בזכות הייאוש.

"גברים מקצוענים יודעים מה הם רוצים, אף פעם לא טועים, גברים מקצוענים". דן תורן.

אם יש סיבה טובה באמת לסיים את הסכסוך הישראלי פלסטיני, זה כנראה כדי לפטור אותנו ממראות כמו שנראו במוקטעה אתמול. החלק המעניין היה הנסיעה לשם. מגבעת התחמושת, ממש על צדו המערבי של הקו הירוק, ועד לב רמאללה זה רצף עירוני אחד, בערך כמו לנסוע מתל אביב לפתח תקווה. הסימנים היחידים לזה שאנחנו כבר לא בירושלים, טוטו, זה מחסום, שלטי חנויות בערבית בלבד במקום השלטים בערבית ובעברית כמו בשכונות הפלסטיניות של מזרח העיר וקלצ'ניקובים במקום M-16 על הז'נדרמים. מבוא נהדר לפער בין מציאות בשטח למציאות של לובשי חליפות שרכונים על מפות.

ספי רכלבסקי כבר כתב מאמר קולע על הכשל היסודי של "הלא ימין". החלק הממוסד יותר בו אפילו לא מנסה להיות אלטרנטיבה פוליטית. יותר ויותר הוא ממצב את עצמו בתור איזה פורום מומחים שמחלק לממשלה עצות שהיא ממש לא רוצה לקבל. "ביבי לא הסכים להיפגש איתנו", אמר ראש השב"כ בדימוס דני יתום, "אבל אבו מאזן הסכים".

מאז התרסקות הסכמי אוסלו, זאת סוג של מכת טבע מחזורית. באים כמה אח"מים מהאולד בוייז קלאב: בדימוסים, לשעברים, במיל'ים ואוליגרכים עם כוונות טובות, מוצאים כמה אפראצ'יקים של אש"ף מהדור של תוניס על תקן פרטנרים, עושים איזה אירוע חגיגי שבו כולם חותמים על טיוטת הסכם ואז רצים לממשלת ישראל כדי להגיד לה, שוב, שזה אפשרי וצריך רק לקשקש חתימה כאן, כאן וכאן והכול יהיה בסדר. לפעמים זה גם מלווה בקמפיין פרסומי. אבל אף פעם לא בעבודת שטח אמיתית.

סירבתי להתרשם מזה גם בפעם הראשונה. אם ביילין, ממציא השיטה, היה מניח את גביע השמפניה, מוריד את העניבה ושם את התחת שלו על מטוס מז'נבה לירושלים, עושה את האירוע שלו בכיכר ציון או בבנייני האומה, אולי הייתי מתרשם קצת.

אבל הפגישה במוקטעה הייתה צל חיוור אפילו של הנ"ל והאירוע היה רחוק מלהיות חגיגי. אם יש אמת בסיפורים על הניואנסים השונים במסורת הכנסת האורחים הערבית, אז זאת לא הייתה הכנסת אורחים מהסוג שבו מבשלים בשבילך קפה חדש ומגישים בפינג'אנים קטנים, אלא מהסוג שבו משקים אותך ב"סעדה" שעל הגחלים, מכוס גדולה. הכנסת אורחים של לצאת ידי חובה, לזכר הימים ההם.

הפלסטינים, עושה רושם, כבר לא שם. קטונתי מלספק פרשנות ראויה על המהלכים הפוליטיים הפנימיים שלהם אבל תודעתית, לפחות, הם במקום אחר. הצבע הבולט בתזמורת הפלסטינית הוא כבר לא ההתקרבנות הפרנואידית בסגנון ערפאת, לא ההסתקבקות על תקן ערבי מחמד עם בכירים ישראלים סטייל ג'יבריל רג'וב של ימי אוסלו העליזים, מתי שהישראלים כינו אותו "גבריאל רגב", ואפילו לא המאצ'יזמו המתלהם והמגוחך של החמאסניקים. כל זה עוד שם, ברקע, אבל הקול המרכזי שעולה מזכיר יותר ויותר את התנועה הציונית של תקופת "המדינה בדרך".

הם כבר הפסיקו לחכות לישראל, הם מתעסקים בעצמם. ישראל, לעומת זאת, לא רק שלא השכילה להניח מאחוריה את אתוס המדינה בדרך לטובת אתוס של מדינה ריבונית קיימת ומבוססת, אלא נסוגה אחורה מהמדינה בדרך לשטעטל ולגטו. בזמן שהפלסטינים משלימים את הפיכתם מאוסף מקרי למדי של שבטים וחמולות לישות פוליטית, היהודים מתפרקים מישות פוליטית לאסופה של קהילות שמה שמגדיר אותן זה דת או הימנעות מדת.

הטענה שנשמעת נגד הימין, לפיה אין לו מדיניות אלא רק ערימה של תחושות בטן עממיות היא נכונה. אבל הצד השני של המטבע הוא הלא-ימין, שכל מה שיש לו זה מדיניות. זוהי פוליטיקת טפטוף שמאמינה שאם רק יעשו שלום אי שם למעלה, ברמת המנהיגים, הוא יטפטף מטה גם לציבור. לא לחינם הכינוי מושאל מ"כלכלת הטפטוף". דור אוסלו הישראלי הוא גם הדור שהביא את הכלכלה הכושלת הזאת לארץ, וה"שלום" שלו הוא "פאקס-מק'דונלדס", האמונה שהצמיחה הכלכלית שאמורה "לטפטף" מטה ולהועיל גם לעניים, גם תוציא להם את החשק להרוג אחד את השני.

אני חושב שההנשמה המלאכותית הזאת, המחזור החוזר והנשנה של פתרונות פוליטיים ישנים שכבר לא תואמים את המציאות, היא לא בריאה. אני חושב שזוהי תגובה פסיכולוגית. אם לא יהיה לנו פיתרון מוכן בכיס, אנחנו נצטרף פשוט להתייאש. אבל לפעמים, ייאוש זה בריא. כשאתה מיואש מהיאחזות במוכר, אתה לפחות מוכן נפשית למשהו חדש, גם אם אין לך מושג מה.

אני חושב על הרצל. לא על הרצל הפלקטי שהונחל לנו ע"י המדינה כלוגו גנרי של "ציונות", זה שמדפיסים על חולצות של "אם תרצו", אלא על ההוא שיושב לבד בבית קפה בווינה בפרק הפתיחה של "אלטנוילנד". הוא מסתכל לצד אחד ורואה את היהודים ה"מתקדמים", מתוחכמים וציניים, חושבים את עצמם אנשי העולם הגדול, סוג של היפסטרים נוסח תחילת המאה העשרים, ונגעל מהם. מסתכל לצד השני ורואה יהודים מנוונים שמתבשלים במיץ של עצמם ומעלים קורי עכביש בשטעטל ונגעל מהם גם כן. אחר כך, בייאושו, יעלה על אנייה ויפליג למציאות עתידנית. אחרי מאה וקצת שנים, המציאות שהוא דמיין תספיק לעבור לשלב המימוש רק כדי לעשות מעגל שלם ולחזור בדיוק לאותה הנקודה.

ובעניין אחר…

הסאטיריקן האמריקאי סטיבן קולבר טבע את מונח ה"אמיתנות" (על משקל "בריאתנות"). זוהי תפיסת המציאות לא כפי שהיא באמת אלא כפי שהיא צריכה או אמורה להיות לאור האידיאולוגיה. הימין בארץ – חקיין ידוע של כל דבר שמגיע מהימין בארה"ב – אלוף באמיתנות, ולאחרונה ראינו הפגנה אחת מני רבות: פעילי ימין הדביקו ברחבי גוש דן שלטי הכוונה מזויפים כגון "לחתונה של יעלי ומוחמד" או "לחתונה של באסמה ויוסי". חתונות כאלו הן נדירות, ורחוקות מאוד מלהתקבל בזרועות פתוחות גם במחוזות החילוניים ביותר של הציבור היהודי. לכן גם אין בנמצא שלטים אמיתיים כגון אלו.

אבל במציאות כפי שהיא צריכה להיות שבמוחם הקודח של אנשי הימין, לא רק שמדובר במכת מדינה שנעשתה מקובלת ומובנת מאליה עבור כולם חוץ מיהודים אמיתיים שכמותם, מדובר גם בעניין ש"השמאלנים" מקדמים כדי… ובכן, כדי להשמיד את העם היהודי. ממתי הם עושים משהו מסיבה אחרת?

עבור שמאלנים, חתונה זה בעיקר עניין פרטי שבין בני הזוג ולכן גם אף אחד לא ייכנס לזולתו לתחתונים ויתעסק בלהטיף למישהו עם מי להתחתן ועם מי לא. אבל בעולם האמיתנות, "השמאל" הוא תמונת ראי של הימין. אם הימין שונא ערבים – השמאל אמור לאהוב ערבים. אם הימין מתנגד להבאת עובדים זרים ופליטים – השמאל אמור לרצות להביא כמה שיותר מהם וכמובן, אם הימין מתעסק ב"מניעת התבוללות" אז ברור שהשמאל אמור להתעסק ב"עידוד התבוללות".

אז חסרונם של שלטים כאלו במציאות האמיתית פשוט לא הסתדר עם המציאות כפי שהיא צריכה להיות, והדיסונאנס נפתר בפשטות: הם תלו שלטים כאלו. עצם זה שהם תלויים מוכיח ש"מדובר במציאות כואבת", וסביר להניח שזה בכלל קמפיין של שמאלנים.

מה שעושה את העניין ליותר משעשע, או נוגע ללב, זה שכמה שמאלנים ראו שלט אחד, חשבו שזה מאוד חמוד שבמציאות של ישראל 2011 ערביה ויהודי יכולים להתחתן ולשים שלט הכוונה, כאילו שאנחנו במדינה נורמאלית, והפיצו את העניין ברשתות חברתיות. אמנם לשמאל המקומי יש מסורת ארוכה מאוד של ריקוד לפי החליל של הימין, פעם אחר פעם הוא נופל לספינים שלהם, אבל רבאק. איפה אתם חיים? זה שהשלטים הודבקו ע"י פעילי ימין זה ניחוש מושכל שלי, כמובן. אם במקרה שמאלנים עשו זאת, אז האמור במשפט הקודם נכון אפילו יותר.

מינהלי: ביום רביעי הבא יתקיים באוניברסיטת ת"א פאנל של בלוגרים פוליטיים על "תג מחיר", בניסיון להעמיק קצת בהבנת התופעה וההקשר הרחב שלה, ולא להסתפק רק באזכורים הספוראדיים שלה בתקשורת. ידברו שם איתמר שאלתיאל, יוסי גורביץ ואנוכי. בואו בהמוניכם.

This entry was posted in כללי and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

39 Responses to בזכות הייאוש.

  1. ג'ו says:

    הסיבה לצורך באמיתנות, על פי קולבר כזכור, היא שהאמת סובלת מהטייה שמאלנית.

  2. דובי says:

    אני לא מסכים שהמודעות הללו הן סממן בעייתי של השמאל, ולא כל כך משנה מי תלה אותם. אפשר בקלות לטעון שההנכחה של זוגות מעורבים בצורה כל כך "בנאלית" תפעל דווקא כדי להרגיל את היהודי המצוי למצב הזה – אחרי שלבי האובדן הרגילים של זעם ואבל, תבוא גם ההשלמה. ואם השלטים הללו הופצו על ידי אנשי ימין? נו, אז מתוך שלא לשמה יעשו לשמה.

    (אבל, אני מאוד בספק אם מדובר בשלטים של אנשי ימין, ולו משום שלפחות אחד השלטים כיוון לחתונה בין גבר יהודי לאשה ערביה, דבר שבכלל נוגד את הטיעונים הימניים הקלאסיים בנושאי התבוללות).

    • אולי. בינתיים באתר "הקול היהודי" מבסוטים מאוד.

      • דובי says:

        כן, והאתר הזה בהחלט משקף חלק משמעותי מהציבור בישראל.

        • שלום בוגוסלבסקי says:

          הוא משקף את אותם אנשים שמארגנים את הפגנות ה"בנות ישראלי לעם ישראל", ההתארגנויות נגד מבקשי המקלט, אלה שמתעסקים ב"לייהד" שכונות תפר, אלו שעושים "תג מחיר", התלמידים של הרבנים עם המכתבים וכל הביצה הזאת. משמעותי או לא, תחליט לבד.

        • מני ל says:

          רוב הציבור בישראל אולי לא יילך להפגנות "בנות ישראל לעם ישראל" עם ברוך מרזל, אבל הרוב המכריע שלו באמת מתנגד לנישואי תערובת.

      • נראה שהחשיבה הקונספירטיבית מחלחלת גם למחוזות השמאל, איזה הוכחות יש לך שאכן מדובר בשלטים שנתלו ע"י אנשי ימין? על אותו משקל אפשר להגיד שאנשי שמאל אחראים לתג מחיר כי באתר גדה השמאלית השתמשו בזה כדי לנגח את המתנחלים.

        חוץ מזה שכבר ראיתי "קמפיינים" דומים (בגרפיטי) כך שזה לא כזה דמיוני שזה נעשה ע"י אנשי שמאל. גם אני לא יודע על מה אתה מבסס שבשמאל (לפחות השמאל האנטי-ציוני) יש התנגדות לנישואים מעורבים.

    • דניאל ר says:

      למי אכפת מטיעונים רציונליים כשאתה מנסה לעורר פניקה בציבור?

  3. אלי says:

    אם הפתרון של יוזמת זנווה לא ישים, אז יש פתרון ישים לדעתך לחלוקת הארץ לשתי מדינות ? לאיזו מסקנה היאוש אמור להביא אותנו? כי אני מיואש מהמצב כבר הרבה זמן

    • אייל says:

      מצטרף,
      אפשר לשמוע מה לדעתך הפתרון הכי ריאלי לכיבוש?

      • מה יש לדעת? אם לא יתאפשר לפרום את המציאות הדו-לאומית הקיימת לשתי מדינות נפרדות, יהיה צורך להנדס אותה במסגרת מדינה אחת. השאלה היא איך. בצד המעשי של שתי מדינות מתעסקים כבר כמה עשורים, בפיתרון במסגרת מדינה אחת כמעט שלא התעסקו, באופן מקצועי, בשישים השנים האחרונות לפחות. נראה לי שכדאי להתעסק בזה ולו כאפשרות.

        • תומסו says:

          זו תשובה ?

            • אלי says:

              כמו שאני רואה את זה כל פתרון של מדינה אחת רק ימשיך ויעצים את הסיוט בו אנו חיים.
              איזה פתרון סביר יכול להכיל בתוכו שני עמים מסוכסכים כל כך, בעלי אתוס ותרבות שונים כל כך? מאוד יתכן שהרלוונטיות של פתרון שתי המדינות הולכת ואוזלת, מאוד יתכן שמדיניות ממשלת ביבי-ברק-ליברמן דואגת שכך יקרה. אין לי מושג מה יוליד ספטמבר הקרוב, וההכרזה הצפויה על מדינה פלסטינית, אני רק יודע שכל עוד קיימת אפשרות לחלוקת הארץ לשתי מדינות, חייבים להילחם על כך, לטובת כל הצדדים לסכסוך.

            • אתה מדבר כאילו המצב שהיה עד עכשיו לא הכיל את שני העמים הנ"ל באותה מדינה. איך בדיוק הוצאת הדיכוי מהמשוואה אמור להחמיר את המצב?

              חוץ מזה, מדינה אחת לא אומר שהכל יהיה משותף. חסרים מודלים פדרטיביים שיאפשרו לכל אחד מהעמים לבטא את ההגדרה העצמית שלו, שפתו ותרבותו?

  4. מ.ל. says:

    אני מוחזק על ידי רוב מכריי כאיש שמאל, ואני חושב שנישואי תערובת זה ממש, אבל ממש, אחלה. לפחות בפוטנציה. אסתייג ואומר שאני לא יודע כמה אמת יש בסטראוטיפ הימני לפיו יהודיה כי תתחתן עם ערבי תמצא את עצמה אסירה ומוכה (כלומר, בהסתברות יותר גבוהה מאשר אם תתחתן עם יהודי).

    לו הייתי אקטיביסט אולי הייתי חושב לנכון להפיץ שלטים כאלו.

    • מה אני יכול להגיד? אני כנראה דינוזאור שעוד חושב שלהגיד שחתונה X עדיפה על חתונה Y בגלל המוצא האתני של בני הזוג היא סתם גזענות. איך שזמנים משתנים. שמישהו יביא לי מקל הליכה וחיתול.

      • מ.ל. says:

        לא נראה לי שחשבת עד הסוף. אולי תסביר לי? את איזה גזע (או דת או מוצא) אני מקפח כשאני חושב שנישואי תערובת זה טוב?

      • מ.ל. says:

        אה, ואגב, אני גם בעד שיהודים וערבים ילמדו יחד בבית ספר וישחקו ביחד במגרשי המשחקים. אני יודע, אני פשוט גזען איום ונורא.

        • בנאדם, אם היית אומר לי שחתונות זה אחלה באופן כללי, וחתונה של יהודי עם ערבי, שבדי, ערבי, יהודי, או סיני היא טובה באותה מידה, סבבה לגמרי. אם אתה אומר שחתונה של יהודי עם לא יהודי טובה יותר מחתונה של יהודי עם יהודי, אני רואה בזה תפיסה גזענית למדי ולו משום שהחתונה כאן היא כלי בשירות פוליטיקה של גזע, גם אם פוליטיקת גזע "נאורה".

    • איליה says:

      מ.ל. יקר,

      בוא נהיה כנים – לא האלימות נגד נשים היא שמדירה שינה מעיניי פעילי הימין.
      ובכלל, יחס אלים לנשים נפוץ בחברות:
      א – עניות
      ב – פטריארכליות
      משפחות ערביות רבות שאני מכיר אינן עונות לשתי ההגדרות.
      משפחות יהודיות רבות שאני מכיר – כן עונות.
      ובכלל, מעניין מה יחסם של אותם צדיקים שיוצאים להפגין נגד נישואי התערובת כלפי האישה שבביתם? האם היא מקבלת יחס טוב בהרבה משפחה בדואית? האם הם באמת מודאגים ממעמד האישה בחברה הערבית, או שמה הם קנאים לזכותם הבלעדית לפוצץ נשים יהודיות במכות? בשביל לדעת את התשובה, מספיק לקורא את הסלוגנים שלהם.

      באופן כללי, אני חושב שאישה תעשה טוב לעצמה ולילדיה, אם תבחר שלא להתחתן עם ערס, עבריין, פונדמנטליסט דתי או כוכב רוק באשר הוא.

      • עדו says:

        כוכב רוק זה אחלה, בגיל 27 היא תהיה אלמנה עשירה מאד.

  5. איליה says:

    המחשבה על הרצל ו"הדרך השלישית" שהגה היא מרתקת ומקנה פרספקטיבה מעניינת על עתידנו באזור.
    עם זאת – שתי נקודות למחשבה:
    א. בזכות הייאוש מהאלטרנטיבות הקיימות, הרצל הגה פיתרון שעד אותו רגע, אף יהודי לא העז להעלות על דעתו. למעשה, "אלטנויילנד" חיסל אלפיים שנות קיום גלותי וסתם את הגולל על צורת החיים היהודית המקובלת בימים ההם. ובזמן הזה – האם ייתכן שעל מנת להמציא את עצמו מחדש, על העם היהודי לוותר על השאיפה לריבונות מדינית? האם פתרון מדינת הלאום הגיע לסוף דרכו ובשביל להמשיך ולקיים את זהותנו, עלינו לאמץ תבנית אחרת?
    האם יהדות ארה"ב, למשל, יכולה להיות המקבילה העכשוית ליהדות ארם ובבל בתקופת בית שני?

    ב. הגותו של הרצל זכתה ליישום נרחב רק לאחר חורבנה הסופי והייסודי של יהדות אירופה בשואה. עד עליית הנאציזם, הציוונת הייתה לא יותר מהערת שוליים בתולדותיו של העם היהודי.
    בהקשר זה, האם פתרון חדש יכול לצמוח אך ורק מתוך חורבן ושבר? האם תחושת הייאוש של פליטי השמאל המתפורר מספיקה בשביל להניע את כלל הציבור היהודי לאמץ פרדיגמה חדשה, או שמה דרושה שואה נוספת?

    • א. מדינת הלאום היהודית ממילא שונה מאוד מחזונו של הרצל. ב"אלטנוילנד" בכלל לא מדובר על מדינה אלא על קהילה אוטונומית במסגרת האימפריה העות'מאנית, ואפילו לא "יהודית" במובן שאנחנו מכירים היום אלא "מדינת כל אזרחיה" מובהקת. מה שצריך לעשות זה להפריד בין מטרות ואמצעים. מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היא אמצעי שהפך למטרה. אני חושב שכדאי להיזכר במטרות המקוריות, בתור התחלה.

      ב. אני לא חסיד של תיאוריית ה"ישראל הוקמה בגלל השואה". אני חושב שהיאוש משותף לכולם ולא רק לפליטי השמאל. ואכן, בד"כ צריך לקבל כאפה כדי שמשהו יזוז, אבל זה לא חייב להיות במימדים כאלה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

      אני מניח שלא התכוונת, אבל "שמא דרושה שואה נוספת" הוא נשפט מצמרר. במיוחד היום.

      • איליה says:

        כמובן שאני לא מייחל לשואה נוספת, רק תוהה כמה גדול צריך להיות השבר בשביל להניע את הציבור הישראלי לקראת קונספציה חדשה.

  6. יואב says:

    במידה והשלטים אכן נתלו על ידי פעילי ימין (ואין לי מושג אם זה נכון), הרי שהפעולה מתכתבת באופן יפהפה עם הפוסט הקודם, על השקרים האציליים.
    הימין טוענים שיש מכת מדינה של נישואי תערובת. אללי, כמעט אף אחד לא נתקל בכאלו. מה עושים? מפיצים שלטים כאלו. שקרים אציליים כשמם.

  7. שמאלני קצת אחר says:

    אני מאוד מצטער לומר שב"שמאלנות" שלי, כלומר במורשת של המאבקים אליהם אני מתחבר, החיבור בין האישי לפוליטי הוא אחד מהחיבורים החשובים ביותר. חתונה היא לא עניין פרטי, חתונה היא הצגה לראווה של הערכים ההטרוסקסיסטים של החברה, הסכם ממון, אוכל רע והרבה מאוד דברים אחרים ואי אפשר להתעלם מזה. הרצון ליצור ספרה פוליטית לא אישית וספרה פוליטית אישית היא בדיוק הדרישה של הימין (שהומואים יזדיינו בחדר שלהם, שטרנסים יתחפשו בבית, שנשים יטפלו בילדים שלהם במקום להפגין ברחוב וכו..).

    אגב כבר בירושלים לפני שבע שנים היו כאלו שלטי חתונה לקראת מצעד הגאווה שהזמינו לחתונות חד-מיניות ודו-לאומיות (לחתונה של דאהוד ויונתן למשל)

    • אין ויכוח. אבל בין הזכות שלך להחצין ולחגוג את הערכים שלך באמצעות טקסי המעבר האישיים ללהתחיל להטיף לאנשים אחרים עם מי תקין פוליטית להתחתן ועם מי לא, המרחק גדול. אם יצא שאני הטרוסקסואל וזו שארצה להתחתן איתה (לא עלינו) תהיה במקרה יהודיה, אני אמור להרגיש שאני מתחזק את הסדר הפטריאכלי-גזעני-לאומני בעצם החתונה שלי ולכן אני מה זה לא בסדר? תעשה לי טובה. סיסמה יפה זאת, "האישי הוא הפוליטי", רק תשאל את עצמך עד כמה אתה מוכן שהפוליטי של מישהו אחר יהיה האישי שלך.

      • שמאלני קצת אחר says:

        אתה לגמרי מתחזק את הסדר הפטריאכלי-גזעני-לאומני כשאתה מתחתן חתונה יהודית כשרה. עצם העובדה שאתה מתחתן בזמן שהזכות להתחתן בארץ שמורה רק להטרוסקסואלים שמעוניינים להתחתן תחת ההשגחה של ממסד דתי מדכא אומרת כבר את הכל. לא שאני תומך גדול כל כך בחתונות באופן כללי, גם לא של זוג לסביות ערבי-יהודי, אבל במצב הקיים אתה מרוויח מהפריווילגיה שלך בתור הטרוסקסואל ויהודי כשר (במקרה שתתחתן עם יהודיה כשרה).

        והפוליטי של מישהו אחר הוא תמיד האישי שלי, תנסה פעם להתנשק עם בחור שאתה מחבב במדרחוב בירושלים, או לדבר עם ההורים שלך על מערכת יחסים לא הטרונורמטיבית, או לך פשוט למשרד הפנים ותנסה להסביר לפקידה שאתה רוצה לשנות את המין שאיזה רופא קבע שאתה שייך אליו בלי לשאול אותך. לנסות להגדיר פה איזהשהו גבול בין פוליטי לאישי הוא בלתי אפשרי.

        • האמת היא שאני יהודי לא כשר ולא יכול להתחתן רשמית בארץ. לא שהייתי עושה את זה אם הייתי יכול. אבל אני כן הטרוסקסואל בעוונותי.

          אם בלסמן גבולות עסקינן, לא ברור לי איפה עובר הגבול בין מה שאתה עושה לבין מה שעושים לך כשאתה מתנשק עם בן זוגך במדרחוב בירושלים.

          אני חושב שהתפיסה שלך לא מובילה לשום מקום. גם אתה נהנה מכל מני פריבילגיות ובעשותך זאת מתחזק סדר דיכוי גלובאלי. רוצה לספר לי דרך להימנע מזה? כי חשבתי לעלות על חללית לאלפא קנטאורי ואז נודע לי שהקלינגונים מפלים לרעה את הביטלג'וסים בבידוק ואני חושש לתחזק את הסדר הקיים גם שם:)

    • אגב, תודה על המידע לגבי השלטים. מארגני ההתנגדות למצעד הגאווה ומארגני הפגנות ה"בנות ישראל לעם ישראל" הם אותם האנשים. ת'כלס, זה גם אותו העניין כי האחיזה בארץ ויחסי מין הטרוסקסואלים עם ריבות יהודיות חסודות מחוברים בשורשים שלהם בספירות הגבוהות וזיבולים כיו"ב.

      • שמאלני קצת אחר says:

        כן, רק שאת השלטים בירושלים תלו פעילות לסביות שמאלניות ולא כהניסטים. כשזה מגיע לשימוש בחוש הומור אני לא סומך על השתתפותם הפעילה של אנשי ימין.