יום לא שגרתי בבית המשפט הצבאי ביהודה
לפני כחודש, כפי שאפשר לראות מהסרטון למטה, הסתערו קבוצה של חמושי צה"ל, לשם שינוי על אזרחי, על עבד אל עזיז נידאל יוסף פאחורי, הפילו אותו, הכו אותו וגררו אותו לעבר מבנה של צה"ל. חמושים אחרים ניסו באומץ למנוע מצלמים לתעד את האירוע, בהצלחה חלקית בלבד.
דובר צה"ל מיהר לגבות את החמושים: "הסרטון איננו מציג את כל השתלשלות האירוע. במהלך בידוק שגרתי בחברון, סירב הפלסטיני להזדהות. הפלסטיני התעמת עם כוח צה"ל במקום, דבר שאינו נראה בסרטון, והחיילים אשר נקלעו למקום סייעו לכוח בביצוע משימתו." דובר צה"ל, שאמינותו גבוהה יותר מזה של שר התעמולה העיראקי לשעבר, הוסיף כי הפלסטיני הודה בחקירתו "כי התנגד באופן פיזי לבידוק במקום," וקינח בכך ש"בתום המעצר התברר כי מדובר בפלסטיני הדרוש לחקירה." הדגשה שלי.
וואלה. מה שאתם רואים בפניכם הוא הנוסח הרשמי ליללה העולה תדירות מן הטוקבקים בישראל, "למה לא מראים מה קרה קודם." כלומר, למה מציגים את החמושים שלנו רק כקלגסים ברוטליים ולא מראים מה גרם להם לאבד את העשתונות. וכדי להרגיע את כל מי שעדיין מתעקש להאמין למראה עיניו, הוסיף דו"צ שמדובר בעצם במבוקש ("דרוש לחקירה", המונח הרשמי) או במילים אחרות, במחבל. ולמחבל מגיע כל מה שהוא חוטף.
וואלה. במקום דובר צה"ל הייתי מכנס ישיבה דחופה, כי מסתבר שלא רק עוכרי ישראל כמו הח"מ לא מאמינים לו, ולא רק שמאלנים לועגים לו: בית המשפט הצבאי ביהודה הורה אתמול (ד') לשחרר את פאחורי. בית המשפט קבע (זהירות, מסמך) כי "כפי שנאמר, תמונה שווה אלף מילים. כפי שעולה מהסרטון בבירור, המשיב הותקף על ידי חייל לכאורה הלבוש בבגדים אזרחיים ללא כל עוול בכפו, כיוון שחשב שהמשיב דיבר עליו בגנותו. […] ניתן לראות במקרה זה שימוש לא סביר של חיילים הלבושים בלבוש אזרחי, אשר לא ברור אם היתה להם בכלל סמכות להרחיק את המשיב מהאזור ולעצור אותו." התובע הצבאי האומלל, שהתחיל את הדיון בבקשה שלא לצפות בכלל בסרטון, ניסה לבקש דחיה של שחרורו של פאחורי ביממה, ובית המשפט – באופן חריג למדי – דחה את הבקשה. רגע, איך משחררים ככה מבוקש? מחבל? ובכן, נחמה, הוא לא היה מבוקש או מחבל. הוא רק תואר ככזה על ידי דובר צה"ל. כשזה הגיע לבית המשפט, כל זה התפוגג. עדכון: הסניגור הציג לבית המשפט סרטון שני, שאפשר לראות למטה, שמספק יותר פרטים על תחילת התקרית. כפי שציין יובל דרייר שליה בתגובות, הדבר רק הופך את מצבו של פאחורי לנדיר יותר.
כמה הערות. למה שנשאר מהאמינות של דובר צה"ל, שמזמן הפסיק לספק לאזרחי ישראל מידע אמין ומשמש כמקבילה של רני רהב של החמושים (בדגש עם דברור הרמטכ"ל), מיותר להתייחס. נקודה ראשונה: פאחורי הוחזק במעצר במשך חודש משום שערס שמשרת בצה"ל חשב שהוא העליב אותו. זה הכל. לא היתה כל ראיה אחרת. זה כל מה שצריך כדי לשלול את חירותו של פלסטיני לחודש, להוריד לו חודש מהחיים: שחייל ידמיין שהוא העליב אותו. הפנטזיה של החייל, כמובן, תזכה לגיבוי מדובר צה"ל ומהאספסוף היג"ע.
עכשיו, משהו מזה קיים גם בכוחות שיש לשוטרים בישראל. אבל בישראל יש – בינתיים, על כל פנים – שרידים של עיתונות עצמאית, שמאד אוהבת (ובצדק; בשביל זה היא פה) סיפורים של שרירות שלטונית, בדגש על אלימות משטרתית. קשה מאד להאמין שיש בתי משפט בישראל שיאריכו את מעצרו של ישראלי – בהנחה שהוא לא פלסטיני, כמובן – בחודש, כשיש ראיות בוטות לכך שהוא לא היה האלים. בשטחים הפלסטינים, קיומך נתון לשרירותו של ילד בן 19, שנהנה לעתים קרובות מהפגנת הכוח שלו. לא מאמינים? קראו את הדו"חות של "שוברים שתיקה" ושל "בצלם.” מכאן החשיבות העצומה של הפרויקט של “בצלם”, שחילק מצלמות וידאו למספר פלסטינים במוקדי עימות: הפלסטינים זקוקים ל”אח הקטן” אפילו יותר מאיתנו.
שנית, התובע הצבאי טוען שהראיה היא "חדשה." אין שום דבר חדש בה: הציבור הישראלי צפה לפני חודש. אם התובע הצבאי לא צפה בה, הוא לא ראוי לתפקידו. אם צפה בה והחליט בכל זאת להמשיך בהליך המשפטי, הוא צריך לשאול את עצמו אם הכיבוש כבר לא השחית אותו.
שלישית, וחשוב מכל, זה היה יכול להגמר הרבה, הרבה יותר גרוע. המקרה של פאחורי היה יכול להגיע לשופט אוטומטי, שתפקידו כבר איכל אותו והוא הסכין מזמן עם כך שהוא אמור להיות חותמת גומי של התביעה. במקרה הזה, מעצרו של פאחורי היה מוארך כמעט אוטומטית עד תום ההליכים, והוא היה מתבקש להסכים לעסקת השטן של מערכת הצדק הצבאית: להלחם על צדקתו כשהוא כלוא במשך שנים, או להודות באשמה ולהשתחרר הרבה יותר מהר, אולי אפילו באותו היום.
לפאחורי שיחק המזל: המפגש שלו עם הערס החמוש עלה לו רק בחודש חיים. לרוב הפלסטינים שמוצאים את עצמם בידי החמושים, אין מזל כזה.
ועוד דבר אחד: יזהר אשדות עשה מעשה אמיץ ופרסם שיר שעוסק כולו באופן שבו הופך האדם הישראלי לחמוש מפוחד, אכזרי וקטלני. ה"קת על הדלת" שלו מהדהד במיוחד: כשהשתחררתי, לפני יותר מ-20 שנים, מהשירות ברצועה, אמי אמרה לי שיש לי סיוטים בלתי פוסקים על קת המכה בדלת. אני עצמי לא זוכר את זה. בכל מקרה, השיר השפיע עלי כמעט כמו "וואלס עם באשיר." צפו בו.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
תיקון חשוב: ניו שני קטעי וידאו, אחד ששודר בתקשורת לפני חודש, והשני נחשף רק לאחרונה ומכיל מידע נוסף על תחילת האירוע. ככל הנראה הסרטון השני הוא זה שהטה את דעת השופט:
http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20120912_violent_arrest_in_hebron
לעצרי, אנחנו יכולים רק לנחש מה עלה בגורלם של עצורים פלסטינים רבים שלא שיחק להם המזל להיות מצולמים משתי זוויות.
ההודעה האחרונה היתה שלי. חבר השתמש במחשב ושכחתי להחליף את השם. סליחה.
וואלס ולא וואס
בדגש על, לא עם.
לא יודעת מה חזק יותר, המלים של אלונה קמחי, הלחן והשירה של יזהר אשדות, או פעימות הלב של הרואה, שומעת, ועמוסה.
תודה.
לא הבנתי על מה הבלאגן. הבחור לא הקשיב לחיילים, התנגד פיזית ולכן נעצר. בית משפט קבע שיש לשחרר אותו. איפה הסיפור?
מלכתחילה הוא נעצר כי חייל חשב שהוא קרא לו "חרא". במקום ממנו אני מגיע זו לא עילה למעצר – וכמובן, הוא לא קרא לו חרא.
דובר צה"ל שיקר: "הפלסטיני התעמת עם כוח צה"ל במקום, דבר שאינו נראה בסרטון, והחיילים אשר נקלעו למקום סייעו לכוח בביצוע משימתו". הפעם גם יש תיעוד וידאו שמראה שהוא שיקר.
אין סיפור. זה רק עוד יום של שגרת כיבוש.
לא הבנתי על מה הבלאגן. מגיע לפה איזה ילד שקורא לעצמו איתמרז, שעוד לא יבש החלב מעל שפתיו, אבל אכל כל חייו לתיאבון את הגללים שהאכילה אותו המכונה הישראלית על כל שלוחותיה, והוא עכשיו מוציא את החרא הזה החוצה. איפה הסיפור, כלומר, חוץ מהריח?
ביקשו ממנו לזוז כמה פעמים והוא לא זז. אם הייתי חייל אז הוא היה נעצר הרבה קודם. יותר מדי חיילים נרצחו בעזרת סכינים או מטענים – למה לקחת את הסיכון הזה? הבטחון של החיילים חשוב יותר מהזכות שלו להיות בכל מקום בכל זמן.
ברגע שהוא לא הקשיב להוראה פעם אחת, הוא היה צריך לקבל טיזר ולהילקח למעצר. אם כבר, החיילים צריכים להחקר על הסיכון שהם לקחו והתקרבו יותר מדי תוך כדי סיכון חייהם או חטיפה.
החיילים ש"עצרו" אותו בכלל לא היו בתפקיד, ואני לא חושב שהייתה להם סמכות לומר לו מה לעשות (או לבקש דרכונים מהזרים שצילמו את האירוע). המקרה קרה באמצע הרחוב, שבכלל לא נראה לי כשטח צבאי סגור או מחסום, וההתהגות של פאחורי הייתה פייסנית ולגמרי לא אגרסיבית. אני באמת לא מבין על מה כל הבלאגן שאתה עושה.
שום בלאגן, סה"כ מנסה להבין על מה החגיגה. על העובדות אין ויכוח: הוא התנגד לחיילים, נעצר ובית המשפט שיחרר אותו. התרחשות דיי בנאלית באזור, ולא משהו יוצא דופן.
דובר צה"ל ציין שהאדם התנגד לבידוק ובסרט רואים שיש שם אי הסכמה על משהו והתנגדות פיזית.
מלבד זה יש את הטענות של התביעה, אך זה לא דיווח, כי אפשר להגיד שם מה שרוצים.
דרך אגב, מי שילם על הסנגור שלו?
דרך אגב 2 – על יזהר אשדות האמיץ: http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=6215
לאיתמרז,
אני תוהה – האם אתה מבחין כלל באירוניה שבהיות התגובה שלך אילוסטרציה מדויקת של התזה בשירו של יזהר אשדות? שהרי, אני מניח שהתנגדותך אליו והזלזול ב"אומץ" לכאורה של עמדתו, כלל וכלל לא מכוונת לעמדתו האמיתית בשיר; שם נטען כי "להיות (לא) אדם זה עניין של הרגל", והנה אתה בא ואומר מילה במילה: "התרחשות דיי בנאלית באזור, ולא משהו יוצא דופן". מדהים…