החברים של ג'ורג'

בוקר באמריקה, שוב

בתוך זמן קצר יושבע ברק חוסיין אובאמה, יליד הוואי בן 47, לנשיא ארצות הברית. הרשת האמריקנית רוטטת לקראת ההשבעה; היא אירוע נוכח כמעט בכל מקום. יהיו שידורים מיוחדים, יהיו שטיקים בשידורי הטלוויזיה, יהיו שני מיליוני צופים, תהיה כנראה קריסה של הרשת הסלולרית.

 

ב-12:01, עם ההשבעה ולפני הנאום, יתפנה ג'ורג' וו. בוש מהבית הלבן ואנשיו של אובמה יתחילו לתפוס את מקומם. אחד הצעדים הראשונים יהיה להפוך את אתר חילופי השלטון לאתר הרשמי של הבית הלבן. באדיבות משתמש פליקר Barack Obama

 

ובעוד כמה ימים תדעך האופוריה, שוושינגטון לא ראתה כמוה מאז ימי קנדי, ותתחיל האפרוריות של יום קטנות. הרבו להשוות את אובמה לקנדי; יש לקוות שההשוואה בינו ובין הכשלון מצופה יחסי הציבור ההוא, שהדבר הטוב ביותר שקרה למורשתו היתה ההתנקשות בו, איננה מבוססת.

 

*           *            *            *            *

המטלות בפני אובאמה עצומות: בוש השאיר אחריו אדמה חרוכה. האניון הלעיג על תוצאות הבחירות באומרו ש"גבר שחור קיבל את הג'וב הגרוע ביותר בארץ", והוא לא הגזים הרבה.

 

המהלומה הכבדה ביותר נחתה על שמה של ארצות הברית. במשך שמונה השנים האחרונות היא הפכה ל"אומה סוטה": ממשל בוש נסוג בפועל, אם לא רשמית, מאמנת ג'נבה, כשהוא מאשר עינויים ומעניק חסינות לעצמו ב"חוק בתי הדין הצבאיים" של 2006. הבוז שהפגין הקיסר-הנער לקהיליה הבינלאומית הופגן במילות הפרידה שלו למנהיגי הג'י-8 ביפן: "להתראות, מהמזהם הגדול בעולם".

 

סימן ההיכר של ממשל בוש היה המאבק בג'יהאד העולמי. הוא הצליח לגרום נזק עצום למאבק הזה: ראשית כשסירב להתייחס לפן האידיאולוגי-דתי של הסכסוך ודיבר לא על מאבק באיסלמיזציה אלא על מאבק "בטרור"; שנית, כשהוליך את ארצו בתואנות-שווא למלחמה בעיראק, ביוצרו קשר שקרי בין פיגועי ה-11 בספטמבר ובין סדאם חוסיין, ובבזבזו בכך את האשראי הציבורי שנצבר בפיגועי ה-11 בספטמבר ובבאלי; שלישית, כשהניח לשלישיו למסמס את הנצחון הצבאי המהיר על משטר סדאם לכדי מלחמת גרילה פראית באכזריותה. הניסוי של רמספלד – להוכיח שניתן לכבוש מדינה בזמן קצר, תוך שימוש בכוחות קטנים ובכמות מסיבית של חימוש מדויק – הצליח; החולה כמעט ומת. הדבר היחיד המונע כעת מלחמת אזרחים שם היא נוכחות אמריקנית כבדה, לא רצויה, שנואה.

 

ממשל בוש שיחק הישר לידי אויביו. אילו רצה להכות בלב האויב, היה עליו למוטט את ערב הסעודית, המממנת את הטרור והמפיצה את האידיאולוגיה שלו, או את פקיסטן, קרקע הגיוס העיקרית למאבק והמדינה המסוכנת ביותר בעולם כיום, מדינה סונית לא שפויה עם פצצה. בוש העדיף לקרוא להן "בעלות ברית". המאבק הוסט מנתיבו בתואנות שווא, נוהלה מלחמה חסרת תוחלת, וכעת צריך מי שרוצה להצביע על האיום הגובר – ואפילו בגארדיאן הצליחו להבין שהוא גובר – מצד העולם המוסלמי ראשית כל להתנער מהחטוטרת של בוש ורמספלד.

 

וכמובן, הפלת שלטון הטאליבן ומשטר הבעת' סילקו בפועל את שני אויביה החשובים ביותר של איראן, שניצלה את שנות בוש ואת הגאות במחירי הנפט – שאיננה עוד – כדי להפוך את עצמה למעצמה אזורית. היתה דארפור: ממשל אמריקני אחר אולי היה זוכר את לקחי רואנדה ויוזם התערבות צבאית; אבל מי היה קונה עוד מלחמת שחרור מבוש ורמספלד?

 

תוצאת לוואי נוספת של מלחמת עיראק היא שבירת גבו של הצבא האמריקני, שמתמודד כעת עם אחוזים נמוכים מאד של מתנדבים ונאלץ כעת לגייס גם בעלי עבר פלילי. אירונית, המשבר הכלכלי שינה את המגמה: האמריקנים למדו לדעת מידי ממשל בוש שגם אם לא תהיה עבודה, תקציב הצבא לא יקוצץ, והמשבר הביא לעליה במספר המתנדבים.

 

והיתה המלחמה הבלתי פוסקת כנגד האמת, האווירה של ממשל שחש בוז לתושביו ולא חושב שהוא חייב להם דין וחשבון. והיתה ההשחתה הפוליטית של השירות הציבורי, כשהממשל העדיף לגייס אנשים על פי קווי נאמנות אידיאולוגית/פוליטית ולא על סמך יעילות או מצוינות, כששתי הדוגמאות הבולטות הן אלברטו גונזלס כשר משפטים ו"בראוני", מייקל בראון, כמנהל הסוכנות למקרי אסון.

 

יאמר לזכותו של בראון שהוא ניסה להסב את תשומת ליבו של בוש לכך שניו אורלינס עומדת להיות מוצפת על ידי קתרינה עוד קודם שפגע ההוריקן בעיר. בוש, מתקבל הרושם, לא היה לגמרי עירני בתדריך ההוא: הוא לא שאל ולו שאלה אחת.

 

ואפשר לדבר על המדיניות שהניחה לוול סטריט להשתולל ללא השגחה, ועל ממשל שבימיו האחרונים עסק בשקדנות בהסרת ההגנות הסביבתיות ובחיסולם של עוד ועוד מינים נכחדים. אבל על זה כבר באמת נאמר כמעט הכל. קלינטון, על כל חסרונותיו, הותיר מאחוריו כלכלה משגשגת, תקציב עודף, ומדינה אהודה; בוש משאיר ליורשו מדינה חלולה, שכלכלתה נשאבת אל חור שחור, שתשתיותיה רקובות, ושנאלצת להתחרות באיראן על התואר הלא נעים של המדינה השנואה ביותר בעולם.

 

*           *            *            *            *

אובאמה מתחיל עם כמה יתרונות ניכרים: הוא זוכה לאהדה נרחבת בארה"ב, הרבה מעבר לאחוזי הנצחון שלו, וגם ברחבי העולם – ישראל היא חריג בולט – הוא נתפס כדמות חיובית. המשימות שבפניו נראות כבלתי מעשיות. השפעתו על הכלכלה, אחרי הכל, מוגבלת. אפשר להדק את הפיקוח על תאבי הבצע מוול סטריט, אבל הפרים כבר חמקו מן האורווה. את הדימום שגורמת עיראק למעמדה של ארה"ב בעולם אפשר להפסיק, אם כי סביר להניח שהמשמעות היא הרבה יותר דימום בעיראק עצמה, שבה תחודש כנראה מלחמת האזרחים.

 

הצעדים הראשוניים נראים חיוביים. מועמדו של אובאמה להנהלת הסי.איי.איי., לאון פאנטה,  הוא מתנגד חריף ועקבי לעינויים ולבתי הכלא הסודיים. ג'יימס ג'ונס הוא אדם שקול בתפקיד היועץ לבטחון לאומי. יש להניח שהילארי קלינטון לא תוכל לגרום יותר מדי נזק כשהיא כפופה לאובאמה. הוא מקבל לידיו הגה של ספינה גדולה, והזדמנות להתחיל ולסובב אותה. אוי לו, לארה"ב ולמערב אם ייכשל.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מני ל

    זה טוב לראות שבוש כבר לא נשיא, ועוד יותר טוב לראות שאובמה הוא המחליף אותו. זה נראה שהעולם מתקדם קדימה. רק כשמסתכלים על זה מהמזרח התיכון זה מאכזב, כי האיזור הזה, וישראל בתוכו, רק זז אחורה. לצערי נראה שתוצאות הבחירות הקרובות בישראל לא יהיו חיוביות כמו תוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב. ישראל רק נדמית יותר ויותר לשכנותיה ונכנסת עמוק יותר לעידן של פונדמנטליזם דתי, שנאה, אמונות טפלות, מיתוסים וסמלים.

    • עוד אחד

      אתה באמת פסימי. אבל רוב הסקרים דווקא הרבה יותר אופטימיים, ונראה ששלטון שרון ויורשיו הרוחניים המסואבים (אולמרט, ליבני ומופז) הולך להתחלף סוף סוף בשלטון טוב יותר (כן, נתניהו. כמובן שהכל יחסי, אבל כמה שקשה להאמין, הנה, מצאנו מועמדים מוצלחים פחות ממנו).

      כדאי גם לזכור שהחיבור של שילטון דמוקרטי-ליכודי יוצר הסכמי שלום עם נסיגות. אם היה לי כסף הייתי קונה עכשיו בית בגולן (בשביל הפיצויים, כמובן).

  • אייל בן דוד

    אני חושב שבפרנהייט 911, מייקל מור זרק נתון לגבי כמות הכסף הסעודי שמושקעת בארה"ב. יש וויכוח על המספר המדויק, אבל כנראה מדובר בכמה מאות מיליארדים טובים. מי שרוצה לשבור את הסעודים, צריך לדעתי לפגוע קודם כל בתלות של העולם המערבי בנפט של מדינות המפרץ. איך? לא יודע. אבל נחקרות אפשרויות שונות, וזה אינטרס ביטחוני להשקיע בהן כסף.

    אה, וגם בגלל שאם לא נשקיע בהן כולנו ניכחד בעידן קרח וכל זה. אבל את מי זה באמת מעניין….

  • קשה לי לראות איך בוש היה יכול לבקר את הפאן הדתי בהתחשב במשיחיות שלו (גם אם התקיימה לצרכי תעמולה בלבד). אני מקווה שכמות האיזכורים של כוחות עליונים בנאום הפתיחה של אובמה לא רומזים לשום דבר מעבר ליכולות הרטוריות שלו.

  • אורי ג.

    זה שהוא מינה אדם ללא נסיון מודיעיני לעמוד בראש הCIA זה חיובי? העיקר שהוא לא תומך בעינויים. גם ציפי שביט לא תומכת בעינויים , אולי נמנה אותה?

    • חרטא ברטא

      קודם כל לאון פאנטה היה ראש צוות הבית הלבן בתקופת קלינטון. מתוקף תפקידו זה הוא היה חשוף לפעילות כל זרועות המודיעין של ארה"ב. מה עוד שבתקופה שלפני ספטמבר 2001 ראש צוות הבית הלבן היה גם מתאם בפועל בין הגופים השונים.

      דבר שני:
      כרגע ה CIA סובל מחוסר אמון מוחלט מהמערכת הפוליטית שאחראית על מימונו – הקונגרס. לכן מינוי של אדם אמין שמכיר את המערכת הפוליטית הזו ואת האנשים הפועלים בה הוא קריטי לתפקוד הסוכנות ובעל חשיבות עליונה.
      ליאון פאנטה עונה על הקריטריונים האלה היות והוא כבר הוכיח את עצמו כחיה פוליטית לא קטנה (כמו רם עמנואל היום).

      ל CIA לא יעזור איזה סמיילי בראש אם שום סנאטור לא ירצה לדבר איתו. כדי לוודא שהמרגלים עובדים והלווינים משדרים יש את הסגן.

    • ערדי

      במסגרת ההתנוונות המוחית והטמטום הכללי של ה"אינטלגנציה" הישראלית, היו כל מיני נסיונות לייבא לכאן תאוריות שפותחו בארה"ב ולאנוס אותן על המפה הישראלית. אין שום דמיון בין הערבים בישראל לשחורים בארה"ב. רק כמה נקודות:

      1. למעט תנועות קקיוניות, הלבנים והשחורים בארה"ב מעולם לא היו במצב מלחמה.

      2. למעשה, הרבה מהתקדמות של השחורים בארה"ב הייתה דרך שירותם בצבא – בניגוד לערביי ישראל שהפוליטיקאים שלהם מסרבים לכל הסדר של שרות לאומי.

      3. שוב, למעט תנועות קקיוניות, השחורים בארה"ב מזדהים עם המדינה. השווה למצב בישראל שכל מיני שמואלופים מצהירים "אני פלשתיני" – כשהם שומרים על מרחק בטחון מכל פלשתיני אמיתי, לבל יתעצבן חלילה

      4. ומצד שני, הערבים בישראל לא יובאו לכאן ע"י הישראלים, אלא ישבו פה לפנינו כידוע (כלומר, בעת החדשה). הם שייכים לאדמה הזו יותר מרוב היהודים.

      • מסכים איתך בעיקרון. סתם הערה קטנה לגבי סיף 3 – אני לא בטוח שהתואר קיקיוני הולם את מלקולם X ואומת האיסלם לדוגמא…

      • כמובן אני צריך ללמוד להיכנס לקישורים שמגיבים עליהם בהתלהמות לפני שאני מביע הסכמה עם ההתלהמויות – נראה לי שההקבלה היא ימלית ולא פרקטית כמו שהצגת אותה.

        • ערדי

          אתה יודע, המלה "התלהמות" היא אחד הסימנים המובהקים לכתיבה כאילו-שמאלית כאילו-אינטלגנטית שבד"כ חתונות עליה עתונאיות בגיל העמידה עם מינימום מקף אחד בשם המשפחה שלהן. אני לא חושב שאתה נמנה על הז'אנר הזה, אז עזוב אותך, בחייך.

          הרשימה של אייל ניב מלאה כוונות טובות אבל ההקבלה בין הערבים לשחורים פשוט חסרת קשר למציאות.

          ומלקולם איקס, למרות יחסי הציבור שארגן לו ספייק לי, נשאר בגדר קוריוז (וטוב שכך, הוא היה גזען די מסריח) – עצם ההצלחה של אובמה מוכיחה את זה.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            ערדי מותק
            אני לא יודעת מה המקצוע של אמא שלך, או כמה מקפים יש בשם שלה, אבל התגובה שלך מסריחה.
            מה עשו לך עיתונאיות קשישות עם שני שמות משפחה שלא עשו לך עיתונאים צעירים עם שם משפחה אחד?

            • ערדי

              גיל העמידה מתחיל בערך בארבעים כמדומני. להגדיר אדם בגיל הזה כקשיש? לא יפה. מה פשר האפליה הגילאית המכוערת הזו? ממש מסריח.

              (וואלה, להיות צדקן מתחסד אפילו יותר קל ממה שחשבתי. לא פלא שרובם כאלה דבילים)

              בילי מוסקונה-לרמן, יעל פז-מלמד, טלי ליפקין-שחק וכמובן ג'ודי ניר-מוזס-שלום – אם אלה כותבות ראויות בעינייך, אני מקנא בך, את בטח נהנית לקרוא את העתונות העברית הרבה יותר ממני.

              לסיום, אני יכול להרגיע אותך, יונית – אני גם לא סובל את רוב העתונאים הצעירים בעלי שם משפחה אחד. אבל, את יודעת, קוצר היריעה וכו'. בפעם הבאה.

  • גילגיל

    אכן- סופסוף הסתיימה הבדיחה הזו שנקראת נשיאות בוש, אף פעם ךא הבנתי איך מעצמה כל כך גדולה ומרשימה יכולה לבחור אויל ועצלן לעמוד בראשה רק בגלל שהוא ישמור על ערכי המשפחה המזוייפים של האמריקאים.
    אכן בסעודיה עומד שלטון פונדמנטליסטי חשוך בדיוק כמו איראן ולצערנו המערב העיוור לא רוצה להביט במראה ולראות את הסכנה משם. השנאה שמטפטפת מבית המלוכה הזה שמכפיף את אזרחיו לחוקי האיסלם היא בלתי נסבלת.
    עם זאת בוש טעה והיה צריך לתקוף את איראן שהיא היא ממובילות הטרור העולמי ולהעיף משם את החונטה האיסלאמית שיעית שהשתלטה שם על השלטון. מהלך שכזה היה מחזיר את היציבות למרח התיכון הרבה יותר מהר בעוד שעירק המוחלשת של סדאם בעקבות הסנקציות האמריקאיות.

  • ספקן

    אוי נו, אם הוא לא היה שחור לא היה חצי מההייפ שיש סביבו כרגע. זאת פשוט התחושה ההסטורית שאוחזת באנשים. פוליטיקאי. כמו כולם. סתם עוד קנדי, בחור יפה שיודע לדבר בלי הרבה כיסוי למילים.

  • אייל בן דוד

    ספקן, אני מבין שזו התרשמותך מהיום הראשון שלו בתפקיד…
    אני לא אומר שהוא יעמוד בציפיות, אבל תן לו לפחות הזדמנות לאכזב אותך.

    • מקלאוד

      אני יכול להגיד לך כבר מעכשיו שהוא לא יעמוד בציפיות
      אבל לצערו זה לא קשור אליו, זה קשור לכך שארה"ב מצפה למשיח ואילו הוא רק בן אדם מוכשר ככל שיהיה

      • אלכס ז.

        אני לא בטוח שרוב מצביעי אובמה (או אמריקאים בכלל) מצפים למשיח – הם מצפים לנשיא שיעשה את עבודתו כהלכה. פשוט אחרי בוש זה נראה כמו חזון אחרית הימים.