1. חשבתי לי שמאמרים אקדמיים, מהסוג הנפוץ בקומות הגבוהות בגילמן, דומים למאמרים בנושאי מחשבים (בוא נחשוב מה אני קוראת כל היום) – העיקר הוא לא התוכן, אלא הלינק.
באינטרנט יש הכל, ולכן הבנתו של הכותב המחשבי נמדדת בעיקר בלינקים שהוא מצרף למאמרו – תן לי לינק לאתר סופר מגניב שלא ראיתי עד כה, ואכתיר אותך בתור מלך האינטרנט הזמני.
ובאותו אופן, גם בהסטוריה של חקר הספרות והתרבות יש הכל. ולכן, תן לי הפנייה אקדמית לאיזה פלוץ מהמאה ה-2 לספירה, ואכתיר אותך כמלך הספרות ההשוואתית. (ראו למשל הפניות אינספור ללוקרציוס שאייל דותן אוהב להוציא מפי הטבעת של ההסטוריה).
2. אבל כנראה שזה לא מספיק – מתברר כי הלינקים וההפניות לא יצרו מדד השוואתי טוב מספיק. ולכן המציאו את השימוש היצירתי במילים ובסימנים. כל כותב אקדמי מתחיל רוצה לנכס לעצמו איזו מילה, ולהטעין אותה במשמעות חדשה, והכל במין מזימה סודית נגד סדרני הדפוס של הוצאת רסלינג. ה-אחר, המילה הצרפתית להתענגות (אין לי מושג איך כותבים אותה, ואין לי כח לחפש), חפצון, פרפורמנס, הגוף חסר האיברים וגו'.
אם הצליח בכך, הוא מגיע אל ראש רשימת רבי המכר הדימיונית.
3. מה יוצא מכל זה? משפטים כאלו: "(כמעין תרגום נפשי-דינמי לדבר כשלעצמו הקאנטיאני)" (מתוך "ימים רעים" מאת אריאלה אזולאי ועדי אופיר, רסלינג 2004).
4. בטוח יש דרך אחרת להגיד אותם!
סליחה, איתמר, גם הבלוג הזה מצטרף לרשימת הבלוגים המתמרמרים על המאמרים שהם צריכים לקרוא לפני העבודה הסמינריונית
זה בגלל שאת לא קוראת את המאמרים הנכונים. במאמרים שאני קורא, הבעיה אחרת.הנטיה הכללית היא להפוך את הטענה לאפוריזם, כלומר, להחיל עליה את הפונקציההפואטית של יעקובסון, כך שמתקבלים פנינים נוסח "בספרות, יש טאלוס גםלסתירה הלוגית. גם הטאוטולוגיה היא טלאולוגית" (שטרנברג, מאיר).
אגב, מה את לוקחת הסמסטר?
נו, וזו האלטרנטיבה שאמורה לשמח אותי?
נאדה. סיימתי את התואר, בעזרת השם ובודריאר. נותרה ~רק~ התזה.
נבזות!
לאממש, אבל בשלב מסוים מתחילים לאהוב את זה. תפסתי את עצמי מייצר כמהאפוריזמים כאלה בעבודה הסמינריונית. גרוע מכך, תפסתי את עצמי משתובב, בינילביני, מהאפוריזמים שיצרתי.
אני יודעת! זה קורה גם לי (לא האפוריזמים – המקבילה הפסיכוטית של תחום ההתמקדות שלי).
בגלל זה אני רוצה לברוח מהאקדמיה לפני שנפשי הרכה תזוהם באופן שאינו ניתן לשחזור.
לברוח, לברוח. השאלה היא לאן.
ארץ סחי ומדון.
פעם רציתי להיות עיתונאית או אקדמאית, ותראה מה קרה.
כנראה שאחרי התזה, לא תהיה ברירה – ארכוש לי גלימה כתומה, ואעלם באבק של הודו תוך מלמול בלתי פוסק "קולוניאליזם קולוניאליזם".
אם אני לא טועה, זה מה שיובל אופנהיים עשה. וחוצמזה, כתום זה כבר פוליטיקלי-קורקט?
אתה משווה אותי ליובל אופנהיים?
לא. אבל אני תוהה למה לעזור לאנלוגיה הזו לעלות?
כדי למקם אותה בגבולות השיח ובכך למחוק את קיומה (אני חושבת שאני כבר כשירה לכתוב סמינריון)
אני לא יודע אם את כשירה לכתוב את הסמינריון, אבל את יודעת שאין קשר של נביעה בין שני חלקי המשפט שכתבת, נכון?
הה, זו אני, שכחתי להסיר את האיפור מאתמול.
1. נכון.
אגב,יש תופעה דומה במוזיקה: תמצאי איזו להקה אקספרימנטלית נידחת משנות השישיםאו השבעים, ומייד תוכתרי כקונוסרית אוונגרדית פאר-אקסלנס.
תלוי את מי שואלים, אני מניחה.
יפה לך האיפור המבוכתי.
התוספת שלך מאד נכונה, ומ-א-ד מעצבנת. (רק שעליי יש שלט של "לא מבינה במוזיקה", אז עליי לא עושים את תרגילי הקסם המוזיקליים).
תעזבו את טירוף הרסלינג הזה. תקראו את קפקא, לא את שמלז וצוקטארי.
כן, וז’ואיסנס, בהתאמה.
לא?
מה את רוצה, בובי?
לא הבנתי למה זה קשור.
כן לסעיף 1
ז’ואיסנס להתענגות בצרפתית
ומה אני רוצה? עזבי. מה רוצה הגבר?