הפעם הראשונה שביקרתי בהתנחלות היתה בצבא. הייתי ג'ובניק בנ"מ, אבל אחת לכמה זמן היינו צריכים לעשות אבט"ש – אבטחת יישובים. שמרתי בגנים, כדים, חומש ועוד התנחלות אחת שאני לא זוכר את שמה. כל ההתנחלויות הללו פונו מאז, במסגרת ההתנתקות. נסענו להתנחלויות בג'יפ צבאי. אי שם ליד עפולה, הקצין שהיה ברכב אמר שנכנסנו לאזור A, ושאנחנו צריכים להכניס את המחסנית לנשק. עברנו, עם הרובים המצחיקים שלנו, דרך משחטות הרכב של ג'נין, בכבישים בלויים, עד שהגענו להתנחלות. אלו היו מתנחלי "איכות חיים", והיו סימפטיים למדי, בהכרות שטחית. אני זוכר במיוחד את חומש. שמרנו בחורף, ועמדת השמירה כוסתה בערפל נצחי, שהשאיר טעם של מתכת על הלשון. מסביב היו הרים, כפרים ערביים ושפני סלע. אהבתי את השמירות האלה.
בפעם השניה שנכנסתי לאזור פלסטיני זה כבר היה בדרך להפגנה בבלעין. נסעתי בהסעה מאורגנת, שיצאה מהתחנה המרכזית בתל אביב. זה היה מוזר, לנסוע שם בלי מחסנית בהכנס, ולקוות שהחיילים לא יעצרו אותך במחסום. מוזר יותר היה לראות את דגל הרשות. לא מוזר – מפחיד.
ישראלים לא מכירים ערבים. גם שמאלנים לא. אני מכיר שניים. אחד הכרתי באוניברסיטה, ואחר בעבודה. לא חזיתי מעולם במפגש אישי בין ימני לערבי, אבל קשה לי להאמין שזה משעשע כמו מפגש בין שמאלני לערבי שזה מקרוב בא. שמאלנים וערבים מבצעים כרכור מיוחד זה מול זה. בעיקר שמאלנים. בסדרת מחוות זהירה, הם מנסים להבהיר לערבי שמולם שהם בסדר, ויש להם את כל הדעות הנכונות. מאחר שהשתתפתי בריקוד המסוים הזה לפחות פעם אחת, אני יכול לספר כמה מביך ועילג הוא יכול להיות. ערבים אינם פטורים מהחובה הזו, כמובן. אולי אפילו מחויבים לה יותר. והמפגש בין יהודי לערבי, גם כשהוא מלא כוונות טובות, במיוחד כשהוא מלא כוונות טובות, הוא בעל פוטנציאל נפיץ. המבוכה נשארת אתך אחר כך, ואתה תוהה אם הבעיה בך או שאתה פשוט לא אוהב את הבנאדם.
יחסי יהודים-ערבים בארץ הם כה טעונים, עד שהיה לי קשה אפילו לכתוב את המילה "ערבי". במצב כזה, כשלמילה סבירה לחלוטין הוצמד כבר יופמיזם משלו – "מיעוטים", כמובן – כניסה לבלעין היא הלם קל. אלו לא "ערבים אזרחי ישראל", אלו פלסטינים, והכפר נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מכפר פלסטיני, כמו התמונות של סוכנויות הידיעות. אני הגעתי להפגנה שלאחר מותו של בסאם אבו רחמה. על הכביש הראשי נסעו מכוניות ישנות מכוסות לגמרי בתמונות שלו ובדגלי פלסטין. ילד נסע על אופניים, וכרזה של בסאם התנפנפה מלפניו, חוסמת לו את שדה הראיה. פתאום, כשאתה שם, מפחד, אתה מבין כמה שכבות עוטפות אותך אל מול החוויה הזו, עד כמה פלסטיני עדיין נראה בעיניך יצור חורש רע. אתה עדיין שם, עם המחסנית בהכנס.
במבט לאחור, נראה לי שההפגנה הזו היתה חשובה עבורי. לפניה, הביקורת שלי ביחס לשמאל הרדיקלי היתה חריפה בהרבה. כיום, אני כבר לא מסוגל לזכור אותה. במסה שלו על לאומנות, תיאר אורוול מצב של לאומנות הפוכה – הסלידה האוטומטית, האינסטינקטיבית, מהמדינה שלך. כיום אני צריך לבדוק את עצמי פעמיים ביום שאני לא שם. לפני בלעין, זו היתה אחת הנקודות שהרתיחו אותי בשמאל הרדיקלי, כלומר בשמאל המפגין.
אני לא בטוח שזה מצב חיובי, אבל נדמה לי שהוא רלוונטי, ושהוא מקיף יותר מאשר את החוויה האישית שלי. אתה צריך להיות שם, ולהגיע בפעם השניה, בשביל לראות איך דגל פלסטין נראה פתאום מובן מאליו, כמעט כאילו הגעת למקום בטוח; אם אתה שמאלני, אין ספק שבלעין בטוחה יותר מאשר המחסום או ההתנחלות הקרובה. מערך ההזדהויות שלך משתנה.
רובנו, אני חושב, לא מסוגלים להבין באיזו מידה המצב כאן מחורבן. בשיחה איתה, קרן ניסחה זאת היטב: עבורנו, הכל מתפקד. אם אנחנו רואים שוטרים ברחוב, ברור שהם לא יפנו אלינו; אנחנו לא חוששים ממאבטח או מחייל באוטובוס. לא זה המצב לגבי ערבים או, בחלק מהמקרים, מזרחים. איה סיפרה לי פעם אלו חישובים היא עושה כשהיא עולה למונית. נהג מבוגר – ינסה להשכיב אותך; נהג צעיר – ינסה, אבל בחשש; נהג ערבי – ינסה. זה הימם אותי, העובדה שחלקים שלמים מהקיום שלי ושלה שונים בצורה רדיקלית כל כך. גבר לא עורך את החישובים האלה, הוא אפילו לא יודע שהחישובים הללו קיימים. ומה שנכון לגבי נשים, נכון עוד יותר לגבי אוכלוסיות אחרות. אני לא בטוח שאני מסוגל לדמיין כיצד ערבי במדינה תופס את הרשויות, מה זה אומר לדעת שאם תשתה בירה בחוץ ויעבור שוטר, סביר להניח שהוא ישפוך לך את הבירה. מותר לו, כמובן, אבל אני לא חושב שזה יקרה לי (וגם זו דוגמא של קרן, אגב).
***
מהסיבה הזו, הוויכוח על הביטולים האחרונים של הופעות בארץ גורם לי בעיקר עייפות. כי אני לא בטוח שבאמת אפשר להסביר את זה. נינט טייב, בתגובה לביטול ההופעה של דבנדרה בנהארט, ניסחה זאת היטב: "למה מראש לערבב פוליטיקה שהיא שיא הלכלוך, עם הדבר הטהור ביותר – מוזיקה? קשה לי להבין את זה, אני ממש בסערה. מה שקורה כאן מקומם מאד". איך בכלל אפשר להסביר לה שזו לא פוליטיקה, שאלו בני אדם? היא לא תבין. כדי להתחיל להבין, היא צריכה לעבור מחסום, ואת זה היא לא תעשה לעולם, כי היא לא מבינה.
וזה לא משנה אם אתה שמאלני או לא, משום שגם כשמאלני מספר המקרים שבהם אתה נתקל במדינה, ראש בראש, הוא זעום מאוד, אם הוא בכלל קיים. כי, גם כשמאלני, אתה לא באמת מבין עד כמה הכיבוש מקיף, ומחלחל לכל תחומי החיים. הזעם הישראלי על החרמת מוצרים מההתנחלויות על ידי פלסטיני מדגים משהו מזה. בשמאל אוהבים להזכיר את מחירו הכלכלי של הכיבוש, ואת העובדה שאין לנו מושג, בעצם, כמה תקציבים מועברים להתנחלויות. זה, כמובן, נכון, אבל, אם להיות הגון, הכיבוש מכניס גם רווחים. החרם על מוצרי ההתנחלויות מדאיג את השלטון כאן מסיבה טובה – הפלסטינים הם שוק, וכנראה שוק שוק, וכנראה שהוא אינו זעיר. סיבה משוערת לכך שהמצור על עזה אוסר על הכנסת כוסברה (סליחה, מיטל!), הל, כמון וחומוס היא הפיכת ישראל למונופול בתחום. כלומר, יתכן שחברות ישראליות נהנות מהמצור על עזה ומעודדות את המשכתו. תנאי החיים שלנו כאן, הצמיחה, ההכנסות ממסים, קיומן של חברות ישראליות, כולם קשורים באחזקתם של פלסטינים ברעב.
נינט אפילו לא מסוגלת לומר "כיבוש". מבחינתה זו פוליטיקה. המוזיקה שלה יכולה להישאר נקייה מפוליטיקה רק אם נינט יכולה שלא לראות את הכיבוש. אורוול דיבר פעם על האנשים האפלים, שעושים את העבודה המלוכלכת בשביל שהאנשים ההגונים יוכלו לישון בשקט בלילה. בישראל, צבא שלם עושה את העבודה הזו, והאנשים ההגונים יכולים עדיין לחיות מבלי לראות זאת לרגע.
אין לי בעיה עם אמנות לא פוליטית. להפך. אך החשש שלנו מהפוליטיזציה של אמנות אינו נוגע לשיקולי אסתטיקה. הוא אינו אלא הפחד הפשוט מפני הידיעה שחיינו כאן הם חיים פוליטיים. כיום, להקה לא יכולה לבקר בישראל מבלי שזו תראה כהצהרה פוליטית. "ניסינו להבהיר שאנחנו מגיעים כדי לחלוק מסר הומאני ולא פוליטי אבל נראה שמנצלים אותנו כדי לתמוך בדעות שאינן מנת חלקנו," אמר דבנדרה בנהארט. הוא טועה. אין צורך במנצל. הופעה כאן היא הצהרה פוליטית, והיא ההצהרה הפוליטית הלא נכונה.
ישראלים אוהבים לטעון שהחרמת ישראל רק מקצינה את השיח הפוליטי הישראלי. סביר להניח שהם צודקים, במידה. אבל נראה לי שאחרי 43 שנה, אלפי מעצרים מנהליים, אלפי הרוגים ועשרות אלפי בתים הרוסים, ישראל איבדה את הזכות לבקש שיתנו לה לפתור את הבעיה הזו לבד. למעשה, אני לא בטוח שיש מי שמאמין ברצינות שישראל מסוגלת לכך. ולכן ביטול ההופעות משמח אותי. כי הוא רק ההתחלה. וכשכדור השלג הזה יתחיל להתגלגל ברצינות, ויוטלו סנקציות, לישראל לא תהיה עוד ברירה אלא לחתוך בארץ. וזה עושה אופטימי. ואני יודע שהטקסט הזה יגרום לישראלים רבים לתעב אותי, ואני יודע שהם לא יבינו. אבל, באמת, צריך להיות שם, ליד דגל פלסטין, עם גז מדמיע מסביבך, בשביל להתחיל להבין. אין ברירה אחרת.
חן, יהודים שבחרו לשמור על היידיש כשפתם הופלו לרעה גם בארץ. היו שנים שאסור היה להציג בארץ מחזות ביידיש.
המשפט המלא הוא:
כמו שגם יהודי שחי בכל מדינה אחרת בעולם, כולל ארצות הברית, וצריך להסתיר את זהותו היהודית, לא ממש מכייף.
הסתרת זהות יכולה להיות בדרגות שונות, מהעדפה שלא לקרא ספר בעברית/לדבר עברית במקום ציבורי ועד לשינוי שם משפחה ואימוץ קודים של התנהגות של בני הלאום/הדת שהם הרוב במדינה שלך.
לשאלתך – יש גילויי אנטישמיות היום כמעט בכל העולם. אני מודה שלא בדקתי את המצב בפינלנד, אבל ישראל היא (עדיין) המקום הכי בטוח בעולם ליהודים.
@חן
כתבת "יש גילויי אנטישמיות *היום* כמעט בכל העולם".
האם ייתכן שיש קשר כלשהו בין גילויי האנטישמיות הנוכחיים לבין המוניטין העגום של מדינת היהודים?
אני ממש לא בטוח שהנתונים תומכים במשפט האחרון שלך. לא בדקתי, אבל נראה לי שהרבה יהודים מתו בארץ בגלל יהדותם.
יותר מ6 מליון?
לא קראתי לביטולה של מדינת ישראל, אין צורך להכניס טראומות שואה לעניין. האם מאז הקמתה של מדינת ישראל, מתו יותר אנשים עקב יהדותם בתחומה או בחו"ל?
סביר שיותר יהודים מתו בישראל, כי כאן נמצאים אלו שבחרו להלחם על זהותם היהודית, להבדיל מאלו שחיים בחו"ל ואמצו חצאי זהויות אחרות.
אמרת היום, מה שייך שישה מיליון? בעשר השנים האחרונות, כמה יהודים בכל העולם נרצחו רק בגלל שהם יהודים? נראה לי שהרבה פחות מהאלף ומשהו שמתו בפיגועים בארץ.
הטיעון "במקרה של אמן שמסכים להופיע בארץ אבל מבטל ברגע האחרון קשה מאוד לייחס למעשה שלו משמעות פוליטית אמיתית" חוזר המון לאחרונה, ואני לא מבינה אותו בכלל. עמדה פוליטית זה משהו שאתה צריך שיהיה לך מאז ומתמיד, ושלא ישתנה לעולם לא חשוב מה קורה מסביב, בשביל שהיא תהיה אמיתית? נראה לי שבדיוק להפך.
הרי יכול להיות שאמנים כאלו ביטלו בגלל דברים שקרו מאז שהם הסכימו והחמירו את המצב, או שינו את המשמעות שתהיה להופעה ברגע הספציפי הזה (הפיקסיז ביטלו בגלל תקרית המשט כמה ימים לפני כן; דבנדרה, לפי מה שכתב באתר שלו, ביטל בגלל שלאור ביטולי השבועות האחרונים ודגלי ישראל בהופעה של פלסיבו התברר לו שהופעה כרגע תתפרש כתמיכה במדיניות הישראלית); או שהם ביטלו כי לקראת ההופעה תומכי החרם פנו אליהם וסיפרו להם על המצב בארץ דברים שהם לא ידעו קודם. שתי הסיבות האלו טובות.
ובנפרד: נדמה לי שיותר מכפי שמתנגדי החרם השמאלנים מעלים טיעונים של 'זה יזיק' (מה זה כבר יכול להזיק? להזיז את הציבור ימינה? כל דבר שקורה בארץ הזאת בשנים האלו מזיז את הציבור ימינה), הם מעלים טיעונים של 'אני לא מוכן לשלם שום מחיר בלי לדעת מראש מה אני קונה' (במובן של איך בדיוק החרם יועיל). ווט דה פאק? המחיר הוא הרי כל כך אפסי לעומת הנוראוּת של מה שקורה עכשיו. במילותיו של אמן שדווקא לא ביטל אלא עשה כפי שהציע אלי: תשכחו מהמנחה המושלמת שלכם ותצלצלו בפעמונים שאולי עדיין יכולים לצלצל.
אה, ואיתמר, "השמאל הרדיקלי, כלומר השמאל המפגין" זו אבחנה ממש מדוייקת (סיכום של הפוסט שלך, בעצם, כשחושבים על זה).
יצא לי להגיע עם המשפחה לארוע בו הזמינו אנשים לדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבדיעבד התברר ארוע לגיוס מפגינים נגד גדר ההפרדה. היה שם בחור מבילעין עם הבן שלו, והבן שלי ניגש לבן שלו וניסה לשחק איתו, ופנה אליו בעברית. הילדים היו שניהם בני 5 בערך. שאלתי את הבחור על הבן שלו אם הוא מבין עברית. התשובה שלו הייתה: באס ערבית.
פוסט מצויין !
כל מי שלא מבין על מה מדובר, צאו לשטחים תבדקו את העובדות וצפו בהן בענים
שלום. אני אורי. אני לא שמאלני. אני ימני. אני לא מתבייש בזה. אני לא מתבייש להיות ציוני, אני לא מתבייש לחיות במדינת ישראל, אני גר בירושלים, ואין לי נקיפות מצפון.אפילו בעבר, גרתי בגילה ובפסגת זאב!!! ממש מתנחל הא?
תתפלאו, אבל יש לי אפילו חברים ערבים. כן כן ערבים. גם ערבים ישראלים וגם ערבים פלסטינאים. אני לא יודע כמה מכם "פתחו שולחן" על בלוקים פלטת עץ ושקיות ניילון, עם חומוס טונה וזיתים עם ערבים. אני כן, מה לעשות- לא מתבייש, להפך, אפילו גאה.
יש משהו שמשגע אותי בבורות של השמאל, כן אותו שמאל "נאור" שמפגין בבילעין, ששולל את הדגל או ההמנון, שקורא לנו עם כובש וכיו"ב. יש לי משימה בשבילכם. לכו לערבי תושב מזרח ירושלים הנושא תעודת זהות כחולה. תשאלו אותו, בכל הכנות- אם הוא היה מוותר עליה לטובת אזרחות פלסטינאית, על כל המשתמע מכך, החל מהדגל, דרך ההמנון ועד לזכויות הרפואיות והביטוח הלאומי. ידידיי היקרים, אתם מתעסקים בשטויות. אין לי מושג מי הם הערבים שאיתם אתם רוקדים את אגם הברבורים לפני שאתם מתחילים לדבר. אני לא צריך לרקוד, אני מדבר כאדם לאדם. אתם חושבים יותר טוב מהם מה טוב בשבילם.למעשה אתם חושבים גם בשביל כל מדינת ישראל מה טוב בשבילה, כי כך אתם מתוכנתים, לצערי. אתם הרי "הנאורים".
רוב הפלסטינאים האמיתיים- לא ה"רקדנים" שאיתם אתם נפגשים היו מייחלים להיות אזרחי ישראל גם כערבים, עם ההמנון שלנו, הדגל שלנו, וכן כן גם עם הזכויות שלנו. ומערכת המשפט שלנו. ולא תחת השלטון המושחת שלהם, של הרשות הפלסטינאית. נכון, גם אצלנו מושחתים (ע"ע אולמרט), אבל אצלנו יש דין ויש דיין. אצלם הריקבון השלטוני מסתובב בכל פינה, וסליחה שאני מכליל, אבל זה מתוך הכרות של העובדות. תשאלו את החברים שלכם. תבדקו אותי ותגלו רק לשם הציניות שבדבר- מה הקשר בין אבו עלא, המנהיג הדגול לבין אספקת מלט לייצור גדר ההפרדה.
תבדקו לאן נעלמים כספי סיוע בינ"ל. לא פלא שסוהא ערפאת חיה בעושר ועושר. של מי הכסף? מי עושק את מי? האנשים משתנים, המנגנון נשאר. כל פלסטיני בחדרי חדרים יגיד לכם את האמת ואת דעתו על השלטון שלו. רק תנו להם לדבר במקום להחליט בשבילם, אין לי ספק שתופתעו מהתוצאות.
גילוי נאות:
אני רס"ן במילואים. וגם בזה אני לא מתבייש.
אתם לא האוייבים שלי- האם אני האוייב שלכם?
אתה אידיוט מושלם. אכלת פעם קוטג' עם פלסטיני אז אתה חושב שאתה יודע משהו על משהו? אתה חושב לרגע אחד שפעילי השמאל קובעים עבור הפלסטינים מה הם יעשו ויאמרו וירגישו? הרי מי שקובע עבור הפלסטינים מה לעשות ומה לאמר הם החיילים והמת"ק, וכמובן הציוני שיודע טוב מאוד מה עובר בראש של כל פלסטיני. והנה אתה בעצמך קובע פה בפסקנות בדיוק מה הפלסטינים רוצים וחושבים.
העניין הזה של:
"אתם לא האוייבים שלי- האם אני האוייב שלכם?"
אתה לא אמור לשלם לעמיר בניון זכויות יוצרים על זה?
תחביב נורא נחמד, בניית אנשי קש.
ברור שאני אדיוט מושלם, הרי אני לא חושב כ מ ו ך……. ולא, לא אכלתי קוטג'. (אתה מוזמן לקרוא שוב את התגובה) …..רואים כמה פעמים אתה ישבת לאכול איתם. אולי אכלתם ארוחה וירטואלית.
אני לא מתנשא. אני לא יודע מה עובר בראש של כל פלסטיני. אני יודע מה עובר בראש של פלסטינאי "עממי", כזה שמעדיף (תתפלא) את שילטון "הכיבוש" על פני המושחתים שמנהיגים אותו…
ואגב כיבוש- שאלת אידיוט מושלם: אם "כבשנו" את ה"שטחים", ממי כבשנו אותם? ולמה אתם לא דורשים להחזיר אותם לבעלים המקוריים, קרי ירדן? האם היתה אי פעם מדינה פלסטינאית? מה היה לפני 67?
אני איש קש? למה? מה נראה לך- שאני אלייקים העצני במסווה?
דבר אחד אי אפשר לקחת ממך, את ההומור.
חחחח, ידעתי שזה מצלצל מוכר. ללא כוונת זדון. אני אחדד:
אני לא שונא שמאלנים, אני לא שונא ימנים, אני לא שונא ערבים, אני לא שונא אשכנזים ולא שונא ספרדים, לא שונא דתיים ולא שונא חילונים.
האם אתה האנונימי- ואתם החושדים בי כאיש קש מסוגלים להסתכל במראה ולהגיד את המשפט הזה בלב שלם? את מי אתם לא יכולים לכלול?
תהיתי מי ישים לב לזה
ותשואות על התגובה שלעיל.
היי אורי,
אני לא בטוח ששיחה עם מספר פלסטינים יכולה לגרום למישהו, ימין או שמאל, לדעת מה "הם רוצים". יתכן שחלק מהפלסטינים שגרים במזרח ירושלים רוצים להישאר תחת ריבונות ישראלית. בהתחשב באלטרנטיבה, זה מובן לגמרי. עם זאת, ברור לגמרי שיש מספר לא מבוטל של פלסטינים שלא מעוניין בכך. אני מניח שאנחנו יכולים להסכים בנושא הזה, נכון?
שלטון הפתח או החמאס הוא אלטרנטיבה אומללה לכיבוש הישראלי. זה נכון. אבל נורא בעיני שהתדרדרנו למצב שבו זה הטיעון היחיד שנותר כדי ללמד זכות על הכיבוש. אזורים פלסטינים שלמים אינם מקבלים חשמל או מים (ולא רק פלסטינים, כמובן. ראה את היישובים הערבים והבדואים הבלתי מוכרים בישראל עצמה), אז כל מה שנותר לנו לעשות הוא לומר שתחת שלטון פלסטיני זה יהיה גרוע יותר. אולי. אני לא בטוח, אבל אולי. כך או כך, זה לא רלוונטי. זכותם של הפלסטינים לדפוק את עצמם. לא זכותנו.
ברור שהוא היה מעדיף להיות אזרח ישראלי. הפלסטינים בעניין של אדמה יותר מאשר של ריבונות ומוסדות. השאלה היא אם **אתה** מוכן שכל הפלסטינים שאתה כרגע מחזיק בלי זכויות, כ"אזרחים" של רשות שאין לה סמכות לעשות שום דבר שמדינת ישראל לא מרשה לה, שמדינת ישראל מרשה לעצמה לעצור אזרחים זרים בבירה שלה כדי שלא יפגינו נגד גניבת אדמות – האם אתה מוכן לספח אותם ולתת לכולם זכויות שוות?
אתה עושה את זה ממש קשה לא להתנשא, אתה יודע?
לא אתה איש הקש, בנית כזה. התגובה שלך כוונה לאיש וירטואלי שאמר דברים של נאמרו על ידי אף אחד אחר כאן ותכנה היה קשור בצורה רופפת ביותר לכל דיון שהיה כאן לפני.
עושה לך טוב לחשוב שאתה כובש נאור האהוב על ידי נכבשיו, או שבגלל שנפגת עם כמה אנשים אתה יכול לדעת מה "הערבים" רוצים? שיהיה לך לבריאות. אבל חסוך את אהבתך המזוייפת.
איתמר היקר!
אני ואתה כנראה רואים דברים בצורה די דומה.
המשפט שלך "שלטון הפתח או החמאס הוא אלטרנטיבה אומללה לכיבוש הישראלי. זה נכון" ,מעיד שאתה לא בן אדם אטום, ואתה מסוגל להביט מעבר לסיסמאות. השאלה היא מה הפתרון.
צודקת הגברת רחביה ברמן, אני לא ארצה את הפלשתינאים כאזרחי ישראל. מודה ומתוודה. לא מסתיר ולא מתבייש. ולו רק משום העובדה העובדה שיבוא היום ובארץ ישראל לא יהיה רוב יהודי אם נכיל את שכנינו הפלשתינאים כשווי זכויות. שוב נהפוך למיעוט- ובהמשך למיעוט נרדף.
מה עושים?
קבל רעיון: החזרת "השטחים הכבושים" למי שכבשנו מהם. לא אידיאלי, נכון. אבל הפתרון של שלטון עצמי של הפלשתינאים לא מוכיח את עצמו- לראייתי, ופתרון "הכיבוש" לא מוכיח את עצמו לראייתכם.
אז למה לא להחזיר את השטחים לממלכה ההאשמית? שלטון ירדני. זה מצויין. זו מדינה ריבונית.
יש סיבה שהירדנים לא ירצו לקבל אותם ואת אדמתם? (עם חילופי שטחים בהתאמה) הרי מרבית אוכלוסיית ירדן מורכבת מפלשתינים. אתם מוכנים להאבק בירדנים שיקבלו אותם בחזרה?
@אורי
הרכבת של החזרת הגדה המערבית לירדנים יצאה מהתחנה לפני 20 שנה.
כשהיא עוד היתה רלוונטית, ישראל הרשמית סירבה להתייחס אליה ברצינות.
(כמו כן, בגין היה אידיוט כשהסכים לוותר למצרים על החזרת רצועת עזה. רוצים נסיגה עד השעל האחרון? אז בבקשה.)
אורי, לאחר ישיבות ועיונים שנמשכו זמן רב, והתמקדות ממושכת באזור מבושיי, אני יכול לומר בביטחון די מלא שהתואר גברת לא ממש מתלבש עליי. D-:
וברצינות: ירדן לא רוצה אותם. ירדן הכירה ב-1988 בהגדרה העצמית של הפלסטינים, ועל בסיס זה עשינו איתם שלום ב-1994. הם לא רוצים את הפלסטינים בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה אותם – כי הם יפרו להם את המאזן הדמוגרפי. לא מרבית אוכלוסיית ירדם היא פלסטינית אלא כמחצית, וצירוף תושבי הגדה המערבית אכן יהפוך את זה לרוב מכריע, ויטלטל קשות את כסאו של המלך, שהוא, אפעס, לא פלסטיני, ומוקד כוחו לא פלסטיני, אלא בדואי (וזה שאשתו פלסטינית לא משנה).
ועזה מה? המצרים לא רוצים אותם.
אני לא מבין למה אתה נחוש בדעתך שהם לא מסוגלים לשלטון עצמי? תראה איזה יופי אבו מאזן מתפקד בתור משת"פ שלך נגד בני עמו. נלחם בטרור כמו גדול, ואפילו נלחם קצת נגד הפגנות נגד הגדר, וקורא שלא להקל את המצור על עזה.
החלום הזה שלכם להחזיר את השטחים לעזה א) לא יילך וב) גם אם היה מצליח, הייתם מוצאים את עצמכם מול פלסטין מזרח, מלאה בפלסטינים פליטי 48' שמעולם לא ויתרו על זכות השיבה.
יש עם פלסטיני. הוא קיבל מדינה מהאו"ם בדיוק באותה הזדמנות שאתה קיבלת (וזה שהוא לא מרד בחוסיין כל השנים כדי לקבל אותה זה בכלל לא משנה). תתמודד איתו.
יפה אמרת!
אבל באמא שלי שאין לי כח לקרוא את כל התגובות עכשיו. אז יכול להיות שאמרו את זה כבר
מה שאתה אמרת
ל
ב
אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר עם ההזדהות ההפוכה.
אני הסתובבתי בבילעין כמו באיזה חלום, כולם ישבו בבית עם הכנאפה והקפה והתמונות של המתים, ואני הלכתי בכפר בידיעה ברורה שכלום לא יפגע בי שם.
אני שם בשבילם. והם יודעים את זה.
ושניה אחת של ללכת בחלום הזה,
ואתה מבין שהשלום הוא הכרחי.
שזה סך הכל אנשים שקיבלו סיבוב מהגורל
להיות בצד המסכן של הסיפור, וזה יכל להיות באותה מידה אתה.
אח שלי גיבור כל מה שאמרת נכון ומדוייק
אבל……..
יש סיבה שכל זה קורה אתה לא חושב???
תסתכל על העבר…..שליהודים פה בישראל או אם בא לך פלסטין היה אסור ללכת ביום גשום ברחוב שלא ידרכו באותה שלולית עם ערבי(פלסטינאי)מחשש שהערבי יטמא
או שלפני 67 ו48 יהודים נרצחו ללא סיבה או עילה
או שאנחנו היינו באותו מצב כמו שהם היום רק יותר גרוע
ומי עצר את זה ?ומי התלונן?
אני לא הייתי רוצה לחזור לתקופה ההיא טוב לי עכשיו ככה
ברור לי שלך טוב עכשיו ככה. אני פשוט לא חושב שמצבך הטוב חייב לבוא על חשבון מצבם של אחרים.
לי יש בעיה עם כל סוג של לאומיות, אבל אני מסוגל להבין שרוב בני האדם חונכו להאמין שלאום זה דבר טבעי ונחוץ, ולכן אין לי התנגדות ללאומיות הישראלית או הפלסטינית.
אבל יש לי כל ההתנגדות שבעולם ללאומיות דתית, מכל סוג שהוא.
טוב לך עכשיו ככה?
וואלה?
ולתומי חשבתי שאנחנו מנהלים את השיחה הזאת בגלל שהמצב איום ונורא, כולם מיואשים והחושך בקצה המנהרה גדול ועמוק מנשוא. שמעולם לא דיברו כל כך הרבה בכל כך הרבה חרדה על סיומה המתקרב של מדינת היהודים.
כתבת נהדר. תודה.
בעיני הבשורה העיקרית בפוסט הזה היא שהוא פעם נוספת פותח את הבלוג לקוראים חדשים. אומנם שוב זה לא בא בלי שוליים מיותרים של דם רע, אבל בעיקר עם שיחה. כמו שאלי של קרן אומר: יש חריץ בכל דבר, כך האור נכנס.
ועם בהצפה ל וממחוזות אחרים, אז הנה פסקה מעניינת שקלטתי בפייסבוק בתגובה לפסקת הסיום של הפוסט הזה (חבר מהצבא הדביק אותה לסטטוס, מה שיצר שיחה בת 27 תגובות):
"אתה צודק ישראל איבדה את הזכות לכן עלינו לבקש מהאום להכניס לכן כוח בין לאומי ולפרז את צהל, לוותר על ירושלים כבירת העם היהודי ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה-והכי חשוב לקנות כרטיס טיסה כי באותו רגע הראשונים שילכו יהיו כל היפי נפש שכל כך דואגים"
כתב אותה בחור דתי חד כתער, ולדעתי היא ממצה את הבעיה שכופה על כל השיחות שמייצר המצב הפוליטי להגיע לאותו סיום עקר וניחר: הימין מוריד פטיש חמש קילו של "השמדה" ו"שואה" על כל נושא ועניין, כאילו עקירת עצי זית או כתבות של עמירה הס באמת נוגעות לעניין האיראני; אבל השמאל המפגין לא מתייחס נקודתית לנושאים כמו ג'יהאד ומגמות הקצנה, מחוץ לאשמה בלבדית של ישראל. היופי בפוסט של איתמר ובתגובות שלו למגיבים שזה מקרוב באו – אהמ אהמ – שהן לא דוחקות אל הבינאריות הזו שאותי לפחות מייאשת כל פעם מחדש, שבה טענות אמיתיות הופכות סיסמאות חוסמות-סיסמאות שכנגד , וכולם נאנחים והוליכם לראות תקצירי מונדיאל.
דברים יכולים להשתנות יותר באופן מהותי יותר מהר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. אני לא מרגיש צורך להכיר אף אחד או להתחבר למישהו על מנת להבין שיש פה עוול ואני צריך לעשות מה שביכולתי על מנת לתקן אותו. זהו מאבק של בודדים בשני הצדדים הרוב הוא שונא ומתלהם אך הבודדים האלה צריכים לשמור על דרך אחרת בכדי שכשיגיע רגע שבו לא תהיה ברירה ושינוי יהיה חייב להתרחש הוא יתרחש לכיוון הנכון, זה לא יאומן באיזה קלות ההמונים משנים את דעתם, היום זה אופנתי לשנוא זה הכול אנחנו צריכים לשנות את האופנה ואז בימים ספורים הכול ישתנה.
פוסט יפה, הזכיר לי את הפעם הראשונה שלי בבלעין, לפני כמה שנים, איך שמרתי בקנאות על התיק שלי, רק שחזרתי הבייתה שמתי לב לזה, שכל הזמן פחדתי שיגנבו ממני, עכשיו כשאני מגיעה לבלעין, אני כבר מאבדת אותו בכל מני מקומות כהרגלי, או פשוט משאירה אותו בבית של עבדללה, לפחות שאני אזכור איפה הוא…
אני חדשה כאן, קראתי את הפוסט של יוסי גורביץ, ואני מזדהה מאד עם בעיית ההזדהות… והקושי להיות ב"בצד הישראלי"- אני גם שואלת את עצמי ומנסה להוביל אנשים יקרים לי שאינם חשופים "למידע האמיתי" ואינם רוצים להחשף לו. אני מצאתי שאנשים פוחדים לדעת כדי לא להתחייב, וזו הסיבה המרכזית להמנעותם "מלדעת" – כי לדעת, לחוות, להחשף לצד האפל והמכוער של עצמינו זה דבר מאד מפחיד.
הבעיה השניה, כמו שנאמר כאן- היא הפחד, החרדות המניעות את האתוס הישרראלי-יהודי מאז ומעולם, ובמיוחד כאן בישראל- השניה שאני מוצאת אותה לצערי, כבר מגיל הגן זה הפחד "מלובשי גלביות", מאנשים שנראים ערבים בלבוש או נשמעים במבטא. ילדים בגיל גן יודעים להצביע על תמונות של אנשים עם מראה מוסלמי כאנשים מפחידים. ואמצעי התקשורת שלנו בשרות מדינת ישראל אוהבים להראות לנו השכם וערב כמה מסוכנים הערבים, כמה הם שונאים אותנו ולבשים את הפחד שלנו מפניהם.
לשתי הבעיות הללו אני מוצאת שתי דרכים לא מספיק אפקטיוויות אבל הכרחיות בעיני, : האחת- להמשיך להאיר על הצדדים האפלים שלנו כדי שאנשים יתחילו לראות גם בלי רצון. ושנית- למגר את הפחד האינסטינקטיווי הנרכש של כל ילד ישראלי-יהודי מפני הערבים. להפגיש את ילדינו ומשפחותינו עם ערבים ולא לוותר.
לצערי אני לא מצאתי את הדרך הסלולה אבל ממשיכה להתעקש בה.
תודה. זה בדיוק מה שניסיתי לעשות.
כל הכבוד, איתמר. פוסט מעולה.
מירי,
התגובה שלך הזכירה לי שני דברים:
בעניין ייצוג הערבים בדמיון הקולקטיבי – את תיאורי הערבים בספרי חסמב"ה, והניגוד ביניהם לבין גיבורי חסמב"ה העשויים ללא חת. החומר שממנו עשויות פרודיות.
ובעניין האנשים שמעדיפים לא לדעת – המחשה מופתית אפשר לשמוע בהקלטה של ראיון שערך בני בשן (השדר, לא הזמר) עם רבקה מיכאלי ביום ירושלים:
http://nadav.blogdebate.org/archives/rivka
(ואני לא הבעלבית, אבל ברוכה הבאה.)
לא קראתי את הפוסט הזה כבר איזה אלף פעמים קודם?
לא יודע. אני לא.
עוז, אפשר לינקים?
לא צריך אלף. תביא שלושה.
פוסט גודזילה. סחתיין.
מירי, אני יכול להציע לך ולכולם דרך נוספת. במסגרת "תעאיוש" אנחנו עושים פעילות משותפת עם פלסטינאים, פעילות אשר מקרבת לבבות עוזרת לפלסטינאים בעבודות חקלאיות ונלחמת בעוולות הכיבוש.