פרשת המזרחי: ניצבים-וילך

אתמול ניגשה אליי איזו אישה מבוגרת ברחוב ושאלה IF I קאן אנסר some שאלות לסקר שהיא עורכת. אמרתי יס, והיא התחילה לשאול ולעשות כאילו היא רושמת מה שאני אומר. העניין היה ישו, ובגלל שהיא מסיונרית אז היא לא האשימה שהלשנתי או הרגתי אותו, אלא רמזה לאיזו טעות לגבי הברית הישנה, זה התנ”ך, ולגבי אלו שלפני – ובוודאי אחרי הצליבה – לא הבינו את ישו. היא צודקת. אבל כמו שאמרתי לה לגבי אמונה ודת שזה לא קשור. גם רוב הנוצרים לא הבינו את ישו. הוא לא איש פשוט ולמרות שזה לא נראה ככה, הוא דורש די הרבה. מה, קיבלת כאפה, תבקש עוד אחת? זין! משה הרבה יותר פשוט ונותן פשוט לבני ישראל את התורה ובתוכה המצוות.

השבוע אנחנו קוראים את פרשות ניצבים – וילך, ומשה מתחיל את דברי הסיכום שלו, שעוסקים בסופו של דבר ב”תעשו את מה שאני אומר – ויהיה טוב”, לא “טוב רוקדים מסביב לטרנזיט כמו דבילים”. טוב טוב. סבבה. יעני. אז זהו. הבעיה שהוא לא הסביר בספר *בדיוק* מה לעשות. או שהעם שכח. או שהמצווה היא לדון במה המצווה בדיוק ולריב על זה עם יהודים אחרים. או שבכלל כל מה שרע הוא בגלל שפשוט לא הבינו אותו. את משה. ככה זה.

ועוד דבר אחד. זה ומשהו שמטריד אותי. כתוב “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת–עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם”. הוא כותב את זה שהוא כותב. איך הוא לא נתקע?

שבת שלום.

בתמונה: ישו. ברקע: ניצבים.

 


אביב מזרחי הוא :|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.