מאת: קרן טארגריאן גרינבלט, אם הכלב השבור, הראשונה לשמה

מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס עלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר.
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף. מדור פרידה

עונה 8, פרק אחרון, באס״ק

אחחח, משחקי הכס. הסדרה שכולנו אוהבים לשנוא. כמה סבלנו לאורך 8 השנים האחרונות, כמה ביקשנו שימשיכו להתעלל בנו, כמה התאכזבנו וכעסנו כשלדמויות האהובות עלינו לא קרה שום דבר רע. ״אם אתם חושבים שזה ייגמר טוב, יו הבנט בין פיינג אטנשן״, כך נאמר לנו מספר פעמים. אז מפיקי הסדרה החליטו להביא אותה בטוויסט העל שרדף אותנו כל העונה האחרונה, הדבר האחר שאף אחד לא ציפה לו, תפנית המאה, מפיל הלסת, זורק את כל הרהיטים מהמרפסת ושורף ת׳מועדון – הכל נגמר בסדר. הבאד בויז של הטלויזיה התבררו כשפחות של קהל המיינסטרים, והציעו לנו לקינוח קערה ענקית עם קצפת והפתעה בתחתית – עוד קצפת.

אז מה היה לנו?

הפרק נפתח באולמי ורסאי אחרי קריסת הפל-קל, וקינגס לנדינג כזה ״אין לי כסף ואין לי עבודה״. טיריון (תפוד בנייר כסף), ג׳ון (עשרים פיתות) ודאבוס (שום בצל שיפודים צמחוני) מסתובבים מבואסים בין שאריות ל״ג בעומר שדרוגון השאיר להם כי הוא לא קיבל את הבריף שהשנה העירייה החליטה ששומרים על הסביבה ועושים פיקניק במקום.

בייבי דנזל חווה שכרון כח ומשסף את גרונם של 5 כפילי ג׳ימי לניסטר. דרך יעילה להיפטר מ-750 אלף הניצבים של העונה. ״לא! אל תעשה את זה!״ מנסה ג׳ון בכל כוחו להיות לא-עלוב. ״נראה לי אני עושה את זה״ משיב דנזל בפרץ אדישות. ״טוב״ אומר ג׳ון, ומרגיש שהוא חזר לעצמו העלוב שהוא כל כך אוהב. הלאה, נצעד אל הסצינה הבאה. טיריון חופר בהריסות ומוצא ליטרלי את קבר האחים שלו. האחים שלו שגם לאחר מותם נותרו יפהפיים וללא פגע למרות שהתרסק עליהם קיר לבנים. (תזכרו, זו משחקי הכס, אפס ציפיות ולא תתאכזבו). טיריון מתפרק ואנחנו קולטים שהפספוס הגדול של הסדרה הוא שהאהבה של טיריון וג׳ימי הרבה יותר חזקה מזאת של סרסי, זה היה יכול להיות הברומאנס המושלם והמילולי. דינקלג׳ – ריגשתה.
הסצינה הבאה מה אני יגיד לכם, כולה נבנתה, על 750 אלף ניצביה, בשביל הרגע שדרוגון עושה לכריסטינה כנפיים. מיותר. יחסית ידענו שהיא דרקון. אוקיי אז מלון בראשית נקנה על ידי רשת קלאב הוטל ומחליף מיתוג ודגליאת בכניסה לדות׳רקי יוון. הדות׳רקי עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב וזה צהלולים ולהסתובב במקום על סוסים. צבא המסורסים של דנזל עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב וזה עמידה צורנית. כריסטינה, שהספיקה לחפוף ומצאה מי תעשה לה צמות, הביאה אותה בלוק שחור דרמטי עם עיפרון שחור מתחת לעיניים כמו שהיינו עושות בכתה י׳, נושאת נאום גזירת הסרט האדום ומודיעה קבל עם וסוס שהיא מתכוונת לכבוש את כל הגדה המערבית ועזה, ואז גם את הפרת והחידקל. אם בפרק הקודם היא איבדה את זה לגמרי, הפעם שכחנו שהיא מחופפת והיא סתם עוד נץ עם שכרון כח, סתם. החיילים עושים לה כפיים ואז את מה שהכי דומה לגאספ המוני כשטיריון זורק את הסיכה היפה שלו למדרגות. אריה, גם עם עיפרון שחור מתחת לעיניים, היא השניה שמנסה להסביר לג׳ון שכריסטינה מסוכנת וצריך לגמור אותה, אבל ג׳וני שלנו ילד מיוחד זקוק לחמישה הסברים לפחות על כל דבר כדי לקבל החלטה.

עכשיו ג׳ון מחליט לבקר את טיריון בכלא (למה זה מטבח) כדי שיסבירו לו פעם שלישית מה קורה ומה צריך לעשות. טיריון מאוד אוהב להסביר אז הוא עושה את זה עשר דקות. ג׳ון יוצא מבולבל עדיין. הוא צועד באפר שהפך בינתיים לשלג, ודרוגון דופק לנו קטע של ״בו!״ חשבתם שזו גבעת שלג?!? חשבתם?! אז בו!!!! הפתעתי! אה? הפתעתי, סגור שהפתעתי״. הוא רואה שמי שדפק בדלת זה ג׳ון וחוזר לשנוץ. בינתיים כריסטינה מתחרמנת על הידיות המרובות בכס הברזל, נזכרת בחלומות וסיפורי ילדות, וחווה סוג של סטלה משונה על מימוש הגורל שלה. היא רק לא הבינה שלהופיע בקיסריה כשאין אף אחד בקהל כי הרגת את כולם זה לא בדיוק להופיע בקיסריה. היא מציעה לג׳ון לשלוט ביחד, ג׳ון מבולבל, הוא עוד בודק איתה בשיטת הדיווח העצמי אם היא טרללת עד הסוף או שיש לה מצפון, והיא מצדיקה ברציונליות כל גשר וילד ששרפה. אנחנו נכנסים לסצינה כל כך דביקה שנראה כאילו יצאה מהספר של ג׳יין הבתולה ״שלג נופל״. נשיקה גרועה בין שני שחקנים שמעולם לא הייתה ביניהם כימיה, ואז ג׳ון מקבל החלטה. כריסטינה חייבת למות. אבל כיוון שהוא ג׳ון והוא לא יכול להיות לא-עלוב יותר משתי שניות, הוא מתחיל להתחרט מיד למרות שכמעט עלה לדרגה של אריה בהצלת האנושות. דרוגון מרגיש בלב שאמא שלו מתה ובא לנסות להעיר אותה כמו בכל קלישאת סרטים של ״הכלב מצא את הבעלים ומנסה בכח להחיות אותו״ כשבמציאות הכלב פשוט היה מתחיל לאכול את הגופה לפני שהבשר נרקב. משהוא מבין שהיא מתה סופית הוא מתעצבן וצועק וממיס את כס הברזל בקטע מפגר של ״נגמרה הסדרה חבר׳ה, זה מטאפורה״.

דרוגון לוקח את אמא שלו ונוסע לנפאל. במעבר חד, אנחנו מתכנסים באוהל ב׳ לסצינה הכי לא סבירה בתולדות הסדרה. דנזל רוצה להרוג את טיריון. מועצת הדמויות שאת חציין מי זוכר בכלל משתכנעת שצריך לעשות בחירות. סאמווייז גמג׳י החמוד והמלומד מציע את הרעיון הדמוקרטי ואפילו סאנסה צוחקת, כי בואו, ראיתם מה דמוקרטיה הביאה עלינו. במצב הדברים כיום אם היו נותנים זכות בחירה העם היה בוחר בכריסטינה לראשות הממשלה ועוד מבקש למנות את סרסי לשרת המשפטים, רמזי לשר האוצר וג׳ופרי נתניהו לשר הרווחה. אז הם חוזרים לרעיון ״העשירים יבחרו״. וודאי שאלתם את עצמכם מי זה לעזאזל הדוד ההוא שסאנסה ייבשה כל כך חזק כשניסה להציע את עצמו כמלך. ובכן זהו אדמיור טאלי, אח של קאטלין שהתחתן אל תוך משפחת פריי בחתונה האדומה (פריי זה אלה שרצחו את כל משפחת סטארק). מסתבר שהוא לא מת בחתונה האדומה ועכשיו חושב שזה נותן לו את הכישורים הדרושים כדי למלוך על 7 הממלכות. ייתכן שהוא צודק, כי מי שנבחר בסוף הוא בראנפלקס השבור, באיזו אמירה ביזארית על מה צריך כדי להנהיג – זיכרון ארוך והיעדר מוחלט של מבנה רגשי כלשהו.

לא ברור אם סאנסה בקטע של בראנפלקס או קצת מאוכזבת שאף אחד לא חשב עליה, אבל בכל מקרה היא אוהבת להיות בבית, ואם יוצא לה גם להיות מלכה בנוסף להכל – סבבי. השלב הבא הוא מו״מ זריז על אם להרוג או לא להרוג את ג׳וני העלוב, ומחליטים פשוט לשלוח אותו לבלות את שארית חייו בטירה השחורה עם גוסט, שבור גם הוא. למה צריך את משמר הלילה? לא צריך.
אה, ובריאן מחליטה לצאת לפנסיה ולכתוב את תולדות חייו של ג׳ימי דפק-וזרק לניסטר מזווית מחמיאה במיוחד.

אז בראנפלקס הוא המלך, ואנחנו מתחילים מסע ארוך של סיומות משעממות. הקבינט המדיני בטחוני כולל את טיריון סגן המלך, הרמטכ״לית האבירה-בריאה, המלומד סאמוויז גמג׳י עם ספרו החדש רב-המכר ״כל בית צריך מרפסת ושכחנו לספר על טיריון״, ז׳ראר דפרדייה שר האוצר, ודאבוס שום-בצל – שר ללא תיק. בראנפלקס נכנס ומודיע שהוא הולך למלוך בשלט רחוק ושהם יצטרכו לנהל את העניינים בלעדיו כי הוא יותר בקטע של מסעות VR עם דרוגון.

נפרדות מג׳ון העלוב בסצינה לא מרגשת בעליל, ממליכות את סאנסה למלכת הצפון בסצינה לא מרגשת בעליל, אריה מחליטה להיות מרקו פולו ולשוט למערב הלא-נודע, בסצינה לא מרגשת בעליל. ג׳ון מגיע לצפון ופוגש את יהודה גליק ידידו משכבר הימים בסצינה לא מרגשת בעליל. השוט המסיים את האפוס הזה הוא של ג׳ון צועד צפונה עם הפראיים. שיעמום. הדבר היחיד המרגש בכל החלק האחרון של הפרק הוא הלוק הרקום הפרחוני של סאנסה, כשכרגיל הפאשן מקדם את הסדרה הרבה יותר מתסריט או משחק.
לסיום סיומת – אם לעטוף שניה את כל מה שעברנו בשנים האחרונות, התחלנו עם המוות של נד סטארק שהוא מה שהפך את הפרויקט הזה לבועט ומטריף, וסיימנו עם ילדי סטארק שבגדול שולטים בגורלם, וחלקם באחרים, על פי דרכו. לא בטוח שקאטלין כאמא הייתה מתאכזבת מתוצאה כזאת, אבל היינו כנראה הרבה יותר מרוצים אם היא הייתה חוזרת כזומבית בפרק 6 ורוצחת את כולם.
***

תודה לכן.ם, היה תענוג. ביי.

מאת: האחיות קרן ויעלי לניסטר גרינבלט

מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס יעלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר.
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף.

עונה 8 פרק 5, בסימן ״רגע, הם לא אחים?״

אז מה היה לנו?
פתחנו את הפרק עם דורון מדלי מנסה לכתוב מילים לאירוויזיון 2020. כמה ימים לפני הצילומים לפרק נסגרו האודישנים להפקה הבימתית של עלובי החיים, וכל הילדות שלא התקבלו הסתובבו ברחובות אירלנד לבושות כמו קוזט, נלקחו על ידי ההפקה של משחקי ושובצו במקומות שונים בפרק. מדלי מבין שאירוויזיון 2020 כבר לא יהיה שלו מה שנקרא, והוא משאיר לקוזט ד׳ את הטבעות סוורובסקי שלו ירושה וצועד באומץ למנגל בכיכובו.
עוברים לכריסטינה אגילרה, שמסתבר שאת האיפור והשיער שלה עשתה תמיד אצל מייגן מרקל שנהרגה בפרק הקודם. ככה לא נשאר לה אצל מי לעשות והיא נשארה מוזנחת.
אגב, היא מוסרת לבייבי דנזל את הצ׳וקר של מייגן אהובתו המתה והוא זורק ישר לאש כנראה בניגוד למדלי הוא שונא תכשיטים.

אוהל הדוד ג׳ים

טיריון מגיע לביקור באוהל המעצר שבו ג׳ימי מוחזק, ומזכיר לנו סצינות נושנות של קאטלין סטארק מבקרת/משחררת את ג׳ימי ממעצר דומה בעונה 2. טיריון בונה על אחיו הגדול להציל את האנושות, ומאוחר יותר בפרק יורון בן פייסי החזן מצפה שג׳יימי יהרוג אותו ויהפוך להיות רוצח שני המלכים. הבעיה היא שכמו על קובי מרימי, גם על ג׳ימי אי אפשר לסמוך שיביא את הדאבל (כי פייסי לא באמת קינג). וכמו עם קובי מרימי, רוה״מ משתגע, הדמוקרטיה מתפוררת ועזה בלהבות, אז לאף אחד לא אכפת מקובי מרימי (ומקרב הגברברים על שפת הים).

כמה סצינות אחורה, דרוגון מעופפ.ת במהירות מאך 3 ומשמיד.ה תוך שניות את כל צי הספינות שהרג את אחיו.תו. מה שמעלה את השאלה האם רייגל הוא האח הקצת ״מיוחד״ במשפחה הזאת שהצליח לא לשים לב לכל החצים שהופנו כלפיו.ה. לא רוצה להאשים את הקרבן אבל וואלה, אם זה היה כל כך קל לשרוף את כולם למה זה לא קרה קודם. ואל תגידו לי ״אלמנט ההפתעה״. הם התחבאו מאחורי סלע בים. הדרקון בא.ה מלמעלה. הסלע לא יוצר גג שמסתיר את כל הספינות האלה. עזבו.

אח״כ מתקדמים לכיוון חומת העיר, שם אנחנו מגלים שלא רק שדרוגון אינטיליגנט יותר מאחיו.תו, אלא גם יש לו פונקציית ״מטוס חמקן״ והוא יודע להופיע פתאום מאחורי החומה בלי שאף אחד שמע או ראה. הפגזת החומה משמידה את סיירת אגוז הזהב, וזה הסימן לצבא בחוץ להסתער. או אז! בייבי דנזל מגלה שהתסריטאים לא סיפקו שום בשר לדמות שלו לאורך כל העונות, אז הוא מחליט לשנוא ממש חזק את מפקד סיירת אגוז, רולף פון טראפ, בלי שום סיבה נראית לעין.

טיריון משקיע את נשמתו בתכנית להצלת האנושות באמצעות פעמונים, וברגע השיא פעמוני החופש אכן מתחילים לצלצל, כולנו בהקלה שהמלחמה נמנעה, אבל אז כריסטינה אגילרה חושפת שהיא דרקונו של פבלוב ופעמונים משפיעים עליה לא טוב.

בשלב זה דרוגון הופכ.ת לטינאייג׳ר אימו בטנטרום, ומתחיל לשרוף את כל העיר. הצרה היא שבדומה לריקון הקטן לבית סטארק – הוא לא יודע לרוץ ישר אלא רק בסלאלום, אז הוא פשוט מכסה את הסימטאות כמו משחק סנייק ולא את הצירים הראשיים. אמנם זה חוסך פקקים, אבל וואלה נזק סביבתי רב (=מלא חפים מפשע נשרפים). בשלב זה מעלה המלך מתחילה להיראות כמו ברגן בלזן בסוף המלחמה.

שריפת העיר הייתה מאוד מרשימה, למעט פלוצים קטנים של וויילדפייר שהתפזרו מדי פעם באוויר ולא השפיעו על כלום.

ג׳ון מתגלה כמי שלא רק שלא מניע את העלילה, אלא גם לא מצליח להניע את אנשיו. מה הוא כן הצליח לעשות? להציל אישה אחת מאונס, שכנראה נשרפה רגע אחר כך. אבל מה? נשרפה עם הדיגניטי שלה, תודה לאל.

אם הכלב לא יבוא אל ההר

אריאנה וחיים צינוביץ׳ צועדים יחדיו אל עבר מימוש נקמות חייהם, ואחרי שנים ארוכות של גיוס כל המשאבים הרגשיים והפיזיים, פיתוח מיומנויות, חוויות סבל וכאב, קרבה למוות במספר הזדמנויות – שכולם הוקדשו לרגע שבו היא תממש את כל מאווייה ורצון העל שלה, חיים אומר לה ״נשמה, עזבי אותך״, והיא כזה ״אה, סבבה״.

ההפקה פתאום קלטה שהצילומים עומדים להיגמר ונשאר מלא מלא איפור, אז שפכו הכל על הפרצוף של אריאנה.

חיים בינתיים מוצא את אחיו במדרגות איפה שכל האחים תמיד נמצאים. ההר, למרות היעדר מובהק של מוח בתוך הקסדה הזאת, מבין שזה באמת הסוף ומחליט שלרסק את אחיו הקטן יותר חשוב לו מכל מערך הנאמנות שלו למלכה הדועכת סרסי. האחים הולכים מכות, ולפי מיטב המסורת של רופול׳ז דראג רייס, וכן בהשראת המט גאלה, ההר דופק ריביל ללוק שלו ומתגלה מתחת לאותה קסדה כלא אחר מאשר שרק.

אם יש משהו אחד שלמיגל ספוטניק חשוב ללמד אותנו הוא שנקודת התורפה של ענקים היא העין שלהם. כל שאר הגוף, מצדם תחוררו כאילו אתם מאגר לווייתן.

אריה מסתובבת בגיא ההריגה, כולם סביבה מתים, יורד עליה שלג של אפר (כמו בחזון ההוא של כריסטינה מעונה 2 עם השלג על אולם הכס…), והיא קולטת שהיא בכלל כווננה להרוג את המלכה הלא נכונה. פתאום היא פוגשת הווינם, עולה עליו ורוכבת אל עבר הפרק הבא.

לסיום, הפעם צפיתי בפרק עם אמא שלי, שעשתה בינג׳ על כל הסדרה בשנה האחרונה. היא לא הפריעה יותר מדי בצפייה, ואז, באותו רגע יפהפה במרתפים של מלון בראשית, ג׳ימי וסרסי מבינים שזה הסוף. הכל מתפורר סביבם, הגישה למדרגות לחוף חסומה כי זה אחרי שעות הפעילות, סרסי נשברת, בוכה, מתחננת: ״תעשה שהילד שלנו יחיה, ג׳יימי! בבקשה!״, ואז אמא שלי צווחת: ״רגע, הם לא אחים?!״.

וזאת, חברים וחברות, הסיבה שתמיד תמיד כדאי לצפות בסדרות עם ההורים. זהב.

מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס יעלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר. 
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף.

עונה 8 פרק 4, בסימן ״אמת או חובה״

בקצרה, בפרק 4 נזכרו שיש גם תסריטאים טובים בצוות הסדרה, אבל נתנו להם לעבוד רק כל דקה רביעית. אז מה היה לנו? התחלנו מטקס יזכור עם ישראל את אחיו ואחיותיו שנפלו בשדה הקרב על הר הרצל, ואמירת קדיש מפי הבן הבכור לבית טארגריאן, שלא שם כיפה כי הוא גוי. משם התקדמנו לטקס הדלקת המשואות, כל משיא משואה שרף את החבר הכי קרוב שלו בקאסט. דברים יפים וקונסיסטנטיים כמו לכולם יש שריטה או חבלה יחידה על הפנים, וזה הזכר היחיד לקרב חייהם שקרה עד לפני כמה שעות, וכן יעני שכחנו שכל אהובינו שהפכו למתים מהלכים (כמו שירן מלכת הדובים ואד) בעצם התפצלחו לאלפי רסיסים עם מותו של פייגלין, ופתאום עכשיו הם חזרו להיות גופות אנוש רגילות, משל היו עולמה הסודי של אלכס מק שיכולה פשוט להפוך לכספית ולחזור לתחרות קריוקי רגע אחר כך. קיצר העלינו באש את ג׳ורה והמתים המעטים שנשארו ולא התפצלחו מסיבה לא מוסברת, כולם היו עצובים נורא כי זה טקס על במותינו חלל, ואז במעבר חד עוברים לחגיגות יום העצמאות.

אמת או חובה

קנדריק מת להיכנס שוב לתחתונים של אריה שעכשיו היא גם גיבורת העולם, וחיים צינוביץ׳ קולט את המוח המלוכלך שלו ויורד עליו, אבל הוא לא מגיע אליה לפני שהוא מקבל תואר לורד. ווע ווע דאני איך היא אוהבת לחלק פרסיםםםםם תנו לה להנחות את ביצת הזהב דחוף. סאנסה בתגובה עושה לה וואחד עין הרע כי קולטת בשניה שההיא אוספת נאמנויות. כל שאר האנשים באולמי קריסטל עושים תחרויות שתייה כסושיאל לובריקנט לסקס ״ניצחנו את המוות״ שיאפיין את המשך הערב. ג׳יימי משקה את בריאה עוד ועוד ואם הוא לא יירגע נצטרך להתחיל לקרוא לו ״איש צבא וחיי לילה מוכר בסצינה, להיזהר״.

״להקיא זה לא לחגוג״

ג׳ון טובע לנו סיסמת חיים חדשה ודאני הולכת ומאבדת ביטחון שלמישהו אכפת מהטקסים והפרסים שלה. טיריון עושה את הווינגמן האולטימטיבי לאחיו ומעלה באלגנטיות מופתית את הנושא ״מין״ למשחק המטומטם שהוא המציא כדי שג׳יימי ייכנס לתחתונים של בריאה. יהודה גליק מנסה במקביל להשכיב אותה באמצעות דיבור על שלשול, ונכשל. סאנסה מזכירה לנו שהתסריטאים הם גברים ולכן צריך להגיד תודה לכל האנסים שלנו כי בלעדיהם לא היינו הופכות לנשים חזקות וחכמות שיודעות איך לנהל. אז באמת, מכל הלב, אנחנו מעריכות את השירות הטוב שדושבאגז עשו למאבק.

קנדריק שעכשיו הוא לורד קנדריק יורד על ברך ומציע נישואין לאריאנה מלכת העולמות בדרך הכי ליים ולא רומנטית שאפשר, כי מי לא רוצה להיות עקרת בית אחרי שהצילה את האנושות?). הוא לא הבין את הודו.

ג׳יימי מגיע למרכז בריאות האישה, מקבל שיעור על טמפרטורות והישרדות בחורף וקוטף את הדובדבן של אהובתנו. אי אפשר בלי בדיחת גייז קטנה ״מעולם לא שכבתי עם אביר״. וואלה מעניין אם עשה שימוש נבון ביד הזהב שהוא מחזיק שם.

בשמלה אדומה ואלף צמות

דאני נכנסת לצ׳יימברס של ג׳ון עם בגד אדום דרמטי ומנסה את כל טקטיקות השכנוע שהיא מכירה. ״אני אוהבת אותך, אז אל תספר שאתה אחיין, טוב אחי?״. ״אממ, אבל, אה?״. אח״כ פאסיב אגרסיב ״הלוואי לא היית אומר לי, למה עשית את זה״. אח״כ מנסה להתחנף אליו, ואז לצעוק עליו ולהשפיל אותו, ואז לבכות קצת, ואז להתחנן. הוא יעני משתכנע אבל מצליב אצבעות מאחורי הגב ״לא אמרת סטופ כדור הארץץץץ״.

בחזרה לחדר המצב, משחקים בבדידים ודאני מנסה לבסס סמכות אבל סאנסה דופקת לה משחקי כח שהיא לא רגילה, דווקא במגרש הנשי של ״איך את מתייחסת לעובדים שלך יא חרא מעסיקה תני להם ימי הבראה כבר״. דאני משוכנעת שזה רעיון מעולה לקחת ניצולי שואה שהרגע ירדו מהספינה ולשים להם נשק ביד שיילחמו במלחמת העצמאות. טוב.

בחורשת האקליפטוס עושים כנס משפחת סטארק לדורותיה (יש דור אחד). כל מילה שניה היא ״משפחה״ אז ג׳ון נזכר בשבועת השקר שלו לדאני ומגלה לאחיות שלו את הסוד הגדול. גם אותן הוא משביע אבל סודות, טיבם להתגלות, כי בכל זאת, אם משחקים אמת או חובה אז חייבים לספר את האמת.

שיערה בלונדינית משק האשכים של ג׳ימי

ז׳ראר דפרדייה מגיע לביקור עם תוכנית אישית שמסתמכת על הימור חלוקת ג׳ובים למקרה שמפלגת כחולבן תנצח. הוא מוציא מטיריון הבטחה לקבל תחנת דלק פז בזכרון במקום התחנת דלק בצומת קסטינה שיש לו עכשיו.

משם אנחנו רואים את אריה מצטרפת לרכיבה איטית דרומה עם חיים צינוביץ׳ ומודיעה לנו ששלום היא נוסעת, סרסי לא מחכה לה, גם שם היא תהיה לבד. כל מה שהיה צריך כדי שהיא תיפרד מבית הילדות שלה זו הצעת נישואין פטריארכלית מפגרת אחת. להתראות ותודה על סלי השום הירוק.

סצינות חיבוקים נישוקים ומסירת כלבלבים, בשעה טובה ומוצלחת גילי שלנו בהריון בדיוק באותו היום שהדוכסית מססקס מייגן מרקל יולדת בן. כמה מצער שבסוף הפרק עורפים למייגן את הראש. אולי היה שווה לה ללמוד משהו מגיסתה ולהסתרק קצת אחרי הלידה.

דביר בנדק מודאג שדאני מתחרפנת, וטיריון רק חושב על מה ילבש לחתונה שלה ושל ג׳ון כל היום.

הדרקונים משתחררים מפנימית א׳, אבל אבוי יורון בן פייסי הבנזונה אורב לנו מאחורי הסלע ודופק לנו את כל יחידת מור״ן. לכל מי שהתלוננו שלא מספיק דמויות מתו בקרב על ווינטרפל, הנה לכם, איבדנו עוד דרקון ואיתן.ם את התקווה שהסוף יהיה נעים ומספק. אם שכחנו אגב מה קורה תמיד לטיריון בקרבות, אז הוא מקבל מכות בראש ולא מת.

האריה והקראקן

מסתבר שקראקן זה סוג של קלמארי פריך (תודה ליטל!). מה שבטוח הוא שבילי ג׳ין כצפוי לא סתם התבוללה עם פירות ים, אלא זה היה חלק מהתכנית הגדולה שלה לגייס את פייסי להילחם איתה (ואולי עוד התפתחויות), אבל בפועל דה קיד איז נוט יורון׳ז סאן. סרסיי מופיעה לנו עם לוק של חליפה מרהיבה בבורדו רצחני כתמונת מראה ללוק שדאני הביאה לנו בתחילת הפרק, יוצרת מגן אנושי מתושבי מעלה המלך כדי לחייב את דאני, אם הדרקון הבודד, להפוך לרוצחת המונים אם היא רוצה איזשהו סיכוי לשבת על כס הפאלוסים. דאני בקטע של ״אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ולכן אין ברירה אלא לרצוח מלא חפים מפשע״. מה שהיא כן מסכימה בעקבות לחץ מהמקורבים זה לעשות קטע של ״אין פרטנר״ כדי להעביר את המסר לאלפי האזרחים שהיא הולכת לטבוח שזו אשמת סרסי ולא אשמתה אבל זה לא באמת ישנה כי היא במילא תהרוג את כולם.

״זין זה דבר חשוב״

דביר בנדק מודיע לנו שהוא במחנה יונה הנביא (עוד אחד שלא רצה את התפקיד שהוטל עליו) ולא במחנה של כריסטינה אגילרה. טיריון, כמו אחיו ג׳ימי, דווקא יותר מתחרמן מנשים חזקות.

שבתות וחגים

ג׳יימי שומע את החדשות שאחותו בסכנה ותוקע את האביר.ה שלו בקטע הכי מסריח של גוסטינג. קלאסי דפק וזרק, כמו שצפינו אחרי שהזמין לה דרינקים אחד אחרי השני כמו איש הצבא וחיי הלילה ממשפחה עשירה שקלטנו שהוא. היא תופסת אותו רגע לפני שהוא עולה על המונית בחזרה לאשתו (הם אף פעם לא עוזבים את אשתם בשבילך, לבד על הגג שבתות וחגים). הוא מודיע לה שהוא בעצם חרא בנאדם, זה לא את זה אני, אני בנזונה ענק לא מבין מה את רואה בי. ביוש.

שתי ידיים ימניות

יד ימין של המלכה סרסי יוצא מהחומות, יד ימין של המלכה דאני מדדה לעברו. אחרי שטיריון מבין שהוא לא מדבר עם נתן אשל נציג הקואליציה, אלא עם דוד אמסלם עם דף המסרים, הוא מדלג הלאה ישר ללשכת רוה״מ. אנחנו לשניה במתח לראות אם היא תעז לרצוח את אחיה הקט במטח חצי אהבה מהחומה, אבל היא עושה לו ״היי״ עם היד ואז רק מעבירה מסר חריף באמצעות הרג דמות משנה מאוד לא חשובה (אוהבים אותך מייגן). פייסי לא שואל את עצמו איך טיריון מודע להריון שקרה בזמן שהוא ממש לא היה יכול לדעת, וזה רק מחזק את עמדתנו שגברים גרועים במתמטיקה ככל שזה נוגע לגוף האישה.
בפרק הבא – קרב האימהות האבלות. נראה מה ניתן להשיג עם דרקון אחד צולע, האם סאנסה תתגייס לסטנד וויד׳ אס, והאם ג׳ימי בעצם בעדנו או נגדנו.
ואלר מרגוליס.
****

מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס יעלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר. 
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף.

עונה 8 פרק 3 – בסימן ״נוט טודיי״

פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק.פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!!פאאאאאקקקקק~!!!! פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!! פאקפאקפאקפאקפאק!!פאאאאאקקקקק~!!!!

מה דה פאקקקק

פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק. פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאקפאקפאקפאקפאק.

מספר הערות מהותיות יותר

הפרק נפתח במתח כה גדול שזה הרגיש כמו הרגע הזה בסוף הדייט הראשון כשיושבים באוטו מתחת לבית שלו והוא מתלבט אם פשוט ללכת על זה והיא מתלבטת אם לחדש את הליפסטיק לפני ואז עולה ברדיו השיר ילד של אבא ושניהם מתחילים להשתנק ממבוכה ותסכול ועובר הרגע.
לעומת השניים מהדימוי – לג׳ון ודאני דווקא אין הצדקה להיות בדייט בדיוק באותו זמן שכל מי שהם מכירים עומדים להיהרג, אבל הלילה בהיר, האורות של ווינטרפל מנצנצים כמו במטולה עיר האורות והיין המשובח, אז למה לא ניקח את הדרקונים ונעמוד על צוק על רקע רומנטי כמו שאנחנו אוהבים? ניקח, נעמוד.
הסבתא רבא של אן שרלי מגיחה פתאום משום מקום על סוס, ומוודאת שכל הגויים מניחים תפילין לפני שהם עטים אל מותם. היא משתמשת בקסם מיוחד של נשות גואל רצון ומדליקה להם את המגל. עכשיו שכולם יהודים אפשר לשלוח אותם בצהלולים לעבר החשכה כצאן לטבח, בשר תותחים, ואנחנו חוזים ברגע מרהיב שמזכיר את היכל הילד ביד ושם, רק שהאורות פשוט נכבים ולא ממשיכים לנצנץ עם הקראת ״יעקב, שרה, רחל, נחום, קוהולו, דרוגו..״

הקרב המרכזי מתחיל וצבא הסטלנים של פייגלין לא ייתן לכלום לעצור אותם. וואלה צריך להתאבד כדי לעשות גשר-אש? נתאבד. צריך לעשות ערימת סטלנים כדי להגיע ללמעלה של החומה? נעשה. צריך לעשות הפסקה לשעת סיפור בספריה? נשב יפה ונשלב ידיים.

נלחמים באומץ לב בחזית – האבירה ליידי בריאה והקראש שלה ג׳ימי על ברונט, בייבי דנזל עם פקודיו האחרונים לשמם (כי הם מסורסים, נו), ג׳ורה פרנדזון, אדיפוס וחלב הענקות שלו, הציקלופ שודד הקריביים וחיים צינוביץ׳, שירן מלכת הדובים, קנדריק ופותריק.
נלחמים פחות באומץ לב – סאמווייז גמג׳י, דאבוס שום בצל.
הלכו להמתין להיטלר בחורשת האקליפטוס – בראנפלקס והתיון עם כמה חברים וקצת פחות חצים.
קו הגנה שני מהחומה – אריאנה גראנדה מצויידת בחץ וקשת, אח״כ עם פיס בלינג שהכין לה גנדריק שמנדריק של מטאטא שהופך לחנית שהופך לסכין שהופך לדילדו שתזכור אותו גם ברגעים הקשים (חח).

סאנסה משתכנעת מאוד בקלות שאין לה תכלס מה לעזור שם בחוץ למה היא טובה בעיצוב, ביגוד ותיכשוט, וניהול מועצה אזורית צפון (מאוחד). פחות טובה בדקירה (עם החלק השפיצי). היא יורדת למטה להצטרף למוג הלב הראשי לישראל דביר בנדק שמקפיד לשבת איפה שהתינוקות הכי רכים כדי שיהיה ברור שהוא חסר ישע במצבי חירום. כמו כן יושבים שם שבעה-צופת-פני-עתיד גם טיריון (שיכור ומתוסכל) וגילי (צאי כבר מחיינו), וכפי שהיה צפוי – גם נד וליאנה וקטלין סטארק ועוד כמה דודים ודודות שהזדצ״לו מזמן מצטרפים כאורחי ״פתע״ בשלב כלשהו לשבעה להנות קצת מהבורקסים והעוגות שמרים.
טיריון וסאנסה חווים איזה מומנט בצל קופסת נעליים משיש קיסר. הוא מנשק אותה ביד כמו ליידי מלכותית ולא כמו הבת האחרונה שהוא ייגע בה אי פעם. ומזל, כי הוא עוד יראה איזה בת או שתיים עד שהוא ימות, אז חסכנו מבוכת ״שיט, בסוף לא נגמר העולם״.

בינתיים בפסטיבל הסאקורה, תיון מפגין אומץ לב לראשונה. לעומתו, בראנפלקס דופק לנו נפקד כי בדיוק בא לו טוב טיסה בשמי הארץ במקום להישאר עם החבר׳ה איפה שצריך אותו. עושה היי פייב לפייגלין בעננים וחוזר כדי בייסיקלי להגיד לתיון שזה סבבה למות עכשיו ותודה על הדגים. צבא הסטלנים אגב דאגו להסתדר יפה אחד אחד כמו בסרטי קונג פו נושנים וחלילה לא לתקוף יחד כי אז זה היה מדגיש כמה טמטום היה בהחלטה לאבטח את בראנפלקס הקדוש באמצעות חוליית מילואימניקים של חיל הים בלי נגמ״ש ובלי שכפ״צ, שאחד הבריז כי אשתו יולדת והשני בדיוק עשה הסרת ציפורן חודרנית.

וג׳ון ודאני, אתם שואלים את עצמכם? ובכן הם המשיכו בדייט שלהם מהמצפור במטולה לסצינת ״איי קאן שואו יו דה וורלד״ על השטיחים המעופפים, רק ביותר עצבים מיסמין ואלאדין שעוד היו מאוהבים בשלב ההוא ולא גילו שהם דודה ואחיין שגם אם הם יתחתנו כבר לא יישאר מי שיבוא לחתונה.

ג׳ון אגב החליט בשלב כלשהו לרוץ לגבות את חוליית עץ הדובדבן, אבל בדרך הוא שכח והחליט להיות באובסס על הדרקון הכחול. מה זה אובסס? במקסימום לדפוק לו צעקה כמו שמלמדים בקורס הגנה עצמית של עמותת אל הלב (הדרקון). ״קופץ עלייך מישהו מהשיחים? קודם כל צועקות לו: לאאאא!! ותעשו ככה ׳לא׳ עם היד, כי אולי התוקף דובר ולריאנית, אלה עם כל המחלות שלהם, השם ישמור אותנו״.

קצרים

ג׳ון סנואו יא חת׳כת אפס אתה תתצטער על מה שעשיתה.

פרנדזון מוכיח שיש לו שמיעה של כלבים ומגיע בריצה לכל מקום שהוא שומע נהרת דרקון. היילייט של אמינות: הוא נשחט 7 פעמים אבל לא מוכן למות עד שדאני בטוח בחיים.

שירן אהובתנו מלכת הדובים עושה לנו סצינת ״הרוגטקה תנגן״ ומורידה את אחד האיומים הגדולים בפיגוע התאבדות הירואי שראוי רק לה.

חיים צינוביץ׳ חוטף הלם קרב אבל מתעורר כדי לעזור להציל את אחותו הקטנה כי לא משנה כמה היא מוכיחה שהיא מיומנת יותר ממאה נינג׳ות, הם תמיד יראות אותה כשירלי טמפל הקטנה.

וולה קולסטון קולטת שהתאורה בפרק מחורבנת ולכן מבינה שהיא כשלה בתפקידה וצריכה לפנות את הכסא. היא נפרדת מהצ׳וקר שקנתה בסייל ביער הקסום בסנטר, ומחזירה את נשמתה לגואל.

כל האינטרנט אומר תודה לדי.ג׳יי סקאזי ולמורה לסייף שלימדו את אריאנה את הטריק עם הסכין ביד השניה, אבל שוכחים שמי שהכי לימדה אותה להילחם זאת יערה של הדרום.

מצבת כח אדם

הזדצ״לו לנו:
שואת העם הדות׳רקי
ליידי וולה קולסטון
אד (אוקיי)
ג׳ורה פרנדזון
שירן מלכת הדובים והענקים
תיון שנחלט בפעם האחרונה
הלוחמים של דנזל האחרונים לשמם
כל מכבי תל אביב (הכחולים) ומנהיגם הדגול משה פייגלין
הקיקלופ שודד הקאריביים

עדיין בחיים באופן מפתיע:
שני דרקונים שבורים
דאני וג׳ון
אריה ובראן
סאנסה וטיריון
קנדריק ופותריק
צילי וגילי
ואריס ו(רוב) הילדים
ג׳ימי והאבירה הבריאה
חיים צינוביץ׳ ודאבוס שום-בצל
***

נ.ב. כן, הפתיח הוא בין היתר מחווה לפרק הראשון של ״הסמויה״.

מדי שבוע לאורך העונה המסכמת של משחקי הכס יעלה כאן סיכום הפרק, שזור בביקורת פוליטית-כלכלית נוקבת, דיאלוג סוקרטי, שירה בהשראה ועירום מיותר. 
אם תעשו לי משלוחי יין הביתה אשקול להעלות גם על עונות קודמות בשביל הכיף.

עונה 8, פרק 2 – בסימן ״מועדון ארוחת הבוקר״

עוד פרק מתיש עבר על כוחותינו, וכולו באווירת ננעלנו בבית ספר אז בואו ניצור ונפרום קשרים רומנטיים, נאבד את בתולינו, ונגלה סודות ושקרים. אה, ונשתה קצת חלב ענקות.
אז מה היה לנו?

מתחילים עם פסבדו-משפט לג׳יימי, עם מונולוג של דאני על הילדות המעפנה בה הרדימו אותה במקום עם אגדות, עם סיפורים על איך שיספו לאבו׳ש את הגרון. ג׳יימי לא מתחרט על כלום וליידי בריאה בגופה ובנפשה יוצאת להגנתו וחותמת עליו מה שנקרא. בגדול סצינה משעממת אלמלא הקלוזאפים הדרמטיים על התכשיט המושלם של סאנסה. דחוף לייצר כאלה למכירה, ואם אפשר שזה יבוא עם עור הפנים שלה אני מוכנה לשלם עשרים שקל יותר תודה.

דאני קמה ללכת אבל סאנסה ואז ג׳ון יוצאים לפניה והיא נעלבת ומתחילה לקלוט מה קורה פה ושיש מצב מתארגן עליה חרם. היא פוגשת את טיריון במסדרון ואומרת לו ״ביבי, או שידעת שסרסי משקרת ובגדת בכולנו, או שלא ידעת ואתה לא יודע מה קורה אצל המקורבים שלך, מה נהיה?״ בום עוברים בחזרה לשונצינו איפה שכל המוסכניקים הולאמו כדי להכין גרזני זכוכית. אריה מסתכלת על דני דנון טובל את החנית הלוהטת שלו בחבית המים ומדמיינת אותו, ובכן, טובל את הפין הלוהט שלו בחבית המים שלה, ווינק ווינק.
היא מבקשת שיספר לה על המתים המהלכים, והוא כזה ״אממ.. רע.״ והיא כזה ״דני אל תהיה סתום תשתמש במילים״ והוא כזה ״אמממ…. רע מאוד?״ והיא כזה ״דני אתה חתיך אבל טיפש מאוד תנסה להשתמש בחמש מילים ומעלה״, ״אמממ… רע מאוד הם כמו המוות…?״ ואז נדלקות לה העיניים כי מוות היא מכירה ואוהבת. היא לוקחת כמה גרזנים קטנים וזורקת אותם על הקיר כאילו הם היו דארטס והיא הייתה פאנקיסטית בסינדרום בירושלים סירקה 1988.

ג׳ימי מתנצל בפני בראנפלקס (הסיריאל הכי מוריד) תחת פריחת הדובדבן. בראנפלקס מודיע שממש לא אכפת לו כי הוא כבר לא בראן הילד ושום דבר לא מרגש אותו. זה רק בקטנה סותר את כמה שדחוף לבראנפלקס לעקוץ את ג׳ימי בסצינת הפתיחה ולהזכיר לו זכרונות שחורים מהעבר, כמו אחרון הטינאייג׳רים שמצלם תמונה קומפרומייזינג שלך כשאת שיכורה מדי ואז מאיים עלייך שיגיד לכולם שאת שרמוטה אם לא תעזרי לו בעבודה במורשת ישראל.

אחרי זה ג׳יימי הולך לקשקש קצת עם טיריון ואז קצת יותר עם ליידי בריאה כשברקע אופיר אקוניס מתאמן בקרב מגע. הם מפלרטטים כמו ילדים בני 7 שעוד לא גילו את המיניות שלהם. ללא ספק היא מתחרמנת כשהוא מדבר איתה על טקטיקות צבאיות וחרבות.

Let’s Dish #1

הסצינה הלוהטת של הפרק, הנדז דאון, מתרחשת אחרי שאנחנו מגלות שג׳ורה הוא מוח ג׳ורה ומעודד את דאני להגיע עם סאנסה ל״הסכמות״. דאני וסאנסה צריכות רגע פרטיות. למעשה כולנו צריכים רגע פרטיות. אין משהו שמחבר בין בנות כמו לרדת על בנים נמוכים. אז נהיה בונדינג לרגע, הן אפילו נוגעות רחמנא לצלן. כל הצופות הלסביות בינתיים התעלפו בבתיהן למרות שהן עוד מחכות לרומן הלסבי האולטימטיבי בין בריאן לג׳ימי. קיצר הרגע הרומנטי עובר מהר כשסאנסה מבהירה שצחקוקים ורכילויות על שוקו חם לא יקנו אותה, והיא רוצה לשמר עצמאות. דאני מתעצבנת כי היא רגילה להיות זאת שלא צריכה להתאמץ כדי שיעריצו אותה. היא רק שוכחת שלהשתמש בצעצוע היקר שההורים הביאו לך מאמריקה כדי לזכות בפופולריות זו דרך בטוחה להתרסקות כי זה לא מבוסס על בניית אמון אלא על הטלת מורא, וזה שברירי כמו הצעצוע עצמו (למתקשים, האנלוגיה היא לדרקונים). ככל שסאנסה מתחזקת, דאני מבינה שהיא פחות אובאמה ויותר ג׳ון קארי. (כאן הדרקונים הם כמו הסנטר של ג׳ון קארי).

מגיעה ילדה שחפתית, נקרא לה יעלי, לבקש מרק, והיא מזכירה לשום בצל את הילדה שירין שהוא לא ממש הציל משריפה על המוקד למען כישוף כושל. הוא אומר לה ״את תהיי עם הילדים בבייסמנט, שם הכי בטוח״ (famous last words מזכירה לנו אנה פרנק). ״לא הבנתם את הסדרה״ היא עונה, ומזכירה לכולנו שהקטינים בסדרה יכולים לעשות הכל. שירן מלכת הדובים נתקלת בעוד קרוב משפחה שחושב שהוא יודע יותר טוב ממנה מה היא יכולה ולא יכולה לעשות. די, עייפתם. היא מושלמת, ואם היא רוצה למות בקרב, תנו לה למות בקרב.

אחרי זה היה איחוד משעמם בין ג׳ון לחברים שלו מהפלוגה (עד מתי? מאי 2019), ויהודה גליק דופק כניסה ועושה לג׳ון פוגו. בהמשך הפרק הבנו שבעצם יש ליהודה תסביך נשים גדולות מאז שהוא בן עשר וינק מדדיה של ענקה, כאמור. הוא ממשיך לשתות מנות מוקפאות בבקבוק האהוב עליו: שופר.

תכנוני מלחמה משמימים וחסרי תועלת כמו לשמור את כל הילדים בבייסמנט עם מלא גופות קבורות שם (לא חשבתם שגופות זה משהו מסוכן כשאתם נלחמים נגד זומבים, הא?). בראנפלקס מראה לנו את הקעקוע שפייגלין מלך הלילה עשה לו. טוב. ג׳ון מחליט שכולם צריכים לשנוץ קצת לפני המוות הודאי, וכולם מתפזרים שוב למסיבות הפיג׳מות בחאבורות שלהם.

Let’s Dish #2+3

טיריון מבקש מבראנפלקס לספר לו סיפור קטן לפני השינה. הוא מתחיל מהמפץ הגדול ועשר שנים אחר כך טיריון נמצא מת בקפסולה של וולט דיסני. למזלנו העורכים חסכו מאיתנו את הצפיה. אחרי זה הוא מחליט לעבור לרכל קצת עם ג׳ימי. נכנסת ליידי בריאה עם פודריק-אופיר אקוניס (כי נו, פודריק וגנדרי דומים) ומתייחסת אליו כמו לילד שובב בליל הסדר (טאי, מה אני אמרתי?! אמרתי חצי כוס! חצי כוס! עכשיו תשתה ליטר מים!). נכנסים עוד כמה חבר׳ה ומתחילים אמת או חובה סביב המדורה.

בינתיים אריה דורשת ספירת מלאי של הנשים שדני דנון היה איתן לפניה, ומבהירה שהיא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל. סצינה מעצבנת. אריה, כמו סאנסה וכמו סרסי, לא אמורה לתת למין להוציא אותה מפוקוס. אבל ניחא, מזכירה שהיא אמנם בגובה עציץ, אבל היא אישה גם בסדרה וגם בחיים עצמם.

בחזרה בקומזיץ, אחרי שיהודה מצליח להגעיל תשועלים לכולם, ג׳ימי מחליט לבצע את האקט הפמיניסטי ולשבור תקרת זכוכית-דרקון של ווסטרוס: ממנים את בריאן לאביר. התרגשנו.

ג׳ון מספר לדאני את פצצת האמת המשמימה בשלב זה על זה שהם צריכים סריקה גנטית לתאיזקס כי הוא לא מזרחי כמו שהם חשבו. היא מודיעה לו שהוא בעצם יורש העצב, והוא או מעמיד פנים שהוא לא קלט את זה עד עכשיו, או שהוא באמת היה כל כל עסוק בזה שהוא מאוהב בדודה שלו שהוא באמת לא קלט שהוא אמור להיות המלך.

הופ נשמע נחש צפע, וכולם מבינים שהבוקר עלה, הבתולין בותקו, הסודות נחשפו, וצבא הסטלנים של פייגלין הגיע. אלא מה… האם ייתכן שבעוד הסקרים חזו לו 8 מנדטים בקרב הגדול, הוא בכלל לא עובר את אחוז החסימה? איפה מלך הלילה והדרקון…?
***