החברים של ג'ורג'

בוקר טוב, האיום האיראני שלכם חזר

נתניהו חוזר לשטיק העתיק ביותר שלו: נפנוף באיום האיראני. הפעם הוא לא מסתיר שמטרת המלחמה שלו היא הגמוניה

שופר הווז’ד הרוסי, פראבדה, תיאר בלגלוג את ביקורו של ראש ממשלתנו היקר ברוסיה בשבוע שעבר: נתניהו היה רגשני, על סף פאניקה, בעוד שהווז’ד פוטין היה קר כקרח, ובעודו מלטף נמר מסומם הבהיר לנתניהו שאיראן היא בעלת ברית של רוסיה.

זה לא צריך היה להפתיע אף אחד. מבט קצר על המפה היה מבהיר שאיראן חשובה לרוסיה הרבה יותר מישראל. הן כמעט שכנות, ובעבר רוסיה פלשה לאיראן. ה"סטאניות" שמקיפות את איראן היו בעבר תחת שליטה רוסית ויש השפעה רוסית ניכרת בהן גם כיום.

גם ביחס למלחמה בסוריה, איראן היא בעלת ברית רוסית בעוד שישראל היתה בפועל בעלת ברית של דאע”ש וג’בהת אל נוסרה. המלחמה בסוריה עומדת להגמר, ישראל היתה בצד הג’יהאדיסטי המפסיד, ארה”ב במגמת נסיגה מהאזור שרק התחזקה בימיו של נירון המודרני שעל גדות הפוטומק, ואין לישראל מי יודע מה קלפים לשחק.

בתקשורת הישראלית רווחים לאחרונה דיווחים על “גשר יבשתי איראני לים התיכון.” קודם כל, לא ברור מה האסון הגדול בכך. נניח שמשאית איראנית יכולה לנסוע מטהראן כל הדרך ללטקיה. אז מה? מה הרבותא הגדולה בכך שלאיראן יהיה נמל בים התיכון? מה צריכה איראן מהים התיכון שהיא לא יכולה לקבל דרך המפרץ הפרסי?

מה גם שאם נסתכל על הגשר היבשתי הזה – נו. רצועה צרה ולא מי יודע מה יציבה שעוברת דרך שתי מדינות מעורערות: עיראק וסוריה. נתניהו מפמפם לאחרונה את החשש מ”מפעלי טילים” איראניים בסוריה ובלבנון.

לא ידוע איך להגיד את זה לנתניהו, אבל לסוריה – מדינה שנמצאת במצב מלחמה עם ישראל – יש את כל הסיבות להציב טילים איראניים בשטחה. מי יודע, אולי זה יגרום לישראל להסס לתקוף את סוריה יותר מ-100 פעמים, כפי שהשתחץ חיל האוויר לאחרונה. ועל זה בעצם כל הבלגאן: ישראל התרגלה להגמוניה. היא התרגלה לכך שהיא יכולה להפר את הריבונות של לבנון וסוריה בלי לשלם על כך שום מחיר, שהיא יכולה לבצע תקיפות אוויריות ככל העולה על רוחה, ובחסות השתיקה התקשורתית הנלהבת לבצע שורה מעשים שהם כולם עילה למלחמה.

הכנסה של טילים איראניים לסוריה תשנה את מאזן הכוחות. ישראל אשכרה תצטרך להסתפק בגבולותיה – או להסתכן בכך שכאשר היא מפרה את הריבונות של שכנותיה, היא תספוג מהלומת נגד. נתניהו, שבמשך שנות שלטונו התרגל לכך שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בסוריה והציבור ימשיך לנמנם, קולט שזה מתחיל להיגמר. וזה מלחיץ אותו.

המדיניות של איראן שמרנית וזהירה. היא פועלת במקומות שבהם יש רוב שיעי והיא מאפשרת לו להתמודד עם הרדיפה הסונית. אין לה כוונות מלחמה; היא מעדיפה את ההגמוניה שלה באמצעות בעלי ברית מקומיים. לישראל אזלו בעלות הברית: ארה”ב, כאמור, בנסיגה ואפילו הסעודים מתחילים לרדת מהעץ. סעודיה איפשרה לעולי רגל מאיראן, לראשונה מזה שנתיים, להשתתף בחאג’ בשבוע הבא, והיא עורכת גישושים לקראת החזרת היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. הרודן הסעודי המיועד, מוחמד בן סלמן, רוצה להפסיק את המלחמה בתימן – שהוא היה אחד הדוחפים העיקריים לה.

הסעודים, אולי הכוח המאוס ביותר באזור, לא הפכו לחובבי איראנים. הם פשוט הבינו שראשית, אין איום על הממלכה עצמה, ושנית שהעלות של המלחמה נגד איראן גבוהה מדי. האיראנים מוכנים לעשות עסקים. אחרי הכל, משמר המהפכה הוא כיום קודם כל קונצרן עסקי.

אף אחד לא עדכן את נתניהו, כמסתבר. מכאן ההיסטריה של “האיראנים על הגדרות” והנסיעה החפוזה לפוטין. אין שום איראנים על הגדרות, וגם לא יהיו. איראן היתה מאד לא מרוצה ממלחמת לבנון השניה, למשל, והיא צריכה עוד חזית כמו עוד חור בראש. סביר להניח, כן, שיהיו טילים איראניים בסוריה: אסד חייב לאיראנים הרבה, ואחרי הכל, איראן היא הצד המנצח במלחמה.

טילים איראניים בסוריה אינם, בפני עצמם, איום על ישראל. הם איום על ההגמוניה הישראלית, על התפיסה הישראלית שהיא יכולה להפעיל כוח צבאי במרחב כרצונה. עכשיו יצטרכו הישראלים להחליט האם ההגמוניה שלהם שווה מלחמה.

נתניהו, כהרגלו, עושה את מה שהוא יודע לעשות: מפחיד מאיראן. זה מה שהוא עושה כבר 21 שנה. 12 מתוכן הוא היה ראש ממשלה. אם אכן היה איום איראני, הוא לא הסיר אותו. למעשה, אחרי 12 שנים של נתניהו איראן נמצאת בעמדת עוצמה חסרת תקדים לעומת ההגמוניה הישראלית. נתניהו אולי יודע לדבר, אבל לא מסוגל לבנות את הבריתות שידחקו את איראן. יש לכך סיבה: המשימה העיקרית של נתניהו, אפילו יותר מאיראן, היתה הגנה על ההתנחלויות. כל זמן שהגנה עליהן היא ליבת המדיניות הישראלית, לא יהיו לישראל בעלי ברית. רוב השנים הללו, נזכיר, נתניהו איים עלינו בדחליל הגרעין האיראני. עכשיו הוא נאלץ לאיים באיום הרבה יותר קונבנציונלי.

נתניהו היה, רוב ימיו, פחדן מכדי לצאת למלחמות – אפילו בשנת 2012 הקדחתנית, שבה חתר למלחמה נגד איראן. המלחמות היחידות שהעז לצאת אליהן היו כנגד אוכלוסיה לא חמושה ברצועת עזה. צה”ל למד ב-2006 שחיזבאללה יודע להגן על עצמו לא רע בכלל, ומלחמה בשטח סוריה – זה הולך להיות אסון אמיתי, במיוחד כשמשטר אסד נתמך על ידי פוטין. סביר להניח שנתניהו רק יאיים, בניסון נואש להחזיר לעצמו את הילת התרנגול השכונתי, אבל בהתחשב במצב החקירות שלו, אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהוא ינצל תקרית מקומית כדי להדליק סכסוך שישכיח את מצבו הפלילי. את מידת שיקול הדעת של נתניהו ראינו באירועי ירושלים ובתקרית בירדן. אסור לתת לממשלת נתניהו את ימי החסד בתחילת מלחמה, השבוע שחולף בטרם הסתבר שוב שצה”ל הוא החוליה החלשה שטובה בעיקר בהרג אזרחים. הפעם צריך יהיה לצאת לרחובות מיד, לא לתת לסם הפטריוטיות המזויפת להציף את הדם. ולקראת האפשרות הזו, לעקוב בספקנות יוצאת דופן נגד כל נסיון לפמפם מלחמה באמצעות התקשורת.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אני

    ישראל אכן מפרה את הריבונות של סוריה בתקיפה אווירית. אבל בכנות, אני לא מבין למה מוסרית זה שלילי כל כך כפי שעולה מנימת דבריך.
    ברוב התקיפות בסוריה, ישראל השביתה נשק שמיועד בסופו של דבר לתקיפתה, וזה טבעי שתרצה לשמור על היתרון הצבאי שלה. גם אם אתה לא מסכים עם הצד של ישראל בסכסוך הטריטוריאלי עם סוריה, לשם שינוי המדינאים שלנו אשכרה שומרים על האינטרסים של אזרחי המדינה.

    רק כדי לא להסיט את הדיון, ולא להזין אנשי קש למיניהם – לא, אני לא מאמין שהאיראנים על הגדרות (יותר מהסורים), או שטילים איראנים מסמלים את חורבן המדינה וכו'. אני גם בטוח שנתניהו ימנף את זה כדי להשיג עוד כמה נקודות בזירה הפנימית.

  • Tom Elkayam

    אני לא יודע איך אפשר לדבר על ״סוריה״ בכלל, המדינה שנודעה בשם סוריה לא תתקיים בקונסטלציה הישנה בשום הסדר עתידי אני מניח. ואיש לא יודע אפילו לנחש מה העתיד צופה למדינה המוכה הזו, בכל מקרה היא אחרונת דאגותינו.

    האם ישנה קטגוריה של טילים או נשק שיש לאיראנים שלא היו כבר לסוריה של הכנופיה העאלווית? סוריה של אסאד הקימה כור פלוטוניום להזכיר, מאותן סיבות אגב שקים ג׳ונג און הקים את שלו, על מנת לשמר תחת איום גרעיני שלטון מאפיונרי של משפחת פשע, אני מעדיף את איראן על הגדר.

    בקשר לתקיפות הישראליות, לדראון עולם תרשם העובדה שעשרות קילומטרים משדות התעופה המצוחצחים של הצבא המוסרי ביותר בעולם נחטפו ילדות לעבדות ואנו צפינו בכך במסכינו המרצדים לקול נהמותינו הקצובות משמאל ומימין, ״לא להתערב״, ״לא להתערב״ אם יש משהו מדכא בכל הסיפור הרי זה שישראל ביצעה רק 100 תקיפות ולא 1000, שהעם היהודי וצבאו החדיש לא קמו לרגע אחד קצר להציל עם קטן, ישן, זועק, ממש כאן לידינו מהשמדה ברורה ומיידית. מה שווים כל הטילים והצוללות האלו? לפחות עם הדרוזים עשינו את חובתינו.

    ברית המיעוטים של המזרח התיכון היא אופק האירועים הנופלים מכל עבר, שכן כל מיעוטי האיזור חולקים יחודיות אחת בלתי נמנעת – אנחנו באותה הסירה בלב האוקיינוס הערבי-סוני והגלים גבוהים, והרוחות נושבות והמשוטים ימח שמם, שבורים.

    עד מלה אחד. כורדים.

    • "כורדים"
      מה הקשר מוזיקה עכשיו.

      בקשר לתקיפות: איך העולם הערבי אמור להגיב לזה?

      • Tom Elkayam

        עם נודד 🙂
        הפשמרגה הפכו לצבא משמעותי, הם חמושים היטב, מנוסים בקרב, ממומנים ומאומנים על ידי האמריקאים, כעת שדאע״ש עסוקים בלשרוד אני לא רואה איך הכורדים לא רצים למדינה בעתיד הקרוב, קשה לראות קונסטלציה בה טורקיה פולשת בכוחות משמעותיים להלחם בצבא אמריקאי בעצם, איראן צריכה עד חזית כמו חור בראש ועיראק לא קיימת כמדינה בכלל.

        העולם הערבי צריך to get his shit together
        הנה מורטי מסביר,
        https://www.youtube.com/watch?v=-tGL-buZ94Y

        • Meni Zehavi

          הטורקים לא יפלשו והאיראנים אינם צריכים עוד חזית, אבל אל תמעיט בקידוש הגבולות הקיימים, בלתי-הגיוניים ככל שיהיו, ובזלזול האמריקאי המסורתי בלאומיות אתנית — זלזול שהביא לעולם, בין היתר, את הפנינה זאת:
          https://en.wikisource.org/wiki/Chicken_Kiev_speech

          • Tom Elkayam

            צ׳יקן קייב, מאיפה שלפת את זה? זה כמו מסע לעולם אחר. אני חושב שהתמיכה המסורתית בציונות, שהיא לאומיות אתנית בהרבה מובנים, יחד עם החשיפה למאבק הפלסטיני יחד עם הלקחים ממלחמת הכל בכל בין מרכיבי הפסיפס האתני שהוא המזרח התיכון משנים את התפיסה האמריקאית.

            הגדרה עצמית למיעוטים אתניים במזה״ת היא הדרך היחידה לפתרון, הנסיון הלבנוני, העיראקי, ובעיקר הסורי מלמד שבסוף היום מה שיכריע אם תמות או תחיה, אם תאנוס או תאנס זו העדה. הכורדים זה מקרה מבחן.

            הרי ברור שהמשא ומתן לשלום בסוריה יסתיים בחלוקה עדתית כלשהיא, השיעים בלבנון עמדו מול נסיון השמדה ואם לא החיזבאללה ואיראן רק האל יודע מה היה מתחולל בבקעא. הנוצרים, הדרוזים, העלאווים, הסונים, היהודים, כולם מבינים שאם לא תגן על עצמך איש לא יגן עליך, אין באמת בעת׳, אין באמת פאן ערביות, אין באמת לאומיות ערבית. הכל חרטא למד בן הלבנט על בשרו המצולק, עכשיו מה במקום?

            • Meni Zehavi

              התמיכה האמריקאית בציונות אכן חריגה מהבחינה הזאת, וזו אחת הסיבות לכך שהיא מעוררת את תיאוריות הקונספירציה החבוטות על היהודים מוול סטריט ששולטים בממשל. במאה הזאת, התמיכה האמריקאית – זו פופולרית, לכל הפחות – נובעת כנראה מסוג של תחושת שותפות גורל מול האיום האסלאמי. בן לאדן נתן לישראל מתנה גדולה יותר משיכול היה לדמיין (וכמובן גם על זה יש תיאוריות קונספירציה למכביר).
              בינתיים הכורדים מצביעים על עצמאות דווקא בעיראק, 14 שנה אחרי שהקימו להם מדינה בפועל. והממשל האמריקאי דווקא לא מתלהב, לפחות באופן רשמי. סוריה עדיין רחוקה מכל זה מרחק של עשורים. הכורדים הם כוח משמעותי, צבאי וגם פוליטי, אבל ייקח זמן עד שהכוח הזה יקבל ביטוי רשמי.
              הבעיה של המזרח התיכון היא לא רק חלוקה עדתית, היא גם זה שהעדות מעורבבות זו בזו גיאוגרפית וכלואות יחד במסגרות מדיניות אנכרוניסטיות. באירופה מצב דומה נגמר בשתי מלחמות עולם וכמה עשרות מיליוני הרוגים. במזרח התיכון הדברים זזים לאט יותר.

  • Three Parentheses

    האם יתכן כי ביבי נתניהו הוא סוכן של האינטרסים הסעודים (או לפחות קשור בהם בצורה לא פורמלית)?