כשבסוגיית הגיור עסקינן, אני מכבד את החרדים פוסלי הגיורים יותר מאשר את שלל ה"מקלים" וה"מקרבים" שמחפשים למסד גיורי מדינה יותר קלים, נחמדים, נעימים או השד יודע מה. לא בגלל שיש לי העדפה תיאולוגית לגיור כלשהו, אלא מפני שאני מעריך את גישת ה"לא רוצה-לא צריך" הרבה יותר מאשר את הגיור בשיטת האנס המנומס.
אני חושב שמותר למדינה לקשור התאזרחות למוצא אתני, כמו שעושה חוק השבות (אם כי אני מתנגד להענקת אזרחות אוטומטית), אבל ברגע שהמדינה העניקה למישהו אזרחות, היא צריכה לעזוב אותו בשקט, לתת לו את כל הזכויות שמגיעות לאזרח ולא להתעסק בניסיונות לדחוף אותו לעבור הליך של המרת דת. עניין ה"טוב, תהיה אזרח, אבל אזרח סוג ב' עד שתתגייר" הוא עוול שצבא שלם של רבנים חייכנים ונחמדים שלא בודקים בציציות לא יכשיר.
כדי להוסיף חטא על פשע, המתנחמדים למיניהם הציפו את הדיון הציבורי בדיבורי "לעזור להם להפוך ליהודים". תראו, אם מישהו מאותם עולים שההלכה לא מחשיבה כיהודים היה מרגיש צורך "להפוך" ליהודי, ומאמין שפרוצדורה דתית כלשהי תעשה את ההוקוס-פוקוס, הוא היה קם, הולך לרב המועדף עליו, עושה מה שאומרים לו ופה זה היה נגמר. אבל הבעיה היסודית בשיח היא הנחת היסוד, שספק כמה מאיתנו בחנו אותה אי פעם, שהם אכן צריכים "להפוך" למשהו. האם הם מרגישים צורך להתגייר, או שמישהו אחר צריך שהם יתגיירו?
לי, למשל, יש סבתא אחת, תיבדל לחיים ארוכים, רוסיה ונוצרייה פרבוסאלבית, מצד האימא. לכן, ההלכה האורתודוכסית, הקונסרבטיבית וכנראה גם רוב הרפורמית לא יחשיבו אותי כיהודי. רק שאותי, זה לא מעניין. אני לא מקבל על עצמי את סמכות ההלכה בשום עניין, אז בטח ובטח שאין שום סיבה שאניח לאיזו הלכה להגיד לי מי אני ומי אני לא. ככל הנוגע לשאר המשפחה, כולם יהודים חילונים מזה מאה שנה, ששמרו על זהותם היהודית (ואכלו לא מעט חרא בגלל זה) אבל תמיד היו קודם כל בני אדם. אני לא מאמין שיש לי "נפש בהמית" שתשודרג ל"נפש יהודית" באמצעות טבילה, ואין לי שום עניין לשקר לשלושה דיינים שבכוונתי לקיים 613 מצוות כדי לרצות אנשים שלאמונתם אני מתנגד. אני לא אתגייר גם אם יעשו את הגיור כל כך קל שיהיה אפשר למלא טופס און-ליין ולקבל תעודה מהודרת בדואר. אני לא צריך גושפנקא מאף אחד.
מבחינתי היהדות היא קולקטיב די מעורפל שמוחזק ע"י קשרים של נסיבות, דת, שפה, תרבות, מוצא, היסטוריה, לאומיות, אינטרסים, והגדרה עצמית. בכך, אני שייך לאלו שרואים את היהדות כדבר שדומה יותר לציביליזציה מבחינת מאפייניה הסוציולוגיים, ולא למי שמנסה לדחוף אותה בכוח להגדרות צרות יותר. התפיסה שלי לגבי יהדות מהי נשענת על המציאות הקונקרטית ולא על אידיאליזם. מכל בחינה מעשית, אני שייך לקולקטיב הזה ולכן אין לי בעיה להגדיר את עצמי כ"יהודי", אם כי המונח "עברי" יהיה ראוי יותר.
האקסיומה בישראל היא שיהדות היא בו זמנית דת וגם לאום ותמיד הייתה כזאת. אבל ברוסית ושפות אחרות, "עברי" הוא מי ששייך לקולקטיב מתוקף הנסיבות. זה המוצא שלו, זה משפיע על החיים שלו ולכן הוא מפתח תחושת שייכות כזו או אחרת, או שלא מפתח. "יהודי", לעומת זאת, הוא פשוט עברי דוס. אני גם מחבב את המוח "עברי" יותר מאשר את ה"יהודי". עברי זה כמו אברהם העברי, דמות חיובית מספיק כדי להיות אב מיתולוגי ראוי. היהודי היחיד בתנ"ך, לעומת זאת, הוא אופורטוניסט פרסי תככן וחסר מעצורים.
לא במקרה, הציונות המוקדמת, לפני ש"חומר הנפץ המשיחי" (כמו שאמר גרשום שלום) השתלט עליה, השתמשה בעיקר בטרמינולוגיה של "עבריות" ולא "יהודיות". דתיים לא חשבו שיהודים הם משהו אחר מאשר "עם התורה", קהילת מאמינים שאתה נולד לתוכה, קצת בדומה לדרוזים. רק אחרי שעברים חילונים עיצבו מחדש בהצלחה את קשרי המוצא, התרבות, השפה והנסיבות של חלק מהיהודים כתנועה לאומית, הדתיים קפצו על הרכבת. ומאז, הם מנסים לעשות את דרכם "מתפקיד משגיח הכשרות של קרון המסעדה, לתפקיד נהג הקטר".
הויכוח התיאולוגי מתנקז לשאלת משמעותה של ההתחייבות "לקבל עול תורה ומצוות" שהמתגייר מקבל על עצמו. הרבנים החרדים ה"קיצוניים" גורסים שמדובר בהתחייבות לקיים אורח חיים הלכתי, קיום מצוות. הגיור הוא בלתי הפיך, שכן "ישראל שחטא, ישראל הוא", אבל לטענתם, רב שמקבל התחייבות כזאת כשהוא יודע שאין שום כוונה לקיים אותה, מועל בתפקידו ולכן הגיור שלו לא תקף הלכתית. זה הסיפור של הגיורים המבוטלים.
אבל הדתיים הלאומיים חושבים שהעם, הדת והמדינה הם גוף אחד. לכן, אזרחות במדינה וקיום חובותיה (כגון תפעול "כלי קודש" כמו טנקים ומטוסים) יכולים להיחשב כקבלת עול תורה ומצוות. את שאר ההלכה הם יקיימו, אם ירצה החבר הדמיוני, מאוחר יותר, יחד עם שאר בועלי הנידות.
אנחנו לא היחידים שמחשיבים את הדת כמרכיב מרכזי בזהות הלאומית. כך זה ביוון, בריטניה, מזרח אירופה ועוד לא מעט מקומות. אבל אני לא מכיר עוד מקום בו הדת היא מרכיב הכרחי. אולי הלאום הספרדי לא יהיה מה שהוא בלי הקתוליות, אבל אדם יכול להיות ספרדי בלי להיות קתולי. אפילו באיראן, שמוגדרת כרפובליקה "אסלאמית", והגדרת הזהות המוסלמית לפי השריעה דומה להגדרת הזהות היהודית לפי ההלכה, אפשר להיות איראני בלי להיות מוסלמי. לכן, יאמרו מה שיאמרו גדי טאובים למיניהם, אנחנו דומים לספרד של 1492 יותר מאשר לספרד של היום.
הדתיים הלאומיים לא מנהלים כאן מלחמה על סמכויות גיור אלא על התפיסה הבסיסית של המדינה. אם תתקבע התפיסה שאנשים שאינם יהודים עפ"י ההלכה יכולים להשתייך כשווים לעם ולמדינה, תישמט הקרקע, מבחינתם, מהמשמעות הדתית שהם מייחסים לה וכך גם מההצדקה לקיומה. עצם הימצאותם של אנשים כמוני בתוך הקולקטיב מהווה אתגר מתמיד לתפיסת העולם הבסיסית שלהם. וזאת בעיה שצריך להעלים.
לכן, הם מוכנים למתוח את ההלכה עד לקצה. הם מוכנים לקבל פרשנות מצמצמת לקבלת עול המצוות, להעלים עין מכך שמתגיירים משקרים בבירור על כוונתם לעשות זאת, ולהנדס הליכי גיור מהירים וקלים מאלו שמציעה היהדות הרפורמית (למיטב ידיעתי, קורס "נתיב" של צה"ל הוא אחד הגיורים המהירים בעולם). במילים אחרות, הם מוכנים לשחרר הרבה חבל, אבל רק כל זמן שהם אלו שמחזיקים בו ואנחנו קשורים בצד השני. הרצועה הארוכה יוצרת מצג שווא שלהם כדתיים ליברלים, נחמדים ומתונים, בזמן שכל הטררם נועד רק כדי לשמר את ההגמוניה של התפיסה המיסטית המשיחית בדבר תפקידה של המדינה.
זה יוצר כאן קאסטה של אנוסים. אני יכול להרשות לעצמי להתעקש על הזהות שלי, לנפנף בסטאטוס ההלכתי שלי ולשלוח לעזאזל את כל מי שזה לא מוצא חן בעיניו. אבל עבור רבים, המחיר גבוה מדי. זה נכון במיוחד לגבי נשים. רוב ה"חילונים", "אזרחי העולם" בעיני עצמם, אוכלי טרפות ושונאי דוסים לתיאבון, ידחפו את בחירת ליבם לידי הרבנים ויאלצו אותה לשקר להם כדי ש"יכשירו" אותה לפני שיהיו מוכנים להינשא לה. אני זוכר במיוחד סמינר על זהות יהודית וישראלית שהעברתי לנוער עולה, רובם כאן מגיל הפעוטון ועדיין לא נותנים להם להרגיש כמו בבית. הצפתי את הדילמות, דיברתי על המורכבות, עודדתי אותם לגבש עמדה משלהם. הם ישבו מולי ואמרו לי "עזוב אותך מכל זה, פשוט תגיד לנו מה לעזאזל אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את הנייר שאומר שגם אנחנו יהודים".
לא יכול לתמוך בזה מחקרית, אבל מהתרשמותי, למהגרים שמגיעים לכאן כיהודים על פי הגדרתם העצמית קורים לרוב שני דברים: הם מפסיקים לראות את עצמם כיהודים, ומפסיקים לרצות לראות את עצמם כיהודים. מתק השפתיים עובד על כלל הציבור שמעדיף להתגולל על החרדים, אבל לא עליהם. הם נחשפים לצדדים המכוערים ביותר של היהדות בכלל, והדת היהודית בפרט, עושים את ההצגה כי אין להם את הפריווילגיה שלא להיות מעשיים, ומנהלים את חייהם הפרטיים כרצונם. ואותם אנשים שכל יהדותם, שעליה גאוותם ותחושת העליונות שלהם על שאר תושבי כדור הארץ, נשענת על זה שיצאו מהכושלאימא'שלהם, שונאים אותם על כך.
נ.ב: לאחרונה התקבלו כמה תרומות לתחזוקת הבלוג והכותב. תודה רבה לכם, שתהיו ראש של אריה ולא זנב של שועל בשנה הזאת.
בנזונה של פוסט. הטוב ביותר שכתבת, אני חושב.
תודה על הקומפלימנט (והעניין האחר). בנושא הזה, כמדומני, אין בינינו הסכמה. לא?
אין לי בעיה עם אנשים שרואים את עצמם כיהודים תרבותיים (ודאי לא עם עברים), כל זמן שהם לא מתעקשים לכפות את הזהות הזו גם על אחרים. יהדות אורתודוקסית תמיד מכילה גרעין של כפיה.
דבש עלי מקשיך. זה כמובן מוחרם לאלתר ליו-פוסט. רק גומר משהו…
כן, גם לסבתא שלי החרימו את הפרה לטובת הכלל בזמנו. זה בטח תורשתי.
עליך להבין, חברים, טובת הקולקטיב היא העליונה!
זה כמובן אמור להיות שמה מתחת הסבתא שלך. אם אתה יכול להעביר…
כל עוד לא יהודי הוא אזרח סוג ז, ברור למה לעולים יש אינטרס לעשות מה שצריך כדי לקבל את ההכשר, יהיה אשר יהיה. הבעיה היא לא במגיירים לקולה, אלא בחוקי המדינה ובמחוקקים ובמנהיגים אשר מאפשרים את המצב הנפשע הזה.
אבל על זה מדובר. המאבק הוא על הגיור מטעם המדינה, דבר שבכלל לא צריך להתקיים לדעתי. גיורים שאינם מטעם המדינה באים בכל הגדלים והצורות, ואין בהם עניין ציבורי מיוחד, שכל אחד יעשה מה שבא לו ושיהיה להם לבריאות.
לא הבנתי את הקישור לגדי טאוב.
מוצאת חן בעיני ההגדרה של "עברי" שמפרידה בין הדת לבין הלאום. לשימוש במילה יהודי ע"מ להפריד יוצרת קשר לשוני ויותר מזה בין הדת והלאום. אני חושב שצריך להתחיל להכניס את יותר יותר לשיח.
גדי טאוב טוען שהמדינה היהודית דומה לדוגמאות האחרות הנ"ל, ואני חושב שהוא לא מדייק.
בתור מישהו שהתגלגל לארץ הקודש אבל יהודי הוא לא, אני יכול להגיד לך שקלעת בול גם לרגש האישי שלי, של אדם שהרגיש הרבה פעמים קצת כמו אזרח סוג ב' פה. החל ממכות בבית ספר ועד לשו-שו והתחמקות מכל השיחות על נושאים כאלה עם שכנים ובמקומות עבודה (ביאס אותי פצצות בתור ילד שלא יכולתי לשכנע את ההורים שלי לתקוע עץ אשוח מפלסטיק גדול בסלון בגלל שזה יראה מוזר שרק החלון שלנו ככה) ואני יכול להגיד לך שבתור מישהו כזה, אז אתה צודק, "אני לא רוצה לראות בעצמי יהודי" רק שעבורי הדחיה לא היית ממועדון החבריםהאקסלוסיבי של היהדות, אלאהרגשה שאני לא ישראלי בכלל, שאני רק נמצא פה כרגע וחי פה במקרה כבר 20+ שנים. בתור מתבגר לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא פחות ישראלי מהבחור שיושב לידי בתחנת אוטובוס ומפצח גרעינים.
זהו, סליחה שפרקתי קצת… בכל מקרה, כל הכבוד, באמת פוסט בנזונה.
סלאבה, יו אר וולקם טו אוואר קלאב
למה עברי? למה לא פשוט ישראלי? אנחנו לא רק אזרחי המדינה אלא גם בנים לתרבות המקומית. ישראלי לא-יהודי זו הגדרה די טובה למי שאיננו שותך לדת היהודית.
ולמה לא להסתפק בהגדרה הצרה הזו? האם יש משהו משותף לנו וליהודי ארה"ב, האם להם ישנה זהות יהודית שאיננה דתית? מסופקתני.
גם ישראלי זה מצוין, אבל היות שעוד אין ישראלי, עברי ככה יותר קולע, וגם מבהיר לאיזו עדה בישראליות אתה שייך מבחינת הזהות העצמית. אם יש ישראלי (ישראלי שהוא לגיטימי, לפחות), אז יש ישראלי עברי, וישראלי יהודי, וישראלי ערבי (מוסלמי\נוצרי\דרוזי) וישראלי צ'רקסי, וישראלי בדואי…
לגבי יהודי ארה"ב זו סוגייה מורכבת. התשובה הקצרה לשאלתך היא דווקא כן, אבל היא נחלת מעטים יחסית. קוראים לזה "יהדות של תיקון עולם". זה דבר די משובח, למעשה.
Pingback: Tweets that mention יהדות כושלאימא’שך. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
האם בעיניך בן דת אחרת (לא חסר דת, נוצרי או מוסלמי או הינדו, נגיד) יכול להיחשב לעברי?
אני לא שולל את האפשרות. מן הסתם, זה יעשה את הזהות למורכבת יותר. אני יודע שהרעיון הזה זר מאוד לפוליטיקת הזהות היהודית בארץ, אבל בן אדם יכול להיות כמה דברים במקביל, גם דברים שלא תמיד ברור איך הם מסתדרים אחד עם השני.
אבל רגע אחד, חשבתי שב"עברי" התכוונת לכל אותם יהודים, שאינם יהודים לפי דת. ולא לרעיון ה"ישראלי"- שהוא כבר יותר כללי ונוגע פשוט לכל מי שחי כאן ומרגיש שייך לכאן.
לדעתי המילה "עברי" קולעת בול להגדרה העצמית של כל האלה, שכמוני, משום מה מוגדרים יהודים, למרות שאינם מאמינים, והוריהם אינם מאמינים, והורי הוריהם.. וכן הלאה.
ד"א עד לפני שקראתי את הפוסט לא כל כך הבנתי על מה כל המהומה, למה לדעת כמה מחבריי הגיורי-אקספרס לא בסדר. כלומר, הבנתי את הנקודה שמה שגורם להם הוא לא בסדר, זה שמי שלא יהודי מרגיש כאן אזרח סוג ב', זו הבעיה האמיתית, אני מסכימה. אבל חשבתי (ואני עדיין חושבת שזו אפשרות) שחייבים להיות גם כמה אנשים שפשוט רוצים להיות שייכים, לאו דווקא מלחץ חיצוני, וזה נותן להם דרך קלה יחסית לעשות את זה, כי גיור אמיתי הוא דיי מזעזע. אבל אני מסכימה גם עם כל מה שכתבת. אני לא יודעת אבל מה הן כל האלטרנטיבות האחרות, האזרחיות, שאפשר לנקוט בהן מלבד אחת מאוד מייגעת, שעדיין פחות או יותר מצריכה אותך לשקר לרב בשביל הגושפנקא.
האלטרנטיבה פשוטה: מי שמרגיש ומתנהג כשייך, אין מה להגיד לו שהוא לא שייך. מי שלא מרגיש שייך, שיעשה מה שיגרום לו להרגיש שייך. פשוט לא?
קודם ברכותיי על הפוסט המאלף. דבר שני, המושג "עברי" באמת נקי מדת, אבל הוא לא נקי ממיתולוגיה.
הבעיה עם המושג היא שהוא מתיימר לייצג עם, בהסתמכו על הקריטריון "היסטוריה משותפת", אבל אותו הוא יכול לשאוב רק מהתנ"ך, ובכך הוא מטעה כמו המושג "יהודי". לפי המושג הזה עברי הוא מי שמאמין שהמקורות שלו מעם ישראל וארץ ישראל, אבל זו אמונה מוטעית כי לרוב היהודים אין מוצא משותף (ממה שקראתי במחקר מדובר ב-60%). היא לא קבילה לאמונתו של פיני שמוצאו מפינלנד או אמונתו של ספרדי שמוצאו מספרד. כמובן שבסופו של דבר המוצא של כולנו מאפריקה, אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי להבין את הנקודה שמדובר בטעות. היו הרבה גיורים במהלך ההיסטוריה (אפשר לקרוא ב"מתי ואיך הומצא העם היהודי") ואותם יהודים יהפכו לפי ההגדרה לעבריים, גם אם המוצא שלהם הוא לא עברי, ולכן זה לא נכון לנכס להם מוצא לדת. ליהודים יש תפיסה בנוגע ל"עם" גם אם היא לא ההגדרה הנכונה לפי אבן שושן ולפיה מי שמתגייר מתקבל ל"עם היהודי", אבל אין לזה קשר למושג עם כפי שהוא מוגדר במילון.
אני לא מייחס למושג "עברי" את הדברים שציינת, ולא ברור לי למה מובן מאליו, למשל, שאת ההיסטוריה אפשר לשאוב רק מהתנ"ך ואיך העובדה שלא מדובר בקבוצה אתנית סותר את עניין המוצא.
את ההיסטוריה לא ניתן לשאוב מהתנ"ך באותה מידה שלא ניתן לשאוב אותה מכל ספר מיתולוגיה אחר, אבל אם בני הקבוצה שואבים אותה משם הרי הם מילאו את קריטריון ה"היסטוריה" במושגים עם וקבוצה אתנית.
ליהודים אין היסטוריה לא כעם ולא כמוצא אתני. היהודים אומרים "התגיירת, עכשיו אתה חלק מהעם שלנו" אבל אם המתגייר הוא לא ממוצא עברי הוא לא יכול להפוך לעברי, הוא יישאר יהודי.
ליהודים יש הסטוריה של מה שהם, מעין-ציביליזציה. וגם מיתולוגיה יש להם.
להגיד ש"יהודי" לא יכול להפוך ל"עברי" כמו שטענת, זה אנכרוניזם. עד לא מזמן, בכלל לא דיברו על "יהודים", המונח היה "ישראל" עם ישראל, תרת ישראל, זרע ישראל, אישה מישראל וכו'. לא תמצאי הרבה "יהודי" בארון הספרים עד העידן המודרני, וגם לא "עברי". המושגים הנ"ל הוחזרו לשיח עקב שינויים מודרנים בקולקטיב היהודי.
למרות שאין ליהודים/יברים/ישראל מוצא אחד משותף, זה עוד לא אומר שאין גורם של מוצא. מי שנולד להורים שהשתייכו לקולקטיב, חולק מוצא עם הקולקטיב, וזה בכלל לא משנה אם אבותיו היו שם מהתחלה או הצטרפו בשלב זה או אחר.
"עד לא מזמן, בכלל לא דיברו על "יהודים", המונח היה "ישראל" עם ישראל, תרת ישראל, זרע ישראל, אישה מישראל וכו'. לא תמצאי הרבה "יהודי" בארון הספרים עד העידן המודרני, וגם לא "עברי""
תלוי למה אתה מתכוון ב"עד לא מזמן", הרי בכל השפות הגרמאניות, בצרפתית ובספרדית לא משתמשים במילה "עברי" אלא במילה "יהודי". גם אם היהודים התייחסו זה לזה בתואר "ישראל" הרי שככה הם נקראו בידי המקומיים. ברוסיה, ברומניה ובאיטליה הם נקראים עבריים.
"למרות שאין ליהודים/יברים/ישראל מוצא אחד משותף, זה עוד לא אומר שאין גורם של מוצא. מי שנולד להורים שהשתייכו לקולקטיב, חולק מוצא עם הקולקטיב, וזה בכלל לא משנה אם אבותיו היו שם מהתחלה או הצטרפו בשלב זה או אחר."
את גורם המוצא אפשר לבדוק רק באמצעים מחקריים, לא על סמך אמונה. עד שלא יוכח שלכל היהודים יש מוצא אחד, אי אפשר לטעון שיש להם מוצא משותף כמו שאי אפשר לטעון שאין להם מוצא משותף. השאלה הזו חסרת משמעות. לפי מה שאני קראתי עד כה, ליהודים אין מוצא משותף.
אני לא בטוח לגבי הגדרת הקולקטיב, לפי ההגדרה בויקיפדיה היהודים הם לא קולקטיב, הם לא פועלים למען מטרה משותפת. אי לכך ההגדרה הפשוטה ביותר תהיה שהיהדות היא דת ותו לא.
עוד פעם.
אין ליהודים שום מוצא משותף.
אבל אם אתה נולד להורים שהיו חלק מהקולקטיב היהודי, אז יש לך מוצא כזה.
זה בכלל לא משנה אם יש מוצא משותף להורים שלך ולהורים של האתיופים. מה שמשנה הוא ששניכם קשורים לאותו הקולקטיב, בין השאר מתוקף מוצא.
יותר ברור עכשיו?
אם אתה קורא ליהודים קולקטיב ובזה אתה מתכוון לקבוצה אני מסכים. הבעיה היא שיהודים הם לא סתם קבוצה, הם קבוצה אתנו-דתית או יותר נכון, קהילת דת. יהודי זה לא סתם מוצא. גרמני יכול להיות גרמני בלי לעשות שום דבר מיוחד לגבי זה. יהודי צריך לקיים מצוות יהדות במידה כזו או אחרת, אחרת התואר מיותר. אם אתה לא מקיים מצוות אתה יכול להתקרא "ממוצא יהודי" אבל לא יהודי.
זה שהיהדות עדיין תכיר בך כיהודי לא משנה מבחינתך, כי אתה יודע שאתה לא מקיים מצוות – מה שבעצם עושה אותך יהודי.
אולי לא משנה מבחינתך. אני רואה דברים אחרת.
קבל הגדרה למלה "עם\אומה" שאולי תקל עליך: קבוצת אנשים בעלי אשליה משותפת לגבי מוצאם ואיבה משותפת כלפי שכניהם". ההיסטוריות של התנ"ך משנית לצורך העניין.
לגמרי. רק שאני אף פעם לא זוכר מי אמר את זה.
אני דווקא זוכר שקראתי שרב מוחלט של הגנים הזכריים מראים על מוצא משותף מאיזור המזה"ת, להוציא תימנים (ואני מניח גם אתיופים). בגנים הנקביים לעומת זאת יש פיזור רחב יותר. מה שסותר את האינטואיציה בדבר גדודי קוזאקים שאונסים יהודיות. כנראה שהרבה יותר "שיקסה" הצטרפו לעם היהודי.
וספרד זו דוגמא ממש רעה. מדובר באוסף של כמה שבטים שאין להם אפילו שפה משותפת. מה שאנחנו קוראים "ספרדית" הוא בעצם קסטיליאנית שהושלטה בכח על כל ספרד ואפילו היום יש נסיונות להשתחרר ממנה ברמה כזאת או אחרת. בפעם הבאה שתהיה בברצלונה תנסה לחפש שלטי תנועה בספרדית. אני ראיתי הרבה יותר שלטים באנגלית מאשר בספרדית.
מה שמאחד את הפינים הוא לאו דווקא המוצא הסקנדינבי אלא המוצא האסייתי שזר למוצא של שאר הסקנדינבים. תנסה לשאול שבדי מה חושב על פינים ותראה.
זה נכון לרב המדינות המודרניות. צרפת למשל היתה אוסף של נסיכויות עוינות שבהדרגה ובכח אוחדו תחת שפה והיסטוריה משותפים. סע למשל לנורמנדי, ותראה כמה צרפתים מתעניינים האתרים ההיסטוריים מלפני 1000 שנה. תראה שם הרבה יותר אנגלים מצרפתים.
הספרדים הם יותר "הטרוגניים" מהצרפתים, אבל לשניהם יש היסטוריה משותפת (או לפחות אמונה בה). גם המוצא המשותף של הפינים ממלא את הקריטריון הזה, להבדיל מהלאפים שהם קבוצה אתנית. בכל מקרה עכשיו שלושתם הופכים ללאום פוליטי עם ההגירה המאסיבית.
ליהודים יש היסטוריה משותפת ארוכה משל עמים רבים. בכל מקרה ההיסטוריות האלו מזוייפות לחלוטין. התורכים לא דרכו על אדמת תורכיה עד בערך 1200 לספירה. ורק במאה ה-16 הם השתלטו עליה. ההונגרים הגיעו להונגריה לפני כאלף שנה. הרבה אחרי היהודים ההונגריים. אותו דבר עם השבטים השונים באנגליה, צרפת, ספרד וכו'. כמו שהצרפתים משייכים את עצמם לגאליה למרות שהפרנקים היו שבטים גרמאניים שעברו את הריין לצרפת גם היהודים מאמינים בהיסטוריה משותפת ובעבר משותף בישראל. לפחות מבחינה ארכיאולוגית זה מבוסס הרבה יותר מהטענות של עמי מערב אירופה.
הטיעון העיקרי הוא רק כמה זמן עבר. בעוד 500 שנה (אם במצב ישאר כמו שהוא היום) כל הטיעונים שלך על הפינים יחולו על יהודי ישראל.
"הטיעון העיקרי הוא רק כמה זמן עבר. בעוד 500 שנה (אם במצב ישאר כמו שהוא היום) כל הטיעונים שלך על הפינים יחולו על יהודי ישראל"
זה לא ייקרה כל עוד ההגדרה "יהודי" תמשיך להכיל בתוכה מוצא ודת. זה יכול לקרות רק כשיהודי יהיה אך ורק ביטוי למוצא. במצב הקיים, ובהנחה שיימשך עוד 500 שנה, בישראל יהיו יהודים שרואים את עצמם כצאצאים של שרה ויהודים שרואים את עצמם כצאצאים של הרבה עמים אחרים. ישראל כמו שהיא היום היא לא מדינת לאום אתני עד כמה שהיא הייתה רוצה לחשוב עליה ככזו. היא מדינת לאום פוליטי בהכחשה.
חושש שאנחנו מיעוט ואנחנו צריים להתחיל לנסח תיבעות קולקטיוויות כמיעוט (לאומי?):
http://yarivmohar.wordpress.com/2010/09/03/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D/
מרחת הרבה מילים אחרי ה"אני חושב שמותר למדינה לקשור התאזרחות למוצא אתני, כמו שעושה חוק השבות," אבל המשפט הזה די מייתר אותן.
כיף לקרוא את החומרים האלו אחרי שנים על גבי שנים שלא נגעתי בהם.
החוויה שלי בקשר להנ"ל נעה בין הנאה אינטלקטואלית מההתפלפלות בנוגע לגורמים השונים שמרכיבים לאום/דת/עם וכו' לבין הפרקטיקה העצובה של אנשים שאני מכיר וסבלו מנחת זרועה של הרבנות ואחרים .
גם בעיני עדיפה מבחינה אינטלקטואלית העמדה ה"חזקה" של האורתודוקסים שפחות מתפשרת על הגדרות. זו שמבחינה בבהירות בין מי ש"משלנו" למי שאינו. אם זאת , ולמרות שקל להבין שמתינות או פשרה בנוגע להגדרת מיהו יהודי מובילה לערפל ופרצות, ברור לי שלכל עמדה יש כאלו.
מבחינה אישית , המורכבות אפילו גדולה יותר, זאת מכיוון שכשאני עובר מהרמה התיאורית לרמה הנורמטיבית (מה אני רוצה שיהיה) , אני זורק את כל ההגדרות האלו מהחלון ומוציא את עצמי כלל וכלל מהקבוצות שהוגדרו להלן.
מבחינתי , המכנים המשותפים של כל היהודים/עבריים/ישראלים הם אנושיים הרבה לפני ויותר מאשר הם תרבותיים/לאומיים/דתיים.
מהמם!