמרנות, מאז ימי הראקליטוס ואפלטון, שואפת לריסון הטבע האנושי – במיוחד בכל מה שהוא קשור ללא-שמרנים. החשש שלהם הוא שסביאה ואכילה מוגזמת יובילו להשחתת המידות, ובהתאם גם תאווה מינית בלתי מרוסנת. (דוגמא דומה אפשר למצוא בתנ”ך, בפרשת “בן סורר ומורה”: “בננו זה סורר ומורה, איננו שומע בקולנו, זולל וסובא…”) לכן, מבחינתו של אדלשטיין ומבחינתם של לא מעט שמרנים אחרים, יחסי מין “חריגים” אינם מקובלים – גם אם הם בהסכמה. למעשה, במיוחד אם הם מתקיימים בהסכמה: עצם ההסכמה חותרת תחת הסדר השמרני.

לכך מצטרף הפחד השמרני הגדול ממיניות נשית. כשהאשה משתמשת במיניותה כרצונה, ולא כרצון הגבר האחראי עליה (אביה, בעלה) היא שומטת את היסודות של הסדר השמרני, שהוא במהותו פטריארכלי. מכאן הטענה של אדלשטיין שגם אם קורבן האונס לא היתה קורבן אונס אלא משתתפת בהסכמה באורגיה, מדובר ב”התמוטטות טוטאלית של כל הערכים שעליהם בנויה החברה שלנו”: אשה העזה ליהנות מגופה עם יותר מגבר אחד, ועוד כזה שלא שייכת לו. נזכיר שוב: מבחינת החברה השמרנית היהודית, האשה נקנית בשלוש דרכים. נקנית. אישה שמעזה ליהנות מגופה היא פרוצה, והחשש מפריצות – שבירת הסדר – הוא החשש הגדול ביותר של השמרן.

זה מה שמטריד את אדלשטיין: לא מעשה הפלגש בגבעה שנעשה בנערה חסרת הגנה, אלא ערעור הסדר הגברי של בעלות על גופה של אשה על ידי גבר ספציפי. ואנחנו צריכים לזכור שהתפיסה הזו שותפה לגברים רבים, ושהיא אבן יסוד מתרבות האונס.

אפשר היה לומר שאדלשטיין עשה לנו שירות, הן בכך שהוא מוכיח בקיומו מדי יום את אפסות התפיסה של הגניוס היהודי והן בכך שהזכיר לנו מושכלות יסוד של הסדר הפטריארכלי שעלינו להעביר מן העולם; אבל דומני שאנחנו משלמים מחיר מופרך על שירות באיכות נמוכה: שההומו סובייטיקוס הופך אותנו לפראיירים. נראה שבקרוב תהיה לנו אפשרות לפטר את אדלשטיין. כדאי שננצל אותה.

ועוד דבר אחד: סטיב באנון, מי שהוצג על ידי גדי טאוב כהתגלמות התבונה והצדק של זממנו, נעצר אתמול (ה’) בחשד להונאה. זה לא היה צריך להפתיע אף אחד שעקב אחרי תולדות תנועת האלט רייט, אבל טאוב (למרות כל הראיות) ממשיך להציג את עצמו כמומחה לארה”ב. בסופה של השמרנות שמקדם טאוב, תמיד יושב איזה באנון וצוחק כל הדרך אל הבנק. עד שהאזיקים מופיעים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב’: ביום שני הקרוב אערוך הרצאה בזום. “השליטים הנסתרים: היסטוריית הנגד של הלוזרים.” מעלילת הדם של קיקרו ועד יאיר נתניהו: היסטוריה קצרה של תיאוריות קונספירציה מאז ועד ימינו. ההרצאה תיערך ב-24 באוגוסט בשעה 19:00, והיא כרוכה בתשלום של 20 ש”ח או יותר. המעוניינים מתבקשים לשלוח לי מייל ל[email protected]

הערה מנהלתית ג’: ביום רביעי הקרוב, ה-26 באוגוסט, אערוך בשעה 19:00 הרצאת זום קצרה למנויי הפטראון שלי (יש כפתור מצד שמאל), ושבה אענה על שאלות מהקהל. אם אתם מנויים וברצונכם להשתתף, אנא שלחו לי מייל עם שאלה ואני אחזיר לכם קישור להרצאה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • הפטריוטיזם והשמרנות הם מפלטם של הנוכלים והזנאים

  • Giliak Hobson

    זמננו=זמננו

  • אמיר פכר

    זה היה ומגעיל במיוחד, בלתי נמנע בנושא כזה.

    בסדר הסקרנות שהרגה את החתול
    איפה ומתי ומה אמר טאוב שזה זיכה אותו בשורה הזו"
    "ועוד דבר אחד: סטיב באנון, מי שהוצג על ידי גדי טאוב כהתגלמות התבונה והצדק של זממנו…"

    • ygurvitz

      חפש את הראיון שערך עם באנון ושפורסם בהארץ.

      • Y.
        • רועיל

          לדעתי שווה לקרוא ברמת דע את האוייב. אני מתכוון, כמובן, לבאנון, כי טאוב עצמו הוא בסה״כ יצור די מסכן ומעורר רחמים, והראיון מוכיח עד כמה הוא לא מסוכן. 95% מהראיון הזה זה פארפרזות ופרשנויות של טאוב על באנון, עד כדי שקשה להפריד בין האמירות של באנון לאלה של טאוב. זה משאיר את הרושם שטאוב פשוט רצה לומר את הדברים האלה בעצמו ופחד, ולכן הוא נסע לארה״ב כדי שיוכל להתחבא מאחורי מישהו אחר. הדבר השני הוא הפחד של טאוב לשאול שאלות קשות שיכולות למוטט את העולם שבנה לעצמו. הוא כותב שריצ׳רד ספנסר הוא גזען מסוכן, אבל שוכח לשאול את באנון מדוע כינה את ספנסר ״האינטלקטואל של האלט-רייט״.

          אבל בנוגע לבאנון אפשר דווקא ללמוד כמה דברים. האחד הוא שאין לו שום עניין לתת דין וחשבון על מה שהוא עושה וחושב. הוא לא רואה את עצמו כאקאונטבילי לאף אחד, ומבחינתו לנפנף ביד בזלזול זאת תשובה מספקת. השני זאת האסטרטגיה הפוליטית שלו – ההחלטה המודעת להיות גזען כדי להקפיץ את הפיוזים של השמאל ולהפוך אותו לפחות אפקטיבי מבחינה אלקטורלית. יש הרבה מה ללמוד מזה, גם בארה״ב וגם בישראל. נתניהו משתמש באסטרטגיה הזאת כל הזמן.

          • Y.

            בבאנון מטפלת כרגע מערכת המשפט האמריקאית. כבר לפני זה הוא נעלם, אם כי בחלומותיו הוא אינטלקטואל מהפכני שיום אחד יקים עוד ועוד ממשלות כדוגמת טראמפ.

            טאוב הוא טרול טרחן, שלולא המים והדשן שהארץ מספקים לו הוא היה מזמן נובל וקמל לאבק או הופך לטרדן טוקבקים זניח, כאלה שיוסי גרש מכאן.

            • רועיל

              מסכים בנוגע לטאוב, אבל באנון רחוק מלהעלם. גם אם הוא ייכנס לכלא אנחנו עוד נשמע ממנו אחרי שייצא. הוא מהסוג שמושך בחוטים.