"לתרומות של 'אם תרצו' אין לך מה לדאוג, עם ישראל עומד מאחורינו ברבבותיו," אומר רונן שובל, ומשקר כהרגלו. על פי הדו"ח הכספי של 'אם תרצו' לשנת 2012 (זהירות, מסמך), היא קיבלה תרומות בסך 1,685,694 ש"ח. מתוך אלה, 1,528,007 ש"ח הגיעו מקבוצה של עשרה תורמים. התורמת העיקרית, כרגיל, היא מיודעתנו קרן הימין הקיצוני Central Fund for Israel, עם 769,750 ש"ח.

כלומר, סך כל התרומות שקטנות מ-20,000 ש"ח שקיבלה "אם תרצו" בשנת 2012 עומד על 157,687 ש"ח. אם ל"אם תרצו" יש "רבבת" תומכים, אז כל אחד מהם שם פחות מ-16 ש"ח בממוצע. הניחוש שלי: יש שם כמה וכמה תרומות של 19,999 ש"ח, שקל אחד פחות מחובת הדיווח, כדי ש"אם תרצו" לא תצטרך לדווח על זהות התורמים.

גם השנה, ממעיטה "אם תרצו" לספק מידע על התורמים שלה: הם שם ותו לא. זו טקטיקה קבועה של "אם תרצו", שמטרתה להסוות את זהותם של התורמים ולרוקן מתוכן את משמעותו של דו"ח פומבי. אחד מהם נקרא פשוט "רשת", ועכשיו לך תברר מי זה. גם זהותם של אחרים לא ברורה: לא ברור מה זו "קרן קינג ג'יי", או "אי וי דימונס." מה שברור הוא שמשנה לשנה, "אם תרצו" מתקשה לשמור על התורמים הוותיקים שלה. עמותת British Friends of Messorah Heritage, שתרמה ל"אם תרצו" ב-2011, לא תרמה שוב ב-2012. כך גם ה-Israel Independence Fund.

אלא אם הם המשיכו לתרום אבל דרשו להסתיר את זהותם, אולי משום שהם לא רוצים להיות מזוהים עם ארגון שהוגדר ככמו-פאשיסטי על ידי בית המשפט. זהותם של שלושה מתוך עשרת התורמים של "אם תרצו" לשנת 2012 חסויה. שניים מהשמות פשוט מחוקים בדו"ח, ועל השלישי היא קיבלה אישור מרשם העמותות להסתיר את זהותו.

זכרו את זה בפעם הבאה, כשהקרקס המעופף של רונן שובל ינסה לטעון שדווקא ארגוני זכויות האדם מסתירים את המימון שלהם.

(יוסי גורביץ)

במיתולוגיה היוונית, אסטיאנקס הוא בנם של הקטור, נסיך טרויה וראשון לוחמיה, ואנדרומאכה.. עם כיבוש העיר על ידי היוונים, מחליטים המפקדים היוונים לרצוח את הפעוט על ידי השלכתו מהחומה, כדי שלא יגדל יום אחד וינקום את חורבן העיר. המעשה הזה – הרג ילד משום החשש שמא יגדל לנקום – נראה בעיני רוב היוונים מפלצתי, ולא במקרה העצה הזו מושמת בפי אודיסאוס, שבשירה שאחרי האפוסים ובטרגדיות הוא דמות שלילית הרבה יותר מכפי שמתאר אותו הומרוס.

אסטיאנקס ומה שהוא מסמל נוכחים יותר מדי, לטעמי, בציבוריות הישראלית. נזכרתי בו לראשונה בהקשר ישראלי אחרי פרשת "תורת המלך", עם ההטפה שלה לפגיעה בילדי לא יהודים ודווקא במכוון, "אם יש חשש" שיגדלו לפגוע ביהודים. ואחרי קריאת הטור המשונה, שלא לומר ההזוי, של רונן שובל ב"סופהשבוע" האחרון, הוא חזר אלי שוב.

מה כותב שובל? הוא כותב ש"עלינו להיות מסוגלים לגייס את כל משאבי הנפש והחומר על מנת לסלק את האיום האיראני. אם איננו מסוגלים להניע את מדינות העולם לחסלו, ואם איננו מסוגלים לחסל את האיום האיראני באמצעות נשק קונבנציונלי, כדאי לנו להתחיל לבחון בשקידה, במתינות וברצינות את המשמעויות מרחיקות הלכת של הרעיון שאנחנו נהיה אלו המפעילים ראשונים נשק גרעיני טקטי (ולא אסטרטגי!) לחיסול תכנית הגרעין האיראנית. ברירת שמשון, שלפיה נהיה מוכנים להשתמש בנשק גרעיני רק לאחר שיתקיפו אותנו בנשק גרעיני, היא בחירה אנטי-מוסרית. מהי התועלת בהפעלת נשק גרעיני על ידי קומץ ניצולים יהודים אחרי שתושמד מדינת ישראל? מי שפוסל אפריורית את הרעיון, הופך את הנשק הגרעיני שלנו בהגדרה לנשק שתמיד יכול להיות מופעל רק כשיהיה מאוחר מדי."

וואו. אז אחרי שהתנערנו מהתחושה הראשונית של "החסר משוגעים אנוכי כי הבאת גם את זה לרייר עלי," צריך להתייחס לטקסט. צריך, כי הארגון שפרסם את שובל – "אם תרצו" – הוא בסופו של דבר כלי שרת של לשכת ראש הממשלה, וצריך לקחת בחשש אך ברצינות את האפשרות שנתניהו מדבר כאן מגרונו של שובל.

ממה נתחיל? נתחיל מעבירת הצנזורה, שמחזקת את הנקודה הקודמת. הח"מ נוהג, בבואו לכתוב על (מנטרה: על פי מקורות זרים) תכנית הגרעין של ישראל (סגור מנטרה) לציין את המנטרה המגוחכת אך ההכרחית חוקית שלישראל (פתח מנטרה: על פי מקורות זרים) יש נשק גרעיני (סגור מנטרה) רק על פי מקורות זרים. ישראלי שיכתוב במפורש שיש לישראל נשק גרעיני, מבלי לציין שמדובר במידע שקיים רק בדמיונם הקודח של מקורות זרים, צפוי למעצר כמעט מיידי. רונן שובל לקח לעצמו פטור מהחובה הזו, ומעניין למה. אולי הוא יודע שהשב"כ, שכפוף למשרד ראש הממשלה, לא ימהר לחקור מישהו שבעצם עובד עבור לשכת ראש הממשלה – במיוחד אם הטקסט הזה נכתב בידיעה, ברשות ובהסכמה, שלא לומר עידוד, של לשכת ראש הממשלה. יהיה מעניין לבחון את התיאוריה הזו על ידי הגשת תלונה כנגד שובל ולראות מה יקרה.

שנית, אני יודע ששובל חובב תיאוריות נאציונליסטיות רומנטיות, כפי שקבע בית המשפט, אבל לא ידעתי שיש לו חיבה לגנרלים ריאקציונרים מראשית המלחמה הקרה. כל הרעיון של נשק גרעיני הוא שלא ייעשה בו שימוש אלא לאחר התקפה גרעינית. זה הרציונל של קיומו. כל מי שדוגל בהתקפה גרעינית מוקדמת נחשב, אלא אם הוא גנרל בחיל האוויר האמריקאי עד אמצע שנות השישים או מקביל רוסי עד אותה תקופה בערך, למשוגע מסוכן. על פי הידוע לנו, לאיראן אין נשק גרעיני – על כל פנים, היא טרם הכריזה על כזה – אבל זה לא אומר שאין לה, זה רק אומר שהמודיעין שלנו (מוטו: מפשל בהבנת האויב מאז 1947) לא יודע על קיומו של כזה. בהחלט יתכן שאיראן רכשה איזו פצצה או שלוש מפקיסטן ובמיוחד מאבי תכנית הגרעין של האחרונה, עבדול קדיר חאן, שהאו"ם כבר מצא שהוא מכר לאיראן כמה צנטריפוגות שהוא המציא אישית ושנהג למכור טכנולוגיה גרעינית לכל המרבה במחיר, תוך התעלמות מהמדיניות הרשמית של ממשלתו.

ואם יש פצצה גרעינית איראנית – הסיכוי נמוך, אבל האם אתם מוכנים לקחת את ההימור? – הרי שהתקפה גרעינית ישראלית עליה, "טקטית" ככל שתהיה, תיתן לה את העילה המוצדקת ביותר להשיב בנשק דומה. בניגוד למה שכותב שובל, פגיעה של פצצה גרעינית בתל אביב תהרוג מאות אלפים, לא עשרות אלפים, ופצצה גרעינית שתפגע באיזור חיפה בהחלט עשויה – אם תהיה מספיק גדולה – להביא לרעידת אדמה שתשמוט חלק ניכר מאזור החוף הישראלי לתוך הים. אתם יודעים, השבר הסורי-אפריקאי וכל זה. זה סוג התרחישים שקראנו כילדים בתקופת המלחמה הקרה. כיף.

גם אם אין לאיראנים נשק גרעיני, ורוב הסיכויים הם שאין, הרי שהנזק לישראל – שתהפוך למדינה הראשונה אחרי ארה"ב להפעיל נשק גרעיני כנגד מדינת אויב – יהיה פנומנלי. במינימום, ישראל תהפוך מבחינת העולם לצפון קוריאה. במקסימום, העולם יבין שכאשר היא מונהגת על ידי טיפוסים כמו רונן שובל ונפתלי בנט, היא מסכנת את עצם קיומו. במיוחד לאור העובדה שישראל הפעילה נשק גרעיני לא כנגד סכנה ברורה ומיידית, כמו טיל איראני גרעיני באוויר, אלא כנגד סכנה ערטילאית עתידית.

אחרי הכל, מי שיפעיל נשק גרעיני בלי עילה ראויה, למרות הטאבו הנורא על שימוש בו, עשוי להשתמש בו גם למטרות אחרות – למשל, לסחיטה גרעינית כנגד מדינות שינסו להפסיק את הכיבוש הישראלי בגדה. בהנחה ששובל מהדהד את מקבלי ההחלטות של ישראל, או שהם מקשיבים לו, המעשה הרציונלי מבחינת העולם הוא להקדים תרופה למכה ולפרוק את ישראל מנשקה הגרעיני בכוח. למעשה, מאחר ופירוק של מדינה פסיכית מנשק גרעיני הוא לא פשוט, בלשון המעטה, שובל מספק כאן הצדקה להתקפה גרעינית מוקדמת על ישראל. ודאי מצד איראן, אבל גם מצד לא מעט מדינות אחרות. כלומר, הטקסט המטורף שלו מקדם את מה שהוא מנסה להרתיע מפניו. ואם לזה קורא שובל ציונות, הגיע הזמן שכולנו נאמץ, בדחיפות, זן תוקפני במיוחד של אנטי-ציונות – ואם הייתי ציוני, כבר הייתי תובע את שובל על הוצאת דיבה. בסכום של 2.6 מיליונים, נניח..

יתר על כן, גם ההבחנה בין פצצה גרעינית "טקטית" ובין פצצה "אסטרטגית," עד כמה שהתיאורטיקנים של המלחמה הקרה אהבו אותה, לא קיימת בפועל. ראש נפץ "טקטי" אמור להפיק כמה עשרות או מאות קילוטונים (אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לשובל על כך שהחזיר אותי לתקופה שבה כולנו ידענו כמעט בוודאות שנמות בסוג כזה או אחר של שואה גרעינית); ראש נפץ "אסטרטגי" נמדד במאות קילוטונים או מגהטונים. לשם השוואה, הפצצה שהוטלה על הירושימה הפיקה 16 קילוטונים. כלומר, הפצצות ששובל מדבר עליהן חזקות, כנראה חזקות משמעותית, מהפצצה שהשמידה עיר יפנית. נראה לכם שמישהו יטרח להתייחס ברצינות לטענה שזו היתה "פצצה טקטית" אחרי שנשתמש בה?

ברירת שמשון ששובל מתאר בבוז עמוק כל כך היא דוקטרינת השימוש השפויה בנשק גרעיני, עד כמה ששימוש בו יכול להיות שפוי: הוא משמש להרתעה בלבד. מה ששובל מציע לנו הוא ברירת אסטיאנקס: להרוג את ילדי האויב מתוך חשש שמא בעתיד הם יפגעו בנו. שובל מאמץ את האתוס של "תורת המלך." אילו זה היה רק שובל, היינו מסובבים אצבע ליד הרקה ונאנחים על המחסור במתקני בריאות נפש בישראל. הבעיה היא שיש לא מעט בציבור הישראלי שהתנהלות כזו – תקיפה לפני שתותקף מחשש שתותקף, ועוד בנשק גרעיני – נשמעת להם סבירה לגמרי, ומתגנב החשד שיש כמה מהם ליד הגה השלטון.

וזה כבר צריך להדאיג באמת. שובל מקונן על התופעה של ישראלים שמחפשים דרכון זר; הוא מעדיף לא לדבר על כך שהוא ודומיו הם סיבה מרכזית לחיפוש הזה. יותר משישראלים נבונים חוששים מהתקפה גרעינית איראנית, הם חוששים מכך שהם יצטרכו לחיות תחת משטר טוטאליטרי ששובל ודומיו יהיו בין הארכיטקטים שלו. עכשיו הוא סיפק להם עוד סיבה לחפש, בדחיפות, כרטיס החוצה מספארטה שעל גיא בן הינום.

עוד דבר אחד: האם מישהו בלשכת ראש הממשלה חושב ברצינות שאנחנו נקנה את הלוקש על מרגל איראני שנתפס, לגמרי במקרה, דווקא ביום שבו ראש הממשלה טס לאו"ם כדי לשאת עוד נאום הפחדה נגד איראן? כלומר, ידעתי שהם חושבים שאנחנו מטומטמים, אבל עד כדי כך? לתשומת ליבם לאלו שחושבים שמודיעין הוא משהו שנקי ממשחקים פוליטיים.

(יוסי גורביץ)

רונן שובל יכול להתנחם בדבר אחד: אי אפשר לקרוא לו נאצי. בית המשפט קבע שהוא לא נאצי. שובל מסתובב בישראל כשהוא אחד האנשים הבודדים שיש להם אישור רשמי שהם לא נאצים. בהתחשב בעובדה שבית המשפט קבע, הרבה בזכות עדותו של שובל עצמו, ש"אם תרצו" היא תנועה בעלת סממנים פאשיסטיים, גם זה משהו.

בשבוע שעבר, בשקט יחסי – כנראה תוך ניצול חופשת החג – הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים (זהירות, מסמך) באחד המשפטים היותר חשובים בשנים האחרונות: תביעת סתימת הפיות (SLAPP) של התנועה הפאשיסטית "אם תרצו" כנגד קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פאשיסטית." התביעה, בסך 2.6 מיליוני שקלים (!), העלתה שלוש טענות: האחת, שעצם הכינוי "פאשיסטית" כלפי "אם תרצו" היא הוצאת דיבה; השניה, ש"אם תרצו" הואשמה בפרסום קריקטורות כמו-נאציות (למשל, הקריקטורה המפורסמת נגד פרופ' נעמי חזן); ושלישית, התייחסות של רועי ילין כלפי "אם תרצו" שממנה השתמע כביכול "אם תרצו" דוגלת בתורת הגזע. בית המשפט דחה את שתי הטענות הראשונות וקיבל את השלישית.

אבל הוא לא הסתפק בדחיית הטענות: בסעיף 20 של פסק הדין, קובע השופט רפאל יעקובי ש"כמו כן, בשיח המלומדים שעליו העיד העד פרסיקו (ראו קישור קודם – יצ"ג) במה שנוגע למקורות ההשוואה (השראה? – יצ"ג) של רונן שובל (פילוסופים שהם מחוגי הדעות של הפאשיזם) ובדברים שאמר במסגרתו שובל עצמו, יש חיזוק לקיום מכנה משותף מסוים בין עמדותיה של התובעת לבין עקרונות מסוימים שביסוד הפאשיזם. לאור כל האמור ובכלל, יש להחיל בקשר לפרסום זה את ההגנה שעניינה אמת הפרסום." ההדגשה שלי.

במילים אחרות, בית המשפט קבע שהטענה ש"אם תרצו" היא תנועה פאשיסטית חוסה תחת מלכת ההגנות בתחום הדיבה: "אמת דיברתי." בית המשפט השתכנע, ונתן פסק דין בהתאם, ש"אם תרצו" היא תנועה כמו-פאשיסטית. בהמשך אותו הסעיף, הוא גם קובע שבאשר לטענה ש"אם תרצו" השתמשה בכלים של התנועה הנאצית – הקריקטורות שלה – הרי ש"עיון בפרסום ובמקור ההשוואה (שוב, השראה? – יצ"ג) מגלה כי אכן יש אמת בדבר." ההדגשה שלי. באותו הסעיף, קובע השופט יעקובי כי היה עניין ציבורי בפרסומים של קבוצת "אם תרצו – תנועה פאשיסטית."

וואו. רונן שובל נפל במלכודת הקלאסית: תביעת דיבה, כלי נשק שמטבעו הוא חרב פיפיות, שמתהפכת נגד המגיש שלה. הוא מצטרף לשורה ארוכה ומפוארת של אנשים שנפלו בפח שטמנו במו ידם, מאוסקר וויילד האומלל ועד אריאל שרון. לא יכול היה לקרות לבריון דוחה יותר.

צריך להכניס את תביעת הדיבה הזו למסגרת הזמן שלה. כיום, "אם תרצו" היא צל של עצמה. היא GONGO שנחשף יותר מדי ושאיבד את אמון הציבור, כמו גם חלק ניכר מן התומכים שלו. שורה של חשיפות, חלק מהן בבלוג הזה, קילפו מעליה את ציפוי "תנועת המרכז הציונית" שלה. זמנה עבר; היא כרגע בעיקר כלי לקידומו של שובל עצמו.

אבל התביעה הוגשה בשנת 2010, שנת השיא של "אם תרצו", השנה שבה היא היתה בשיאה, השנה שבה היא היתה הפגיון הנוצץ ביותר בידי לשכת ראש הממשלה כנגד מתנגדיה מבית. השנה שבה עיתון מרכזי בישראל – למרבה השמחה, זה כבר לא המצב – התמסר כולו לקמפיין של "אם תרצו" ולשכת ראש הממשלה כנגד הקרן החדשה לישראל ושאר ארגוני שמאל. באותה השנה, היא היתה ארגון מאיים למדי – והיא הפעילה כלי בריוני של סתימת פיות, בדמות תביעה בסך 2.6 מיליוני שקלים כנגד אנשים שברור היה שאין להם את הכסף הזה. המטרה היתה לסתום את פיותיהם של כל מי שמעז לומר את האמת – ש"אם תרצו" היא תנועה פאשיסטית, שרונן שובל הוא פולקיסט, שישראל פוסעת במהירות לעבר מיליטריזציה ואנטי-ליברליות. אם "אם תרצו" היתה מנצחת, על חופש הביטוי – "אם תרצו," כפי שאפשר היה לראות פעם אחר פעם, הפכה אותו לחופש שיסוי – בישראל היתה מונחתת מכה קשה. "אם תרצו", נזכיר, לא הסתפקה בתביעה ההיא: היא הגישה נגדי, פעמיים, תלונות שווא במשטרה. הפחדה, בריונות, סתימת פיות – זו "אם תרצו."

ועכשיו הבלון התפוצץ. עכשיו "אם תרצו" היא, רשמית, תנועה פאשיסטית. עכשיו, יש לקוות, מגיעה הפארסה הזו לסיומה, אפשר להשתעשע בכך ש"אם תרצו" הפסידה גם את אגרת בית המשפט הבלתי מבוטלת (כ-65,000 ₪).

כאן המקום להזכיר לדראון עולם את המשת"פים שבלעדיהם לא היו בריוני הקש של "אם תרצו" מטילים צל ארוך ומאיים כל כך: בן כספית ובן דרור ימיני. כספית הוא זה שמכר לנו את "אם תרצו" כתנועת מרכז והכניס לעיתון מרכזי את עלילת הדם על ארגון חשאי שבוחש מאחורי הקלעים במטרה למוטט את מדינת ישראל. כספית הוא זה שסיפר לנו שרונן שובל הוא בחור חביב, אמנם מיוצאי תא כתום אבל זה עבר לו, שהוא בסך הכל איש הייטק שדואג לדמותה הציונית של ישראל. כספית הוא זה שהעניק לבריונות הממוסדת של "אם תרצו," על קשריה ללשכת ראש הממשלה (שאותה, אירונית, הוא מתעב כל כך – איך ההרגשה להיות אידיוט מועיל?), את חותמת ההכשר שבלעדיה היא היתה מתקשה לבוא בקהל. אשר לימיני – טוב, מיותר להרחיב.

ובכל זאת: זה לא מקרה שימיני וכספית היו השופרים העיקריים בתקשורת של "אם תרצו." שניהם אנשי המרכז הרדיקלי הישראלי, ולא במקרה "אם תרצו" קסמה כל כך לאנשי המרכז הרדיקלי. לא במקרה – משום שהמרכז הרדיקלי עצמו, זה שאומר שצריך להגיע להסכם עם הפלסטינים למען ישראל של משטר ההפרדה אבל לא מוכן לשמוע על כך שהמשטר הציוני בנוי על אדני אוון, זה שאוטם את אוזניו, או מתרץ, כל מעשה נבלה וזוועה של חמושי צה"ל, זה שמבחינתו עצם הדיון ברעיון של מדינה שאיננה מדינת העם האדונים בלבד הוא בגידה – מרכז רדיקלי שנע מבן כספית עבור ביאיר לפיד עבור בימיני עבור בדן מרגלית עבור ב… – נמצא גם הוא מרחק פסע בלבד מן הפאשיזם. לא במקרה, בלעו כספית וימיני את השקר של "אם תרצו" ולא נודע כי בא אל קרבם: הוא היה דומה כל כך למה שהם מספרים לעצמם על עצמם.

אז נקנח בשיר טוב, ונזכיר – עם חלוף הענן הזה מעל ראשינו – את מה ששינן האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעמים המשועבדים של מזרח אירופה הקומוניסטית: אל תפחדו כלל. כאן גם המקום להזכיר את האנשים האמיצים שהעמידו את עצמם מול סכנה של קנס בלתי סביר ואת עורכי הדין שהתייצבו לצידם, כמו גם את הקהילה שמימנה חלק ניכר מההגנה המשפטית. יהיו עוד קרבות, אבל בקרב הזה ניצחנו.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

עלילה ותיקה במדינות ערב אומרת שבאולם הכנסת, יש מפה של ישראל על פי גבולות ההבטחה, כלומר מן הפרת ועד נהר מצרים. זה לא המצב וגם לא מסובך לברר שזה לא המצב, אבל העלילה מצליחה כי תיאוריות קונספירציה, האופיום של המשכילים למחצה, תמיד ימצאו להן קונה. ה-hasbara הישראלית נוהגת לנופף מפעם לפעם בסיפור הזה, כדי להסביר עם מי היא צריכה להתמודד, כשהיא מצניעה את קיומן של תיאוריות מביכות שרווחות במדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, כמו זו על המוסלמי השחור בבית הלבן או זו שאומרת שמחנה השמאל מורכב בעצם מצאצאי שדים שאינם יודעים שהם כאלה ("ערב רב.")

עם זאת, יש תיאורית קונספירציה שרווחת בעולם המוסלמי שצריך להוציא מתחום תיאוריות הקונספירציה ולהעביר לתחום האמיתות הלא נעימות: שממשלת ישראל חותרת בחשאי להקמת מקדש שלישי בחראם א שריף ("הר הבית"), מהלך שיצריך את חיסולם של המסגדים שעל ההר.

זו הפכה לאמת פשוטה, עם פרסום הדו"ח המשולב של עמותת "עיר עמים" ומרכז קשב (זהירות, מסמך.) רובו של המסמך עוסק בעליית האידיאולוגיה של עליה להר הבית ובניית המקדש בקרב חוגי הכיפות הסרוגות; אני אתמקד בחלקים שלו שעוסקים בשיתוף הפעולה של הרשויות עם עמותות.

קודם כל, המסמך מציין (עמ' 35) שעצם ההכרה בעמותות המקדש איננה דבר מובן מאליו: בשנת 1971, פסל היועץ המשפטי לממשלה – אז מאיר שמגר – את הנסיון לרשום עמותה בשם "האגודה להקמת בית המקדש בירושלים." הרוחות השתנו מאז, ישראל הפכה למדינה פחות סמכותנית, והרעיון שאפשר לפסול עמותה רק בגלל שהפעילות שלה היא לצנינים בעיני המשטר הפך לבעייתי. מאז 1980, הוקמו ואושרו כ-19 עמותות שעוסקות בתחום המקדש. רובן עוסקות בתעמולה למענו; אחרות עוסקות גם בפעילות מעשית יותר.

אחת הבולטות שבפעילויות הללו היא זו של עמותת "אל הר המור." אתם עשויים להכיר את המפעילים שלה כאלה שמפעילים גם את ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, כלומר קשורים קשר הדוק לתנועת "תג מחיר." התנועה ממומנת על ידי מועצת יש"ע, והיא עורכת "סיבוב שערים" – אירוע שנערך בכל ראש חודש שכולל את הקפת העיר העתיקה. מחשש לפוגרום, משטרת ישראל – שמאבטחת את האירוע – מורה למוכרים הפלסטינים באזור לא להיות שם בעת החגא (עמ' 36). ככה זה במדינה היהודית היחידה במזרח התיכון.

העמותה הגדולה והחזקה ביותר בתחום היא "מכון המקדש," שיש לה זרוע תעמולה ("חינוך") בשם 'המדרשה לידע המקדש.' זו האחרונה קיבלה (עמ' 39) ממשרד החינוך 341,687 ₪ בשנת 2008; 218,395 ₪; ב-2010, 266,465 ₪; ב-2011, 264,587 ₪; וב-2012 היא קיבלה ממשרד החינוך 121,564 ₪. גם מוסד האם של 'המדרשה,' מכון המקדש, זוכה לתמיכה קבועה של משרדי החינוך ומשרד התרבות והספורט.

הסכומים עצמם לא גבוהים במיוחד, ודאי לא בסטנדרטים שהאחים היהודים התרגלו אליהם. הפן שצריך להטריד יותר הוא העובדה שה'מדרשה לידע המקדש' מקבלת גישה קבועה לתלמידים, כחלק מפעילותיה בבתי ספר. עומדות לרשותה שמונה בנות שירות לאומי – כן, במסגרת הקומבינה של האחים היהודים הם יצליחו בקרוב לגרום להטפה למען הקמת בית מקדש על ידי צעירות נבערות להיחשב כשירות צבאי – שמסתובבות ומוכרות את ההטפה בנושא לשלל בתי ספר. כמובן, הדיבורים על "בית מקדש" מגיעים, כמקובל בישראל, כשהם תלושים מההיסטוריה, במיוחד ההיסטוריה של עמים אחרים במרחב הזה. במסגרת התפיסה הציונית שרואה בכל מה שלא יהודי בפלסטינה-א"י צל חולף, סטיית תקן, העובדה שהר הבית היה למשך הרבה יותר זמן מוסלמי משהיה אי פעם יהודי היא משהו שאפילו לא רומזים עליו. העובדה שנושא המקדש שנוי במחלוקת לא מוזכרת.

חשבו לרגע על העובדה הזו. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם את משרד החינוך מממן פעילות, שבה אתאיסטים נחושים יעברו בין בתי ספר ויסבירו לתלמידים שהסיפורים שהם שמעו על התנ"ך הם אגדות מזיקות ותו לא? שאין שום ראיה לקיומו של דוד המלך, או ממלכתו, ושהוא היסטורי בערך כמו המלך ארתור? לא? סימן שלמשרד החינוך שלכם יש הטיה אידיאולוגית ברורה מאד, שבסופה נבנה בית מטבחיים על גבעה נושנה – ונשפוך שם לא רק דם חיות, אלא גם הרבה מאד דם אדם.

ההתקפה הזו על מה שנשאר מהתודעה הישראלית – יותר ויותר היא הופכת לתודעה יהודית – לא מוגבלת רק למכון המקדש ובעלי בריתו. אלה החותרים תחת החומה בשקט, ללא דיון ציבורי. בשנים האחרונות, איל הניגוח של משרד החינוך היתה התנועה הפולקיסטית "אם תרצו." זו העמידה פנים, בראשית דרכה, כאילו היא תנועת מרכז. בפברואר האחרון, כתב יו"ר התנועה רונן שובל ש"[הר הבית] הוא הלב הפועם של עם ישראל מבחינה רוחנית, ולכשיקום הבית השלישי הוא יהיה גם הלב הפועם של עם ישראל מבחינה פיזית." זו לא חילונות (וספק גם אם מדובר ביהדות, זוהי רומנטיקה טווטונית, אבל לא כאן המקום להרחיב) וזו גם לא ציונות. זו האחרונה – להוציא חריגים שוליים, כמעט ללא יוצא מן הכלל אנטי-דמוקרטיים, שאימצו את המקדש – ניסתה להתעלם במופגן מן העובדה שהיא פולשת לטריטוריה דתית, והשקיעה מאמצים ניכרים בהעלמת המטען הדתי של המונח "ארץ ישראל."

אלא שהמודחק התפרץ, והוא משתלט במהירות מעוררת השתאות על נושאו. סגן יושב ראש הכנסת ואחד האנשים החזקים במפלגת השלטון, משה פייגלין, קורא להריסת המסגדים ובניית בית המקדש במקומם. סגן שר החוץ, זאב אלקין, פעיל גם הוא בנושא. כך גם יו"ר הכנסת החדש, יולי אדלשטיין (שם). במפלגת האחים היהודים, השותפה לקואליציה, הדיבורים על הריסת המסגדים הם דבר שבשגרה; יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, סירב להתנער מדברים מפורשים בנושא של אחד המועמדים במפלגתו, ואף הודיע שהוא "גאה בו." זו איננה קונספירציה ערבית הזויה; זו המציאות. ואם לא נפעל לשנות אותה במהירות, אם לא נפעל להעמיד קיר ברזל בפני הכמיהה למקדש ובפני השלטון הנכנע לה בהנאה, קאדר קטן ונחוש של אנשים יגרור אחריו את ההמון הגדול, הנבוך, שיש לו תחושה עמומה שזה לא ייגמר טוב, אבל לא לגמרי סגור על מה הבעיה כאן בעצם. זו לא תהיה הפעם הראשונה שקבוצה מהפכנית נחושה השתלטה על אומה שלא היו לה נוגדנים ראויים כלפיה; בפעמים הקודמות זה נגמר בהרבה מאד בכי. ישראל איננה חריג היסטורי – ודאי לא כאשר השואפים להפיכה אמונית טוענים שדרכם היא-היא הדרך ההיסטורית.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ארגון הימין הקיצוני "אם תרצו," זה שמנהיגו רונן שובל קובע שמי שמוותר על הר הבית מפסיק להיות ציוני, פרץ לכותרות אחרי שטען – טענה שקרית, כמקובל במופע השרלטנות הפוליטי הזה – שארגוני זכויות האדם מסתירים את מקורות הכספים שלהם. כפי שכבר ראינו, "אם תרצו" הסתירה את התרומות שלה ב-2008, ומסיבה טובה: חלק מהכסף הזה הגיע ככל הנראה מלשכתו של בנימין נתניהו, דרך מפעיל הארגונים שלו, יואב הורוביץ.

עברתי בימים האחרונים על הדו"ח השנתי לשנת 2011 של "אם תרצו" (אפשר למצוא אותו כאן – זהירות, מסמך). התורם העיקרי של "אם תרצו," עם 312,536 ₪, היתה ונשארה מיודעתנו ה-Central Fund of Israel, המסלקה של עמותות הימין הקיצוני. במקום השני עמד ה-Middle East Forum, עם 189,887 ₪. אני לא יודע מהו ה-Middle East Forum, כי "אם תרצו" מקפידה שלא נדע פרטים שוליים כאלה, אבל אני אניח שמדובר בארגון הדמה הזה, שמופעל על ידי האיסלומופוב דניאל פייפס, שטען בין השאר שברק אובמה הוא מוסלמי נסתר.

במקום השלישי מבחינת התרומות ניצבת ה-British Friends of Messorah Heritage, עם 68,325 ₪. ככל הנראה מדובר בעמותה בריטית של ה-Mesorah Heritage, ארגון שוחר טוב שמקדם מצוינות בתרבות יהודית, בעיקר בהוצאת ספרים. האם השגיאה הזו בשם – שני ה-S – מקרית? או שהיא מיועדת למנוע בירורים איך לעזאזל הצליחה "אם תרצו" לקלף אלפי דולרים מארגון שמקדם תרבות – כפי שמכרה בשעתו לתורם אחר שלה, ג'ון הייגי, שהיא עוסקת בחינוך ותרבות?

במקום הרביעי נמצא תורם אנונימי. הוא השליש ל"אם תרצו" 56,625 ₪. במקום החמישי נמצאת ה-Israel Independence Fund, עם 43,700. המדובר בארגון אמריקאי שמה שהוא עושה בחיים הוא לממן ארגונים שנאבקים ב"התקפה השמאלנית על התודעה הישראלית." אורי בלאו דיווח ב-2011 שמדובר בארגון שמממן גם את עמותות הימין רגבים והשומר החדש – ושהאיש שעומד מאחורי הארגון הוא קנת' אברמוביץ', שמופיע ברשימת המיליונרים של בנימין נתניהו. שוב בנימין נתניהו. כמה מעניין. במקום השישי, שוב חסר שם, יש תורם שהעביר ל"אם תרצו" 33,950 ₪.

ועכשיו למשהו מעניין אפילו יותר: בעמוד ה-Guidestar של "אם תרצו" מופיעה תמיכה, בשנת 2012, תמיכה ממשלתית בסך 25,000 ₪. היא מגיעה, לכאורה, ממשרד התרבות והספורט. דא עקא, שרישומי התמיכה של משרד התרבות לשנת 2012 (כאן – מסמך) לא מכילים שום אזכור לתמיכה ב"אם תרצו." וזה כבר בכלל מעניין.

שוחחתי עם דוברת משרד התרבות. היא לא הכירה תמיכה כזו ושלחה אותי לדבר עם רשם העמותות. דיברתי עם רשם העמותות. שם שלחו אותי לדבר עם משרד התרבות. שיתוף פעולה מרשים, אין מה לומר. יצוין ששרת התרבות לימור לבנת אמורה לנאום בכנס השנתי של “אם תרצו,”שייערך ב-25 בחודש. נשאיר את השאלה ל"אם תרצו": היא מסרבת לדבר איתי, אבל לציבור היא חייבת תשובה.

כלומר, היתה חייבת תשובה אלמלא היתה ארגון ימין צבוע ושרלטן, שמקפיד להסתיר את התורמים שלו מהציבור. מה יש לרונן שובל וחבר מרעיו להסתיר? האם מה שהם מסתירים הוא עוד העברות כספים ממקורבי ראש הממשלה, שמנסה להשאיר את ה-GONGO שלו בחיים? לגזור ולזכור, לקראת הפרסום הבא שלהם.

עדכון: בעמוד של “אם תרצו” בפייסבוק נכתב בתגובה כי התמיכה ממשרד החינוך היא בעצם הסכום שבו זכתה “אם תרצו” בתחרות סרטונים ציוניים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

השרלטן הפוליטי המוביל בישראל, רונן שובל, האיש שבמשך שלוש שנים ניסה לשכנע אותנו שהוא מנהיג "תנועת מרכז ציונית", חשף בסוף השבוע עוד טפח מפרצופו, כשפרסם מאמר ב"מקור ראשון" (צילומו מובא למטה), ובו קרא לבנייתו של לא פחות מאשר בית המקדש השלישי. הר הבית, קובע שובל, "הוא הלב הפועם של עם ישראל מבחינה רוחנית, ולכשיקום הבית השלישי הוא יהיה גם הלב הפועם של עם ישראל מבחינה פיזית." עוד כותב שובל שבניית בית המקדש היא המשימה הגדולה של דורנו, וש"אין אנו יכולים להסתפק רק בשריד מקדשנו [הכותל – יצ"ג]. עלינו לשוב ולעלות להר, ושוב לשוב לעלות אליו."

די בדברים האלה כדי לסגור את התיק בשאלת האם רונן שובל והתנועה שלו הם פאשיסטיים. כמובן שכן. שובל קובע שיש עם יהודי מיסטי, שיש לו מקום שמהווה "לב פועם," ושהלב הזה, אחרי שנסיים לעבוד עליו כמובן, גם יהיה "לב פועם פיזית", לא רק רוחנית.

שובל, חשוב לציין, הוא לא חושב הלכתי. ההלכה לא כל כך מעניינת אותו. הוא רוצה להחזיר את מטען הנפץ הקדום ביותר של היהדות, והוא מתעלם לשם כך מההלכות שאוסרות על עליה להר (אותן הוא מכנה "נוירוזות גלותיות שנכנסו לתוך ההלכה"; מישהו צריך לעדכן את שובל שבניגוד למיתוס הציוני, 99% מהכתבים היהודיים וההלכתיים נכתבו ב"גלות.") מטבע הדברים, שובל לא מתייחס לשאלה המעיקה כיצד יפנו את הר הבית מהמבנה שנמצא עליו כרגע, ושנמצא שם כבר כ-1,400 שנה – יותר מפי שניים ממשך קיומו של המקדש השני, למשל. שובל הוא פאשיסט יהודי; קיומה של כיפת הסלע היא עובדה זניחה וחולפת, המקדש היהודי הוא נצחי. נחזור לנקודה הזו.

האמירות האלה של שובל לא צריכות להפתיע אותנו יותר מדי. שובל אמר, במהלך משפט הדיבה שהגישה תנועתו כנגד קבוצה של אנשים שאמרו עליה את האמת – קרי שהיא קבוצה פאשיסטית – שהוא הגדיר את אהוד ברק כלא-ציוני משום שהוא "ויתר על הר הבית." יתר על כן, לאורך השנים הביעה "אם תרצו" שוב ושוב תמיכה באברהם “יאיר” שטרן, האיש שיצר את תנועת הלח"י ושלערכים הפולקיסטיים שלו התייחסתי כאן. ראוי לציין שדמויות ציוניות טיפה יותר מרכזיות, כמו למשל יצחק רבין, לא מופיעה ברשימת דמויות המופת של "אם תרצו." היא הפיצה, בין השאר, חולצה של שטרן.

ה"עיקר" הסוגר ברשימת "עיקרי התחיה" של שטרן – אפשר למצוא אותם כאן – הוא "הבית": "בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה." שטרן הוא הדמות הבולטת ביותר בציונות הימנית שדיברה על סוג של בית מקדש לא כמוקד דתי אלא כמוקד לאומי, אבל, כפי שהראה ד"ר ברוך פלח בשיחה עם תומר פרסיקו, התפיסה הזו קודמת לשטרן, והיא מלווה תמיד בתיעוב כלפי הדמוקרטיה הישראלית. היא מתחילה באב"א אחימאיר ו"ברית הבריונים" שלו, עבור באצ"ג ואחר כך ישראל אלדד. הוגה חשוב בתחום הוא שבתאי בן דוד, איש לח"י לשעבר ומי שהרעיונות שלו שימשו אחר כך את המחתרת היהודית של שנות השמונים, שאכן ניסתה לפוצץ את המסגדים על הר הבית. סממן מעניין אפשר למצוא פה ביחס של שובל לחוק הישראלי: הוא פוטר אותו בבוז כ"ערבוב מביך של חוקים עות'מאניים ובריטיים." החוק הישראלי, מבחינתו, כלל לא ישראלי; שובל מתגעגע ל"משפט העברי, [ש]מוטל בצד ללא דורש." המשפט העברי, שבו כזכור אין כל זכר לרעיונות מעיקים כמו שוויון או זכויות אדם ואזרח; המשפט העברי, שיהפוך רשמית את התושבים הלא יהודים של מה שהיתה פעם פלסטינה המנדטורית לתושבים סוג ב'.

רונן שובל הוא צאצא רוחני, כנראה מודע מאד – לאיש יש תארים מתקדמים – של המסורת המשיחית-ציונית הזו. קשה להאמין שהוא לא יודע שהמשיחיות נוסח הלח"י היתה תמיד תנועת שוליים בציונות – כה שולית עד שכמעט לא התייחסו אליה, ובצדק. אפילו בקרב יוצאי הלח"י, תנועה קטנה שבקטנות, רק מעטים ביחס אימצו את המיסטיקה של הר הבית ובית המקדש שאלדד אהב כל כך. אף על פי כן, במשך שלוש שנים ויותר מנסה שובל לשכנע אותנו שהוא-הוא המיינסטרים הציוני, כשהוא צריך לדעת שהוא הכל חוץ ממנו. תנועת המרכז של הציונות, מהחוגים שמשמאל למפלגת העבודה ועד לתנועת החירות, מעולם לא ראו את בניית המקדש כמשאת לב; במקרה הטוב, העדיפו להדחיק אותו ובמקרה הרע היתה אל כל הרעיון עוינות מובהקת. שובל הוא לא המרכז, הוא הוא השוליים המשיחיים שעכשיו מנסים להשתלט על המרכז. הוא הטפיל שמנסה לתפוס את מקומו של המארח. עכשיו אפשר גם להבין את יחסו אפילו אל השמאל הציוני: מדובר, אחרי הכל, באנשים שלא תופסים את המקדש כמרכז הקיום הציוני ושעבור הסכם שלום יהיו מוכנים לוותר על שליטה בהר הבית. אנשים כאלה, לדעת שובל, הם בסופו של דבר בוגדים ביעוד הלאומי. חבל שהוא לא אמר לנו את זה קודם, זה היה מאפשר לנו להכניס אותו לפרופורציה.

וזה מביא אותנו לשאלת הפרה האדומה: אם רונן שובל חושב שאנחנו צריכים לבנות את בית המקדש, הוא קודם כל צריך לענות על השאלה מה יש לעשות במבנה שנמצא שם כרגע. האם הקמת בית המקדש השלישי מצריכה, לדעת שובל, את הריסת כיפת הסלע, מה שצפוי להוציא את ישראל למלחמת גוג ומגוג? זו השאלה שעיתונאי צריך לשאול את שובל, בפעם הבאה שהלז מנסה ללהג שוב על "מרכז ציוני." שובל הוא לא איש מרכז – הוא מעולם לא היה, זה לא חדש – אבל צריך להבין שהמאמר האחרון שלו, ונראה שהוא חושב כך כבר שנים ומסתיר זאת מן הציבור, מציב אותו בשוליים המטורפים של הציונות הדתית.

(יוסי גורביץ)

(בעקבות הודאתו הפומבית של יו"ר "אם תרצו," רונן שובל, כי שלח חוקרים פרטיים למשרדו של עו"ד מיכאל ספרד, ובעקבות שורה של תקריות אחרות מצד התנועה, פנה עו"ד יהונתן קלינגר לרשם העמותות בדרישה לחקור האם העמותה משמשת ככלי לעבור על החוק. המכתב שלו מופיע כאן בהסכמתו. – יוסי גורביץ)

לכבוד:

רשם העמותות,

מחלקת פיקוח ואכיפה.

באמצעות דואר אלקטרוני: [email protected]

הנדון: עמותת אם תרצו- ציונות להיות או לחדול (ע"ר) מס' 580471662.

א.ג.נ,

הריני לפנות אליכם בנוגע לעמותה בסימוכין לאור מספר פריטי מידע שפורסמו לאחרונה המעלים חשש כי העמותה פועלת בניגוד לחוק ובניגוד לתקנונה. על פי תקנון העמותה, מטרות העמותה הינן "קידום הרוח הציונית בחברה הישראלית"¹; אולם, לאור פרסום בעיתון 'הארץ' לאחרונה² מסתמן כי העמותה פעלה לא לקידום הרוח הציונית, אלא לביצוע פעולות חקירה אשר הינן, לפחות לכאורה, בניגוד לחוק.

כפי שעולה מהכתבה, בפרוטוקול הדיון בתביעת דיבה אשר העמותה מעורבת בה (ת"א 42868-05-10 אם תרצו נ' ילין ואח'³) עולה כי העמותה פגעה בחסיון עו"ד לקוח כאשר שלחה חוקרים פרטיים למשרדו של בא-כח הנתבעים לצורך נטילת מסמכים ממנו. בפרטיכל החקירה (עמ' 24, ש25 ואילך) נשאל מר רונן שובל, יו"ר העמותה, לגבי מידע שהושג ממשרדו של בא-כח הנתבעים וענה כי השיג מידע ממשרדו כיוון ש"אנו רואים בך אדם המתעסק באופן שיטתי בפגיעה בחוסנה של מדינת ישראל". למותר לציין כי תשלום לאותם חוקרים פרטיים לא דווח בדוחותיה השנתיים של העמותה⁴.

אי פירוט הדרך בה השיג שובל את המידע מעלה חשש כבר כי המידע הושג בדרכים לא כשרות, וכי אותו מידע הושג בפעולה שאינה חוקית בצורה מובהקת.

כידוע לכם, לתאגיד אין יכולת אלא לפעול בהתאם לחוק (ת"צ 38194-07-10 ספיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ, ת"צ 1847-09 קסטנבאום נ' פלאפון תקשורת בע"מ). בעניין קסטנבאום פסק בית המשפט כי "רשיון משמעו זכיון או היתר לבצע עיסקה, וכשזה לא ניתן לאישיות משפטית נתונה, – כי אז אין לה כח (במובן של טבלת הופלד) לבצע את הפעולה".

כך גם בעניינו: רשם העמותות נתן לעמותה זכיון לפעול לקידום הרוח הציונית בחברה הישראלית, וכל פעולה הנמצאת מחוץ לתחומי זכיון זה יכולים להוות עילה לסגירתה של העמותה. בעניין בג"צ 1398/04 איתי בן-חורין ואח' נ' רשמת העמותות ואח' פסק בית המשפט העליון כי "רק התנהלות בלתי-חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה, יש בה כדי להצדיק נקיטה בסמכות הנקובה בסעיף 50 לחוק העמותות".

דומה כי פעילותה של העמותה, כפי שעולה מדיווחים בתקשורת, נוגדת לא אחת את מטרותיה המוצהרות: כך לדוגמא, עולה כי חברי תנועת אם-תרצו השתתפו בהפגנה תוך שימוש פסול במדי חיילי צה"ל⁵ בחודש אפריל 2010, וכן גם עולה כי התנועה היוותה בסיס לפעילויות אחרות שאינן חוקיות כמו הפרת זכויות יוצרים (תא 9916-10-10 אורן זיו נ' עמיר בניון ואח').

יתר על כן, בהפגנה שאורגנה על ידי העמותה, בחודש נובמבר 2012, לתמיכה בתושבי הדרום, לוותה שירת התקווה בקריאות "מוות לערבים"⁶, המהוות לא רק הסתה לאלימות וגזענות אלא חריגה מחופש הביטוי המותר במדינתנו.

אכן, להפעלת הסמכות לפי סעיף 49 לחוק העמותות ישנן דרישות קיצוניות, אולם, עולה כי התנהלותה של התנועה בניגוד לתקנונה אינה פעילות אקראית: השליחה של חוקרים פרטיים, כעניין שבשגרה, לצורך עשיית דין עצמי ונטילת מסמכים מארגונים אחרים, של שימוש במדי צה"ל לצורך קידום מטרות העמותה ועוד, כולן מהוות חשש של ממש כי העמותה מהווה כסות לפעילות שאינה חוקית.

אודה לך על תשובתך המהירה,

בברכה,

עו"ד יהונתן י. קלינגר

1http://www.guidestar.org.il/organization/580471662

2http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1909705

3http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=\\IDCNFSV01\idc_repository2\796\185\0464b2e044764f4a0300000094b92aa3&OlvDataProto=file&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=8B3D06EF7152C89A08B6F9426D8E6248&OnePageMode=1

4https://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2701

5http://www.blacklabor.org/?p=18555

6https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=MNfHmlKI6-Q

בירושלים מתנהל בימים אלה בעצלתיים משפט תביעת סתימת הפיות של "אם תרצו" כנגד מפעילי עמוד הפייסבוק "אם תרצו תנועה פאשיסטית." בחקירה נגדית, קרעו עורכי הדין של הסניגוריה מיכאל ספרד וישי שנידור לגזרים את רונן שובל, השרלטן הפוליטי שניסה לטעון ש"אם תרצו" היא "תנועת מרכז ציונית." החקירה הנגדית, סיפר לי אחד הנוכחים, הזכירה לו את הסצינה המפורסמת שבה מוביל טום קרוז את ג'ק ניקולסון להתפוצצות על דוכן העדים.

עוד קודם לכן, בחקירה נגדית של עדת התביעה אתי אשד, קעקע ספרד את האמינות שלה וחשף כי חלקים ניכרים מהתצהיר שהגישה מופיעים, מילה במילה, בתצהיר של עד התביעה גונן גינת. מאוחר יותר, הוא התעלל בעד תביעה אחר, פרופ' אברהם דיסקין, והראה כי השאלה "מהו פאשיזם" – המתגוננים עומדים מאחורי הגנת "אמת דיברנו," והם הגישו תצהירים של מומחים לנושא כי "אם תרצו" היא אכן תנועה פאשיסטית – כלל לא נמצאת בתחום התמחותו.

אבל לב הדיון היה עדותו של שובל. במהלכה, הוא הודה במספר דברים מעניינים מאד: בשאלות עוקצניות, הביא אותו ספרד להודות בכך ש"אם תרצו" שלחה חוקרים פרטיים כדי להשיג מידע פנימי של ארגוני זכויות אדם; בחקירה שאחר כך, ע"י עו"ד שנידור, הודה שובל כי "אם תרצו" שלחה חוקרים פרטיים כנגד ארבעה או חמישה ארגוני זכויות אדם. מול ספרד הוא הודה כי הוא שלח חוקרים פרטיים גם למשרדו של ספרד עצמו.

וכאן הגיעה ההתפוצצות. ספרד שואל (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון) "האם אתם עושים שימוש בחומרים מחוקר פרטי שהגיעו ממשרדי?", ושובל עונה ללא היסוס – על פי התיאור, הוא נובח את הדברים בכיוונו של ספרד – "כן. אנחנו רואים בך אדם המתעסק באופן שיטתי בפגיעה בחוסנה של מדינת ישראל. הסרבנות האידיאולוגית שלך עוד מהצבא נמשכת עד היום בהעמדת שירותיך לארגונים שרודפים שיטתית את חיילי צה"ל ומזהים את הציונות כגזענות." מאוחר יותר (עמ' 25 לפרוטוקול) קורא שובל לספרד בוגד: "לצערי עד שבית המשפט לא יקבע בדין שאתה בוגד אינך כזה, למרות שמסכת הפעילות שלך מעלה תמיהה מדוע הפרקליטות לא פועלת בעניין. כל עוד אתה לא אשם, הינך זכאי." ספרד מזכיר אז לשובל שהוא הצטרף לקבוצה "גם אני חושב שענת קם היא בוגדת" לפני שהורשעה. מצד שני, שובל מסרב לקרוא "בוגדים" למתנחבלים שפרצו למחנה חטמ"ר אפרים, גרמו נזק ותקפו קצינים: מבחינתו (עמ' 26) הם רק "עוברים כל גבול של ביקורת, מוצדקת ככל שתהיה." יהודים טובים, אחרי הכל, לא יכולים להיות בוגדים; לכל היותר הם הגזימו קלות.

כלומר, אליבא דמנהיג "המרכז" שובל, אם הוא חושב שאתה בוגד או לא נאמן למדינה, זה לגמרי בסדר מבחינתו לשלוח חוקרים פרטיים שיגנבו מידע מהמשרדים שלך. זה בדיוק מה שקרה לספרד: כשפנו אליו מעיתון הימין "מקור ראשון" כדי לקבל תגובה, הסתבר שהעיתון החזיק במחברת פנימית של המשרד. בדיקה העלתה שהמגירה של המחברות נפרצה ותוכנה רוקן. במהלך החקירה, אגב, טען שובל שוב ושוב כי מדובר בפעולה שהיא "במסגרת החוק." הוא נמנע מלהכחיש כי "ישראל היום" סירב לפרסם את המסמכים מחשש להפרת פרטיות; הוא טען שהוא "לא זוכר."

נקודה קריטית נוספת שעלתה בחקירתו הנגדית של שובל היא ש"אם תרצו", על כל דו"חותיה (המועתקים בחלקם מארגון מקורב, NGO Monitor), מעולם לא הכחישה טענה פרטנית שהעלו ארגוני זכויות האדם. שובל טוען (עמ' 21) ש"אמירות האמת של הארגונים נדירות ביותר וצריך להתייחס לכך בהתאם. זאת בגלל שמגמתם לכבול את ידי החיילים. תפקידם להביא אותנו לדמוקרטיה מתגוננת." ספרד מקשה: "תסכים ש'אם תרצו' על של מחקריה לא בודקת את האמת העובדתית שבדו"חות של ארגוני זכויות אדם, היא מבקרת את המניעים והעמדות שלהם. אתם מעולם לא לקחתם דו"חות והתחלתם לבדוק האם הם מדויקים עובדתית או לא." שובל משיב: "בעקרון אנחנו לא מבצעים בדיקות כאלה אך היו מקרים שבדקנו. משימת הארגון היא לא לעקוב אחרי הארגונים שמבקשים להרוס את המדינה." ההדגשה שלי.

רגע, רגע, עצור! אם משימת "אם תרצו" היא לא לעקוב אחרי הארגונים, מדוע היא שיסתה בהם חוקרים פרטיים? ואם "אם תרצו" לא בודקת פרטנית את הטענות של ארגוני זכויות האדם, מנין לשובל הבטחון ש"אמירות האמת של הארגונים נדירות ביותר"? זה די פשוט: שובל לא עוסק באמת, הוא עוסק בהפצת תעמולה. וגבלס כבר ידע שאם תחזור על שקר מספיק פעמים, יהיה מי שיתפוס אותו כאמת. זה המודוס אופרנדי של שובל ושל שולחיו.

שובל נתפס במה שנראה כמו שקר נוסף: הוא טוען (עמ' 27) שקבוצת הפייסבוק "תרמה מהותית" לכך שהכומר תומך היטלר ג'ון הייגי הפסיק לממן את "אם תרצו"; מאוחר יותר (עמ' 28) הוא אומר שהוא שוחח עם שניים מאנשי ארגונו של הייגי – ומודה שקבוצת הפייסבוק לא הוזכרה בשיחה. ארגונו של הייגי הודיע כבר לפני יותר משנתיים ש"'אם תרצו הוליכה אותנו שולל לגבי הפעילות שלהם. האמנו להם כשהם סיפרו לנו שהמשימה שלהם היא חינוך יהודי גרידא."

לא רק אותם הוליכו שובל ו"אם תרצו" שולל. הם העמידו פנים שהם ארגון מרכז, ואיימו בתביעת דיבה גם על ויקיפדיה אם זו תכתוב את האמת, בזמן שהם תמיד היו ארגון ימין קיצוני. הם העמידו פני ארגון עצמאי, בזמן שהם היו בעצם זרוע של לשכת ראש הממשלה נתניהו, הזרוע למבצעים מלוכלכים שלה, התוקף החיצוני שמעניק לגיטימיות תקשורתית – באמצעות "דו"חות" שעכשיו מודה שובל שלא עסקו כלל באמת עובדתית – לפעולות של נתניהו וסער.

שובל מרשה לעצמו, עכשיו, לשלוח פורצים – סליחה, חוקרים פרטיים שהוא מקפיד לא לדעת איך הם עובדים – למשרדיהם של מתנגדיו. פעם, בימי החושך של בן גוריון, זה היה הג'וב של השב"כ; נתניהו, כרגיל, הפריט את המשימה. "אם תרצו" היא קבלן הביצועים שלו. עכשיו חשבו מה ירשו לעצמם שובל והמיליציה שלו אם נתניהו והבית היהודי – שובל היה פעם מועמד שלהם לכנסת – יקבלו רוב. עוד סיבה לשלוח את נתניהו, עוד שלושה ימים, למקומו הראוי: פח האשפה של ההיסטוריה. ויחד איתו נשלח לשם גם את רונן שובל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

כמה שבועות אחרי מלחמת לבנון השניה, הצטרפתי להפגנת המילואימניקים שקראה להפלת ממשלת אולמרט. המחאה היתה מוצדקת: אולמרט, כתב ספי רכלבסקי, הוא כנראה המנהיג הראשון שיצא למלחמה יזומה ללא כל היערכות אליה. התוצאה היתה מאות נפגעים בצד הישראלי ואלפי נפגעים בצד הלבנוני, ללא כל הכרעה או הישג. חשבתי אז ואני חושב גם היום שעיקר האחריות נפלה על הדרג הצבאי, שלא היה מסוגל לתכנן תכנית נצחון ברורה, לא היה מסוגל לשאת באבידות, ומשנכשל בשני אלה, לא היה מסוגל לומר לממשלה שהוא לא יכול להביא לה הישג.

המחאה סחפה עשרות אלפים. היו להם סיבות טובות, כאמור, להגיע לשם. אבל היו אלמנטים פוטשיסטיים במחאת המילואימניקים, והיום אנחנו יודעים שהיא מומנה והוכוונה על ידי לשכת בנימין נתניהו, אז ראש האופוזיציה. בכיר בליכוד אמר ל"ידיעות אחרונות" ש"למשל, ב-2007, אנחנו בלשכה חיברנו תורמים זרים שהזרימו כספים למאבק המילואימניקים. המטרה היתה ברורה: להפיל את ראש הממשלה [אהוד אולמרט – יצ"ג]. השפענו גם על השימוש בכספי הזרים, ובעצם על האסטרטגיה של המאבק. כל זה, כשלמילואימניקים בכלל לא היה מושג מי עומד מאחורי הדברים." לשכת נתניהו לא הכחישה, היא רק קשקשה משהו על כך שמדובר ב"מאבק לא פוליטי."

לפני מספר ימים חשף אלדד יניב, שלאחרונה נוקט בטקטיקה מרעננת מאד של הטרלת בנימין נתניהו והתגרות בו כדי שיגיש תביעת דיבה, עוד כמה טפחים ממה שקרה שם. לדבריו, האחראי מבחינת נתניהו לניהול ההפגנות הללו היה יואב הורוביץ, בכיר בליכוד. יניב אומר שהוא שמע כיצד נתניהו מעביר להורוביץ "חבילה", 70 אלף ליש"ט. העברת הכספים הזו, כמו גם התשלום של בנימין נתניהו לנפתלי בנט ואיילת שקד, התבצע על פניו "בשחור", בלי רישום ובלי תלושי משכורת או חשבוניות. זו לא ידיעה חדשה: היא בת ארבע שנים. יועץ משפטי ישנוני פחות היה פותח בחקירה, ולו כדי לטהר את ראש הממשלה מהחשד שהוא מבצע עבירות מס. כמובן, עם הקונסיליירי שמשמש כעת כיועמ"ש, שגם לו תלויה קופת שרצים מאחוריו – הוא העדיף לתלות אותה מצווארה של אשתו – זה לא קרה.

הורוביץ? אם השם הזה נשמע לכם מוכר, הוא האיש שמינה נתניהו לרשות השידור ("אין ארוחות חינם", אומר יניב, וגם עוזי דיין קיבל את שלו על חלקו במבצע המילואימניקים), והוא האיש שהעביר בשנת 2008 ל"אם תרצו" כמעט 75,000 ₪. מאחר והורוביץ תרם בשמו, ב"אם תרצו" הסתירו את הנתון הזה במשך שנתיים, עד שרשם העמותות איים עליהם בסגירה אם לא ימסרו את המידע. "אם תרצו", נזכיר, נבראת בעצם במאבק המילואימניקים; שובל ותדמור, מנהיגי הארגון, מבססים את הקרדיט שלהם על מה שעשו במאבק המילואימניקים.

מותר לתהות אם חלק מ-70 אלף הליש"ט שאליבא דיניב הועברו מתורם עלום של נתניהו לנתניהו וממנו להורוביץ הגיע גם ל"אם תרצו." על כל פנים, אין כל חדש בכך שמועמד פוליטי משתמש בארגון חזית בזמן שהוא באופוזיציה; מה שמטריד הוא השימוש שעשה נתניהו ב-GONGO "אם תרצו" אחרי בחירתו.

פתאום, אנשי "אם תרצו" מוזמנים לכל וועדה חשובה של הכנסת. פתאום, הם כותבים "דו"חות" נלעגים שפעם אחר פעם מסמנים את המטרות שממשלת נתניהו תוקפת מיד לאחר מכן. זה בולט במיוחד בתחום החינוך, שם "אם תרצו" היא חיל הסער של הקומישר. פוסט ציונות באקדמיה? "אם תרצו" היו שם קודם. המחלקה בבן גוריון? סומנה מזמן על ידי תדהר ושובל. המאבק נגד ארגוני זכויות האדם? תדמורר ושובל סללו את הדרך, יצרו את הלגיטימציה הציבורית, הפכו את דני דנון והשאר למי שבסך הכל חוזרים על אמת מוכרת.

פעם אחת זה נכשל, בגדול: כש"אם תרצו" וארגון הקש של אנשי נתניהו לשעבר בנט ושקד, "ישראל שלי", ניסו לסמן את המחאה של קיץ 2011 כ"שמאלנית", הם הצליחו להביא פחות מ-200 איש להפגנה שלהם, והם נופנפו הצידה במהירות.

זו דרכו של נתניהו, זו דרכם של משרתיו: הם מוליכים שולל את המאזינים להם. "אם תרצו", שמומנה על ידי בכירי נתניהו והוקמה על ידי קבוצה של מתנחלים, ניסתה במשך שנים להעמיד פנים פני תנועת מרכז. היא אף איימה בתביעת דיבה על מי שיכתוב אחרת, בזמן שהמנהיג שלה מחזיק בתפיסות פולקיסטיות – או, על כל פנים, משווק אותן לציבור הישראלי.

עכשיו אנחנו יודעים יותר. אנחנו יודעים, למשל, שבן כספית היה אידיוט מועיל של לשכת נתניהו, כשקידם את "אם תרצו" פעם אחר פעם. ואנחנו יודעים שלראש ממשלה שמשתמש בשיטות כאלה כדי להונות את הציבור, ראש ממשלה שניסה לנצל את כאבם האמיתי של חיילים ששבו מן המלחמה כדי להדיח את יריבו הפוליטי, הוא אדם שלא יבחל בדבר, ושאסור לתת לו להמשיך ולהחזיק בעמדה של כוח. אשר לשועלים הקטנים, שבמשך ארבע שנים הסיחו את דעתנו ממעשי ממשלת נתניהו בשלל צ'יזבטים על הקרן החדשה לישראל ועל מימון זר (כשהם מסתירים את מקורות המימון שלהם עצמם, שגם רבים מהם מגיעים מחו"ל) – ובכן, הדבר הנדיב ביותר לומר עליהם הוא שההיסטוריה אולי תטה איתם חסד ותשכח אותם.

אבל לנו אין את הפריבילגיה הזו. לנו אסור לשכוח. ב-22 בינואר, נלך לקלפי ונעיף את נתניהו ואת הקרקס המעופף שלו לאופוזיציה. ואחד הדברים הראשונים שקואליציית שמאל-מרכז צריכה לעשות עם עלייתה לשלטון הוא הקמת ועדת חקירה שתברר איך בדיוק התבצע הקשר הזה נגד הדמוקרטיה הישראלית, איך הולעט הציבור במידע שקרי במימון של בוחשים זרים, כדי לערער את מערכת החיסון של הדמוקרטיה. ועל הדרך, צריך יהיה לברר אם נתניהו אכן עבר על חוקי המס של ישראל. עם קצת מזל, יהיה גם יועץ משפטי שהוא לא היועץ המשפחתי, שגם יעשה משהו בנידון.

ועוד דבר אחד: יאיר לפיד הודיע השבוע שהוא מצרף למפלגתו את יעקב פרי, והלז מיהר להודיע שזה נכון שהוא קיבל כ-100 מיליוני שקלים בכמה שנים האחרונות – לא ברור עבור מה, יש להודות – אבל הוא עדיין איש מעמד הביניים. אם זה לא גרם לבוחרים של לפיד לדפוק את הראש בקיר הקרוב, צריך להזכיר את מה שכתבה מבקרת המדינה מרים בן פורת על ראש השב"כ פרי: "פרי ועמיתיו, קבעה בן-פורת, "נכשלו קשות בתפקידם לקיים את פעולת השב"כ במסגרת החוק. חריגות קשות ושיטתיות בוצעו ביודעין. לא נעקרה תופעה של אמירת שקר במתן עדות בפני ערכאות שיפוטיות, רשויות חקירה ובדיווחים בתוך השב"כ עצמו. הטענה שבתוך השב"כ היתה הקפדה נוקשה ביותר על אמירת אמת, בבחינת ייהרג ובל יעבור, נבדקה ונמצאה חסרת בסיס במציאות. את המסר מנחילים הבכירים לא רק במלים, שהן חשובות בפני עצמן, אלא בעיקר בהתנהגות בחיי היום-יום ובאירועים מיוחדים. נהג מסר כפול, לפעול על פי מסר אחד ולהתהדר בשני. חרגו ושיקרו ולא מוצה הדין. זלזול בחוק. דיווח חסר או כוזב. דיווח שקר הוא אם כל חטאת ועליו להיעקר סופית". ועל משקל אלון מזרחי, שהודיע שהוא רוצה לשחק בספרד או באירופה, הודיע לפיד אתמול שאין מפה של ישראל שאיננה כוללת את אריאל. למעשה, אין אף מפה של ישראל שכוללת אותה. אם זה ימשיך כך, הוא יעשה עבורנו את העבודה.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)