החברים של ג'ורג'

משטרת ש"י ניצן

שני תיקים בשבוע האחרון מאפשרים לנו לראות איך פועל המחוז החולה ביותר של משטרת ישראל והבכיר הטייחן ביותר של הפרקליטות

(אזהרת טריגר: פגיעה מינית)

.

.

.

הבוקר (ג’) שוחרר ממעצרו מחמוד קטוסה, תושב דיר קדיס שנפל קורבן לעלילה תפורה בקווים גסים של משטרת ש”י והפרקליטות הצבאית. התיק הזה, שבו נחשד קטוסה באונס ילדה בת שבע על סמך אפס ראיות כמעט, מאפשר לנו להתבונן באופן שבו פועלת משטרת ישראל כשהיא חושבת שאין עליה שום פיקוח. המקום שבו המחלה המסוכנת הזו – אין דבר מסוכן מאשר כוח משטרה שאין עליו פיקוח אזרחי, להוציא צבא שאין עליו פיקוח כזה – פושה יותר מבכל מקום אחר הוא מחוז ש”י, ולא במקרה. זה מחוז שרוב מוחלט של תושביו אינם אזרחים ישראלים וששוטריו רואים בדיכוי האוכלוסיה חלק מרכזי מפעולתם.

נזכיר בתמצות את פרטי פרשת מחוז ש”י החדשה. בתחילת אפריל השנה הגיעו הוריה של ילדה מהתנחלות חרדית למשטרה והודיעו שביתם נאנסה. היה להם גם חשוד: שרת בית הספר, קטוסה. ההורים, על פי הדיווחים, זיהמו את שרשרת הראיות בכך שדיברו עם בתם על האפשרות שקטוסה הוא זה שפגע בה. פרט לעדותה של הילדה – שכאמור, זוהמה – אין כל ראיות נגד קטוסה. החוקרים שאלו אותו ביחס לתאריך אונס; משהתברר שיש לו אליבי, שינו החוקרים את תאריך האונס המשוער. תחילה חשבו החוקרים שהאונס בוצע בבית מסוים; שהסתבר שאין ראיות בבית ההוא, העבירו את מיקום האונס לבית אחר. גם שם לא נמצאו ראיות. המשפחה העבירה ראיות שעשויות למסור ראיות פורנזיות כלשהן לרשות המשטרה רק אתמול (ב’). שורה של עדים בהתנחלות שבה מתגוררת הילדה הביעו ספקות קשים ביחס לסיפור כולו, תיארו את קטוסה כאדם הגון ועובד ישר, וציינו שהסיפור המאוחר של המשטרה – כביכול גרר קטוסה את הילדה ברחוב מרכזי של ההתנחלות כשהיא בוכה וצועקת – רחוק מלהיות סביר.

חלק ניכר מזיהום הראיות בפרשה הזו, נראה, הוא באשמת המשפחה. משנודע לה על התקיפה, היא התעכבה זמן ניכר, התייעצה עם רב ואחר כך עם רופאת קופת חולים, ורק לאחר כל זה פנתה למשטרה. אף על פי כן, חלקה של משטרת ש”י בתפירת התיק עצום. קטוסה נעצר בתחילת מאי, בבית משפט צבאי כמובן, והוחזק במשך כ-50 ימים. במהלך התקופה הזו, הטילה משטרת ש”י צו איסור פרסום על הפרשה. המשטרה הגישה לפרקליטות הצבאית תיק ריק למעשה מראיות. זה לא הפריע לפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום חריף מאד.

ארגון ימין, חננו, שחרר את פרטי הפרשה לתקשורת בקול תרועה כחלק מנסיונו לתאר את האוכלוסיה הפלסטינית כטורפת מינית. חלק ניכר מהתקשורת הישראלית – ייזכר לכלימה ידיעות אחרונות – רצו עם הסיפור בלי לבדוק אותו. חלקים אחרים (זכורים לטובה יוסי אלי מערוץ 13 וג’וש בריינר מהארץ) פירקו את התיק תוך ימים, תוך אומץ ציבורי ניכר. לחינגה הלאומנית הצטרפו החשודים הרגילים בחברות בקו קלוקס קלאן, גלעד “הנער לעניינים מלוכלכים” ארדן, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן.

כמו כל דבר שארדן נוגע בו, התיק הפך לחרא. הבוקר, כאמור, לא היתה לפרקליטות הצבאית ברירה אלא לשחרר את קטוסה ולגנוז את כתב האישום – זאת לאחר שמשטרת ש”י הציגה חידוש מעניין בתחום אכיפת החוק, איסוף ראיות לאחר הגשת כתב אישום. אבל, מאחר לכל הקלחת הזו צורף גם שי ניצן, הטייח הרשמי של מערכת המשפט הישראלית, לשחרור נלוותה אמירה רמוזה שקטוסה קשור איכשהו לפרשה.

כלומר, לקחו בן אדם, תפרו לו תיק, החזיקו אותו במעצר במשך יותר מ-50 ימים, ושאור השמש הראה שהתיק מופרך, שחררו את האיש בחוסר רצון – אבל המשיכו להשמיץ אותו.

פועל כאן וריאנט מקומי של חוק הפיל של אורוול. הוא מתאר כיצד, כמפקח משטרה בבורמה, נדרש פעם למצוא פיל אגרסיבי שהרג אדם ולהרוג אותו. מלווה בהמון בורמזי, הוא מוצא את הפיל, שנראה עכשיו רגוע לגמרי ולא מהווה כל סכנה. אורוול לא רוצה לירות בפיל, אבל יש מאחוריו המון. הוא יורה בפיל ופוצע אותו אנושות. מאוחר יותר, כשיתהה בינו ובין עצמו למה ירה בחיה שלא רצה לירות בה, הוא חש שכל כובד האימפריה עליו: אם לא יירה בפיל, אחרי כל בניית המתח הזו, הוא ייתפס כחלש וכשוטה בעיני הבורמזים. הוא נציג המשטר. אם המשטר ייתפס כחלש וכשוטה, מי יודע מה יקרה.

שי ניצן ומשטרת ש”י חייבים, על כן, להראות למקומיים למי יש יותר גדול. אין להם ברירה אלא לשחרר את קטוסה, אבל הם ינסו לפגוע בשמו הטוב תוך כדי זה. אל תסתכבו איתנו, הם אומרים לפלסטינים: לא תצאו טוב מזה גם אם לא עשיתם כלום.

אני מכיר, למרבה הצער, את פעילותה של משטרת ש”י במשך שנים. אפשר לומר בזהירות שאני לא מעריץ. ועדיין הלסת שלי נשמטה במקרה הזה. רמת הרשלנות, החאפריות, הבוא-נסגור-כבר-את-התיק-הזה-ונחסל-שווארמה, הגיעה השמימה. לרוע מזלה של משטרת ש”י, מקרה קטוסה מגיע צמוד מדי למקרה אחר, זה של דין יששכרוף.

יששכרוף הוא הדובר לשעבר של שוברים שתיקה. כזכור, שי ניצן שלח את משטרת ש”י למצוא את הפלסטיני שיששכרוף תיאר שתקף. משטרת ש”י מצאה תוך זמן קצר פלסטיני. לא את הפלסטיני הנכון – זו בכל זאת משטרת ש”י – אבל פלסטיני. מאחר וזה לא היה הפלסטיני הנכון, ובהתאם הוא לא תיאר את האירוע הנכון, מיהרו שי ניצן וחבר מרעיו – הבולטת שבהן היא המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, נורית ליטמן – להודיע שיששכרוף שיקר ושהוא בדה את האירוע. זו הודעה נדירה מאד, אולי חסרת תקדים: הפרקליטות לא מחווה דעה על תיקים שהיא לא תובעת בהם.

דא עקא, שתוך זמן קצר שוברים שתיקה – לא משטרת ש”י – מצאו את הפלסטיני הנכון ודרשו שהפרקליטות תשנה את החלטתה. שלשום (א’) הודיעה ליטמן שהיא סוגרת את התיק כנגד יששכרוף מחוסר אשמה, אבל מושכת את הטענה שהוא שיקר. ליטמן הודתה שיששכרוף תקף את הפלסטיני, אבל איכשהו שכנעה את עצמה ואת הבוס שלה שאין אשמה. ניצן וליטמן לא סגרו את התיק באופן מביך כל כך מרצונם החופשי: יששכרוף עתר לבג”ץ בדרישה שניצן יקבל החלטה (מי שזוכר את המקרה שלי, יזכור שהפרקליטות אוהבת להשאיר תיקים כאלה פתוחים), ואם זה לא היה מספיק – את בג”ץ אפשר למרוח בדרך כלל לאיזה שנתיים – אז ביום חמישי רביב דרוקר ברוך קרא צפוי לשחרר תחקיר על התנהלות הפרקליטות בפרשת יששכרוף.

ואם אתם חושבים שההחלטה של ליטמן וניצן לסגור את התיק ארבעה ימים לפני התחקיר של דרוקר היא מקרית, יש לי גשר למכור לכם. נסדר לכם עשרה תשלומים, כמו לשרה נתניהו.

בהפרש של יומיים, קיבלנו שמערכת החוק שלנו רקובה מהמסד עד הטפחות, ומחוז ש”י הוא הרקוב שבאגפיה. יש לנו שני אנשים שמחוז ש”י ניסה לתפור להם תיק. האחד הוא פלסטיני והשני הוא מתנגד למשטר שהמשטר, ובכן, מתנגד לו. לגמרי יתכן, צריך לומר, שבאיזה מחוז רקוב דרומי המשטרה תתפור תיק אונס לבדואי או אתיופי; אבל הסבירות שתיק ברמת זה של קטוסה יעבור פרקליט או שופט קלושה. במחוז ש”י תפקידה של המשטרה הוא להיות זרועו הארוכה של השלטון לצרכי דיכוי האוכלוסיה המתקוממת. תפקידה להיות חותמת הגומי הראשונה, שלאחריה תתווסף זו של הפרקליטות הצבאית והשופט האוטומטי הצבאי, שיעניקו למעשה עוול משפטי את ההכשר. אין מה לראות כאן; משפטנים כבר חתמו על הכל. לכו הביתה.

וכך, לאור מה שאנחנו יודעים על מחוז ש”י ואדוניו בפרקליטות, יש להניח שמתנהלים תיקים כנגד פלסטינים והניצבים לצידם דרך קבע. רובם, למזלו של מחוז ש”י, לא רואים את אור השמש. אין מה לראות פה, אומרים לנו; אלה כולה פלסטינים, מצאנו אצלם משהו, אתם לא צריכים לדעת מה. זה סודי ובבית דין צבאי. לכו הביתה.

אז בפעם הבאה שיאמרו לכם שמשהו נסגר בבית דין צבאי, על דעתם של משטרת מחוז ש”י, בהסכמתם של שי ניצן ונורית ליטמן, בהסכמתו של שופט צבאי, שימו לב. יש סיכוי גבוה למדי שהרגע בוצע עוול בשמכם. יש סיכוי סביר מדי שאדם חף מפשע הוכנס לכלא על ידי אוכלי לחם הציבור. יש סיכוי לא מבוטל שכספי המסים שלכם משמשים לדיכוי הצדק.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

33 תגובות על ”משטרת ש"י ניצן“

  1. שחר כ. הגיב:

    אל רואם, אני כבר מתבלבל ממקבץ התגובות המפוזר שלך. מזכיר לך שהתייחסתי להערתך כדלקמן: "מה שכן , לגורביץ ולרבים בבלוג הזה ,וציבורים רבים מאוד , אין אמון בגרוש ברשויות שלטוניות , בנושאי משרה ציבוריות וכדומה , ובייחוד במערכת המשפט ומערכות אכיפת החוק . לא אחת , זה מוגזם ביותר , ומבוסס על חוסר הבנה
    טוטאלית".
    על כך הערתי שאי אמון הציבור בשלטון הוא אכסיומה של המשפט במדינה דמוקרטית. אתה הוספת ש'שלטון החוק' – כפיפות כל מוסדות השלטון לחוק והענקת הכוח לפתרון סכסוכים בין הרשות לבין האזרח בידיו של בית המשפט – גם הוא קיים כדי לפתור את בעיית אי אמינותו של השולט, בעל הכוח. אז אתה מסכים אתי בקשר לאי האמון הבסיסי השורר בין האזרח לשלטון?

  2. אישרגיל הגיב:

    ויכוח אינטרנטי בין מני זהבי לבין המגיב החדש יהיה כנראה הדבר הכי טוב אי פעם.

    • שחר כ. הגיב:

      אכן, יש מצב שהוא ימשיך וימשיך עד שיתפורר היקום

    • Meni Zehavi הגיב:

      ויכוח? על מה בדיוק? אל רואם מביא טיעונים מתחום פורמליסטיקה משפטית: דיני ראיות, הליכי חקירת נפגעי עבירה וזיהוי חשודים, חזקת החוקיות, וכיו"ב, ומה שיש למגיבים אחרים לומר זה בעיקר "אבל נעשה פה עוול! לפלסטיני! שהוא בכלל חלק מעם כבוש ומדוכא!!!"
      ובכן, אין לי מושג מה דעתו של מחמוד קטוסה בעניין הכיבוש, וזה גם לא ממש מעניין אותי. קטוסה נחשד בעבירה שאין ראיות מהימנות שהוא ביצע, ולכן הוא נחשב, מבחינה משפטית, כחף מפשע. יכול להיות, דרך אגב, שהוא ביצע את העבירה בכל זאת. יכול להיות שלא. ויכול מאוד להיות שלעולם לא נדע. ככה זה: העולם אינו מושלם, ולפעמים לא ניתן למצוא את הפושע (מה שאינו מבטל את הרושם שבמקרה הזה משטרת ש"י עשתה כנראה עבודה רשלנית, אבל זה עניין אחר).
      הנקודה היא שפורמליסטיקה משפטית היא כלי עבודה הכרחי לכל מערכת אכיפת חוק באשר היא. שום קצין משטרה, תובע או שופט לא יקבל החלטה רשמית בגלל שכנוע פנימי עמוק שלמישהו נעשה עוול – כלומר, לא יקבל החלטה רק בגלל שכנוע כזה. הוא יזדקק לחוק, לנוהל מחייב, לפסיקה תקדימית, וכו', כדי לקבל החלטה לפיהם. והוא יזדקק גם לעקרונות משפטיים – מתחום המשפט, לא המוסר או הפילוסופיה הפוליטית – שבלעדיהם כל המערכת בכלל לא תוכל לתפקד. חזקת החוקיות של פעולות האנשים הנושאים במשרה ציבורית היא אחד העקרונות האלה.
      כל מערכת שלטונית, לרבות מערכת משפט ומערכת אכיפת חוק, היא אינרטית, ביורוקרטית, מועדת לטעויות ולא ממהרת להודות בהן. זה לא מלהיב, אבל האלטרנטיבה – משפטי שדה בידי המון שאין לו מושג בדיני ראיות ושום נטייה לכבד את זכויות החשודים – מלהיבה הרבה פחות. מישהו הזכיר את פרשת נמרוד ברנע?

      • שחר כ. הגיב:

        אז המערכת המשפטית אינה כוח-על ששולט במדינה, בכנסת ובממשלה? כך טען זה שגורש מפה. ובכל מקרה אין לזה קשר עם נושא הפוסט: אם היית פלסטיני, האם היית סומך על מערכת המשפט הישראלית שתשפוט אותך משפט צדק?

        • Meni Zehavi הגיב:

          היא אינה כוח-על, אבל הנטייה של בתי המשפט ליטול לעצמם סמכות בלתי-מוגבלת זו התפתחות מדאיגה. גם פסילת חוקים "רגילים" של הכנסת היא בעייתית, אבל אם עצם ההסכמה של בית המשפיט לדון בעתירה נגד חוק יסוד ("חוק הלאום") אינה מדליקה בעיניך נורה אדומה, אני לא יודע מה יכול להדליק אותה.
          ולגבי השאלה שלך, לא יודע על מה הייתי סומך אילו הייתי פלסטיני. אני יכול לומר שגם בתור יהודי ואזרח ישראל, אני לא בהכרח סומך על מערכת המשפט הישראלית שתשפוט אותי משפט צדק; תלוי בנסיבות. אבל זאת אינה השאלה העיקרית. השאלה העיקרית היא מה האלטרנטיבה. ובהתחשב במה שהפלסטינים הקימו לעצמם כשקיבלו שבריר של עצמאות, מערכת המשפט הישראלית — אפילו זו הצבאית — נראית לא רע בכלל.

          • שחר כ. הגיב:

            אוקיי. אתה מסכים שמערכת המשפט אינה כוח על במערך הכוחות של המדינה.
            מדוע אתה כותב שהיא נוטלת לעצמה סמכות בלתי מוגבלת? רק כמה דקות קודם כתבת "הנקודה היא שפורמליסטיקה משפטית היא כלי עבודה הכרחי לכל מערכת אכיפת חוק באשר היא … (שופט) יזדקק לחוק, לנוהל מחייב, לפסיקה תקדימית, וכו', כדי לקבל החלטה לפיהם. והוא יזדקק גם לעקרונות משפטיים…" מכאן יוצא שלדעתך כדי לבדוק את חוק הלאום צריך להשתמש בפורמליסטיקה משפטית וגו'. כך יעשה ביה"מש – ידון בחוק הלאום אם יבקשו ממנו ואם ימצא נימוקים משפטיים לדון בו, ואם לא, לא ידון. אחד הנימוקים לדון בפעולה שילטונית או מחוקקת הוא אם הם סותרים חוקי יסוד אחרים. הנורה האדומה שנדלקת עובדת גם לצד השני: כנסת המחוקקת חוקים שייתכן והם מנוגדים לחוקי יסוד אחרים שחוקקו על ידה צריכה להדליק אצלך נורה אדומה, ואם אינה עושה זאת, אני לא יודע מה יכול להדליק אותה.
            לגבי שאלת הפלסטיני, אתה מתחמק: העובדה שאינך סומך כיהודי על מע' המשפט הישראלית שתשפוט אותך משפט צדק אינה משנה. אנסח את השאלה קצת אחרת כדי להוכיח זאת: אם היית פלסטיני, האם היית סומך על מערכת המשפט הישראלית שתשפוט אותך משפט צדק לפחות כמו שהיא שופטת את הישראלי?

            ולסיום, את שאלת האלטרנטיבה כדאי להשאיר לפלסטינים, כי זה גורלם. אינך באמת יודע כיצד פועלת המערכת המשפטית הפלסטינית, ואינך שופט אותם כדי שלא יישפטו ע"י בני עמם, כביכול להצילם מידי המערכת הפלסטינית המסואבת, אלא אתה שופט אותם כדי שלא יזיקו לבני עמך ומשום שאתה יכול.

            • Meni Zehavi הגיב:

              שאלת האלטרנטיבה היא מהותית, ולא רק לפלסטינים. מע' המשפט הישראלית שופטת אותם אם ביצעו לכאורה עבירות בשטח מדינת ישראל או בשטח שמדינת ישראל (באמצעות צה"ל) שולטת בו. עבירות הפלסטינים שבשטח השיפוט של צה"ל נחקרות ע"י פרקליטות צבאית ונידונות בבתי דין צבאיים, שמטבע הדברים יש בהם הרבה פחות שקיפות מבמקביליהם האזרחיים. זה לא טוב, אבל האלטרנטיבות הקיימות גרועות יותר (ראה מקרה עזה). והשיקול הטוא תמיד לעומת האלטרנטיבות הקיימות, לא לעומת רעיונות אוטופיים שלא ברור האם הם יכולים להתממש.
              האם פלסטיני יכול לסמוך על כך שמע' המשפט הישראלית תשפוט אותו כפי שהיא שופטת ישראלי? לא, ולו בשל העובדה שפלסטיני נשפט על עבירות פליליות בבית דין צבאי. אבל כל עוד מדובר בשטח שנמצא תחת כיבוש צבאי, אין לכך אלטרנטיבה ריאלית (ראה לעיל). השוויון אינו חזות הכל.
              לכנסת, כמובן, מותר לקבל חוקים הסותרים זה את זה, כולל חוקי יסוד. תפקיד מערכת המשפט הוא לפרש את החוקים, גם במקרה של סתירה, והשופטים יודעים היטב להשתמש בפרשנות יצירתית. אבל כמו כל רשות אחרת, סמכות מערכת המשפט צריכה להיות מוגבלת. ואם המערכת דורסת את המגבלות, באמצעות פסילת חוקי הכנסת והנחה — תיאורטית, בשלב זה — של אפשרות פסילת חוקי יסוד, אז יש כאן בעיה.

  3. ygurvitz הגיב:

    התגובות של אל רואם או איך שהוא לא קרא לעצמו נמחקו, משום שמדובר בטרול.

    • el roam הגיב:

      גורביץ ,

      אז אתה מחקת מסתבר ? ומסתבר שחלק כן , חלק לא . ואין שום קוהרנטיות אפילו במחיקה אם לאיו ( אפילו הייתה , לא מעלה , לא מוריד ).

      בכל מקרה , אני טרול , כשם שאתה לא גורביץ . ואם יסתבר לי בבוא היום , שאתה, בתורת גורביץ רסמי, בעל הבלוג , מחקת לי התגובות, גופא , אישית ( זה כנראה יהיה רק וידוי פורמלי) . אבוא איתך כזה חשבון , לא תוכל לקום בבוקר מן המיטה אפילו .

      בטח תמחק את זו גם כן , שלא יקראו או משהו . עכברוש מתועב.

      זכור מילותי אלו …..

    • ygurvitz הגיב:

      הוא לא קיבל את זה טוב.

      https://twitter.com/ygurvitz/status/1144480489266278404