ארגון ימין ישראלי, "צעד ימינה" – הוא מגדיר את עצמו כארגון שמטרתו היא "עיסוק בפעולות הסברה וקירוב בין הציבור הישראלי והימין המסורתי" – פרסם בימים האחרונים הודעת תמיכה נלהבת במפלגת החירות האוסטרית ובמועמדה, היינץ כריסטיאן שטראכה. ההודעה כוללת צילום של שטראכה כשהוא מצטלם, מחויך, עם חמושי צה"ל. אתם עשויים לזכור את מפלגת החירות האוסטרית כמפלגתו של יורג היידר. בשנת 2000, כשהיידר נכנס לממשלת אוסטריה, ישראל החזירה את השגריר להתייעצויות, הכריזה על היידר כאישיות בלתי רצויה, אמרה שממשלת אוסטריה מכילה "אלמנטים ניאו נאציים," והגדירה את כניסתה לממשלה כ"יום שחור לדמוקרטיה האוסטרית ויום עצוב למשפחת האומות החופשיות." גם האיחוד האירופי קיבל בחוסר הבנה את כניסתה של מפלגת החירות לממשלת אוסטריה, והטיל שורה של סנקציות על אוסטריה, שבסופו של דבר אילצו את היידר להתפטר, אך האיחוד הודיע כי לא יסיר את הסנקציות עד שהמפלגה תוצא מהקואליציה.

מפלגת החירות, כמובן, איננה מפלגה ניאו-נאצית באופן רשמי; החוק האוסטרי (והגרמני) אוסר על מפלגות כאלה להתמודד בבחירות. היא התחליף הרך והחוקי למפלגה ניאו-נאצית. שטראכה עצמו נתפס בעבר בהצבעה במועל יד (הוא טען שהוא בסך הכל הזמין בירה), ומאוחר יותר נכח בקהל שבו היו מספר תומכי מפלגה גלוחי ראש שהשמיעו קריאות "הייל היטלר" (הוא טען שאלו היו פרובוקטורים שהוזמנו על ידי עיתונאים.) שום דבר מרשיע, בינתיים – אבל למה דמות בעייתית בלשון המעטה הופכת למושא הערצה בחלקים של הימין הישראלי?

תמיכה בתנועות פרוטו-נאציות או עם הקשרים ניאו-נאציים לא מוגבלות ל"צעד ימינה," שהיא על פי כל הסימנים תנועה קיקיונית, אם היא בכלל קיימת מחוץ לפייסבוק. הימין היהודי מפלרטט עם הימין הקיצוני האירופי כבר די הרבה זמן. כפי שכבר ראינו, הימין הישראלי הביע תמיכה ב-English Defense League, אף שמנהיגת הפלג היהודי שלו התפטרה משום שהארגון הכיל אלמנטים ניאו נאציים. והמהלך הזה לא מוגבל לסתם ארגוני ימין: שר החוץ ליברמן הביע בעבר שאיפה ליותר שיתוף פעולה עם מפלגות הימין האירופאיות, וסגן השר איוב קרא אף נפגש עם שטראכה עצמו, מה שקומם עליו את יהודי אוסטריה. אבל מה הם מבינים. שגריר ישראל באו"ם, אשף ה-hasbara רון פרושאור, נפגש עם מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת, מארין לה פן – יש לציין שלה פן עצמה מתונה משמעותית מליברמן, למשל, והיא כבר אמרה שאם היתה אומרת חלק מהדברים שהימין היהודי מרשה לעצמו, היא היתה בכלא – ואחר כך טען שזו היתה אי הבנה. כנראה שהוא לא הבין עם מי הוא מצטלם, או שהוא חושב ששאר העולם מטומטם.

מה קורה כאן? איך הפכה מפלגת החירות האוסטרית בתוך עשור ומשהו ממוחרמת רשמית על ידי ישראל למושא ערגה של חלקים מהימין היהודי, שמנסה לספק לה לגיטימציה? חלק מזה, כמובן, הוא הרצון למצוא בעלי ברית. הניאו נאצים האירופאים זקוקים ללגיטימציה; היכולת שלהם לומר ברצינות שחלק מחבריהם הטובים ביותר הם יהודים מספקת כזו. בתמורה, הם מביעים תמיכה בעמדותיו של הימין היודו-נאצי בישראל. זה, מצידו, יכול לטעון בפני שאר הציבור הישראלי – או ליתר דיוק היהודי – שמה שהוא עושה זוכה ללגיטימציה באירופה.

שימו לב לרטוריקה של "צעד ימינה": המדובר במאבק שיקבע "אם אירופה תיפול לידי מהגרים בלתי חוקיים אשר מנסים לפרק את התרבות היהודית נוצרית ביבשת לטובת אידיאולוגיה דתית אסלאמית או שזו תשמר את ערכי הליברליזם והמוסר המערביים." כי אין שימור טוב יותר של ערכי הליברליות והמוסר המערביים מאשר במפלגות החזית של הניאו-נאצים. "צעד ימינה" בלעה את הרטוריקה של הימין האוסטרי ולא נודע כי בא אל קרבה.

לימין היהודי, לפחות לחלקו, יש בעיה. הוא נורא רוצה להיות נאצי, אבל אסור לו. אחרי הכל, הוא מחזיק בעמדות נאציות: הוא משוכנע שיש גזע עליון ("עם נבחר"), שיש לו זכויות עליונות על פני אחרים, שהם כלל אינם בני אדם ושאין כל מקום להתחשב בזכויותיהם, שכן אין להם כאלה כלל והם אף אינם בגדר של בני אדם. ניתן לראות זאת בקלות, למשל, בשמחה הזולגת מעמודי הימין ברשת על מותם של פלסטינים, סורים, או עובדים זרים. חשוב לציין שלחלק מהימין היהודי אין כל בעיה: הפלג הדתי תמיד היה פרוטו-נאצי בחלקו הגדול. לכותבי "תורת המלך" לא היתה שום בעיה לאמץ עמדות נאציות, ולאחים היהודים לא היתה שום בעיה עם קרבה עם אנשי "תורת המלך."

אבל לימין היהודי החילוני זה קשה יותר. אחרי הכל, הוא גדל על התפיסה שמה שהנאצים עשו היה "לא בסדר," והוא למד בבית הספר שהדרך לאושוויץ נסללה בחוקי נירנברג. ספק אם זה נכון – ספק גדול אם ההנהגה הנאצית החליטה על השמדה לפני אוגוסט-ספטמבר 1941 – אבל זה מה שלימדו אותו. והוא יודע שהוא מתקרב מאד לעמדות הנאציות הקלאסיות. והוא זקוק ללגיטימציה כדי לדלג על העכבות שלו.

ואת הלגיטימיציה הזו הוא מקבל מהימין הכמעט ניאו-נאצי האירופאי. אתם בסדר, אומר שטראכה לאנשי הימין היהודי, אתם ואני באותה הסירה. יש לנו אויב משותף וערכים משותפים. אתם לא באמת יודו-נאצים כמו שאני לא באמת ניאו-נאצי. תראו, אנחנו כבר לא שונאים אתכם. יש לנו אויב חדש – כזה שאותו גם אתם יכולים לשנוא בלי להרגיש אשמים עם זה, כזה שאפשר לרדוף בלי להרגיש את סבא שלך מביט עליך בבעתה. אנחנו שונאים מוסלמים וגם אתם; אנחנו חושבים, כמוכם, שעובדים זרים מביאים את קץ הציוויליזיזציה המערבית, והפעם אנחנו ניתן לכם להעמיד פנים שאתם חלק ממנה. ואפילו החלק הליברלי והמוסרי שלה! הנה, אנחנו משחררים אתכם מהטאבו שלכם. היש ידידים טובים מאיתנו?

מעניין, בהקשר זה, להביט על מה שחושב הימין היודו-נאצי על זכויות העובדים. בפוסט של "צעד ימינה," הם כותבים שהמאבק הוא לא רק נגד האיסלם ונגד יהודים שונאי עצמם (כאלה שמסרבים לפתוח סניף של מקדונלדז בהתנחלויות), אלא גם כנגד "האיגודים השמנים אשר הינם תלויים כגופה שמנה על רגלי הכלכלה האירופית." האיגודים, אומרים לנו, הם כלי שבולם את הכלכלה. תראו את גוגל ואפל – שם אין איגודי עובדים, תראו איזו יזמות.

מאיפה להתחיל? אפל לא יזמה דבר מימיה. היא לא המציאה שום דבר חדש. לכל היותר היא לקחה המצאות קיימות – רובן, אגב, פותחו בכספי ציבור – וארזה אותן מחדש עם עיצוב משוכלל. גוגל היא אכן חברה חדשנית במיוחד ואכן אין בה איגוד עובדים. אבל עובדי גוגל זקוקים לאיגוד פחות משאר העובדים משום שהם פועלים בשוק שבו יש מחסור בעובדים (בארה"ב, על כל פנים.) הם מקבלים משכורות יוצאות דופן והטבות חריגות משום שהם יכולים לקחת את עצמם למקום עבודה אחר בקלות. הימין – לא רק הישראלי – מקפיד להביא דוגמאות משוק ההייטק, בדיוק משום שהוא לא מהווה דוגמא לכלום. רוב מוחלט של העובדים פועל בשוק שבו ניתן להחליף אותם בקלות יחסית, וכדי שלא יתדרדרו לעוני הם זקוקים לאיגוד כאוויר לנשימה. ואגב, אולי גם עובדי ההייטק זקוקים לאיגוד: גוגל, אפל, אינטל וערימה של חברות נוספות קשרו בחשאי נגד העובדים שלהן ונכנסו להסכם חשאי שקבע שהחברות לא ידוגו זו את עובדיה של זו, ובכך דיכאו את יכולת המיקוח של עובדיהן. עובד שהיה מחבל במקום העבודה שלו היה הולך לכלא; בוס שקושר מאחורי גבו של העובד שלו כדי שזה לא ימצא מקום עבודה טוב יותר יקבל, במקרה הקיצוני, קנס. מנפלאות השוק החופשי.

אבל, אם לחזור לנושא, כאשר הימין היודו-נאצי מוחה כנגד זכויות עובדים ומנסה לשבור אותן, הוא פוסע במסלול שבו פסעה גם גרמניה הנאצית. זו אילצה את העובדים שלה, מהמאוגדים ביותר בעולם בשעתו, להצטרף לאיגוד ממשלתי שפשוט מכר את הזכויות שלהם למעבידים. הרבה מזה היה תחת האצטלה של בטחון לאומי והצורך לנהל משק בזמן מלחמה, איכשהו, הבוסים הגדולים יצאו מהמלחמה עם הרבה יותר כסף מאשר העובדים שלהם, שאיבדו את הזכויות שלהם במהירות. לגמרי לא במקרה, גרמניה של היום היא אחת המדינות עם האיגודים המקצועיים החזקים ביותר.

ככה זה: האצטלה של דיבור נמלץ על עם אדונים תמיד מסתירה את העובדה שגם במשטר שבו "אם עבד, אם הלך, נוצרת בן מלך", יש מעמדות, יש מי שמרוויח יותר – הרבה יותר – ופשוט אסור לדבר על זה. הרצון לעוצמה של הימין היודו-נאצי לא יוביל אפילו לחברה שבה כל היהודים יהיו אדונים שווים: שימו לב למה שכותבים אורי אליצור ובמיוחד משה פייגלין: הקפיטליזם שלהם חזירי במיוחד. האידיאולוגיה של "עם האדונים," בסופו של דבר, משרתת תמיד את האדונים ולא את העם. צבת בצבת עשויה: מי שמפתה את ההמונים להביא לשלילת זכויותיהם של אחרים, ישלול במהלך הבא גם את זכויותיהם שלהם.

אם ההיסטוריה חוזרת על עצמה, כתב מישהו, הרי זה משום שלא הקשיבו לה בפעם הקודמת. רצוי שנכרה אוזן. משהו ישן מתחיל כאן.

עדכון: באדיבות הקורא אמיר וקסמן, נחשפתי לקישור הזה, ממנו עולה שכמה פעילים בכירים במפלגת החירות הביעו את דעותיהם האמיתיות במה שאמורה היתה להיות קבוצת פייסבוק סגורה. אין כאן הפתעות, רק אישוש למה שידע כל מי שעיניו בראשו.

(יוסי גורביץ)

זוכרים את דני סימן? גם אני העדפתי לשכוח, אבל האיש הדוחה הזה, עוד אחת מהמתנות הקטנות של אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל, עדיין איתנו כמסתבר. ברק רביד חשף הבוקר (ג') ב"הארץ" שסימן מנסה להקים "יחידות צללים" של hasbara.

סימן מנסה כעת לקבל פטור ממכרז למכרז מסריח במיוחד, שבו יתקשר משרד ראש הממשלה – ספציפית, מטה ה-Hasbara הלאומי שלו – עם קבלן חדש, התאחדות הסטודנטים הארצית. המטרה היא להקים יחידות hasbara מוסוות בקרב הסטודנטים. החזון של סימן הוא של יחידה צבאית-למחצה שתורכב מכ-550 סטודנטים, שתמורת תשלום לא גבוה מדי יקדמו במדיה החברתית את המסרים של משרד ראש הממשלה. בכל אוניברסיטה יוקם "חמ"ל hasbara", בו יהיו המחשבים של היחידה. זו תורכב מ"רכז בכיר," שיקבל משכורת מלאה ממשרד ראש הממשלה; שלושה "רכזים," שיהיו אחראים על שלושה אגפים (שפות, גרפיקה ומחקר) שיקבלו שכר חלקי; ותחתיהם יעבדו "פעילים," שיקבלו "מלגה מינימלית." סך הכל רוצה סימן שמשרד ראש הממשלה ישקיע בפרויקט ההתחלתי הזה 2.78 מיליוני שקלים.

המטרה שלו, כרגיל, היא הונאת הציבור – בחו"ל, לפחות בינתיים – על ידי יצירת צבא קטן של sock poppets, אנשים שיעמידו פנים שהם סתם סטודנטים מן המניין בעוד שבפועל הם תועמלנים בתשלום של ממשלת ישראל. השיטה הזו איננה חדשה: שר החוץ ליברמן קלט כבר ב-2010 שהמותג של ישראל רעיל כל כך, עד שאיש לא יאמין עוד למילה שלה, ועל כן הורה לשגריריה למצוא כ-1,000 אנשים שניתן יהיה להפעיל לצרכי עצרות-דמה, מאמרי דעה מוזמנים ועוד, שכולם ייראו לעין הבלתי מזוינת כאילו הם עצמאיים – בעוד שהם בעצם יהיו שכירי עט ודעה של המשטר הציוני (הביטוי הזה לא נוח לכם? משונה. המשטר עצמו לא מכחיש את זהותו, להיפך.) ציטטתי אז את אודן אחרי רמיסת האביב של פראג על ידי ברה"מ:

About a subjugated plain,

Among its desperate and slain,

The Ogre stalks with hands on hips,

While drivel gushes from his lips.

זה קו ההגנה האחרון של המשטר הציוני: שקרים, העמדת פנים, חוסר נכונות לקחת אחריות על המסרים של עצמו מתוך ידיעה שברגע שהוא יזוהה כמקור שלהם, אף אחד לא יקשיב לו. תהיה לכך השפעה נוספת: אובדן אמון כלפי כל מי שמביע עמדה פרו ישראלית, מתוך הנחת היסוד המוצדקת שסביר להניח שהוא סוכן בתשלום של משטר נתניהו-ליברמן. אבל לזה התרגלנו, לא זה החלק המטריד.

הבעיה האמיתית כאן נחלקת, כמו בכל משטר צבאי, לשלוש. קודם כל, האוניברסיטאות. אלה כבר התרגלו, כפי שהראינו לפני כשנה וחצי, לכך שהתפקיד שלהן הוא לשתף פעולה עם המשטר ולקדם את המסרים שלו ואת מלחמת התעמולה שלו, שזו משמעותה של hasbara. בשתי אוניברסיטאות בישראל כבר יש תכניות hasbara, ובאוניברסיטת תל אביב ניתן לקבל ניקוד אקדמי עבור בליעת תעמולת המשטר והיכולת להקיא אותה חזרה על זרים משתוממים. בהתחשב בכך שממשלות נתניהו, ובמיוחד הממשלה הנוכחית, עושות כמיטב יכולתן, במעשה ובמחדל, לכרסם ביכולת הקיום של האקדמיה כמוסד עצמאי, אין להתפלא אם עוד כמה עשורים יאמרו לנו האחראים לכך באקדמיה שהם ראו זאת כסוג של נסיון נואש להציל את מה שאפשר מפני הברברים. זה התירוץ הקבוע כשאקדמיה צריכה להתקרנף – אלא אם, כמובן, היא נשטפת בלהט לאומני נוסח היידיגר, נותנת ל"נוער הערכי" שלה לומר את דברו, וכלל לא מתביישת במה שהיא עושה.

הבעיה השניה היא הסטודנטים. בעיה מרכזית, כמובן, היא העובדה שחלק ניכר מהסטודנטים הישראלים מגיעים לאקדמיה אחרי שהם עברו את מכבש התודעה של הצבא הישראלי. התכנית אמורה להביא אותם לעשות בחיים האקדמיים את מה שהם עשו בצבא. רביד הצליח להוציא מהגר ישראלי, דוברת התאחדות הסטודנטים הארצית, את הטקסט המופלא הבא: "ישראל מתמודדת עם קמפיין דה־לגיטימציה קיצוני ומתמשך המתנהל כנגדה ברשתות החברתיות. ציבור הסטודנטים הוא ציבור מוכשר, משכיל ובעל דעות עצמאיות ומגוונות והינו דובר שפות, ועל כן הוא יכול לסייע בהתמודדות מול קמפיין שכזה… הסטודנטים הם חלק אינטגרלי מההוויה הישראלית ולכן ראוי בעינינו שייקחו חלק פעיל בהתמודדות מול מסע הדה־לגיטימציה. מקובל בעולם שסטודנטים ישתלבו וייקחו חלק בפעילויות מדיניות שונות. התאחדות הסטודנטים איננה ארגון פוליטי והיא אינה מזוהה פוליטית. החברים בהתאחדות מחזיקים בדעות מגוונות מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל ובכוונתנו לשמר זאת." הבה נפרק אותו.

ישראל מתמודדת עם קמפיין דה-לגיטימציה קיצוני ומתמשך… ראוי בעינינו יקחו חלק פעיל בהתמודדות מול מסע הדה-לגיטימציה – זו בליעה של עמדת המשטר ולא נודע כי בא אל קרבה. ישראל לא מתמודדת עם קמפיין דה-לגיטימציה; ישראל לא לגיטימית. היא המדינה היחידה בעולם שעדיין מפעילה משטר כיבוש. היא אחת המדינות הבודדות בעולם שמסרבת בעקביות להעניק שוויון לכלל אזרחיה ומפעילה משטר כיבוש כנגד חלק ניכר מהאנשים שחשופים למרותה. לא ההתנגדות למשטר כזה היא שאינה לגיטימית; התמיכה בו היא כזו.

מקובל בעולם שסטודנטים ישתלבו וייקחו חלק בפעילויות מדיניות שונות – בהנחה, כמובן, שמבחינתך "העולם" נמצא במרחב שבין סין וצפון קוריאה. כשסטודנטים ברחבי העולם משתתפים בפעולות פוליטיות, הדבר מתבצע בדרך כלל מתוך הבנה שהם בעלי פריבילגיות ושככאלה יש להם מחויבות כלפי שאר האוכלוסיה. בדרך כלל המשמעות היא התייצבות של הסטודנטים נגד הממשלה שלהם, לא פעולת תעמולה (בשכר!) עבורה.

התאחדות הסטודנטים איננה ארגון פוליטי והיא אינה מזוהה פוליטית – כי, כמובן, הגנה על עמדת הממשלה איננה פעולה פוליטית. כאן אנחנו רואים שני דברים: קודם כל, את השקיפות של המשטר הציוני כעמדה פוליטית: הוא כל כך בסיסי עד שהוא לא נראה פוליטי. ושנית, את הבלבול הממאיר שבין "פוליטיות" ובין "מפלגתיות."

החברים בהתאחדות מחזיקים בדעות מגוונות מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל ובכוונתנו לשמר זאת – וואלה? יש לכם חברים גם מחד"ש ובל"ד? אה, לא? אז הבנו מה גבולות הגזרה, מבחינת התאחדות הסטודנטים, של "כל קצוות הקשת הפוליטית."

למשרד ראש הממשלה, אגב, היה טקסט יוצא דופן משלו: "הנושאים המרכזיים שיחידות ההסברה באוניברסיטאות יעסקו בהם יהיו בתחומים המדיניים־ביטחוניים, המאבק בחרמות, באנטישמיות ובדה־לגיטימציה, הדגשת ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, חופש הדת, הפלורליזם הנהוגים בה," כמו גם "נושאים אחרים המביאים לביטוי את מדיניות ההסברה של ממשלת ישראל." לנקודה האחרונה נתייחס מיד; היא אולי החשובה מכולן.

נניח עכשיו לערבוב המכוון בין "חרמות, אנטישמיות ודה-לגיטימציה," שכבר נדוש לעייפה. על אילו ערכים דמוקרטיים אתם מדברים, במטותא? ישראל התחמקה במשך 65 שנותיה מעיגון בחוק של הזכות לשוויון, תחילה בלחץ של המפלגות הדתיות ואחר כך בלחץ של המפלגות הציוניות. בישראל אין חופש דת; דו"ח של הארגון הבינלאומי CIRI דירג את חופש הדת בישראל בציון של אפס, כמו זה שנהוג באיראן, אפגניסטן וסעודיה. כל אזרח ישראלי נולד לעדה דתית ואין לו דרך לעזוב אותה אלא בהמרת דת. בישראל אין נישואים אזרחיים (כדי למנוע את חילול הדם היהודי), ומשרד החינוך שלה סירב ללמד את התלמידים את הצהרת זכויות האדם האוניברסלית, מחשש שהם יגלו שמותר להם להמיר את דתם. כתחליף, הוא כפה עליהם ללמוד את מסכת אבות. על פלורליזם מיותר להרחיב את הדיבור.

ונעבור לנקודה השלישית, הקריטית. הארגון הזה יהיה חשאי למחצה. ההנחיות שלו יגיעו ישירות ממשרד ראש הממשלה וישרתו את ראש הממשלה. לא ברור איזה פיקוח, אם בכלל, יהיה עליו. זליגת המשימה בארגונים כאלה היא כמעט מובנית: תחילה ישלחו סטודנטים עילגים לדברר את ישראל בעולם (ג'ון בראון כבר הלעיג אותם בכמה ממים מוצלחים), ואחר כך, כשמחאה פנימית תתעורר בישראל כנגד המשטר, יפעילו אותם – בכספי ציבור, נזכיר – גם לצורך מלחמת תעמולה פנימית. צריך לציין שכבר משרד ראש הממשלה אומר שהמנדט של יחידת הסטודנטים רחב מאד: "נושאים אחרים המביאים לביטוי את מדיניות ההסברה של ממשלת ישראל." ומי יקבע מהם? מטה ההסברה בלשכת ראש הממשלה.

לא מאמינים שזה יקרה? ממשלת נתניהו כבר נתפסה בכך שעובדיה כתבו מסרים אנונימיים נגד המחאה החברתית של 2011. אנשים נוטים לתמוך באלה שמשלמים את המשכורת שלהם ולאמץ באיטיות את עמדותיהם, גם אם אלה לא היו עמדותיהם מלכתחילה. והרי מערכת ה-hasbara היא, בעיקרה, מערכה פנימית: היא מיועדת לשכנע קודם כל את הישראלים, לא את תושבי העולם. אחרת קשה להאמין שהיא היתה מעסיקה בשורותיה אנשים כמו דני סימן, שמבחינתו כל העולם "על הזין."

נתניהו כבר השתלט כמעט על כל התקשורת הישראלית. על המעוזים הבודדים שעדיין נותרו עצמאיים – "הארץ", "ידיעות", ערוץ 10 – הוא קידש מלחמה. את "הארץ" (ואת ה"ניו יורק טיימס") הוא כבר הגדיר כאויבי ישראל, קרי אויבי נתניהו. עכשיו הוא בונה לעצמו צבא קטן של סטודנטים שיפיצו את המסר שלו בזירה שעוד נותרה חופשית, זו של התקשורת החברתית.

מישהו באמת מאמין שדווקא נתניהו, האיש מ"השמאל שכח מה זה להיות יהודי", "כולם כאן ליכודניקים?" ו"הם מ פ ח ד י ם", יעמוד בפיתוי שלא להפעיל אותם לצרכי פנים? מישהו באמת מאמין שנתניהו יאמר את האמת על כך? אסור לתת לנתניהו עוד כלים למלחמה פסיכולוגית נגד הציבור שמשלם את המשכורת שלו. אם היינו חיים במדינה הדמוקרטית שקיימת בהזיותיהם של אנשי לשכת ראש הממשלה, זה אמור היה להיות מובן מאליו; אנחנו לא, ולכן צריך להזכיר זאת.

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': אני רוצה להביע תודה בפני כל הקוראים של הבלוג שהגיעו לפסטיבל הקומיקס כדי לומר שהם אוהבים את מה שנכתב פה. זה סוג הדברים שמדרבנים אותי להמשיך הלאה.

(יוסי גורביץ)

הידיעה ההזויה של היומיים האחרונים היא פרסום דו"ח ועדת הבדיקה בנושא הדיווח של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2 על פרשת מוחמד א-דורה, תוצאותיו והשלכותיו. את הדו"ח – ש-17 המילים האחרונות של המשפט הקודם הן השם שלו – אפשר לקרוא כאן (זהירות, מסמך.) הוא נכתב בהוראתו של קיסרנו, בנימין הראשון, שהסמיך את השר דאז לנושאים אסטרטגיים, בוגי "משה" יעלון, להקים ועדת בדיקה בנושא בספטמבר 2012. ועדת הבדיקה כללה, לדברי הדו"ח (הערת שוליים מס' 2) נציגים של משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד ההסברה והתפוצות, יחידת דובר צה"ל ומשטרת ישראל, כמו גם מומחים חיצוניים. מי היו הנציגים הללו, הדו"ח לא טורח להסביר.

כפי שאפשר לראות, הגופים המעורבים – להוציא משטרת ישראל, שאפילו ממשלת ישראל נואשה מיכולתה להסביר את התנהלותה – הם כולם גופי Hasbara במידה זו או אחרת. מאחר ובישראל יש אמונה מאגית ביכולתה של ה-Hasbara – מאגית במובן שאם זה נכשל, אז משתמשים בתירוץ קבוע ומנסים שוב – הוצאנו כספי ציבור על דו"ח משונה במיוחד.

אחת מן השניים: או שמישהו בממשלת ישראל האמין ברצינות שדו"ח שהיוזם שלו הוא בוגי "צורב התודעה" יעלון, ללא נוכחות של גורם בינלאומי כלשהו, יתקבל בעולם במשהו שאיננו סיבוב מהיר של האצבע ליד הרקה, ואז מצבנו גרוע כשחשבנו; או שכל הדו"ח הזה, כמו כל מיצגי ה-Hasbara כולם, מיועד רק לעשות לישראלים וליהודים המתמעטים שעדיין תומכים בספארטה שעל הירקון נעים בגב ולחזק את אמונתם (המאגית, כמובן) בצדקת דרכם.

מה אומר לנו הדו"ח? הוא טוען שמהצילומים של רשת 2 הצרפתית עולה שמוחמד א-דורה לא נורה, ודאי לא על ידי ישראלים, ודאי לא למוות. המסקנה שלו היתה שאם היו יריות, ובכלל לא בטוח שהיו יריות, הן על כל פנים לא היו יריות ישראליות ובשום מקרה הן לא פגעו בא-דורה או באביו.

האמת היא שקשה לברר מה באמת קרה שם, מה גם שצה"ל מיהר להרוס את המבנים באזור – לטענתו מסיבות בטחוניות, אבל בהחלט אפשר להאמין שהוא עשה זאת כדי שאי אפשר יהיה לשחזר את הזירה – אבל בהחלט יתכן שהירי היה דווקא פלסטיני, וצלמים פלסטיניים הם מקור מפוקפק כמעט כמו דובר צה"ל. אבל הוועדה הולכת שני צעדים הלאה: קודם כל, היא טוענת שמוחמד א-דורה לא מת, ושנית – שמכאן עולה שישראל לא הורגת ילדים.

נתחיל מהטענה הראשונה. מאד קשה להוכיח שלילה, למעשה זה נחשב לבלתי אפשרי, אבל במקרה שלפנינו זה דווקא היה אמור להיות קל יחסית. מוחמד א-דורה קבור בבית הקברות של בורייג', אחד ממחנות הפליטים הפחות סימפטיים ברצועת עזה (הייתי שם, יותר מדי זמן.) אם ישראל היתה רצינית בכוונותיה, היא היתה מקימת ועדת חקירה בינלאומית, ודורשת את הוצאת גופתו של א-דורה מקברו כדי להעביר אותה נתיחה שלאחר המוות. בעצם, אפילו אם היא לא רצתה ועדת חקירה בינלאומית, היא יכלה לעשות את זה: ישראל שלטה ברצועת עזה עד אוגוסט 2005, ומי שזוכר את המראות של חמושי צה"ל זוחלים בחולות של ציר פילדלפי כשהם סורקים אחר חלקי גופות של חיילים יודע שסוג כזה של פעולה היה סביר לגמרי מבחינתה. עכשיו, שניה, אם אני זוכר נכון, אחד בשם בוגי יעלון היה רמטכ"ל אז. הוא היה להוט במיוחד בנושאי Hasbara, אבל הוא לא הורה על הוצאת הגופה מקברה. למה? צריך לשאול אותו. אביו של א-דורה, אגב, אמר שהוא דווקא מסכים להוצאת הגופה מקברה. אבל הוועדה לא התקרבה אפילו לטריטוריה הזו.

אם מוחמד א-דורה לא מת, אז צריך להניח שאלא אם הרגנו אותו בשלל הפעולות הפרועות שלנו בעזה, הוא כנראה חי. ישראל שלטה ברצועת עזה, כאמור, במשך כמעט חמש שנים אחרי תקרית הירי הזו, כשהיא מפעילה שם שלל אמצעי מודיעין, בכלל זה רשת מסועפת מאד של מודיעים. החברה הפלסטינית, איך לומר, היא לא בדיוק זו של פושעים קשוחים מסיציליה והרעיון של אומרטה לא ממש תפס אצלם. היעילות של השב"כ בדיכוי טרור פלסטיני נובעת בדיוק מכך, ועד 2005 לשב"כ היו המון מנופים להפעלת לחץ על תושבי הרצועה. אם מוחמד א-דורה התגורר ברצועת עזה אחרי מותו המפוברק, הסיכוי שהמודיעין הישראלי לא היה שומע על כך הוא נמוך.

אין להוציא מכלל אפשרות ששירות מודיעין פלסטיני כלשהו רצח את א-דורה אחרי התקרית שבה הוא כלל לא נפגע: ארגונים במאבק שחרור לאומי יכולים להיות חסרי מעצורים עד מאד. ההגנה פוצצה את ספינת הגירוש הבריטית "פאטריה", והטביעה יותר מ-200 מעפילים, ואף אחד לא שילם על כך מחיר. מאוחר יותר, הישוב היהודי יתעלל לצרכי יח"צ במעפילי אקסודוס, ששלושה מהם שילמו בחייהם על ה"טרור המדיני" הזה, שהביא לתנועה הציונית דיווידנדים ניכרים בהצבעת הכ"ט בנובמבר. אז, כן, אני יכול לקנות את הרעיון שארגון פלסטיני כלשהו הרג את א-דורה לצרכי יח"צ. אבל, מה לעשות, לפני שאני משלם עבור החבילה הזו, אני רוצה לראות ראיות כלשהן לכך. והוועדה של בוגי – ועדה של צה"ל, למען צה"ל, על ידי צה"ל – אומרת לי שמוחמד א-דורה כלל לא מת. ואולי כלל לא היה, אלא משל היה.

יכולה, כמובן, להיות האפשרות שהמודיעין הפלסטיני, שידוע בפעולות החשאיות המוצלחות שלו ברחבי העולם, העלים את א-דורה לקריביים מבלי שהישראלים או המצרים יבחינו בכך, והוא יושב עכשיו באנטיגואה, שותה משהו אלכוהולי וקר על החוף, עליו הוא משלם בחלק מהכסף שקיבל עבור תרומתו למאבק הפלסטיני. שוב, אם למישהו יש ראיה לתיאוריה הזו, אשמח לראות אותה. ואם מישהו חושב ברצינות שאפשר, במאה ה-21, להרים מבצע כזה, יש לי גשר בלונדון למכור לו.

נותרת הטענה השניה: שישראל לא הורגת ילדים. פה הדם עולה לי לראש, ואין לי אלא לבקש מבוגי ללכת בנימוס לבצע בעצמו מעשה מגונה עם קקטוס. ישראל הרגה מאות ילדים; אני אתמקד במקרה אחד. בשנת 2004, הבחינו חמושי צה"ל במוצב ברפיח בילדה שמתקרבת למוצב שלהם. הילדה, איימאן אל המס בת ה-13 ועשרה חודשים, לא היתה חמושה. החמושים פתחו בירי לעברה, ובתגובה היא הסתובבה, פנתה לאחור, השליכה את התיק שלה הרחק ממנה, וניסתה לנוס. היא תפסה מחסה מאחורי קפל קרקע, ואחד החמושים דיווח עליה בקשר כעל "ילדה קטנה, מתה מפחד." החמושים המשיכו לירות לעברה, מישהו מהם כנראה פגע בה ופצע אותו אנושות, ומאוחר יותר הסתער עליה מפקד המוצב, סרן ר', מלווה במספר חמושים אחרים. כפי שקבע בית המשפט, סרן ר' רצח את איימאן אל המס (בלשונו האורווליאנית, "ביצע בה וידוא ניטרול") בירי של שני כדורים מטווח קצר. זמן קצר לאחר הירי, עלה ר' לרשת הפלוגתית, אמר שהוא ביצע וידוא הריגה, והורה "לירות בכל מי שנכנס למרחב, גם אם זה ילד בן שלוש."

לירות בכל מי שנכנס למרחב, גם אם זה ילד בן שלוש: זו הפקודה שנתן קצין בצה"ל. זה אומר כל מה שצריך לומר על הטענה שישראל לא הורגת ילדים. המקרה של איימאן אל המס התפרסם משום שהתירוצים של החמושים היו כה כושלים עד שאפילו בוגי נאלץ להדיח את האוגדונר, תא"ל שמואל זכאי, בעקבותיהם. קשה להאמין ששר הבטחון, שזוכר היטב כל עלבון וכל נחש שניסה לחדור את נעליו הגבוהות, לא זוכר את המקרה הזה. איימאן אל המס היא מרטיר פלסטיני מובהק הרבה יותר מא-דורה, שנקלע לאש; אלא שבמקרה שלה לא היו מצלמות וידאו באזור.

ואחרי כל זה, הדו"ח – אם ראוי לקרוא לו כך – מייבב על אי עמידה בסטנדרטים עיתונאיים. וואלה. לא הבנתי מה למשרד לעניינים אסטרטגיים ולדרשה על אתיקה עיתונאית, ואני משוכנע שאפילו בוגי מכיר את הפתגם "קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים." דו"צ ודומיו דיווחו לנו על כך שהחמאס מוביל קסאמים באמבולנסים, רק כדי שיתברר שמדובר באלונקה; הם טענו שפיגוע יצא מרצועת עזה כשהוא יצא מסיני, והם נמנעו מלהודות רשמית בטעות. בוגי עצמו אמר לנו שוב ושוב שהאינתיפאדה השניה מוכוונת מלמעלה ומתוכננת מראש – אבל הדו"ח שלו קובע (עמ' 10) שהדיווח על מותו של א-דורה "היווה השראה למחבלים רבים," והדו"ח אפילו מביא שלוש דוגמאות רלוונטיות (ושורה של דוגמאות לא רלוונטיות. לא, בוגי, מוחמד א-דורה לא הניע את בן לאדן לתקוף את מגדלי התאומים.)

וואלה. יכול להיות שהיו פיגועים שלא הונעו ישירות על ידי ההנהגה הפלסטינית? שהחברה הפלסטינית איננה hive mind ממושמע, צייתן כמו חייל יפני? מי היה מאמין. כמה חבל שבוגי לא היה מודע לכך לפני עשור, כשזה היה עשוי להועיל לו ולנו. או זה, או שבוגי ממשיך להאמין שלא משנה מה הוא אומר, הישראלים יקנו את זה כי פעם הוא היה רמטכ"ל גרוע.

למרבה הצער, הוא כנראה צודק.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בן דרור ימיני ממש עצבני לאחרונה, אז, כהרגלו, הוא מנסה להטעות את הקוראים. קראתי לא מעט טורים שלו – מזוכיזם, אני מודה, אבל היה יכול להיות גרוע יותר; מבני ציפר כבר נגמלתי – אבל זה כנראה הגרוע מכולם. עד כה, על כל פנים. לכו תדעו מה יביא סוף השבוע.

רוח רפאים מבעתת את ימיני, ו"אפרטהייד" שמה. כדי לנסות לטעון שהמצב בגדה המערבית איננו אפרטהייד, ימיני מנסה כל טריק רטורי חוץ מאמירת אמת. הוא מתחיל ב"לאפרטהייד יש הגדרה ברורה לפי החוק הבינלאומי. היא מופיעה באמנת רומא, שלפיה פועל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. זו הגדרה מחמירה, שמחייבת דיכוי שלטוני שיטתי על בסיס של גזע. אין שום קשר בין ההגדרה המשפטית לבין השימוש במושג הזה. כל אפליה מטופשת הופכת לאפרטהייד. כך לא נאבקים בפשעים וגם לא באפליה. כך מחזקים את תעשיית השקרים." ימיני פותח ב"לאפרטהייד יש הגדרה ברורה לפי החוק הבינלאומי", מה שאומר שאנחנו צריכים להיות מדויקים במילותנו, ולהצמד לטקסט המשפטי היבש, אחרת נחטא בכך שנהפוך "כל אפליה מטופשת" לאפרטהייד. אני שמח לראות שימיני חושב ששלטון הכיבוש והאפרטהייד – משמעות המילה באפריקנס: הפרדה – הוא בסך הכל "אפליה מטופשת", אבל אני משוכנע שקל לו לומר זאת: האפליה המטופשת, אחרי הכל, לא מופנית כלפיו. הוא בן לגזע האדונים היהודי שהמדינה מיועדת לשרת אותו. נראה גם שימיני לא רואה את האירוניה שבפתיחת פסקה בדרישה להצמדות לחוק היבש – ובסיומה במילים "תעשיית השקרים."

ימיני ממשיך. "בלבנון, למשל, שבה מתגוררים פליטים פלסטינים כבר למעלה משישה עשורים, יש משטר של אפרטהייד נגדם. הם אינם רשאים לעסוק במקצועות מסוימים; הם מוגבלים באזורי מגורים; 56 אחוזים מהם מובטלים; 66 אחוזים מהם חיים מתחת לקו העוני, ועוד ועוד. שורה של חוקים בלבנון מגבילה את הזכות לאזרחות, לרכוש ולעיסוקים בתחומי המשפט והרפואה. והרשימה ארוכה. אפרטהייד לכל דבר ועניין." לא, לא, לא. לא יכול להיות שבאמת עשית את זה, פסקה אחת אחרי שכתבת ש"[אפרטהייד מחייב] דיכוי שלטוני שיטתי על בסיס של גזע." מה שקורה בלבנון הוא אפליה על רקע אזרחות. ימיני הרי לא ינסה לטעון – אני מקווה – שיש הבדל גזעי בין הפלסטינים הלבנונים ובין השיעים הלבנונים. אפליה על רקע אזרחות, נזכיר, היא הכלי המרכזי שמפעילה ישראל במשטר. האפליה הזו פועלת בעיקר בגדה המערבית הכבושה, אבל גם בישראל גופא, שם היא משתמשת גם בקריטריונים אתניים (על פי התפיסה הישראלית): 13% מאדמות המדינה, נזכיר, הועברו במכוון לקק"ל, ארגון שהחוקה שלו אוסרת עליו למכור קרקעות ללא יהודים. נו, אבל זו סתם "אפליה מטופשת." אין מה לראות כאן, לכו הביתה.

הלאה. "הראשונים שיודעים, ובוודאי אמורים לדעת, שאין שום קשר בין ישראל לבין אפרטהייד הם השחורים של דרום אפריקה." זה קצת חצוף, שלא לומר מסריח מהתנשאות קולוניאליסטית. בן דרור ימיני משוכנע שהוא יודע יותר טוב מהשחורים של דרום אפריקה מהו משטר אפרטהייד, למרות שהם ולא הוא חיו תחת כזה. כלומר, תחת המקור הרשמי. אם הם חושבים שיש כאן משטר אפרטהייד, אז אולי כדאי שישראלים יעצרו שניה לחשוב על זה. אחרי הכל, יהיה קשה לטעון שהשחורים של דרום אפריקה ממעיטים בערך הסבל של עצמם רק כדי להיות חלק מ"תעשיית השקרים" השנואה.

וכאן מגיע השקר הגדול של הפוסט של ימיני: "הם [השחורים של דרא"פ תחת האפרטהייד – יצ"ג] לא זכו לאלפית מהזכויות שלהן זוכים ערביי ישראל." זה היה השלב שבו, בעולם טוב יותר, העורך של ימיני היה לוקח אותו הצידה ומסביר לו בעדינות שכשאנשים מדברים על ישראל ואפרטהייד, הם מדברים על המשטר שלה בגדה המערבית, לא בישראל גופא. משטר שבו שני אנשים שגרים באותו הרחוב נשפטים על ידי שתי מערכות משפט שונות, שיש להם זכויות שונות, ולתושבי צד אחד של הרחוב אין אפילו את הזכות למחות על העדר הזכויות האלה, כי הפגנות אסורות עליהם. רק שלימיני אין עורך, לכל היותר מגיה. הוא העורך.

האם בן דרור ימיני לא יודע את זה? ודאי שהוא יודע את זה. אז למה הוא כותב את דבר ההבל הזה? כי הוא רוצה לעבוד על הקהל שלו ולערבב בין הדברים. הקורא הישראלי הממוצע לא לגמרי סגור על מה ההבדל בין ישראל ובין השטחים שהיא כבשה וסיפחה בפועל, ולימיני מאד נוח לרקוד על הבורות הזו. כלומר, הוא עוסק במרץ בתעשיית שקרים משלו, שהמטרה שלה היא לנפח דחליל שאומר שהגויים המרושעים אומרים שכל המשטר הישראלי הוא משטר אפרטהייד (ועל ההפרכה הפנימית של דבריו, מיד.)

ונגיע לפסקה המדהימה באמת. "גם היום, שני עשורים לאחר שמשטר האפרטהייד בוטל, הם יכולים רק לחלום על היום שבו יגיעו למצבם של הפלסטינים בעזה.
זו לא טעות. עזה. לא נצרת. תוחלת החיים בדרום אפריקה היא 51 שנים. ברצועת עזה היא 72 שנים. תמותת תינוקות לאלף בדרום אפריקה היא 49. בעזה היא 18. […] אבל כשמגיעים לכאן אורחים מחו"ל, אז צריך לומר להם שייטפלו קודם כל בצרות האדירות שלהם, לפני שהם מכניסים את האף לבעיות הזעירות יחסית שקיימות אצלנו." וואו. וואו. הכותב מאשים כאן את הדרום אפריקאים שיש להם את החוצפה להרים את הראש מעל המקום המדכדך שבו הם חיים, להסתכל החוצה ולומר שמה שקורה לפלסטינים הוא לא בסדר. איך אתם מעזים לדבר על מדיניות כמעט-ההרעבה של צה"ל ברצועת עזה, כשעוד לא טיפלתם בתמותת התינוקות שלכם? איך אתם מעזים לדבר על מה שעובר על ילד פלסטיני, שסובל מפוסט טראומה עקב העובדה שביתו פרוץ לכל קלגס בכל עת, מכך שסביר מאד שבן משפחה קרוב נהרג או נעצר עקב התנגדות לכיבוש, ושאין לו מידה מינימלית של בטחון? מאיפה החוצפה להזכיר את הילדים בעזה, שלא יכולים להרדם בגלל הזמזום הבלתי פוסק של רובוטי הרצח המעופפים של צה"ל, הזמזום המאיים, מבטיח המוות, שלעולם אינו פוסק? מה, כבר סיימתם לטפל בבעיית תוחלת החיים שלכם? אין לכם עבודה לעשות? על מה שקורה בקונגו כבר הסתכלתם? לא חשבתי שאשמע מישהו נסוג שוב לטיעונים של שנות השבעים, על כמה שלפלסטינים טוב כלכלית תחת הכיבוש, אבל מסתבר שימיני עושה את זה.

על פי ההגיון הזה, כמובן, רק תושבי מדינות מצליחות יותר מדרום אפריקה יכולות למתוח ביקורת על ישראל. אבל כשזה קורה, ימיני ממהר להאשים אותם בכך שהם נכנעים ל"תרבות של אשמה על הקולוניאליזם." אז אם אתה קורבן של הקולוניאליזם, אסור לך למתוח ביקורת על ישראל, כי קודם תתקן את מערכת הביוב שלך, ואם אתה צאצא של קולוניאליסטים, אסור לך למתוח ביקורת על מעצמה קולוניאליסטית, כי זה מעיד שאתה מתבייש באבותיך. כל זה, כמובן, בלי העלאת האפשרות שבני אדם מתייצבים מאחורי עמדות כי הם מאמינים בהן ומשום שהאידיאולוגיה שלהם לא מאפשרת קיום משטר קולוניאליסטי. אין אצל ימיני אידיאליזם, יש רק אידיוטים מועילים שלא מבינים שהם היו צריכים קודם כל לדבר על הבעיות של כל מדינה אחרת פרט לישראל. הפנינה של מרטין לותר קינג, "עוול, היכן שיהיה, הוא איום לצדק בכל מקום", כנראה לא מוכרת לבן דרור ימיני.

נמשיך. אל יאוש: רואים את הסוף ובכל מקרה לי זה כאב יותר. "מפלגת השלטון, ה-ANC, ידעה ימים טובים יותר, במסגרת המאבק באפרטהייד. רוב חברי המשלחת שתגיע לישראל יהיו, מן הסתם, חברי המפלגה. וכמו בהקשרים אחרים, תוצאות הביקור ידועות מראש. סעיף 35 במצע המפלגה נושא את הכותרת "פלסטין", וכל סעיפי המשנה עוסקים בהזדהות מוחלטת, חד-צדדית, עם מאבק הפלסטיני נגד ישראל." וואלה. הנה משהו שימיני מהמר על זה שהקוראים שלו לא ידעו: העמדה ההיסטורית של ה-ANC תומכת בפלסטינים משום שישראל היתה בעלת הברית העיקרית של דרום אפריקה, במיוחד בימי שקיעת משטר האפרטהייד, כשלא נותרו בעלי ברית אחרים. בין השאר, על פי תיקים דרום אפריקאיים שנפתחו אחרי קריסת המשטר, ישראל סייעה לדרום אפריקה לפתח נשק גרעיני. ל-ANC יש זכרון היסטורי, וטוב שכך. הפלסטינים היו בעלי בריתם של אנשי הקונגרס הלאומי האפריקאי כאשר לא היו להם בעלי ברית, והם מחזירים להם טובה תמורת טובה. ישראל היתה האויב, משת"פית של אחד המשטרים הרצחניים ביותר, וכן, להתנהלות הזו יש מחיר שימשיך להגבות. לישראלים יש אולי זכרון של יתוש על ספיד באשר לפעולות המלוכלכות שהמדינה שלהם נקטה, אבל הקורבנות מתעקשים לזכור.

הלכתי לחפש את המסמך עליו דיבר ימיני. בדרך כלל הוא מספק קישורים, אבל הפעם לא, והוא כנראה ידע למה. הנה הוא. בדיקה מהירה מעלה שהמסמך מתייחס לא רק ל"פלסטין" – כנראה שימיני ממש לא אוהב את השם – אלא לשורה של מדינות אחרות, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במצע מדיניות החוץ של המפלגה, סתם נקודה קטנה שימיני העלים מקוראיו. אז מה יש בסעיף 35 שם, שכל כך עצבן את ימיני עד שהוא לא טרח לספק קישור או לצטט אותו?

הבה נראה. סעיף קטן b קובע שהמפלגה תומכת במדינה פלסטינית ובהתאם בבקשה של הפלסטינים להכרה באו"ם. כמו כל העולם, במילים אחרות. סעיף c קובע שהמפלגה תומכת במאבקם של הפלסטינים לשחרור עצמי – רשמית, נזכיר, גם ימיני; הוא נרתע ממנו רק כשזה מגיע למעבר מדיבורים למעשים – והוא קובע שהפלסטינים הם "הקורבנות והמדוכאים" בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא נחמד, אולי, אבל קשה להתווכח עם העובדות. סעיף d אומר שעל המפלגה להמשיך ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שהקמתה תסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא הבנתי מה הרעש. סעיף e קורא לישראל לשחרר את כל האסירים הפוליטיים (על כך מיד, ובהרחבה), כמו גם להפסיק את הרחבת ההתנחלויות. בפעם האחרונה שבדקתי, גם ימיני התנגד להרחבת ההתנחלויות. סעיף f קורא לסולידריות עם הפלסטינים, וסעיף g קורא ל"תמיכה בתכניות ובקמפיינים של החברה האזרחית הפלסטינית שמנסה להפעיל לחץ על ישראל להגיע למגעים עם העם הפלסטיני כדי להשיג שלום צודק." ארגוני BDS ראו בסעיף הזה תמיכה בעמדתם, והניסוח קצת מעורפל לדעתי, אבל יכול להיות שהם צודקים. מצד שני, הבנה כזו מנוגדת לסעיף i, שמתייחס למדיניותה של דרום אפריקה, שדורשת מישראל לסמן את המוצרים המיוצרים בהתנחלויות. אפילו לא חרם עליהם, רק סימון שלהם – דרישה שלה שותף גם האיחוד האירופי. סעיף h קורא לאחדות בקרב הפלגים הפוליטיים הפלסטיניים, וסעיף j מגנה את היחס הקסנופובי של ישראל לפליטים אפריקאיים. גם על כך מיד.

אז לימיני יש בעיה עם סעיף e, שמדבר על שחרור האסירים הפוליטיים. הוא כותב בצדקנות ש"נלסון מנדלה לא רצח אף אחד. האסירים הפלסטיניים יושבים בכלא לא משום שהם ביקשו שלום. להפך. הם העדיפו טרור על שלום. חיסול ולא פיוס." בולשיט. רוב מוחלט של האסירים שנמצאים בידיה של ישראל לא נקטו ב"טרור", הם הביעו התנגדות לכיבוש, בדרך כלל תוך תקיפת כוחות ישראליים מזוינים שנמצאים בשטח כבוש. כפי שניתן לראות, יש ירידה במספר האסירים שמואשמים בעבירות בטחוניות ועליה במספר האסירים הפליליים. יתר על כן, גם המשפטים ה"בטחוניים" הם לעתים קרובות לא על פיגועים, או התקפות כלפי חמושי צה"ל, אלא האשמות בסעיפים של השתתפות בפעילות ארגונית – שכוללת, למשל (כפי שקרה לאחרונה, מדווח בצלם) העמדה לדין של פעיל זכויות אדם על כך שהשתתף בארגון עצרת זכרון לבכיר בחזית העממית. כמו כן, האסירים האלה כוללים את שני הילדים שחמושי צה"ל חוטפים מדי יום – במחשבה שניה, תיקון: מדי לילה – ואת כל האנשים שנעצרו בשל התנגדות לא אלימה. וכמובן, ימיני מבצע תרגיל הונאה קלאסי: הוא מבלבל במכוון בין הדרישה לשחרור האסירים הפוליטיים – שממנה משתמע, בצדק, שיש גם אסירים לא פוליטיים – ובין הטענה שבדה ממוחו הקודח, כאילו טענה המפלגה שכל האסירים הם פוליטיים.

וימיני מסיים בפסקה בזיונית במיוחד, אפילו בשבילו: "בסעיף אחר מודיעה המפלגה שהיא "מתעבת" את היחס בישראל לאנשים שמוצאם מאפריקה. הכוונה כנראה למסתננים. זה בהחלט מעניין. רק לאחרונה פורסם סרטון וידאו שבו נראה רכב של משטרת דרום אפריקה כשהוא גורר על הכביש מסתנן ממוזמביק. המתסנן, מידו מקיאה, מת בייסורים קשים. " מאיפה להתחיל?

קודם כל, קראתי כמה וכמה כתבות על מידו מקיאה. באנגלית שמו מאוית Mido Macia, ולעתים ימיני מקפיד על ציון עובדות כאלה, כדי להקל על הקוראים את החיפוש. הפעם לא, והוא יודע למה. בשום מקום לא מתייחסים למקיאה כאל "מסתנן." להיפך: ברוב המקרים מתייחסים אליו כאל מהגר, immigrant. בשום ידיעה שאני קראתי לא נטען שהוא נכנס לדרום אפריקה שלא כחוק. הרצח הברוטלי של מקיאה לא נבע מכך שהוא היה אזרח זר; הוא נבע מכך שהוא עצבן את השוטרים. כלומר, ימיני מעקם את האמת כדי שתתאים לתבנית שלו, וסומך על כך שלרוב הקוראים שלו לא יהיה כוח ללכת לחפש איזה אפריקאי מת.

לימיני יש עוד סיבות לוודא שלא תמצאו את הכתבות על מקיאה, כי המידע יכול להיות בעייתי. למשל, אתם עשויים ללמוד שתשעת המעורבים ברצח מועמדים לדין, ובכן, על רצח; ושמפקדת משטרת דרום אפריקה אמרה בתגובה שהיא חולקת את ה"הזעם וההלם הקיצוני" שחשו כל תושבי המדינה כשראו את סרטון המוות של מקיאה, ושהיא לא רק משעה את השוטרים עד תום משפטם, היא גם מדיחה את מפקד המשטרה המקומי.

אם תקראו את המידע הזה, אתם עשויים להזכר במקרה דומה למדי. מעשה בארבעה שוטרי מג"ב, שהתעללו בפלסטינים כמנהגם, והגזימו כאשר העלו לג'יפ שלהם את עמרן אבו חמדיה, בן 17, ולאחר שהתעללו בו גם השליכו אותו מן הג'יפ הדוהר. אבו חמדיה מת מפצעיו. במקרה ההוא, שהשוטרים היו מטומטמים מספיק כדי לתעד אותו בווידאו, הארבעה הואשמו לא ברצח – כמו השוטרים בדרום אפריקה – אלא בהריגה. החשודים העיקריים נידונו לשמונה וחצי שנות מאסר. זה העונש שמשיתה מערכת הצדק (?) הישראלית על שוטרים שמעלו בתפקידם בכל דרך אפשרית לא פעם אחת אלא באופן סדרתי, ושכיבו את נרו של נער בן 17 בכך שהשליכו אותו מרכב נוסע כשהוא נאבק על חייו ומתחנן עליהם. העונש על הריגה בחוק העונשין הישראלי מגיע ל-20 שנות מאסר; מעטים המעשים שראויים יותר לעונש המקסימום, אבל השוטרים קיבלו פחות ממחצית ממנו. על התנצלות פומבית של מפקד המשטרה ועל השעיית מפקד המשטרה הרלוונטי לא היה על מה לדבר. המוני ישראלים לא יצאו לרחובות במחאה. עמרן אבו חמדיה, אחרי הכל, היה פלסטיני.

אז אולי אנחנו צריכים להקשיב לדרום אפריקאים כשהם אומרים לנו שאנו מזכירים יותר מדי משטרים אפלים שהם הכירו אישית. להם, ולא לבן דרור ימיני.

הם, על כל פנים, ישקרו לנו פחות.

ועוד דבר אחד: בין בליל ההבלים המנופחים, קרה משהו לא שגרתי הבוקר לארי שביט: הוא פלט בטעות את האמת. בהתייחסו למלחמה שהוא מפמפם כבר שנים מול איראן, ביכה שביט את העובדה ש"תוך זמן קצר, השאלה אם תמשיך ישראל להיות מעצמה אזורית הגמונית תחדל להיות שאלה ישראלית ותיהפך לשאלה אמריקאית." ההדגשה שלי. בפעם הבאה שירצו להוציא אתכם למלחמה באיראן, זכרו שהיא לא על "בטחונה" של ישראל, אלא על המשך קיומה כמעצמה הגמונית. בשביל ההגמוניה הזו ישלחו אתכם להרוג וליהרג.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שיזכה לראות את בן דרור ימיני כותב בזעף על ועדת האמת והפיוס שתקום כאן כשהבלגאן ייגמר.

(יוסי גורביץ)

אמש (ב') עלינו, ארוסתי גלינה ואני, על אחד מקווי האוטובוסים החדשים המיועדים לפועלים פלסטינים. למי שלא מודע לנושא, החל מאתמול החלה חברת אפיקים להפעיל שני קווים שמיועדים אך ורק לפועלים פלסטיניים שעובדים בישראל, והיא מסיעה אותם בנפרד מנוסעים ישראלים למחסומים בגדה המערבית. אפיקים עושה זאת בהנחיית משרד התחבורה, שמסתבר שתחת ישראל כץ התאהב ברעיונות הפרדה: תחילה הושיבו את הנשים בחלק האחורי של האוטובוס, עכשיו מוציאים את הגויים הטמאים מהאוטובוסים בכלל.

למה בעצם נוצרים הקווים הללו? משום שהמתנחלים לא רוצים לנסוע יחד עם פלסטינים באותו האוטובוס. הם התלוננו ומשרד התחבורה הקשיב. בסוף השבוע, החלו חיילים להוריד את הפועלים הפלסטינים מהאוטובוסים ה"רגילים" של אפיקים ולנתב אותם, כשלעתים הדבר מצריך הליכה של כמה קילומטרים, לאוטובוסים היעודיים שלהם.

כמובן, את השרץ הזה ממהרים להצדיק בשם תירוץ ה"בטחון", שסרחון נבלתו כבר עולה השמימה. ה"בטחון" יענה על הכל, גם כשאין שום קשר בין השאלה לתשובה. כפי שנחשף לאחרונה, תובע צבאי ענה בגסות על שאלותיו של פרקליטו של עציר מנהלי, וסירב לענות על שאלות משום שהתשובות "חסויות," כלומר שאלות רלוונטיות יפגעו ב"בטחון." אלא שכפי שמצא הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, לא היתה כל מניעה בטחונית לענות על השאלות. זה פשוט תירוץ נוח, שהמדינה, עובדיה ועבדיה – אלה הממהרים לאמץ את דבריה בלי חקירה ודרישה – התאהבו בו.

ובמקרה הזה, התירוץ מגוחך במיוחד. כל עובד פלסטיני שנמצא בישראל ברשיון עבר בדיקה ואישור של השב"כ. הם יותר רחוקים מטרור מכמה מתנחלים שאני יכול לחשוב עליהם. יתר על כן, אם פלסטיני היה רוצה לפוצץ אוטובוס ישראלי – וזו לא אפשרות בלתי סבירה – קשה מאד להניח שהיה בוחר דווקא באוטובוס שיש בו לא מעט פועלים פלסטינים. יתר על כן, אם הבעיה היתה חשש מפיגועים, למה מורידים את הפלסטינים מהאוטובוסים של אפיקים רק בכניסה לגדה? מה, הם לא יכלו להפעיל את המטען שלהם בצומת הומה בישראל עצמה?

אז כבר היו לנו כבישים מופרדים ליהודים וערבים, באמצעות הניסוח המסורבל שאומר שהכניסה אליהם מותרת רק למי שזכאי לעלות לארץ על פי חוק השבות, או, במילים אחרות, יהודי. ויש לנו שתי מערכות חוק שונות שפועלות בגדה המערבית שתחת שליטת ישראל: האחת צבאית – מערכת כיבוש שאמורה היתה להיות זמנית, כמו הכיבוש עצמו – והאחרת חוקי ישראל, שמופעלים לא על פי קריטריון של שטח אלא על פי קריטריון של אזרחות. התוצאה היא שתושבים של רחוב אחד בחברון נשפטים על פי מערכת חוק אחת, ותושבים ברחוב הסמוך על פי מערכת חוק אחרת. אם ילד פלסטיני ייחשד בהשלכת אבנים על חייל, חמושי צה"ל יפרצו לביתו באישון לילה, יקחו אותו בעיניים מכוסות לחקירה שלעתים מלווה בעינויים, וישליכו אותו למעצר עד תום ההליכים; אם מתנחל ייחשד בהשלכת אבן על חייל, סביר להניח שלא יקרה לו כלום. ודאי שאף אחד לא יעלה על הדעת לפרוץ לבית שלו באמצע הלילה.

ועכשיו יש לנו גם הפרדה באוטובוסים. הנסיעה עצמה עברה ללא אירועים: הנהג, ערבי ישראלי, התעקש תחילה שלא להעלות אותנו. הוא ניסה שורה של תירוצים עד שנשבר והודה שהסיבה לקיומו של הקו היא גזענות. הוא הבהיר לנו שאין לו איפה להוריד אותנו אלא בשטחים: מותר לו להעלות נוסעים בתחומי ישראל, אבל אסור לו להוריד אותם שם.

ככה עובד האפרטהייד הישראלי: אף פעם לא באמצעות חקיקה ראשית, תמיד באמצעות סעיפים בתקנות. לא כותבים "הכניסה לערבים אסורה" על כבישים בגדה; זה יעורר רגשות לא נוחים בקרב חלק (הולך ומתמעט, למרבה הצער) של ישראלים ויקשה על מערכת ה-Hasbara, שהמנוע שלה מתנשף גם ככה. כותבים "הכניסה מותרת למי שהם זכאי עליה לישראל על פי חוק השבות," שזה אותו דבר בדיוק אבל הרבה יותר מסובך ומצריך תרגום. לא אומרים שמתנחלים לא כפופים להגבלות הנסיעה של הפלסטינים – רק מקפידים שהם עוברים במחסומים בלי שום בדיקה (ומי שרוצה לדעת עד כמה מחסומים הם הכבדה, צריך להזכר בצווחות השבר של המתנחלים ערב הנסיגה מרצועת עזה, כשצה"ל החל לעכב את רכביהם כדי לוודא שהם לא מבריחים פנימה עוד מתנחלים). לא אוסרים על יהודים לעלות על קווים שמיועדים רק לפלסטינים; רק מוודאים שליהודים לא יהיה איפה לרדת לפני איזה מחסום בשטחים.

והחלק הזה של האפרטהייד שולח גשושות גם לתוך ישראל עצמה. אם עד כה הוא היה מוגבל כמעט כולו לשטחים הכבושים, עכשיו מתחילים להפריד בין פלסטינים ויהודים כבר בישראל עצמה.

זה בסדר. העולם שם לב יחסית מהר הפעם. מבזק למערכת ה-Hasbara: צריך עוד יללות ועוד האשמות ב"אנטישמיות!" בכל פעם שמישהו מעז לומר שמדובר באפרטהייד. יש עוד כמה אנשים שזה עובד עליהם.

בעיקר יהודים ישראלים, למרבה הצער.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

באחד הטורים האחרונים שלו, מתייחס בן דרור ימיני לוויכוח "King and Country" הידוע לשמצה באוקספורד, שבו קבע מועדון הדיונים של האוניברסיטה כי "הבית הזה לא ישוב ויילחם עבור המלך והמולדת." ימיני מצטט שם את צ'רצ'יל ודבריו החריפים בנושא. הוא רק מצטט אותו מחוץ להקשר.

הנה מה שכתב צ'רצ'יל בזכרונותיו ("חשרת הסופה", עמ' 81, "עם הספר" 1959, תרגם את זה יפה אהרן אמיר): "ב-1933 קיבלו הסטודנטים של האיחוד האוקספורדי, בהשראתו של פלוי מר ג'וד, את החלטתם שתזכר לדיראון עולם, 'כי הבית הזה מסרב להלחם למען המלך והמולדת'. קל היה לפטור בצחוק מקרה כזה באנגליה, אבל בגרמניה, ברוסיה, באיטליה, ביאפאן העמיק-השתרש הרעיון של בריטניה היורדת ומתנוונת, והוא שקבע בשיקולים רבים. חלום לא חלמו הנערים הפותים שקיבלו את ההחלטה כי נגזר עליהם לנצח או למות מות גיבורים במלחמה הקרובה הממשמשת ובאה, ולהוכיח שהם הדור הנאה ביותר שהתגדל אי פעם בבריטניה." ההדגשה שלי. כלומר, 15 שנים לאחר מעשה, צ'רצ'יל יכול להתייחס להחלטה ההיא בסלחנות, כמשובת נעורים, ולהזכיר שהאנשים שקיבלו אותה הם אותם האנשים שקצת יותר משבע שנים הוא יאמר עליהם בפרלמנט ש"מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך."

האם בן דרור ימיני לא יודע את זה? בספק. למה הוא ציטט כפי שציטט? כי אין לו עניין בהיסטוריה או בדיוק היסטורי. המטרה שלו היתה להשוות בין סטודנטים ב-1933 ובין סטודנטים ב-2013, ששוקלים כעת החלטה בעד BDS, כלומר ההחרמה של ישראל ומניעת השקעות בה בשל הכיבוש הישראלי בשטחים. חשוב לציין שימיני מתייחס להצבעה בעד BDS כאל סממן של "רקבון ועיוורון." צ'רצ'יל לא ראה זאת כך: הוא לא חשב שבריטניה רקובה בגלל החלטה של כמה סטודנטים. למה זה חשוב? כי התפיסה שהמערב הוא רקוב ורופס היא תפיסה נאצית במהותה, שנשענת על "שקיעת המערב" של שפנגלר. ימיני מוכר לנו פה אתוס נאצי במקורו, ועוטף אותו ברטוריקה של "העולם החופשי." הוא פשוט החליף את האויב: הנאצים של היטלר הפכו ל"מפלצת האיסלמיסטית."

הרטוריקה של ימיני חלולה במיוחד, משום שהיא מכוונת כנגד אנשים שמטרתם היא קידום מאבק פלסטיני לא אלים. חרם, אחרי הכל, הוא לא פעולה אלימה. ימיני טוען שפעולה כזו אסורה. ימיני גם מתנגד, כמובן, לאלימות פלסטינית. אז פעילות אלימה אסורה, ופעילות לא אלימה גם היא אסורה. איך בדיוק אמורים הפלסטינים להתנגד לכיבוש? בהפגנות שהתקשורת הישראלית מקפידה לא לסקר, ושכאשר הן מסוקרות בתקשורת הזרה ימיני ממהר לתאר אותה כאנטי ציונית?

לא תמיד החזיק ימיני בעמדות כאלה. ב-8.4.1994, הוא כתב ב"על המשמר" ש"מעבר לנתונים היבשים, על הכנסה לנפש ורמת השכלה, שגם הם שנויים במחלוקת, יש ממדים אחרים, שאינם מדידים. מי שלא עבר את חוויית החיפוש, את חוויית המחסום, את חוויית העוצר, את חוויית ההשפלה והרמיסה. את חוויית העמידה בתור לאיזה אישור במינהל הצבאי, ואת הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי, שמתלווה לחוויות האלו, לא מבין שום דבר. לכן, גם אם הבנק העולמי יגלה בעוד שנתיים שבעזה העצמאית יש ירידה בהכנסה לנפש ורמת החינוך שם ירדה, זו לא סיבה לאף אחד להחליט בשביל העזתים שהם זקוקים לכיבוש." ההדגשה שלי. כך כתב ימיני לפני 20 שנה, כשלצה"ל עדיין היו מעצורים מסוימים. היום, למרות ש"הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי" לא הלך לשום מקום אלא רק החמיר, אם תעז לכתוב את המילים האלה, ימיני יוקיע אותך כאנטי ציוני. אולי גם כאנטישמי. וכדי לעשות את זה, כמו במקרה של צ'רצ'יל, הוא לא יהסס לעוות את דבריך.

כל ההקדמה הארוכה הזו למה? מה אכפת לכם מעוד שמאלני שהתפכח – כלומר, הפך ללאומן יהודי? החסרי משוגעים אתם כי הבאתי גם את זה להשתגע עליכם? הסיבה היא פשוטה: בסוף השבוע כיוון ימיני את האש שלו לעבר הבלוג של "יש דין," שנכתב על ידי, ובהתאם גם כלפי עמותת "יש דין."

ימיני טען שאני "בלוגר שגילה הבנה ל-ZOG", ושהבלוג שלי "חש קרבה ואהדה לכינוי האנטישמי ZOG." כהרגלו של ימיני, מדובר בסילוף. הנה מה שכתבתי: "לימין הקיצוני האמריקאי יש מטבע לשון בעייתית. הוא מכנה את גבעת הקפיטול Zionist Occupied Ground ואת הממשל האמריקאי Zionist Occupied Government או בקיצור ZOG. השימוש בביטוי הזה נחשב כמזהה אוטומטי של אדם כאנטישמי. הבעיה היא, שבצורה שבה ישראל מתנהלת בארה"ב, בניצוחו של האמריקנולוג הידוע בנימין נתניהו, הביטוי הזה הופך יותר ויותר סביר ליותר ויותר אמריקאים." ההדגשה שלי. כלומר, ימיני לקח הבעת חשש שהתנהלותה הכוחנית של ממשלת ישראל בארה"ב (חרחור המלחמה כנגד איראן, ההתערבות הבוטה בבחירות 2012, וכעת הנסיון של הלובי היהודי לטרפד את מינויו של צ'אק הייגל, עליו התוודה אליוט אייברמס בסוף השבוע אצל נחום ברנע) תעורר אנטישמיות, והפך אותה… לאנטישמיות.

זה לא כל כך חדש, על זה כתבתי כבר כאן, אבל זה היה רק שלב א' של התרגיל. אחר כך מגיע תרגיל דומה: ימיני טוען שאני "יצאתי נגד השפעת ההון היהודי." שקר. לא היה ולא נברא. התנגדתי לפעולתו של שלדון אדלסון. אם ימיני טוען שאדלסון הוא "הון יהודי", אז בעיית האנטישמיות היא שלו, לא שלי.

אחר כך הגיע שלב ב': "איך זה שעמותה שההנהלה הציבורית שלה עמוסה באנשים רציניים, ביקורתיים אבל ציוניים לעילא, שוכרת את שירותיו של אדם כזה? לאחר ש"יש דין" שיתפה פעולה עם ועדה של האו"ם שיזם האנטישמי ריצ'ארד פאלק, שעוד נחזור אליו, הכל כבר אפשרי." אז קודם כל הופכים את הביקורת שלך לאנטישמיות, אותך עצמך לאנטישמי, ובהתאם מגדירים את מי שמעסיק אותך כמי שמתחבר לאנטישמים. אגב, גם ריצ'ארד פאלק לא אנטישמי.

קוראים למהלך הזה guilt by association, נסיון להאשים מישהו במשהו שהוא לא עשה על ידי כך שמחברים אותו למישהו אחר, שעליו טפלת כבר אשמה. מהלך האשמה-על-ידי-קרבה של ימיני הוא כפול: הוא בודה טענת אנטישמיות כלפי, הוא בודה טענת אנטישמיות כלפי ריצ'רד פאלק, ואז מגיע לבעיה האמיתית שלו עם "יש דין": שהיא שיתפה פעולה עם ועדה של האו"ם. זו שקבעה שההתנחלויות הן בלתי חוקיות. הפוסט ההוא של ימיני הוא מופת של שקר והטעיה: הקמת הוועדה, טוען ימיני, הוצעה על ידי פקיסטן, והצעת ההחלטה הוגשה לדבריו על ידי בוליביה, קובה ומאוריטניה. הוא "שכח" לציין את מה שמצא הבלוגר נועם ר.: שבין מציעי ההחלטה אפשר למצוא מדינות קצת יותר מקובלות, כמו נורווגיה, סלובניה, שוודיה, שווייץ ואחרות.

מבזק לימיני: יש דין הוא ארגון זכויות אדם. הוא משתף פעולה עם ארגוני זכויות אדם אחרים, גם אם הם לא מוצאים חן בעיני ימיני. הוא משתף פעולה עם ארגונים בינלאומיים, גם אם אלה לא מתיישרים עם האורתודוקסיה הציונית של ימיני. ככה זה בחיים.

ספק אם יש מי שהזיק למאבק באנטישמיות כמו ציונים נוסח ימיני, שכבר הפכו את המושג ללעג ואת הכינוי לכמעט כינוי של כבוד. אם ימיני והארגונים הציונים מכנים אותך אנטישמי, זה כנראה בגלל שעמדת לצידם של נרדפים מול רודפיהם, בגלל שתמכת בחירות מול שעבוד, בתפיסה שכל אדם נברא בצלם, באמונה ש"כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא," בכך שלא האמנת שיש אנשים שיש להם פחות זכויות, בכך שסירבת לקבל את התפיסה שהעולם לא ניתן לתיקון ושאין ברירה אלא, כדי לשמור על זכויותיהם של חלק מהאנשים, לדכא מיליוני אנשים אחרים. בקצרה, בגלל שהתייצבת לצד מסורת יהודית אירופאית-אמריקאית מפוארת – כמעט תמיד לא יהודית-אורתודוקסית, כמעט תמיד מורכבת מבני אדם חופשיים ולא מעבדי הרבנים – שאומרת שבמקום שבו יש עוול, יש להתייצב לצד הסובלים ממנו, לא בצד המעוולים; מסורת ששלחה צעירים יהודים למות בדרום האמריקאי על קידוש חירותם של שחורים שלא הכירו, ששלחה את השל לצעוד לצידו של מרטין לותר קינג, שהפכה חלק מיהודי דרום אפריקה ללוחמים הנחושים ביותר באפרטהייד, שהפכה יהודים למנהיגים בולטים בכמעט כל תנועה סוציאליסטית. בקצרה, על כך שהשתייכת לאותה מסורת יהודית ששנאו כל כך הנאצים, כשדיברו – בעקבות ניטשה – על היהודים כממציאי המצפון, כממציאי הסוציאליזם, כ"מנוונים" הגדולים של הלאומנות והשנאה. זה מזמין נחרת בוז: ימיני קורא לי אנטישמי? אני גאה, אני הקטן, להחזיק בכרטיס חבר באותו המועדון עם פטר ביינרט ויוסי שריד. אחרי הכל, יש לי ניחוש טוב באיזה כרטיס מועדון מחזיק ימיני.

מעבר לכל זה, ישנה, שוב, שאלת הגילוי הנאות. ימיני תוקף אותי, וזה סופר לגיטימי – קנאת סופרים תרבה חוכמה – אבל משום מה, הוא שוכח לציין את העובדה שאני תקפתי אותו פעם אחר פעם. חשפתי את העובדה שבכל הנוגע לפליטים, אין הבדל ניכר בינו הרטוריקה שלו ובין זו של מיכאל בן ארי; ציינתי שהוא מקדם את עלילת הדם על ה"אנסים המוסלמים מנורווגיה"; עמדתי על הריקנות של הרטוריקה שלו בכל מה שקשור לדו"חות ארגוני זכויות האדם, על כך שכמו "אם תרצו" הוא איננו מערער על העובדות, רק מוחה על עצם ציונן; תקפתי את השקרים הגסים שלו בכל מה שקשור למצור על רצועת עזה; את השקרים שלו בכל מה שקשור לפליטים, בין השאר כשטען שפליטים שמשלמים מס לממשלת אריתריאה – ממשלה שישראל ידידותית איתה – תומכים בכך בטרור; את ההיסטריה רוויית העיוותים והשקרים שלו אחרי שסא"ל אייזנר חשף בסרטון וידאו את דמות פניו של הכיבוש; והיה עוד. ימיני מודע לטקסטים האלה. בחלק מהמקרים הוא הגיב עליהם. אבל כשהוא יוצא לתקוף אותי, ובאמצעותי את "יש דין", הוא לא מתייחס להיסטוריה המשותפת שלנו, אולי מתוך תקווה שקוראיו לא ישימו אליה לב.

זו איננה התנהלות הגונה, אבל ימיני כבר מזמן לא עיתונאי הגון. מי שכתב ב-1994 ש"מי שלא עבר את חוויית החיפוש, את חוויית המחסום, את חוויית העוצר, את חוויית ההשפלה והרמיסה. את חוויית העמידה בתור לאיזה אישור במינהל הצבאי, ואת הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי, שמתלווה לחוויות האלו, לא מבין שום דבר," היה מגדיר היום את בן דרור ימיני דאז כאנטי ציוני, אם לא אנטישמי.

העדפתי את בן דרור ימיני הישן. אבל הוא כבר לא איתנו. חבל. ישראל החופשית, שפעם היה ממגיניה המובהקים, ענייה יותר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

וואו, נראה שאני בחברה טובה.

במאמר האחרון שלו, מאשים בן דרור ימיני את יוסי שריד באנטישמיות, משום שהוא כתב ש"לו הייתי מחוקק אמריקאי,היה זרע האנטישמיות נובט בתוכי … קבוצה קטנה ותוקפנית של יהודים מנסה להשתלט על וושינגטון בכוח כספה. חברי קונגרס שאינם סרים למשמעתה מועדים לחיסול … זאת לא 'נאמנות כפולה': נאמנותם שמורה בראש וראשונה לעצמם, לאינטרסים האישיים שלהם. אלה הם, ברובם, אנשים עשירים מאוד, שלא אוהבים לשלם מסים". באותה הזדמנות, דיבר ימיני על "אתר שמאל קיצוני", ומוקדם יותר על "האתר התוסס ביותר של השמאל הרדיקלי הישראלי," והאשים אותו בקידום אנטישמיות "נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון."

ימיני נמנע מלנקוב בשמו של "האתר", אבל הציטוט שלו – "השימוש בביטוי הזה [ZOG – יצ"ג ] נחשב כמזהה אוטומטי של אדם כאנטישמי. הבעיה היא, שבצורה שבה ישראל מתנהלת בארה"ב, בניצוחו של האמריקנולוג הידוע בנימין נתניהו, הביטוי ZOG הופך יותר ויותר סביר ליותר ויותר אמריקאים" – מבהיר בדיוק למה הוא מתכוון, קרי לפוסט הזה שלי.

אחר כך הולך ימיני ומבצע את תרגילי ההונאה הרגילים שלו. הוא הופך את החשש מכך שפעולותיה של ישראל בארצות הברית יצרו אנטישמיות, ואת הקריאה לזהירות מבחישה בענייניהן של מדינות אחרות, ל… אנטישמיות. כלומר, אם אתה מתריע מכך שהתנהלותה של ישראל צריכה לעורר חשש מפני האשמות בנאמנות כפולה של יהודי ארה"ב – כפי שעשיתי אחרי ששגרירנו בארה"ב, יהודי אמריקאי בעצמו, דרש מיהודי ארה"ב נאמנות נטולת עוררין לממשלת ישראל, ואחרי שממשלת ישראל ושלדון אדלסון פעלו בצורה שמזכירה חד משמעית סטריאוטיפים אנטישמיים, ואחרי שלשכת ראש הממשלה הבהירה שהיא תפעיל את הקונגרס נגד אובמה – אז, בהיפוך מרשים, אתה בעצמך אנטישמי.

בן דרור ימיני כותב בצדקנות שרוב יהודי ארה"ב הם בצד הליברלי, ושלפנטזיה האנטישמית אין בסיס. וואלה? זה בדיוק מה שאני כתבתי: "העובדה שרוב היהודים בארה"ב מתנגדים לכיבוש, ושנתניהו מנצל מערך זמני וכנראה חולף של אליטות, תתקשה לחדור דרכה – בין השאר, משום שאין כמעט מי שמציין את העובדות הללו. איפא"ק ונתניהו מתגאים בכוחם, ישראל מדברת שוב ושוב בשם יהודי העולם, ומי שלא מכיר את הפרטים היטב בהחלט יכול להתבלבל בין הפנטזיה ובין המציאות." הדגשה שלי. משום מה, את הציטוט הזה בן דרור ימיני בחר שלא להביא.

למעשה, הוא גם משקר קלות. על המינוי של הייגל, שעליו כתבנו שריד ואני, הוא אומר ש"ועדת הסנאט של הקונגרס, אגב, אישרה את המינוי." אני לא יודע מהי ועדת הסנאט של הקונגרס – יכול להיות שימיני מתכוון לוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט – אבל המינוי של הייגל נתקע, משום שלראשונה במינוי כזה הכריזו הרפובליקנים על פיליבסטר. חלק מהסיבות של הפיליבסטר הן הצורך של ג'ון מק'קיין להוכיח לאמריקאים שוב שהוא תולעת ושטוב עשו כשנמנעו מלבחור בו כנשיא, אבל חלק ניכר הן הטענות שהייגל לא ידידותי מספיק לישראל. מי שבוחן את "ענן המילים" שבהן נעשה שימוש בשימועים של הייגל – "ענן" שבו גודל המילה תואם את מספר הפעמים שהיא הופיעה – יגלה שהמילה "ישראל" גדולה יותר מכל מילה אחרת, פרט ל"איראן." ימיני טוען שאיפא"ק לא היה מעורב; ובכן, אנחנו לא יודעים את זה. מספר גדול של פרסומות אנונימיות נגד הייגל צץ ערב השימועים, ויש טענות שאיפא"ק היתה מעורבת במימון. בהחלט יתכן שאיפא"ק אמר דבר אחד ועשה דבר אחר. על כל פנים, שלדון אדלסון בהחלט היה מעורב, ומימן חלק מהפרסומות האלה. ובהחלט מותר לחשוב שאדלסון הוא סממן מובהק של נאמנות כפולה, אפילו יותר מאיפא"ק עצמו. בהתחשב במספר הפעמים שישראל הופיעה בשימוע של הייגל, יהיה קשה מאד לטעון שהיא וסוכניה – וכן, השדולה הישראלית היא סוכנת ישראלית, שפעילותה אמנם חוקית לגמרי – לא היו מעורבים בכך.

משעשע, אגב, שכאשר ימיני טוען שיהודי ארה"ב הם ליברלים, הוא מזכיר כדוגמא את פטר ביינרט. משעשע – כי לפני שנה, כתב ימיני על ביינרט ש"אלא שכאשר הוא טען לאחרונה שישראל מזכירה לו את מחוזות המיסיסיפי ואת הגזענות האמריקאית – הוא מוחק את ההבדל בינו לבין האנטישמים האנטי-ציונים," (ההדגשה שלי – יצ"ג) ועל ספרו של ביינרט הוא כתב שם ש"עיון ראשוני מבהיר שמדובר בעוד ספר, יש הרבה כאלה, שיחזק את התדמית של ישראל כמפלצת. מתוך אהבה כמובן." כלומר, כשנוח לימיני אז ביינרט גם הוא בן דמותם של "האנטישמים", וכשנוח לו אז אפשר להשתמש בביינרט ככלי לניגוח "אנטישמים" אחרים, קרי הח"מ ויוסי שריד.

אני מניח שזה צריך לפטור אותנו מהרעיון שבן דרור ימיני הוא אדם שיש להתייחס אליו ברצינות. אבל יש עוד נקודה: ימיני נוקב בשמו של שריד, אבל הוא לא נוקב בשמי, למרות שהוא מתייחס לטקסט שלי פעמיים, מתוך מגמה להפוך את ההתנגדות שלי לקידום האנטישמיות מצד ממשלת ישראל לאנטישמיות (וההתנהלות הישראלית הזו לא מוגבלת לארה"ב – קשה להניח, בלשון המעטה, שהחשיפה הכבדה של השימוש של המוסד ביהודים אוסטרלים תעורר חיבה כלפיהם שם). למה לא?

מותר לחשוד שאם ימיני היה נוקב בשמי, מישהו היה מעיר על כך שלעתים תכופות תקפתי את הטקסטים שלו (כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן) וחשפתי את השקרים וההטעיות שבהם, או שציינתי את העובדה שימיני מקדם את עלילת דם על "האנסים המוסלמים", או שבכל הקשור ליחס לפליטים אפריקאים אין הבדל ראוי לשמו בין המרכז הקיצוני של ימיני לימין הקיצוני של מיכאל בן ארי. כלומר, מעיתונאי הגון אפשר היה לצפות לגילוי נאות, אלא שימיני העדיף בעשור האחרון להפסיק להיות כזה, וחבל. הוא היה די מוצלח פעם.

הערה מנהלתית: לאור העובדה שאני כותב כעת גם את הבלוג של ארגון "יש דין," אני רוצה להבהיר שוב שהדברים הנכתבים בבלוג הזה לא מייצגים את "יש דין" בשום צורה, אלא אם נאמר אחרת.

(יוסי גורביץ)

מועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף מפוקפק לא פחות מממשלת ישראל, הוציאה דו"ח שקובע שההתנחלויות הן עבירה על החוק הבינלאומי, שיש לפנותן, שהן מסכלות אפשרות לשלום, ושהתגובה הישראלית הרשמית לפוגרומי "תג מחיר" היא מחפירה. על כל זה אין כל כך ויכוח, אבל הדו"ח מאמץ גם את רעיון ה-BDS – רעיון שכזכור אסור להביע תמיכה בו בישראל, וזאת בעקבות חוק החרם. המועצה קראה לחברות ברחבי העולם לשקול החרמה של פעילות בהתנחלויות. המועצה צפויה לאמץ רשמית את הדו"ח במארס, ומשם יש להניח שיהיה כבר מי שיעלה אותו לדיון באסיפה הכללית של האו"ם ואולי גם במועצת הבטחון.

כשהחלה עבודת הוועדה בנושא, הורה משרד החוץ, בראשות שר החוץ לשעבר ליברמן, לדיפלומטים הישראלים שלא לשתף פעולה עם עבודתה. זה היה לפני כשנה וכבר אז אפשר היה לחזות את העתיד. משרד החוץ התחפר אז בעמדה ההיסטורית של הפלסטינים, זו שגרמה לאבא אבן לומר עליהם שהם לא פספסו שום הזדמנות לפספס הזדמנות: הוא הודיעה שישראל לא במשחק. היא לא תשלח נציגים. התוצאה, כצפוי – במיוחד לאור ההיסטוריה הבעייתית מאד של המועצה לזכויות האדם – היתה דו"ח עוין מאד לישראל.

בן דרור ימיני התייחס לדו"ח אתמול (ו'). באורח משונה, ימיני כלל לא מתווכח עם המסקנות של הדו"ח, אולי כי אי אפשר להתווכח איתן. ימיני הרי מחזיק, לפחות רשמית, בעמדה שההתנחלויות מסוכנות לישראל ושהן מחסלות את הסיכויים לפתרון שתי המדינות, אז הוא לא יכול, כמו מועצת י"ש וסגן השר איילון, לבטל את עצם קיומו של האו"ם ולדהור חזרה להצהרת בלפור. המשמעות הישירה של מהלך כזה, כפי שהוא מבין היטב, היא הקמת מדינה דו לאומית. העולם לא יסכים לקבל את התפיסה שישראלים הם בני אדם והפלסטינים הם נספח.

אז מה הוא עושה? הוא פונה לאד הומינם הישן והטוב שלו ושל "אם תרצו." הוא מיילל על כך שהדו"ח נשען על מידע שהגיע מארגוני זכויות אדם ומ… עיתון "הארץ." הוא מונה כתגרן את מספר האזכורים: 17 אזכורים ל"בצלם", שמונה ל"שלום עכשיו", ארבעה ל"יש דין," שבע אזכורים ל"הארץ."

מה הם האזכורים הללו? ימיני לא מפרט. מה הם אומרים? אף לא מילה. מה הטענות שהם מבססים? חפשו בעצמכם. כל מה שחשוב לו הוא שארגוני זכויות אדם ועיתון העזו להיות מצוטטים על ידי ארגון בינלאומי, מפוקפק אמנם, בתחום זכויות האדם, והעזו להעביר לו מידע – מידע שעליו ימיני לא טורח לערער. ימיני דורש, בעצם, שארגוני זכויות האדם והתקשורת הישראלית יאמצו את העמדות של משרד החוץ הישראלי, שמחרים את המועצה. הוא טוען שאסור לשתף איתה פעולה, משום שהאנשים שעומדים מאחוריה "אינם תומכים מוכרים בהסדר הוגן של שתי מדינות לשני עמים."

וואלה. גם ממשלת ישראל, כידוע, לא בדיוק תומכת ב"הסדר הוגן של שתי מדינות לשני עמים." היא דורשת לספח חלק מהשטחים הפלסטיניים ומגדירה את אריאל, שתקועה עמוק בתוך השטח הפלסטיני ושכל ההגיון של קיומה מיועד למנוע כזו, כעיר שאין להעלות על הדעת שלא תהיה בריבונות ישראלית – טענה מוזרה, בהתחשב שהיא מחוץ לריבונות ישראלית כרגע. שר החוץ ליברמן עמד על בימת האו"ם ודחה את תכנית שתי המדינות, ואמר שהמקסימום שאפשר להגיע אליו הוא הסכם ביניים ארוך טווח – קרי, המשך הכיבוש. אבל אם ארגוני זכויות האדם היו דורשים שלא לדבר עם משרד החוץ הישראלי כל זמן שליברמן עומד בראשו, על פי העיקרון של סירוב לדבר עם מי שמתנגד ל"הסדר הוגן של שתי מדינות," בן דרור ימיני היה מאשים אותם באנטי ישראליות, שלא לומר אנטישמיות ונאציפיקציה. יתר על כן, בשבועות האחרונים נוקטים הפלסטינים בשיטה של הקמת מאחזים בגדה; צה"ל מפגין שוב ושוב עד כמה צדק הדו"ח של מועצת זכויות האדם בכך שהוא מפנה אותם תוך זמן קצר במיוחד, בעוד שכמאה מאחזים שישראל התחייבה לפנות לפני יותר מעשור עדיין עומדים על מכונם. היום (ז') פינו חמושי צה"ל מאחז כזה, תוך שהם נמנעים מלבלום מתנחלים שניצלו את ההזדמנות כדי לעקור עצי זית. לפני מספר שבועות, פינו החמושים את המאחז באב אל שמס, תוך התעלמות מכך שהוא עדיין עומד לדיון בבג"צ.

אם בן דרור ימיני אכן היה רוצה להציל את שמה הטוב של ישראל, הוא היה מקדיש מאמצים ניכרים למאבק במאחזים, ומצביע על כפל הלשון של מדינת ישראל בכל מה שקשור אליהם. אבל, בעליל, לא זה מה שמעניין אותו: הוא מעוניין ברדיפה מק'ארתיסטית אחרי אנשים שסוטים מהקו הרשמי של ההסברה הישראלית. במקום לדרוש דין וחשבון מממשלת ישראל, שהיא-היא האחראית לקריסת פתרון שתי המדינות, הוא מעדיף לצוד "בוגדים."

זה בוודאי הרבה יותר נוח. השאלה היא אם זהו תפקידו של עיתונאי, לדרוש מעיתונאים וארגוני זכויות אדם נאמנות לממשלה שלהם. ימיני אולי לא מבין, אבל זה בדיוק מה שהוא עושה: הוא שוט (לזכותו ייאמר שבניגוד ל"אם תרצו," הוא כנראה לא מודע לכך) בידי הממשלה. הוא משמש אידיוט מועיל שלה.

עדכון: הבלוגר נועם ר. עבר על התגובה של NGO Monitor, ארגון ה-Hasbara המוביל שלמרבה הצער האמת איננה נר לרגליו, וראה זה פלא – כמו בשורה של מקרים אחרים, בן דרור ימיני נשען בעליל על הדו”ח הזה. ואם זה לא היה מספיק, אז הדו”ח של NGO Monitor רווי שקרים ואי אמיתות. למשל, נהוג לטעון שמועצת זכויות האדם מתעסקת כמעט אך ורק בישראל. בפועל, שיעור ההחלטות שלה העוסק בישראל הוא שבעה אחוזים.

ועוד דבר אחד: בעניין דומה, צפוי לצאת בקרוב מחקר שמשווה בין ספרי הלימוד הפלסטיניים ובין אלה הישראלים. אף שנראה שהדו"ח יהיה ביקורתי יותר כלפי ספרי הלימוד הפלסטיניים, בישראל ניסו להרוג אותו מלכתחילה וסירבו לשתף איתו פעולה. למה? כפי שאמר מנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים, יוסי קופרווסר (אתם עשויים לזכור אותו כאצטגנין כושל מאמ"ן מחקר), בדיונים פנימיים, מדובר ב"דו"ח שערורייתי במיוחד, כי החוקרים שופטים את ישראל והפלסטינים על אותה סקאלה." וואלה. מה למנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים ולדו"ח על ספרי לימוד? ובכן, ב-Hasbara שיש לה מדינה, כלומר במדינה שכבר מזמן שכנעה את עצמה שלא משנה מה היא עושה, משנה רק איך מדווחים על זה, גם דו"ח על ספרי לימוד הוא "איום אסטרטגי," שלא לומר פיגוע איכות תודעתי.

(יוסי גורביץ)