בימים האחרונים מתנהלת, מספרים לנו, חקירה אינטנסיבית מאד כנגד ראש ממשלתנו האהוב, הנחקר באדם. הרצים יצאו דחופים מיד הפרקליטות והמשטרה, להודיע ברבים כי החשדות חמורים ביותר, ושנראה כי הפעם נפל השועל במלכודת.

אבל מה? הם מסרבים לומר לנו במה מדובר. הם אף פתחו בחקירה כנגד "ידיעות אחרונות", שפרסם ביום שישי בכותרתו הראשית את תמצית הפרשה. כולם יודעים, אבל אסור לדבר על זה. אתמול פרסם הניו יורק פוסט את תמצית הסיפור, והלינק עבר במהירות בבלוגוספירה. הבוקר התייחס גם הניו יורק טיימס באריכות לסיפור. לי, כמובן, אסור לכתוב מילה ממה שנכתב שם, אז תצטרכו לקרוא בעצמכם.

צו איסור הפרסום הפך לכלי המרכזי לצנזורה בישראל. הוא גורף הרבה יותר מכוחה של הצנזורה הישנה; אז, אם פורסמו הדברים בחו"ל, ניתן היה לצטטם תחת המנטרה "על פי מקורות זרים". חלק ניכר, אגב, מהידע הבטחוני שלנו נשען על אותם מקורות זרים; משעה שלמדו הערלים, למשל, את מה שפרסם ואנונו על הכור, מותר היה גם לישראלים ללמוד זאת.

לא הפעם. הפעם, כל אמריקני יודע מה עשו, לכאורה, אולמרט ואזרח אמריקני מסוים, אבל לאזרחי ישראל – שהם, לדאבונם, מעסיקיו של אולמרט – אסור. גרוע מכך, אולמרט יכול לומר – במידה של צדק – שהדבר מונע ממנו מלהפיץ את גרסתו (היא לא משהו, אגב). וזה מגוחך. וזה מלעיג את החוק.

ובכן, מסתבר שתמונה של הכותרת האסורה ההיא מ"ידיעות" של יום שישי פורסמה בפליקר. אני לא יכול לנקוב בשם התמונה; הוא אסור להפצה בישראל. הנה מה שמותר, בישראל, להראות מכותרתו של העיתון הגדול במדינה, כותרת שמוכרת כבר בכל העולם:

ונקנח ב"שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך".

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)