נתקלתי לראשונה בשמו של בועז טופורובסקי אתמול, כמי שכתב טור תמוה ומבולבל בנרג. באותו ערב, הוא הופיע בהקשר שלילי הרבה יותר: טופורובסקי, כמסתבר, הוא אפרטצ'יק בכיר באיזה ארגון סטודנטים ארצי, והוא הורה מרום מעמדו לכפופים לו "להרחיק לאלתר פעילי אגודות שהשתתפו בהפגנות נגד צה"ל", וכתב ש"בשעה זו על כולנו לעשות מעשה. אני קורא לך לפעול במהירות ונחרצות כנגד אותם גורמים עוינים, המהווים גיס חמישי בתוך המדינה". לא פחות.

למרבה אומללותה של ישראל, טופורובסקי רואה עצמו כמועמד ראוי לשמש חבר כנסת מטעם גוף שמכונה צב"ר, או מפלגת הצעירים הישראלית. בשיחה שערכתי עמו, הוא נשמע בעיקר כמיליטריסט עילג. לא מדובר בכפית החדה ביותר במגירה: כשנשאל לכמה מנדטים מצפה מפלגתו, הוא אמר "אנחנו רוצים כמה שיותר מנדטים, כמו כולם". (באשר למפלגת צבר, כדאי לקרוא את הפוסט המעניין הזה של עידו קינן).

הוא לא הצליח להסביר למה התכוון כשאמר שהוא רוצה שפעילי סטודנטים שהפגינו נגד צה"ל "יורחקו לאלתר"; הוא אמר שמחאה היא כמובן "דבר לגיטימי", אבל "יש דברים שאסור לתת להם יד, אסור לתת יד לאנשים שבשעה כזו מפגינים נגד מדינת ישראל". מתקבל הרושם שהוא חושב שאגודות הסטודנטים מימנו הפגנות נגד הפצצות עזה – לא ראיתי שום ראיה לכך שאכן זה המצב. מתגנב הרושם שהמנשר הביסמארקי ששלח טופורובסקי לעמיתיו נטול כל משמעות ממשית, ושכל כוונתו היא לגרוף קצת רווח פוליטי באמצעות דה לגיטימציה של קבוצה קטנה של יריבים פוליטיים שנקטו בעמדה לא אהודה בעליל.

טופורובסקי – בעל תואר ראשון במשפטים וכלכלה – אמר עוד כמה דברים מעניינים. למשל, ש"לא יכול להיות שאגודת סטודנטים תתן יד לאנשים שמדברים נגד המדינה, נגד צה"ל, צה"ל עושה את שלו; התפקיד של צה"ל הוא לא להיות מותקף על ידי אזרחי המדינה (כך! – יצ"ג). אם יש להם תלונות, שיבואו לממשלה, לנבחרי הציבור. לא יכול להיות בדווקא בתקופה של מלחמה יבואו בתלונות לצבא". אני עומד נפעם מול ההגיון הזה, שאומר שביקורת על הבהמה הירוקה צריך להשמיע רק כשהיא לא עושה כלום.

ולא סיימנו. במקרים קיצוניים, אומר טופורובסקי, "של אנשים שפועלים במודע כנגד מדינת ישראל, הם לא צריכים להיות חברים באגודת סטודנטים בתוך מדינת ישראל". יצוין כי למרבה השמחה, עסקני הסטודנטים התקדמו מאז שנות השמונים, כאשר המשפטנים שביניהם הצליחו למנוע מסרבן הגיוס גדי אלגזי ללמוד משפטים (ואנחנו הרווחנו היסטוריון ומרצה מצוין); טופורבוסקי שלל לחלוטין את האפשרות שהוא וחבר העסקנים שלו ינסו למנוע ממישהו ללמוד באוניברסיטה בגלל דעותיו. התקדמות נאה ב-25 שנה, לא? ועדיין, המראה של עסקנונצ'יק סטודנטים שיוצא נגד סטודנטים אחרים בגלל נושא פוליטי שאיננו קשור לעסקנות סטודנטיאלית קצת מעורר תמיהה.

הממשלה לא רק צריכה למנוע מצה"ל האומלל מלשאת בעול תלונות הציבור – היא גם חייבת הכל לחיילים הגיבורים. לדברי טופורובסקי, "הממשלה צריכה לעשות הכל כדי שחיילים יילחמו, הם צריכים להיות בטוחים שאם יחטפו אותם הם לא יהיו כמו גלעד שליט… אני חושב שחייל שנחטף צריך לשחרר בכל מחיר; הבעיה היא לא המחיר, הבעיה היא עצם זה שהוא נחטף. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה חייל בשבי, ודאי וודאי אם הוא חי (הדגשה שלי – יצ"ג), לא יכול להיות כזה דבר".

כלומר, המשפטן שחושב שהוא ראוי להיות חבר כנסת עדיין לא הצליח להבין שהצבא הוא חלק מהזרוע המבצעת, ושהוא מושא לביקורת כמו כל שירות אחר. אני מניח שאם מישהו היה מתלונן, נניח, על איכות השירות שהוא מקבל במזכירות האוניברסיטה, טופורובסקי לא היה שולח אותו להפגין מול משרד החינוך. אבל לא; הצבא הוא גוף אחר, מעל למחלוקת – במיוחד כשהוא אשכרה עושה משהו. מתיחת ביקורת על הצבא היא מעשה אנטי פטריוטי, כפי שטענו כבר האנטי-דרייפוסארים ואנשי "אגודת הצי" של גרמניה הקיסרית. לא יתכן שאנשים כאלה יבואו בקהל מהוגן; יש, איכשהו, להוקיע אותם – ובאופן הבומבסטי ביותר שבאפשר.

תפקידם של החיילים איננו להיות זרוע הביצוע של הממשלה הנבחרת; להיפך. תפקידה של הממשלה הוא לשרת את החיילים, במיוחד כשהם כושלים ונופלים בשבי. אין שום מחיר גבוה מדי לחייהם של חיילים, והממשלה היא האחראית – היא ולא מפקדיהם, כפי שכתב בטורו – שהם "מסתובבים אבודים בין בתים ממולכדים". בכלל, הממשלה והפוליטיקאים הם משהו מטונף כזה, שבעיקר עסוק בהכשלת החיילים הטהורים. לא ברור, אם כן, מדוע טופורובסקי רוצה לרוץ לכנסת ולא לשמש כקצין בקבע. למה לו הלכלוך הזה?

הבעיה היא שטופורבסקי לא לבד. ברחבי הארץ ערכו היום סטודנטים "הפגנות למען צה"ל", תחת הסיסמה – שהם חייבים לדעת שהיא שקרית – "כולנו חיילים". ראוי לשים לב: עד כה לא נהרג אף חייל צה"ל. הצבא לא הצליח להפסיק את ירי הרקטות. אוכלוסיה רחבה יותר ויותר חוטפת אש – והסטודנטים עסוקים בהזדהות דווקא עם הצבא. אחד מהם, ראוי לציין, הגיע להפגנה "באישור מיוחד" של הצבא, למרות שגויס למילואים בעזה. הממ. נראה שצה"ל לא רק שלא התייאש מנסיונות צריבת התודעה של הציבור הישראלי, הוא אפילו עלה מדרגה. מעניין מה היה עולה בגורלו של מילואימניק שהיה חושב שכדאי לו להפגין נגד כניסתו לעזה, והיה מבקש שחרור מיוחד לשם כך.

(יוסי גורביץ)