לִרְחוֹבוֹת שֶׁל אַשְּׁכְּנַזִּים יֵשׁ שֵׁמוֹת מֵהַטֶּבַע
לִרְחוֹבוֹת שֶׁל מִזְרָחִים יֵשׁ שֵׁמוֹת שֶׁל אַשְּׁכְּנַזִּים
לִרְחוֹבוֹת שֶׁל עֲרָבִים יֵשׁ שֵׁמוֹת שֶׁל מִסְפָּרִים
וְגַם לָרְחוֹבוֹת שֶׁל מַנְהֶטֶן בְּעֶצֶם,
אֲבָל זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר
כִּי נְיוּ יוֹרְק
וּבְכֵן
נְיוּ יוֹרְק

*

לא מן הנמנע שנפלו טעויות פה ושם – אנא דווחו בתגובות פה בבלוג.

פתרון מלא יפורסם ביום ראשון הבא.

אריק איינשטיין מת.

ככל שהכרתי את דמותו הציבורית, האיש היה מכור לנוסטלגיה, ולכן אירוני והולם בעת ובעונה אחת שהוא מטאפורה לארץ ישראל הישנה והטובה, עם מרכאות איפה שנוח לכם. האנחנו שעצובים על מותו (בכותרת) הם כנראה האנחנו שגדלנו על מוסיקה אשכנזית, כלומר עברית, ושעבורם אריק איינשטיין הוא צלילי ילדות ובגרות וקול מתבקש, ומשהו טבעי מאד שלא צריך תיווך והסבר, והוא גם שפה משותפת שלנו עם דור אחד אחורה ועם דור אחד קדימה. עצובים אלה שעבורם הוא הזמר הזה שפרש בזמן, שלא התבטא נגד הומואים, שלא התבטא נגד דתיים (בכל זאת משפחה), שהיה בעד הקבוצה של הלוזרים, שהיה לו ידע אנציקלופדי בספורט, שהיה צנוע כזה ושהדבר הכי מלוכלך שהוא הגיע אליו בערוב ימיו היה סכסוך משפטי עם המנהל שלו, שאפשר לחשוב כמה זה נורא. הוא הזמר הזה מהילדות שלא היה צריך לרסק בדרך אל הבגרות ולהגיד שהוא סחי או פאתטי, ההוא ששרד את הפוסט-מודרניזם הפרטי שלנו, אפילו אם ברחנו מהאשכנזיות אל כל מיני מחוזות רדיקליים. זה שתמיד אפשר להתגעגע אליו וזה לא יהיה נורא טעון אידאולוגית, סוגשל, כי אם להיות כנים בכל זאת היה את “כל אחד רוצה אשה יפה, אם לא יפה אז חכמה” ושורות כאלה, אבל מילא. ברגע הספציפי הזה הקצוות מוחלקים קלות, ולכן התקליטים האחרונים שלו פחות חשובים, וחשוב פחות כל מה שאולי לא יושב טוב עם האבהיות החביבה של האיש הזה שאף אחד מאיתנו לא החליף איתו מילה.

ועל מי אנחנו עצובים בכלל כשאיש שלא הכרנו מת? כמו תמיד פינקי, על עצמנו.

___

* במקור זה היה “על מי אנחנו מתאבלים…” אבל זה היה נראה לי קצת קיצוני, ולמרות העילגות נשארתי עם הצירוף “עצובים על”. עם הנצרמים הסליחה.

Remember, remember!

The fourth of November,

The Gunpowder treason and plot;

I know of no reason

Why the Gunpowder treason

Should ever be forgot!

Yigal and his companions

Did the scheme contrive,

To stop the Prime Minister, dead or alive.

Three shots were fired, “Blanks!” Did they shout,

To bring the demise of the process about.

And oh so they caught him, needing no run,

All grinnin’ ‘n shit, and yeah – holding a gun.

A stick and a flag

For a nation to drag

If you won’t give me one,

I’ll take two,

The better for me,

And the worse for you.

Gather, gather, don’t joke with his brother,

A penn’orth of cheese to smother his face,

A pint of beer to wash it down,

And a jolly good Bibi to forget the disgrace.

Holloa, boys! holloa, boys! make the bells chime!

Holloa, boys! holloa boys! God save this rhyme!

Hip, hip, hooor-r-r-ray!