החברים של ג'ורג'

שיעלה כבר השמיימה

האינסטינקט הראשון שלי, בראותי פוסט חדש של בני ציפר, הוא להתרחק. אני יודע, מנסיון מר, ששום דבר טוב לא יצא מזה; שבמו ידי אני מפרנס דור חדש של חוקרי אולקוס צעירים. ובכל זאת, ככלב השב אל קיאו, כאדם המביט מהופנט בתאונת דרכים, אני מוצא עצמי קורא אותו.

והאולקוס (המטאפורי, כמובן: האולקוס נובע מחיידק, לא מלחץ) לא מאחר לבוא. בתור עורך ספרותי בעיתון הנחשב במדינה, המתהדר בהיותו אדם מתורבת, ציפר מצליח לצייר את עצמו שוב ושוב כאדם נעדר כל רצינות. על השגיאות הגסות שלו בהיסטוריה גרמנית, כבר כתבתי כאן. וטורו האחרון הוא עוד נדבך בליצנות המוסרית שהוא מקדם.

הוא מתחיל בטענה ש"שמלחמה לא נעשית צודקת יותר או צודקת פחות על פי מספר האזרחים שנפגעים בה. לפי קנה המידה הזה… בעלות הברית היו צודקות פחות מגרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה, כי הן הפציצו את דרזדן והרגו מאות אלפי אזרחים, שלא לדבר על כך שהם הטילו פצצות אטום על הירושימה ונגסקי".

באמת? בוא נראה: דרזדן היתה מטרה צבאית – בהחלט יכול להיות שהאריס, מפקד חיל המפציצים הבריטי, היה מחריב אותה גם אחרת, אבל היא היתה מטרה צבאית: שכנו בה מפקדות וחטיבות שהיו מעורבות בלחימה בחזית המזרחית – ונהרגו בה כ-30,000 עד 35,000 בני אדם, אזרחים וחיילים. האומדנים המנופחים, המעלים את מספר ההרוגים שם ל-50,000 ומעלה, הם פרי עטו של דיוויד אירווינג; לא בדיוק מקור מהימן.

הירושימה היתה מטרה צבאית: היא היתה הנמל הגדול ביותר שנותר ליפן. כ-70,000 מתושביה נהרגו מיד עם הפיצוץ, ועוד כ-30,000 מתו בשנים לאחר מכן בשל הקרינה. מניין הרוגיה של נגסקי – מטרה אזרחית מובהקת, נטולת כל ערך צבאי, שלהפצצתה אין כל הצדקה, אם כי יש לה תירוץ – נאמד בכ-100,000. כלומר, בהפצצות הללו נהרגו כ-235,000 בני אדם. שזה מחריד, ללא ספק. אבל האם זה מעניק "נצחון מוסרי" לחבר'ה הטובים ממעצמות הציר?

כמובן שלא. כי ציפר שוכח עובדה קטנה ולא נוחה: בעלות הברית לא היו היחידות שהפציצו ערים. הן גם לא היו הראשונות שעשו זאת. הלופטוואפה התאמן על גוארניקה שבספרד ב-1937; היפנים הפציצו את ננקינג. עם תחילת המלחמה, פתח הלופטוואפה בהתקפה איומה על ווארשה; ב-1940, הוא התקיף את רוטרדם שבהולנד והחריב אותה.

מעצמות הציר גם כבשו שטחים רבים, ורצחו רבים מתושביהם. הגרמנים רצחו כ-16,900,000 מאזרחי ברית המועצות (וגם למעלה משלושה מיליון שבויים, אבל נניח לכך לרגע; זו קטגוריה אחרת של פשעי מלחמה); הם השמידו בין שישה מיליון לשמונה מיליון מתושבי פולין; בהולנד הקטנה הם טבחו ב-236,000 אזרחים; היפנים, לפני שהספיקו לחטוף את "האיש השמן", טבחו כ-10 מיליוני סינים. הטבח שביצעו היפנים בננקינג, בראשית המלחמה בסין, גרם לשגריר הגרמני (!) להגיש מחאה רשמית. בסך הכל, רצחו מעצמות הציר כ-30 מיליוני אזרחים – יותר ממאה אזרחים על כל אזרח שהרגו בעלות הברית. "צודקות פחות," ציפר?

באפיפות הרגילה לו, ציפר ממהר לתמוך בפגיעה באזרחים; לדבריו, הדבר מותר משום ש" איזו דרך אחרת יש לעמים מדוכאים להתקומם ולנסות לשנות את גורלם אם לא דרך פגיעה באזרחים?". כלומר, אליבא דציפר, הכללים החלים על כל העמים לא חלים על עמים משועבדים: להם מותר להתעלם מההבחנה בין לוחמים ולא-לוחמים. הוא ממהר לציין שסארטר תמך בטרור. ובכן, מבזק לציפר: סארטר, מהאוהדיה הנרצעים של הרודנות הסובייטית, תמך גם בגולאגים. סארטר כבר מזמן לא מאור גדול, והעובדה שהוא תמך במשהו היא סיבה טובה מאד להיות ספקן כלפיו.

ציפר מצליח לעוות את האמת באופן מרשים, כשהוא מציין שבזמנו גם נלסון מנדלה תמך בטרור. ובכן, לא מדויק: הוא תמך בהתנגדות אלימה לכוחות משטר האפרטהייד. אבל כשציפר מגייס את מנדלה לשורות הטרוריסטים, הוא מתעלם מכך שמנדלה הפך לדמות מופת בדיוק בגלל שדחה את הטרור והטיף להתנגדות לא אלימה במשך עשרות שנים, בהן היה כלוא. אבל למה לבלבל אותו עם עובדות?

לעומת החריגות האלה, שאר המאמר שומר על רמת האיוולת המקובלת בטיעוניו של העורך הספרותי המשפיע ביותר בארץ. ציפר ממהר להצהיר שהחיזבאללה תקף את ישראל בגלל אירועי עזה. הוא לא מגבה את הטענה הזו – משום שאי אפשר לגבות אותה. נסראללה לא הזכיר את עזה בנאומיו: הוא דיבר על שחרור האסירים הלבנונים. סביר להניח שהמתקפה של החיזבאללה החלה כנסיון להרחיק את תשומת הלב מאיראן, אבל לנסראללה לא אכפת מהפלסטינים יותר מאשר לתל אביבי הממוצע.

ציפר מצליח גם לגנות איש שמאל שחתם על עצומה. לטעמו, העצומה וההפגנות נגד המלחמה הן פעולות של "שמאל ענוג", בלתי ראויות וקונוונציונליות מדי. במוסרניות, הוא כותב "אני חושב שחתימה על עצומה נגד המלחמה היא דבר בנאלי ומובן מאליו ועל כן קצת מיותר. הייתי רוצה לראות את אותו חותם-עצומות מכריח את עצמו לקום בשבת בבוקר וללכת להפגין נגד גדר ההפרדה בבילעין ולהתעמת שם באמת עם כוחות צה"ל, או לעמוד במחסומים ולהשגיח ולפקח – כדרך אנשי תנועת "מחסום ווטש" – על ההתנכלויות היומיות לפלשתינאים תושבי השטחים".

שאלה לציפר: האם צעדת עם מתנגדי המלחמה? ספגת יחד איתם את היריקות ואת הקללות? האם אכן עמדת בבילעין בימי השישי ההם? האם עמדת במחסום עם נשות "מחסום ווטש"? אם לא – וחוששני שהתשובה לשאלה הזו היא ברורה מאד – באיזו זכות אתה מטיף מוסר לאדם, שאפילו למעלתו הנמוכה-לטעמך אינך מגיע?

לא חסרים בלוגרים גרועים בארץ, ולרובם המכריע אינני טורח להתייחס. התסכול שלי נובע מכך שציפר רחוק מלהיות כותב טוב, או בעל תובנות מרשימות. איש לא היה טורח לקרוא אותו, אלמלא היה מי שהוא. ציפר משתמש במעמדו כעורך ספרותי מוביל כדי לקדם חשיבה מתיילדת ומתפנקת, פסוודו-שמאלנית ומזיקה. הוא מציג לנו שילוב שלילי במיוחד בין כתיבה בלתי אחראית בנוסח הבלוגים, הנשענת בו זמנית על סמכותה של העיתונות הישנה ועל שמו הטוב של "הארץ".

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter