החברים של ג'ורג'

בימי הביניים, חילוניות הוגדרה בצורה פשוטה מאוד: אלו שאינם נזירים. בעידן המודרני, כולל מונח החילוניות את התפיסה שיושבת בבסיס זכויות האדם והאזרח, שבה אינטרסים הנובעים מדתות (sectarian) אינם זכאים לשום מעמד מיוחס ברחוב הציבורי, ואינם יכולים להכתיב נורמות חוקיות לאלו שאינם חפצים בכך. אדם חילוני אינו חייב להיות אתאיסט, אבל הוא חייב להיות אדם שמבין שאמונותיו ותפיסותיו לגבי נורמות הן שלו בלבד. אדם זכאי לקיים כל פולחן במרחבו הפרטי, כל עוד שהוא אינו פוגע באדם אחר או בזכותו לאותו חופש.

בזמן האחרון צצה לה אופנה חדשה – "היהדות החילונית".

זה מתחיל בבתי מדרש חילוניים, שבהם דנים בהיסטוריה, בציונות, בתלמוד ובשאר הנושאים, בשיתוף פעולה עם מרצים דתיים וחילוניים. לכאורה, נראה כי אין בזה שום פסול, עד שקוראים על כך שבבית מדרש זה גם נשארים בשבת אחת לשבועיים, לעשות "שבת חילונית". בשלב זה, זה נראה פחות ופחות כמו ניסיון ליצור תרבות חילונית ראויה לשמה, ויותר כמו תעתיק חיוור של היהדות הדתית. מעין "יהדות לייט" עם פחות ניקוטין.

זה ממשיך בשאר יוזמות דומות, עד שזה מגיע לפנינה הבאה (מ"הארץ" של ‏יום שישי‏, ‏16‏ ‏יוני‏ ‏2006) שמספרת על יוזמה של שני אנשי "המדרשה" של התנועה הקיבוצית בסמינר אורנים, הרוצים ליצור "הלכה חילונית". להלן מספר ציטוטים נבחרים:

• "הרעיון הוא להקים קבוצות רבות של בתי מדרש, שבהם נדונים כל תחומי החיים והדרך הנכונה לחיות אותם – ועל ידי כך לשחזר את עולמם של חכמי המשנה. "
• "יותר משאני מעוניין בתשובות, אני מעוניין בעצם העיסוק בשאלות. לא בצורה של דיונים עקרוניים על ערכים, אלא בירידה לפרטים של כל תחומי החיים – יחסי העבודה, אופי החגים והשבתות, הטקסים וכדומה."
• "לפיד וזרחי מאמינים שכמו בהלכה הדתית, כל תחום בחיים צריך להיות נדון ומעוצב על-ידי החברה ועל-ידי הקהילות השונות החיות בתוכה, ולא להיות נתון להחלטות פרטיות של השותפים בחברה, "אלא אם כן", אומר לפיד, "החברה החליטה במפורש, לאחר בדיקה, שאת התחום ×”×–×” היא משאירה להכרעת היחידים".
• "הלכה ×–×” ההפך מהפרטה. הלכה מניחה שאנחנו לא מעוניינים לחיות איש איש לנפשו, אלא לעסוק במה שמחבר את האנשים".

לפני שאני פונה לדון בנושא באופן כללי, אני מרגיש מחויב לפרק כל אחד מהציטוטים הנ"ל לגזרים. ראשית, ההישג החשוב ביותר של המערב הוא בכך שאט אט ובבטחה אנחנו מתרחקים מעולמם של חכמי המשנה, הכמרים המוקדמים, ושאר אנשי הדת, ומגיעים לעולם שבו שום חכם אינו יכול להכתיב את אופן החיים של איש אחר, מתוקף היותו איש דת, גם אם הוא שייך לדת ללא אלוהים. אין דבר שמפחיד אותי יותר מאשר המשפט "כל תחומי החיים והדרך הנכונה לחיות אותם". אני אפילו לא מוכן להתחייב בקשר לנכונות הדרך שלי, לא כל שכן הדרך של מישהו אחר. כמוני, ישנם אנשים רבים, בינם נשים, אתאיסטים, הומוסקסואלים, או בני דתות שאינם בני הדת הרווחת באותה מדינה, הקמים כל בוקר לעולם שבו שום שמרן, שוביניסט, הומופוב, או פונדמנטליסט אינו יכול למרר את חייהם מתוקף השתייכותו לממסד דתי כלשהו. כמו כן, אין לי שום בעיה שאנשים ידונו במהות הטקסים, אבל אחד מתוצרי החילוניות המודרנית היא העובדה שכל דבר שאינו שייך לרשות הרבים נתון להחלטה בלעדית של הפרט, גם אם הדבר אינו נראה יאה בעיני חכם דת כלשהו.

בציטוט השלישי, רואים אנו כי "קהילות" יכתיבו נורמות. אישית, אין לי בעיה עם כך. אני אהווה קהילה, כל אחד מחברי יהוו קהילה, ואוסף קהילות זה, כאשר הוא עובר את גיל 18, יוכל לגרום לנורמות המקובלות על רוב הקהילות, ושאינן פוגעות בזכויות הקהילות האחרות, להתקבל כנורמות מחייבות. זה דומה באופן מחשיד לשיטה הדמוקרטית, אבל אם אדרש לשנות את מעמדי מ"אזרח" ל"קהילה", אעמוד בכך בגבורה. יש תחומים שבהם לאף קהילה אין דריסת רגל וכל ניסיון לשנות זאת בהכרח יעוות את השיטה הדמוקקטית הליברלית. וברצינות, כיצד שני אנשים המתיימרים להיות "חילוניים" יכולים להציע רעיון מעוות כל כך, שבו תידרש בדיקה של החברה לגבי העיסוקים המותרים בתחומי הפרט, ובו אינטרסים של קהילות יקבלו מעמד מיוחס כלשהו.

הציטוט הרביעי לוחץ לי על כפתור רגיש במיוחד, שהותקן בימים לאחר רצח רבין. אל תחברו אותי עם אנשים, ואל תפייסו אותי. מה שמחבר אותי עם האנשים במדינה זו הן העובדות הבאות והפשוטות: אני אזרח של המדינה, אני משלם מסים למדינה, משרת בצבאה של המדינה, ומקיים את חוקיה, ללא היותי "מחובר" לאף אחד למעט לזוגתי, משפחתי, וחברי. אני לא דוחף בתור, לא מרעיש בשעות לא סבירות, שומר על הניקיון, ומשתדל להיות אזרח טוב ולהתנהג בנימוס במרחב הציבורי. בתמורה לכך, אני דורש את הזכות לעשות ככל העולה על רוחי בשאר הזמן, ללא שום התחשבות ב"חיבור" לשאר המדינה. במידת הנדרש אני אף אהיה מוכן להלחם עבור אזרחי המדינה, ולהסתכן במוות, כדי להגן על זכויותיהם של האזרחים האחרים לעשות כמוני.

עכשיו, נסתכל יותר לעומק על הנושא. אם השניים, חסידיהם, ואנשים מבין באי בתי המדרש החילוניים רוצים להחיל את ההלכה החילונית על המדינה כולה, הרי מדובר בתאוקרטיה, גם אם היא לא אורתודוקסית. אם הם בסך הכל רוצים להקים זרם יהודי דתי רביעי, ליד האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי, אז שיועילו נא ויפסיקו בשימוש המטופש במונח "יהדות חילונית". האם הצעד הבא הוא "יהדות ליברלית לפי ההלכה האורתודוקסית"? הזרם הזה הוא זרם דתי לכל דבר ועניין

בהחלט ויש מקום לדון בנורמות חברתיות, במיוחד באקלים החברתי האלים שלנו. בשום פנים ואופן אין לקיים דיון זה תוך כדי קודיפיקציה של הנורמות וההסכמות, מעבר לתהליך החקיקה הדמוקרטי. הסוגיות שבבסיס הדיון מסובכות, ודורשות התמודדות עם גווני אפור. כל ניסיון לכתוב הלכה גורר הכרעות דיכוטומיות, שגם אם הן נכונות כרגע, עלולות להיות מוטעות לחלוטין בעוד חמש דקות. עד היום, כל ניסיון לעשות קודיפיקציה כזו במסגרת שלא כללה בקרות ואיזונים ונתנה חופש פרט גדול ככל האפשר (כגון החוקה האמריקאית) הפכה לדתית בצורה זו או אחרת. יש לנו קודיפיקציה של הנורמות החברתיות המהותיות במסגרת החקיקה. חקיקה זו מתבצעת על ידי נציגים נבחרים דמוקרטית, ומבוקרת על ידי רשות משפטית. יתרונה היא התפיסה שמה שלא אסור מותר, ושיש להצדיק את ההגבלות על האזרח וללא להפך, כפי שמציעים שני הליצנים.

הדבר שמטריד אותי ביותר הוא תסביך הנחיתות המבצבץ מכל היוזמות המדוברות. החיפוש המתמיד אחרי משמעות חילונית קולקטיבית ומשמעת חיים קולקטיבית, במחשבה שזה מה שיפתור את בעיותינו כאן ועכשיו. מרתיחה אותי ההסתכלות המעריצה על קידוד הנורמות והאתוסים על ידי הדת, בניסיון להקנות "כוח התמדה" לתרבות היהודית החילונית, כאשר לא נשקלת באותו זמן העובדה שבין התמדה לקפאון מפריד קו דק במיוחד.

אפשר להצהיר בצורה לחלוטין לא תקינה פוליטית: עצם העובדה ששני הליצנים הנ"ל יכולים להתוות לעצמם את דרכם נובעת מהעובדה שמערכת החיים שלנו חילונית במהותה. בשום חברה דתית עד היום לא ארעה התקדמות גדולה כל כך בנושאי זכויות אדם, מחויבות חברתית וזכויות אזרח, כמו שקרה במדינות אירופה החילוניות. העובדה כי אנשים רבים כל כך מחפשים משמעות בחייהם על ידי הדמות למערכות שהראו כבר את יכולתם להרוס כל חלקה טובה, מעידה לא על דלות הרעיון החילוני, אלא על דלותם הם. אין פסול בלימוד ההיסטוריה של העם היהודי, אבל ניתן לעשות זאת ללא הצמדות למאפיינים הפסולים המלווים כל דת באשר היא.

(עופר רון)