החברים של ג'ורג'

לקול דממה דקה

הכנסת הצביעה בסוף חודש יוני בקריאה ראשונה בעד תכנית פראוור, קרי גירושם מבתיהם של כ-40,000 בדואים, חיסול הישובים – הבלתי מוכרים ברובם – שלהם והעברתם למקבילה ישראלית של תחום המושב. על נושא התחימה של הבדואים כבר כתבתי בפוסט שהוקדש לתכנית פראוור בספטמבר 2011: הממשלה מתעקשת לוודא שהם לא יתגוררו ממערב לכביש 40, ושלא יהיו להם תביעות שם. הסיבה לכך כפולה: הקרקעות שממערב לכביש הן הקרקעות הטובות, והישוב הבדואי שם עשוי ליצור רצף עם האוכלוסיה הפלסטינית. רק זה חסר לאתנוקרטיה היהודית. כך יכולה ממשלה שמתיימרת להיות דמוקרטית לקבוע היכן יתגוררו תושביה, על פי מפתח אתני.

ההצבעה היתה קרובה במיוחד: 43:40. כשליש מחברי הכנסת נעדרו מהדיון, כי נו, מדובר בסך בבדואים. לא יהודים, ועוד האוכלוסיה הפחות אהודה מקרב הלא-יהודים. אף שר של הליכוד לא הסכים להציג את התכנית – תיכף נסביר למה – והג'וב הזה נפל על איש "יש עתיד" – אלא מה – מאיר כהן, בעוונותינו שר הרווחה. כן: שר הרווחה של מדינת ישראל הוא זה שהציג תכנית שמיועדת לגרש עשרות אלפי אנשים מבתיהם. קוראים לזה פוליטיקה חדשה.

יש הסכמה כללית בקרב הציבור היהודי שהבדואים משתלטים על הנגב, פושעים, גונבים וכן הלאה. הרבה מזה הוא תוצאה של הסתה ובורות תקשורתית. השיא של ההסתה מגיע, אלא מה, באמצעות חבר הכנסת דני דנון (ליכוד), שטען שהבדואים אחראים ללא פחות מאלף מקרי חטיפה של נערות יהודיות בשנה (!), בעוד שמשטרת ישראל לא הכירה ולו מקרה אחד כזה.

עקב ההסתה המתמשכת, תולדה של 65 שנות מדינה גזענית שהוקמה על ידי נישול הילידים, ליהודי הממוצע אין מושג מה רוצים הבדואים. בסקר שנערך על ידי מכון Panels Research – שכלל כ-500 יהודים בגירים, עם טעות דגימה של 4.4% – ושהוזמן על ידי רבנים לזכויות אדם, אמרו 52.2% מהנשאלים שהטענה ש"הבדואים משתלטים על הנגב משקפת את המציאות בדרום." עוד 35.4% אמרו ש"יש בזה משהו, אם הבניה הבלתי חוקית תמשך." 6.8% מהנשאלים אמרו שמדובר בהשמצה בלבד.

רק שלתפיסה הזו יש מעט מאד קשר למציאות. הנשאלים התבקשו לענות על השאלה כמה אחוזים מן הנגב תובעים הבדואים, 30.2% מן הנשאלים העריכו שמדובר בעד כ-25%; 37.8% העריכו שהדרישות שלהם נעות בין 26% ל-50%; 19.2% העריכו שהדרישות הן על 51% עד 75%; ו-12.8% העריכו שהבדואים דורשים בין 76% לכל הנגב. בממוצע, העריכו היהודים כי הבדואים דורשים כ-43.9% מהנגב; בפילוח מדוקדק יותר, שיעור הנשאלים שהעריך שהבדואים דורשים יותר משישה אחוזים עומד על 93.8%.

למה הנתון האחרון חשוב? כי הדרישות של הבדואים בנגב מסתכמות ב-5.4% בלבד משטחו. מדובר, חשוב לציין, באוכלוסיה שמהווה כ-30% מכלל אוכלוסיית הנגב. כשעומתו הנשאלים עם הנתונים האחרון, ונשאלו האם היו חושבים שדרישה של כ-5% היא הוגנת, 47% מהם אמרו שכן ו-34.6% אמרו שלא. השאר בחרו שלא לענות.

כשנשאלו העונים על הסקר האם העובדה שהבדואים דורשים רק 5.4% הפתיעה אותם, אמרו 35.8% מהם שכן, "כי שמעתי דברים אחרים בתקשורת." 40.8% מהנשאלים אמרו שכן, אבל בכל מקרה "אלו כלל לא האדמות שלהם." 23.4% אמרו שהם לא מופתעים, ושלדעתם "יש הסתה ואפליה נגד הבדואים והשטח מגיע להם."

ספק אם יש עדות חדה יותר לגזענות של חלק ניכר מהאוכלוסיה היהודית מאשר התשובות הללו: הסירוב של 34.6% מהנשאלים להעניק ל-30% מהאוכלוסיה חמישה אחוזים מהשטח, והטענה של 40.8% ש"אלו כלל לא האדמות שלהם." איך הם יודעים? הם גזענים, הם לא צריכים לדעת. כצפוי, בשאלת הגזענות נמצא מתאם מובהק בין רמת הדתיות של העונה ובין שנאת האדם שלו: 61.4% מהדתיים ענו ב"אלו כלל לא האדמות שלהם," לעומת 33.4% מהחילונים. שיעור החילונים בין האנשים שאמרו שהבדואים סובלים מאפליה עמד על 27.1%, לעומת 10% בלבד בקרב הדתיים (ובאופן מעניין, חרדים סבורים יותר מדתיים שבדואים סובלים מאפליה: 13.6% מהם ענו כך.)

אז למה אף שר של הליכוד לא היה מוכן להציג את חוק פראוור? או. כי הגזענים, במיוחד חובשי הכיפות הסרוגות, מקבלים משקל יתר בפריימריז של הליכוד. ובקרבם נפוצה התפיסה שתשכחו מ-5.4%, כל הכרה בלגיטימיות של ישוב בדואי היא אנטי-פטריוטית.

בשנת 2005, בוצעה ההתנתקות, שכללה פינוי תמורת פיצוי פסיכוטי של 8,000 מתנחלים שחמסו אדמה לא להם, שמעולם לא היו להם כל זכויות או תביעות עליה, ושגרו בכלל מחוץ לגבולות מדינת ישראל. המתנחלים נעמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע את הפינוי הזה, וההתנגדות שלהם היתה הסוערת שידעה המדינה; עד כדי מרד הגיעה. אני עדיין זוכר את הדובר של מועצת יש"ע מסביר לי אחרי ההתנתקות, בעייפות, שלא היה שום דבר שהם יכלו לעשות מול כפר מימון. "היו שם מסוקי קרב. מסוקי קרב! מה אני אמור לעשות מול מסוקי קרב?" כשזה נגמר, העביר הימין חוק חנינה מיוחד למתפרעי ההתנתקות.

עכשיו אנחנו עומדים לפנות 40,000 מבתיהם, פי חמישה ממספר מפוני גוש קטיף. בתיהם? צחוק מר. במקרים רבים, פחוניהם. על פיצויים כמעט ואין על מה לדבר, ודאי לא המיליונים שהוקצו לכל משפחה מגוש קטיף. ושקט. דממה. אין כל דיון ציבורי. נו, בדואים, מה אתם רוצים. כשהם לא חוטפים נשים, הם משתלטים על אדמות. אז כנראה שהכל בסדר. הם לא יהודים, הרי.

מבט אל הכפרים הלא מוכרים, אוגוסט 2012

בעת הדיון הנוכחי בנושא בכנסת, ביקש אריק אשרמן, מרבנים למען זכויות האדם, לברר באמצעות ח"כים כמה בדואים יגורשו. מספר ח"כים פנו לשרים ולגורמים הרלוונטים לצורך קבלת הערכות למספר הבדואים שייגורשו בעקבות יישום החוק, אך זכו במקרה הטוב לתשובות לא רציניות כמו "לא הרבה [בדואים יגורשו]", ממש כך. כשאשרמן ניסה לדבר ישירות עם גורמים רשמיים הקשורים לתוכנית הוא נתקל בסירוב למסור לו מידע. רוב הח"כים נכנסו להצבעה כשאין להם מושג על כמה אנשים תשפיע תכנית פראוור.

אז בעוד חלק ניכר, כמעט רוב, מהאוכלוסיה היהודית חושב שהדרישות של הבדואים צודקות, נציגיו בכנסת כלל לא טורחים להתעדכן בעובדות – וחלקם הניכר מתיישר לפי הקו הגזעני של מרכזי המפלגות שלהם. ו-40,000 הגברים, הנשים והילדים שאמורים להיות מגורשים מבתיהם העלובים בצו מושל?

טוב, נו, הם לא יהודים. אין מה להשוות. מה אתה עושה רעש?

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

כבר אפשר לקרוא להם יודו- נאצים?

באחד ממאמריה, תיארה שולמית הראבן עליה השלום את הדיונים בפרקליטות ערב משפטו של אייכמן. בין השאר, תהו שם הפרקליטים האם הם עצמם היו מסוגלים לשתף פעולה עם המשטר הנאצי. ברור היה להם שהם לא היו יכולים לעשות זאת כשהנאצים שוקדים על השמדת היהודים, אבל מה אם ההשמדה היתה מוכוונת לאיזה עם מרכז אסייתי? השאלה היתה לא נוחה, והעלאתה הציבה סימן שאלה על התפיסה הישראלית כל כך של השואה: שהיא בוצעה על ידי "חיות אדם," שפעלו ב"פלנטה אחרת," כלומר מחוץ להיסטוריה, ושיהודים עצמם לא יכולים בשום אופן לפעול כך.

אולי הלקח העיקרי של טבח כפר קאסם, 11 שנים אחרי השואה, הוא שיהודים יכולים בהחלט, בהנתן התנאים הנכונים, לפעול כמו חוליית חיילי אס.אס.. פקודה מעורפלת ברשעותה ניתנה; מג"ד החליט ליישם אותה בצורה הרצחנית ביותר שבאפשר, כשהוא זוכר את התפקיד האסטרטגי שמילאו מעשי טבח במלחמת 1948; ובאחת הפלוגות היא בוצעה כלשונה. שני המ"פים האחרים פירשו אותה אחרת, וטבח נמנע. אבל כשיש זדון, והוא יכול להתעטף בפקודה – כלומר, בהסרת האחריות מעל הרוצח; והסרת האחריות הכרחית כמעט תמיד לפשע שאיננו מתבצע בסערת הקרב – וכשהוא מופנה אל מי שאיננו נתפס כאדם מלא, אז החיה שבאדם, שלאורך כל ההיסטוריה היא מתגלמת שוב ושוב בגבר צעיר חמוש, משתחררת ללא כל בעיה.

אף אחד מנידוני כפר קאסם לא ריצה את מלוא עונשו. הממשלה סייעה להם, בחשאי ובגלוי, בהשגת ג'ובים נחשקים ביחס.

[…]

אבל כפר קאסם, והנכונות של הנאשמים בה לומר במפורש שהם "פעלו כמו נאצים", היתה אפיזודה נדירה ביחס. החלק ההכרחי האחר של הכנת הקרקע לפשעי מלחמה, הדמוניזציה של האחר והורדתו למדרגת תת-אדם, קיים בחברה הישראלית בצורה הרבה יותר בולטת. בעשור האחרון, השתחררו כל חרצובות הגזענות הישראלית – ובאופן מעניין, הן השתחררו ככל שהתרחקנו משנות הדמים 2001-2004. הסתה לרצח של פלסטינים ואנשי שמאל הן דבר יומיומי ברשת הישראלית. הח"מ האמין, בתמימותו, שבפייסבוק התופעה תרווח פחות: אחרי הכל, אנשים צריכים לחתום בשמם, או על כל פנים בתעודת הזהות הווירטואלית, שלהם על הדברים. האמנתי שהדברים הללו ייאמרו רק מאחורי חומת אנונימיות, שלא תאפשר לקשר בין המשתמש ובין הדברים. מסתבר שהלגיטימיות לשנאת אדם בישראל כבר פרצה את המחסום הזה.

אני רוצה להתמקד היום בגזען קטן, טל גלעד שמו. כפי שאפשר לראות מהתמונה כאן, הוא כתב ש"כל הערבים חארות, אחד אחד, אין טובים ואין רעים, כולם אותו זבל, גברים, נשים, זקנים וטף, ומצדי שימותו כולם עד האחרון שבהם." בסטטוס אחר הוא כותב ש"הפגנות במצרים. בלגן. הרוגים ופצועים בעימותים בין הצבא לאיסלמיסטים. איזה עצוב." ובשלישי, "אז הערבים שוב בזעם בלתי נשלט, הפעם על הריסת באיזור ואדי ערה. וכמובן שגם הכלבה המזועבת אצה לשם. אני כל כך רוצה פה את הסינים לשנה אחת. רק שנה אחת, זה יספיק. לא עוד הפגנות נגד המדינה. המוני מפגינים נעלמים במפתיע ואיש לא יודע על גורלם, ארגוני שמאל נעלמים, איש לא מעז להניף את דגל פלסטין, חברי כנסת קורעי חוק מסוימים נשלחים למעצר בית עם אופציה לשדרוג למאסר עולם ברוטשילד, הכלכלה פתאום משתפרת פלאים, התל"ג דוהר, מקדונלדס מולאם ללא פיצויים לזכיין, אין אוהלים ברוטשילד, התקשורת לפתע מאירה פנים לאזרח ומוותרת על זכות הציבור לדעת ועל חופש הביטוי, המדינות מסביב משתתקות, האו"ם וארגוני זכויות האדם משתתקים, ארה"ב מחזרת, יו"ש מסופחת ומספר התושבים היהודים שם פתאום עולה בהרבה על מספר הערבים שנשארו בחיים. הכל פתאום שקט ונורמלי. שנה אחת. נו, מה אכפת לכם."

ההזיה הימנית הזו לא היתה ראויה לתשומת לב מיוחדת, אלמלא שני דברים, שאחד מהם נובע מהשני: היא כתובה בעברית תקנית ועם שימוש נכון, רוב הזמן, בסימני פיסוק. הסיבה לכך היא שהכותב שלה הוא איש קבוצת "לאטמה."

אתם יודעים, זו שאמורה להיות ה"סאטירה" הימנית.

[…]

לאטמה פרצה לתודעה הישראלית אחרי הטבח על המרמרה, כשהפיצה סרטון תעמולה שאמור היה להצדיק את הטבח ואת ההיסטריה הישראלית שבאה אחריו. לאטמה מונהגת על ידי העיתונאית המפוקפקת קרולין גליק – זו שהיתה היחידה בעולם ש"מצאה" את הנשק להשמדה המונית בעיראק. העובדה שהיא לא עפה מהמקצוע אחרי התרגיל הזה אומרת הרבה מאד דברים רעים על התקשורת הימנית.

כמה חודשים לאחר מכן, היא הפיצה את הסרטון המשונה הבא.

בסרטון נראים אחמדניג'אד, ארדואן ואסד, כשהם שרים ביחד על השימוש הרווח והמשותף שלהם בטרור ועד כמה הוא מועיל להם. ארדואן מתוודה על כוונתו לבנות מחדש את האימפריה העות'מנית, כששני האחרים תומכים בו בהתלהבות.

ספק אם יש מראה מוצלחת יותר אל נפשו המעוותת של הישראלי הממוצע. סוריה ואיראן הן יריבות מושבעות של הרעיון העות'מני; איראן-פרס היתה יריבה עתיקת יומין של העות'מנים וסוריה נבנתה על הלאומיות הערבית שבתורה, בנתה את עצמה על התנגדות לעריצות הטורקית. לא משנה; הם ערבים, או מוסלמים, ובכל מקרה אויבים, אז זה הולך.

הלאה. ארדואן שותף לטרור? באיזה יקום מקביל? אה, כן – בזה שעצם המשט נתפס בו כ"פעולת טרור." סוריה ואיראן הן בעלות ברית של טורקיה? וואלה, מי יכול היה לדעת שהרעיון הזה ייראה כל כך מטומטם שלוש שנים אחרי שהסרטון יצא? אה, פחות או יותר כל מי שקרא יותר משני ספרים על המזרח התיכון. כלומר, לא היהודי הישראלי הממוצע, כלומר לא הקהל של לאטמה. אם לזה קוראים סאטירה, אז גבלס עשה את זה קודם, ויותר טוב. הנה עוד דוגמא ל"סאטירה" של לאטמה:

כלומר, אם ב"סאטירה" אתם מתכוונים לומר "תעמולה."

לפני כחודש, רווחו דיווחים על כך שלאטמה על סף סגירה עקב משבר כלכלי. לפתע, אנחנו למדים שרשות השידור – שנשלטת, כזכור, על ידי נאמניו של נתניהו – הכפילה את התקציב לפרק "סאטירה" של לאטמה מבלי שזו הצליחה להפיק ולו פרק אחד. האם מישהו מצא דרך לפתור את הבעיות של לאטמה על ידי הזרמת תקציב ציבורי עודף באופן חריג לתכנית התעמולה המועדפת של לשכת ראש הממשלה? לא יודע. אני יודע, עם זאת, שאתם צריכים לקחת בחשבון שכאשר אתם משלמים את האגרה, אתם מממנים את פנטזיות רצח העם של ה"סאטיריקן" טל גלעד. אני יודע עוד שתכנית "סאטירה" שתפקידה הוא לרדת על האופוזיציה וממומנת על ידי הממשלה איננה סאטירה אלא תעמולה. כלומר, נתניהו משתמש בכספי הציבור כדי לממן לעצמו יח"צ שמתחפש לסאטירה.

[…]

אז למדנו מלאטמה שכל הערבים והמוסלמים אותו הדבר. מאתר התוכן הימני "מידה", שמקושר ל"אם תרצו" באמצעות ארז תדמור (גנב האמל"ח המורשע שמשמש כבכיר בתנועה וככותב ב"מידה"), אנחנו למדים שיש משהו לא בסדר בכך שיש מסגד בלב לונדון ההיסטורית. מה לא בסדר? אה, זה מעיד על כך שהאיסלם משתלט על בריטניה או משהו, כי הענקת מקום תפילה למיעוטים מעידה על כך שהם משתלטים עליך, או משהו.

אבל לא זו הבעיה העיקרית עם הסרטון של "מידה"; הבעיה העיקרית היא שמדובר בסרטון שהופק על ידי ה-EDL, ה-English Defense League. ה-EDL הוא ארגון שנאה גזעני, שכמקובל בארגונים כאלה מפעיל שני אגפים: הזרוע המדינית, או זרוע היח"צ, עטויה חליפות ומדברת בלשון חלקות על נאמנותה לתרבות המערבית; הזרוע הצבאית יורדת לרחובות, עם מגפים כבדים, ומחפשת מוסלמים לפוצץ להם את הצורה. בקיצור, אותו מבנה של מועצת יש"ע ונוער הגבעות. יש לארגון גם אגף יהודי, אם כי המנהיגה שלו רוברטה מור התפטרה מה-EDL לאור העובדה שהנהגת הארגון מעלימה עין מאלמנטים ניאו-נאציים בארגון. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קאמרון, הצהיר שהממשלה עוקבת אחרי הארגון ובמידת הצורך, תאסור על קיומו. הטרוריסט הימני אנדרס בהרינג ברייביק, שרצח לפני כשנתיים באוסלו 77 אזרחים – רובם הגדול קטינים ממחנה נוער של מפלגת העבודה שם – היה "חבר" פייסבוק של מאות אנשי EDL. לא מיותר לציין שהוא גם ראה את עצמו כתומך ישראל. והאמת, כשחושבים על הפנטזיות של טל גלעד, הן די דומות למה שברייביק ביצע.

אז אלה בעלי הברית החדשים של הימין הישראלי: קבוצות גזעניות עם אלמנטים ניאו-נאציים. אין שום בעיה איתם כל זמן שהם אנטי-מוסלמים, משום שבמסווה המלחמה באיסלם יוכלו אנשי לאטמה, "מידה" ועוזריהם, כך הם מקווים, לספח את הגדה ואולי לבצע איזה רצח עם קטן ולזכות למשהו שדומה לאהדה בעולם. היי, הם יכולים לפנטז. טל גלעד מוכן להיות סיני לשנה. עוד שנה, אולי, הוא ישדרג את הפנטזיות שלו למדרגת צפון קוריאה.

במילים אחרות, לאטמה ו"מידה" נותנים תשובה ברורה וחד משמעית לשאלה של פרקליטי משפט אייכמן. כן, יהודים בהחלט יכולים.

ועוד דבר אחד: הבלוג o139 קורע לגזרים את התעמולה של המתפ"ש, מתאם הפעולות בשטחים, על היצוא מעזה. מה תחום היצוא העיקרי של עזה? מסתבר שעל פי המתפ"ש, ארגזים ריקים שמוחזרים לישראל נחשבים ליצוא. קראו את זה שם, כי בתקשורת הממסדית לא תוכלו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

עוצמה לישראל מדברת, ש"ס עושה

בעבר אמרתי כמה דברים חיוביים על אריה דרעי. אמש (ג') הוא הדגים לי איזו טעות זו היתה. אני מבטיח לא לחזור עליה.

כזכור, דרעי התבטא לאחרונה כנגד "הרוסים הלבנים," ומיד לאחר מכן התנצל ואמר שזו היתה טעות מצידו. ואז, אמש, שידרה ש"ס את התשדיר הבא:

אחריו ברור למדי שההתנצלות של דרעי היתה קריצה, מסוג התרגילים של עורכי דין אמריקאים שאומרים לחבר המושבעים דבר שהם יודעים שהשופט יפסול, ואף על פי כן ייחרט בזכרונם של המושבעים. דרעי היה מסית גזעני בגלגול הקודם שלו והוא מסית גזעני גם בגלגול הזה.

מה יש לנו בתשדיר הזה? איסוף של כל הסטריאוטיפים כנגד מהגרים מחבר העמים. הכלה לא באמת יהודיה. היא מדברת עברית עילגת, מעורבת שוב ושוב ברוסית. היא לא מבינה מילים בסיסיות בעברית, כמו "מה" או אפילו "כן." אני מכיר לא מעט מהגרים מרוסיה. אף אחד מהם לא מדבר כך.

הלאה. מאחורי הכלה עומד… מאבטח. למה צריך מאבטח בחופה? לא צריך. הוא נמצא שם כדי לרמוז לנו בגסות מי הם קרובי המשפחה של הכלה, ולשייך מוצא למקצוע שנחשב נחות. רק חסר היה שדרעי ילביש את הכלה כמו קופאית.

הכלה (שמה מארינה, אלא מה), כמובן, לא יהודיה. אבל זה בסדר: שירות מיוחד של ישראל ביתנו יהפוך אותה ליהודיה כשרה בלחיצת כפתור. וכאן מגיע השיא הגזעני של הסרטון: כשהכלה מבקשת לנשק את החתן, זה, שלמד הרגע שהיא איננה יהודיה, נרתע ממנה בסלידה. האשה שאהב מספיק כדי לקחת אל מתחת לחופה הופכת באחת למפלצת דוחה.

אין לכך שום קשר למציאות, כמובן. המציאות הישראלית היא ששאלת יהדותו של בן הזוג היא אחת הראשונות שעולה. כמובן, אי אפשר להתחתן בישראל – הרבה באחריותה של ש"ס, שהחזיקה במשרד הפנים ברוב השנים מאז 1984 – מבלי ששאלת היהדות תתחוור הרבה, הרבה לפני החופה. ההפתעה הזו לא יכולה לקרות במציאות. גם הסלידה בלתי מציאותית: אנשים לא מפסיקים לאהוב מישהו ונגעלים ממנו רק בגלל שמתברר שהדת שלו שונה משחשבו. אבל הסלידה הזו, הדחיה מהמפתה הזרה, היא מה שש"ס רוצה שנרגיש, היא מה שהיא משוכנעת שראוי שנחוש.

ספק אם שודר אי פעם בישראל סרטון בחירות גזעני כל כך. הוא מראה את פניה האמיתיות של היהדות החרדית (וחלקים ניכרים משאר האורתודוקסיה). הם שונאים לא רק ערבים (לכך יש תירוץ בטחוני) או פליטים אפריקאים (פה צץ התירוץ הדמוגרפי): הם שונאים כל מי שאיננו יהודי חרדי. הסרטון הזה הוא התגלמות המדינה היהודית כפי שהיא נתפסת על ידי ש"ס, ועל ידי חלק ניכר מן הציבור היהודי. לא במקרה, השופט רובינשטיין, שאישר את התשדיר הזה בעודו פוסל תשדיר של בל"ד שבו שרו את "התקווה" בהגיה ערבית, בירך את אלוהיו בטרם יצא לעבודה על כך ש"לא עשני גוי" ו"לא עשני אשה."

אחרי הכל, דרעי לא לגמרי טיפש. הוא יודע שש"ס מגיעה למערכת הבחירות הזו ללא כל הישגים. אין לה שום דבר להראות לבוחריה. היא היתה שותפה לממשלה האנטי-חברתית ביותר בהיסטוריה של ישראל, ממשלה שעיקר נפגעיה היו העניים ובני המעמד הבינוני התחתון, שלגמרי לא במקרה הם חלק ניכר מציבור הבוחרים של ש"ס.

אז מה עושים? בנימין נתניהו נמצא בפני בעיה זהה. הפתרון שלו הוא לדבר על איראן, איראן, איראן והעולם האנטישמי. לש"ס אין כל כך אופציה כזו. אז לאורך כל הקדנציה האחרונה, אלי ישי הסית נגד זרים. ולא רק הסית: הוא פעל נגדם בברוטליות ובגסות. הוא כלא אותם ללא משפט וגירש את משפחותיהם. הברוטליות והגסות הללו לא היו מקריות, לא היו תוצר לוואי: הם היו כל מה שאלי ישי יכול היה להציע לקהל הבוחרים שלו. מפלגת עוצמה לישראל נחשבת למפלגה הגזענית ביותר בישראל, אבל צריך הרבה מאד מאמץ כדי להבחין בין הרטוריקה שלה ובין הפרקטיקה של ש"ס. מה שעוצמה לישראל רק מדברת עליו, ש"ס מיישמת.

ועכשיו, כשלא נשארו כמעט פליטים לגרש, וצריך למצוא קהל אחר להסית כנגדו כדי לשכנע את הציבור הבור של מצביעי ש"ס שהמפלגה שלהם אולי לא עוזרת להם אבל לפחות דופקת את הגויים, מגיע אריה דרעי עם הסתה נגד הציבור הרוסי. זה לא יפריע לו לשבת בממשלה אחת עם אביגדור ליברמן אחר כך; שני אלה גנבו הרבה סוסים ביחד, והמשותף להם הוא ציניות מוחלטת כלפי ציבור הבוחרים שלהם.

וכדי להוסיף עוד שכבה של ציניות, אנחנו למדים שהשחקנית שגילמה את מארינה, יאנה עברי אחת השחקניות שהשתתפה בסרטון בכלל לא ידעה שזה מה שהיא עושה. היא שימשה כתחקירנית של ש"ס, וביקשו ממנה להחליף ניצבת אחרת. ש"ס, המפלגה עם שיעור הנציגים הגבוה ביותר מאחורי הסורגים, ממשיכה להתנהג כמו כנופיה.

ואולי יש משהו חיובי בתשדיר הדוחה הזה: לקראת הבחירות הבאות – ובהתחשב בכך שהחבר הטוב של דרעי, ליברמן, עשוי בקרוב ללכת לכלא, הן יכולות להיערך בתוך שנה-שנה וחצי – ש"ס תתקשה הרבה יותר להתגונן מפני דרישה לפסול אותה בשל היותה מפלגה גזענית. עד אז, אני ממליץ לכל חברי המפלגות הליברליות בישראל לנהוג בש"ס כפי שנהגו בשעתו בכ"ך של כהנא: לסרב לשבת לצד חברי המפלגה, לסרב להשתתף בשידור משותף איתם, ולהבהיר לכולם שמבחינתו של כל אדם נאור, המפלגה הגזענית ביותר בישראל פסולה מלבוא בקהל.

עוד דבר אחד: בכירים בחד"ש ממשיכים לדבר בשתי שפות בקשר למה שנראה יותר ויותר כמו רצח עם בסוריה. עיסאם מח'ול, לשעבר חבר כנסת של חד"ש ובהווה החבר הפוליטבירו והוועד המרכזי של מק"י כתב צוטט באל אתחאד, בטאון מק"י, כאומר את הדברים הבאים: "ובתשובה לשאלה כיצד יש להתנהג במערכת הבחירות ביחס לעמדת המפלגה הקומוניסטית וחד"ש בנוגע למשבר בסוריה אמר מח'ול:
'עמדתנו ברורה כשמש. כאשר יש התנגשות בין הדרישות העממיות והמאבק של האופוזיציה הלאומית לבין המשטר, למען קיום בכבוד וחירויות דמוקראטיות ונגד תופעות של עריצות ושחיתות, הרי שאנו מצדדים בדרישות העממיות והאופוזיציה הלאומית, במידה והיא אכן לאומית.
ואולם בנוגע למתקפת הטרור העולמי שסוריה מתמודדת עימה, שבה משוסים כל כוחות הרוע, הברית האימפריאליסטית והציונות והריאקציה הערבית, על מנת להפיל את סוריה ולקרוע אותה לגזרים במסגרת בניית מזרח תיכון אמריקאי חדש, הרי שאנו עומדים ללא היסוס לצד סוריה, לצד עמה, ולצד הכוחות הלאומיים באופוזיציה ובמשטר במאמציהם לסכל את המזימה ולהגיע לפתרון פוליטי על בסיס המסד הלאומי.
לא אנחנו אלו שבעמדת מגננה בנוגע למתרחש בסוריה, להיפך, אנחנו אלו שמפנים אצבע מאשימה כלפי הכוחות המשתלבים ותומכים במזימה נגד סוריה, כולל בזירה הישראלית. הידיעות על גיוס מתנדבים ערבים מבינינו שנלחמים לצד ארגוני חמושים ואל-קאעדה כדי לפורר את סוריה, ועל גיוס תרומות לתמיכה בארגונים הללו, מעידות על רמת מעורבות חשודה בהקזת דמו של העם הסורי ומתן שירות למרוויחים האמיתיים מקריעתה לגזרים, ומהפיכתה לגרורה של האימפריאליזם ושל סייעניו המפגרים באזור." כמקובל במצבים כאלה במק"י, מח'ול אמר את הדברים בערבית; התרגום באדיבות נדב פרנקוביץ'.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

תשתית הטרור היהודי

ישראל התנצלה רשמית בסוף השבוע על כך שמחבלים יהודים תקפו בבקבוקי תבערה, סמוך להתנחלות הידועה לשמצה בת עין, רכב פלסטיני בבקבוקי תבערה ופצעו שישה מנוסעיו. ראש הממשלה נתניהו מיהר להתקשר לנשיא הפלסטיני, אבו מאזן, ולהבטיח לו כי ישראל תעמיד את האחראים לדין. אם אבו מאזן קנה את זה, יש לי מגרש ביפו, מהצד של הים, למכור לו. אחרי הכל, כוחות הבטחון עוד לא הצליחו להעמיד לדין את האחראים להתקפה המאורגנת על חטמ"ר אפרים (זוכרים?), אז לדרוש מהם למצוא מתנחלים שתקפו פלסטינים באמת יהיה מוגזם.

הפיגוע אירע בערב יום חמישי; כמה שעות לאחר מכן תקף אספסוף של בריונים יהודים גאים שלושה פלסטינים בירושלים וניסה לבצע בהם לינץ'. במיטב המסורת של הקו קלוקס קלאן, התקיפה התבצעה ביחס של עשרה לאחד. עוברי אורח תיארו את הקריאות של היהודים הגאים: "יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה" וכמובן אחד הגרפיטי הפופולריים בישראל, "מוות לערבים." על פי הדיווחים, התוקפים גם ניסו להפריע לכוחות ההצלה שטיפלו בפצועים.

השר משה יעלון ראוי לשבח על הגינוי התקיף של שני הפשעים הללו; הוא יוצא בכך נגד הקהל שלו, המתנחלים וחובשי הכיפות. אבל אסור לשכוח שהפיגועים עצמם הם סימפטום, ושאם נאמץ את הביטוי הבטחוני "תשתיות הטרור", הרי שהללו הן תשתיות שממומנות על ידי הממשלה.

בהתקפות על מגורי סטודנטים פלסטינים בצפת לפני כשנתיים, שנערכו בהשראת רבה של העיר שמואל אליהו, נשמעו קריאות "יהודי הוא נשמה." אלה גם קריאות מקובלות בקרב הקבוצה הגזענית בית"ר ירושלים (שאכן, יש לה גם עיסוק צדדי בתחום הספורט.) ל"זבל הלבן" היהודי אין דבר פרט ליהדותו, היא כל מה שיש לו והיא שמעמידה אותו אוטומטית מעל אחרים, טובים ממנו. היהודי הגאה הוא כמובן אורתודוקסי, במובן המינימלי שהוא מקבל את תפיסת היהודים האורתודוקסים כעליונים על כל אדם אחר. התפיסה של "יהודי הוא נשמה" בעוד שכל האחרים נטולים נשמה היא תפיסה אורתודוקסית מובהקת, שהושפעה מאד מן הקבלה אבל מקורותיה קדומים יותר ("אתם קרויין אדם ואין הם קרויין אדם" התלמודי, כמו גם ספר הכוזרי ומדרג "דומם-צומח-חי-מדבר-יהודי" שלו.)

הפוגרומצ'יקים מיהרו להפיץ את הבדיה שהם יצאו להתקפה משום שאחד הפלסטינים העז ל"נסות להתחיל" עם יהודיה. את הטענה הזו, החשש לחילול הדם של בת הגזע העליון, אנחנו מכירים היטב מכל חברה גזענית – מהדרום האמריקאי ועד לגרמניה הנאצית. היו כמה וכמה התקפות כאלה: לפחות במקרה אחד, זה של פנחס אבורמד, זה נגמר ברצח. התקפות כאלה הפכו לדבר שבשגרה בירושלים. פוגרום מאורגן – ככל הנראה בסיוע שקט של פעילי ימין שגורשו מהגדה – בוצע בערב יום השואה 2008 בפסגת זאב. זה עשה קצת רעש, ושקע.

התוקפים, אם ייתפסו, יוכלו לומר שהם בסך הכל עושים מה שהמשטר רוצה שהם יעשו. חברת הכנסת ציפי חוטובלי (מנהיגות יהודית) זימנה לכנסת, לדיון על "התבוללות", את בנצי גופשטיין, כהניסט שמנהיג את ארגון להב"ה שמסמן עסקים שמעסיקים פלסטינים כדי שאלה יוחרמו. גופשטיין, שאמר על אבורמד שהוא "היה צריך לקבל צל"ש", לא היה שם לבד: לצידו ישב צבי צמרת, יד ימינו של שר החינוך סער. במהלך הישיבה אמר צמרת שגם משרד החינוך יעשה את שלו כדי למנוע "התבוללות", ויפעל "כדי להגביר את הזהות היהודית" באמצעות שיעורי מחנך ו"חינוך לחיי משפחה." בקיצור, משרד החינוך של סער קיבל את הנחות היסוד של גופשטיין ולהב"ה: "התבוללות" – כלומר, קשר אישי בין יהודים ולא יהודים – הוא משהו שמשרד החינוך צריך להתמודד איתו. מדובר, נזכיר, במשרד חינוך שאוסר על לימוד הצהרת זכויות האדם האוניברסלית משום החשש שהתלמידים ילמדו שיש להם זכות להמיר את דתם.

שניה, לא גמרנו. באחד הרגעים הגרועים ביותר בהיסטוריה של הכנסת, טען דני דנון שהבדואים בישראל אחראים לאלף (!) מקרי חטיפה של נערות יהודיות מדי שנה. המשטרה, מצד שני, ציינה שהיא לא מכירה אפילו מקרה אחד כזה. דנון התעקש על דבריו.

לארגון להב"ה ("למניעת התבוללות בארץ הקודש") יש היסטוריה של תמיכה במעשי לינץ'. לא קורה לו שום דבר. רגע, לא: הוא מקבל תמיכה מהממשלה באמצעות עמותה, "חמלה" שמה. גם ארגוני גזענות ("התנגדות להתבוללות") אחרים, כמו "יד לאחים", מקבלים סיוע ממסדי – משרד הפנים של אלי ישי מסתייע בו בעקביות ועיריית אשקלון מוסרת לו מבנה. ואם משליכי הבקת"ב מיום חמישי ייתפסו במקרה, מיד תזנק לעזרתם עמותת "חננו", שזוכה לפטור ממס מממשלת ישראל. למעשה, גם הפוגרומצ'יקים מירושלים יזכו ככל הנראה לסיוע – "חננו" סייעה לארבעה אחים יהודים שהסתבכו קלות כאשר דקרו למוות את הפלסטיני חוסאם רווידי. המקרה ההוא נגמר בדקירה ומוות, אבל הפרקליטות תבעה רק על הריגה והשופט שלח את הדוקר רק לשמונה שנות מאסר.

"חננו" קשורה, באמצעות הדובר שלה אלחנן גרונר, גם ל"קול היהודי", אתר הסתה שמיהר לחגוג על הפוגרום בירושלים, שמופעל על ידי תלמידי ישיבת יצהר – אותה הישיבה שהשב"כ רצה לסגור מרוב שהיא מדרגת הסתה, אבל משרד החינוך ממשיך לממן. לאחרונה, סגר היועץ המשפטי לממשלה את חקירת ההסתה נגד שניים מהרבנים בישיבה, שכתבו את "תורת המלך", מדריך להריגת לא יהודים. שמואל אליהו, ראש הנחש, לא הועמד לדין בשל ההתבטאויות הגזעניות שלו – ככל הנראה מתוך אותו ההגיון שמנע את העמדת כותבי "תורת המלך" לדין. אבל הוא ממשיך להיות מועסק על ידי המדינה.

אם לסכם, אליהו, "חננו" ו"להב"ה", כמו גם ישיבת יצהר, ממומנים על ידי מדינת ישראל. מצד שני, היא סירבה להעניק לפטור ממס ל"רבנים למען זכויות אדם", בתואנה שמדובר בארגון "פוליטי." במקביל, חברי כנסת כמו דני דנון וציפי חוטובלי מזהירים אותנו – בסיוע שקט של משרד החינוך – שהפלסטינים רוצים את הבנות שלנו, ומשרד החינוך מוודא שהתלמידים לא יקראו את הצהרת זכויות האדם הבינלאומית. אם וכאשר יעצרו את הפוגרומצ'יקים, ראוי שהשוטר שיעצור אותם יאמר את המשפט המפורסם מקזבלנקה, שהוא המום, המום ממה שהם עשו. הם, מצידם, יוכלו לטעון במידה ניכרת של צדק שהם בסך הכל עשו את מה שלימדו אותם בבית הספר ובפרלמנט שלהם שצריך לעשות. ממשלת נתניהו מהווה את תשתיות הטרור של האחים היהודים.

ועוד דבר אחד: אופיר אקוניס, הדובר לשעבר של נתניהו שהצליח להתברג בשל כך לכנסת, יצא אפס – יותר מהרגלו, הכוונה – כאשר העליל על "רופאים לזכויות אדם" ש"יש לו מה לומר לממשלת ישראל בעניין איראן. על הטבח בסוריה הם לא אמרו מילה." כשגולש הראה לו שהם אמרו גם אמרו, אקוניס מיהר לחסום אותו מהעמוד שלו. כשגל"צ עימת את האפס השקרן עם העובדות, מה שהיה לו לומר הוא "ארגון שפועל למען הפלסטינים ונגד חיילי וקציני צה"ל אינו ראוי לתגובה." וואלה. נראה שהגיע הזמן להוסיף תמונה של אקוניס לספר הציטוטים, כאיור לאמרה ש"הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל."

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

פוסט אורח: על הגזענות

גזע הוא מושג הלקוח מהטרמינולוגיה החקלאית, שם הוא בא להצביע על שוני ביולוגי אבסולוטי: לזה יש רגליים חזקות ולזה פרווה מבריקה; לזה יש אזניים זקופות ולזה זנב מקורזל; מטרתו היא לציין שונות אופקית, לא ליצור היררכיה אנכית של עליון ותחתון, טוב יותר או טוב פחות.

נהוג לחשוב כי התיאורטיקן הראשון שכתב על הגזענות האנושית היה גובינו בספרו "על אי השוויון בין הגזעים האנושיים" (1853-1855) אך כבר מונטסקיה כתב בלגלוג על הצידוקים המוסריים של סוחרי העבדים, טקיטוס, סנטור רומאי מהמאה הראשונה, הדגיש את מומיהם הפיזיים של בני יהודה, אפיון, שליחו של קליגולה, הוקיע את היהודים בשל טומאתם הביולוגית שהיתה לדידו הגורם להתפשטות הצרעת. חוקרים מארקסיסטים טוענים שהגזענות צמחה כשיטה נוחה של הבורגנות המערבית להצדקת מסחור וניצול של אפריקאים שחורים, וכי אמריקאים ואירופאים לבנים פיתחו דוקטרינה של עליונות כרציונליזציה של העבדות. מיתוס גזעני נוסף הקודם לגובינו הוא הס"ט, היהודים הספרדים בעלי הדם הטהור.

מביולוגיה לאידיאולוגיה

אלבר ממי (memmi), יליד אלג'יריה וחוקר גזענות ידוע, מגדיר שלושה סוגי טיעונים עיקריים של הפילוסופיה הגזענית:

  1. יש גזעים טהורים, כלומר גזעים מובחנים מיתר הגזעים. זאת אומרת שיש הבדלים ביולוגים ניכרים בין קבוצות ובין היחידים שמרכיבים אותן

  2. הגזעים הטהורים נעלים מבחינה ביולוגית על הגזעים האחרים: עליונות זו מתורגמת גם לעליונות פסיכולוגית, חברתית, תרבותית ורוחנית

  3. עליונות רבת פנים זו מסבירה ומכשירה את השליטה ואת הזכויות היתרות של הקבוצות הנעלות

כולנו מכירים את הטיעון הראשון: נורווגים הם בדרך כלל בלונדינים וגבוהים בעוד בני זנזיבר שחורים ובעלי שיער מקורזל, הגרמנים ורדרדים זהובי שיער בעוד אפם של היהודים עקום ואצבעותיהם ארוכות. אה, לא? יש בדיחה מפורסמת שהופצה על ידי הבריטים ב1936 על הארי המושלם "בלונדיני כמו היטלר, רזה כמו גרינג, וגבוה כמו גבלס"

*

גלויה שהפיצה השגרירות הבריטית בליסבון

עצם ההגדרה של "גזע" היא נזילה מאוד ויש בינה לבין הביולוגיה מעט מאוד: "הגזע השחור" מורכב ממאות גוונים החל מיושבי הערים החיוורים של צפון אפריקה עד לבני שבט המסאי הגבוהים והכהים של קניה. "הגזע הלבן" מכיל הן את האיטלקים הכהים ובעלי השיער השחור והסמיך ואת הפינים הבהירים עם שיערם הצהוב והחלק. "הגזע היהודי" מכיל את בני קוצ'ין הרזים והכהים מהודו, ואת הליטאים בהירי השיער. תעמידו איטלקי, יהודי צרפתי, ואתיופי בחדר, איפה יעבור הקו? הספקטרום האנושי רחב ועדין מדי כדי למתוח בו קווי תיחום גזעיים בעלי משמעות כלשהי, ולכן הטיעון הראשון רחוק מלעמוד במבחן הרצינות המדעית.

אבל – אם אין הבדל ביולוגי ממשי – למה לא להמציא אותו? דמם של האצילים אמור להיות כחול ומן המפורסמות היא כי מלכי צרפת יודעים לרפא חזרת. באותה מידה היה אפשר להחליט שהג'ינג'ים הם נציגיו הראויים ביותר של המין האנושי וכי נועדו להנהיג את העולם. שיער אדום הוא לפחות תכונה אובייקטיבית (בלי להיכנס לכמותיות של אדום יותר או חום בגוון אדום), אך מעולם לא העז איש להציע כי ריכוז זה או אחר של פיגמנטים בשיער יוצר אאורה מסתורית המועידה את בעליה לשלטון על שאר בני האדם האדומים פחות.

ואם הטיעון הראשון הוא ביולוגיזם משולח רסן בחזות פסאודו מדעית, שני הטיעונים הבאים כלל לא נובעים מן המדע: נניח והיה כזה דבר גזע טהור, למרות שראינו שדבר כזה הוא פנטזיה אווילית, האם גזע כזה טוב יותר מאחרים? למה? דג שוחה טוב יותר מסוס. האם הוא נעלה עליו? סוס עוקף בקלות ברווזן שטוח רגל. האם הסוס הוא אדונו של הברווזן? באולימפיאדה האחרונה ניצח רץ קנייתי את בני שאר הלאומים בריצת מרתון, האם עלינו להשתחוות לאדונינו החדשים? התפישה שאחרות היא עליונות היא מטומטמת. אחרות היא אחרות, שונה הוא שונה, אין בין זה לבין צידוק ביולוגי לשליטה בעם אחר ולו דבר. זוהי מיסטיפיקציה מרושעת של המדע ונסיון להצדיק עוול בתאוריה שקרית.

החוויה הגזענית
כפי שראינו, הגזענות אינה תאוריה אלא פסאודו תאוריה. היא אינה מדע אלא התנסות חווייתית וזו עוצמתה האמיתית: קל יותר להלחם בטיעון מאשר להלחם ברגש, וקל יותר לשלול שיח מאשר חוויה.
כמעט כולנו מתפתים להיות גזענים וכולנו בבחינת קרקע המוכנה לקלוט ולהנביט את זרעיה. אנחנו מסתכנים בהתנהגות גזענית בכל פעם שאנו מרגישים שהזכויות היתרות שלנו, כשהרכוש או הבטחון שלנו, נתונים באיום. בניגוד למה שנהוג לעיתים להניח, אדם לא נחשב לגזען או לאנטי גזען כשהוא מציין או מכחיש את ההבדלים בינו לבין האחר, אלא כשהוא משתמש בהם נגד האחר ולטובתו שלו. לא צריך להכחיש את ההבדלים האמיתיים בין בני האדם אלא להיפך: צריך להכיר בהם ולכבדם ככאלה. יש להכיר באחר כאחר ואולי גם להתעשר משונותו, הכחשת ההבדלים היא מיותרת ומסוכנת: הגישה האולטרא-הומניסטית המכחישה את ההבדלים בין בני האדם עושה עוול לאמת. כשאדם מכחיש את מה שעיניו רואות, יקל עליו לקבל הסבר אלטרנטיבי שקרי אחר. שונה הוא שונה, אבל הנקודה החשובה ביותר היא ששונה לא מצביע על עליונות, ובנקודה הזו יש לתקוף את הגזענות, ובפראפרזה על אמרתו המפורסמת של טוסנל: הגזענות היא הסוציולוגיה של המטומטמים.
אלרגיה

המילה אלרגיה מורכבת מהמילה היוונית allos שפירושה "אחר" ומן המילה ergon שפירושה "עבודה", והגזענות אינה רחוקה מההגדרה הזו: היא חוויה הנושאת מטען של פעולה הבא לדחות את השונה, את הזר, את מי שאינו חלק מה"אני" הקולקטיבי. השיח הגזעני הוא בין קבוצה אחת לאחרת. אין אינדיבידואל, אלא רק חבר בקבוצה שאת מאפיניה הוא חייב לשאת מראש. הקבוצה המותקפת מתוייגת כמזיקה ותוקפנית ולפיכך ראויה ליחס תוקפני, מכאן כל יחיד בקבוצה, יהיה אשר יהיה, ראוי לעונש.

הנושאים שבהם דנים הגזענים סובבים תמיד סביב אותם עניינים: כסף, כח, ומין: השחורים הם גדולים וחזקים בעלי איבר מין אדיר שכל אישה לבנה שתבעל על ידי אחד לא תוכל לחזור להיות עם בני גזעה, היהודים הם רמאים ותאבי בצע שיקחו את כל רכושכם וישליכו אתכם לרחוב, כל היהודיות חולות עגבת ולעיתים הן כורתות בשיניהן את איבר מינו של מאהבן, ועוד ועוד. העצמת הפחד הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו הוא לחם חוקה של הגזענות, אבל קיים הסבר נוסף: אצל הגזען קיים רגש עליונות המבוסס על היררכיה. לפעמים ההיררכיה הזו אובייקטיבית כיוון שלגזען יש זכויות יתר, אבל אפשר להיות גם אביון אומלל חסר כישורים אינטלקטואלים ובכל זאת להרגיש נעלה על מישהו אחר, יהיה עשיר, יפה, ומשכיל ככל שיהיה.

נאורות
גם בקרב ה"גזענים הנאורים" הפחד מהשונה מעורר אי נוחות, והפעולה הגזענית היא זו הדוחפת את השונה כדי להעלים את אי הנוחות הזו. הגזען הנאור היה רוצה שהקורבן יהפוך עצמו לשקוף. לא לגרש אותו, רק שיעלים הקורבן את ההבדלים: שיתלבש כמו כולם ולא יכסה את פניו ברעלה או את ראשו בשטריימל, שלא יבשל את תבשיליו הזרים הממלאים את הרחוב בריחות שהאזור אינו מורגל בהם, שישמע רק את המוזיקה המקובלת ולא את הרעש האתני שלו, ועוד ועוד. אם היה אפשר, היה שמח הגזען הנאור גם להתאים את גוון העור של הקורבן לנורמה המקומית.

ישנו קונצנזוס מוזר האומר שרע מאוד להיות שונה. הדגם הטוב אליו צריכים לשאוף האזרחים הוא זה שמתגלם בשליט, וכל סטיה מן הנורמה היא מסוכנת לחברה. הגזען מייחל לדמותה של המולדת המושלמת שהוא אפילו לא מצליח להגדיר: האם מדובר בחזרה למצב הקודם או בכינון סדר חדש? אם לחזור, אז לאן? בישראל למשל, האם חוזרים לשנות התשעים בלי העליה מאתיופיה? לשנות השמונים לפני העליה מרוסיה? עוד אחורה לפני העליה מצפון אפריקה? הגזען שואף למין אידאה הטרוגנית שהוא אפילו לא יודע להגדיר את גבולותיה.

הכלכלה של הגזענות

כבר הזכרנו את נוגשי העבדים שפיתחו לעצמם צידוקים מוסריים לרווחיהם העצומים בשיעבוד "זן נחות" של בני אדם, אבל כאן הייתי רוצה לדבר על כלכלה מסוג אחר: הכלכלה של האגו. תכליתה של הגזענות היא שליטה, תהה זו שליטה חומרית בחייהם של בני אדם מקבוצה אחרת, או שליטה היררכית בראיה של אדם את זולתו. הגזענות נותנת את האפשרות לקרוא לרע בשמו, לתת לו פנים, זה מה שיוצר את אשלית הכח לשלוט בו. זה מה שמרגיע ומחזק את האני המשותף, וכן את האני הפרטי.

ההסבר הגזעני משתלם יותר. הוא מצדיק ומחזק את הגזען על חשבון הקורבן. הקטנת האחר מסייעת לו להראות גדול יותר בעיני עצמו. הכניעה לסיפוק היא קלה וזולה, את החשבון משלם מישהו אחר. כל אחד מחפש לעצמו מדרגה נחותה ממנו כדי שיוכל להתעלות עליה במשהו ולהראות שולט בעיני עצמו או אחרים. הגזענות מציעה לכל אחד את הפתרון המתאים לו: די למצוא מישהו קטן ממך, רמוס קצת יותר ממך, לגלות קורבן מתאים, לבוז לו ולטפול עליו אשמה כלשהי. הגזענות היא הנאה שנמצאת בהישג ידם של כולם, חינם אין כסף.

עם זאת, אסור לזלזל גם בהיבטים החומריים של הגזענות: אין זה מקרה שתקופות של מיתון כלכלי גורמות לעלייה באלימות על רקע גזעני. פחד מסוג אחד (רווחה כלכלית, במקרה הזה) מתועל לפחד מסוג אחר אם באופן לא מודע או באופן יזום על ידי השלטון המנסה להסיט את אש הכשלון מעצמו. ככל שבני האדם רואים את עצמם שווים יותר כך פוחתת האלימות, ככל שמתגבר אי השוויון כך היא גוברת.

גזענות ממסדית

ממי ניסה להגדיר את הגזענות במשך רוב חייו. ההגדרה האחרונה שהצליח לנסח היא זו:

"הגזענות היא יחוס ערך כללי או מסויים להבדלים ממשיים או מדומיינים לטובתו של המפליל ומתוך פגיעה בקורבן, אשר תפקידו נועד להצדיק תוקפנות או זכויות יתרות"

זוהי, אפוא, המטרה הסופית של הגזענות: רווח אישי או לאומי, מתן זכויות יתר לקבוצה אחת על חשבון האחרת, ומשם מתחיל מעגל קסמים: קיומן של זכויות יתר גלויות יוצר מנגנון של פיצוי עצמי מצד המדכא: "הם [הקורבנות] מקבלים את מה שמגיע להם, הרי הם שקרנים, בטלנים, חסרי תרבות ועל כן הם מתאימים רק ל'עבודה ערבית' ואינם ראויים ליותר". זאת ועוד, הגזענות של הגזען מאוששת ע"י הממסד: הקורבן לא רק מואשם בהיותו אדם ממדרגה שניה, הוא באמת כזה: הוא לא נהנה מהזכויות של המדכא, והוא לא יכול להסתגל כי הממסד אינו נותן לו. נחיתותו של הקורבן הפכה לעובדה, לכן קל להתפתות ולראות באידיאולוגיה הגזענית ביטוי הולם למצב אובייקטיבי

הגזענות מגדירה במידה מסויימת את הקבוצה המדוכאת ודוחפת אליה גם אינדיבידואלים שלא ראו את עצמם חלק ממנה. יהודים רבים בגרמניה ראו את עצמם קודם כגרמנים ורק אחר כך כיהודים, או כפוסט-יהודים, והגזענות הגרמנית דחפה אותם לזרועות הציונות כנגד רצונם. כך גם בישראל: פלסטינים ישראלים רבים היו רוצים לחיות כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אך הגזענות דוחפת אותם לחיזוק זהותם הפלסטינית, הקו שמותח הממסד הישראלי בין "אנחנו" ל"הם", מבצר את הפטריוטיות הפלסטינית ומותיר מאחורי הגדר רבים שהיו רוצים לחיות ביחד כחלק מחברה אחת.

סודו של הפרולטריון, כפי שאמר מרקס, הוא שהוא נושא בחובו את הרס החברה הבורגנית. בהרחבה, הקבוצה המדוכאת נושאת בחובה את זרע ההרס של החברה הגזענית, קל וחומר אם זוהי חברה גזענית הרואה את עצמה כדמוקרטיה. אם נחזור לז'וז'ף ארתור דה גובינו, אבי הגזענות המודרנית שהגדיר את עליונות הגזע הארי ונחיתותם של הגזעים האחרים, לדידו ההיררכיה הגזעית נפגעה בגלל שני דברים עיקריים: בגלל נישואי תערובת ובגלל שליטת הדמוקרטיה, משטרם של נחותי הגזע המשווים את הגזעים הנחותים לעליונים.

אפילוג

חברה דמוקרטית אמיתית לא יכולה להיות חברה גזענית. חברה דמוקרטית אמיתית לא יכולה לתת זכויות יתר לגזע אחד על חשבון גזע אחר. זו אינה גזענות להצביע על הבדלים בין בני אדם, אבל זו כן גזענות להשתמש בהבדלים האלה כדי להצדיק דיכוי של הזולת. "האדם הוא חיה רעה" כתב פרויד ערב מלחמת העולם השניה, אבל תפקידה של התרבות הוא להשתלט עליה. הגזענות היא כלי נשק בידיהם של הרשעים, לכן חשוב כל כך להבין אותה, להכיר בקיומה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, ולהתייצב מולה חמושים באנושיות. הצורך האנושי בשליטה על האחר כנראה אף פעם לא ירפא, אבל אם נבין את המניעים העומדים מאחוריה, אפשר יהיה להקל את הבחירה במוסריות על פניה.

לקריאה נוספת: "הגזענות" מאת אלבר ממי, הוצאת כרמל, ירושלים

(הפוסט פורסם במקור כאן.)

(נעם ר')

הסברה שיש לה מדינה, חלק 2,652

למשרד החוץ יש בעיה. מדינת ישראל מגרשת בברוטליות פליטים מדרום סודאן, ומנהלת קמפיין ארסי וגזעני כנגד פליטים מסודאן, כשח"כים ושרים מתחרים ביניהם לצהלות האספסוף מי יוביל קמפיין משטמה בהמי יותר. כרגע, המנצחת בנקודות היא הגברת ח"כ דוברת צה"ל בדימוס מירי "לא התכוונתי להשוות את הפליטים לבני אדם" רגב, אבל התחרות עדיין פתוחה.

כך, מדווחת הפעילה רותם אילן, נשמעת יחידת עוז – המיץ של הזבל של החברה הישראלית, ציידי האדם שלא הצליחו להתקבל אפילו למשטרה – בפעולה: "אתה רוצה שאני אזיין אותך בתחת? רואים שאתה אוהב את זה" (פקח עוז לפעיל), "האבא אמר שהוא לא אוהב אתכן יותר ומשצידו אתן יכולות לטוס" (פקח עוז לאם וילדתה במעצר, שביקשו להפרד מהאב לפני הגירוש), "אם אתה צריך ללכת לשירותים, תעשה פשוט פיפי בשמלה שלך" (לכומר בלבוש אפריקאי מסורתי, שדווקא היה לו אישור שהיה), "מה אני בל בוי? צריך לסחוב לכם את הציוד? לא רוצים, מצדי אל תקחו" (פקח עוז בעת מעצר של משפחה עם שלושה ילדים, היום.)

יעל גבירץ תיארה חלק מהמגורשים כך: "ילדה עם כוויות איומות (שאמא שלה ואחיה כבר כלואים) למדינה שאין בה כל תשתית רפואית… חולה סכרת קשה שיודע שהגירוש גוזר עליו מוות כי אין להשיג שם אינסולין. רק שניים מהסיפורים כי הלילה הזה כה קשה גם כך. ומה התמונה הבאה? אזור האסון (ואז ממשלת ישראל תשלח לשם בוודאי את ביה"ח המעופף של צה"ל כדי להראות לעולם כמה אנו הומאניים…)"

המדובר, נזכיר, ביחידה שאחד מעובדיה – אסף חיון; לכל פושע יש שם – תיאר את עבודתו כך: "לבוא לתוך בית, יש בזה ריגוש. אתה רוצה למצוא אותם. אני מת על האכיפה. לפני כמה שבועות הלכנו לבית בסביון לבדוק מידע על מטפלת לא חוקית. אנשים מפוצצים בכסף. בעל הבית הכחיש, אבל ידענו שהיא שם, מסתתרת. היא התחבאה מאחורי קיר. החזיקה ילד קטן בן שלוש. התינוק לא צייץ, אבל אז היא התחילה לבכות. היא הבינה שהיא צריכה ללכת הביתה. בשבילי לתפוס אותה זה הישג."

מה שעבור חיון ושאר עובדי יחידת עוז הוא "ריגוש", הופך במהירות לכאב ראש עבור משרד החוץ. שם מתלוננים שאלי ישי, דנון, רגב והשאר גורמים ל"נזק בלתי הפיך" לתדמית של מדינת ישראל בארה"ב. בכלי התקשורת האמריקאים, דווח, השתמשו לראשונה בביטוי "מהומות גזע" כדי לתאר את מה שקורה בישראל. תדמיתה של ישראל, מתאוננים הדיפלומטים, ספגה מכה קשה בקרב הקהילה השחורה והליברלים שם. (מעניין לציין שמאקו קיטלגה את הידיעה הזו תחת "חדשות – צבאי". בישראל, יחסי חוץ נתפסים כבר מזמן כהמשכה של המלחמה באמצעים אחרים).

ואם הדיפלומטים חוששים ממה שיקרה ל-Hasbara הישראלית בארה"ב, לשקר הנוצץ שהמדינה היהודית היחידה במזרח התיכון היא דמוקרטיה ולא אתנוקרטיה עם סממנים תיאו-פשיסטיים בולטים, זה עוד כלום לעומת מה שיקרה למעמדה של ישראל באפריקה. שם זוכרים מי שתפקידם לזכור איך יצאה ישראל לסייע לצמד מעצמות קולוניאליסטיות שוקעות בהתקפה האחרונה שלהן באפריקה, איך התייצבה לצד כל רודן, איך מכרה נשק לכל משטר אפל, איך היתה בעלת בריתו הכמעט-יחידה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, התאום של התנועה הציונית. בפעם הבאה שהדיפלומטים שלנו ייבבו על הצבעה אפריקנית גורפת נגד ישראל, שיעיפו מבט לעבר אלי ישי ו"ארץ האדם הלבן" שלו.

Demanding a refugee policy

אל ישי, כמובן, לא התחיל את שנאת השחורים בישראל. היא מוטמעת עמוק ביהדות ובתפיסה שצאצאי חם הם אפריקאים ועל כן חלה עליהם הקללה שלו, "עבד עבדים יהיה לאחיו." הנוכל המורשע המכונה הבבא ברוך אמר לפני כמה שנים שאובמה הוא "עבד כי ימלוך, שהגיע מגזע עבדים." בקהילות היהודיות המזרחיות נהוג היה להחזיק עבדים, אפריקאים ברובם, עד סוף המאה ה-19 ובמקרים מסוימים גם עד תחילת המאה ה-20 (שפחה כזו תועדה בירושלים בתחילת המאה ה-20). היהודים האתיופים בישראל נחשבים כולם למתגיירים; זו הסיבה שהם לומדים בבתי ספר דתיים. אבל קשה להניח שהיחס המחפיר שלו הם זוכים נובע רק מהנקודה הזו, שרוב הישראלים לא מודעים לה. כרמי גילון, כששימש ראש המועצה המקומית של מבשרת ציון, השתמש באותם סטריאוטיפים שבן ארי וישי מפעילים כלפי פליטים – מלכלכים, מסתובבים בקבוצות, הורסים, תוקפים מינית – כלפי המהגרים מאתיופיה. הוא זכה אז לגינויים: לא מדברים כך על בשר תותחים כשר. הפליטים היו עשויים, לכאורה, לצפות לסיוע מצד האוכלוסיה הערבית בישראל – אבל גם בה פושה גזענות, זכר לאלף שנות חטיפת העבדים מאפריקה, והמילה לשחור בערבית היא "עַבְּד." שתיקתם של חברי הכנסת הערבים בכל הדיון על הפליטים היתה רועמת. (כתבתי על כל זה בהרחבה כאן.)

לא ניתן יהיה להתחיל לפרק את פצצת הגזענות הזו בלי דיון פומבי, חד וכואב בנושא, ודיון כזה לא יקרה מכמה סיבות. מטבע הדברים, במשרד החוץ מצטמררים מעצם הרעיון שישראל תנהל "שיחה כנה" על יחסי גזע. רק זה חסר למערך ה-Hasbara, שכל המוגלה תצא החוצה, ובפומבי. חשוב לשים לב: מה שמטריד את הדיפלומטים הישראלים הוא לא פעולות התועבה של יחידת עוז, או ההסתה הפומבית של פוליטיקאים נגד פליטים; מה שמטריד אותם הוא הדיווח על כך. משרד החוץ היה מעדיף שהפעולות של ישי ועוז יתבצעו – רק בשקט, בלילה, בלי מצלמות, בלי דיווחים. מהבחינה הזו, משרד החוץ יישר קו עם הציבור הישראלי הכללי: הוא לא רוצה לדעת, והוא לא רוצה שמישהו אחר יידע, מה עושים בשמו. שמישהו יעשה את העבודה המלוכלכת, אבל בלי רעש. במשרד החוץ, ובמידה ניכרת בציבור הישראלי כולו, מתקרבים במהירות לעמדה הפסיכופטית שאומרת שלא משנה אם אני פושע, מה שמשנה הוא שאף אחד לא יראה שאני חורג מהנורמה. הרעיון שיש לשנות את המציאות זוכה לגיחוך; המאבק על שינוי התדמית נישא בפי כל.

וכמובן, אי אפשר לנהל בישראל קמפיין נגד גזענות, משום שקמפיין כזה חייב להשען על התפיסה שכל בני האדם שווים בזכויותיהם, והאידיאולוגיה הרשמית של ישראל – הציונות – מתבססת על הענקת זכויות יתר לבני קבוצה אחת, בני הדת היהודית. אי אפשר לומר "כולנו בני אדם" בישראל, פשוט משום שהיהדות האורתודוקסית – הדת הרשמית של ישראל – מעולם לא קיבלה את העמדה הזו, ומשום שהחינוך שהוענק לרוב היהודים בישראל שולל אותה. היהדות מחלקת את העולם ליהודים ולא-יהודים, כשהאחרונים נחותים בעליל ולאחרונה הזכיר לנו עובדיה יוסף, אולי הרב החשוב ביותר בהיסטוריה של ישראל, שלאחרונים אין אפילו זכות מובטחת לטיפול רפואי. משרד החינוך הישראלי, נזכיר שוב, פסל ספרון על הצהרת זכויות האדם האוניברסלית משום שהוא הזכיר לתלמידים שיש להם זכות להמיר את דתם.

ועל זה, כמובן, משרד החוץ באמת לא היה רוצה שנדבר. ואם זה מה שהממסד הציוני לא רוצה שנעשה, כדאי שנעשה אותו.

ועוד דבר אחד: אגב, בפעם הבאה שמישהו ינסה לומר לכם שמבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה אינם פליטים, ציינו בפניו שמשרד הפנים כלל לא טורח לבדוק את הבקשות שלהם. הוא אומר את זה בעצמו, כאן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

מאירועי יוני 2012: רסיסים

ציד האדם החל: אנשי יחידת עוז וקלגסים אחרים החלו לעצור לקראת גירוש פליטים מדרום סודאן, ועשרות מהם נעצרו בשתי היממות האחרות. חטאם של הפליטים הוא העובדה שהם אינם יהודים; אילו השתייכו לבני העם הנבחר, הם לא היו מגורשים גם היו מגיעים במיליונים. הקלגסים עצרו חלק מהמיועדים לגירוש בבנקים, כשבאו לפדות את צ'קי המשכורת שלהם.

בג"צ, כמקובל בנושאים שמוגדרים על ידי הממשלה כענייני בטחון לאומי, יישר קו עם הממשלה ואישר את הגירוש לדרום סודאן ביום חמישי. בחלקים של סודאן מתרחשת מלחמה. משרד החוץ ומשרד הפנים טענו בפני בית המשפט שבטוח שם. כנראה שהם לא עדכנו את בית המשפט על כך שה-CIA מעריך שבדרום סודאן צפוי להתרחש רצח עם. בהחלט יתכן שה-CIA טועה – ההיסטוריה שלו רצופה יותר שגיאות מזו של אמ"ן – אבל צריך לתהות אם 1,500 הדרום-סודאנים הנמצאים בארץ הם סכנה גדולה כל כך, שצריך לבחון את השאלה הזו על גבם.

המעצר של פליטי דרום סודאן מתרחש למרות שביום חמישי, אלי ישי העניק להם ברוב חסדו ארכה של שבוע. המעצרים התחילו אתמול. ישי מנסה כעת לטעון שהוא עוצר רק את מי שעוד לא הגיע למשרד הפנים כדי להודיע שהוא מוכן לעזוב. כמה אנשים היו, לדעתכם, מסוגלים להגיע למשרד הפנים בין צהרי יום חמישי ובוקר יום ראשון?

במקביל, אמר היום נציג המשטרה שבניגוד לכל ההסתה הממלכתית ששופכים עלינו נציגי הממשלה, האחים היהודים והתקשורת, הפשיעה בדרום תל אביב "נסבלת ונמוכה." בפעם הבאה שגזענים מדרום תל אביב יחזרו על המנטרות הקבועות של "קבוצות שיכורים ברחובות" ו"אנחנו מפחדים לצאת מהבית", שאלו את עצמכם האם יש להתייחס לכך כתיאור מציאות אובייקטיבי, או כתיאור תפיסה של מציאות, והאם התיאורים החוזרים על עצמם קשורים לכך שיש אנשי ממסד שחיים משיווק הסיסמאות האלה.

משטרה פוליטית: המשטרה זימנה לחקירה שורה של פעילים חברתיים. סליחה, לא לחקירה – "לסור למשטרה." הפעיל היחיד שניסה לברר מה רוצים ממנו, תומר חג'ג', שמע מהשוטרים שהם רוצים לדעת מה הוא מתכנן לקיץ.

זה לא סוג של פעילות שמשטרה במדינה דמוקרטית אמורה לעשות. תפקידה של המשטרה הוא לתפוס פושעים, לשמור על הסדר, ולהגן על זכויות האזרחים. ביניהן, חשוב לציין, הזכות למחאה בלתי אלימה כנגד המשטר. "שיחות" כאלה הן סוג של הטלת אימה, ויש להן היסטוריה ארוכה במשטרת ישראל. בשנות החמישים והשישים הן נועדו לדכא את האוכלוסיה הפלסטינית של ישראל; בשנות השבעים הן הופעלו נגד הפעילים החברתיים של הפנתרים השחורים; בשנות האלפיים גם נגד מפגיני ימין כנגד ממשלת אולמרט.

כשנחשפה, לפני כמה שבועות, שיחת איום טלפונית משוטר בירושלים לפעילות חברתיות שם, המפכ"ל הודיע שהנושא ייבדק. עד כמה לוקחים במשטרה ברצינות את הנושא אפשר להבין מגל הזימונים האחרון.

ואם המשטרה רוצה לדעת מה אתם מתכננים לקיץ הקרוב, לא כדאי שתעזרו לה?

עושי רצון אדוניהם: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פטר את הפולשים לגבעת האולפנה מהצורך לקבל אישורי בניה לקראווילות המיועדות להם. הנימוק הוא "צורך צבאי דחוף ומיידי," שאם לא יטופל יקום "חשש לסדר הציבורי והבטחון באזור."

כלומר, הפרקליטות מגדירה את ההתמודדות עם המתנחלים ואת ההתפרעויות הצפויות שלהם עם פינוי השטח הגזול כ"צורך צבאי." מן המקום, על כן, לשאול מדוע הפרקליטות לא נוקטת בצעדים נדרשים אחרים כנגד איום צבאי – למשל, פירוקם של האנשים הנחשבים כמסוכנים מנשקם; למשל, הטלת עוצר על ההתנחלויות; למשל, מעצר מנהלי רחב היקף כנגד ראשי נחש.

התשובה, כמובן, היא שלא מפעילים אמצעים כאלה כנגד יהודים, גם אם הם מתחילים להיחשב כאיום צבאי. אלה אמצעים שמופעלים רק כנגד פלסטינים, קרי השכנים שלהם, שחיים באותו "אזור" עצמו, שבו קיים כעת חשש חדש "לסדר הציבורי ולבטחון." מאליו עולה החשד שהפרקליטות לא באמת מאמינה לעצמה; שהיא לא באמת חוששת מסכנה לבטחון האזור. בסכנות אחרות לבטחון האזור היא, איך לומר, לא מטפלת על ידי הסרת הצורך באישורי בניה. מותר – צריך, למעשה – לחשוד שהמילים הגבוהות האלה הן עוד אמצעי להכשרת בניה בשטחים.

עכשיו, כפי שציין בפני משפטן, כדי לבנות בבית אל, יש צורך באישור של היועץ המשפטי לממשלה, כי בית אל בנויה כולה על אדמות פלסטיניות שהופקעו, ואחרי בג"צ בית אל בכלל לא בטוח שמותר לבנות מבנים פרטיים על אדמות שנתפסו לצרכים צבאיים. והנה, פתאום, צץ לנו "צורך צבאי דחוף ומיידי."

מצד שני, בהתחשב בשינויי העמדה של הפרקליטות – היא הסכימה מלכתחילה שהבניה בגבעת האולפנה בלתי חוקית, ואז, אחרי לחץ פוליטי, ניסתה לחזור לבית המשפט בבקשה שישנה את פסק הדין שכבר קיבל, בהסתמך בין השאר על עמדתה (!) – בכלל לא בטוח שהיא לא תשנה את עמדתה שוב. יש שמועות על חוות דעת שכתב היועץ המשפטי לממשלה בנושא, שמשום מה לא פורסמה – אולי משום שהיא סותרת את עמדת ראש הממשלה.

עכשיו, עמדה משפטית לא אמורה להיות נתונה למשא ומתן. משהו חוקי, או שהוא לא חוקי. הוא מותר, או מותר בתנאים מסוימים, או אסור. לא היינו מקבלים כאלה שינויים ממהנדס: ממנו היינו מצפים שיעמוד על כך שאם יש סכנה בבניית מבנה, אז יש סכנה, ולא משנה אם זה למורת רוחו של הטייקון שמשלם את משכורתו. כך צריך להיות גם לגבי הפרקליטות. פקידות שמתיימרת להיות מקצועית, ואז מתנהגת כמו שבשבת לפי הרוח שמגיעה מלשכת ראש הממשלה, מאבדת את עולמה.

הרבה מהכבוד שהמערכת המשפטית שלנו זכתה לה נובעת מהעמדות הראויות להערצה של מספר קטן של משפטנים בשורה של משברים בשנות השמונים, ראש וראשון להם פרשת השב"כ ונספחיה (כמו משפט נאפסו). נוטים לשכוח שאחרי זמיר, שעמד ללא חת מול הטרויקה של שמיר, פרס ורבין, ושגרר אותם לחקירות משטרה, היועץ המשפטי הראשון שנאלץ לקבל שומרי ראש, הגיע יוסף חריש הרופס. חריש מונה בדיוק כדי שלא יהיה זמיר. ההשוואות בינו ובין וינשטיין מתבקשות.

פייסבוקיסטאן: האגדה שמרבים לספר על פייסבוק אומרת שהיא היתה הכרחית למאורעות האביב הערבי. בולשיט. פייסבוק עשתה כמיטב יכולתה לשבש אותו. העמוד המצרי שסביבו התגבשה ההתנגדות למובארק, "כולנו חאלד סעיד", נסגר על ידי פייסבוק ארבע פעמים.

פייסבוק לא מיועדת לדיבור פוליטי, דיבור כזה מוליד מריבות וגורם לאנשים להמנע מהקלקה על פרסומות. די במספר קטן של תלונות על תוכן שנכתב בפייסבוק כדי להביא להסרתו. אין לכם באמת חופש דיבור בפייסבוק; מותר לכם לומר רק מה שמועיל לקו התחתון של מארק צוקרבורג, אולי הדוחה שבטייקונים המודרניים. החוקרת רבקה מק'קינון כינתה את חופש הדיבור אליבא דפייסבוק "פייסבוקיסטאן."

שורה של פעילי שמאל ישראלים חוו את האפקט על בשרם: הפוסטים שכתבו הרגיזו טרולים מימין, שמיהרו להתלונן בהמוניהם על "תוכן פוגעני." פייסבוק לא בודקת את התלונות; אין לה את כוח האדם והאמת היא שזה פשוט לא מעניין אותה. התוצאה, במקרה של מספר מספיק של תלונות, היא הסרה אוטומטית, ללא יכולת ערעור, של התוכן שמרגיז את הטרולים.

זה קרה לקריקטוריסט מיש, והבוקר דיווח עמיר שיבי שגם תמונת הפרופיל שלו – פרודיה על הברווז הגרעיני של נתניהו – הוסרה גם היא. זו היתה תוצאה של פעילות יזומה של חברי קבוצת פייסבוק בשם "כולנו נגד השמאל הקיצוני," שזו שיטת הפעולה שלה. אתם מוזמנים להתלונן עליה כקבוצת שנאה כאן. אחד מיוזמי ההתקפה על שיבי מכנה את עצמו "איציק לוי", והוא טוען שהוא שוטר שעובד גם במשרד ראש הממשלה. בהחלט יתכן שמדובר בזיוף – אבל מותר גם לומר שאם יסתבר ששוטר שעובד עבור נתניהו מארגן התקפות סייבר כנגד פרופילים ועמודי פייסבוק של יריבים פוליטיים, זה לא צריך להפתיע אף אחד.

אם אתם רוצים לכתוב תוכן פוליטי, אל תעשו את זה בפייסבוק. זה עלול להתגלות כבזבוז זמן ומאמץ.

מיקוד: נמרוד עברון כתב אמש בפייסבוק על מיקוד לבחינה באזרחות שאושר על ידי משרד החינוך, שבתשובה לשאלה על מכתב הרבניות מציע את התשובה "אני תומך במכתב הרבניות," ומנמק אותה ב… טוב, קראו בעצמכם. בנצי גופשטיין, מארגון להב"ה, מיהר להביע התלהבות. בא לי למות.

(יוסי גורביץ)

בן דרור ימיני ומלחמתו באמת

ביום חמישי, הכותרת של "מעריב" (לא במקרה, הרבה מעובדיו נהגו להתייחס אליו בתור "מעליב") היתה ההסתה של אלי ישי – הטענה שהוא יודע על מספר גדול של נשים שנאנסו על ידי פליטים סודאנים אבל מסרבות לדווח על כך, מחשש שיחשדו שיש להן איידס. ביום שישי, הכותרת הבולטת היתה הטענה של בן דרור ימיני שישראל בדרכה להפוך למדינה עם אחוז הפליטים הגבוה ביותר במערב.

קודם כל, צריך להזכיר שימיני ממשיך לשחק בנו משחקים. בדצמבר, הוא טען שהמגיעים לישראל כלל אינם פליטים: "ההמונים הגיעו משום שאמרו להם שהדרך פנויה, אין מחנות שהייה על הגבול, וכל דכפין מתקבל על תקן פליט שברח מכבשנים. המציאות כמובן שונה לחלוטין. אלה שמגיעים הם החזקים יותר, שמסוגלים לשלם בין 2,000 ל-3,000 דולר , ורובם מגיעים לכאן כמהגרי עבודה ומצהירים על כך בגלוי. פעילי זכויות המסתננים זכו לניצחון. תושבי דרום תל אביב זכו לקריסה." עכשיו, כשהעובדות לא יורדות מהמסכים – 85% מהמגיעים לישראל מוגדרים כפליטים ואפילו הממשלה מודה שאי אפשר לגרש אותם – משנה ימיני את טעמו וטוען שישראל קולטת פליטים יותר מכל מדינה אחרת.

לדברי ימיני, שוודיה הובילה בשנה שעברה בשיעור הפליטים לתושב, עם 8.8 פליטים לכל אלף תושבים. הוא טוען שישראל, שעמדה אז על 3.43 פליטים לתושב, קלטה מאז שיעור גדול הרבה יותר של פליטים, ושהיא מתקרבת במהירות למקום הראשון.

כמה בעיות עם הטיעון שלו (מבלי להתייחס לעובדה שימיני פשוט החליף טענה באמצע המשחק, כלומר שהוא ירה את החיצים ורק אחר כך סימן סביבם מטרה): ימיני מעדיף להתייחס לדו"ח של שנת 2011 של סוכנות האו"ם לפליטים, שמתייחס לשנת 2010. כפי שאפשר לראות מהטבלה בעמ' 13 של הדו"ח הזה, המעודכן יותר, שמתייחס לשנת 2011 (אני מודה לנועה קאופמן על ההפניה), ישראל בכלל לא בעשיריה הפותחת. המובילה היא מאלטה, עם 20.1 פליטים לאלף תושב, ואחריה קפריסין, עם 17.1 פליטים לאלף תושב; שוודיה במקום השלישי עם 15.6 לאלף תושב, ואחריה ליכטנשטיין הזערורית, עם 14.7 פליטים לאלף תושב. הדו"ח של האו"ם, אגב, מציין (עמ' 17) שבבלגיה – שנמצאת במקום השמיני, עם 8.2 פליטים לאלף תושב – יש 45 מרכזי קליטה לפליטים. ימיני מעז לכתוב ש"הדרך לסקנדינביה חסומה", תוך התעלמות מכך ששוודיה היא אחת המדינות שקלטו את מספר הפליטים הגדול ביותר: 146,380 בחמש השנים האחרונות, 29,650 מהם רק ב-2011; נורווגיה, על אוכלוסייתה הקטנה, קיבלה 57,000 בחמש השנים האחרונות – כלומר, בערך כמו כל מה שקיבלה ישראל. למותר לציין שלא בלגיה, לא ליכטנשטיין ולא שוודיה גובלות בכלל באזורים שיש בהם פליטים. ובכל זאת, עיתונאים בכירים במדינות האלה שהיו מעיזים לצאת בהצהרות כמו של ימיני היו מוכתמים לעד כגזענים. על פוליטיקאים כמו אלי ישי, שהעיתון של ימיני מפמפם את הגזענות שלהם, מיותר להרחיב את הדיבור.

ימיני טוען עוד שלישראל אין המשאבים לקלוט פליטים. אפשר להתווכח על זה, אבל קשה לטעון שלמאלטה, קפריסין או ליכטנשטיין דווקא יש. יתר על כן, ימיני משווה את ישראל למדינות העולם הראשון, למרות שהיא לא היתה מעולם מדינת עולם ראשון אלא בהזיותיהם של תושביה. לכל היותר היא מדינת עולם 2.5. ימיני נאלץ להודות שבעצם, המדינה עם מספר הפליטים הגדול ביותר לנפש – 72 לאלף, פי עשר ממה שהוא טוען שישראל קולטת – היא בעצם ירדן, איך לומר, לא מהמדינות העשירות או המתפתחות בעולם. אפילו סוריה – סוריה! – קלטה מיליון פליטים מעיראק.

כשימיני מנסה לתרץ את העובדות האלה, הוא אומר שהפליטים מעיראק הגיעו לסוריה וירדן עם עושר והם מקדמים את המדינות הללו. למותר לציין שהוא לא מספק שום ראיה לכך. הוא אומר עוד שהאוכלוסיה העיראקית שהפכה לפליטה שייכת לרקע תרבותי דומה לזה של הקולטים אותה בסוריה וירדן. יכול להיות, אבל זה לא חשוב: זה עשוי היה להיות חשוב אם מדובר היה במהגרי עבודה. לא כשמדובר בפליטים. לאנשים שנמלטים על חייהם חובה לספק מקלט.

ימיני מוסיף עוד נדבך להסתה הקבועה שלו כשהוא טוען – בלי שום הוכחה – שהפליטים מאריתריאה תורמים לטרור. איך? ובכן, חלק מהם עשוי לשלם מס לממשלת אריתיראה, ואחרים מעבירים כספים לקרוביהם באריתריאה שאחר כך נאלצים לשלם מס, וממשלת אריתריאה מעבירה חלק ממנו לאל שבאב, קבוצה איסלמיסטית בסומאליה שמקורבת לאל קאעדה.

מבלי להכנס לסיפור המסובך להדהים של מה שקורה בקרן אפריקה – בקצרה, ממשלת אריתריאה מסוכסכת קשות עם ממשלת אתיופיה; אתיופיה פלשה לסומאליה; אריתריאה מסייעת למורדים האיסלמיסטים שנאבקים בכוחות האתיופיים – מה שימיני עושה כאן הוא האשמת הפליטים האריתראים בטרור משום שהם עשויים לשלם מסים לממשלת הבית שלהם. ממשלה, אגב, שימיני מודה שישראל היא בין הבודדות שמנהלות איתה יחסים מלאים, מסיבותיה שלה.

כלומר, תשלום מסים לממשלה ידידותית לישראל הופך אצל ימיני לסיוע לטרור. למותר לציין שממשלת אריתריאה עושה עוד כל מיני דברים עם המסים שהיא מקבלת, חוץ מסיוע לאל שבאב – למשל, לשלם עבור נשק ישראלי שעל פי דיווחים נמכר לה במהלך מלחמתה עם אתיופיה; למשל, קצת שחיתות תמורת הכסף שקיבלה מישראל עבור שני הבסיסים שישראל (על פי מקורות זרים) מפעילה במדינה.

בהתחשב ברקורד הארוך והמפוקפק של ישראל בסיוע לקבוצות חמושים ברחבי העולם, שקשה להאמין שאפילו אחת מהם היתה נקיה מטרור – הפלנגות בלבנון, מישהו? – הרי שאם תשלום מסים הוא "סיוע לטרור," אז כולנו צריכים להיות בכלא. שימוש דמגוגי הפוך בטענה של ימיני הוא שכולנו צריכים להעריץ את הפליטים האריתראים, משום שחלקם משלמים מסים לממשלת אריתריאה, מסים שמשמשים אותה לרכוש ציוד ישראלי ובכך למנוע אבטלה בתעשיית הנשק שלנו.

והנקודה האחרונה הזו אומרת כל מה שצריך לומר על בן דרור ימיני ועל היחס שלו לפליטים: הסתה בכל אמצעי, תוך כדי קריצה באמירה שהוא מתנגד לאלימות. או שהוא שוטה מסוכן, או שהוא משטה בקוראיו.

ועוד דבר אחד: חוסני מובארק הורשע היום במצרים באחריות להרג מפגינים, ונידון למאסר עולם. בתגובה, קונן פואד בן אליעזר על הפגיעה ב"אחד מטייקוני המנהיגות הגדולים, אם לא הגדול מכולם." דמם של המפגינים המצרים, שכ-800 מהם מתו במהלך המהפכה, זול בעיני בן אליעזר, שמבחינתו העובדה שרודן שומר על יחסים טובים ביחס עם ישראל חשובה יותר מכל דבר אחר. בן אליעזר הוא פוליטיקאי נצחי, כבר 30 שנה ויותר בפוליטיקה, והוא שר הבטחון לשעבר. מטבע הדברים, הוא לא הפוליטיקאי הראשון – לא בישראל ובטח לא בעולם – שתמך בדיקטטור אכזרי בשל אחדות אינטרסים, אבל בדרך כלל יש לפוליטיקאים כאלה מספיק שכל כדי לא להפגין את התמיכה חסרת החמלה הזו בפומבי. הערות כמו "הוא בן זונה, אבל הוא הבן זונה שלנו" נאמרות, בדרך כלל, בחדרי חדרים. בפעם הבאה שמעמדה של ישראל ישקע בעולם עוד קצת, זכרו את ההצהרה הזו של בן אליעזר. היא ודאי תעשה גלים בעולם הערבי, לפחות.

(יוסי גורביץ)

הלוחשים לתולעים

"ילדים ישראלים", ארגון שמסייע לילדי הפליטים וזרים בישראל, ביקש אתמול (ד') מכל מי שיכול לבוא לסייע לו ללוות ילדים מגני הילדים שלהם בדרום תל אביב לביתם. הבקשה נבעה מכך שמיכאל בן ארי וחבר מרעיו ערכו אמש עוד הפגנת שנאה בדרום. הצטרפתי.

הבהירו לנו מלכתחילה שהמשימה שלנו פשוטה מאד: להביא את הילדים הביתה. זה הכל. לא למשוך תשומת לב, לא להכנס לוויכוחים, בטח שלא להפגין. להחזיר ילד הביתה. זה הכל. זו היתה תחושה מוזרה. פתאום יש לך אחריות על ילד, לא רק על עצמך. אתה הולך ברחובות לא מוכרים ופתאום אתה מוצא עצמך שוב בסמטאות של עזה, בסוף שנות השמונים. המוח עובר למצב טקטי. מאיפה הם יכולים להגיע? מה אתה עושה אם אתה נתקל ביהודי גאה אחד? שניים? שלושה? מה אם ההתעלמות מקריאות הגנאי רק תגרום להם לחשוב שאתה פגיע, שיש כאן הזדמנות תקיפה? באיזה שלב אתה אומר לילד לברוח ונשאר שם כדי לעכב אותם?

לא קרה כלום, אבל היה הרבה פחד באוויר. ליד אחד הגנים, הצביעה הגננת עלינו – היינו לא מעט – ואמרה לילדים "אל תדאגו, תראו כמה אנשים באו לעזור לנו." אחרי זה, כבר העדפתי שיירו עלי גז.

כשסיימנו את המטלה הזו, הלכנו לגינת לווינסקי, מזהירים בדרך את הפליטים שאנחנו פוגשים מכך שיש מצב שפוגרום נע בכיוונם. מאוחר יותר שמעתי מקומי מעיר בשביעות רצון "איפה הסודאנים? לא ראיתי סודאני אחד מאז שהגיעה ההפגנה!" התלבטות: האם ההתרעות האלה לא עשו את העבודה של הכהניסטים? הרחיקו את הפליטים מהמרחב הציבורי? מצד שני, האם זה לא עדיף על פצועים?

המשטרה מנעה מההפגנה להגיע לאזור לווינסקי. בדצמבר שעבר דווקא נערכה שם הפגנה דומה מאד, שוב בהנהגת בן ארי, והמשטרה טיפלה בה היטב: היא יצרה חיץ בין הגזענים ובין הפליטים וסיימה במהירות את הקטטות המועטות שפרצו. עכשיו, שבעה חודשים מאוחר יותר, זה כבר מסוכן מדי, מי יודע איך זה ייגמר.

בחיפוש אחרי ההפגנה, תעיתי עם גלינה ברחובות שכונות שפירא. המשטרה בלמה נסיונות להתקרב לאזור, מה שלא הפריע לנו להתקל בגזענים משוטטים. אחד מהם, באופן חדשני, איחל לא רק לגלינה שתיאנס, אלא גם לי; אחר כך הוא איחל אותו הדבר לפעילה בינלאומית מודאגת למראה. בדרך חזרה, נתקלנו באם ובתה, שכנראה זיהו אותנו כשמאלנים בשל המראה שלנו או המצלמה. שתיהן איחלו לגלינה אונס, והאם צווחה בכיווננו ש"אלוהים יעניש אתכם." לא, ענתה לה הבת: קודם כל יעניש אותם העם, אחר כך אלוהים. אין מה לומר, מופת של חינוך יהודי טוב. בתחנה המרכזית שלושה בטלנים התחילו לצווח "שמאלנים" בכיווננו.

אז אולי טוב שהחזרנו את הילדים מוקדם הביתה.

[]

תושבי דרום תל אביב, מתודלקי הסתה, הם במידה רבה סימפטום לבעיה, לא הבעיה עצמה. הבעיה היא הלגיטימציה של השנאה הגזענית, שמגיעה ישירות מהשלטון. אחרי הפוגרום של יום רביעי האחרון, ראש הממשלה גמגם משהו רפה על כך שזה לא בסדר. הבוקר פורסם קדימון לראיון עם שר הפנים שלו, אלי ישי, שאמר שידוע לו על מקרים רבים של נשים שנאנסו על ידי פליטים, ושנמנעו מלהתלונן על כך מחשש שיחשבו שיש להן איידס.

עכשיו, אלי ישי צריך להחליט אם הוא שקרן נלוז, שמפיץ שנאה כדי לקדם את עצמו, או שהוא מועל בתפקידו כשהוא, מצד אחד, לא מדווח למשטרה על פשעים רבים שהוא "יודע עליהם", ומצד שני מסכן את בריאות האוכלוסיה בכך שהוא לא מדווח לשירותי הבריאות על נשאיות איידס פוטנציאליות. אל תדאגו: ישי הוא שקרן.

השקר שלו הוא שיא חדש במערכת הסתה שהעבירה להילוך גבוה בשבועות האחרונים. מירי רגב, שבתחרות בין הטמטום, העילגות והשנאה שלה תצטרך לשפוט מצלמת מהירות, קראה לפליטים "סרטן," ואחר כך ניסתה להעמיד פנים שזה לא מה שהיא אמרה. בנסיון הפאתטי ביותר שלה עד כה, היא אמרה שהיא "לא השוותה את הפליטים לבני אדם." דוברת צה"ל לשעבר – זה מסביר המון גם עליה וגם עליהם, לא? – ניסתה מאז להעלים את הסרטון שהעלתה, ללא הצלחה.

רגב, כמובן, לא בודדה במערכה. יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שנמצאת בשורות האחרונות של קדימה, מפלגה שהסקרים האחרונים מעניקים לה שלושה מנדטים, קראה לכלוא את חברי ארגוני זכויות האדם במחנות. אנחנו מדברים על הפטריוטית הגדולה שהשתמטה משירות צבאי וביצעה תפקידי מזכירות בשירות לאומי, ועל הוגת הדעות החריפה, שהגיעה למסקנה שהתפרצות של הר געש איסלנדי היא נקמה של יהוה על השואה. טוב לה בכנסת, היא רוצה להמשיך. על דני דנון, שניהל השבוע עוד קרקס הסתה בכנסת, מיותר להרחיב את הדיבור.

רגב ודנון הם חברים במפלגת השלטון. ישי הוא ראש מפלגה ומחזיק באחד התפקידים הבכירים בישראל. שמאלוב-ברקוביץ' היא חברת קואליציה. כשהם אמרו את מה שהם אמרו, דברים שהיו מחסלים את הקריירה של כל פוליטיקאי במערב או בארה"ב, הם ידעו שהם לא יספגו שום נזק כתוצאה מכך. הם ידעו שראש הממשלה או ראשי המפלגה שלהם לא יתקפו אותם – משום שהדעות האלה פופולריות מאד בציבור היהודי. ולא רק בדרום תל אביב, שמחזיקה מנדט וחצי בקושי. נתניהו, מותר לחשוד, סותם את הפה מכמה סיבות: קודם כל, כי הוא מעולם לא נקט עמדה שמצריכה אומץ ציבורי והתייצבות מול הציבור שלו, שנית משום שהוא נשען תמיד על ארגוני שנאה (חב"ד, המערך של המתנחלים) כדי להבחר, ושלישית משום שקמפיין שנאה כזה מסיח את העובדה לא רק מהגזירות הכלכליות שהוא עומד להנחית עלינו, אלא גם מכך שכפי שהדברים נראים כעת אובמה תמרן אותו הצידה והוא יתקשה מאד לצאת למלחמה באיראן. אז אם האיום האיראני נראה פחות מפחיד, תמיד יהיו לנו סודאנים.

הסתה גלויה לשנאת זרים היא, לדעת שורה של פוליטיקאים בעלי מעמד, המפתח לקידום מעמדם. קשה להאמין שרגב, דנון וישי (שמאלוב-ברקוביץ' הגיעה לכנסת בטעות) לא יודעים שדיבורים כאלה רק מקדמים אותם. קשה גם שלא להאמין שהשנאה הזו לא פורחת על רקע הפיכתה של ישראל ליהודית יותר.

ככל שאדם מגדיר את עצמו, בישראל, כיהודי יותר, כך הוא שונא אדם יותר. ויש מתאם בין חוסר השכלה ועוני ובין יהדות-יתר. ובסופו של דבר, הבעיה נובעת מעצם הפרויקט הציוני, כפי שהוא נתפס היום: מדינה ליהודים בלבד, עם התחייבות מן השפה ולחוץ לדמוקרטיה. ההתעקשות של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית – מהלך שהם מסרבים לו, בצדק, משום שהוא יהפוך 20% מתושבי ישראל לכאלה שהאזרחות שלהם מוענקת להם בחסד ולא בזכות – אומרת לאספסוף היהודי כל מה שהוא צריך לשמוע: שלמי שאיננו יהודי אין מקום בישראל.

לפני כשלושים ומשהו שנה מחתה ישראל בתוקף על החלטת האו"ם שהציונות היא גזענות; היא היתה גזענית כבר אז. הצורה החדשה של הציונות, הרבה יותר יהודית משהיתה פעם, גזענית הרבה יותר, והיא חסרת סובלנות לא רק כלפי זרים, אלא גם כלפי מי שמסרב להכפיף את עצמו למפלצת היהודית-ציונית החדשה. חברת כנסת כבר קראה לכלוא את מתנגדי המשטר במחנות ריכוז, והאדמה לא זעה, ציפור לא צייצה, וראש הממשלה לא געה. הקונסנסוס, מפחיד גם כך, זז עוד קצת – לא ימינה, כי לא הוגן להאשים את השמרנות בצורת החשיבה הזו; שמרנים היו מתעבים את עצם הרעיון של בן אספסוף חסר תוחלת שמנפץ ובוזז את חנותו של פליט אפריקאי שבנה את עצמו בשתי ידיו – אלא למטה, אל תפיסה פולקיסטית, אנטי-מערבית ואנטי-דמוקרטית.

ועוד דבר אחד: היועמ"ש, יהודה וינשטיין, החליט להעמיד לדין את אורי בלאו. כאן המקום להזכיר שהמדינה שינתה את ההסכם שלה עם בלאו תוך כדי תנועה, ודרשה ממנו לא רק את המידע שקיבל מענת קם, אלא את כל המידע שקיבל בעשור האחרון. אין כתב שהיה מסכים לעשות דבר כזה. אם בלאו אכן יורשע, והסטטיסטיקה נגדו, אפשר יהיה לומר "אל מלא רחמים" על הסיקור העצמאי של צה"ל. אין כתב צבאי, אלא אם הוא מעלה כתבות ששלח לו דו"צ לפרסום "בשם הכתב", שלא השתמש במידע מסווג שהגיע אליו שלא בצינורות המקובלים. מי שהחליט להעמיד לדין את בלאו, החליט שאת המידע שלנו על צה"ל נקבל בלעדית מדובר צה"ל. המקרה של בלאו הוא תקדים: כל מי שיקבל מעתה מידע על צה"ל, יסתכן בכך שיואשם בהחזקת מידע סודי ללא אישור, והסיכון יגבר ביחס ישיר לפגיעה של הכתבה במערכת הבטחון. לעיתונות עצמה, כמובן, יש חלק בכך. כפי שכתב אתמול יפה נועם שיזף, "העיתונאים שהרשו שיקראו לענת קם 'חיילת מרגלת' בצהובונים שלהם, שלא יזדעזעו היום שמעמידים אותנו לדים בתור מפעילי סוכנים."

הערה מנהלתית: מאז פרסום הפוסט הקודם, התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

רוצה רשיון להסית? חבוש כיפה

הפרקליטות, בהנחייתו של היועמ"ש יהודה "מזל שאני נשוי" וינשטיין, הודיעה אמש (ב') שהיא סוגרת את תיק החקירה נגד הרבנים יצחק שפירא, יוסף אליצור, דב ליאור ויצחק גינזבורג. שני הראשונים, שמשמשים כרבנים בישיבת יצהר, כתבו, לפני כשנתיים, את ספר ההסתה לרצח "תורת המלך", חקירה הלכתית בשאלת הלכות גויים – כלומר, מתי מותר ליהודי להרוג לא יהודי. ליאור וגינזבורג כתבו את ה"הסכמות" לספר. ראוי לציין שכל הארבעה הם עובדי מדינה ושהישיבה מקבלת מימון ממשלתי.

התמה של הספר היתה פשוטה למדי: פחות או יותר הכל הולך. בפסקה ידועה לשמצה, הם כתבו ש"יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים." יש שם הרבה יותר, בין השאר קביעה שאם יהודי הורג לא יהודי שלא שומר על מצוות בני נוח, מתוך כוונה להעניש אותו על כך, הרי שההריגה מותרת. באופן נוח מאד, רוב אוכלוסיית בני האדם – נוצרים, פגאנים, אתאיסטים – מוגדרת כמי שלא שומרת על מצוות בני נוח, ואפשר להרוג אותה על אי ציות לצו של החבר הדמיוני בשמיים שהיא בכלל לא מודעת אליו.

מטבע הדברים, אפילו במצבה הרקוב של התיאוקרטיה היהודית היחידה במזרח התיכון, הטקסט הזה גרר הרמת גבות. החלה חקירה שהתנהלה בעצלתיים, משום שהרבנים התנגדו להתייצבות לחקירה ולמשטרה אף פעם לא היה את האומץ להתמודד איתם. היו מספר כינוסים גדולים של רבנים, שהביעו תמיכה בנחקרים; חלק מהמשתתפים טענו שהם לא תומכים בספר – חלקם אמרו במפורש שהם מתנגדים לו – אבל שהם לא יכולים לעמוד מן הצד כשרב נחקר על דברי תורה. מן הראוי לציין ששום רב אורתודוקסי בעל מעמד לא טרח לכתוב ספר שמפריך את "תורת המלך", אם כי נסיון רציני כזה נעשה על ידי סטודנט (לא מוצא את הקישור, מצטער).

כעת גוועה החקירה בקול ענות חלושה. החלק המדאיג ביותר בהחלטה של וינשטיין הוא הנימוקים שלו. הוא ציין שאף ש"תורת המלך" מכיל גילויים חריפים של גזענות, אין לו על מה להסתמך בבואו לבית המשפט, משום שהרבנים הקפידו לעטוף את ההסתה שלהם לגזענות במונחים דתיים. היועמ"ש כתב שהחוק מתיר ענישה של אדם ש, ובכן, הטיף לגזענות, אבל החוק החריג במיוחד "ביאור הלכתי" מענישה.

היועמ"ש וינשטיין צודק ללא ספק. חוק העונשין הישראלי – סעיף 144ג.(ב) – ברור למדי: "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה […] ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להביא לגזענות." ומאחר ושפירא ואליצור יגעו וטרחו וכתבו 230 עמודים של הסתה לרצח גזעני, עמוסים בהערות שוליים מלומדות, החוק לא יכול לגעת בהם.

החלטת הפרקליטות משמעה שהחוק הישראלי נגד דיבור שנאה מת. הגזענות היהודית היא דתית מטבעה. וזה איננו מקרה: הכנסת, שזועזעה באמצע שנות השמונים מבחירתו של כהנא, שהשתמש בה כבמה להסתה גזענית פרועה – אם כי הוא היה יכול ללמוד הרבה מה"ה דנון, רגב, שמאלוב-ברקוביץ' ושאר הבהמות – החליטה לחוקק חוק נגד גזענות.

דא עקא, המחוקקים מצאו את עצמם בבעיה קשה: הוצאת הגזענות אל מחוץ לחוק, מבלי להעניק פטור לגזענות דתית, תוציא את היהדות האורתודוקסית אל מחוץ לחוק. ליבתה של הדת הזו היא גזענות ושנאת המין האנושי, והיא מתבטאת בליטורגיקה ובפולחן שלה. גבר יהודי אורתודוקסי מודה מדי בוקר ליהוה על כך שלא נוצר גוי; על כך שלא נעשה אשה (נשים משבחות אותו על כך ש"עשן כרצונו"); ועל כך שלא נולד עבד. התפילה היומית, שמונה עשרה, שנאמרת שלוש פעמים ביום, מכילה קללה נגד הנוצרים ונגד המינים היהודים (היא מכונה, מפחד הצנזורה, "ברכת המלשינים"), ותפילות אחרות מייחלות רק רע ללא יהודים. ההבדלה, הברכה שמגיעה בין השבת ושבוע החול, כוללת את המשפט "המבדיל בין אור לחושך, בין קודש לחול, בין ישראל לעמים." ההלכה היהודית מכילה שורה של פסיקות שבזהירות נקרא להן בעייתיות: עובדיה יוסף הזכיר לנו אחת מהן לאחרונה, כשהזכיר שמעיקר הדין אסור לרופאים יהודים לטפל בחולים לא יהודים בשבת, ושעליהם לעשות זאת רק כדי שלא יפטרו אותם. חוק גזענות עם שיניים היה גורר את יוסף לחקירת משטרה.

כך שלכנסת לא היתה ברירה אלא להעניק לדת (קרי: היהדות האורתודוקסית) פטור. ובכך, חבריה גרמו נזק סופני לחוק – עד כדי כך שאפילו כהנא, שכלפיו היה החוק אמור להיות מופנה, הצביע בעדו.

ואף שזה היה החוק במשך כ-25 שנה, הפרקליטות נמנעה כמיטב יכולתה מלבחון אותו. יש, לדעתי, רק רב אחד שהועמד לדין בעטיו: עידו אלבה. הלז כתב ספר בעקבות טבח גולדשטיין (הוא היה ממעריציו), שנקרא "בירור הלכות הריגת גוי." יש להניח שאלבה היה זהיר פחות משפירא ואליצור. גם הזמנים היו אחרים, והיועמ"ש היה אחר. מותר להניח שאילו וינשטיין הזהיר היה היועמ"ש, אלבה כלל לא היה מועמד לדין.

אז אם אתה רוצה להשפריץ גזענות בישראל, שים כיפה על הראש, הקפד לצטט את הרמב"ם, ויהיה בסדר. זה אמנם תמיד היה החוק, אבל עכשיו הפרקליטות מודה בפומבי בפרצה הזו.

ובכל זאת, תהיה: מה היה קורה לאמאם שהיה מתפלפל בהלכות ג'יהאד? האם גם הוא היה נהנה מהגנתו של וינשטיין? שאלה קשה.

ועוד דבר אחד: מתנגד משטר סורי שאיבד את עינו ניסה להגיע לישראל לטיפול. אף אחד לא התנגד לכך, פרט לאלי ישי. הלז טען שיש סכנה שהוא ינסה להשאר בארץ, ודרש ערבות של 200,000 ₪. זהבה גלאון כתבה היטב על כך: "מעשה כל כך קר לב יכול להגיע רק משר פנים שמשרת את קבלני העובדים הזרים כל כך הרבה שנים, עד שהוא לא יכול לחשוב על פתרון שלא עושה שימוש בשיטות הסחיטה שלהם."

(יוסי גורביץ)