דברים שנשאה סגנית רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ’ אורנה קופרמן, בפני סנאט האוניברסיטה, בדיון בנושא הקמת קמפוס חרדי.
אני מתנגדת התנגדות נחרצת למתווה הקמפוס החרדי וברצוני להציע מתווה חלופי. לפני מספר חדשים חשבתי גם אני שיהיה זה ראוי לבלוע את צפרדע ההפרדה והמיכלליזציה למען חשיבות הענין – והוא מאד חשוב. בעוד מעט עשורים תהווה האוכלוסיה החרדית כרבע מאוכלוסית ישראל. זהו אינטרס של כולנו לאפשר לאוכלוסיה זו להפוך לגורם משכיל וייצרני. מאז, חקרתי את הנושא לעומקו ואנסה להסביר כאן את נקודות חוסר ההסכמה שלי למתווה המוצע. הדברים שתשמעו מבוססים על שיחות עם עשרות חרדים ולא חרדים, וקריאה של מחקרים, מאמרים ופרשנויות בעיתונות החילונית והחרדית.
ובכן:
1. במתווה המוצע נכנעת האוניברסיטה בנושא ההפרדה המגדרית. נורמות ההפרדה המגדרית והדרת הנשים הולכות ומתרחבות. הן מחלחלות אל מחוץ לעולם החרדי. הן מנוגדות לכל עקרון שהאוניברסיטה העברית דוגלת בו. מדובר בהפרדה שיש בה חוסר סימטריה, היררכיה ואפליה. אין כאן שום העצמה. הנשים נחותות וזהו. לראיה, במכללה של עדינה גברים מלמדים נשים, רק לנשים אסור ללמד גברים. ראוי להדגיש זאת, כי זהו אחד המקומות בהם נחשף קשקוש הצניעות — לא בצניעות מדובר אלא בהדרת נשים. לדעתי ההפרדה גם מנוגדת לחוקת האוניברסיטה, לפיה “האוניברסיטה תהיה פתוחה לכל אדם ללא הבדל גזע מין או דת”. כשהאוניברסיטה תפתח חוג עבודה סוציאלית לנשים בלבד וחוג חשבונאות לגברים בלבד, היא מדירה מגדר. כדי להבין את חומרת המתווה המוצע, חישבו על ההצעה הבאה שעלתה בשיחה עם דוקטורנט חרד שלנו: כדי להתגבר על ההדרה, נפתח כיתות משותפות לגברים ונשים, אבל יהיה וילון באמצע הכיתה. זה נשמע קצת דומה לערב הסעודית, אבל ההצעה העומדת לפתחנו היום גרועה יותר. לא וילון, אלא קיר ותכניות נפרדות ממש, קומה אחת לגברים וקומה אחת לנשים, ובטווח הרחוק — בנין אחד או שניים לגברים ובנין אחד או שניים לנשים – לתפארת האוניברסיטה שלנו.
האמנם יחתום הרקטור על תעודות גמר של בוגרי תכנית סיעוד שהדרת נשים היתה חלק מהווית הלימודים שלהם? אלה הבוגרים שאנחנו רוצים להכשיר ולחנך? האמנם תשיב האוניברסיטה ריקם את פניה של נערה חרדית שרוצה ללמוד מדעי המחשב אך מגלה שנפתחת קבוצה לגברים בלבד? יש כאן מחיר עצום.
הרושם שלי הוא שחרד החפץ בהשכלה גבוהה כפי שאנחנו מבינים אותה וכפי שאנחנו רוצים להנחיל אותה צריך לדלג מעל הרבה מאד משוכות. ההפרדה המגדרית אינה המשוכה העקרית. אין כאן אפילו צו הלכה, רק סייג שהשתרש. ההחשפות לתכנים והצורך לוותר על התמקדות בלימודי קודש — אלה הקשיים העקריים. זה נכון שקל יותר להתמודד איתם במסגרת נבדלת עם הפרדה, אבל האוכלוסיה שמוכנה להתפשר בענין התכנים בשלה להתפשר גם בנושא ההבדלות וההפרדה המגדרית. לכן, תהיה זו בכיה לדורות (ממש כך) לבנות קמפוס נפרד ולהנציח בו הבדלות והפרדה מגדרית.
תופעת ההפרדה המגדרית מתרחבת מעבר לאוכלוסיה החרדית. במסגרות החרדיות בישראל לומדים 7100 סטודנטים, רק 3000 מתוכם חרדים על פי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וזכאים לתמיכת ות”ת. כל השאר הם סתם דתיים שנח להם עם ההפרדה. בדצמבר האחרון למדנו שב 65% מבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי מונהגת כיום הפרדה מגדרית. לפני עשור היה מדובר רק ב 25%. לקמפוס החרדי שלנו יגיעו לא רק חרדים, אלא גם כאלה שסתם לא מתחשק להם ללמוד עם ערבים, אתיופים, או חילונים.
אני אתבייש מאד אם האוניברסיטה שלי תכנע למגמה הזו. לא הצטרפתי לאוניברסיטה מדירת נשים, ובוודאי לא אוביל מהלך שבסופו נמצא את עצמנו עם קמפוס חרדי עם הפרדה מגדרית.
2. המתווה יוצא מנקודת הנחה שניתן יהיה לפתוח תכניות לחרדים בלי להוריד רמה. אני חולקת על כך. חלק הארי של הסטודנטים החרדים מחפש הכשרה מקצועית. אנחנו האוניברסיטה העברית. אנחנו לא מוסד להכשרה מקצועית. אנחנו מתיימרים להכשיר בוגרים משכילים, רחבי אופקים, אזרחי העולם הגדול. אנחנו רוצים להישאר מצוינים. הקמפוס החרדי לא יהיה מצוין. הסטודנטים החרדים הם ברובם הגדול חלשים. אני אומרת את זה בצער רב, ובתקוה שבשנים הקרובות המצב ישתנה, אבל השינוי צריך להתחיל בלימודי ליב”ה בגילאים הנמוכים. במקום להתמודד עם הבעייה בשורשה, יש כאן נסיון לדחוף את הצרה הלאה ולהטיל על האוניברסיטאות להציל את המצב הרחק במורד הזרם. באופן שבו נעשים הדברים צפוי נזק והתועלת מוטלת בספק גדול. מעבר לרקע האקדמי החלש, שבא לידי ביטוי בתנאי הקבלה הנמוכים במכללה – גם בחוגים הניתנים על ידי אוניברסיטאות שם, מדובר בסטודנטים עסוקים: סטודנטית טיפוסית אצל עדינה היא צעירה מטופלת בילדים. סטודנט טיפוסי מקדיש את זמנו הפנוי ללימודי קודש. הלימודים במרבית החוגים מתקיימים רק בחלק מימי השבוע, בשעות הצהריים והערב.
ההנהגה החרדית עוד רחוקה מאד מהשלמה עם לימודי חול. רק בשבוע שעבר נסגר, בלחץ רבנים, הכולל של הרב לייבל בבני ברק ששילב לימודי חול וקודש. לפני מספר חדשים החליטה מועצת גדולי התורה כי “לא יכניסו במסגרת הלימוד של החינוך העצמאי, בית יעקב ומערכת החינוך החרדית הכללית, לימודים אקדמאים” וכן “בנות ישראל לא תלמדנה באוניברסיטאות, מכללות, מכונים ובתי חינוך שבהם לומדים לבגרות ולתארים אקדמאים”. אז מי כן בא ללמוד? חרדים שהלחץ הכלכלי מאלץ למצוא פרנסה. הם רוצים הכשרה מקצועית. אנחנו מציעים הכשרה מקצועית מצוינת, אך הכשרה מקצועית ברמה אוניברסיטאית חייבת להיות משולבת ברכישת דרכי חשיבה וכלים לשיקול ובחינה עצמאית. מי שאינו רוצה אבני פינה, אינו רוצה בינלאומיות, ואינו רוצה רב-תרבותיות, המסגרת האוניברסיטאית אינה מתאימה לו! לשם כך המציאו מכללות! לא בשביל האוכלוסיה הזו אנחנו מתאפקים מלהוריד חתכים. הכשרה מקצועית זה טוב וחשוב. אני שמחה על כל מכון להוראת תכנות שנפתח למגזר החרדי – ויש הרבה. אבל בית הספר להנדסה ומדעי המחשב אינו מכשיר תוכניתנים ואני רוצה להאמין שאף חוג באוניברסיטה לא מוכן להקריב את שמו הטוב ולהציג את עצמו כמעניק הכשרה מקצועית בלבד. כבר אמרתי — אנחנו האוניברסיטה העברית, אנחנו לא מכללה – כל החוגים שלנו. יש גם חרדים צמאי ידע. קיים מיעוט בציבור החרדי הרואה צורך אנושי ברכישת ידע והבנת עולם הרוח, המדע והטכנולוגיה. מצוין – אותם אנחנו רוצים. יש גם חרדים המעונינים בהכשרה מקצועית ומוכנים לקבל את הדרישות האקדמיות הרחבות שלנו. מצוין – אף אותם אנחנו רוצים. החדשות הטובות הן שהמיעוט הזה, שיש מקום לאופטימיות שהוא יגדל, בשל ללימודים מעורבים.
3. המתווה יוצא מנקודת הנחה שניתן יהיה לפתוח תכניות לחרדים בלי להתפשר על התכנים. אני בספק. לפני מספר חדשים קיימתי סדרת פגישות עם שליחו של הרב שטיינמן. הוא סיפר שהרב מוכן להתחיל במשא ומתן לקראת שיתוף פעולה, אך יש לו שני סייגים: שישולבו גם לימודי קודש, ושיהיה פיקוח על התכנים. אצל עדינה, רב המכללה עובר על התכנים ויושב בשעורים הבעייתיים. בשיחות מקדימות דובר על כך שהרב לא יתערב במהלך השעור, אך זכותו לקבוע שעות שעור נוספות כדי להקל על הסטודנטים להתמודד עם התכנים — זכות כזו איננו יכולים למנוע, אבל אני לא בטוחה שבובר, איינשטיין, ואפילו מאגנס היו מאושרים ממנה. מה נעשה עם תכנים שלא מתאימים לעולם החרדי? מה נעשה עם פסיכולוגיה שדנה במיניות, עם אבולוציה, עם המפץ הגדול? איך יתייחסו חומר הלימוד והגישה ב”חוג החרדי לעבודה סוציאלית לנשים באוניברסיטה העברית” להפלות של נערות במצוקה? האם תדע בעלת תואר בעבודה סוציאלית מהחוג הזה שאחד הגורמים המרכזיים לאובדנות של בני נוער היום הוא אי-הכרה בהומוסקסואליות? כיצד היא תונחה להתמודד עם זה? מה יהיה הסילבוס של הקורס שיעסוק בכך? קל להבטיח לסינט “לא נתפשר”, ואני מאמינה שאכן נעשה כמיטב יכולתנו לא להתפשר, אבל כדאי לזכור שהפיתוי להתפשרות הוא גדול, והמדרון חלקלק מאד. ידוע שבמשא ומתן לא גומרים היכן שמתחילים, שהלחצים לבחירת מורים מתאימים וקודי לבוש יופעלו כל הזמן, ושכשתלמידים יצאו מהכיתה באמצע שעור על אבולוציה בשלהי שנה ב’, יהיה הרבה יותר קשה לא להתפשר. נרדמנו בשמירה במבחנים קלים יותר, אין סיבה להאמין שלא ניפול גם פה.
4. המתווה יוצא מנקודת הנחה שלא ניתן יהיה לשלב חרדים בקמפוס שלנו. אני חושבת שמוקדם לקבור את האפשרות הזו. התחלנו מהלך נהדר ללא הפרדה. הבה נמשיך אותו. יש באוניברסיטה כבר למעלה מ 50 סטודנטים חרדים שלומדים במסגרות הרגילות ויש ביניהם סטודנטים מעולים, בכל התחומים. יש עוד למעלה מ 70 שלומדים במכינה, ש 85% מתלמידי המחזור הראשון שלה כבר הביעו רצון להרשם לתואר ראשון במסגרות הרגילות שלנו. אפשרות עם הפרדה מגדרית תקשה על החרדים המבריקים שמוכנים להתערבב. מחקר של קרן קמח מראה ש 21% מהחרדים במערכות ההשכלה הגבוהה היו מעונינים במידה רבה או במידה רבה מאד בלימודים מעורבים. הם צריכים להיות בבת עיננו. קיימתי בשבועות האחרונים שיחות עם החרדים בתכניות הרגילות שלנו. הם נגד המתווה, חלקם ממש פוחד ממנו. אם כיום יש לסטודנטים החרדים שלנו איזושהי לגיטימציה ללמוד בלימודים מעורבים כדי לזכות בתעודה של האוניברסיטה העברית, הלגיטימציה הזו תעלם כשתתאפשר למידה מופרדת. כמה קשה אנחנו עובדים כדי להביא אותם אלינו, ואיזה יופי שזה מצליח. זה לא זמן טוב לעצור את התהליך הזה. נכון, סביר שבשנים הראשונות המספרים יהיו קטנים, אבל הזמן מכשיר התערבבות, יש נתונים מעודדים שהמגמה תמשך, ומיסוד של קמפוס חרדי יהיה קשה להיפוך, אם לא בלתי אפשרי. יש באופק מגוון תכניות נהדרות לשילוב חרדים: אנחנו מדברים עם הרב פוירשטיין, בקשר הדוק עם אנשי ידידות טורונטו (שאף הביאו לגבעת רם 400 חרדים לכנס השכלה ותעסוקה — ישבו יחד גברים ונשים באולם וייס — בלי וילון, בלי כלום, לאף אחד לא היה בכלל אכפת מהענין הזה), שלוחי ציבור משגשגים ויש ביקוש לשנה הבאה, בוגרי המכינה מעונינים ללמוד בתכניות הרגילות כשייסימו, יש יזמה להביא דיינים ללימודי משפטים — השטח הומה בפילנטרופיה, תנועות, ויזמות שרוצות ומאמינות שאפשר לעשות את זה כמו שצריך. מוטלת עלינו אחריות למצות את האפשרות לעשות את זה נכון לפני שנכנע לפתרון הרע.
חמור מכך לדעתי, מתווה הקמפוס החרדי ניזון מהחשש לשלב חרדים בקמפוס שלנו. נניח שאומרים לנו שעוד חמש שנים יש באוניברסיטה העברית 1000 סטודנטים חרדים. היכן תרצו לראות אותם? בקמפוס החרדי עם ההפרדה המגדרית או אצלנו משולבים בתכניות הרגילות? אני רוצה לראות אותם משולבים. אם מה שממריץ את מתווה הקמפוס החרדי הוא חשש מצביעת הקמפוס החילוני בשחור, אז קו שחור מחבר ביננו לסופרלנד, וצריך לשים אותו על השולחן ולנקות אותו מהר. אני מודה שהסמיכות של הקמפוס החרדי עם ההפרדה המגדרית לגבעת רם מטרידה אותי. מצד שני, מי שמוכן לבוא אלינו לתוך הקמפוס ועומד בכל הדרישות האקדמיות והחברתיות שלנו — אני רוצה אותו, מאד, כל תשובה אחרת נראית לי פסולה, ומי שלא חושב כך מוזמן להחליף “חרדים” ב “ערבים” או בכל קטגוריה אחרת. למותר לציין שזו גם התשובה הנכונה מבחינת מדינת ישראל.
5. כלל לא ברור שמהלך ישתלם כלכלית. ספק רב אם נגיע לאלפי הסטודנטים שות”ת מדברת עליהם. אם לא נתגמש משמעותית בתנאי הקבלה, לא נגיע למספרים גדולים. צריך גם לזכור שמתוך מאות אלפי החרדים, הרב הגדול עדין שייך לגרעין הקשה שיעברו עוד שנים רבות עד שיתענין בהשכלה גבוהה.
המרכיב המוסדי בתכנית ות”ת לא גדול — עבור 500 סטודנטים מקבלים 1.1 מליון ש”ח לשנה — פחות ממה שנותן לנו בתקופה הזו אי.אר.סי אחד, והסכומים אמורים לקטון עם השנים ולהעלם עוד 4 שנים. זה בקושי יכסה את הוצאות האבטחה של הקמפוס החדש. התקצוב הייחודי עבור סטודנט נע בין 2500 ל 5500 ש”ח לשנה לפי תחום הלימודים. זה בקושי מכסה את שעורי העזר באנגלית, ושוב – זה רק לעוד 4 שנים. אנחנו נשארים עם הגדלת מספרי סטודנטים — זה טוב, אבל כשזה משמש לכיתות קטנות ומצריך התעסקות בלתי פוסקת זה לא נראה לי רווחי. אם מה שמניע את המהלך זה האתנן, צריך לשבת ולבדוק את הנושא בדקדקנות. אני כאמור חוששת שמדובר במהלך רע אפילו מבחינה כלכלית. אני גם צופה אחוזי נשירה גדולים, ועוד לא הזכרנו את העובדה שהמהלך מייצר סטודנטים סוג ב’: סטודנט לא חרד לומד בשנה א’ קורסי יסוד המוניים. בקמפוס החרדי יהיו פחות סטודנטים בכל שנתון, ומפוצלים לנשים וגברים. מי ילמד אותם? טובי מורינו? דוקטורנטים? כל התשובות יוצרות קיפוח.
דיון רציני בהשלכות הכלכליות צריך לקחת בחשבון מרכיבים נוספים רבים. האם אתם יכולים לדמיין את האפקט השלילי האיום על השם והמוניטין של האוניברסיטה העברית כמוסד אקדמי נאור בעקבות פרסום בעיתונות העולמית על פתיחת קמפוס חרדי של האוניברסיטה העברית עם הפרדה מגדרית מובנית? אוי לבושה. וכיצד ישפיע המהלך על משיכת סטודנטים ומרצים חילונים לעיר הקודש? מה יגידו התורמים? אני מאד חוששת.
6. ברצוני להציע מתווה חלופי. הוא מבוסס על שלושה מרכיבים: (1) מכינה חרדית מעולה וגדולה, עם הפרדה מגדרית (2) סיוע אמיתי וממוסד לחרדים שמוכנים ללמוד בתכניות הרגילות (3) הנגשה של תארים מתקדמים לחרדים, במסגרת התכניות הקיימות.
מדוע אני רוצה מכינה עם הפרדה מגדרית? המכינה היא מבחינתי צפרדע ניתנת לעיכול. אני מאד רוצה חרדים בהשכלה הגבוהה, ולקבוע את סיום ההפרדה המגדרית בסיום המכינה נראה לי סביר. המכינה מנגישה ומכינה להשכלה הגבוהה. חלק מההנגשה זה להקל על המשוכה המגדרית וחלק מההכנה זה להפנים שמי שמשכיל גם לא מדיר נשים. המכינה זה עוד לא אנחנו. זה לא החוקרים שלנו, זה לא המחקר שלנו, זה לא עולם הדעת שאנחנו מכניסים את הסטודנטים אליו, וזה לא סוף המסלול — מי שרוצה תואר, עוד יצטרך להתערבב.
המכינה גם מנטרלת הרבה חסרונות: יש סימטריה מגדרית, יש גמישות בלוגיסטיקה וביכולתנו להערך לגידול במספר התלמידים, אין את ענין המכלליזציה וההכשרה המקצועית, ואין פגיעה בחרדים שמעונינים בלמידה מעורבת בתואר ראשון. מכינת חרדים מעבירה מסר שאנחנו פותחים דלת גם למי שלא למד לימודי ליב”ה, אך רק בתנאי שישלים אותם ברמה הגבוהה ביותר, ונשמח לעזור לו. שוב, לא בוער לנו, הזמן רק משחק לטובתנו, בעיקר במצב הפוליטי הנכחי.
שתי הנקודות האחרות במתווה החלופי ברורות, ואנחנו כבר בעצומם של מהלכים לקידומם. בענין הסיוע לחרדים שאצלנו, אנחנו בתהליך מול דיקנאט הסטודנטים לפיתוח יחידה לתמיכה בחרדים וגיבוש חברתי של החרדים באוניברסיטה. בענין התואר השני, זכינו במכרז ות”ת לתכנית תואר שני לחרדים בפסיכולוגיה, ויהיו מכרזים נוספים. באופן כללי, אני חושבת על תכנית שבה נפתח “מכינות לתואר שני” — יש יותר ויותר חרדים שמסיימים תואר ראשון בישראל. מרביתם עושים זאת בתכניות נחותות מבחינה אקדמית, אבל ניתן לזהות את התלמידים המצטיינים שם ולהביא אותם, אחרי הכנה מתאימה, ללימודי תארים גבוהים אצלנו. זו הדרך הנכונה, גם מבחינת החברה הישראלית וגם מבחינת האוניברסיטה שלנו, ואני אופטימית שהיא תצליח.
אם כך, יש מתווה חלופי. אני לא משלה את עצמי שהוא מועדף על ות”ת. הוא אינו פותר לות”ת את בעית עדינה, אבל עדינה היא בעיה של ות”ת – לא שלנו! המתווה החלופי כן פותר לות”ת בעיה אחרת, יותר משמעותית בעיני: הוא מתאים לשאיפה של ות”ת למדרג מצוינות שבו אוניברסיטאות נמצאות רמה אחת מעל מכללות. למותר לציין שזו גם צריכה להיות השאיפה שלנו והנסיון לפגוע בה — ואין לי ספק שהקמפוס החרדי יהווה פגיעה, ראוי להתנגדות נחרצת, אורתוגונלית לענין ההפרדה. ות”ת אמורה לקבל בהבנה התנגדות על רקע זה. בסרובנו לפתוח תכניות תואר ראשון נפרדות לחרדים אנחנו לא מפקירים אותם, אנחנו רק לא הולכים לקראתם מעבר למה שצריכה לעשות אוניברסיטה שרוצה לשמור על עקרונותיה ולהיות בטופ העולמי. הופקד בידינו נכס קריטי למדינה – מערך האוניברסיטאות בישראל. לפגוע בו כדי לכסות את ערוותם של פוליטיקאים חסרי אחריות יהיה בגדר הפקרות חמורה. מישהו גם צריך לגלות לות”ת שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לשלש את ההוראה בכל האוניברסיטאות והמכללות. אין סיבה שדוקא הטובה באוניברסיטאות ישראל תסכן את המצוינות שלה. הענין הזה מביא אותנו לנקודה האחרונה:
7. המצדדים במתווה אומרים כי כל האוניברסיטאות בארץ כבר בתהליך וכי אם לא ניקח את זה אנחנו, יקחו את זה אוניברסיטאות אחרות, ויעשו את זה פחות טוב, ועם פחות סייגים. יש להפריד בין שני סוגי מעורבות: האחד – פתיחת מח”ר — מרכז חרדי בניהול האוניברסיטה. השני – הוראה בפלטפורמה חרדית, דוגמת המכללה של עדינה או הקמפוס החרדי בבני ברק. אנחנו האוניברסיטה היחידה שפתחה מח”ר. המח”ר שלנו מבוסס על מכינה ועל תלמידים הלומדים בתכניות המעורבות. נכון, אוניברסיטאות אחרות מלמדות לתואר ראשון בפלטפורמות חרדיות ואנחנו לא. זה ממש לא מטריד אותי. כלומר, כאזרחית ישראל אני מאד מצטערת ומוטרדת מהכניעה של האקדמיה בארץ, אבל מנקודת המבט של האוניברסיטה העברית, אני לא מוטרדת שנשאר מאחור או משהו כזה. סוף סוף יש נושא שבו סינדרום ירושלים פועל לטובתנו — כשנחליט למצמץ גם אנחנו, אין מה לדאוג, עניי עירנו יבואו אלינו. אין לנו מה להלחץ – אפשר ללמוד בנחת מהפיילוטים של אלה שמגששים. חלקם, אגב, כבר בצד של המאוכזבים. באופן כללי, אני מאמינה שההסטוריה היתה נראית הרבה יותר טוב אם השיקול של “אם לא נעשה את זה אנחנו, יעשו את זה אחרים” היה מופעל יותר בזהירות. אדרבא, שתיקח על עצמה מכללת הדסה את ההכשרה המקצועית של החרדים באזור ירושלים. הטובים באמת יבואו אלינו. אם לא לתואר ראשון, אז לתואר שני. אני גם לא מתרשמת מהתמריץ של “והם יעשו את זה עם פחות סייגים”. מיצמצנו עם ההפרדה המגדרית – נפלנו. וגם אם נמתיק קצת את הגלולה עם הוראה לא מופרדת ושברי עקרונות אחרים, היא עדיין מרה מאד.
הבחירה בקמפוס מופרד מגדרית ומגזרית היא בחירה עצובה. מוקדם מידי להכנע, ודאי בנושא כל כך עקרוני. חייבים לתת הזדמנות לפתרון הנכון. לפתוח קמפוס נפרד אפשר יהיה תמיד. מדברים על כך שזה רק פיילוט ושאם הוא לא יהיה מוצלח לא נהסס לסגור אותו. אבל מה כן יחשב לפיילוט מוצלח? זו בחירה שלעולם לא נוכל להתגאות בה – להיפך. גם בטקסי הסיום בקמפוס החרדי, ענן ההפרדה השחור ירבוץ מעל השמחה שהכשרנו חרד, והוא שחור מאד. הרבה יותר נחמד בצד של התקוה, מוקדם לקבור אותה, ואני קוראת לכולנו לעבור אליה. חישבו על שתי כותרות בעיתון של מחר. אחת עם “סינט האוניברסיטה העברית אמר כן ללימודי תואר ראשון עם הפרדה מגדרית” ושניה עם “סינט האוניברסיטה העברית אמר לא ללימודי תואר ראשון עם הפרדה מגדרית”. לא מצטרפת לכם הכותרת הראשונה לכותרות שאנחנו קוראים כל יום ומרגישים איך אנחנו מאבדים את ישראל? לא תרגישו גאוה גדולה כשתקראו את הכותרת השניה?
יש באקדמיה בארץ הרבה אנשים טובים. יש סיכוי טוב שאם סינט האוניברסיטה העברית ישמיע היום קול צלול וברור שאין מקום להפרדה מגדרית בהוראת התואר הראשון בארץ, ילכו בעקבותנו סינטים נוספים.
