בקהל צבועים וקניבלים
לפני כשבוע עשיתי מנוי על כלכליסט. צריך. פרנסה.
בארבעת הימים הראשונים של השבוע, בוקר אחר בוקר, העיתון נגנב. אני נוהג לקום בשבע וחצי, פלוס מינוס. העיתון היה מגיע בשש וחצי, פלוס מינוס, לקומת הקרקע. תחילה הושם מתחת לתיבת הדואר. אחר כך, לפי בקשתי, הוא הושם בארון החשמל שבקומת הקרקע. כל זה לא עזר: הוא נגנב כל בוקר.
לקראת יום חמישי, ביקשתי משירות הלקוחות – כל העסק עצבן אותי ואותם; הדבר הראשון שעשיתי כל בוקר, לפני הקפה, היה להתקשר אליהם ולהתלונן. כבר למדתי את המספר שלהם בעל פה – שהעיתון יונח בארון החשמל שבקומה שלי. קומה אחת מעל. העיתון הגיע.
שווי גליון של כלכליסט: שלושה שקלים. בשביל שלושה שקלים, מישהו – שכן שלי – הפך לגנב. היה לו יתרון של שעה עלי, שעה של אנונימיות. היא העניקה לו כוח מסוים.
עד לפני שבועיים, במשך כשבעה חודשים, היה לי מנוי על "הארץ". הגליון היה מונח תמיד למרגלות תיבת הדואר. איש לא נגע בו, למרות ששוויו פי שלושה לערך מזה של גליון כלכליסט. שמו הטוב כעיתון אליטיסטי הגן עליו, אני מניח.
* * * * *
"מת אבא, אבא זקוף הגו שלי", כתב אמש בני ציפר. הוא תיאר, בכשרון נדיר ובעברית שחולפת מן העולם – דברים שבדרך כלל לא בולטים דרך הסחי של הבלוג שלו – את מותו של אדם שכבר לא רואים כאן: מי ששנא התבכיינות ולא התבכיין בעצמו, אדם צונן ורגוע, שבז לרבנים ולאמונה התפלה היהודית. "אני נוסע והוא נוסע," מסיים ציפר, "ולבשתי מקטורן ועניבה לכבודו. ואסור לבכות ובעיקר אסור להתבכיין".
וידעתי אינסטינקטיבית, תוך כדי קריאה, מה יקרה. ידעתי, כי שלוש שנים ישבתי בצד השני של המסך. ידעתי שיגיעו מפלי ההשתלחות והשנאה. ידעתי, אבל קיוויתי שיצנזרו אותם. הם לא צונזרו.
"מנתח מערכות" (25) כותב "על הכל נסלח לאביו, רק לא על זה שהוליד את ציפר."; "רענן" (29) משגר "כפי הנראה אבא שלך מת מבושה לגבי הדעות המטומטמות שלך והשינאה שלך לכמעט כל דבר שלא הומצא על ידיך"; ו"זאב הערבה" (37) מקנח ב"באבוד רשעים רינה"; "אפשר להקיא" (43) שואל: "מה הסיפור? עוד זקן אחד שמת!! לצערנו הוא השאיר אחריו חרא גדול!!"; "אבא גוריו" (47) מחריק: "עברת התקף לב, עכשיו הקומבינטור מת, יש לי הרגשה שאוטוטו נקבל בשורה משמחת שתגאול [כך במקור – יצ"ג] מנוכחותך"; "בעזרת השם," כותב "אמיר" (60), "תצטרף אליו במהרה בימינו"; "קורא הגון" (61) משבח: "כתוב יפה. אני מצפה בשקיקה למותם של שאר אבותיך, יא בן 1000 [כך במקור – יצ"ג]"; ו"אליקימוני" (93) מייחל: "הייתי שמח לקרוא מאמר כל כך יפה מאת הבן הדוקטור של ציפר, אפשר בלועזית".
דיינו. יש עוד איזה 150, אבל דיינו.
* * * * *
אני רחוק מלהעריך את בני ציפר. לדעתי הוא כותב שטויות לעיתים קרובות, ויש להעבירו במהירות מהנחלה הפיאודלית שלו כעורך מדור הספרות של "הארץ". המינזטרופיות שלו, שנאתו לכל מה שהוא ישראלי, הפכה חלק גדול מהפוסטים שלו לבלתי ראויים לקריאה, ועוד פחות מכך לפרסום.
זו ביקורת. ההשתלחות הפראית הזו בתגובות איננה ביקורת, היא קניבליזם. היא חגיגה על המוות, היא שמחה לאידו של אדם שמתו מוטל לפניו. היא התגלמות כל מה שרע בישראל 2008, כל הלבנטיניות הזו, כל מה שלמדנו מהפלסטינים, כל ההשתלבות במרחב, כל ההתהדרות הצווחנית בדת יהווה נקמות נמצאת כאן. חוץ מלנופף בראשו הכרות של היינץ ציפר, האספסוף עשה הכל.
והעורכים בעיתון של האנשים החושבים שתקו ואישרו. צריך לזכור: כל דבר בלע עבר עורך ואושר. ידנית. רחמי למסכן שהיה צריך לעשות את העבודה המטונפת הזו, המתבססת על המוסכמה שאם משהו הוא לא לחלוטין פלילי, הוא גם ראוי לפרסום. אני מקווה שהוא לא יצטרך להישיר בקרוב מבט אל ציפר, או גרוע מכך – אל המראה.
כן, הוא יוכל לשקר לעצמו ולומר שהוא פעל בשם חופש הדיבור – סביר להניח שיעשה כך; זה קו ההגנה האוטומטי. אבל לחופש הדיבור לא היה דבר וחצי דבר עם ההתעללות הווירטואלית בגוויה שבוצעה באתר "הארץ". עקרון בסיסי של עיתונות הוא שלא כל דבר צריך להיאמר, לא כל מה שראוי שייאמר ראוי שייכתב, ולא כל מה שנכתב ראוי לדפוס. עקרון בסיסי הוא שלא מניחים לאדם לכתוב מבלי שיעמוד מאחורי דבריו. דבר לא היה נגרע מחופש הביטוי של "אפשר להקיא" ו"קורא הגון" אילו היו כותבים את דבריהם בבלוג משלהם. כל אחד – על כל פנים, כל מי שיכול לטקבק – יכול גם לפתוח בלוג. אלא שאז, כמובן, הם ייאלצו להסיר את מסכת הפחדנות האנונימית שלהם ולעמוד מאחורי דבריהם. הפרסונה שלהם, על כל פנים, תהיה מקושרת למה שיכתבו. חופש הביטוי במקרה הזה הוא תירוץ גרוע במיוחד לתאוות בצע; כתבה שגוררת אחריה זנב מכובד של מכשכשי זנב חושפת את קוראיה להרבה יותר פרסומות.
ולא, אני לא מדבר על מחיקת תגובות מטעמים חוקיים – למרות שבהחלט סביר שלציפר יש עילה טובה לתביעת דיבה נגד רבים מהטוקבקרים. אני מדבר על משהו שנשכח מזמן, על חוש טעם, על "לא ייעשה כן במקומנו".
ישראל הופכת למקום שקשה לאדם מסוג מסוים – משכיל, חילוני, ולעיתים קרובות, כן, אשכנזי – לחיות בו. במהירות מסחררת, הופכת ישראל להכלאה בין ג'נין לטהראן, ועל חוסר העוגנים שלה בתרבות בת קיימא, על הסגידה הבלתי פוסקת של תושביה לממון ולפרסום חמקמק, על היותם – רבים, כה רבים מהם – קבוצת נוכלים וגנבים עלובה, מחפים בני האספסוף בצווחנות דתית-לאומנית.
המרחב הציבורי הופך לבלתי נסבל, משום שכה רבים הישראלים שמעולם לא גדלו על ההבנה שיש הבדל בין המרחב הציבורי והפרטי, ושעליהם להתנהג במרחב הציבורי באופן שיגרום כמה שפחות אי נוחות או נזק לאחרים. יותר ויותר אנשים אינם מדברים, הם צועקים; יותר ויותר הופכים את יתר באי האוטובוס לשבויים של המוסיקה שלהם, המורעמת מאיזה מכשיר דור רביעי, ארור ממציאו עד דור שביעי, שמשמש גם כמשדר ולא רק כטלפון. והם אפילו לא חושבים להשתמש באוזניות. למה, מי ימחה? (אני).
מתקבל הרושם שאנחנו הופכים במהירות למדינה ערבית – ואם לשפוט על פי המודל של שכנינו, נייצא בקרוב מאד מספרים גדולים למדינות המערב, שם הם יתלוננו על המקומיים וימשיכו את המסורות שמהן נמלטו.
ואני יודע שיש הסברים (ההפיכה המהירה של ישראל למדינה מופרטת והתנערות הממשלה מחובותיה; התחושה העמומה, הבסיסית, שכל מה שסיפרו לנו על עצמנו היה שקר, שאנחנו מתגוררים בבית קברות, ושרוחותיו השקופות-למחצה חורשות נקמה; הכשלון המהדהד שבהתכתן של קבוצות אתניות ותרבותיות נפרדות לחלוטין לכדי תרבות אזרחית), ושיש תירוצים (המצב הבטחוני, האנטישמיות העולמית, וכו') – אני יודע. אבל, אלוהים אדירים, זה נהיה כל כך בלתי נסבל בעשור האחרון!
(לטקסט הזה אין כל תוקף מדעי – אין צורך שתאמרו לי את זה, אני יודע. הוא משקף תחושה, שאני חושב שהיא צייטגייסט, ושאני קולט מהרבה מהסובבים אותי.)
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
מה הדבר שמקשה על משכיל וחילוני שהוא דווקא אשכנזי לחיות כאן?
מה להיותך אשכנזי ולמצוקות שאתה מציין?
תגובות מגעילות השתלשלו גם לפני כשבועיים לרגלי הפוסט/ההספד המרגש שכתב יהונתן גפן אחרי מות אביו.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/705/813.html
אני מציעה להקים קווים חדשים בהם משמיעי המוזיקה יאלצו לשבת בחלק האחורי של האוטובוס.
בקידמת האוטובוס ישבו כל אותם אנשים שלא מרגישים צורך לחלוק עם הסובבים אותם את טעמם המוזיקלי.
אנחנו קשורים בעבותות של הרגל ושפה למקום הזה. אשרי כל מי שהצליח לברוח מהרפסודה הרעועה הזו, שנועדה לטבוע, ולהרגיש בבית במדינה אחרת, תרבותית.
מישהו מכיר תרגום טוב ל"משאו של האדם הלבן" של קיפלינג?
"כל מה שלמדנו מהפלסטינים"?…
יוסי
גם אתה קשור בעבותת שנאה-אהבה לטוקבקיסטים שלך, לא כך?
בקשר לגניבת העיתון.
גם לי ניגבו כמה פעמים את הגבינה במקרר של העבודה.
לגבינה יש מכסה וכיסוי ניילון פנימי.
השארתי את הניילון הפנימי וכתבתי עליו "זה לא האוכל שלך – חנן".
כך הודעתי בבירור שזה מפריע לי
הפסיקו.
אולי תשים מודעה בולטת על לוח המודעות של הבנין ובו אתה מבקש שיפסיקו לגנוב את העיתון?
אולי אם הגנב יידע שהוא גונב את העיתון למישהו שהוא פוגש במחדר המדרגות זה יציק לו ויפסיק?
ציטוט:
"התחושה העמומה, הבסיסית, שכל מה שסיפרו לנו על עצמנו היה שקר"
—
"עמומה"? האנדרסטייטמנט של השנה.
כשסוחרי המילים מהאקדמיה והעיתונות מתחרים בסופרלטיבים זה בזה מעל כל גבעה מי יצליח להכפיש ולנתץ יותר ערכים בשם "החופש", שלא יתפלאו אם החברה מאמצת את העיקרון שאין שום כלל וסייג, שאין "מקובל" יותר, ש"הכל מותר כל עוד זה חוקי".
משום מה נראה לך שלרגשות כלפי המת יש עדיפות מובנית על רגשות כלפי מולדת, חברה, עם, דת, עדה, מסורת וכו' – ולכן לבעוט באלה "זה בסדר", אך לבעוט באלה "אסור" מבחינה ערכית, רק מכיוון שבמקרה זה סדר העדיפות הפרטי *שלך*.
לדעתי (למשל) יש לכבד גם את אלה וגם את אלה, וכשאדם שובר את הכלל הזה ומגדף ללא צורך לכל כיוון להעברת ביקורת (הרבה מעל הנדרש להעברת המסר) בשם "החופש", שלא יתפלא אם אותו "חופש" יחזור אליו בסיבוב –
ואם אנחנו כחברה מוכנים לוותר בקלות על מכנים משותפים כמסורת, פטריוטיות ו(לפחות כבוד כלפי) ציונות ודת בשם "החופש", שלא נתפלא אם נקבל חברה בה "איש הישר בעיניו יעשה עד גבול החוק", יען כי "תראה לי איפה כתוב שאסור".
אחרי הכל, ללא ערכים המגבשים לחץ חברתי וסנקציות חברתיות לריסון אותו "חופש" בידיו של היחיד, אילו כלים עומדים לרשות החברה לדאוג שחבריה יתחשבו זה בזה?
ספר החוקים?
אתה ציפר ואחרים דורשים את הזכות להקים רעש ולבעוט במה שבא לכם בלי להתחשב ברגשות הסביבה, ו"הסביבה" בולעת רוק וסובלת בשם העיקרון, כשהפעולה היחידה הנותרת לה היא תגובה נגדית באותו ניחוח.
אתה ציפר ואחרים מקדמים את האוירה הציבורית הזו לא פחות מכל טוקבקיסט.
מפריעים לך משמיעי המוזיקה?
שלח להם טוקבק.
התגובות לציפר הם כלום לעומת מה שכותבים נגד הערבים באתרי החדשות, אפילו באתרי החדשות הערביים אני לא נתקל בתגובות מסוג כזה, פעם הם היו חכמים היום אפשר להגיד בהחלט שהם כבר לא.
חזק.
ובכל זאת, נראה לי שאתה מדביק כאן את הפוליטיקה שלך לנושא שהיא לא שייכת אליו. מדינות רבות עברו הפרטה והערצת הון, ובכל זאת, גסות הרוח והצעקנות הישראלית אופיינית לישראל יותר מהן. מצחיק שאותו הדבר עושה הדובשנית מעלי. וככה, בכל בעיה חדשה, כל אחד ממהר להאשים את השני בהאשמות הרגילות. אולי, רק אולי, זה בכלל לא קשור לכלכלה, לא קשור לציונות, לא קשור לשטחים, לא קשור לדת, לא קשור לערבים…
ציטוט:
"ובכל זאת, נראה לי שאתה מדביק כאן את הפוליטיקה שלך לנושא שהיא לא שייכת אליו. מדינות רבות עברו הפרטה והערצת הון, ובכל זאת, גסות הרוח והצעקנות הישראלית אופיינית לישראל יותר מהן. מצחיק שאותו הדבר עושה הדובשנית מעלי. וככה, בכל בעיה חדשה, כל אחד ממהר להאשים את השני בהאשמות הרגילות."
—
מצחיק שאתה ממשיך ועושה את אותו דבר שאתה טוען נגדו.
אולי אתה רוצה להראות לי איפה בדיוק "גסות הרוח והצעקנות הישראלית האופיינית לישראל" בהודעתי, ואיך בדיוק היא "מדביקה כאן את הפוליטיקה שלי לנושא שהיא לא שייכת אליו".
אני מסכים עם יואב. אין לזה שום קשר לעודף "חופש" בחברה הישראלית. גם בחברה הבריטית, למשל, יש את כל התופעות שדובשנית מזכירה עוד מימי קדם, ואיכשהו, שם הטלויזיה יותר טובה. אולי זה מזג האויר הים-תיכוני? (גם הסיציליאנים וגם היוונים, כידוע, הם קולניים משהו וטסים נמוך מדי בכביש) יכול להיות שהנ"ל גרם למוטציה קטלנית של הספורט היהודי הכה-שטייטלי לתחיבת אף בסגנון חופשי (ועל כך יעידו סיפוריה של דבורה בארון, לדוגמא).
דובשנית – "כשסוחרי המילים מהאקדמיה והעיתונות מתחרים בסופרלטיבים זה בזה מעל כל גבעה מי יצליח להכפיש ולנתץ יותר ערכים בשם ”החופש“
דוגמא מהתגובה הנוכחית, קצת קלושה, אבל סגנונך מתלהם בכל התגובות שקראתי שלך. בדרך כלל את נוטה להבליע את זה בהררי מילים, אבל זה שם.
המאמר הזה מתעלם מהצד השני של המטבע: הישראלים (ואירופאים קולניים כמו סיציליאנים) אולי וולגריים, אבל הם הרבה יותר פתוחים לבריות ומוכנים להושית יד עוזרת.
מניסיוני האישי ומניסיון של הורי וידידי אני יודע שתושבי מדינות "מתורבתות" כמו גרמניה, צ'כיה ובריטניה יעשו כמעט הכל כדי להתעלם מתייר במצוקה, בעוד שתושבי דרום ומרכז איטליה וישראל יציעו עזרה ותמיכה, אפילו אם זה דורש השקעת זמן נכבדה.
הערה לסדר, זה הפריע גם לי בשנים שגרתי בישראל. (אני אמנם אשכנזי, אבל לא חילוני, אלא "דתי לאומי". די ימני מבחינה פוליטית אבל לא כל כך מבחינה כלכלית.) לגבי משכיל אני מניח שאני עונה על ההגדרה.
(נראה לי שקצת אני אחזור על דברי אחרים, ובכל זאת – מותר לי פעם בכמה חודשים לתת תגובה מייצגת)
אני חושב שמהדברים שלך עולה ניחוח גזעני. זה לא אומר שאתה גזען בהכרח. זה גם לא בהכרח אומר שאני חושב שאתה גזען. אני רק אומר שעולה מהם ניחוח כזה, ולא בפעם הראשונה.
בטענות פרובוקטיביות יש חשיבות, אבל צריך גם לחשוב איך הטקסט נקרא בפני עצמו, מה נטען בגופו וכן הלאה. לא להניח הררי הנחות מוקדמות. כי אתה מדבר על רק תחושה, אבל הרק תחושה שעולה מדבריך היא גם לא כזו מבושמת.
אז בין לבין – סה"כ הרי אתה מספק בעיניי נקודות מבט חשובות מאוד, תוך פתיחת דלת להתמצאות בנושאים שלמרות שהם מעניינים אותי, אני מבין קטן בהם – אני חושב שאתה צריך להביע הרבה יותר טוב את ההסתגויות הנחוצות מדבריך. אחרי הכל – אתה בא לטעון כנגד התנהגות מסוימת. אתה גם מציין שהתנהגות כזו היא סטראוטיפית לקבוצות מסוימות. הכל טוב ויפה – ייתכן אף שאתה צודק, אך בניסוח שלך אתה נגרר לא אחת למחוזות רעועים. כאלה שלא רק שלא מספקים פיתרון (מחלה אחרת שלך) אלא גם עוזרים ללבות מובדלות הרסנית, שנאה הדדית ועוד.
אחרי הכל – לאותם טוקבקיסטים (סתם דוגמא) שאני חש כלפי מעשיהם תחושות דומות לשלך, עשוי להיות גם הר של צידוקים, שאולי לו היו מפרטים כראוי היה ניתן להתייחס אליו בכובד ראש. אל תחטא באותה מחלה…
כאמור, כל הכתוב לעיל כתוב עם הערכה
אור:
"דוגמא מהתגובה הנוכחית, קצת קלושה, אבל סגנונך מתלהם בכל התגובות שקראתי שלך. בדרך כלל את נוטה להבליע את זה בהררי מילים, אבל זה שם. "
מוזר, אני קורא את "דובשנית" בקפידה ומה שאני רואה אין בו כלום מן ההתלהמות, הסגנון שלה יוצא דופן בקפדנותו ובכמות הנימוקים המובאת שם, ואין פלא שלעתים קרובות תשובותיה (המכאיבות לכמה אנשים) נותרות ללא מענה.
דובשנית, לא התנסחתי טוב. ה"אותו הדבר" שכתבתי כשאמרתי שאת עושה את אותו הדבר התיחס להדבקת הפוליטיקה ולא לגסות הרוח והצעקנות.
ואיפה את מדביקה פוליטיקה לנושא אליו היא לא שייכת? ב"אתה ציפר ואחרים דורשים את הזכות להקים רעש… כשהפעולה היחידה הנותרת לה היא תגובה נגדית באותו ניחוח.".
קודם כל שלום – אני מקפיד לבקר בבלוג הזה בקביעות, אבל מגיב בפעם הראשונה.
בקצרה: אני לא מסכים. כן, התגובות לפוסט של ציפר הן חסרות-טעם. אבל טעם טוב – ואני מדבר כאן על התכנים שאותם נוהג ציפר לפרסם, ללא קשר ללשון העשירה בה הוא עושה שימוש – מעולם לא ניצב גבוה מדי בסדר העדיפויות של ציפר כשהוא פרסם פוסטים בבלוג שלו (או בעבודתו השוטפת כעיתונאי, לצורך העניין). נהפוך הוא: דברי הטעם שמתחבאים מדי פעם בבלוג הנ"ל (ויש שם שניים-שלושה כאלה) טובעים בתוך ים של פרובוקציות. זה, בבסיסו, הבלוג של ציפר: בלוג של פרובוקציות. בלוג שבועט להרבה מאוד קוראים במקומות שרגישים וכואבים להם, וה-"איייי!" שהם משמיעים בתגובה מתבטא בתוכן הטוקבקים שלהם. אני לא חושב שציפר מחכה לתגובות מסוג אחר. למעשה, אני סבור שהוא שואב עונג מתגובות כאלה בדיוק. אם הוא רצה שבוע מנוחה מהתגובות האלה בגלל מות אביו, הוא היה צריך לקחת שבוע מנוחה מהבלוג – לא לפרסם את הפוסט הנ"ל ולצפות שהקוראים שהוא עושה להם רע על הנשמה כל יתר השנה, יעשו לו הנחות כי פתאום הוא יתום ומסכן. זה לא עובד ככה.
ואני רוצה להדגיש שוב שחבל מאוד שציפר בוחר להתבטא באופן שהוא מתבטא – כי חלק מהעמדות שלו הן עמדות שלכל הפחות חשוב להשמיע, וחשוב לנהל עליהן דיון. אבל ציפר – כמו אחרון המגיבים בבלוג שלו-עצמו – לא רוצה דיון. הוא רוצה כסאח. וזה בדיוק מה שהוא קיבל (ואגב, אני לא בטוח שגם מהתגובות לפוסט על אביו הוא לא שאב איזו הנאה פרברטית).
ראשית, יוסי — התחושה שתיארת אכן משקפת את הצייטגייסט שנראה גם ממקום מושבי. כמו כן אני מסכים איתך שהסיבה, ככל הנראה, היא החברה המיליטריסטית, אך לא פחות ממנה, ההפרטה ונטישת מדינת הרווחה. דבר דומה קרה בארה"ב. מדינת הרווחה קרסה, וגדל דור חסר השכלה שמאמין בבריאתנות ובתרבות הצריכה. בריטניה נעה במהירות בכיוון דומה, מסיבות דומות.
אם להודות על האמת, אני אפילו קצת נהנה לחיות במדינה שבאופן מהיר, במספר קטן יחסית של שנים, מפשיטה את עצמה מכל המאפיינים הסוציאליסטיים שהיו לה. זה מאפשר לי לראות היטב את התמורה שהקפיטליזם וההפרטה יוצרים בחברה. (לא כל ההשפעות רעות, אגב. ישראל הפכה להיות חברת שפע, לפחות מהמעמד הבינוני ומעלה. אבל החברה נקרעה, ועודה נקרעת, לגזרים).
ובתגובה לדבריו של אלכס, שכתב "מניסיוני האישי ומניסיון של הורי וידידי אני יודע שתושבי מדינות ”מתורבתות“ כמו גרמניה, צ‘כיה ובריטניה יעשו כמעט הכל כדי להתעלם מתייר במצוקה […]"
אה, אתה לא יודע שזה בגלל שבסתר ליבם הם מרגישים שאולי לא השלימו את מלאכת חיסול היהודים, כראוי?
האם זו ההשערה של הוריך וידידיך שזוכרים את המקומי האחד שלא היה לבבי אליהם בגרמניה, ולא היו זוכרים את אותו אחד באיטליה?
וברצינות: מנסיוני, לא שמתי לב לשום הבדל. הגרמנים, באיזורים שהייתי (לאורך הטאובר, ובברלין) היו אנשים נהדרים, חברותיים, מנומסים, ובאופן כללי סוג האנשים שהייתי רוצה מסביבי. בנוסף, כל פעם שאני פוגש גרמנים בחו"ל, אני מגלה איזה עם נהדר הם. מצחיק להשוות את זה לתחושה שאני מקבל כשאני פוגש ישראלים בחו"ל. אם תטען שהגרמנים נחמדים על-פניו, אבל בעצם בסתר ליבם הם חיות אכזריות שמחכות לטרוף בבוא היום, לא אתווכח איתך כי אין לי ראיות או סטטיסטיקה בנושא. אבל אתה ברצינות טוען שהגרמנים לא עוזרים לתיירים? בחייאת.
מצחיק כמה אנשים מנסים לייצר טענות לאנטישמיות כדי להסביר לעצמם למה הכי טוב להם לחיות במדינה שמאבדת את כל ערכיה, ונמצאת בתחושת מלחמה תמידית, ושהופכת יותר ויותר ללא ראויה למחיה. דיסוננס קוגניטיבי שכזה. "אי אפשר לעזוב את ישראל כי…. כי…. כי כולם אנטישמים בחוץ לארץ! כן, זהו, כי כולם אנטישמים!"
אינני מסכים עם ההשתלחות במר ציפר שיודח בימנו אמן כי אין שופטים אדם בשעת צערו ואביו היה דמות פרטית שלא קשורה למרחב הציבורי ואין לערבה בו (מאותה סיבה שאין שום היגיון בצעקות: "השופט בן זונה" במשחקי כדורגל כי אמא של השופט לא קשורה לעניין גם אם הוא מושחת), אבל בוא לא נשכח שגם ציפר עצמו לא טמן ידו בצלחת ואחרי שהמשורר יעקב בסר נפטר הוא כתב פוסט אכזרי תחת השם: "כל הצרידות הזו" כאשר יעקב בסר מת מסרטן גרון.
אצטט את חברי הטוב איתמר רועי שאמר: "מי שמתחבר עם רוצחים שלא יתפלא שיקום עם סכינים בלב".
ומה הקשר לאשכנזיות אינני מבין לחלוטין.
אסף – עניין של טעם, אני מניח.
ביטויים כמו "עוד פיתול של הלשון והלחי שלך תיפול" לדוגמא נופלים אצלי תחת ההגדרה של גסות רוח. אולי זו רגישות יתר…
ציטוט (אור ברקת):
"דובשנית – ”כשסוחרי המילים מהאקדמיה והעיתונות מתחרים בסופרלטיבים זה בזה מעל כל גבעה מי יצליח להכפיש ולנתץ יותר ערכים בשם ”החופש“
דוגמא מהתגובה הנוכחית, קצת קלושה, אבל סגנונך מתלהם בכל התגובות שקראתי שלך. בדרך כלל את נוטה להבליע את זה בהררי מילים, אבל זה שם
—
דוגמא "קצת הרבה קלושה", כה קלושה עד שאין בה כלום –
אתה באמת בא לטעון שאין סגנון אגרסיבי עמוס סופרלטיבים באקדמיה ובעיתונות?
הדברים נאמרו בתגובה להודעה *ספציפית* שלי, שכל מילה בה נכונה – ולראיה לא חלקת על הנאמר בה:
במקום זאת אתה מכוון ל"כל" ההודעות שלי, וטוען רק טענות בעלמא וסופרלטיבים: "הררי מילים", "מתלהם", "זה שם" –
טענת לגופו של דובר, לא לגופם של דברים –
והנה, הוכחת שוב את טענתי.
—
לאסף רזון, תודה על תגובתך והגינותך.
—
ציטוט (יואב לונדון):
"דובשנית, לא התנסחתי טוב. ה“אותו הדבר“ שכתבתי כשאמרתי שאת עושה את אותו הדבר התיחס להדבקת הפוליטיקה ולא לגסות הרוח והצעקנות.
ואיפה את מדביקה פוליטיקה לנושא אליו היא לא שייכת? ב“אתה ציפר ואחרים דורשים את הזכות להקים רעש… כשהפעולה היחידה הנותרת לה היא תגובה נגדית באותו ניחוח.“."
—
יואב, לא ירדתי לסוף דעתך.
תגובתי עסקה בניתוץ אגרסיבי של ערכים, והנזק הנגרם בשל כך לחברה המנוהלת ללא כל מכנה משותף פרט לחוק הפלילי –
מה בדיוק בציטוט שהבאת מתוכה מהווה "הדבקת פוליטיקה לנושא אליו היא לא שייכת"?
השמות "ציפר וגורביץ" שהאחד הוא נושא הפוסט והשני הוא מחברו?
התגובות האגרסיביות הצפויות לסגנון כזה, מאנשים החשים שנפרצה כבר כל גדר ולכן עונים בתשובה לאגרסיות הפוגעות בערכיהם באותו הסגנון?
מה "פוליטיקה" בזה?
תראה לי כותב מכל גוון במפה הפוליטית העונה על קריטריונים אלה באותה דרגה של קיצוניות, ואגנה גם אותו, אם זה מה שמטריד את מנוחתך.
מילא "פוליטיקה" שלא הייתה, אבל גם אם נגיד ורק לצורך הדיון לו הייתה –
תסביר לי בבקשה איך זה אתה טוען "לנושא אליו היא לא שייכת":
לוגיקה פשוטה: אם טענת שהכתיבה בפוסט המקורי היא פוליטית, הרי תגובה פוליטית (לו הייתה) לאותו פוסט לא יכולה להיות "לא קשורה לנושא" אם הנושא *כבר* פוליטי, והיא מתייחסת בין היתר לטענות הפוליטיות שהועלו בו:
הכותרת המתארת את הנושא היא"בקהל צבועים ןקניבלים" ונטען בין היתר:
"ישראל הופכת למקום שקשה לאדם מסוג מסוים – משכיל, חילוני, ולעיתים קרובות, כן, אשכנזי – לחיות בו. במהירות מסחררת, הופכת ישראל להכלאה בין ג‘נין לטהראן, ועל חוסר העוגנים שלה בתרבות בת קיימא, על הסגידה הבלתי פוסקת של תושביה לממון ולפרסום חמקמק, על היותם – רבים, כה רבים מהם – קבוצת נוכלים וגנבים עלובה, מחפים בני האספסוף בצווחנות דתית-לאומנית."
ולכן גם לו הייתה תגובתי "פוליטית" (והיא לא), הייתה זו פוליטיקה שקשורה היטב-היטב לנושא.
דובשנית, את נובחת על העץ הלא נכון. פוליטיקה זה לא רק המערך וגח"ל, פוליטיקה יכולה להיות גם דברים אחרים. כל מה שכתבת כל "ערכים" של החברה, והאגרסיביות שבתקיפה שלהם זאת עמדה פוליטית.
ובקשר ל"לוגיקה", כן, גם ליוסי יש לוגיקה. כל איש ימין יסביר לך בצורה לוגית איך הפרטה תוביל לאושר, וכל איש שמאל יסביר לך בצורה לוגית לגמרי איך הפרטה תגרום לסבל. הלוגיקה הזאת נכונה כלוגיקה, אבל היא בנויה על הנחות יסוד שאינן נכונות בהכרח, ובגלל זה היא לא תמיד עובדת (מה שלא יפריע לאף דטרמיניסט להסביר למה הוא צדק).
ציטוט:
"ביטויים כמו ”עוד פיתול של הלשון והלחי שלך תיפול“ לדוגמא נופלים אצלי תחת ההגדרה של גסות רוח. אולי זו רגישות יתר…"
—
זהו?
זה כל מה שנשאר מהביקורת הנוקבת "סגנונך מתלהם בכל התגובות שקראתי שלך. בדרך כלל את נוטה להבליע את זה בהררי מילים, אבל זה שם."?
ועל מספרי התגובות והתאריך למשל, אין לך השגות?
והיה עוד משהו ששכחתי…
אה:
עןד פיתול אחד של הלשון ותעוף לך הלחי.
ציטוט:
"פוליטיקה זה לא רק המערך וגח“ל, פוליטיקה יכולה להיות גם דברים אחרים. כל מה שכתבת כל ”ערכים“ של החברה, והאגרסיביות שבתקיפה שלהם זאת עמדה פוליטית."
—
יופי.
"הכל פוליטיקה", ולכן כל תגובה היא "הדבקת הפוליטיקה שלך לנושא שהיא לא שייכת אליו"
סתרת את עצמך לעילא ולעילא –
גורביץ כותב על מרקם היחסים בין אנשים בחברה – זו פוליטיקה גם על פי הגדרתך, אך באותה נשימה אתה טוען שהיא "מודבקת לנושא שאינה שייכת אליו".
אם זו פוליטיקה, איך היא יכולה להיות "מודבקת לנושא אליו היא לא שייכת", כשאותה פוליטיקה היא-היא הנושא עצמו (כי בחר בה גורביץ לכתוב עליה) והנושא הוא פוליטי ממילא על פי ההגדרה?
ואם "כל מה שכתבתי, כל ”ערכים“ של החברה, והאגרסיביות שבתקיפה שלהם זאת עמדה פוליטית" –
איך גם עמדה פוליטית זו "מודבקת לנושא אליו היא לא שייכת" אם היא באה בתגובה לעמדה פוליטית שהיא-היא הנושא?
הסתבכת.
—
ציטוט:
"ובקשר ל“לוגיקה“, כן, גם ליוסי יש לוגיקה. כל איש ימין יסביר לך בצורה לוגית איך הפרטה תוביל לאושר, וכל איש שמאל יסביר לך בצורה לוגית לגמרי איך הפרטה תגרום לסבל. הלוגיקה הזאת נכונה כלוגיקה, אבל היא בנויה על הנחות יסוד שאינן נכונות בהכרח, ובגלל זה היא לא תמיד עובדת (מה שלא יפריע לאף דטרמיניסט להסביר למה הוא צדק). "
—
עכשיו גם הלוגיקה מרגיזה אותך?
המילה לוגיקה הוזכרה בהקשר אחד:
"לוגיקה פשוטה: אם טענת שהכתיבה בפוסט המקורי היא פוליטית, הרי תגובה פוליטית (לו הייתה) לאותו פוסט לא יכולה להיות ”לא קשורה לנושא“ אם הנושא *כבר* פוליטי, והיא מתייחסת בין היתר לטענות הפוליטיות שהועלו בו"
לטענה זו לא ענית, רק תקפת את המילה הראשונה בקטע מסיבה לא ברורה.
אני אפשט לך:
גם אם הנושא הוא פוליטי לפי הגדרתך, תגובה פוליטית רלוונטית לא יכולה להיות "מודבקת ולא שייכת" אליו, בהיותה חלק אינטגרלי מהנושא עצמו –
בכל אופן, לא יותר מאשר הראש שלך יכול להיות "מודבק" אליך ולא שייך לך.
כאמור הסתבכת, כי לפי ההגדרות שלך גם תגובתך שלך (הפוסלת פוליטיקה בטענת "מה פתאום פוליטיקה") היא פוליטיקה, ולכן במו פיך אתה מעיד על עצמך שאתה "מדביק את הפוליטיקה שלך לנושא אליו היא לא שייכת".
המילה הנכונה היחידה בתיאוריה שלך היא המילה "מצחיק".
איזה טקסט מגעיל, גזעני ושוביניסטי.
תגיד, יוסי, בדקת כמה שנות לימוד יש לכל אחד מהמגיבים אצל ציפר?
האם הוא שומר שבת?
או שאתה יודע באופן על טבעי שכל מי שמגדף הוא בן דמותך?
(בעצם, התגובה שלי הייתה צריכה להיות 'הלוואי ותמות אמן'. הרי אבא שלי נולד בבוז'אד, כנראה שאני מאלה).
אני רוצה להגיב ליוסי, ללא קשר מיידי לת'רד התגובות העמוס והמעניין.
הטענות המרכזיות שאתה מעלה נובעות מאותו יסוד אנושי שמציב במרכז היקום את השקפת העולם האישית. אין בזה דבר רע כשלעצמו, אבל האדם הנבון והביקורתי יידע לזהות את המוקשים שבתפישה זו.
אני קורא עכשיו, מזה כמה חודשים, את ג'ורג' אורוול (באנגלית, נו, לוקח לי קצת זמן). הדבר המרתק ביותר בכתיבה שלו, היא היכולת להיות מאוד אישי, מאוד דעתן, ולא לגרום לך לכעוס עליו בשל זה. אני אסביר – צריך יכולת רטורית וספרותית אדירה בכדי להתוודות על גזענות ומיזנטרופיות שטבועות בך, ועדיין לזכות באהדת הקורא. אורוול מצטיין בכך, בני ציפר נכשל, ולא במקרה – ספק רב אם מעבר לזכותו להביע את דעתו הוא גם מבין את השלכות סגנון הכתיבה הדוחה שלו על העמקת אותם כשלים בחברה, אותם הוא מבקר.
הנ"ל חל גם לגביך יוסי – האם הארת הקשיים שבלהיות אשכנזי משכיל בימינו, ועוד בסגנון כזה של "די לחכימא", לא מוסיפה לליבוי זרמי העומק המפוררים את עולמנו? או שמטרתך היא ממילא להתנגח בעולם זה, שהוא לא אנחנו ואנחנו, אלא אנחנו והם…
ועוד דבר אחד – אני מקווה שברור לכולם שאין שום משמעות או השפעה במציאות לדיונים המקוונים האלו, בין אם בבלוג זה או בבלוגו של ציפר. הילד עם הפלאפון הוא ילד, שנולד וגדל איפהשהו ויש לו פה בשביל להסביר את עצמו ומוח בשביל להבין. אין רע בלפרוק מתחים על המקלדת, אבל מי שמדמיין חברה אחרת נדרש לחיות את השאיפות שלו בצורה מוחשית הרבה יותר. סתם, חשבתי שכדאי להיזכר בזה מדי פעם.
"איזה טקסט מגעיל, גזעני ושוביניסטי." מגעיל הוא עניין של טעם, אבל גזעני ושובניסטי? נמק, הרחב והדגם.
אני מסכימה שיש פה הרגשה הולכת וגוברת שאין לאחילוני המשכיל מה לחפש פה אבל אני לא ממש רואה את הקשר האתני שהצעת. ואני אשכנזיה
מצטער על מה שקרה לך עם "כלכליסט" אבל מאד שעשעה אותי הכתיבה בהקשר 🙂
רק בגלל שהארץ עולה פי שלושה מכלכליסט לא אומר שהוא שווה פי שלושה מכלכליסט, כפי שמובן מאליו מגילוי העדפותיו של שכנך הגנב.
אני באמת צריך להסביר למה הטענה שמוצא הוריו של אדם קובע את איכות התגובות שלו הוא גזעני?
ולגבי המשמעות הרחבה של שוביניזם, חפש בגוגל.
"אני באמת צריך להסביר למה הטענה שמוצא הוריו של אדם קובע את איכות התגובות שלו הוא גזעני?" לא, אבל אתה יכול להראות לי איפה כתבתי דבר כזה?
"ולגבי המשמעות הרחבה של שוביניזם, חפש בגוגל." שובניזם הוא לאומנות קיצונית או התנשאות/שנאת נשים. מה הקשר למה שכתבתי?
מה יהיה, דובשנית? למה כשאני כותב משהו, את קוראת משהו אחר לגמרי? אחרי הכל, אני כותב בעברית די פשוטה.
ממש לא אמרתי ש"הכל פוליטיקה". כן אמרתי שעמדות פוליטיות הן פוליטיקה.
לא פסלתי פוליטיקה בשום שלב, וממש אין לי שום דבר נגד לוגיקה.
לא הדבקתי את הדעות הפוליטיות שלי לנושא אליו היא לא שייכת. שימי לב שאני מתייחס לנושא אחד בלבד (הדטרמיניזם שלך), ולכן העמדה שלי בנושא הזה מאד שייכת אליו.
למה העמדה הפוליטית שלך מודבקת לנושא אליו היא לא שייכת, בגלל ש"פירוק הערכים של החברה" היא נושא אחד, וגסות הרוח של גנבי כלכליסט היא נושא אחר, והקשר ביניהם הוא לא מובהק ולוגי כמו שאת חושבת.
ציטוט:
"למה העמדה הפוליטית שלך מודבקת לנושא אליו היא לא שייכת, בגלל ש“פירוק הערכים של החברה“ היא נושא אחד, וגסות הרוח של גנבי כלכליסט היא נושא אחר, והקשר ביניהם הוא לא מובהק ולוגי כמו שאת חושבת."
—
יואב (לונדון) *אתה* לא קורא את מה שכותבים לך, ובעברית עוד יותר פשוטה –
הבנת הנקרא:
בוא תסביר במילותיך שלך "בעברית פשוטה" את הפלא השמיני –
איך זה “פירוק הערכים של החברה“ *לא שייך* לקטע שכותרתו “בקהל צבועים וקניבלים“ וכתוב בו:
”ישראל הופכת למקום שקשה לאדם מסוג מסוים – משכיל, חילוני, ולעיתים קרובות, כן, אשכנזי – לחיות בו. במהירות מסחררת, הופכת ישראל להכלאה בין ג‘נין לטהראן, ועל חוסר העוגנים שלה בתרבות בת קיימא, על הסגידה הבלתי פוסקת של תושביה לממון ולפרסום חמקמק, על היותם – רבים, כה רבים מהם – קבוצת נוכלים וגנבים עלובה, מחפים בני האספסוף בצווחנות דתית-לאומנית."
דובשנית, את יכולה להגיד הרבה דברים על הכתיבה שלך. את יכולה לטעון הרבה טענות ולהתנגד להרבה טענות שאנשים אחרים טוענים. כאדם שעדיין מגבש את דעותיו ברוב המוחלט של הנושאים הנידונים בבלוג הזה, לא אתווכח איתך ולא אסתור את דבריך.
אבל קשה לי עם ההצהרה האחרונה שלך – עברית פשוטה? את? מכל המגיבים פה, בכל הדיונים, בכל הרשומות שפורסמו, התגובות שלך הן הכי קשות לקריאה ולהבנה. אני מתאמץ בכל פעם, מפענח וקורא שוב ושוב, ואין לי מושג מה את רוצה להגיד. ברור לי רק דבר אחד: שאת לא מסכימה. למה, איך, מתי ואיפה, אין לי מושג.
אנא, נסי לכתוב קצת יותר ברור.
תודה.
ציטוט:
"אנא, נסי לכתוב קצת יותר ברור.
תודה."
—
אם יש משהו עקרוני שלא הבנת ואתה רוצה להבין, שאל ואסביר.
Hello Yossi,
I have been reading your blog for the last 3 years, and usually agrees with almost everything you write. Could you please explaine Hello Yossi,
I have been reading your blog for the last 3 years, and usually agree with almost everything you write. Could you please explaine me why is it that life in Israel became impossible for an "ASHKANAZ" educated and secular. I consider myself educated, secular and I happen to be "SFARADIC" and you know what: I couldn’t bear the life in Israel 15 years ago from the same reasons you mentioned. I understand you wanted to emphasize the fact that life in Israel became impossible for educated secular people, but they are not always ASKENATZ you know that, don’t you?
Julie
Calgary, AB
Canada
מסכים עם המגיבים כאן בשני דברים:
1) החיבור שאתה עושה, יוסי, בין אדם משכיל וחילוני (הפרדיגמה ההומניסטית) לבין אדם אשכנזי חוצזה את הגבול של הבחנה סוציולוגית גרידא והופכת לאנטי-פלורליסטית (במקרה הטוב) או גזענות פשוטה (במקרה הרע). יש סיבה לכך שכלל המגיבים כאן דורשים הסבר להצהרה הזו.
2) אני מסכים עם דחליל והערתו בקשר לדובשנית: מצטער, אבל גם אני לא הצלחתי עד כה להבין מילה אחת ממה שכתבת. החל מהפרומט הלא ברור שבו תשובותיך כתובות (נסי לשים את הטקסט שלך אחרי הציטוט ולא לפני, ולאחד יותר את השורות) וכלה בתשובה עצמה – אין לי מושג מה את מנסה לומר.
ועוד הערה: הפלטפורמה הנוכחית היא ללא ספק הגרועה ביותר מכל אלו שאכלסו את "ג'ורג'" עד היום. הטובה ביותר היתה, לפי דעתי, ישראבלוג. בלוגלי היתה טובה פחות, והנוכחית פשוט נוראית. אנא שקול להעביר את הבלוג בחזרה לישראבלוג, או לפחות לפלטפורמה יותר ידידותית לקורא ולמגיב.
הכלבים נובחים על המקלדת והשיירה נוסעת אחורה. מה חדש? שיש חארות שמשתלחים ב"שמאלנים" "אויבי המדינה" ומנאצים בחסות האנונימיות? כאלה גם מתקשרים לנתן זהבי ומקללים אותו (והוא אותם). שיש חארות שמשתלחים ב"דוסים" ה"שחורים" באותה הצורה ממש (למיטב זכרוני גם בתוכנית של זהבי, וגם אותם הוא מקלל)?
כל מה שחדש זה הטכנולוגיה שמאפשרת לאנשים לחרבן לאחרים במוח. גועל הנפש עצמו היה קיים בתוכנו, רק שהיום רואים אותו ביותר מקומות. אתה אומר שפעם היה יותר טוב? שפעם היתה יותר תרבות? יותר חינוך, ערכים? נניח שכן. כנראה שכן. והיכן נקים כיום את אלטנוילנד שלנו? שהרי היא אוטופיה. ואילו הברברים בשער לא לוקחים מספר ועומדים בתור.
ציטוט:
"אני מסכים עם דחליל והערתו בקשר לדובשנית: מצטער, אבל גם אני לא הצלחתי עד כה להבין מילה אחת ממה שכתבת. החל מהפרומט הלא ברור שבו תשובותיך כתובות (נסי לשים את הטקסט שלך אחרי הציטוט ולא לפני, ולאחד יותר את השורות) וכלה בתשובה עצמה – אין לי מושג מה את מנסה לומר."
—
תרשה לי יותר מלפקפק.
א. ביקשת: "החל מהפרומט הלא ברור שבו תשובותיך כתובות (נסי לשים את הטקסט שלך אחרי הציטוט ולא לפני " –
כנראה התכוונת למילה "פורמט", וברור שלפורמט אין כל קשר עם ההבנה שלך, מאחר ואכן הטקסט שלי כתוב תמיד *אחרי* הציטוט אליו הוא מתייחס ולא לפניו.
אין זאת אלא שאינך קורא את הטקסט כראוי.
ב. ביקשת "ולאחד יותר את השורות" –
הפרדת קטעים מהטקסט באמצעות רווח שורה נקראת בעברית "פיסקה", והיא פורמט מקובל בכל טקסט, תודה.
לכן לצערי, לא אוכל להענות לבקשתך.
ג. הפורמט הזה בדיוק משמש אותי בהצלחה גם בבלוג זה וגם בפורומים אחרים זה זמן רב, ללא כל בעיה.
ולראיה, אם לשפוט ואפילו רק לפי התגובות המפורטות בשרשרת זו (שלא לדבר על דיונים ארוכים שניהלתי בנושאים נוספים בבלוג זה), הרי המסר והמידע עוברים לקוראים השונים ללא כל בעיה, בהירים וצלולים כפעמון –
הרי מנתחים כאן בפרוטרוט את סגנוני ועוד מנהלים אתי ויכוחים לשוניים פרטניים ומורכבים לגבי השייכות הספציפית של דברי לנושא והשיוך הפוליטי שלהם:
כל זה הרי לא היה מתאפשר לו היו תלונותיך לגבי "אי בהירות" כביכול מוצדקות.
ד. לא העלית כל שאלה לגבי קטע ספציפי בטקסט, ולא ציטוט ספציפי ממנו יכולה להשתמע אי בהירות.
לא ביקשת הבהרה לקטע ספציפי, שהרי סביר להניח שקטע מסוים יהיה מורכב יותר להבנה מאחרים –
ייחסת לכל הקטעים דרגת אי בהירות שווה, וטענת גלובלית "אין לי מושג מה את מנסה לומר" –
כפי שאמרתי בפתח דברי – תרשה לי יותר מלפקפק, ולכן מכל הסיבות הרשומות מעלה:
לא נורא, כנראה שלמרות הכל לא פיספסת שום דבר משמעותי.
"יש סיבה לכך שכלל המגיבים כאן דורשים הסבר להצהרה הזו." ההצהרה היתה די פשוטה, לדעתי: ישראל הופכת למקום שנורמות ההתנהגות שלו לא נעימות לאירופאים. אם להשתמש בהנגדה הפשטנית של "חום" מזרחי מול "קור" מערבי, אני מעדיף את הקור. ה"חום" הוא, בהרבה יותר מדי מקרים, רשות לפלוש לתחום הפרט. ישראל צריכה הרבה יותר "יקיות" ממה שיש בה.
וכמובן שאין לזה שום קשר לגנטיקה או לגזענות. תרבות היא דבר שאנשים בוחרים בו, לא נולדים לתוכו.
מה שמעצבן באמת הוא שכל דבר זוועה גזעני הוא "קולות אותנטיים מישראל השנייה" אם הדובר אותו הוא שחרחר ובסעיף העיסוק שלו כתוב "פעיל חברתי" (כאשר חברתי = מזרחי, כמובן. גם "שכונות" זה דבר מזרחי. הרי ידוע לכל שלאשכנזים הרעים אין חברה או שכונות).
אם אותו מלל בדיוק (לרוב איזו קשקשת בנוסח הפרענקי של הקו-קלוקס-קלאן המזרחי על "זהות מזרחית" ושאר תורות גזע נוסח פיכטה וגובינו המולבשות בגורמט) ישר יזדרזו להוקיע כגזענות אשכנזית אם הדובר אותו הוא איש חיוור-פנים.
כמו כן, מוזר הדבר שכל אדם בר דעת והגון שבמקרה מוצאו מארצות ערב/צפון אפריקה ושאינו מילל כל חמש דקות על ה"כבוד" שלו (אולי כי הוא יודע שיש יחס הפוך בין דיבורים על כבוד למידת המכובדות האמיתית של הדובר) מוקע ע"י רעיו הפחות מוכשרים כ"משתכנז", בעוד שאדם פראי ומתועב שמוצאו מאירופה יוגדר תמיד כסתם זבל ולא כ"מתמזרח" – משל התנהגות אלימה וסרת-טעם היא משהו שהמזרחי המסכן מחוייב אליו מתוקף מוצאו וצו האופנה של "פעילים חברתיים" וסתם שרמוטות שמזדיינות עם ערסים (לפעמים זה אותו דבר).
לא שלאשכנזים לא חסרו "ערסים" משלהם – רוב רועי הזונות, השיכורים, הבריונים והגנבים שמופיעים בתרבות הפופולארית העברית שטרם עליית המזרחיים ארצה היו פולנים דווקא (חלקם ניצולי שואה, אבוי לאותה בושה), אבל בעוד שהערס העבריין הפך לסממן תרבות מרוקאי, תאומו הסרסור השיכור הפולני נבעט ברגל קלה כמישהו שמן הראוי להתבייש בו ולהתכחש אליו וגווע לו לבד בחושך.
זאת ועוד, אלא שבשיח ה"חברתי" מותר להטיל האשמות איומות ונוראות באשכנזים – החל מהתנכרות וקרירות כלפי ילדיהם (להוריד לילד נעל על הראש ולשלוח אותו לקנות סיגריות זה סממן לחום הורי, להכין איתו שיעורי בית ולשלוח אותו לחוגים זו התנכרות), דרך הפצת מחלות נפש (פסיכולוג זה לפסיכים, הילד מתפרע? זה כי פגעו לו בכבוד) וכלה בלעג לכישורי הבישול שלהם (ספר הבישול ה"חברתי": קח עגבנייה ופלפל, תוסיף הרבה שמן, תטגן שעה ותגיש בליווי קללות על האשכנזים ומכות לילד שידע לתת כבוד לאוכל של אמא).
וכו ותראו את התגובות הנזעמות לתגובה הזו, תוך האשמת הכותב בגזענות, התנשאות אשכנזית ואפילו טטריות (כידוע לכל הפעילים החברתיים והעדתיים המקצועיים, האשכנזים הם כוזרים מתחזים שגנבו את יהדותם של המזרחיים טהורי הגזע). וכל זה בגלל שלא טרחתי לכתוב כמה מילים מאוזנות כמו "אותנטיות", "קיפוח ממסדי", "זהות יחודית", "מסורת עשירה ומפוארת" ו"מכובדים" – אם זה כל כך כואב לכם באדום של העין, תעשו קאט-פייסט למילים הללו שמופיעות כאן ותוסיפו אותן בנקודות אסטרטגיות של ההודעה וכך תתקבל תוצאה שפוגעת פחות ב"כבוד".
דובשנית, את יכולה להתהדר עד מחר בבהירות כתיבתך ולהתעלם מהביקורת עליה, ולהמשיך להאמין בצדקתך. רק שלפחות במקרה שלי, אשמח אם לא תייחסי את העובדה שלא הגבתי לכך שעמדתי פעור פה נוכח הטיעונים המנצחים שלך, אלא לעובדה שאין לי את היכולת להתמודד עם תגובות ארוכות יותר מהפוסט עצמו וערוכות באופן לא ברור (כן, גם אני התכוונתי לפורמט, וגם הקוף החללי התכוונן לפורמט ויודע שהוא עשה טעות הקלדה, הוא לא צריך שתספרי לו את זה).
גורביץ,
"וכמובן שאין לזה שום קשר לגנטיקה או לגזענות. תרבות היא דבר שאנשים בוחרים בו, לא נולדים לתוכו."
אני מצטער להגיד לך, אבל למוצא יש קשר לגנטיקה, ולביקורת על אנשים על סמך מוצאם יש ניחוח גזעני. פלוני לא יכול לבחור יום אחד להיות ממוצא צפון-צפון-מערבי (אלא אם כן אתה מסכים לכינוי "משתכנז") ולמחרת להחליט להיות ממוצא מזרחי. תרבות אפשר לבחור, אבל הורים לא.
מוזר בעיני שאתה מחבר בין תרבות ישראלית-אשכנזית לתרבות צפון-מערב אירופאית וטוען שהן זהות. מרבית האשכנזים חיים כאן כבר מספר דורות ולא ממש קשורים לאירופה. מה גם שרובם באים מעיירות מזרח אירופאיות שמוציאות לעיירות פיתוח שם רע.
כשקראתי את המאמר שלך חשבתי שהמשפט "משכיל, חילוני, ולעיתים קרובות, כן, אשכנזי" בסך הכל מתאר עובדה (מצערת!) שרוב החילונים המשכילים הם אשכנזים. אבל ככל שאני קורא את התגובות שלך אני חושש יותר ויותר שהעמדה הפרו-אירופאית שלך מנסה להסוות מידה כלשהי של גזענות.
הייתי רוצה שבמקום להגיב במשפט או שניים, תקדיש (א-לה אובמה) פוסט שלם לנושא העדות כדי להבהיר את עמדתך בנושא.
——–
ליאור,
"ותראו את התגובות הנזעמות לתגובה הזו, תוך האשמת הכותב בגזענות, התנשאות אשכנזית ואפילו טטריות"
לא ראיתי כאן שום תגובה שמאשימה מישהו בהתנשאות אשכנזים ובטח שלא בטטריות(?). ככה שכל מה שאני יכול לשאול אותך זה האם אתה נביא או סתם חולה סכיזופרניה (זה שאתה גזען כבר הבנתי)?
ציטוט:
"רק שלפחות במקרה שלי, אשמח אם לא תייחסי את העובדה שלא הגבתי לכך שעמדתי פעור פה נוכח הטיעונים המנצחים שלך, אלא לעובדה שאין לי את היכולת להתמודד עם תגובות ארוכות יותר מהפוסט עצמו וערוכות באופן לא ברור".
—
ובטניס בטח היית קורע את אלוף העולם אלמלא הרשת הזאת באמצע.
המה שהופך את המדינה הזו למקום בלתי נסבל לחיות בו (ואני כבר לא חי בה מזה זמן מה) הוא הגזענות, וזו אגב יובאה בידי אבות אבותיך האשכנזים מאירופה. גזענותם של המתנחלים ושלך כנגד הפלשתינים, גזענותך שלך ושל עוד רבים מסוגך כנגד האיסלאם, גזענותם של רבים, שמודים בה בחצי פה ובחצי שורה פה ושם כנגד המזרחים. מדהים כל פעם מחדש למצוא עוד אשכנזי שמנסה להפיל על המזרחים את כל בעיותיו שלו עצמו: צא וחפש כמה מזרחים חיים בהתנחלויות, והאם האשכנזים הם אלה המודרים מבתי הספר הספרדים בקהילות החרדיות או להפך. בעיית הבעיות, וזו אשכנזית לחלוטין וזקנה בהרבה מעשר שנים, היא חוסר הנכונות שלנו להשתלב במקום שבו אנחנו חיים.
ולא אני לא מזרחי מקצועי או כותב באתר העוקץ. את בני ציפר אני קורא ולפעמים אוהב, למרות שדווקא בנושא זה עמדותיו קרובות מאד לשלך. יפה לראות שלכבוד מות אביו של ציפר נמצא סוף סוף החיבור המיוחל בינך לבינו, ודווקא מהמקום הנמוך ביותר.
הרי כל הרשימה שלו על ההתבכיינות, בינינו, היא כנגד אותה תכונה "מזרחית" כביכול שהשתלטה על המדינה. אין זה מפתיע שהיא מצאה חן בעיניך. גם אתה כמובן נגד "התבכיינות" כל עוד לא נוגעים לך בגליון הכלכליסט שלך כמובן. אז אתה ממהר לפרוץ בדמעות.