1. חשבתי לי שמאמרים אקדמיים, מהסוג הנפוץ בקומות הגבוהות בגילמן, דומים למאמרים בנושאי מחשבים (בוא נחשוב מה אני קוראת כל היום) – העיקר הוא לא התוכן, אלא הלינק.
באינטרנט יש הכל, ולכן הבנתו של הכותב המחשבי נמדדת בעיקר בלינקים שהוא מצרף למאמרו – תן לי לינק לאתר סופר מגניב שלא ראיתי עד כה, ואכתיר אותך בתור מלך האינטרנט הזמני.
ובאותו אופן, גם בהסטוריה של חקר הספרות והתרבות יש הכל. ולכן, תן לי הפנייה אקדמית לאיזה פלוץ מהמאה ה-2 לספירה, ואכתיר אותך כמלך הספרות ההשוואתית. (ראו למשל הפניות אינספור ללוקרציוס שאייל דותן אוהב להוציא מפי הטבעת של ההסטוריה).
2. אבל כנראה שזה לא מספיק – מתברר כי הלינקים וההפניות לא יצרו מדד השוואתי טוב מספיק. ולכן המציאו את השימוש היצירתי במילים ובסימנים. כל כותב אקדמי מתחיל רוצה לנכס לעצמו איזו מילה, ולהטעין אותה במשמעות חדשה, והכל במין מזימה סודית נגד סדרני הדפוס של הוצאת רסלינג. ה-אחר, המילה הצרפתית להתענגות (אין לי מושג איך כותבים אותה, ואין לי כח לחפש), חפצון, פרפורמנס, הגוף חסר האיברים וגו'.
אם הצליח בכך, הוא מגיע אל ראש רשימת רבי המכר הדימיונית.
3. מה יוצא מכל זה? משפטים כאלו: "(כמעין תרגום נפשי-דינמי לדבר כשלעצמו הקאנטיאני)" (מתוך "ימים רעים" מאת אריאלה אזולאי ועדי אופיר, רסלינג 2004).
4. בטוח יש דרך אחרת להגיד אותם!
סליחה, איתמר, גם הבלוג הזה מצטרף לרשימת הבלוגים המתמרמרים על המאמרים שהם צריכים לקרוא לפני העבודה הסמינריונית
