החברים של ג'ורג'

סיפור משונה, קצת עצוב

כשלושה שבועות לפני הבחירות של 2003, חשף כתב "הארץ", ברוך קרא, את פרשת סיריל קרן, עוד אחת מהפרשות שבהן היה מסובך ראש הממשלה המכהן, אריאל שרון. ברוך קרא קיבל את המידע מליאורה גלאט-ברקוביץ', אז פרקליטה במחוז מרכז, ששלחה לו חלק מהמידע בפקס.

המידע החדש צייר את שרון כמושחת עוד יותר משחשבו, כל העסק אירע ערב בחירות, ואליוקים רובינשטיין מיהר לציד. באופן חסר תקדים, הוא קיבל בצו בית משפט את פלט השיחות של קרא, וגלאט-ברקוביץ' נלכדה תוך זמן קצר. היא הודתה במיוחס לה, הודחה, והועמדה לדין. הימין הישראלי – אתם יודעים, אלה שצווחים כבר חמש שנים שהתקשורת השמאלנית לא חשפה ואף הסתירה את פרשיות הפלילים של שרון – חגג, שרון הציג את עצמו כקורבן של רדיפה פוליטית, ודהר לאחד הנצחונות הגדולים בפוליטיקה הישראלית.

ובזה, פחות או יותר, יצאה גלאט-ברקוביץ' מההיסטוריה הישראלית. עד הבוקר.

* * * * *

"הארץ" פרסם הבוקר כתבה על חבר הכנסת יריב לוין (ליכוד), שמשמש כחבר בוועדה לבחירת היועץ המשפטי הבא. הכתבה שלילית משהו: היא מתארת את לוין כמי שהיה עושה דברו של דוד אפל, בתקופה שבה היה לוין סגן יו"ר לשכת עורכי הדין.

התמונה של אפל צריכה להתנוסס בערך האנציקלופדיה על "הון ושלטון". הוא עוד לא הורשע בכלום, אבל ידו בכל ויד כל בו. מה שמעניין הוא שהפרטים על פעילותו של לוין – בין השאר, הוא מתואר כמי שהיטה את תוצאות דיוני הוועדה לבחירת לדיינים ועדכן את אפל באשר לפעולותיה של הוועדה לבחירת שופטים – הוא שהמידע נחשף בעקבות בקשותיה של פרקליטתו של דוד אפל, ליאורה גלאט-ברקוביץ'.

עכשיו, אני לא משפטן ואני לא יודע אם יש כאן עבירה פלילית או אפילו עבירה אתית. אני יודע שזה מסריח עד השמיים. דוד אפל היה מעורב עד צוואר בפרשות שבגינן נחקר שרון – הוא דמות המפתח בפרשת "האי היווני", הוא מי ששילם לגלעד שרון כמה מיליונים כדי שיריץ כמה חיפושי גוגל – והמעבר הזה שביצעה גלאט-ברקוביץ', מפרקליטת תביעה לסנגורית, צריך לעורר יותר מתמיהה.

הוא צריך לעורר, בין השאר, גם עצב. גלאט-ברקוביץ' יצאה למסע צלב קטן משלה, בין השאר משום שהיתה משוכנעת שהציבור צריך לדעת על שחיתויותיו של ראש הממשלה שלו, שעמד להבחר שוב ולסכן את חייו של בנה. היא הפסידה המון במאבק הזה. עכשיו היא לצידו של אפל, מי שכנגדו הוגש כתב אישום (שבוטל) בשל שיחוד ראש הממשלה. רע, רע וכואב

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

20 תגובות על ”סיפור משונה, קצת עצוב“

  1. אסף רזון הגיב:

    הכתבה קצת מבולבלת, לא ברור מה הכותב רוצה.

    עורכי-דין רבים עוברים מצד התביעה לצד ההגנה ולהיפך. לעתים הם גם הופכים לשופטים בסוף. האתוס של המקצוע הוא שכל אדם זכאי להגנה ועל הפרקליט/ה לעשות זאת בצורה הטובה ביותר האפשרית (כל דבר פחות מכך הוא בעצמו עבירה אתית).

    מעבר לכך, הכותב מודה שהאיש לא הורשע בשום דבר (אבל חשוד בשחיתות), ושהפרקליטה שחשפה שחיתות אחת אסור לה להגן על מישהו שאולי גם כן (אבל לא מוכח) היה מעורב בשחיתות אחרת באותה סביבה. לא ברור.

    ואזכיר את התגובה של אלן דרשוביץ לאנשים שהתקיפו אותו על הגנתו על או.ג'יי.סימפסון, היא היתה משהו כמו (ציטוט מהזכרון): "מה שאתה אומר לי הוא – אני קובע שאסור לך להגן על מי שאני בטוח שהוא אשם!".

    ולגבי גלאט-ברקוביץ' בעצמה, היא צריכה לעבוד. יתרה על כן, גם אם האמינה בכל כוחה שחשוב לחשוף מידע שהגיע אליה בתוקף תפקידה והיה בעל משמעות ציבורית – יש כאן חשד לעבירה אתית של פרקליטה בשרות המדינה, ובוודאי חריגה מהתקשי"ר. גם אם כיום היא עדיין מאמינה בכך, והיתה עושה אותו דבר אם היתה בנסיבות דומות – היא כבר לא בנסיבות אלו. היא כעת בשוק הפרטי, ואנשים אחרים שנמצאים במצב דומה לשלה במערכת הציבורית צריכים עכשיו לעבור את הדילמה הזאת בעצמם. זה לא אומר עליה כלום.

    • ygurvitz הגיב:

      כמו שאמרתי, אני לא יודע אם יש כאן עבירה, ואני בטח לא יודע אם אפל אשם או לא, אבל זה מסריח שמישהי ששימשה בצוות שחקר את פרשות שרון, שקשה להאמין שלא היתה מודעת לחומר שנאסף על דוד אפל, פתאום עוברת לצד שלו. אני מבין שהיא צריכה להתפרנס ואני יודע שלא שלחתי לה צ'ק כל חודש. ובכל זאת.

      • סמולן הגיב:

        אהלן

        יש לי מחשבה בעניין הזה. זו שיטת השקשוקה. במובנים האמיתיים שלה, היא לא עוסקת בשוחד (טוב, כמעט לא), אלא בשכירה שיטתית של בוגרי המערכות הממשלתיות. כאשר הם עובדים בשבילך, הם פשוט ממפים עבורך את הפרצות וההזדמנויות שיש בשירות הממשלתית. הם יכולים לספר לך על חברה שמתומחרת ממש נמוך, הם יכולים לדבר על ניהול גרוע שקל לפתור אותו, ואפילו על זה שבסעיפים עתיקים של חוזים יש איזה תופין ששווה המון.

        עכשיו לתיאוריה (פרי מוחי, וצריכה של מוצרים מזיקים לבריאות): השיטה הזו קיימת בין היתר בגלל שתהליך היציאה משירות ציבורי בישראל עדיין מתוכנן למערכת סוציאליסטית ולא קפיטליסטית. כלומר, בארץ, כאשר אדם משתחרר משירות ממשלתי, הוא מקבל רשימה מסודרת של מוסדות שבהם אסור לו לעבוד. בארצות הברית, לעומת זאת, אסור לעבוד באף מקום שקשור לתפקיד בשירות הממשלתי. אנחנו "מוכווני עתיד" (ככה זה היה בסוציאליזם) והאמריקאים "מוכווני עבר" (זה העיקר במערכת מבוססת זכויות). השיטה הישראלית יכולה לעבוד לא רע, כנראה, במצב שבו בסופו של דבר ידוע מראש מהם הגורמים שסביר שהמשתחרר יעבוד בהם, בין היתר כי הם בעצם גופים ממשלתיים אחרים, ותפקיד ההקפאה הוא רק לסייע בניהול המערכת הממשלתית הזו.

        כאן נכנסת שיטת השקשוקה. במצב שבו אין חקיקה מהסוג שקראתי לו "אמריקאי", כל איש עסקים יכול להקים חברות כחול אשר על שפת הים, או ככוכבי השמים לרוב, או משהו, והן בוודאי לא יהיו מכוסות ברשימה של המקומות שאסור לעבוד בהם לאחר השחרור מהשירות הציבורי. וזה בדיוק מה שהם עושים, והדבר הזה משתלם מאד למי שיודע לנהל אותו להתנהל בו.

        את אותו דבר אפשר לומר על ליאורה גלאט. היא מן הסתם מקפידה לא לעבוד במקומות שאמרו לה לא לעבוד בהם, אבל אף אחד (!) לא אמר לה לא לעבוד במקומות שיש להם נגיעה מהסוג שתואר בפוסט, לעיסוקייה הקודמים. לכן, היא פועלת על פי חוק. ומה שצריך לשנות, זה את החוק.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    המשפט הזה אינו נהיר דיו: "מה שמעניין הוא שהפרטים על פעילותו של לוין – בין השאר, הוא מתואר כמי שהיטה את תוצאות דיוני הוועדה לבחירת לדיינים ועדכן את אפל באשר לפעולותיה של הוועדה לבחירת שופטים – הוא שהמידע נחשף בעקבות בקשותיה של פרקליטתו של דוד אפל, ליאורה גלאט-ברקוביץ'".

  3. אבי הגיב:

    סמולן, לא הבנתי מה הקשר לסוציאליזם? ארה"ב הרבה יותר מושחתת עפ"י כל המדדים והסקרים (של ארגון השקיפות העולמי, של הבנק העולמי וכו') ממדינות סקנדינביה שהן הכי סוציאליסטיות בעולם המערבי, כמו גם ממדינות יותר סוציאליסטיות מארה"ב כמו הולנד, גרמניה, בלגיה, קנדה ואוסטריה.
    http://www.transparency.org/policy_research/surveys_indices/cpi/2008
    http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=1424591#
    בכלל עפ"י "מדד השחיתות" של "ארגון השקיפות העולמי" ישראל התדרדרה מאוד בעשור האחרון, זאת במקביל להתגברות המדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית בה. כמובן שאין מקום ללא שחיתות, אולם רמת השחיתות בישראל עלתה ביחד עם עליית הקפיטליזם ולא ירדה כמו שהיית מצפה מהתיאוריה שלך.

    • סמולן הגיב:

      בסוציאליזם מסתכלים קדימה, בעקרון. בסוציאליזם גם אין בעיה מבנית בכך שתהיה שיטת הקפאה שמבוססת על מבט קדימה, כי קדימה יש בסך הכל מקומות תעסוקה ידועים מראש.

      נדמה לי שארצות הברית, שהיא באמת מושחתת כדבעי, במקרה הזה המציאה משהו שיכול לעזור לנו. תתעלם מהסוציאליזם וכל סיפור המעשה שהוא רק מין רקע היסטורי: לא נראה לך שאנשים שעובדים בעבודה של גלאט ברקוביץ פשוט אסור שיעבדו עבור כל מי שהם חקרו, האשימו, או היה קשור לנחקרים ומואשמים ?

      • אבי הגיב:

        הרעיון הזה הגיוני, אבל הוא לא קשור בכלל לקפיטליזם או סוציאליזם. בקפיטליזם אין הסתכלות קדימה? בקפיטליזם אין תפיסה אוטופית של החברה האידיאלית היעילה והסבר מדוע החברה הנוכחית היא לא אידיאלית וכיצד לשנות מצב זה (שכר מינימום, איגודים, אי גמישות בשוק העבודה, סובסידיות, הוצאה ממשלתית וכו' שכולם פוגעים ביעילות ולכן יש להיאבק בהם)? האם הוגים ותיאוריות קפיטליסטיות לא מדברים ללא הרף על חדשנות ושינוי? אני משער שלא היית הרבה בשיעורי כלכלה או מנהל עסקים.

        • סמולן הגיב:

          אה… לא התכוונתי להיות חלק מהקמפיין האנטי-קפיטליסטי המשתולל לאחרונה, אני בפירוש חושב שקפיטליזם עשה, עושה ויעשה הרבה טוב. בכל מקרה, התייחסתי גם לגרסה קיצונית של קפיטליזם, יענו: שוק חופשי ומה שיהיה יהיה) וגם של סוציאליזם (תכניות חמש שנתיות, ושלילה מוחלטת של זכויות מן העבר, כמו למשל זכויות קיניניות ואחרות, מה שמכונה בז'רגון "פריבילגיות". למרות זאת, אני חושב שבהסתייגות המתאימה, כלומר להוסיף את המילים טהרני\מוקצן או משהו כזה, הרעיון נכון.

          מה שלומדים במנהל עסקים וכלכלה לא עוסק באידיאולוגיה אלא באופן שולי: המודלים הללו נלמדים גם בשוודיה וגם בסין, ובזמנו נלמדו גם בישראל. בזמנים ההם, לא קישרו בין מנהל עסקים וכלכלה ובין מחויבות אוטומטית לקפיטליזם.

          אבל מה זה משנה – הנקודה היא שצריך לעשות משהו וכבר די בדחיפות עם ההקפאה של עובדי ציבור, לבל תטחן אותנו שיטת השקשוקה האמיתית (לא החארטה של רוזנטל), שמצב העניינים הנוכחי הוא התנאי ההכרחי שלה.

  4. רגב פורת הגיב:

    המאמר מתאר את גלאט-ברקוביץ' כמי שהיתה הגונה (כשפעלה כנגד שרון) ועכשיו התדרדרה ונהיתה בלתי-הגונה (כשהיא עובדת עבור דודי אפל). אבל מבחינה עובדתית ההפך הוא הנכון: היא חרגה מתפקידה ופעלה באופן בלתי-הגון כשהדליפה מהפרקליטות חשדות כנגד שרון, וכעת היא עובדת עבור אפל אשר על אף שחוקרים רבים בודקים בציציותיו, לא הורשע בדבר.
    אומנם מקובל לחשוב שאפל "מושחת" ואילו גלאט-ברקוביץ' נמנית על "בני-האור", אך בבואנו לחרוץ משפט על אנשים מוטב לדעתי להיצמד לעובדות.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      אתה אמיתי?

    • אילן בכר הגיב:

      מה שאתה אומר, בעצם, זה שמי שמדווח לציבור – ועוד לפני בחירות, כשהמידע הזה חשוב יותר מאי פעם – על חשדות קיימים למעשי נבלה של ראש ממשלה הוא לא בסדר? ושמי שביצע את המעשים – או לפחות, ניסה להצניע את המידע לגבי הפרשיות בהן נחקר – הוא הקורבן?

      מעניין…

      • רגב פורת הגיב:

        >> "מי שמדווח לציבור […] על חשדות קיימים למעשי נבלה של ראש ממשלה הוא לא בסדר?"

        – תלוי מי זה המישהו הזה… אם זה עיתונאי – על הכיפאק; אך אם זו פרקליטה שמדליפה מידע מן הפרקליטות בניגוד לכל נוהל תקין במגמה למנוע בחירה של ראש-ממשלה – זה חמור מאוד מאוד; זו פגיעה קשה בדמוקרטיה ובהליכי עשיית הצדק. ואין פלא שהיא סולקה מתפקידה.

  5. יקי הגיב:

    יוסי, אני מסכים איתך שהמעורבות של גלט ברקוביץ' בהגנתו של דודי אפל היא בעייתית, משום שקיים חשש שיש לה מידע פנימי על התיק שלו מימיה בפרקליטות, ויתכן שזו בדיוק הסיבה שאפל שכר את שירותיה.

    מעשה הנבלה בעיני בסיפור הזה היא העובדה שתמלילי שיחות פרטיות נחשפו והתפרסמו ברבים על מנת להכפיש ולהטיל דופי בצד ג', ח"כ יריב לוין, שכלל לא נחשד ולא נחקר בדבר. לדעתי מדובר בנסיון נואש להשפיע על הליך בחירת היועץ המשפטי וקביעת סמכויותיו, משום שעמדותיו של ח"כ לוין בנושא זה מנוגדות לעמדות "הארץ".

    כמו כן מעניין לשים לב שיש לנו בדיוק את אותן נפשות הפועלות כמו בהדלפה על פרשיית סיריל קרן בסמוך לבחירות 2003 – עו"ד גלט ברקוביץ ועיתון "הארץ" המתיימר להיות אביר זכויות הפרט.

    הרחבתי על כך כאן:
    http://bibi.modiin.us/?p=1162

    • ג'ו הגיב:

      לפרקליט לא אמור להיות מידע פנימי, הפרקליטות חייבת לחשוף בפני החשוד את כל המידע שבידה ולכן זה לא אמור להיות שיקול.

      • יקי הגיב:

        אתה מבלבל בין מידע לבין מסמכים רלבנטיים לגביהם חלה חובת גילוי (וגם אז צריך לדעת איזה מסמכים לבקש).

        נגישות למידע שהועלה בדיונים הפנימיים בפרקליטות הוא בוודאי בעל ערך רב לנאשם.

  6. mosh הגיב:

    נדמה לי שאני מבין את ליאורה גלאט-ברקוביץ', מבין ומזדהה. כמה אפשר? במשך שנים להיות איש שמאל, "שמאלני" כמו שאומרים פה, מטרה להצקות של חברים מכרים ובני משפחה, תמיד בלתי מובן – ומותקף עוד ועוד ככל שנבואותיך השחורות מתגשמות — ובמקרה שלה, לפחות הזדמנה לה אפשרות לפעול נגד אחד מגדולי האויבים של הדמוקרטיה והשלום – ואז היא נרדפה באמת, פרנסתה קופחה והיא נשפטה כעבריינית;
    אז היא לקחה את התסכול שלה ישר אל המקור: במקום לשבת ולקלל את דודי אפל היא סתמה את האף והלכה לעבוד אצלו, במקום להיות מתוסכלת ולסבול מחסרון כיס, היא עכשיו מרוויחה כסף שמאפשר לה להירגע, ואולי אפילו לאמץ את הציניות של אלה שלעגו לה ורדפו אותה.
    אין אפשרות להיות גיבור, לא של החברה הליברלית ולא של מעמד הפועלים – כולם כאן, בורגנים ועמלים, הם קודם כל יהודים גאים. אז שיהיו בריאים בין המלחמות, ואני שמח בשביל עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שמצאה לה מקור הכנסה במקום שממנו יצאו למרר את חייה.

  7. mosh הגיב:

    אין נאמנות. אין אזרחות. אין סיבה להצביע ליברמן
    (קמפיין של מרזל, בחירות 2011)