החברים של ג'ורג'

פוקס ניישן

מוקדם יותר השבוע חגגה הציונות הדתית את החג שהוא כולו שלה, שאף פלג אחר באוכלוסיה היהודית – ודאי לא הישראלית – לא מכיר בו, החגא הידוע כיום ירושלים. במשך עשרות שנים, טרוניה קבועה של חובשי הכיפות היתה שאף אחד אחר לא מצטרף אל החגיגות שלהם, שמתמקדות ב"ריקודגלים", קפצוצים מצד כל הקהל תוך ניפוף בדגלי ישראל.

מי שיצפה בסרטון שמופיע למטה, יקבל מושג טוב איך נראית היום הציונות הדתית, מלח הארץ בעיני עצמה. בלב האירוע הממסדי שלה, שהחל השנה בטוב הטעם שהורגלנו בו מצד חובשי הכיפות דווקא בשייח ג'ראח, השמיע האספסוף קריאות קצביות של "מוחמד מת", "נשרוף לכם את הכפר" (בעיני ישראלים, כל ישוב ערבי הוא "כפר"; אם הוא גדול מהרגיל, זה פשוט כפר גדול), "מוות לשמאלנים", ו"איטבח אל ערב". למיטב ידיעתי, המשטרה לא עצרה אף אחד, למרות שלהוציא קריאת "מוחמד מת" (שספק אם גם היא חוקית; יש בארץ חוק נגד פגיעה ברגשות דת) כל הקריאות הללו הן הסתה ברורה למדי לרצח. אבל, אחרי הכל, אנחנו מדברים על משטרת כ"ך.

אם לרוב הישראלים לא היה דחוף להצטרף אל מלח-הארץ-בעיני-עצמם וזורי המלח בעיני כולנו, לפסיכית המובילה של הפוליטיקה האמריקנית, שרה פיילין, דווקא אצה הדרך. פיילין ציינה את יום ירושלים על ידי חבישת מגן דוד גדול, ואמרה ש"היום הוא יום השנה ה-44 לאיחוד ירושלים, אנחנו רוצים לציין את זה." פיילין נחשבת ליקירת הנאו-קונים האמריקנים, והיא התגלתה על ידי אחד המובילים שבאנשיהם, וויליאם קריסטול; יש מי שמזכיר לה אירועים כאלה, ומי שמקפיד לטשטש אירועים מביכים יותר, כמו נוכחותה הדמומה של פיילין בטקס שבו הסביר כומר מ-Jews for Jesus שפיגועי התאבדות בישראל הם זעם האל על אי התנצרותם של היהודים. פיילין היא כרגע המנהיגה הבלתי מעורערת של המחנה הנוצרי-פונדמנטליסטי בארה"ב, ואם היא תכנס למרוץ הפריימריז של הרפובליקנים, יש לה סיכוי טוב לנצח בו, הרבה בזכות תמיכתם של אלה.

השותפות הלא טבעית בין הימין הישראלי ובין הימין הנוצרי האמריקני (שעד לא כל כך מזמן היה אנטישמי למדי, וכמה ממנהיגיו, כמו פאט ביוקנן, הם אנטישמים פחות או יותר מוצהרים) משכה הרבה תשומת לב והשתאות לאורך השנים. הפילושמיות של החבר'ה האלה, אפשר לומר בזהירות, היא סוג ביזארי מהרגיל של אנטישמיות: הכומר החביב על אם תרצו, שלא לומר השוגר דדי שלהם, ג'ון הייגי, נתפס בהצדקת השואה (והתפוח לא נופל רחוק מהעץ: הדובר של אם תרצו אמר בשעתו שהוא יקבל כסף גם מהיטלר), כפי שנתפס גם פט רוברטסון; ג'רי פאלוול נתפס פולט את התפיסה המיסטית המדייוואלית שהאנטיכריסטוס יהיה יהודי – תפיסה שאצל הרבה מאד פונדמנטליסטים עדיין מפעמת, ושעברה סובלימציה לתפיסה שהאנטיכריסטוס יהיה מזכ"ל האו"ם, כלומר קוסמופוליט, שם כינוי אחר ליהודי.

הפילושמיות שלהם, אחרי הכל, מתבססת על ההנחה שתוך זמן לא רב, ממש מעבר לפינה, יגיע יום הדין הגדול והנורא, שבו יצטרכו היהודים לבחור בין התנצרות, כפי שיעשה מיעוט קטן מהם, ובין השמדה. היהודים ימלאו את תפקידם בדרמה האלוהית, כך או כך, באמצעות היעלמותם. מאחר ולפי המיתולוגיה הנוצרית שהפונדמנטליסטים האמריקנים מחזיקים בה, קודם להתנצרותם יצטרכו היהודים לשוב לארץ אבותיהם, ומאחר והמושג "ארץ אבותיהם" אומר להם בדיוק מה שהוא אומר למתנחלים, נוצרה ברית-נוכלים בין שני המחנות, כשכל אחד מהם מנסה להביא את האפוקליפסה שהוא מאמין בה ומנצל את השני מתוך אמונה צינית שהלז מקדם את חורבנו-שלו.

הימין הישן, בימיהם של בגין ושמיר, הפגין חשדנות בריאה כלפי הנוצרים הציונים האלו. בימיו של נתניהו, מצד שני, כבר נוצרה ברית של ממש. נתניהו, אחרי הכל, שוחה כדג במימי המפלגה הרפובליקנית, ומחובר היטב למרכזי הכוח שלה. הוא והרפובליקנים ניזונים זה מזה: הסטירה המטאפורית שנתן לאובמה בעת ביקורו בארה"ב היתה מיועדת לא רק לחזק את מעמדו של נתניהו בימין הישראלי, אלא גם לפגוע במעמדו של אובמה בציבור האמריקני. כשצריך, נתניהו אפילו מעדיף את הימין האמריקני על הימין הישראלי: הוא חיסל בשעתו חוק נגד מיסיונריות בישראל, שקודם על ידי הסיעות הדתיות, משום שהבין שמשמעות הפעולה הזו תהיה שבר חסר תקדים עם הפונדמנטליסטים האמריקנים. כך נוצר המצב המשונה, כפי שמציין אדם קירש, שבו "מנהיג יהודי של מדינה יהודית מתיר לנוצרים לנסות להמיר את דתם של יהודים, כתמורה לתמיכה פוליטית נוצרית". גאווה יהודית, אין כמוך. (וכאן גם המקום להזכיר שהחוק הישראלי, בניגוד לשגיאה הנפוצה והלא מקרית, לא אוסר על מיסיונריות: הוא אוסר על הטפה לקטינים ללא הסכמת הוריהם, ועל נסיון להמיר את דתו של אדם תמורת טובת הנאה כלכלית כלשהי).

ב-15 השנים האחרונות, מאז בחירתו של נתניהו, נע הציבור הישראלי ימינה, וישראל הפכה ל"אומת פוקס". בעוד בארה"ב רוב הציבור – לא רק הדמוקרטים – רואה את השרלטנית מאלסקה באופן שלילי, בישראל פיילין חביבה על חלק ניכר מהציבור. שיעור התמיכה באובמה בקרב הישראלים נאמד לפני כשנה בכשישה אחוזים, בערך כמו זה שמקובל בקרב צופי פוקס. אובמה נתפס כאויבה של ישראל ושל ארה"ב עצמה; הטוקבקים הישראלים היו זועפים מהרגיל בעקבות חיסולו של בן לאדן, כשלפחות אחד מהם טוען שבן לאדן הסכים לחיסולו, משום שבכך הוא מחפה על העובדה שהמנהיג האמיתי של הג'יהאד העולמי יושב בבית הלבן. אף אחד לא בדק את זה, למיטב ידיעתי, אבל הניחוש שלי הוא ששיעור הישראלים שחושבים שאובמה הוא מוסלמי גבוה מזה של צופי פוקס; משה פייגלין – שמחזיק בתמיכה של כ-23% מחברי הליכוד – אומר את זה כמעט במפורש, ועוד באתר "ליכודניק".

ישראל הופכת יותר ימנית ויותר דתית, מתנערת בעקביות מאתוס אזרחי וכוללני – עד כמה שהגיעה אליו אי פעם – וככזו היא מתכנסת היטב לגבולות ערוץ פוקס. רשת פוקס היא הרשת של הימין האמריקני; בישראל היא כנראה מקובלת על כ-80% מהיהודים, מהאיחוד הלאומי ועד לפאתי קדימה. המשמעות של התהליכים הללו, ושל המהלכים המכוונים של נתניהו וחברים דומים כמו דני דנון – המלווה של פיילין בביקורה בישראל – הוא שישראל הופכת יותר ויותר לנחלתם של הימנים הדתיים בארה"ב. בהתחשב בכך שישראל עצמה, כאמור, הופכת יותר לאומנית ודתית, זה לא צריך להפתיע.

גם הדמיון ברטוריקה לא צריך להפתיע: הימין האמריקני תוקף את הנשיא שלו על כך שהוא לא תומך מספיק בתפיסת הייחודיות של ארה"ב, שמקבלת שם גם גוון דתי מובהק; הימין הישראלי חובט במה שנשאר מהשמאל הישראלי משום שהוא לא מקבל את התפיסה הבסיסית שלו, עליונותם האינהרנטית של יהודים, לא רק בישראל אבל בעיקר בה. רעיון זכויות היתר של היהודים, שנובע מתוך התפיסה שהם "עם נבחר", כפי שהימין האמריקני רואה את עצמו, הוא לדעתי קו השבר האמיתי בין ימין ושמאל בישראל. (מעניין, לצורך העניין, להשוות את תפיסת העולם של שון האניטי מפוקס ניוז, שמקבל את העליונות האמריקנית כערך דתי ואת הצבא האמריקני כסמל של הערך הזה, מול זו של כנסיית Westboro, פונדמנטליסטים קיצוניים שמבחינתם דבר האל חשוב משמעותית יותר מארה"ב והצבא שלה, שמפגינה מול הלוויות של חיילים בשל המדיניות הצבאית שלתפיסתם מתירה ומקדמת הומוסקסואליות; מעניין באותה המידה לעקוב אחרי עלייתה של הכנסיה המורמונית, כמו גם הלגיטימיזציה שלה, משום שבין שאר אמונות ההבל שלה היא רואה בארה"ב את הארץ המובטחת ומאמינה שישוע חזר לאמריקה לאחר צליבתו. אבל זה חורג מתחומי הפוסט).

ליברל אמריקני שאל אותי לאחרונה בהיסוס האם ישראל לא הופכת למקבילה של סרביה בימי מלחמת האזרחים. זה דימוי ששב וחוזר בדיון הליברלי האמריקני על ישראל. נקודות ההקבלה, יש לציין בחוסר רצון, רבות יותר מדי. צריך להזכיר גם שהסרבים הפגינו במהלך המלחמה אהדת ישראל ניכרת, בין השאר מתוך התפיסה ש"אתם יודעים מה זה מוסלמים"; שפוליטיקאים ואנשי ציבור הביעו באותה תקופה תמיכה ניכרת בסרביה דווקא; ששר החוץ שרון, בימיו של נתניהו כראש ממשלה, הביע דאגה עמוקה מפעולת נאט"ו בקוסובו, משום שהוא ראה בה תקדים מסוכן לעתידה של ישראל; שהתעמולה הציונית מזכירה שוב ושוב את האוגדה שהקים חאג' אמין אל חוסייני בבוסניה, שנלחמה לצד הנאצים; ואת הלגיטימציה שמעניקים הישראלים לטיהור האתני של 1948, שהגיעה לשיאה בחוברת האחרונה של אם תרצו בנוסח של "זה לא קרה ועל כל פנים זה הגיע להם". אם ישראל תתפס בחברה הליברלית האמריקנית כמקבילה של סרביה של מילושביץ' ומלאדיץ', נתמכת על ידי מקדמי מלחמת התרבויות בימין האמריקני, מצבה של ישראל יהיה חמור מאד.

אין זהות מלאה בין אומת פוקס ובין הימין האמריקני, כמובן. הימין האמריקני עצמו מפולג בנושאים שונים. הניאו-קונס, למשל, התפלגו בסוגיית המהפכה בעולם הערבי: חלקם הוכיחו עצמם אנשי אמת ותמכו במהפכות הללו, אחרי שנים שבהן דיברו על הצורך בהן; אחרים הוכיחו שהם זאב בדמות כבש, תומכי ישראל במסווה של מקדמי חופש בעולם הערבי. אבל אם ישראל תמשיך לאלץ את האמריקנים לבחור בינה ובין דמוקרטיזציה של העולם הערבי, התוצאה הצפויה תהיה, ותוך זמן לא רב, התנערות שקטה של ארה"ב מישראל. נתניהו כבר הצליח לעצבן חלק ניכר מהציבור המעורה-פוליטית שם, והשאלה "מה עשית עבורי לאחרונה" היא שאלה קבועה שם. האמירה הקרה של הלורד פלמרסטון, שלאנגליה "אין בעלי ברית נצחיים, ואין לה אויבים נצחיים; האינטרסים שלנו הם תמידיים ונצחיים, ועלינו לשמור עליהם" משותפת לשרי חוץ ברחבי העולם. ישראל העמידה לעצמה, בהתנהלותה היהירה, מספר קטן של אויבים ומספר גדול להפליא של מתעבים; ושיורה תלוי במעצמה אחת. אם מחצית ממנה תשתכנע שישראל היא לא רק נטל, אלא גם תועבה מוסרית, תתקצר מאד הדרך אל חזונו של חלק אחר בה – זה שסבור שחורבנה של ישראל יביא את ימות המשיח. זה שבנימין נתניהו והימין הישראלי נתלו בו, זה שאיננו מניח לישראל להקיא את טרפה, ולצאת מהמיתולוגיה אל ההיסטוריה.

בפוקס ניוז יערכו לנו הלוויה נהדרת, אין ספק. ואחר כך הם יחכו בסבלנות להגעת המשיח, שכרגיל לא יטלפן, אפילו לא ישלח SMS. לנו זה כבר לא ישנה.

ועוד דבר אחד: בפעם הבאה שיאמרו לכם שהחכמה היהודית עמוקה מני חקר, שהרבנים הם גאונים שצופים בעולמות אחרים ושומעים את השיחות שמאחורי כס הכבוד, הפנו אותם לקישור הזה. אין מילים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • דורצח

    הערה זריזה לגבי הקישור: הרב לוין טוען בתוקף שלא היה ולא נברא.
    http://rotter.net/forum/scoops1/39514.shtml

    • עומר

      זו הערה חשובה מאד: עד כמה שקל ונעים להאמין לסיפור הזה, הוא רחוק מלהיות מבוסס.

  • חומי החום

    ״בעוד בארה"ב רוב הציבור – לא רק הרפובליקנים – רואה את השרלטנית מאלסקה באופן שלילי״

    נדמה לי שבמקום ״רפובליקנים״, התכוונת לכתוב ״דמוקרטים״ או ״ליברלים״.

  • ז'ורז'

    הייתי מסייג את הקישור שאתה עושה בין הימין סטייל פט ביוקנן לזה של פיילין ושות'. אתה יכול לומר על הבחור מה שאתה רוצה (ובצדק גמור) אבל הוא שמרן מהסוג הישן, דוגל באי-התערבות ודי שפוי באופן כללי. הוא התנגד בתוקף לעירק, למשל.

    • חרטא ברטא

      הוא שמרן מהסוג של John Birch Society. אתה יכול להגיד הרבה דברים על החבר'ה האלה אבל "שפוי" זה לא שם תואר שהייתי מייחס להם. "מטורלל פרנואיד" קולע יותר.

      מה שאתה עושה לא פחות טוב ממה שהמתנחלים עושים. רק בגלל שביוקנאן תומך בעמדה שלך בענייני אי התערבות לא עושה אותו שפוי ולא חצי שפוי (אם ייצא לך תשאל אותו מה דעתו על הפלות למשל. יקח לך איזה רבע שעה לנגב את הרוק).

      ועוד דבר. בניגוד למה שיוסי אמר, ביוקאנן מעולם לא היה בעמדת מנהיגות בימין הדתי האמריקאי.

      הימין הדתי הפונדמנטליסטי הוא פרוטסטנטי קיצוני בסטייל של ג'רי פולוול. אם יש דבר שאותו הם לא סובלים (אפילו יותר מליברלים) זה קתולים, וביוקנן הוא לא סתם קתולי. הוא שייך לסקציה הקתולית שדוחה את וועידת הוותיקן השניה, כמו ידידנו משכבר הימים מל גיבסון או אנטונין סקאליה – השופט המג'נון שעוד לא מצא חירות אזרחית שעליה הוא לא נהנה לדרוך.

      • אלכס ז.

        פעם בפטיסטים שנואו קתולים יותר מכל, והרבה עושים זאת גם היום, אבל אנחנו חיים בתקופה שבה הזרמים המטורללים של הנצרות מתקרבים זה לזה.

        על מורמונים אין מה לדבר כי רק לפני כעשרים שנה רומני לא היה יכול להראות את פרצופו המלוקק דרומית לדיקסי ולצפות לתמיכה כלשהי (היום הוא נהנה מתמיכה מסויגת). אסור גם לשכוח את בק ידידנו, שנהנה מתמיכה סוחפת דווקא באזורים שאמורים להיות עוינים לכת שלו.
        בעוד שהקתולים והבפטיסטים התחילו להתקרב כשתנועת השמרנות התחילה להיאבק בהפלות לפני – נושא שלא היה חשוב לפרוטסטנטים כמו שהוא חשוב לקתולים. היום, כפי שאתה וודאי יודע, אין הרבה הבדל בין בפטיסט לקתולי בכל מה שקשור להפלות ופוליטיקאים עם שמות לא סניטריים כמו סנטורום יכולים לסמוך גם על הלא-קתולים (לא שזה עוזר לו אישית, אבל זה עניין אחר).

    • ת

      אין ספק, שפוי ורגוע לגמרי. מתוך ויקיפדיה:

      Buchanan has written about the Holocaust and engaged in the defense of Nazi war criminals. For example, Buchanan wrote that it was impossible for 850,000 Jews to be killed by diesel exhaust fed into the gas chamber at Treblinka. When George Will challenged him about it on TV, Buchanan failed to reply. Buchanan's long battle with Nazi-hunters is conspicuous. In 1983 he criticized the U.S. government for expressing regret over its postwar protection of Klaus Barbie. In 1985, Buchanan advocated restoring the citizenship of Arthur Rudolph, an ex-Nazi rocket scientist accused of employing slave labor at a V-2 plant. In 1987, Buchanan lobbied to stop deportation of Karl Linnas, accused of atrocities in Estonia. Buchanan could well be right that John Demjanjuk was wrongly accused of being Treblinka's "Ivan the Terrible." Soviet documents suggest he may have been merely a camp guard. But this respect for civil liberties is allegedly selective. Buchanan is accused of being a hardliner on all accused criminals except Nazis. Buchanan has called Hitler a "man of great courage and extraordinary gifts." In 1990 William F. Buckley, Jr., Buchanan's former mentor, wrote a 20,000 word essay on Buchanan that concluded: "I find it impossible to defend Pat Buchanan against the charge" of anti-Semitism.

  • עמית

    "מוקדם יותר השבוע חגגה הציונות הדתית את החג שהוא כולו שלה, שאף פלג אחר באוכלוסיה היהודית – ודאי לא הישראלית – לא מכיר בו, החגא הידוע כיום ירושלים"?
    אולי גדלת במערכת החינוך הלא-נכונה, או שאתה קצת מבוגר, אבל יום ירושלים זה סיפור דיי גדול במערכת החינוך הכללית. מאות אלפי חילונים גודלים וגדלו כשיום ירושלים זה יום חג במעמד כמו של כמעט כל חג מסורתי.

    הניסיון לקשר בין ישראל\הישראלים לרשת פוקס\עמדותיה\הימין האמריקאי, הוא דיי קלוש. ראשית, כלל הסקרים מעידים שהישראלים דיי מחבבים את אובמה אישית, ופשוט חושבים שהוא רע לישראל. שנית, גם אם זה לא היה המצב, הטיעון "רשת פוקס מתנגדת לאובמה, הישראלים מתנגדים לאובמה, משמע: הישראלים הם אומת פוקס" הוא כשל לוגי דיי ברור. אלה מתנגדים לאובמה מסיבותיהם ואלה מסיבותיהם, והסיבות הבסיסיות דיי שונות, למעשה הן כלל לא קשורות. אלה מתנגדים לו (בעיקר) בגלל מדיניות הפנים, ואלה מתנגדים לו (רק) בגלל מדיניות החוץ. כל זהות ביניהם היא מקרית ביותר. מבחינת מדיניות הפנים שלו, אובמה הוא עדיין קפיטליסט-חזירי ושמרן לעומת מה שהציבור הישראלי בד"כ מביע תמיכה בו (לא בקלפי, בסקרים)

    אגב, השוגר-דדי הנאצי של אם תרצו, אם אני לא טועה, הצהיר לאחרונה הצהיר שהוא מצטרף לצד שלך בוויכוח, לא? אבל יכול להיות שזו סתם עוד קונספירציה של אם תרצו, לעשות לכם היפוך של ה-guilt by association שעשיתם להם.

    • רועי..

      בתור "פליט" של מערכת החינוך הממלכתית החילונית (בבית ספר טוב מאוד במרכז), אני יכול להגיד לך שרק כשהגעתי לירושלים בתור סטודנט גיליתי שקיים כזה דבר "יום ירושלים", או בשמו המדויק – "יום חופש לאחר יום הסטודנט, איזה כיף לי".

      • עדו

        בתור סטודנט בירושלים כמה שנים אני לא זוכר גם את זה. אולי מאז 1991 השתנו כמה דברים..

    • אלכס ז.

      'הטיעון "רשת פוקס מתנגדת לאובמה, הישראלים מתנגדים לאובמה, משמע: הישראלים הם אומת פוקס" הוא כשל לוגי דיי ברור'

      יותר כשל בהבנת הנקרא. בשום מקום גורביץ לא כתב שזו הסיבה היחידה לקשר ביניהם, אלא הוא הקדיש פוסט שלם שבו הוא בחן נקודה נקודה (ממוסלמיות אובמה דרך מימון ועד לברית עם פוליטיקאים ואנשי דת הקיצוניים ביותר).

      "אלה מתנגדים לו (בעיקר) בגלל מדיניות הפנים"

      זאת טעות נפוצה שהרבה לא-אמריקאים עושים. בשביל אמריקני ה"סוציאליזם" שבו מואשם אובמה בכלל לא קשור לכלכלה (ולכן הקפיטליזם החזירי שלו לא רלוונטי). מדובר בתרבות של זהויות, של אנחנו מול אחרים, שמעורבים בה שאלות של גזע, השכלה, אידאולוגיה, דת, מיליטריזם ורק לבסוף כלכלה. פיילין שאומרת שאובמה מנהל פוליטיקה סוציאליסטית היא תמונת ראי של ביבי שאומר ש"הם שכחו מה זה להיות יהודים". בדיוק כמו שביבי לא התכוון רק לדת, אלא גם למדיניות חוץ של מתנגדיו ובעיקר ניסה לסמן את האויב הפנימי, כך עושים צופי פוקס כשהם משחקים בלארפ "מסיבת התה" שלהם.

      למשל זה:
      http://www.gruntle.com/news/2009/09/25/race-mixing-communism/

      אוי, כמעט שכחתי. אצלנו בבית ספר כמעט ולא חגגו את יום ירושלים, ויצא לי ללמוד גם במוסד חילוני וגם במסורתי. יכול להיות שזה בגלל שאני ירושלמי וזה פשוט דרך של הלא-ירושלמים להתחבר אל העיר פעם בשנה ויכול להיות שלא. כך או כך, כל מה שקיבלנו היה חצי טקס באמצע יום לימודים רגיל – לא משהו שאפשר להשוות לחגים אמיתיים.

      • עמית

        גורביץ הקדיש מאמר לחיבור בין הימין הישראלי לימין האמריקאי. להיותה של ישראל "אומת פוקס" הוא לא הקדיש מאמר, אלא שתי פסקאות. הראיות המובאות לכך בשתי פסקאות (תבדוק) אכן מתמצות ב"פוקס מתנגדים לאובמה ותומכים בפיילין, הישראלים מתנגדים לאובמה ותומכים בפיילין, משמע: הישראלים כמו פוקס".

        הסיבות להתנגדות של הימין האמריקאי לאובמה יכולות להוות בסיס לדיון מרתק, אך הן לא קשורות לדיון הזה. בין אם הם מתנגדים לו בגלל מדיניות הפנים שלו, ובין אם הם מתנגדים לו בגלל איזה שהוא שיח זהויות (ובין אם שיח הזהויות כלול במדיניות הפנים) הישראלים מתנגדים לו מסיבות אחרות בתכלית, שקשורות אך ורק ליחסו לישראל. במדיניות פנים הוא ימינה לציבור הישראלי, כפי שמתבטא בסקרים, ו"שיח הזהויות" האמריקאי לא ממש מעניין את הציבור הישראלי.

        לגבי יום ירושלים – אני לא יודע מה עשו בבית ספר שלך בעת "חגים אמיתים", אולי זה קשור לכך שהיית (גם) בבית ספר מסורתי. אבל בכללי חצי-טקס, בנוסף לקצת פעילות כיתתית, זה מה שבד"כ עושים במערכת החינוך לכבוד חגים "אמיתים", וכן זה מה שבד"כ עושים גם לכבוד יום ירושלים. כך היה בבית ספר שלי, וכך בדיוק היה בבית ספר שיצא לי להיות בו השבוע .

        • נירה

          בין השאר: "ישראל הופכת יותר ימנית ויותר דתית, מתנערת בעקביות מאתוס אזרחי וכוללני – עד כמה שהגיעה אליו אי פעם – וככזו היא מתכנסת היטב לגבולות ערוץ פוקס". ושאר הפוסט מרחיב.
          לא יודעת איך הגעת למסקנה שלך מהפוסט.
          וגם אם מערכת החינוך מציינת את יום ירושלים בקול רעש וצלצולים (ואני לא זוכרת דבר כזה מביצפר), זה לא אומר שיש איזה שהוא פלג באוכלוסיה היהודית או הישראלית שמכיר בחג הידוע כיום ירושלים.

    • נירה

      מי זה השוגר-דדי הנאצי של אם תרצו ומתי הוא הצהיר שהוא מצטרף לצד של יוסי בוויכוח? אפשר לינק?

      • עדו
        • נירה

          נו, ומתי הוא הצהיר שהוא מצטרף לצד של יוסי בוויכוח?

          • עמית
            • Quercus

              מהכתבה עולה, ךמיטב הבנתי, שאפילו הכומר המטורלל הזה הבין שאם תרצו מחרטטים אותו ולא באמת עושים את מה שהם טוענים שהם עושים, ולכן הפסיק את המימון.
              זה רק תומך בכל הטענות של יוסי ולא מחליש אותן, ואני לא רואה איך אתה מסוגל לחשוב אחרת, חוץ מרצון להיות קנטרן.

              • אליהו הד"ר

                אבל יוסי התחיל.

              • עמית

                כמובן שזה תומך בטענות של יוסי, הפסטור-הנאצי הצטרף לצד שלו.

                • מורה נבוכים

                  ואיך בדיוק הכומר הנאצי "הצטרף לצד של יוסי" – כמה בדיוק הוא תרם ל"קרן הטבק והאלכוהול"?

                  • עמית

                    200,000$. זו התרומה שהוא לא יביא לאויבים של יוסי. אני בטוח שב"אומנות המלחמה" או משהו יש איזו שורה "מניעת סיוע מאויבך שוות ערך לקבלת סיוע".
                    אגב, גם מוראלית, הפסטור אימץ מס' גדול של הטיעונים של יוסי (אם תרצו "הוליכו אותו שולל", הם קבוצה פוליטית, הם מתנכלים לאוניברסיטת בן גוריון ללא סיבה, וכך הלאה)

                    • מורה נבוכים

                      איזה קשקוש מתפלפל. בוא נשים את כל מי שלא ייתן 200000 דולר לאם תרצו באותו סיר. וכוולם יהיו בצד של יוסי.
                      וכמה אתה נתת לאם תרצו?
                      אה, וזה שאם תרצו הם "קבוצה פוליטית" זה ממש חדשה מרעישה.

                      בטח בתנ"ך או משהו יש איזו שורה על "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה" וכו'.

                    • עמית

                      אני מאמין לסיפא של תגובתך, לכן אסתפק בלציין: תקרא שוב ותחשוב אם יש זהות בין הייגי לבין "כל מי שלא תרם לאם תרצו 200 אלף דולר".

                    • מורה נבוכים

                      אתה קשקשן. תקרא שוב את עצמך ותענה לעצמך, אם בכך שהייגי לא תורם לאם-תרצו 200000 דולר, הוא "עובר לצד של יוסי". אפרופו הסיפא של תגובתי…

    • אבידן

      "יום ירושלים היה אחד החגים הגדולים "אם לא ה…". למעשה, מאז ומעולם ניצב בטבורה של שנת הלימודים כולה כשכל שאר החגים והמועדים מקיפים אותו כחומות העיר העתיקה, ורק "יום המים" ו"יום ביאליק" מזדקרים ומזדקפים מתוכם כמגדל דוד וכיפת הסלע."

      (מיומנו של אדם צעיר מאד מהמערכת הנכונה)

      • עמית

        גם אני צעיר מאוד:)
        אני באמת לא יכול להתחייב לזה כי לא מצאתי איזו קביעה ברורה באתר משרד החינוך, אלא רק אמירות נדושות ("יצוין במערכת החינוך בטקסים בפעילות תרבותית ובעליה לרגל לירושלים") לא יצא לי להתקל בבית ספר שאין בו טקס, גם אלכס דיווח על אחד, ובד"כ זה מלווה בעוד פעילות כיתתית בנושא.
        טקס+פעילות כיתתית זה הכי הרבה שחג יכול לבקש לעצמו במערכת החינוך..

        • נירה

          הטענה לא היתה שהממסד לא מכיר בחג הזה אלא שאף פלג באוכלוסיה לא מכיר בו למעט הציונות הדתית. אתה מכיר מישהו שחוגג או מציין את היום הזה באיזו שהיא צורה חוץ מהכיפות הסרוגות?
          וגם הממסד לא אחיד בקטע הזה. יש בתי ספר שיוצאים ידי חובה ויש כאלו שזה הדבר היחיד שמעניין אותם. בבתי הספר שאני למדתי בהם אני אפילו לא זוכרת אם היה טקס.
          מה שכן, בתיכון לקחו אותנו פעם לטיול של יומיים בירושלים לכבוד יום ירושלים (אם אני לא טועה), פלוס ביקור בכותל. לא הלכתי כי הכריחו את הבנות ללבוש חצאית בשביל להכנס, החוצפנים.

          • עמית

            מאות אלפי תלמידים ברחבי הארץ כנראה ציינו בהרחבה (יום לימודים\רובו) את היום הזה. כך שזה פשוט לא חג של פלג אוכלוסייה אחד. זה לא חג טקסי, אין ארוחה\מסיבה מסורתית, כך שאי אפשר לבחון כמה חוגגים וכמה לא, זה פשוט יום לכבוד העיר, ורבים, מאות אלפים שלא מהציבור הדתי, מוקירים את היום הזה.

            • איליה

              הבנתי, יש חג, אבל אף אחד לא חוגג אותו ולכן אי אפשר לדעת כמה אנשים באמת מזדהים איתו. זאת מחשבה מאוד מעניינת – אבל שגויה.

              יום ירושלים הוא בפרוש יום טקסי
              ולצורך המחשה, יוסי מביא בתחילת הפוסט המצויין שלו לינק שמדגים כיצד בדיוק נראה טקס החגיגות של יום ירושלים – "ריקודגלים" לצד קריאות מקפיאות דם של אספסוף מוסת.

              בטקס הזה, למיטב ידיעתי, לא נוטל חלק רוב הציבור הישראלי ו"הוקרתו", לכאורה, כלפי יום ירושלים מסתכמת באיזה טקס קיקיוני במסגרת מיניסטריון החינוך.

              אם כי, למען האמת, גם אני לא זוכר שבכלל היה טקס כזה כשהייתי תלמיד ואני סיימתי את בית הספר לפני פחות מעשור.

              • עמית

                ביום העולמי נגד הומופביה הבחנתי בפעילות-רחוב בתל אביב למען הנושא, זה לא הופך את היום העולמי נגד הומופוביה ליום טקסי. זה שיש צעדה של דתיים ביום ירושלים לא הופכת את יום ירושלים ליום טקסי, זה גם לא הופך את זה ליום דתי. מאות אלפים אחרים חגים את החג (הווה אומר: מוקירים את העיר) בשלל דרכים אחרות במהלך היום, אם בטקסים, כולל טקס ממלכתי בירושלים עצמה, אם בעלייה לרגל לטיולים בעיר, וכך הלאה.

                • עמית

                  אגב, אני מוכרח לציין שאין לי מושג למה אנחנו מתעמקים בנושא. זו באמת הייתה הערת אגב. כך ששורה אחרונה שלי – זה לא יום של דתיים בלבד, זה יום מוכר בציבור הרחב שגודל איתו, והרבה יותר ידוע מימים דתיים כולל אפילו ט' באב. בסך הכל זה יום שהרבה מזדהים איתו, וזו בעצם המשמעות של "יום לכבוד" משהו.

                  • רועי..

                    אבל השורה האחרונה שלך פשוט לא נכונה, או ליתר דיוק לא מבוססת. כל אחד פה שלמד בבית ספר ממלכתי חילוני (מחוץ לירושלים) אמר שהוא לא חגג את היום הזה בכלל – הרוב לא זוכרים בכלל שהיו טקסים בנושא – איך מזה הסקת שמאות אלפי איש חגגו את החג הזה, מלבד מהציבור הדתי כמובן??

                    מי ביום הזה "עולה" לירושלים לטייל? אולי אנשים שאין להם עבודה.. על מה אתה מדבר??

                    3 שנים בצבא ואני לא זוכר שציינו את היום הזה בכלל..לא בטקס, ולא בחצי טקס, לעומת חגים רבים אחרים (מה לעשות, ג'ובניקים אוהבים לעשות טקסים..)..

                    רק הציבור הדתי, ואנשים שגרים בירושלים "חוגגים" את החג הזה בדרכים שראינו בסרטונים הנפלאים.

                    • עמית

                      דיברתי על תלמידים כשכתבתי על עלייה לרגל לירושלים, זה מופיע באתר של משרד החינוך וגם נירה סיפרה על כך. לכל השאר – אני דובק בשורה האחרונה 🙂

  • MuyaMan

    שרה פיילין היא ביזארית, אבל לא עד כדי כך ש*תחבוש* מגן דוד… היא ענדה שרשרת עם מגן דוד עליה.

  • ק.א.

    כל פוסט שבא לירוק על התרבות הפוליטית המתעצבת לה בישראל ובאמריקה (ובשאר העולם) הריהו מבורך ברמת העקרון. התרבות הסינתטתית הזו מתלבשת על בני האדם לא כגידול ממאיר אלא כמוטציה גנטית, שם ההסרה של הבעיה יותר מסובכת וקטלנית. האפסות של הציבור כגוף העומד לו כך אל מול השלטון הקרימינלי מעודדת ומעצימה את התיאבון של הפושעים שמאחורי אותה תרבות ומוקיוניה המדברים אלינו בשפת הקופים. באופן הזה יש להבין את תרבות הרצח שרובצת עלינו כקללה חסרת מוצא. הדבר הזה יפה הן לישראל והן לאמריקה ובא לידי ביטוי לא רק ביום ירושלים אלא בכל יום מימות השנה. אנו נמצאים בעידן עליבותו של האדם מול הטכנולגיה ובטירוף הפושע שתאב לנצל זאת עד תום ויהי מה.

    • מרטין

      ק.א. שלום,

      לדעתי רק תיקון קטן 🙂

      במקום 'אנו נמצאים בעידן עליבותו של האדם מול הטכנולגיה ובטירוף הפושע שתאב לנצל זאת עד תום ויהי מה' הייתי מתקן מילה אחת ל-:

      אנו נמצאים בעידן עליבותו של האדם מול החומריות ובטירוף הפושע שתאב לנצל זאת עד תום ויהי מה

      לדעתי אין קשר בין אותה עליבות לבין טכנולוגיה, כי בעטיני טכנולוגיה מייגת היבט נוסף של חומריות אבל היא לא החומריות בעצמה.

      לאותה חומריות יש היבטים רבים, אכן מהם הוא אכן העליבות מול הכנולוגיה, אבל יש לאותה חומריות היבטים רבים נוספים.

      ההיבטים של אותה חומריות, ממה היא נובעת ואיך ניתן למגר אותה זה כבר מאמר נפרד ומאוד מאוד ארוך 🙂

  • התשובה לשאלה שבפסקה הלפני-אחרונה (מה ההבדל בין ישראל לסרביה) נמצאת בפסקה האחרונה (הכל זה אינטרסים).

    מלחמות הבלקן היו, בין השאר, גם מלחמות בין גושיות על השפעה אזורית. קרואטיה הפרו-אמריקאית נגד סרביה הפרו-רוסית. זה לא שלא נעשו מעשי זוועה מהצד הסרבי, וזה לא שההתקפה על סרביה לא הייתה מוצדקת. אבל היא לא הייתה מתאפשרת אם היא לא הייתה תואמת את האינטרסים של ארה"ב.
    כאן, כמובן, המקרה הוא הפוך – ישראל היא הנציגה של ארה"ב באזור. ולכן אנחנו סופגים יותר גינויים מהממוצע, ופחות סנקציות מהממוצע. לא הייתי מחכה למטוסי נאט"ו בקוצר רוח.

    • Croatia was not pro-American. Where did you read that – Samuel Huntington's screed?

      The West didn't have a regional player in the game. However, Germany ended up supporting Croatia because it had many Croatian immigrants who formed a lobby for it, and then managed to get its EC/EU allies behind it. The US was more neutral but viewed the Bosnians as the victims when it eventually intervened.

      • קרואטיה הייתה פרו מערבית, ולכן נתמכה על ידי ארה"ב.
        זה לא קשור רק למהגרים קרואטיים בגרמניה. זה קשור מאוד למאבק השליטה שהתנהל באיזור הזה באותן שנים בין ארה"ב לרוסיה – שהביטוי האחרון שלו היה המלחמה בגרוזיה.
        מעצם היותה של סרביה פרו-רוסית, המערב ראה כאינטרס שלו לתמוך בפיצול יוגוסלביה, כדי להקטין את השפעתה של רוסיה באזור.

        אגב, לא ברור לי מה הקשר להנטינגטון. דווקא לפי הנטינגטון קו השבר היה צריך להיות מערבי יותר – גם הקרואטים וגם הסרבים הם סלאבים, ולכן לא אמור להיות ביניהם עימות (או ליתר דיוק, העימות ביניהם לא אמור להיות קשה).

        • No, Huntington defines the West based on Catholicism and Protestantism, as opposed to Eastern Orthodoxy. (However, he excludes Catholic Latin America.) To him, Yugoslavia was a three-way war between Islam, the West, and Eastern Orthodoxy, and the US was wrong to intervene more-or-less on the side of the Bosniaks rather than back its Croat kin.

          • גיל ב'

            אפשר היה לראות את האינטרסים הקרים בתחילת המלחמה. גרמניה, שהופשטה מכל השטחים "הבעיתיים" אחרי מלחמת העולם השנייה, תמכה בקרואטיה שהיתה בת ברית שלה עוד במלחמהץ מהגרים היו בגרמניה מכל יוגוסלביה, לא רק מקרואטיה. לעומת זאת מדינות כספרד או איטליה התנגדו בהתחלה לפירוק יוגוסלביה. ספרד מתוך חשש שזה ייצור תקדים עבור חבל הבאסקים ואיטליה בגלל דרום טירול.

            • מני זהבי

              מצחיק אותי הניסיון הזה לחפש אצל הבונסדרפובליק ניסיון לשמור על אינטרסים מימי הרייך השלישי. אילו ממשלת גרמניה בשנות ה-90 אכן רצתה לעשות משהו כזה, הצעד המתבקש היה להתנות את צירופן של מדינות מזרח אירופה לאיחוד האירופי בכך שממשלותיהן יכירו באחריות לעוול שנעשה לגרמנים האתניים באותן מדינות בעת הגירוש הגדול בסוף שנות ה-40. זה היה מוצדק לחלוטין מבחינה מוסרית, פופולרי הרבה יותר בגרמניה עצמה (בה עדיים חיים כמה מאות אלפי פליטים מקוריים וכמה מיליוני צאצאים שלהם), וגם היה לזה סיכוי לא רע להצליח, כי ממשלות מזרח אירופה בשנות ה-90 חיפשו דרכים לנצל את חולשתה הזמנית של רוסיה כדי להימלט מתחום השפעתה.

  • רשימה חשובה וטובה, תודה רבה.

    "רעיון זכויות היתר של היהודים, שנובע מתוך התפיסה שהם "עם נבחר", כפי שהימין האמריקני רואה את עצמו, הוא לדעתי קו השבר האמיתי בין ימין ושמאל בישראל." – במילה אחת, לגמרי. כפי שאמרתי לאחייני המתנחל בן ה-12: דבר ראשון אתה צריך להחליט האם יהודים שווים יותר מערבים. זאת השאלה הבסיסית. אחרי זה נדבר על עתיד השטחים. הוא כמובן ענה כפי שלימדו אותו לענות, ובכך הסתיים הדיון בינינו (למרות שיש לי תקוות לגביו. הוא ילד חכם).

    ומעניין באמת מה יקרה עם המתמודדים המורמונים למועמדות הרפובליקנית לנשיאות. ההימור שלי היא שהם לא יזכו במועמדות, על אף השפל הכללי של מועמדים במחנם. האוונגליסטים הרי לא סובלנים במיוחד לדתות אחרות. הם ציונים רק מפני שהציונות משתלבת להם בתוכנית הגאולה. כנסיית "קדושי הימים המאוחרים" מספרת סיפור גאולה אחר, שממש לא קשור, וממילא היא דת פשוט שונה. וכאמור, אין לאוונגליסטים סובלנות רבה לדתות שונות.

    • דווקא מעניין אותי מה הוא ענה.

      זה תלוי קצת איך אתה מגדיר "שווים יותר". שווים יותר אינהרנטית? או שווים יותר *לי* , כמו שהמשפחה שלי שווה/חשובה לי יותר מסתם משפחה אחרת.

      • מני זהבי

        יותר מזה: אפשר להניח שבורא העולם מעדיף את היהודים, אבל שהוא ידאג בעצמו לבטא את ההעדפה הזאת במידה שהוא רוצה. כלומר — לנהל את המדינה באופן שוויוני לחלוטין, ולברך כל בוקר בכוונה גדולה "ברוך שלא עשני גוי". זה אולי לא טריוויאלי עבור דת שמייסדיה לא הטיפו לעיקרון של "לתת לקיסר את אשר לקיסר ולאל את אשר לאל", אבל במקומות אחרים זה עובד לא רע.

  • It's a good post overall, but you're making a mistake by drawing an opposition between Sean Hannity and Westboro. Hannity is a mainstream conservative; Westboro is a fringe group, consisting of not much more than Fred Phelps and his immediate family. Westboro is so extreme that even the KKK has disowned it.

    What is true is that many paleoconservatives in the US oppose America's activist foreign policy, especially but not only when a Democrat is in the White House. Typically they overcompensate by being very racist domestically, often supporting the Confederacy in the Civil War. Good examples include Ron and Rand Paul, Pat Buchanan, William Lind, and Lew Rockwell. David Frum, who's a foreign policy neocon but otherwise very moderate, wrote an entire screed about this species of conservatives.

    Sarah Palin should not be thought of as a neocon. The neocons are often Jewish, often socially liberal (Dick Cheney couldn't care less that his daughter is a lesbian), and very elitist. Palin is instead your standard right-wing populist. The support behind her should be thought of as a fusion of the most conservative aspects of the neocons (plutocracy, extreme foreign policy hawkishness) and those of the paleocons (thinly veiled racism, hatred for mainstream culture).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הסיכויים של שרה פיילין לזכות במועמדות הרפובליקאית ב- 2012 (אם בכלל תחליט להתמודד) מוערכים כקלושים עד לא קיימים.

    אם כבר "מסיבת התה", המנהיגה הפוליטית שלהם בפועל, מישל באכמן (בניגוד לפיילין שהיא יותר אייקון השראתי), כבר הודיעה על התמודדותה. בינתיים גם היא לא זוכה לתמיכה רבה במיוחד אבל המירוץ עוד לא באמת החל וכנראה שיש לה סיכוי כלשהו.

  • אחד הפוסטים הטובים שקראתי בתקופה האחרונה.

  • יהונתן

    דוגמית לרמה הירודה והעלובה של הפורומים והמגיבים הימניים

    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=54&MessageId=152894496&r=1