הממשלה תתכנס ביום ראשון, וככל הנראה – אם לא יהיו פאדיחות נוספות – תורה לפתוח בהליך של מינוי רמטכ"ל חדש. מהלוויה הזו, ככל הנראה, אף אחד כבר לא ייהנה. אבל בכל זאת צריך לומר כמה מילים.

אשכנזי חייב ללכת: למי ששכח, אשכנזי היה חלק מרכזי מפוטש הקולונלים שהפיץ את מסמך הרפז-אשכנזי. אשכנזי לא נתן הסבר מניח את הדעת – או, למעשה, הסבר כלשהו – למערכת היחסים שלו עם בועז הרפז, הוא לא הסביר מדוע שמר מסמך מפליל לכאורה במשך חודשים, הראה אותו לקצינים בכירים אחרים – ואחר כך חשב שהיה צריך לגרוס אותו.

מסמך הרפז, על פי גרסתו של כותבו, נכתב למטרה אחת בלבד: להבטיח לאשכנזי שנה חמישית בתפקיד. זו בדיוק הסיבה שבשלה אין להאריך את כהונתו של אשכנזי: אסור לתת לפוטש הזה להשיג ולו חלק ממטרתו.

נווה בעייתי: בג"צ חמק היום בהצלחה ממבחן נוסף, כשדחה את העתירה למנוע את מינויו של יאיר "עזוב אותי מבג"צ" נווה בתואנה שאין הבדל בין התפקיד שאליו מיועד נווה – ממלא מקום הרמטכ"ל – ובין תפקיד סגן הרמטכ"ל. בזה הם צודקים, כי אין בעצם תפקיד של ממלא מקום הרמטכ"ל (ומאחר וכל הפארסה של מינויו הזמני של נווה בוצעה בידיעתו ואישורו של וינשטיין, צריך לתהות על מידת כשירותו לתפקידו של יועמ"ש שלא יודע את הפרט הבסיסי הזה).

על פשעי מלחמה לא מעכבים קידום בישראל; את זה ידענו כבר מעת מינויו של גלנט. אבל כנגד נווה יכולה לעמוד פרשיה אחרת. עמוס הראל כתב שנאמר לברק ואשכנזי שעליהם לבדוק את המועמדים היטב: "אולי העתיקו בבחינה בתיכון, אולי שרטו מכונית שכנה בחניון ולא דיווחו, אולי נגעו באיזו סמלת". על נושא הסמלת הוא חוזר פעמיים.

נטען שמדובר בשובניזם של הראל. יכול להיות, אבל זה נראה כמו עיתונאי שרומז שיש לו מידע שהוא לא יכול לחשוף בשל חוק לשון הרע. בתחילת העשור הוא הואשם על ידי קצינה בכך שהטריד אותה מינית, אם כי זוכה; ראיתי בשעתו כתבה שהיו שתי תלונות נגדו, אם כי אני לא מצליח למצוא אותה. אם הראל רומז לכך שיש עוד נשים שנפגעו מנווה אך חששו להתלונן, הולך להיות כאן קרקס שכמותו לא ראינו מאז ימי איציק מרדכי. נווה מתעקש שהוא רוצה להיות רמטכ"ל. אם אכן יש מתלוננת שניה, כדאי לו מאד לחשוב על זה שוב.

גלנט בכיין: שודד הקרקעות הנגזל יילל מרה בבג"צ שאכלו לו, שתו לו. עכשיו, במהלך שצריך היה להבהיר לכ ו ל ם חוץ מאהוד ברק שהוא לא ראוי, הוא דורש שיכללו גם אותו בסבב המיועדים החדש לרמטכ"לות.

אם לגלנט היה אכפת לצה"ל, הוא לא היה גורר את הפרשה אחרי החלטת היועץ, ומודיע על פרישתו. אבל הוא חניך אסכולת החווה של שרון, שגרסה שאף פעם אסור לוותר מרצון על תפקיד, כך שהוא נאחז בקרנות המזבח. הוא רוצה להיות רמטכ"ל, גם במחיר פגיעה קשה בשמו של מוסד הרמטכ"לות".

מה יש להם, לגנרלים, שהם בכיינים כל כך? זכור לרע בוגי יעלון ויבבותיו על השנה הרביעית שניסה לסחוט ולא קיבל; הבוגד יצחק גרשון, שקיבל פקודה משר הבטחון פרץ לגייס את המילואים של פיקוד העורף במלחמת לבנון וסירב, עתר לבג"צ נגד נסיונו של מבקר המדינה לקרוא להעמדתו לדין צבאי; הוא פרש זמן קצר לאחר מכן. הגנרלים היו נוזפים חמורות, אם לא יותר מכך, בחוגר שהיה מיילל כפי שהם מייללים. למה אין להם את מינימום היושרה לבלוע, להצדיע ולשתוק?

אשכנזי, גלנט ונווה – ועמיתיהם האפורים מהם, ששמם לא אומר דבר לאיש, פרט לשתדלני הלשכות – הם פניו של המטכ"ל בשנת 2011. לא שזה יגרום לציבור להתפכח: מי שיזכה באדרת הרמטכ"ל יהפוך שוב לאדם החשוב ביותר בישראל, אל-שגג, ובאותה מידה, כמלך לשנה המוקרב עם תום תפקידו, ישוב להיות בן תמותה מן השורה כשיעביר את התפקיד למחליפו.

(יוסי גורביץ)