אוי, כתבתי את התגובות שלי לפני שראיתי את זה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050390.html

נראה שריח הדם עלה גם באפם של מפקדי צבא אמיתיים, ולא רק של "גנרלים של בתי קפה". יכול להיות, כמובן, שכל 140 העזתים שנהרגו תוך שעה היו לוחמי חמאס, אבל איכשהו, אני סקפטי לגבי זה. שהאלוהים יעזור לכולנו…

לדעתי גם 140,000 זה עדיין סביר

מהסיבה הפשוטה שלא אמור לעניין אותי כמה מהם מתים
מה שמעניין אותי זה שלא יפציצו אותי
וככה מדינה נורמאלית צריכה לפעול
כשמפציצים את האוכלוסיה האזרחית שלה היא אמורה להגיב ולהפסיק את הירי

או שאני טועה פה?

אתה רואה? אתה מוכן לנקוט, במקרה הצורך, אלימות מידתית (לתת כאפה ולתפוס את מקומך בחזרה). אני מניח שאאינך מוכן לנקוט אלימות בלתי-מידתית (לשלוף סכין ולדקור). עכשיו, בהינתן הנזק שנגרם לישראל מירי הטילים מעזה, להרוג 140 איש בשעה זה בלתי-מידתי לחלוטין (ואני כבר לא מדבר על 140,000).
חפים מפשע? כל מי שלא היה מעורב בפעילות אלימה נגד ישראל או במסגרת שתפקידה לקיים פעילות כזאת (קרי, גופים חמושים המהווים חלק מתנועת החמאס או הכפופים למרותה). משום מה נראה לי שרוב ההרוגים ברצועה יהיו מהקבוצה הזאת.
כל שבוע נחת טיל באזור התעשייה הדרומי של אשקלון? וזה לא הגיע לתקשורת? בכלל? נראה לי מוזר. מאז שנת 2000 עד שנת 2007 ספקה אשקלון 35 טילים בלבד. אני מבין שהיכולות הטכניות של החמאס השתכללו מאז, אבל אם נורה טיל אחד על אשקלון מדי שבוע במשך חצי שנה, אנו מקבלים כמעט את אותו המספר של סך כל הטילים שנורו על אשקלון במשך שבע שנים. עוד יותר מוזר. יש איזשהם מקורות שמתייחסים לעניין?

מתנהל כאן דיון תלוש לחלוטין הנוסב על המידתיות של הפעלת הכוח מול הפלסטינים בעזה, כאילו שיש באמת מפתח שכזה או שאפשר לנסח אותו.

לעומת זאת יש התעלמות מוחלטת מהבעיה העקרונית יותר שהיא היעדר האפשרות לדו קיום בין יהודים למוסלמים על אותה פיסת אדמה. המטפורה של הסכסוך בתור לקולנוע או לחלופין תחרות ספירת הגופות מ2001 ועד היום מסתירות את הבעיה ומחביאות אותה בחשבונאות חלולה. אנו חלק ממלחמת קיום, לא מהתנהגות פרעחית.

המוסלמים הקיצוניים מעוניינים לחסל אותי בכל דרך שהיא והסיבות לכך מזמן חורגות מהעוולות שעשיתי להם. הם ישמחו לחזור ולהתאבד בקווי אוטובוס, לבצע לינצ'ים במשפחות יהודיות ככל הבא ליד ולשחוט כמה שיותר "ציונים". המתנחלים? אמת, הם השמן של המדורה, אבל הפלשתינאים מסוג החמאס לא מקבלים את עצם קיומי כאן, הם לא מתביישים להודות בכך והם גם פועלים כמיטב יכולתם בכוון.

לצערי, ואני אומר זאת כאדם שמהסס מאד להשתמש במינוחים שכאלו, הבעיה "תפתר" כנראה בטרנספר המוני (הברחה המונית למצרים תוך כדי כיבוש הרצועה, למשל) במקרה הטוב או בג'נוסייד ברמה כזו או אחרת במקרה הרע (המרחק ל100,000 הרוגים פלסטינים קצר מכפי שנדמה. מספיקות כמה קפיצות מדרגה ביעילות הפגיעות שלהם על מנת להצית זאת). השאלה מי יטרנספר את מי היא פונקציה של כח ולא של מוסר. אין דו קיום בינינו לבינם.

והקריקטורה נחמדה, אבל הבעיה שלי עם תל אביבים סטריאוטיפים מעין אלו היא שהם מתנגדים לכל סוג של אלימות מטעמי מצפון ושהם מסרבים לראות את המציאות על גווניה המורכבים.

קשה שלא להיזכר בפוסט של יוסי מלפני מס' ימים בנוגע לצורך בפעולה בעזה. ביקורת עצמית?

זה ממש לא מה שאמרתי, אבל אולי אנסה לנסח בצורה שונה.
זה כמו שילד קטן מציק לאח הגדול ממנו בכמה שנים. הוא מציק וצובט ומרביץ מכות חלושות ושורט ואוכל והכל…. זה לא שהאח הגדול טלית שכולה תכלת, אבל למעשה אין לו אפשרות תגובה ראויה אל מול האח הקטן. ההורים תמיד יאשימו אותו אם יגיב(ובצדק) ובעצם ידיו כבולות ואין לו ברירה אלא לקבל את המכה ששמה אח קטן ומעצבן(ד"א, אני לא סבלתי מזה, אז זו סתם תאוריה 🙂 ).
אמנם זו לא משל שמחזיק אחד לאחד את המצב בינינו לעזתים, אבל אני מקווה שהוא נותן כיוון למחשבה שלי בנושא. ההבדל העיקרי, מבחינתי, קשור לעובדה שלא מדובר באח קטן רגיל, אלא אח קטן ופסיכופת, שיורה על מנת להרוג, ומנסה בכל כוחו, ועדיין ההורים חושבים שהוא מלאך.
וכן, אני יודע שישראל לא כ"כ "טובה", בלשון המעטה, אך האם זה מוריד משהו מהעובדה שכבר שומנה שנים יורים על אוכלוסיה אזרחית ולאפחד לא אכפת?