החברים של ג'ורג'

עובדות? לא בבית ספרנו

מה גרוע מהצהרת החוק החדשה של ישראל ביתנו? הצנזורה של אוניברסיטת חיפה

חבר הכנסת עודד פורר – יש כזה, מישראל ביתנו – הגיש היום (ג’) הצהרת חוק שקובעת שאוניברסיטאות שבהן ייערכו אירועים שבהן יישלל “קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”, פעילויות “המסיתות לגזענות, אלימות וטרור”, ו(כאן עילת הצהרת החוק) “ציון יום העצמאות כיום אבל” יספגו סנקציות. תנועת אם תרצו, ששוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, בירכה בהתלהבות את הצהרת החוק.

הסיכוי של החוק הזה לעבור לא משהו, הסיכוי למימוש שלו עוד פחות מכך. מה שהוא מסמן הוא את המשך הצטמצמות הדיון במרחב העאלק-דמוקרטי הישראלי. במדינה דמוקרטית, מותר לדון בדרכי שלום בשינוי המשטר: מותר לדון במעבר למשטר סוציאליסטי, קומוניסטי, או, כפי שעושים ברוב בתי הספר של המגזר הדתי, בשינוי המשטר לתיאוקרטיה מלוכנית. אבל ההצהרה של פורר – ויש, למרבה הצער, אלפים כמוה מצד נבחרי ציבור – מצמצמת את הדיון ל”יהודית ודמוקרטית.” מי שמתעקש על היהודית, בדרך כלל לא ממש רוצה את הדמוקרטית.

אבל יש דברים גרועים יותר מהצהרות חוק של חברי כנסת שלא שמעתם עליהם, ובדין. אוניברסיטת חיפה הודיעה לתנועת חד”ש שהיא אמנם תאפשר לה לערוך אירוע לזכר הנכבה, אך לא תאפשר חלוקת עלון שבו מתוארת הנכבה כ”טיהור אתני.” הסיבה לכך? “מדובר בביטוי, על הקונוטציה החמורה שבו, שעובר את סף הסיבולת גם במוסד המכבד את חופש הביטוי והוא עשוי, בוודאות קרובה, לזעזע את אמות הסיפים של הסדר הציבורי והסובלנות ההדדית בקהיליית האוניברסיטה.”

הביטוי “טיהור אתני” חדש ביחס. הוא נכנס לשפה בתחילת שנות התשעים, בעקבות הזוועות שבוצעו במהלך מלחמות יוגוסלביה. הח”מ עדיין זוכר סטריפ של מגזין MAD משנת 1992 או 1993, שבו מתהדרות דמויות סרביות בכך שהן מבצעות את הפשעים של אירופה הישנה, אבל מה, הן מדברות בשפת ה-PC. הדוגמא שהובאה שם היתה “טיהור אתני.”

טיהור אתני משמעו פעולה, לרוב צבאית או צבאית למחצה, שמטרתה היא שינוי אלים של מצב דמוגרפי: גירוש, הגליה או הכחדה של אוכלוסיה, כדי לרשת את מקומה. בתחומי מה שהיום הוא ישראל, חיו כ-1.18 מיליוני מוסלמים, כ-143 אלף נוצרים, וכ-600,000 יהודים בשנת 1947. שנתיים לאחר מכן, רוב המוסלמים וחלק ניכר מהנוצרים גורשו, נמלטו או נהרגו. ישראל אמדה את מספר הפליטים בכ-700,000; ההערכות הבריטיות היו גבוהות יותר. בכל מקום שבו עבר החייל הציוני, כפרים ועיירות פלסטיניות חדלו להתקיים. בתים נהרסו, שדות נחרשו, שמות הרחובות נמחקו.

בספרו “לידתה של בעיית הפליטים” עמד בני מוריס על כך שבפועל, הפעולה החשובה של הנכבה לא היתה הגירוש עצמו – וברוב מוחלט של המקרים זה היה גירוש. בתום הלחימה, פליטים נוטים לחזור הביתה. אלא שהפליטים הללו לא יכלו לשוב, כי המדינה הציונית אכפה מדיניות של ירי בפליטים שבים.

השאלה שפולמוסנים ציונים אוהבים להסתובב סביבה, האם רוב התושבים גורשו או ברחו, מניחה הנחה סמויה שרוב הקוראים לא מודעים לה: התפיסה שאומרת שאם אתה פליט שנמלט ממלחמה שהתקרבה למקום מגוריו, איבדת את זכויותיך. נניח – אני לא מקבל את ההנחה הזו, אבל נעלה אותה לצורך הדיון – שרוב הפליטים הפלסטינים אכן נמלטו, לא גורשו; שהאימה המכוונת גרמה להם לעזוב את ביתם עוד לפני שראו חמוש. מתי הם הפכו לפליטים, לא כמצב ארעי אלא כמצב קבוע? ברגע שחמושים ציונים החלו לירות בהם כשהם ניסו לשוב. כך שהשאלה של “גירוש או בריחה” היא בעיקרה הסחת דעת.

כמובן, המדינה הציונית מיהרה להעביר חוקי עוול שמטרתם לבזוז את האדמות שתושביהן ברחו מהם. הביזה המאורגנת החלה בעצם ימי הלחימה ונמשכת עד ימינו אנו: בדואים שיושבים על אדמות בנגב שמוחזקות על ידיהם במשך דורות עדיין מגורשים על ידי חמושים ציונים. וכמובן, את מה שקורה בגדה מיותר לתאר.

המונח “טיהור אתני” הוא מונח מדויק להגלייתה/גירושה של קהילה – במקרה שלנו, קהילת הרוב – מטריטוריה, ניכוס הרכוש שלה על ידי המגלים, מחיקת ההיסטוריה שלה ועצם קיומה. ישראל של אמצע שנות החמישים לא מזכירה הרבה את פלסטין של אמצע שנות הארבעים; השינוי היה דרסטי ומהיר מאד. כשאוניברסיטת חיפה אומרת שהתיאור המדויק הזה לא יכול להשמע בין כתליה, היא מעידה על כך שיש תחום אחד לפחות שאי אפשר לדון בו בכנות בה: ההיסטוריה של הקמת ישראל וחורבנה של פלסטין. מוסד אקדמי שלא מעז לומר לסטודנטים שלו את מה שהם לא רוצים לשמוע מאבד הרבה מאד מהיומרה האקדמית שלו; למעשה, הוא מקדם חרם אקדמי על עצמו. קשה להעלות על הדעת אוניברסיטה אמריקאית שתתכחש לטיהור האתני של הילידים האמריקאים. אבל צדק, כידוע, הוא דבר אחד; לנו, כמו שאמרה גולדה, יש צדק יהודי. שהקשר בינו ובין צדק הוא כמו הקשר בין מוזיקה צבאית ומוזיקה.

לא ברור מה גרוע יותר: שהאוניברסיטה חוששת מן הממשלה או שהיא חוששת מן הסטודנטים שלה. כך או כך, יש המאבד עולמו בשעה אחת.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

הסברה שיש לה מדינה, חלק 2

כתבתי אתמול (ג') על תכנית הלימודים ב-Hasbara של אוניברסיטת חיפה, ועכשיו מתברר שהיא לא לבדה. תכנית דומה קיימת גם באוניברסיטת תל אביב, מסר לי מקור שהעדיף לשמור על אנונימיות.

התכנית, המכונה Ambassador Club, מיועדת על פי הפרסום השקט מאד שלה להעניק לתלמידים כישורים בתחום הדיפלומטיה ולמעשה הסברה באמצעות שבעה מפגשים, כולם עם אנשי ימין והסברה, להוציא עם ד"ר חליל שקאקי, סוקר פלסטיני בכיר, אין פגישה עם אנשי שמאל או הסבר על הצד הפלסטיני של הסכסוך – Hasbara נקיה. התכנית נתמכת לא רק על ידי האוניברסיטה אלא גם על ידי משרד החוץ ועל ידי ארגון הימין האמריקאי Stand With US. tau

סטודנטים שישתתפו בכל שבע ההרצאות יקבלו ניקוד אקדמי עבור כך. ההרצאה הראשונה, שנערכה בתחילת השבוע, היתה של ארי ורון, לשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני חוץ; ההרצאה הבאה תיערך על ידי איתמר מרכוס, מנהל Palestinian Media Watch וסגן נשיא של עמותת Central Fund for Israel, שכבר נתקלנו בה בעבר ושמממנת את "אם תרצו" ואת עמותת ההגנה לטרוריסטים ימנים, חננו; השלישית היא אביטל ליבוביץ', ובהנחה שאין שתיים כאלה זו סגן אלוף אביטל "היו להם קלצ'ים ולכן הם באו מעזה" לייבוביץ' מדובר צה"ל; שקאקי; ניל לזרוס, איש הסברה ותיק; ההרצאה השישית תהיה סיור בירושלים, והסיור אמור על פי המקור להיות חד צדדי מאד – המדריכה תהיה אל"מ במיל' מירי אייזן, דוברת הממשלה לתקשורת הזרה במהלך מלחמת לבנון השניה; והאחרונה תהיה הרצאה של מארק רגב, דובר ראש הממשלה לתקשורת הזרה הנוכחי.

יש כמה נקודות שראוי להתעכב עליהן. ראשית כל, ניל לזרוס. הוא מופיע (יחד עם אייזן) גם בתכנית של אוניברסיטת חיפה. הוא מוצג כ"יועץ חיצוני למשרד החוץ". אתם עשויים לזכור את לזרוס מהפארסה של הסרטון של "מארק ההומו נזרק מהמשט": הוא היה מי שהעלה את הסרטון לרשת. כלומר, כשאוניברסיטת תל אביב מדברת על "שגרירים" ו-Hasbara, היא מדברת בעצם על כך שהיא תאמן אותם בהולכת הציבור שולל, בהפצת שקרים בשם ממשלת ישראל.

שנית, Stand With Us. מדובר בארגון ימין בארה"ב, שהואשמה לא פעם ולא פעמיים בהפצת שנאה כנגד מוסלמים ופלסטינים, ושטקטיקת ה-pinkwash שלו – "מה אתם רוצים מישראל, היא אולי כובשת ומפציצה פלסטינים אבל בחלקים שלה די נוח לקהילה הגאה, כשלא רוצחים אותה מבלי שהמשטרה מוצאת את הרוצחים" – הותקפה בזעם על ידי פעילים גאים שלא היו מוכנים שהקהילה שלהם תסופח חד צדדית על ידי מערך ההסברה של ישראל. טקטיקת ה-pinkwash הופעלה, כזכור, בסרטון המפוברק של לזרוס. SWU תקפה בחריפות את ארגון ג'יי סטריט, והאשימה אותו בנקיטת עמדות "אנטי ישראליות ואנטי יהודיות." מדובר, בקיצור, במקבילה האמריקאית של "אם תרצו." זו השותפה החדשה אוניברסיטת תל אביב.

שלישית, המעורבות הממשלתית. במקרה של אוניברסיטת תל אביב, מדובר במשרד החוץ. במקרה של אוניברסיטת חיפה, כפי שאפשר לראות למטה, מדובר בסיוע של משרד ההסברה והתפוצות. שתי האוניברסיטאות, מורעבות אחרי שנים של ניאו-ליברליזם, אולי התעלמו מהבעייתיות שבהפיכתן לזרוע תעמולתית של הממשלה, אבל הן צריכות לחשוב על זה שוב: מי ששוכב עם כלבים, שלא יתפלא אם יתעורר עם פרעושים. כשאוניברסיטת תל אביב משתפת פעולה עם Stand With Us, כשהיא מאצילה את הילתה האקדמית על שקרנים בשכר כמו לזרוס, היא מזמינה עליה חרם בינלאומי. היא לא יכולה יותר לטעון שהיא לא חלק מהכיבוש, כשהיא סומכת את ידיה על המתנחל איתמר מרקוס. היא לא יכולה להעמיד פנים שהיא לא חלק מהתשלובת הצבאית-תקשורתית, כשהיא מעניקה חסות לקולונליות ליבוביץ' ואייזן. haifa

ראוי להזכיר שמשרד החוץ החליט כבר לפני כשנתיים להשתמש בארגוני קש כדי לקדם את המסרים שלו, מאחר והוא הגיע למסקנה שהמותג של ישראל ושל ממשלתה רעיל מכדי שמישהו יתייחס אליו ברצינות. כואב כל כך לראות את האלמה מאטר שלך, שבה העברת כמה מהטובות שבשנותיך, הופכת לחלק מרשימת ארגוני הקש של אביגדור ליברמן.

שלחתי לאוניברסיטה את בקשת התגובה הבאה:

שלום,

שמי יוסי גורביץ, בלוגר שמפעיל את הבלוג החברים של ג'ורג' וכותב גם בבלוג האנגלי +972. ממידע שהגיע אלי עולה כי האוניברסיטה מפעילה מה שמכונה Ambassador Club, שבמסגרתו עוברים סטודנטים מחו"ל שיעורים ב"הסברה", וכי אילו מהם שמסיימים את כל סדרת ההרצאות מקבלים על כך ניקוד אקדמי. הקורס נערך בשיתוף עם משרד החוץ, ארגון StandWithUs (ארגון ימני אמריקאי, שתוקף פעילי שמאל שם כגון J-Street) ואיתמר מרקוס, איש ימין שהוא הנציג בישראל של Central Fund for Israel, ארגון ימין שמממן בין השאר את "אם תרצו" ואת "חננו", עמותה שמייצגת טרוריסטים יהודים, ביניהם ג'ק טייטל.

להלן שאלותי:

א. מדוע מפעילה האוניברסיטה קורס שנראה פוליטי כל כך?

ב. מדוע היא הופכת אנשי ימין מוכרים כאיתמר מרקוס למרצים? איזו הכשרה יש למרקוס להרצות בפני סטודנטים?

ג. מדוע מעניקה האוניברסיטה ניקוד אקדמי עבור קורס במה שנראה באופן חשוד כמו תעמולה? האם תכיר האוניברסיטה בקורס דומה שייצג את הנראטיב הפלסטיני, ותעניק עבורו ניקוד אקדמי?

לתשובתך אודה,

יוסי גורביץ

אעדכן אם וכאשר תגיע תגובה.

ועוד דבר אחד: מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, חגי אלעד, שלח פניה דחופה לשר הבטחון, אהוד ברק, ודרש ממנו לשחרר או להעמיד לדין לאלתר את הנאא שלבי, עצירה מנהלתית השובתת רעב מזה 35 ימים. מצבה של שלבי התדרדר לאחרונה והיא הועברה לבית חולים. אלעד כתב, בין השאר, כי " השימוש הנרחב והשגרתי שישראל עושה בכלי המעצר המנהלי מנוגד לערך בסיסי לו מחויבת כל דמוקרטיה באשר היא – זכותו של כל אדם למשפט צדק."

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שלא יחיו במדינה שתעוצב בדמותו של ניל לזרוס.

(יוסי גורביץ)