עד לא ני דן

1.

בתור ילד, ואולי גם כנער מתבגר, קרה מדי פעם שהייתי נתקע על מילה או על צירוף מילים. הייתי אומר את הצירוף בלב או בחצי-קול וחוזר עליו שוב ושוב עד שהוא היה מתרוקן ממשמעות ונהיה זר באזני. קחו למשל את הצירוף “אלון עידן” וחזרו עליו שוב בלב. ועכשיו שוב. הנה כך: אלון עידן, אלון עידן אלון עידן… עד שזה נהיה אלונידן, אלו נידן אלוני דן אל או ני דן אלונידן אלון אידן עלון הידן אל לו ניד אן עד דלא ידע עד לו ני דן.

הלו, Need an

2.

הצירוף “אלון עידן” מורכב משתי מילים: הראשונה – “אלון”, במשמעותה הטריוויאלית ביותר היא שם של עץ, משדרת יציבות, עוצמה ועמידות. מעבר לכך, אל הלא-מודע של הנמען, מתנגנת מתחילתה של “אלון” המילה “אל” שרומזת על דבר מה אסור, וסיומת ההקטנה “ון” שהופכת את האיסור למשהו שהוא לא בדיוק טאבו. זהו איסור שיש בו משהו מרומז, שמייסר את הקורא רק לרגע כאילו הוא נוכח שעשה דבר מה שאסור לעשותו, אבל הרגע חולף במהרה. פירוש המילה “עידן”, ברובד הבנאלי, תקופת זמן ממושכת, והשם עצמו מתנגן ומתארך ויש לו מצלול של דינדון פעמונים מרוחק. אבל במצלול של “עידן” חבוי גם האיד, אותו חלק גולמי וייצרי שלא נענה למוסכמות החברה לא משום שהוא בז להן, אלא משום שהוא עיוור להן. הצירוף “אלון עידן” כולו, או אלונידן, מספר את סיפורו של דור שלם של בני 30-40 פלוס שכותבים בעיתונים ובאתרי תוכן ובבלוגים. זהו סיפורו של דור שאוסר על עצמו להיות עיוור למוסכמות החברה ומכריח את עצמו להתעלות מעבר לצורך האלמנטרי של האדם ביציבות ארוכת טווח. זהו עידן של אלון, ואלון עידן. זהו דור של פובליציסטיקה שמעלה על נס את פירוקו של הבנאלי והדבילי לטובת טור של 400 מילה, ושהיא בסופו של דבר פוני של טריק-דקונסטרוקציה אחד.

3.

פובליציסטיקה היא תחום בעייתי. במובן מסויים זה אפילו מופיע במילה עצמה – פובליקה, המילה שממנה קיבלנו את ה”פובליצ” היא בלטינית מילה דו-משמעית: מצד אחד משמעה ציבור אך יש לה גם משמעות פחות מוכרת והיא תנועת מעיים בציבור. יש אפילו טענה, קצת אזוטרית אבל קשה להפרכה, שהמילה “פלוץ” בעצם מגיעה מאותו שורש.

4.

הפסקה הקודמת היא ערימה של קשקושי תחת שהכותב הנפיץ לפני שניה. כמו הטורים של אלון עידן, בעצם.

3 תגובות בנושא “עד לא ני דן


  1. חבל שמזהים בין אלון עידן לבין קשקושים פוסט-מודרניסטים. זהו עלבון לא הוגן כלפי קשקושים פוסט-מודרניסטיים. קשקושים פוסט-מודרניסטיים מתבססים על השכלה: שילוב רעיונות של אנשים קודמים, תיאוריות שהן תוצר של קריאה וחשיבה לא מעטה, ובסוף יוצא משהו שיש המאמינים שהוא מעיר באופן מעניין וחשוב את המציאות, יש החושבים שהוא ממית אסון על החברה, ויש החושבים שהוא ניפוח שכל אקדמי עלוב.
    בניגוד להוגים פוסט-מודרניסטים ממדעי הרוח, אלון עידן הוא בוּר עצֵל. הוא מבטא תובנות של ילד בן שש-עשרה: לפעמים מעניינות, בד”כ מביכות, ותמיד מתעלמות מקיומה של הגות פילוסופית וסוציולוגית שכבר עסקה באופן שקדני ושיטתי יותר בנושאים עליהם הוא כותב.
    מה שבאמת כואב בקיומו הוא שיש אנשים שחושבים שכתיבתו גאונית ומחכימה. דומה הכאב לזה הנובע מהצלחתו של יאיר לפיד והצלחתו הנוכחית של ספרו של ארי שביט.

    בהקשר זה, נביא שקר, אני מצפה ממך להתייחס להצלחתו של ארי שביט ולבטא את הכאב העז שהיא גורמת: רשעים יעלוזו, פרוניאידים שרלטנים עצלנים גם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.