יש מעט מאד אנשים שאני מקשיבה להמלצות הקריאה שלהם, בדרך כלל אני פשוט יהירה מדי. אחד מהאנשים האלו היא גבי סילון מחרגול. פעם ניהלנו איזו שיחה על ת.ק. בויל ומאז היה לי ברור שאני אקרא כל מה שהיא אומרת לי לקרוא. וכך, באחד האמשים כמו שאומרים בספרות, הלכתי לשבוע הספר להגיד שלום לאנשי חרגול החביבים עליי עד מאד. קודם כל קניתי את "הזקן השתגע" של אביבית משמרי (שהוא ספר מאד מומלץ לקריאה, אבל אין לי שום דרך לכתוב עליו פוסט שלם.) ואז גבי חייכה אליי ואמרה אולי תרצי גם את זה, והניחה בידי את "מטרה לילית" של ריקרדו פיגליה בתרגומה של ליה נירגד. כמובן שהוספתי אותו לשקית.
המשך לקרוא
כל הפוסטים מאת מיטל שרון
פנתיאון
אחת האמיתות החשובות ביותר שלמדתי מפרופסור חנה נוה, שהיא מבחינתי האימא של לימודי המגדר לדורותיהם, היא שפמיניסטיות אינן יכולות להרשות לעצמן להיות נוסטלגיות. כלומר, אישה אישה בביתה יכולה לעשות זאת בחשאי, אבל כולנו, כגוף פוליטי, צריכות לדחות את ההתרפקות על העבר לטובת מחשבות נוצצות עיניים על העתיד, משום שהעבר היה רע לנו והעתיד צופן בחובו השתפרויות אין קץ, ועלינו לעבוד למען השיפורים האלו ועל כן בהם עלינו למקד את מחשבותינו. המשך לקרוא
ריח של פיפי
לאחרונה אני חושבת על בחירות מוסריות. אני חושבת על האופן שבו הבחירות המוסריות שלנו הופכות להיות קשות יותר ככל שהמידע שבידינו רב יותר.על כך שאם אתה יודע איפה האוכל שלך גדל, ובאילו תנאים ומה ריססו עליו ואיזו דרך הוא עבר כדי להגיע אליך, וכמה דקות ביום מותר לקופאית שמוכרת לך אותו לשבת, ואם אתה אדם שחושב על מוסר, אין לך ברירה ואתה חייב לחשוב על הבחירות המוסריות שלך בכל רגע. ואם אתה חושב על בחירות מוסריות כל הזמן, אתה הופך משותק, כי אתה תמיד פוגע במשהו או במישהו (אפילו דיברתי על זה בפני קהל, אי שם בתחילת 12 דקות, אם אתם רוצים לראות אותי מגמגת ומעבירה סליידים כאילו חיי תלויים בכך).
המשך לקרוא