גם אתן שבעתן מהמונופול של הארץ על שאלוני טריוויה שמאלץ אותנו להמתין עד ליום שישי או למוסף החג?
מדור הטריוויה של סרטן בגב האומה, מאת דן קופר ועבגד יבאור, מעניק לכן עשרים (ואחת) שאלות בימי חול המועד!
איך משחקות? אם אתן לא יודעות איך לשחק טריוויה אז עזבו.
.
.
.
.
.
.
.
.
* השאלות מנוסחות בלשון נקבה אך מתייחסות לגברים ונשים כאחת
מקורות במערכת הבטחונית אמרו הערב כי אין ספק שקרוב לוודאי שחמאס יוכרע סופית אחרי החגים, ט.ל.ח. טפו טפו נשבעים באמא בלי נדר באור שאנחנו רואים כנראה. עוד הוסיף מקור בכיר במערכת שאחרי שחמאס יוכרע, התכנית להכריע את הג’יהאד האיסלאמי היא עניין של יום-יומיים, חצי שנה גג, תיכף אחרי ששטוכס יגיע לתקן את הנזילה.
פרשנים פוליטים בעולם מודאגים שאם תנועת דאעש תממש את איומה ותרצח את 40 אלף היזידים הנצורים על ראש הר בעיראק, לא ישארו בידי פוליטיקאים ברחבי העולם שום מטאפורות למצב. החשש, שהיה קיים תמיד, החריף לאחרונה לנוכח השחיקה בשימוש במטאפורות לרשע אנושי במהלך המבצע הישראלי ברצועת עזה ולאחריו. פרשן הגארדיאן, ראסל קרופורד, אמר אמש בכנס תקשורת באדינבורו: “ישראל הם הנאצים, ועזה היא מחנה מוות, ואז מי דאעש? האם דאעש הם בשאר אסד? זה יהיה פשוט לירות לעצמנו ברגל מבחינה מטאפורית.”
אליסה קוליציו, פרשנית פוליטית איטלקיה, אמרה בפאנל טלוויזיוני בקאנאל 5: “יתכן שלא יהיה מנוס מלהידרש לכיבושי המונגולים כמטאפורה לזוועות. הנקודה היא שמרבית הציבור בעולם המערבי לא מכיר את פרטי פועלו של ג’ינגיס חאן, ולכן האפקט הרגשי של ההשוואה יהיה מינורי למדי.”
ג’ינגיס חאן? לא מספיק תהודה רגשית.
באגף תקשורת והסברה במשרד החוץ הישראלי הובעה שמחה על ההתפתחות, “לא רק משום שהרבה ערבים ימותו”‘ אומרים שם, “אלא בעיקר כי נמאס כבר להיות יותר טובים רק מסוריה”. השוואות לדאעש, כך מקווים, יאפשרו להכניס קצת גיוון וצבע במסרים שמעביר המשרד לאזרחי ישראל דרך הופעות בתקשורת הזרה.
פרשת בחוקותי היא הפרשה האחרונה בספר ויקרא שהיה די משעמם ואני לא חושב שקרה בו משהו משמעותי. זה שוב מחזיר אותי לשיר של אש וקרח 3 ו4 וקצת מחמש, שווואלה, אם היו אומרים לי שזו ההשראה לגמרי הייתי קונה את זה.
בכל מקרה, נראה שבמשחקי הכס – הסדרה, דווקא מבינים את זה ועוסקים רק בהתרחשויות משמעותיות ולדעתי אפילו יוותרו על כל דבר שלא מקדם את העניינים קונקרטית.
יש שיאמרו שזה עדיין לא זה, במיוחד העונה הזו (4), אני די מסכים. זה לאו דווקא שאין התרחשויות. אם נבדוק כל פרק לגופו נראה שיש עלילה. הבעיה היא שהפרקים פשוט לא כתובים טוב, אלא מאוד סביר וזה לא מעניין אותי במיוחד.
הניתוח של זה מבחינה מקצועית זה הוא פשוט לחזור למקורות – בלי בכלל לנתח צירי עלילה ודמויות. זה פשוט לא כתוב טוב. אין תסריט. דיאלוגים פח. וגם המשחק די גרוע. כאילו פאק, את צריכה לגלם נסיכה צעירה ומתנשאת אבל נחמדה ויפה שיש לה דרקונים. בטוח שזה יכול להיות יותר מעניין משכנה של מישהו בפלורנטין שעובדת בפאב במקביל ללימודים במכללה למנהל וגרה עם 3 שותפים ניג’סים שאחד מהם מתעקש ללבוש שריון כל היום אפילו שחם רצח!
שבת שלום
– “בליינד אני יצטרך מועד ב’…”
“שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ”. זו מצוות השמיטה אשר נמצאת במרכזה של פרשת בהר אותה אנו קוראים היום.
כלומר, זה מה שיגידו רוב הכותבים על הפרשה או שימצאו דרך אחרת נפתלת כדי כדי ליישב את הסתירה בין דבריה, לבין לא להיות גזען חשוך.
ככה: עבד יהודי הוא שכיר, לא עוסק בעבודות בזויות ורק עד שנת היובל ׁ(7 שנות שמיטה) – ואז משוחרר. עבד גוי הוא לכל החיים. אגב, יהודי בעבדות אצל גוי, יש להתארגן ולפדות אותו. ברור.
כמובן, לא חייבים לקחת הכל. אפשר בהחלט להתעלם מהנחת היסוד בפרשה הזו לפיה יהודים שווים יותר. כמו שמתעלמים מזה שבשנת היובל כל הקרקעות חוזרות לבעלים הראשון, ושאסור לקחת ריבית על הלוואה.
שבת שלום.
בתמונה: משתמט
נסו גם אתם – ולא תוכלו לשוב!
“בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה” – אני מתחיל לחשוב שהדתיים לא מספרים לנו מה באמת קורה בספר הזה.
פרשת “אמור” – מתחילים.
הפרשה החותמת את הטרילוגיה אחרי-מות, קדושים, אמור, היא מפגן של דברים מוזרים ביותר אבל ממש. כאילו, וואו. נניח, קחו את הבן של שלומית בת דברי. אז נכון, הוא חצי מצרי, ונכון, הוא קילל את השם, אבל ככה? לסקול למוות? אתם קצת לא בסדר??
עוד בפרשה: הוראות לכהנים שלא יתחתנו עם גרושות ככתוב “אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדשׁ הוּא לֵאלֹהָיו ותלך עם מכנסי נמר ותאפר אפר בידה כן, לא יחללה”. מה לא? שבת שלום :(
אחרי מות קדושים אמור
השבוע אנחנו קוראים את פרשת קדושים שזה המון מצוות.
ככה: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.” כרגיל אוקי? ואז יש שם: כיבוד הורים, שבת, איסור עבודה זרה, מותר לאכול את הזבח יומיים (מה?), השארת שיבולים לעניים ואשכולות בכרם, אסור לגנוב, אסור לשקר להלין שכר, אסור לקלל, אסור להטעות (אוויר!).
ועוד: משפט צדק, אסור רכילות, צריך לעזור אם צריך, אסור שנאת אחים, איסור הרבעה ושעטנז. מותר לשכב עם שפחה!!!!!!!! ישששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!! ממשיכים: לא לאכול דם, לא להתגלח, לא לקעקע, אסור למסור את הבת לזנות, לכבד תלמידי חכמים, לא לבזות את הגר וזהו בערך. אה צריך להרוג בסקילה מי שהולך לידעונים ומעלים באוב וזה.
אמרתי <סטירה> לא <סטירה> לעשות <סטירה> קעקועים <סטירה>
מעניין אם איזה אחד בא מהאירוע של משה לאוהל וכולו בשוק מפריד אריגים צועק על הבן שלו שיפסיק לאכול דם, מספר לבת שלו שאחרי הכל היא לא הולכת להיות זונה והולך לסקילת מעלים באוב. אני חייב לשאול משהו: עומד לקרות משהו בספר הזה? זה קצת כמו משחקי הכס, סתם אווירה לא?
שבת שלום
השבוע אנחנו קוראים את פרשת חתול.
בפרשה דיני גרגורים וכפות שמנמנות. למשל, מה נעשה בשני חתולים הישנים מגולגלים ואתה צריך לשבת שם? ככתוב: “הנה כי ירים ה’ ועשה לך”.
לא כי זה יותר הגיוני מה שקוראים. קיצור: פרשת אחרי מות. הבנים של אהרון מתים אז שוחטים חיות. בהמשך יש הוראות ליום כיפור וצריך לשחוט חיות. אבל אסור לשתות דם. כמו כן אסור גילוי עריות וגייז.
בשבוע הבא נציין גם את חג הפסח בו נספר על יציאת מצרים שהיא גם היציאה הגשמית מעבדות וגם אוי למי אכפת חלאס עם זה כל שנה הקשקוש הזה. חג שמח
בתמונה: חתול אחרי מוט
