רוצים להטריל מישהו ממנויי המהדורה הדיגיטלית של ״הארץ״? כל מה שאתם צריכים הוא כתובת המייל שאיתה המנוי נרשם לאתר.

כעת הכנסו לאתר ״הארץ״ ודווחו בשם המנוי ששכחתם את הסיסמה שלכם. מערכת המנויים מתוכננת בצורה די מעצבנת ולכן היא תחליף את סיסמת המנוי מיד ותודיע לו על כך באימייל, בשונה מרוב המערכות הדומות שדורשות הקלקה על לינק במייל כדי לשנות את הסיסמה, בין השאר כדי להגן על משתמשיהן מטרולים כמוכם.

הטרלה נעימה.

בעקבות הגרסה הגרגוריאנית ל”עטור מצחך”*, שני פינוקים לכבוד שבת קודש –

לאט לאט לאט לאט, שיצא קצת הודי (לא לרכי הלבב וקצרי הרוח):

ולאט לאט מהר מהר, שיצא קאנטרי:

(תודה לגילואיס המלך)

____

* וכמובן עוד אלפי תעלולי time stretch אחרים ישנים יותר

כבכל שנה, לקראת חג הפורים כל נערה שואלת את עצמה את אותה השאלה – האם תחפושת חשופה מחבלת במאבק הפמיניסטי? או אולי להיפך – האם מלחמה בתחפושות החשופות של היא סוג של slut shaming ולכן צריך לעשות ריקליימינג של קונספט התחפושת החשופה? מה מהם הוא כניעה לפטריארכיה ומה מהם הוא התנגדות לה? האם צריך להחרים את החג או שמא יש להשתתף בו בצורה חתרנית? לא קל.

אל חשש – סרטן בגב האומה כאן כדי להסגביר: קחי את התחפושת המבוקשת מתוך קטלוג התחפושות החביב עלייך והדביקי לה את השלט שעיצבנו במיוחד לשם כך –

השלט משדרג כל תחפושת ומבהיר לכולם שאת לא סתם שוטרת סקסית, את שוטרת סקסית בקטע מעצים.

(התמונה מתוך קטלוג שושי זוהר 2014)

כבכל שנה, מיליוני פחדנים מניפים דגל לבן ומציינים את יום שני השני בפברואר (החודש השני בשנה) כיום הפחדנות הבינלאומי, הידוע גם כ Shitless Monday.

רבים חוגגים ביום זה את הפחדנות האישית המתבטאת באיפוק כשדורכים עליהם, מטאפורית וקונקרטית, בעבודה ובתור לכספומט. אחרים מעדיפים לציין דווקא את הפחדנות הקולקטיבית: השמאלנים יציינו את זו שמעכבת את הסכמי השלום עם הפלסטינים, ומנגד הימנים יציינו את הרתיעה מלכתוש את כל אויבי ישראל לעיסה מדממת שתודה שצה”ל הוא הצבא הכי מוסרי שהיה להם הכבוד שיהרוג אותם. הסוציאליסטים יחגגו את התקפלות הרשויות בפני כל נבלה שמוכן להקים אגף במוזיאון על חשבונו, ומולם יציינו הקפיטליסטים שזה בכלל לא נקרא קפיטליזם מה שיש עכשיו כי עובדה שמס הכנסה.

הקנדים תושבי קולומביה הבריטית יציינו היום את יום המשפחה, אבל פחדנים ברחבי העולם יעדיפו לזכור דווקא קנדי ממוצא רוסי אוקראיני, הלא הוא טוראי דימיטרו סיניצקי, שהתיישב על האדמה וסירב להמשיך לקחת חלק בפסיכוזה הקולקטיבית ששמה מלחמת העולם הראשונה. סיניצקי נשפט והורשע והוצא להורג בעוון פחדנות אל מול פני האויב, והוא, כרבים אחרים, אחד מגיבוריה של הפחדנות באשר היא.

לקראת הערב יאיר לפיד צפוי לצטט בדף הפייסבוק שלו את פרנקלין רוזוולט שאמר שאין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו וגם אותו אוכלים, משפט שאותו לפיד ייחס לתאודור רוזוולט, ועל כך יקבל לייקים מאלפי אנשים שמפחדים לגבש דעה.

חג שמח.

בתמונה: בוז’י הרצוג חוגג את זה שהצליח לטפס על סולם נמוך

כתבות שלא אמורה להיות המילה היחידה בהן.

1.

בתור ילד, ואולי גם כנער מתבגר, קרה מדי פעם שהייתי נתקע על מילה או על צירוף מילים. הייתי אומר את הצירוף בלב או בחצי-קול וחוזר עליו שוב ושוב עד שהוא היה מתרוקן ממשמעות ונהיה זר באזני. קחו למשל את הצירוף “אלון עידן” וחזרו עליו שוב בלב. ועכשיו שוב. הנה כך: אלון עידן, אלון עידן אלון עידן… עד שזה נהיה אלונידן, אלו נידן אלוני דן אל או ני דן אלונידן אלון אידן עלון הידן אל לו ניד אן עד דלא ידע עד לו ני דן.

הלו, Need an

2.

הצירוף “אלון עידן” מורכב משתי מילים: הראשונה – “אלון”, במשמעותה הטריוויאלית ביותר היא שם של עץ, משדרת יציבות, עוצמה ועמידות. מעבר לכך, אל הלא-מודע של הנמען, מתנגנת מתחילתה של “אלון” המילה “אל” שרומזת על דבר מה אסור, וסיומת ההקטנה “ון” שהופכת את האיסור למשהו שהוא לא בדיוק טאבו. זהו איסור שיש בו משהו מרומז, שמייסר את הקורא רק לרגע כאילו הוא נוכח שעשה דבר מה שאסור לעשותו, אבל הרגע חולף במהרה. פירוש המילה “עידן”, ברובד הבנאלי, תקופת זמן ממושכת, והשם עצמו מתנגן ומתארך ויש לו מצלול של דינדון פעמונים מרוחק. אבל במצלול של “עידן” חבוי גם האיד, אותו חלק גולמי וייצרי שלא נענה למוסכמות החברה לא משום שהוא בז להן, אלא משום שהוא עיוור להן. הצירוף “אלון עידן” כולו, או אלונידן, מספר את סיפורו של דור שלם של בני 30-40 פלוס שכותבים בעיתונים ובאתרי תוכן ובבלוגים. זהו סיפורו של דור שאוסר על עצמו להיות עיוור למוסכמות החברה ומכריח את עצמו להתעלות מעבר לצורך האלמנטרי של האדם ביציבות ארוכת טווח. זהו עידן של אלון, ואלון עידן. זהו דור של פובליציסטיקה שמעלה על נס את פירוקו של הבנאלי והדבילי לטובת טור של 400 מילה, ושהיא בסופו של דבר פוני של טריק-דקונסטרוקציה אחד.

3.

פובליציסטיקה היא תחום בעייתי. במובן מסויים זה אפילו מופיע במילה עצמה – פובליקה, המילה שממנה קיבלנו את ה”פובליצ” היא בלטינית מילה דו-משמעית: מצד אחד משמעה ציבור אך יש לה גם משמעות פחות מוכרת והיא תנועת מעיים בציבור. יש אפילו טענה, קצת אזוטרית אבל קשה להפרכה, שהמילה “פלוץ” בעצם מגיעה מאותו שורש.

4.

הפסקה הקודמת היא ערימה של קשקושי תחת שהכותב הנפיץ לפני שניה. כמו הטורים של אלון עידן, בעצם.

(בהשראת התסכולים של נ. צוק)